אור ברסלב
שות ברית עולם שו"ת בדיני אהע"ז › סימן פז

שות ברית עולם· רבי איזיק יעקב ולר

שו"ת בדיני אהע"ז · סימן פז

סימן פו

בעה"י שלום וברכה וכט"ס לכבוד ידי"נ שב"ז ה"ה הרב ה"ג חו"ב צמ"ס י"א וכו' מו"ה אליעזר פריידקין נ"י:

א

אחדשה"ט הנה את אשר הציע לפני קושיא חמורה על הבה"ג המובא בטור אהע"ז (סי' קעח) דס"ל דלענין לאסור אשה על בעלה ל"מ אם יראו העדים כדרך המנאפים אלא שיראו כמכחול בשפופרת דוקא יעו"ש. וקשה מסוגיא דסנהדרין פ' היו בודקין (דף מא) אר"ח עדי נערה המאורסה שהוזמו כו' שיכול לומר לאוסרה על בעלה באנו. והרי לענין להורגה די כשיראו כמנאפים ולאוסרה על בעלה צריך דוקא כמכחול בשפופרת זת"ד. הנה קושיא זו הובא בנודע ביהודה תנינא חלק אהע"ז (סי' יא) בהגהה מהגאון בן המחבר ז"ל. והנה לפי מה שחידש שם בנוב"י לתרץ הבעל ה"ג מקושיית הרא"ש ז"ל דהרי להורגה מהני כשיראו כמנאפים ק"ו לאוסרה על בעלה. וע"ז חידש שם דשאני בלהורגה דצריך התראה וכן שיקבל עליו התראה הרי חזינן שרצונו לבעול ממש ולכן משיראו כמנאפים. בודאי עשו את אשר זממו. משא"כ בלאוסרה על בעלה דלא צריך התראה. אין דרך מנאפים ראיה שעשו עבירה ממש יעוש"ה וא"כ נתישב ג"כ קושיא הנ"ל. דהנה קושיית הגאון הנ"ל לכאורה על ר"ח בגמרא שם דאמר עדי נערה המאורסה שהוזמו כו'. לא קשה כלל לדעת בעל ה"ג די"ל דריבר"י היכא דאמרו שראו כמכחול בשפופרת בזה אם הוזמו אין נהרגין דכה"ג מקשה בגמרא והא התרו בה ומשני דמיירי בלא התרו בה ובאשה חבירה ואליבא דר"י כמו כן י"ל דמיירי בראו כמכחול בשפופרת. אלא דקושייתו ז"ל איכא לאקשויי על מה דמקשה לקמן בגמרא אלא באשה חבירה דקיי"ל דמיקטלה אליבא דריבר"י היכא משכחת לה ומאי קושיא והלא משכחת לה באמרו שראו כדרך מנאפים ולא כמכחול בשפופרת וכקושיות כ"ת וא"כ לפי מה שחידש בנוב"י א"ש בפשיטות כיון דהקושיא הוא לריבר"י באשה חבירה בלא התראה א"כ גם לענין למיקטלה צריך דוקא לראות כמכחול בשפופרת לדעת בעה"ג ושפיר יקשה היכי משכחת לה. ולא זכיתי להבין דעת הגאון ז"ל בהגהה שם. וממרוצת לשונו ז"ל משמע דמקשה על תחלת דברי ר"ת בגמרא שם דאמר שם דיכולין לומר וכו'. ולהנ"ל ע"ז לכאורה לא קשה כנ"ל, אלא אי איכא לאקשויי על קושיית הגמרא לקמן הוא דקשה כנ"ל. וא"ש ע"פ דברי הנוב"י ז"ל הנ"ל. כיון דמקשה באשה חבירה בלא התראה גם לענין קטלא צריך דוקא כמכחול בשפופרת. וכן מה דתמה שם בהגהה לסברת הנוב"י לבעה"ג באשה חבירה בלא התראה צריך לראות כמכחול בשפופרת גם לקטלא וקשה מהא דפריך בסנהדרין שם אלא אשה חבירה דקיי"ל דמקטלה לריבר"י היכא משכחת לה והא בלא"ה לא מצינו לריבר"י דמקטלה דהא א"א לעדים שיראו כמכחול בשפופרת כמו שאמר ר"ט ור"ע במס' מכות (דף ז) אלו היינו בסנהדרין לא היה אדם נהרג מעולם ומפרש בגמרא דבבועל ערוה היו שואלין ראיתם כמכחול בשפופרת וכו' יעוש"ה. ולא זכיתי להבין כונתו הק' ז"ל. דהרי בתוס' שם ד"ה דלמא כו' כתבו בהדיא דהא דקאמר לא נהרג אדם מעולם. לאו דוקא. אלא רוב פעמים לא היה אדם נהרג כו'. גם למאי דסיימו שם אבל אין לומר דר"ע לטעמיה דחייש למיעוטא כו' והכא לא אפשר וע"ז סיימו מיהו י"ל דאיכא למיקם עלה דמלתא כגון שהיה קרום של מוח מגולה כו'. וכן כתבו בתוס' חולין (דף יא) דטעמייהו דר"ט ור"ע דחיישי למעוטא. והכא הוא אפשר בקרום של מוח מגולה וא"כ ע"כ הא דקאמרי לא היה אדם נהרג היינו רוב פעמים. דלפעמים משכחת לה. דאי בלא אפשר הרי לכ"ע אזלינן בתר רוב וע"כ באפשר לפעמים. וא"כ הרי משכחת לה לריבר"י וכמו כן במנאפים אף בצריך לראות כמכחול בשפופרת שפיר משכחת לה אלא דאינו שכיח וכמו שפירש"י ז"ל בב"מ (דף צא) דלא הזקיקתן תורה לעדים להסתכל כ"כ. אבל מ"מ משכחת לה ולא קשה לריבר"י היכא משכחת לה וז"פ לכאורה. אך מחמת שהגאון ז"ל בהגהה שם נשאר בקושיא ולא זכיתי להבין עומק דבריו ז"ל לכן הארכתי בזה. [שוב אחר שכבר כתבתי כ"ז מצאתי בעה"י שהעיר בזה בהגהות מהגאון ר"ב פריינקל ז"ל שם בסוף ס' נוב"י עיי"ש:]

ב

אמנם בגוף קושיית הרא"ש ז"ל וסייעתו על הבעה"ג דאמאי לא יועיל עדות כמנאפים לאוסרה על בעלה מק"ו דמהני להורגה כש"כ לאוסרה על בעלה. לכאורה לפע"ד לולא דבריהם ז"ל י"ל דהנה קיי"ל דבממון אין הולכין אתר הרוב וכבר הקשו בתוס' סנהדרין (דף ג' ע"ב) ד"ה ד"מ. אמאי לא ניליף בק"ו מדי"נ עיי"ש שתירצו דרובא לרדיא זבני לא חשיב כי הנך רובא וא"כ ברוב מעליא אזלינן בתריה גם בממון. אך במס' ב"ק דף כ"ז תירצו באופן אחר יעו"ש ושיטות מחולקות נמצא בזה וס"ל לכמה רבוותא ז"ל דבאמת דבממון לא דמי לד"נ ואף דבד"נ אזלינן בתר רוב כזה בממון ל"מ. וטעמא דמלתא כבר נתבאר בדברי אא"ז הגאון ז"ל בס' ב"ע חיו"ד (סי' לא) די"ל דנלמד מקרא. דהמוציא מחבירו ע"ה ול"מ רובא. וכבר הארכנו בזה בעה"י במק"א. וא"כ גם בחזקה י"ל דאף דסוקלים ושורפים על החזקות מ"מ י"ל דלענין ממון לא מהני חזקה היכא דסו"ס אינו דבר ברור ממש. ואף דמוציאין ממון בחזקה כגון בחזקה דאין אדם פורע ת"ז צ"ל דזה הוה כודאי שעמדו חז"ל ע"ז דלא נמצא כלל מי שיפרע תוך זמנו אך דחזקה כזו הוא מכח רובא מ"מ המיעוט הוא בזה מיעוטא דלא שכיח מי שיפרע ת"ז ולא חיישינן לזה ומש"ה הוה כודאי ומועיל להוציא ממון דהוה כנתבאר בעדים ומהני להפקיע מחזקת מרא קמא משא"כ חזקה אחרת לא היה מועיל להפקיע ממון דלא מצינו בזה דיועיל חזקה להוציא ממון מחזקת שני ובכ"מ רובא עדיף מחזקה ומ"מ ל"מ לענין ממון כש"כ בחזקה דל"מ להוציא ואף שו"פ אביא ראי' ברורה לזה מהא דפריך בר"פ האשה שנתארמלה (דף ט"ז ע"א) וכיון דרוב נשים בתולות נשאות כי לא אתו עדים מאי הוי ופירשו בתוס' ועוד כמה ראשונים ז"ל דלרב פריך דאית ליה הולכין בממון אחר הרוב יעו"ש אמנם הרז"ה בס' בה"מ ז"ל ובתוס' רי"ד ז"ל פירשו דגם לשמואל מקשה משום דהכא איכא תרתי רובא וחזקה חזקת הגוף דבתולה יעוש"ה ולשיטתם ז"ל למה לי' להגמרא להקשות מכת רובא דהיינו דמסייעא בהדי חזקה. וליקשי מחזקה לחודא. אלא דזה ודאי הוא דל"מ חזקה לאפקועי וע"כ דל"ד לחזקה דת"ז כנ"ל והרי לענין לאסור אשה על בעלה גמרינן דבר דבר מממון כמבואר בסוטה (דף ג ע"ב) מה דבר האמור למעלה ע"פ שנים כו' אף כאן ע"פ שנים יעוש"ה א"כ י"ל כיון דנלמד מממון דינייהו כממון וצריך דוקא עדות בבירור אבל אם גם בהעדים הוה ספק רק עם חזקה י"ל דלענין ממון ל"מ וכמו כן לאוסרה על בעלה והרי בראו העדים כדרך המנאפים ג"כ לאו ודאי הוא אלא חזקה הוא דודאי גמר תאותו כמוש"כ הרמב"ם ז"ל בפ"א מא"ב הל' י"ט וז"ל אין העדים נזקקין לראות המנאפים כמכחול בשפופרת אלא משיראו אותם דבוקים כו' ה"א נהרגין כו' מפני שחזקת צורה זו שהערה יעוש"ה ובשיטה מקובצת למס' מציעא (דף צא). והאי חזקה הוא מכת סברא ורובא דודאי הכי הוא וא"כ י"ל דלענין ממון לא מהני חזקה זו. וי"ל דבזה גם רב מודה דאין הולכין ב"ר כמבואר בתוס' ר"פ המניח דהיכא דהמוחזק יכול לומר קים לי ל"א ב"ר וכן חזקה ל"מ כנ"ל וכמו כן לאוסרה האשה על בעלה דילפינן דבר דבר מממון ג"כ לא מהני להפקיע מחזקת היתר לבעלה שהיה לה מקודם וכמו דלא מהני רובא וחזקה גרוע להוציא מחזקת מרא קמא בממון כן י"ל דל"מ רובא וחזקה גרוע להוציא מחזקת היתר לבעלה שהיה לה מעיקרא ולא ס"ל לבעל ה"ג כתירוץ התוס' דמס' סנהדרין (דף ג) הנ"ל אלא כתירוץ התוס' דב"ק הנ"ל וכאינך רבוותא ז"ל החולקים ע"ז כנ"ל ועיין בנוב"י בהגהה שם בסופו ודוק. ואף די"ל קצת דכיון דחצפה כולי האי לשכב כדרך המנאפים איתרע גם התירה לאישה כדאיתא בתוס' חולין (דף ט ע"ב) ד"ה התם הלכתא גמירי לה דבסוטה משום הסתירה איתרע לה חזקתה וכמו כן י"ל הך דדרך המנאפים גרע מזה אך יעוין בתוס' סוטה (דף כח) ד"ה אינו דין דמשמע דלא ס"ל כן ומחמת סתירה לא נתבטל חזקתה לבעלה ודוק. ועיין במס' ב"ב (דף צג) לימא כתנאי ר' אחא אומר גמל האוחר בין הגמלים כו'. א"ל רב אנא דאמרי אפילו לת"ק ע"כ כו' אלא דלא אזלינן בתר חזקה כו' הרי דאף דשם החזקה ג"כ מכח אומדנא מ"מ י"ל דגרע מרובא לענין ממון וגם לרב ל"מ כמו כן י"ל כאן בהך חזקה דדרך מנאפים דהוא אומדנא מכח סברא י"ל דגרע מרובא ולכ"ע לא מהני לענין ממון וכן לאסור אשה לבעלה כנ"ל. ולכאורה יש לדקדק מהא דמס' ב"ב (דף קצב ע"א) איתיביה ר"י כו' מעשה בבני ברק כו' והקשו שם בתוס' ד"ה ועוד סימנים כו' וא"ת למה יש לנו לומר שהוא קטן כיון שהגיע לכלל שנותיו והא אמרינן בנדה פ' בא סימן (דף מח) קטנה וכו' חזקה הביאה סימנים כו' ולס"ד שהלקוחות היו בודקין אותו וע"ז הקשו דלוקמי אחזקה דהוה גדול והרי הך חזקה דרבא הוא מטעם רובא דרוב הבאים לכלל שנים מביאים סימנים כמש"כ בהדיא בתוס' נדה (דף מו ע"ב) ד"ה ר"י ור"ל דאמרי כו' וא"כ האיך מהני הך חזקה ורובא להוציא ממון. ואולי י"ל דתוס' סתמו והקשו קושייתם דאף אם נימא דהך חזקה לא הוה כמו החזקה דתוך זמנו וכדומה מ"מ יקשה קושייתם למסקנת הגמרא שם במס' ב"ב דמיירי דנכסי בחזקת לקוחות קיימי ובני משפחה קא מערערי וע"ז שפיר קשה דיועיל חזקה דרבא לסייע הלקוחות אך ראיתי בדברי רבינו הגדול הגאון מהר"ח ז"ל מוולאזין בס' חוט המשולש (בסי' י') דהבין דתוס' ז"ל הנ"ל ס"ל דהך חזקה הוה חזקה מעליא גם להוציא ממון:

ג

ובזה היה נלפע"ד לכאורה די"ל ג"כ קושיית הגאון בהגהה בנוב"י ז"ל שם על הבעל ה"ג מהא דיוכלו לומר לאוסרה על בעלה באנו והרי לאוסרה צריך כמכחול כנ"ל. ולהנ"ל י"ל דלכאורה א"ש כיון דהא דל"מ לאוסרה לשיטת בה"ג הוא משום דהך חזקה לא עדיף מרובא דלא מהני בממון וכן לאוסרה כנ"ל. א"כ י"ל דכ"ז היכא דהיא מודית דבא עליה בקירוב בשר אך לא הכניס כמכחול בשפופרת משא"כ היכא דהיא מכחשת כל הדבר י"ל דלכ"ע נאסרת דכל הטעם בממון דאין הולכין אחר הרוב וכן בחזקה כנ"ל היינו משום דהמוחזק אומר דקים לו שהוא מהמיעוט וכ"כ בחזקה באופן זה וא"כ ה"ה לענין לאוסרה על בעלה אם היתה אומרת דבא עליה אך לא הכניס כמכחול כו' נאמנת לטעון דאצלה לא היתה הך חזקה דדרך מנאפים בודאי גמרו תאותם כנ"ל וקים לה דהכי הוא די"ל דלכ"ע נאמנת לפי' התוס' ב"ק כ"ז כנ"ל וכש"כ לשמואל משא"כ באשה המכחשת הרי אינה מבטלת הך חזקה אלא דמכחשת כל הדבר ושפיר מוקמינן אחזקה זו וא"ש דברי ר"ח דיכול לומר לאוסרה על בעלה באנו. וגם הא דמקשה לר"י בר"י אשה חבירה היכא משכחת לה י"ל דשפיר מקשה מלבד די"ל דהנה הא דמקשה אשה חבירה דקיי"ל דמקטלה כונת הגמרא דקאמר דקיי"ל היינו הא דפ"ק דסנהדרין (דף ח ע"ב) דמיירי שם במוציא ש"ר ומוקי שם באשה חבירה. דאל"כ באיזה מקום נמצא דקיי"ל כן. ובזה רציתי לישב קושיית המהרש"א ז"ל שם (דף מא) דפריך בגמרא שם אשה חבירה דמקטלה כו' היכא משכחת לה ומשני כשזינתה וחזרה וזינתה. ותמה המהרש"א ז"ל אמאי לא מוקי לה כשמת בעלה בשעת עדות ול"ל לאוסרה על בעלה כו' ותירץ שם דאכתי איכא למימר להפסידה כתובתה באנו יעו"ש וכבר תמה בנוב"י תנינא חאהע"ז (סי' כ) דאכתי לא יתורץ בתירוצו בהא דמקשה בגמרא והא יכולין לומר לאוסרה ע"ב שני באנו ולוקי כשמת הבועל עיי"ש ולכאורה י"ל דעל קושיית הגמרא והא כו' לאוסרה ע"ב שני באנו כבר כתבו בתוס' ד"ה לאוסרה דהוה מ"ל דלא ידעי מי הבועל והוא כעין תירוץ. הנ"ל. אך על הקושיא הראשונה דמקשה בגמרא ע"ז שפיר תמה המהרש"א ז"ל דגם בזה י"ל כגון שמת הבעל וע"ז שפיר תירץ כנ"ל. אך לפי המבואר דכל הקושיא דקיי"ל לריבר"י אשה חבירה דמקטלה היינו מהך דהמוציא ש"ר הנ"ל ע"כ ליכא למימר דמיירי שמת הבעל כיון דהבעל הוא המוציא שם רע ומביא עדים. ואחר שאמרתי לישב כן מצאתי בעה"י בס' או"ת סו"ס ל"ח שכתב לפרש כן קושיית הגמרא דהוא מהמוציא ש"ר הנ"ל ומתרץ בזה קושיית המהרש"א הנ"ל כנ"ל תל"י. ולפי"ז י"ל קצת דכיון דהקושיא הוא מהא דמוציא ש"ר הנ"ל דשם מיירי דבא לדון הן על הכתובה ולהוציאה הן על דיני נפשות כמו דאמרו רבנן בעשרים ושלשה מפני שיש בו ד"נ די"ל דסחמא דמלתא מיירי גם במכחשת עיקר הדבר גם לענין כתובה דאי מודית בעיקר הדבר י"ל דלכ"ע יוציא עיין באהע"ז (סי' קטו) ויש לפלפל ולדחות. אך יותר י"ל לפי הנ"ל דא"ש דאף דאם מודית דשכבה עליו אך לא בעל אותה אינם יכולים לאוסרה מ"מ י"ל כיון דהוה בידה להכחיש הדבר כולה או לשתוק ובזה היו יכולים לומר לאוסרה על בעלה באנו. ולא הוה כמתרת עצמה לקטלא דחשבה שתאמר תיכף בבואה לב"ד טרם שיעידו עליה כי כל הדבר שקר ולא שכב עליה כלל ועיין בנוב"י תנינא חאהע"ז (סי' כ) שתירץ כעין זה עייש"ה ודוק:

שוב התבוננתי בספרים ומצאתי בשו"ת רמ"ץ (סי' ב) שהביא הך דינא דבה"ג הנ"ל וכחב שם לפרש דבריו דבאמת להבעל ה"ג דין נפשות ולאוסרה על בעלה שוין אלא דחילק להיפך ממה שכתבתי וכתב דהיכא דמכחשת העדים לא מהני כדרך מנאפים דיכולה לתרץ דבריו אח"כ ולומר לא הכניס כמכחול בשפופרת. והיכא דשותקת מועיל העדים דדרך מנאפים בין לאוסרה ובין לדין קטלא ולפי"ז א"ש בפשיטות הך דסנהדרין הנ"ל דיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו. ועייש"ה מה שהאריך בענין זה ויש לפלפל בדבריו ז"ל ודוק:

ד

ובמה שכתב שם דלקטלא ג"כ. במכחשת לא מהני כדרך מנאפים אלא בשותקת ור"ט ור"ע דאמרו במס' מכות (דף ו) אילו היינו בסנהדרין כו' דאמרי לי' ראיתם כמכחול כו' היינו גם בשותקת אנן טענינן ליה ובזה קיי"ל כשמואל כו' יעו"ש. ולכאורה מסתימות הגמרא ורבנן היכי דייני כשמואל כו' במנאפים עד שיראו כדרך מנאפים כו' משמע בפשיטות דבכל אופן חייב בדרך מנאפים אף במכחיש. ועוד כיון דאמרו ר"ע ור"ט אילו היינו וכו' לא היה אדם נהרג כו' היינו דרוב פעמים היו פטורים כמש"כ בתוס' וא"כ מאי מקשו בבועל ערוה היכי הוו עבדי. ראיתם כמכחול וכו' והיינו בהודה הנידון אבל במכחיש לכ"ע פטור כנ"ל א"כ לכאורה מאי מקשה בגמרא היכי הוו עבדי די"ל דלכ"ע בהודה חייב אלא דבמכחיש פטור ושפיר אמרי דרוב פעמים לא היה אדם נהרג כיון דרוב פעמים מכחיש ולא שכיח דיודה הנידון וצ"ע בזה:

אמנם באמת י"ל ג"כ בזה דאף דמהנ"ל משמע קצת דגם במכחשת וטוענת דלא גמרו תאותן דבדיני נפשות קטלינן ליה כנ"ל מ"מ י"ל שפיר כמו שכ' הרמב"ן ז"ל דבהך דסנהדרין (דף מא) הנ"ל שוים ד"נ לדיני ממונות ולאוסרה על בעלה. דהנה באמת בהא דאנו דנין על חזקות דהם באים מכח רובא וסוקלים ושורפים עליהם מ"מ אם יאמרו הבע"ד קים לן שאנחנו מהמיעוט בזה פליגי רבוותא קמאי ז"ל וכבר הוכיח מאור הגולה מרן הגאון מוהר"ח מוולאזין ז"ל בס' חוט המשולש (סוף סי' י) דדעת רש"י ז"ל דהיכא דהבע"ד יודע האמת שאין הענין כמו שאנחנו מחזיקים אותו מהימן אנפשו מהא דפ' ב"ש (דף קיב) ההוא שניהם מודים דאתו לקמיה דרבא. ודאי הוה לאחר שלשים דאי תוך שלשים לא הוי מצי למיפרך עלה מברייתא דתני דצריכה גט דהתם הא מיירי לאחר ל' לפירש"י ז"ל ואפי"ה פירש שם רש"י ז"ל בהך עובדא דמיירי דמעיקרא אמר בעלתי מוכרח מדבריו ז"ל דאם מתחלה ועד סוף הוו מודו תרווייהו שלא בעל לא הוי צריכה גט אף דלאחר ל' הוי דלא מוקי אנפשיה וחזקתו בעל אפ"ה כיון דהחזקה הוא מחמת שאנן הוא דמחזקינן כו' אינהו מהימני אנפשייהו וא"צ גט. ואף דאנן מחזקינן במלתא דודאי כן הוא ומש"ה צרתה מותרת דמוקמינן ליבמה בחזקת שנבעלה היינו לאחריני. אבל אינהו לגבי דנפשייהו מהימני כו' ואין צריך גט וביאר שם דלגבי צרתה לא מהימנא דצרה גופא אחריתי היא אבל איהי גופא כיון דמהימנא לגבי נפשה נגד החזקה הרי הוא כחתיכה דהתירא ושריא לגבי בעלה האחרון יעוש"ה. וא"כ י"ל שפיר דס"ל כן לבעל ה"ג כשיטת רש"י ז"ל דהיכא דמכחשת הך חזקה מהימנא ומותרת גם לבעלה אף שאין בעלה יודע מזה מ"מ כיון דהיא הוה כחתיכה דהתירא גם לבעלה כנ"ל ומש"ה לא מהני לאוסרה על בעלה. אך לענין קטלא י"ל בזה ג"כ ע"פ מה שהביא שם רבינו הגדול הגאון מהר"ח ז"ל בתשובה הנ"ל קושיית הרמ"א ז"ל מהך דמלקין וסוקלין על החזקות וכתב שם בתירוץ אחד וז"ל א"נ דוקא מלקין וסוקלין דהוי דוקא ע"י התראה וא"כ כיון דקבלו התראה והתירו עצמם למיתה ומלקות הרי דכבר הודו בשעת התראה שכמו שהחזיקו שכן הוא אבל היכא שלא יצא שום הודאה מעולם מבע"ד דעת רש"י ז"ל שהבע"ד מהימן והביא שם שכן כתב בס' פנ"י בפ"ב דכתובות ונסתייע גם מדברי הרשב"א ז"ל יעוש"ה וגם בסברא זו נתישב קושיית הרא"ש על הבעל ה"ג דאמאי לא תיאסר על בעלה בדרך מנאפים בק"ו מד"נ וכעין דרך שכתבנו בתחלת דברינו לשיטת הנוב"י ז"ל. וא"כ א"ש גם בהך דסנהדרין הנ"ל באשה חבירה הרי יוכלו לומר לאוסרה על בעלה באנו ושם שוים דיני נפשות לדין לאסור על בעלה כיון דמיירי באשה חבירה בלא התראה ואם נאמר דלא תיאסר ע"ב דתוכל להכחיש החזקה א"כ ג"כ לא מיקטלה כנ"ל כיון דמיירי בלא התראה ולא היה הודאה מעולם. כנ"ל ודוק בזה:

ה

ולפי מה שכתבנו די"ל דלשיטת בה"ג ל"מ הך חזקה דדרך מנאפים והוכחנו מהא דכתובות הנ"ל. והנה באמת י"ל דל"ד הך חזקה לחזקה דבתולה כמבואר בס' תרה"ד (סי' רז) שהביא שם בשם רבינו שמתה לחלק בין חזקות הבאים מכח רוב כמו חזקה דאין אדם פורע ת"ז וחזקה דא"א עושה בעילתו בעילת זנות דהוה חזקה שאינה פוסקת משא"כ חזקה הפוסקת כמו אשה זו בחזקת פנויה עומדת או בחזקת אשת איש כו' יעוש"ה דחזקה הבאה מכת רובא מהני גם לנפשות עיי"ש מ"מ י"ל דס"ל לבה"ג דגם הך חזקה דדרך מנאפים לא מהני לענין ממון אף דמהני לד"נ כנ"ל אך לכאורה יש להקשות על סברתנו הנ"ל לשיטת בה"ג דל"מ חזקה כזו להוציא ממון וכן לאוסרה על בעלה. דהנה הא דמהני קידושין בביאה מה"ת והיינו דהעדים א"צ לראות הביאה ממש כמבואר ברמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' אישות הל' ה' דכיון דקדשה ונתיחד עמה בפני עדים הוה קידושין גמורין וכמו שכ' הה"מ ז"ל שם משום דקיי"ל בהזורק (דף פא) הן הן עדי ביאה יעו"ש ואם יבוא עליה אתר נהרגין וגם תיאסר על בעלה בודאי משום זה אף דיש לה חזקה דמותרת להארוס נימא ג"כ כיון דעדי ביאה ליכא אלא עדי יחוד והן עדי ביאה והיינו מאומדנא דאנן סהדי דודאי בעל והוא חזקה מאומדנא ומ"מ נאסרת על בעלה. ותדע דאלת"ה אלא דנימא דבאמת לא נאסרה על בעלה תיקשי מהא דסנהדרין דף מ"א דמקשה אשה חבירה דמקטלה היכא משכחת לה הא יכולין לומר לאוסרה ע"ב באנו הא משכחת לה שפיר כגון שקידשה בביאה ובעדי יחוד ומטעם חזקה כנ"ל דמקטלה ומ"מ לא נאסרה ע"ב אע"כ דגם בזה נאסרה על בעלה. ואף אם נימא דקושיית הגמרא אשה חבירה דקיי"ל דמקטלה כו' היינו דהקושיא היא מהא דפ"ק דסנהדרין מהא דהמוציא ש"ר דמוקמינן באשה חבירה וכמו שהארכנו למעלה א"כ ליכא למימר דקדשה בביאה דא"כ אם יוציא ש"ר דלא מצא לה בתולים האיך שייך בזה דיני נפשות דהאיך שייך לומר דתחתיו זנתה כיון דהקידושין הוא הביאה ומוציא ש"ר ומסתמא נבעלה בעודה פנויה. אך מ"מ אכתי י"ל דטוען דקדשה בביאה של כדרכה דמקודשת לו כמבואר בפ"ק דקידושין (דף ט ע"ב) וברמב"ם ז"ל פ"ג מאישות שם ואח"כ מוציא ש"ר עלי' ותוכל לבוא לדיני נפשות אם יבואו עדים שזינתה תחתיו וז"פ. אע"כ דאזלינן בתר חזקה כזו מעדי יחוד כיון דקדשה לפני עדים בביאה ומתיחדין לפניהם מסתמא בא עליה ומהני גם לענין לאוסרה עליה. כש"כ די"ל בראו דרך מנאפים ממש דהוה אומדנא וחזקה טובה לכ"ד. שוב ראיתי דלא קשה כלל מזה דהנה כבר כתבו האחרונים ז"ל לענין ד"נ דאף לס"ד דבדיני נפשות לא אזלינן ב"ר אבל רוב שכבר שכבר הוחזק מועיל ועיין בס' שב שמעתתא שמעתתא ד' ועיין בס' שואל ומשיב שחידש ג"כ סברא זו לענין ממון והוכיח זאת מהרמב"ם ז"ל ומתוס' חולין (דף צו) דכתבו דמה דמחזירין שטר ע"פ סימנים משים דאינו מוציא כעת והביא ג"כ מת' מהרי"ט ז"ל עיי"ש מה שביאר בזה סוגיא דכתובות (דף טז) בטוב טעם ש"י. וא"כ ל"ק כלל דגם כאן כיון דבעת הקידושין עדיין לא היינו דנים על הזנות ולענין קידושין שפיר מועיל עדי יחוד דהן עדי ביאה ומטעם חזקה וכבר נתחזקה בזה לאשתו לכל דבר ואף דגם הקידושין בעצמן צריכין בזה עדות גמורה ע"פ שנים ומטעם דילפינן דבר דבר מממון כדאיתא בפ' האומר (דף סה ע"ב) דמש"ה קיי"ל דל"מ עד אחד בקידושין אף ששניהם מודים ובעינן דוקא ב' עדים משום דילפינן דבר דבר מממון כדאיתא שם א"ל ר"א לר"כ מאי דעתיך דילפת דבר דבר מממון כו' וכפי' רש"י ז"ל שם ע"א ד"ה מהו יעו"ש וכיון דילפינן מממון אמאי מהני הך עדי יחוד ומטעם חזקה כנ"ל. אך כבר נתבאר למעלה דשפיר ילפינן מממון והא דל"מ בממון חזקה היינו היכא דבא להוציא בחזקה מחזקת השני ובאופן זה גם בדבר שבערוה ל"מ משא"כ לענין חלות הקידושין שפיר מועיל העדות אף דנצרך ג"כ לבוא לטעם חזקה באומדנא וכיון שנתחזקה כבר לאשתי גמורה ממילא דמהני ג"כ אח"כ להוציא מחזקתו ולאוסרה עליו וז"פ וא"ש שיטת הבה"ג גם בזה:

ו

ובהכי אשכחנא פתרא לכאורה בהא דחזקה דרבא במס' נדה (דף מו) שהזכרתי למעלה דהנה כבר האריך והרחיב הביאור בזה מרן מאוה"ג הגאון מוהר"ח ז"ל מוולאזין בס' חוט המשולש (סי' י') הנ"ל והביא מכמה רבוותא ז"ל דהך חזקה דרבא מועיל גם להקל ולכ"ד לכ"ע גם למסקנת הגמרא שם והוא מטעם רובא כמבואר בסוגיא שם וי"ל ג"כ דהוה חזקה ורובא גרוע ומיעוט דידיה חשיבא להצטרף עם עוד דבר ודמיא להא דרוב תינוקות מטפחין כו' בקידושין שם דאף דהוה רובא לכל דבר מ"מ רוב גרוע הוא דאין שורפין תרומה משום דאיכא נגדה חזקה טהורה ומצטרף בהדי מיעוטא דידיה כמבואר בתוס' שם. ולפי"ז יקשה טובא מהא דסנהדרין דף מ"א הנ"ל אשה חבירה דמקטלה היכא משכחת לה. והא י"ל שפיר כגון שבעלה קידשה בשנת י"ג ולא נדע אם הביא סימנים ואתר כמה שנים זינתה דמצד חזקה דרבא מהני דהוה קידושין מעליא ומקטלה ומ"מ לא נוכל לאוסרה על בעלה כיון דהחזקה דרבא הוא מטעם רובא ומיעוט דידי' מצטרף בהדי חזקה ואית לה חזקת היתר לבעלה וא"כ לא יוכלו העדים לומר לאוסרה על בעלה באנו. ומכש"כ דיקשה לשיטת בה"ג דל"מ חזקה דדרך מנאפים לאוסרה ע"ב כ"כ הך חזקה לא יועיל. אך להנ"ל א"ש בפשיטות דכיון דהך חזקה דמקודשת כבר נתחזקה. וממילא דמועיל גם לענין לאוסר על בעלה גם לכ"ע ומעוטא דידי' כבר נתבטל ודוק. אבל אין להקשות דהא משכחת לה כשזינתה בשנת גדלותה דגם עתה אנו צריכין להך חזקה דזה אינו דגם לענין קטלא ל"ש זאת דהרי נוכל לבודקה ואם באמת לא נמצאו סימנים אף די"ל דנשרו מ"מ איתרע לה הך חזקה ורובא דרבא ועיי"ש בס' חוט המשולש הנ"ל ודוק:

והנה בס' שו"מ הנ"ל כתב שם דלפי הך סברא יקשה הא דפ' המוכר פירות (דף צ"ב ע"ב) דפריך מהך דכתובות הנ"ל לרב דאית לי' אזלינן בממון א"ר ולסברא הנ"ל דברובא כזה גם שמואל מודה תשה גם לשמואל וכן קשה לשיטת התוס' רי"ד והרז"ה דקאי הקושיא גם לשמואל ואמאי בב"ב שם משמע דלא מקשה רק לרב יעו"ש. ולכאורה אפשר לומר קצת די"ל דגם הרז"ה וסייעתו ז"ל הא דכתבו דקשה גם לשמואל כונתם ז"ל דגם לשיטת שמואל דס"ל אין הולכין בממון א"ר בזה מודה לרב ושפיר מקשה אבל מ"מ על שמואל גופו ליכא להקשות מהך מתניתין כמבואר בתוס' ב"ב (דף צב ע"ב) שם די"ל דנאמן במיגו דפרעתי וכו' וכתבו דכל הקושיא לרב דאמר בשלהי הכותב (דף פט ע"א) דגט גובה עיקר כו'. וא"כ ע"כ הקושיא הוא רק לרב אלא דלענין מה דס"ל לשמואל אין הולכין בממון א"ר ע"ז כתבו הנך רבוותא ז"ל דבזה מודה לרב וקשה לכ"ע ובזה ועיין בס' פנ"י ובס' הפלאה ויש לפלפל בזה ודק:

ז

אך בעיקר הקושיא בנוב"י בהגהה שם, לולא דבריו ז"ל לכאורה צ"ע קצת דאמאי לא יוכלו לומר לאוסרה על בעלה באנו ואף דלא מהני בזה כדרך המנאפים הלא גם ביוכלו לומר לאוסרה ע"ב באנו אם ממילא מקטלה ג"כ הזוממים נהרגים כמו שכ' התוס' פ"ק בסנהדרין (דף ט:) ד"ה עדי האב. אלא ה"ט דפטורין כאן כיון דמיירי בלא התראה יכלי למימר דלא ידענו דחבר א"צ התראה או לא ידענו דהיתה חבירה כמו שכ' התוס' ז"ל שם א"כ י"ל גם בהא דיכלו לומר לאוסרה באנו אף דל"מ כדרך המנאפים מ"מ יוכלו לומר דלא ידעו דין זה ומנ"ל דל"ש לומר לאוסרה ע"ב באנו אלא היכא דמהני ע"פ דין לכ"ע כיון דסו"ס הם לא זממו לעשות זאת למקטלה וצ"ע בזה. ובלא"ה איכא לאשכוחי כמה גווני דלא יוכלו לומר לאוסרה באנו כמבואר בתוס' סנהדרין (דף ט ע"ב) הנ"ל דהוי מצי לשנויי כגון דידעי שהיא חבירה כו' ובדף מ"א שם ד"ה לאוסרה דהוי מצי למימר דמיירי שזינתה ולא ידעי מי הוא:

ח

אמנם ראיתי בחאו"ח מרבינו ירוחם זלל"ה נתיב שלשה ועשרים חלק ראשון (דף קנ"ב ע"ב) שכתב להיפך דלענין קטלא בעינן כמכחול בשפופרת ולענין לאוסרה די כדרך המנאפים והביא שם דכן כתב רב נטרונאי בתשובה. והנה הא ודאי דמהך דסנהדרין דף מ"א הנ"ל מהא דיכולין לומר לאוסרה ע"ב באנו ודאי ל"ק די"ל דלעולם מיירי באמרו כמכחול בשפופרת ומ"מ יכולין לומר לאוסרה ע"ב באנו ומה דאמרו כמכחול היינו משום דלא ידעו דבדרך מנאפים יוכלו לאסור כנ"ל או דיוכלו לומר לפי דעתם דאמת העידו יוכלו לומר דמש"ה אמרו כמכחול אף שא"צ זאת לאסור ע"ב היינו משום דראו באמת כן ולא יגידו שקר אבל דעתם היה רק לאסור וכמדומה שסברא כזו ראיתי בנוב"י ז"ל. משא"כ מהתראה שפיר מקשה בגמרא והא התרו בה כי' משום דבהתראה התרו בפירוש דתתחייב מיתה. משא"כ בראו כמכחול כנ"ל וז"פ. ועוד י"ל דשפיר מקשה אשה חבירה דמקטלה היכא משכחת לה דל"ל כיון דאמרה כמכחול ע"כ להורגה באו דזה ברית שו"ת בדיני אהע"ז

עולם יקשה גם לר"ח דקאמר בגמ' עדי נערה המאורסה כו' שיכולין לומר לאוסרה ע"ב כו' והאיך יוכלו לומר כן והא אמרו כמכחול בשפופרת לשיטת רבינו ירוחם ז"ל הנ"ל. וע"כ דר"ת לא ס"ל כן וס"ל כהך דמכות ספ"ק דקאמר ורבנן היכי דייני כו' דגם לקטלא לא בעי כמכחול כו'. וא"כ א"ש קושיית הגמרא אשה חבירה סו' היכי משכחת לה דזה קאי לר"ת ולשיטתו שפיר קשה ובאופן כזה תירץ בנוב"י ז"ל מהדו"ק סו"ס ע"ב לישב הנך שיטות הסוברים דבעדי כיעור אסורה לבעלה עיי"ש וז"פ:

ט

אך בעיקר הדין הוא פלא לכאורה מהך דמס' מכות (דף ז) הנ"ל מפלוגתא דר"ט ור"ע ורבנן דמבואר שם דדייני כשמואל וכן קשה משמואל דפסק כדרך המנאפים [ולא נמצא בזה פלוגתא]. אך נלפע"ד דבאמת לא קשה כלל דהנה בהך דאמרו ר"ט ור"ע אילו היינו בסנהדרין כו' ומבואר בתוס' שם לחד פירושא משום דחיישי למעוטא וכן פי' תוס' חולין (דף ט) יעוש"ה וא"כ בהך דהוי אמרי ראיתם טריפה הרג שלם הרג כו' משום דחיישי למעוטא. וא"כ לפי מאי דקיי"ל דאזלינן בתר רובא לא קיי"ל כותייהו אך בהא דבועל הערוה דהוי אמרי ראיתם כמכחול בשפופרת. ורבנן דדייני בכדרך המנאפים בזה ל"ש רובא אלא מטעם חזקה כמבואר ברמב"ם ז"ל פ"א מא"ב כנ"ל וא"כ ע"כ הא דר"ט ור"ע דבעי דוקא כמכחול בשפופרת ע"כ דלא ס"ל הך חזקה דחזקת צורה כזאת דודאי גמרו תאותן וא"כ מנ"ל באמת בזה לפסוק שלא כר"ט ור"ע דלא מצינו מי שחולק עליהם במתניתין דגם רשב"ג דקאמר אף הם מרבים שופכי דמים בישראל אף לפי מה דקיי"ל כרשב"ג במשנתנו מ"מ לא מוכח דפליג עליהם בבועל את הערוה די"ל דקאי על אינך דברים. ולא נמצא חולק עליהם. אלא מהך דקאמר בגמרא ע"ז ורבנן היכי דייני וכו' דמשמע דקים ליה לתלמודא דרבנן פליגי עליהם גם ע"ז וא"כ מנ"ל לפסוק בזה כהנך רבנן ומש"ה פסקו רב נטרונאי ורבינו ירוחם ז"ל כר"ט ור"ע להקל בדיני נפשות. וגם מהא דשמואל דפסק במנאפים כדרך המנאפים ג"כ לא קשה כלל. די"ל דהנה באמת שמואל לא הזכיר כלל בדבריו לענין קטלא אלא דרש"י ז"ל ועוד כמה רבוותא ז"ל פירשו כן דקאי לענין קטלא ומלקות. אך באמת י"ל ג"כ דלא ע"ז קאי שמואל ואדרבה לולא דבריהם הק' היה נלפע"ד לכאורה די"ל דלשון הגמרא משמע קצת דדברי שמואל לא לענין זה דדין קטלא מיירי מדבעי בגמרא ורבנן היכי דייני ומשני כשמואל. ומאי קמבעיא ליה כלל כיון דמפורש בהדיא דכדרך המנאפים קטלינן ליה ולמה לא מיבעיא ליה לענין שאר דברים שם ורבנן היכי דייני אלא דזה מפורש בכ"מ דאזלינן בתר רובא וכמו כן במנאפים מבואר בדברי שמואל. אלא די"ל דבאמת שמואל לא ע"ז קאי ואדרבה בהך דמס' מציעא (דף לא) שם לא מיירי כלל אלא מדיני איסור וקמ"ל שם דאף דבמנאפים כשיראו כדרך המנאפים די והוה כודאי גמרו הדבר ויכלו להעיד ע"ז ומהני עדותן וא"כ ה"א דלהעלות מין על שאינו מינו כיון דודאי יגמרו הוה כעושה בידים ואסור קמ"ל דאינו אסור אלא כמכחול בשפופרת אבל מ"מ הא דקאמר שמואל במנאפים עד שיראו כדרך מנאפים היינו לענין לאוסרה על בעלה דקמ"ל דכיון דראו כן הוה כעדות ברורה לענין לאוסרה ולא לענין קטלא קאי. וזה דמפרש בגמרא דמס' מכות (דף ז) דבועל הערוה היכי הוי עבדי היינו ר"ט ור"ע ומשמע ליה להגמרא דרבנן פליגי עליה וע"ז קאמר ורבנן היכי דייני ומשני כדשמואל והיינו כמו דפסק שמואל לענין לאוסרה על בעלה כן הוי דייני רבנן לענין קטלא אבל לענין הלכה שפיר פסקו רב נטרונאי ורבינו ירוחם ז"ל דלענין קטלא בעינן דוקא כמכחול בשפופרת וכנ"ל. וכן משמע בהדיא בלשון רבינו ירוחם ז"ל שם דמפרש בהך דשמואל דקאי על לענין לאוסרה יעוש"ה בלשונו הקדוש ז"ל ודוק. ומאפס הפנאי לא ראיתי לעיין עוד בזה ועדיין צריך בירור בכ"ז והנני ש"ב ידידו ואוהבו דו"ש והצלחתו תמיד:

תוכן העניינים

שות ברית עולם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה