אור ברסלב

שות בנין דוד· רבי דוד דוב מייזליש

סימן סה

סימן סד

דוד - סימן סה:

ב"ה אוהעל יע"א:

לכ' אהו' בני מחמד נפשי הרב הגאון הצדיק סוע"ה מו"ה יוסף משה שליט"א אב"ד ור"מ דק"ק מאראש-אויוואר יע"א:

א) ע"ד השאלה בענין מקוה המבואר לעיל ראיתי דבריך נכונים וישרים להלכה, דודאי לכתחלה צריכים לראות לתקן המקוה שלא יהי' שום חשש ופקפוק ולא לגבב קולות, ושמח לבי בראותי כי תלי"ת בארת הכל על נכון מה שנוגע לדינא בענין זה, והנה הסכמות הפוסקים דזוחלין במקוה פסול מה"ת, ובח"ס ז"ל סי' ר"ב כתב להוכיח כדעת מקצת פוסקים דלא הוי רק פסול דרבנן, מהא דאמרינן בשבת ס"ה בכורות כ"ה על שמואל דסובר דאין טובלין בנהרות. וסובר נהרא מכיפי' מברך, ופליגא דידי' אדידי' ע"ש והקשה הח"ס דלמא באמת פוסל לטבול בנהרות אף ברבו זוחלין דס"ל מין במינו לא בטל, אלא ודאי דפסול זוחלין היא מדרבנן ובדרבנן גם מב"מ בטל ע"ש, ובאמת לפי"ד הריטב"א ע"ז ע"ג דהא דמב"מ לא בטל כרב ושמואל היינו לענין אכילה, אבל לענין הנאה בטל ע"ש, א"כ אין ראי' דהא אפילו א"נ דזוחלין פסול מה"ת, מ"מ במידי דאינו נוגע למידי דאכילה מב"מ בטל, ועי' ג"כ מש"כ כ"ק מו"ח הגה"ק בדברי חיים ח"א סי' מ"א על דברי הח"ס הנ"ל דל"ש במקוה ענין ביטל ע"ש:

כ) ובדברי הח"ס הנ"ל אמרתי דבר מחודד לתרץ קו' התוס' שבת ס"ה ע"ב שהקשו אהא דאמרינן ברבו נוטפין פסול נימא קמא קמא בטל בעת שהי' רבו הזוחלין, דהא זוחלין שרבו על הנוטפין כשירה ע"ש:

ונראה לי ליישב דהנה באמת הקשה הח"ס אמאי אמרינן ברבו זוחלין כשירה הא מב"מ לא בטל ע"ש ונ"ל עפי"ד הר"ן נדרים (נ"ב ע"א) דרבנן סברי דמב"מ בטל, משום דזה הוא היתר וזה הוא איסר. וע"כ חשוב מבשא"מ, ור"י סובר כיון דבעצם הוא מינו הו"ל מב"מ ואינו בטל ע"ש, ומבואר בישיע"ק סי' קכ"ו הסבר הענין דלכאור' קשה דעכ"פ האיך:

שייך לומר דהוא מב"מ הלא זה הוא איסר וזה הוא היתר, וכ' לתרץ עפי"ד התוס' חולין (ק' ע"א) שכ' דמש"ה חתיכה הראוי' להתכבד אינה בטילה אף דאסורה בהנאה ואינה ראוי' להתכבד, מ"מ אם נימא דבטילה א"כ יהי' ראוי' להתכבד, מש"ה אינה בטילה ע"ש וכ"כ ס"ל לר"י דמב"מ אינו בטל אף שכעת זה היא איסר וזה היא היתר, מ"מ אי נימא דיתבטל א"כ יהי' היתר בהיתר ויהי' מב"מ ממש משו"ה אינו בטל ע"ש ודפח"ח וכ"ז נכון בעלמא, דא"נ דיתבטל יהי' היתר גמור לעולם דאפילו אם יתוסף האיסור הי' אמרינן חוזר וניער עכ"ז הלא אין דרכו בכך שיתוסף עוד האיסור, משא"כ בנ"ד דמבואר בהראשונים ז"ל, דבדרך הטבע בכל שנה מתרבים הנוטפין על הזוחלין ע"י הגשמים עי' תוס' ב"ק [ק'] ובפי' הרא"ש נדרים. א"כ שפיר בטילן הנוטפין בזוחלין, דהוי מבשא"מ דזה הוא היתר וזה הוא איסור, דאין לומר כדברי הישיע"ק הנ"ל דמ"מ הוי מב"מ, דאם יתבטל יהי' היתר בהיתר, דז"א דהא אפילו אם יתבטל כעת הנוטפין ברוב הזוחלין, מ"מ בדרך הטבע, דרכו של הנהר לגדל שיהי' הנוטפין רוב, א"כ ממנ"פ אי אזלינן בתר השתא הר"ז איסר וזה היתר, ואי דניזל בתר סופו לאחר שיתבטל, הלא לא יהי' נשאר במעמדו דסופו שיתרבו הנוטפין על הזוחלין ויהי' פסול, דהא נוטפין שרבו על הזוחלין פסול, א"כ שפיר מיקרי מבשא"מ ובטל, ומתורץ קו' הח"ס ז"ל וזה ברור:

ומעתה מה נעים יהי' מתורץ קו' התוס' הנ"ל, דנימא ק"ק בטל ואף ברבו נוטפין יהי' כשר, כיון דנתבטלו כשהי' רוב זוחלין, ולפי הנ"ל ניחא דהא אי נימא דאם רבו הנוטפין ג"כ כשר, מפאת שנתבטלו כשהי' רבו הזוחלין, א"כ שוב נימא דגם ברבו זוחלין ג"כ פסול דאז שוב יתעורר קושי' הח"ס דמב"מ לא בטל, דאין לומר דמיקרי מבשא"מ דזה הוא היתר וזה הוא איסור, הא אם יתבטל שוב יהי' היתר בהיתר והוי מב"מ ממש, דאין לומר כנ"ל דהוי מבשא"מ דאפילו אם יתבטל כעת ברוב הזוחלין מ"מ יחזור לאיסורא אם יהי' רוב נוטפין, דז"א דהא אמרת דנימא ק"ק בטל, א"כ אפילו ברוב נוטפין יהי' שרי, א"כ לפי"ז א"א לומר לעולם, דברוב נוטפין יהי' כשר דק"ק בטל כשהי' רוב זוחלין, דא"כ גם ברוב זוחלין פסול דמב"מ לא בטל א"כ ל"ש לומר קק"ב ברוב זוחלין דגם ברוב זוחלין פסול, ע"כ שפיר אמרינן דברוב נוטפין פסול ול"א קמ"ק בטל, ע"כ ממילא ברוב זוחלין כשר, ומתורץ קו' התוס' ודו"ק היטב וב"ה הוא דבר חריף: ג) עכ"פ העיקר דזוחלין הוא פסול דאורייתא, ועי' בבי"ש סי' פ"ב בספק אם זוחל בקלוח או בטפטוף הוי סד"א וגם ספק חסרון ידועה ואזלינן לחומרא ואודת החוטי ברזל הגם כי יש לצדד הרבה ולהקל, אמנם הצדק עמך שנכון להחמיר. שיהי' נעשה לצורך בנין ולחבר בהקרקע ממש ועי' לעיל סי' ה' ע"ש ומרוב טרדא א"א לי להשתעשע בדבריך יותר, ולהלכה יפה כוונת:

כ"ד אביך אוהבך בלונ"ח ה"ק דוד דוב מייזליש:

תוכן העניינים

שות בנין דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה