שות בנין דוד· רבי דוד דוב מייזליש
סימן סד
תשובה מבני חביבי הגאון הצדיק סוע"ה אב"ד ק"ק מ' אויוואר שליט"א ואיידי דחביבי' עלי דבריו אעתיקם ככתבם וכלשונם:
ב"ה מאראש אדיוואר יצ"ו:
לכ"ק אאמו"ר עט"ר מרן שליט"א:
אציע בזה לפני כ"ק אאמו"ר עט"ר שליט"א מה שהשבתי לאחי הרב הגאון החריף העצום מו"ה צבי שליט"א בענין מקוה ואחלה להודיעני חוו"ד הטהורה, השאלה הי' בדבר מקוה ממי גשמים אשר הכותלים שלה נעשו מגפסיס (צימענט) ובעת שנתקלקלו הגפסיס מהכותלים נתהוה בהם סדקים ונקבים וזוחל המים לחוץ מעבר הכותל למטה מהשיעור דמ"ס, וכעת רוצים לתקן המקוה ולעשות כותלים חדשים, באופן זה שבאמצע עובי הכותלים יתנו חוטי ברזל מגודלים ומסורגים [געפלאכטען דראט] ועי"ז יהי' הכותל חזק מאוד שלא יוסדק עוד, אי אין חשש ופקפוק בזה כת"ש, ואחי הג' סכימ"א העיר מדברי הפוסקים בענין זה, וזה אשר השבתי לו בעזהי"ת:
א) מקור הדברים במס' מקואות פ"ה מ"ה דנוטפין שעשאן זוחלין סומך אפי' מקל וכו' ור"י סובר דכל דבר שהוא מקבל טומאה אין מזחילין בו ופירש הר"ש דהמתני' מיירי במקוה שנפרץ על שפתיו ואיכא איסור זוחלין, וע"י הסתימה יהי' נעשות אשבורן, ונמצא דע"י דהמקב"ט יהי' הוויית התכשרות המקוה וזה אסור לר"י, וע"כ סובר דאין להעמיד הזחילה ע"י דהמקב"מ, והרא"ש הקשה על פירושו ופירוש דמיירי באופן אחר, באם רוצה לעשות מקוה מחדש שכבר נקווי המים ורוצה להוליכן למק"א וזה אסור, אבל במקוה שנפרץ על שפתו מותר לסתמו ע"י דהמקב"ט, עי' בהרא"ש ה' מקואות סי' י"א ובתשו' הרא"ש כלל ל"א ובתיו"ט במשנה הנ"ל, ובש"ע סי' ר"א סעי' נ' מובא דעת האוסרים בסתם בשם דעה הראשונה ודעת המתירין שהוא הרא"ש בשם ויש מי שמתיר וידוע דאם המחבר הביא דעה א' בסתם ואח"כ דעה הב' בשם י"א, דאז דעת המחבר, לפסוק כדעה הא' הנאמרה בסתם, עי' ביו"ד סי' רמ"ב בקיצור הנהגות או"ה אות ה' ובאהע"ז סימן א' בחמ"ח ס"ק י"א ע"ש: ב) וצל"ע על המבואר בב"ח בסעי' מ"ט, דהמחבר הביא ב' דעות לענין אי ממשיך מים ממקוה ומעיין, אי פוסל מטעם דהמקב"ט, דעה הא' בסתם דאינו פוסל, ודעה הב' בשם י"א לאסור וכתב הב"ח ע"ז דמזה שמעינן דדעת המחבר דמקוה ומעיין אסור להמשיך ע"י דהמקב"ט ע"ש, והלא לפי הכלל הנ"ל דעתו של המחבר לפסוק כדעה הא' להתיר, ובלחו"ש ס"ק פ"ה העלה באמת כן בדעת המחבר דדעתו להתיר, ולא הביא דברי הב"ח הנ"ל כ"כ יש להעיר על המבואר בב"ח בסעי' כ' לענין לסתום ע"י דהמקב"ט שכתב דכיון דהמחבר הביא ב' דיעות אי מותר לסתום ע"י דהמקב"ט ולא הכריע ע"כ יש להחמיר שלא לסתום בדהמקב"ט ע"ש ולפי כלל הנ"ל דדעת המחבר כדעה א' המובא בסתס' א"כ הכא יש לנו הוכחה דדעת המחבר כדעה הא' ולפי משמעות לשון הב"ח שכתב דהמחבר לא הכריע נראה דהב"ח לא ס"ל הך כללא דדעת המחבר כדעה הא' המובא בסתם, וכעת מצאתי בשו"ת שבסוף ספר מנחת יעקב בסי' ד' העיר בזה על דברי הב"ח בסעי' מ"ט ע"ש, והנה בכללי הפוסקים מבעל כנה"ג אות ט"ז כתב שהב"ח בסי' כ"א לית לי' האי כללא דדעת המחבר כדעה הא' המובא בסתם ע"ש, ובאמת בסי' כ"א לא מצאתי מאומה מזה ואולי ט"ס הוא וצ"ל סי' ר"א וכוונתו על דברי הב"ח הנ"ל בסעי' מ"ט וסעי' כ' דמשם מוכח דהב"ח לי"ל האי כללא, עכ"פ להלכה קיימ"ל דאין לסתום בדהמקב"ט את הזחילה וכן מבואר בשו"ת חת"ס סי' רי"ח דאם כי שיטת הרא"ש הוא דהמקב"ט ע"ש:
ג) וראיתי בישיע"ק ס"ק כ"ט שחידש בזה דאסור להעמיד הזחילה ע"י דהמקב"ט הוא רק מדרבנן, דעיקר הוי' ע"י טומאה הוא באם כל המים נתהווים ע"י דהמקב"ט, משא"כ במעמד הזחילה אף שההתכשרות נתהוה ע"י דהמקב"ט עכ"ז לא הוה רק פסול דרבנן עש"ה, ובתיו"ט משנה הנ"ל, וצל"ע מדברי הב"ח שכ' וז"ל ולענין הלכה יש להחמיר באיסור דאורייתא שלא לסתום בדבר המקב"ט עכ"ל ע"ש בסעי' כ' דמוכח משם דהוה מה"ת, ומה שהקשה הישיע"ק מקנין חזקה דקיימ"ל דאם הי' מים רוצים לשטוף ועשה גדר שלא יצאו המים דל"ח קנין חזקה כיון שאינו עושה מעשה בגוף השדה ואינו רק מעכב שטיפת המים ע"י דבר אחר, וה"ה לענין הוי' ע"י טהרה מה שמעכב שלא יצאו המים לחוץ, זה אינו מקרי עשיות מעשה בגוף המקוה ע"ש, לפענ"ד י"ל לפי המבואר בחבור לטהרה מכ"ק דו"ז הגאוה"ק זצ"ל בכלל ב' אות מ"ב, דכיון דכתיב במקוה יהי' הוה כאלו נתמעט בהדיא דבהווייתו יהא, דאפי' המניעה לא יהי' ע"י דהמקב"ט, ולא רק התחלת הוויית המים והביא ראי' ממה דאמרינן גבי דם יבש שמטמא מטעם דדרשו חכז"ל דם ייהי' בהווייתו יהי' והיינו שיהי' תמיד דם ואינו הוי' מחדש, וכ"כ גבי ערלה דרשינן כן והאריך בזה עש"ה, וא"כ מיושב קו' הישיע"ק דל"ק מחזקה דהא במקוה גזה"כ היא דהוה כאלו נתמעט בפירוש מקרא דיהי' דפסול אפי' בכה"ג:
ד) עוד ראיתי שם שהקשה לשיטות הפוסקים דאסור להעמיד הזחילה ע"י דבר המקב"ט, א"כ יקשה על המבואר במס' שבת דף ס"ה דאבוהו דשמואל עביד להו לבנתי' מקואות ביומי ניסן ומפצי ביומי תשרי סבר שמא ירבו נוטפין על הזוחלין, והלא מפצי הוא דבר המקב"ט והאיך העמיד הזחילה בדהמקב"ט עכ"ק:
ונ"ל דהתוס' הקשו אמאי חיישינן לשמא ירבו הנוטפין נימא קמא קמא בטל, ותירצו דאמרינן חוזר וניער ע"ש, והנה לפי המתבאר מדברי התוס' בבכורות דף כ"ב וב"ק דף ק' דבאיסור דרבנן ל"א חוזר וניער ע"ש גבי דם תבוסה, ועי' פר"ח יו"ד סי' צ"ט ס"ק כ"א ובפרי תואר ובפמ"ג בשפ"ד ס"ק כ"א יעש"ה, וא"כ יקשה לאותן השיטות דזוחלין הוא רק מדרבנן כידוע שיטות המרדכי ובפנ"י והחת"ס א"כ הדק"ל דנימא קמא קמא בטל, אך י"ל דהתוס' סברי דזוחלין הוא מה"ת, וע"כ הוצרך לעשות מקואות ומפצי, והנה כבר הבאתי דדעת הישיע"ק דמה דאסור להעמיד הזחילה ע"י דהמקב"ט הוא רק מדרבנן, וא"כ שפיר הועיל במה דעביד המפצי דאף דנשאר עדיין איסור דרבנן, דמדרבנן אסור להעמיד הזחילה ע"י דהמקב"ט דהא כנגד האיסור דרבנן שפיר י"ל דלא התחיל האיסור דאמרינן קק"ב, דבאיסור דרבנן ל"א חו"כ, וכעין המבואר בש"ך בדיני ס"ס אות ט"ז בענין דגים מלוחים עש"ה: ה) ועפ"י דברי התוס' הנ"ל דבאיסור דרבנן חוזר וניער נלפענ"ד לתרץ קי' התו' במה שהקם שו על שיטת הרבינו הלוי דפי' דמשו"ה עביד להו שמואל מקואות, משום דבזב טעונה מים חיים וספק זבות ננהו והקשה בתוס' דמה הועיל בהמקוה שעשה הא לא הוי מים חיים ע"ש ונ"ל דהטעם דל"א קק"ב הוא דאמרינן חו"נ וזוחלין הוה מה"ת וכנ"ל, וא"כ לפי"ז יקשה לאותן השי' דזוחלין דרבנן מ"ט ל"א קק"ב דבאיד"ר ל"א חו"נ, אך י"ל לפי המבואר בעירובין פ"ג מ"ג דדעת הרע"ב דב' איסורי דרבנן היה כדבר שהוא מה"ת ומש"ה גזרו בב' שבותים בביה"ש וכן הוא דעת האבהעו"ז דמה"ט ל"א בב' שבותין דאין שבות במקדש, וכבר האריכו הפ' בזה הרבה עי' שעה"מ סוף פ"א מה' עירובין ובתשו' שער אפרים סי' כ"ו ובשו"ת רע"א סי' קנ"ט וא"כ י"ל דמש"ה סובר הרבינו הלוי דאיכא ג"כ חששא דמים חיים, דכבר מבואר בב"ח, דגם הרבינו הלוי מודה דמה"ת כ"ב ונ"ח בזבה ה, ורק שרבנן גזרו בזה אטו זב ע"ש, וא"כ איכא תרי חששא דרבנן הא' משום זוחלין, והב' משום מ"ח, ותרי איסורי דרבנן הוה כדאו' ושפיר ל"א קק"ב דבתרי איסורי דרבנן דהוה כדבר שהוא מה"ת אמרינן חו"נ משא"כ לאחר שעשה המקואות באשבורין ולא נשאר רק החשש ממ"ח כנגד זה החשש לבד שהוא ג"כ רק דרבנן שפיר י"ל קק"ב דבאיסור דרבנן לבד ל"א חו"נ, ומיושב קו' התוס' דשפיר הועיל במה דעביד אשבורן, דכיון דלא נשאר רק החשש דמ"ח ושפיר אמרינן קק"ב, ויש עוד להאריך בסוגי' עפ"י פלפול, אולם במה שנוגע לדינא לנ"ד נראה דלהלכה אסור מה"ת לסתום בזחילה ע"י דהמקב"ט כדברי הב"ח, וכן נראה מהחבור לטהרה דכתב דהוה כאלו נתמעטה בפירוש מהקרא דפסול בכה"ג ע"ש:
ו) אכן בגוף הענין יש עוד לעיין טובא, אי זחילה בה"ג שזוחל ע"י סדק ונקב אי פוסל מטעם זוחלין, והנה דעת הרא"ש בה' מקואות סי' י"א דדומיא דמעיין בעי ומעיין זוחל והולך כנהר, ואם אינו זוחל כנהר כשר אף שנפרץ על שפתו, ובשו"ת מעיל צדקה סי' ל"ט מבואר דזחילה ע"י סדק ונקב אינו זחילה, והתשב"ץ בח"א סי' י"ז כתב דדוקא ע"י נקב רחב פוסל זחילה, משא"כ במקוה שנשחת כותליו והמים יורדים דרך סדקיו ל"ח זחילה ע"ש, וכן העלה המהרש"ם בח"א סי' ב' כדברי המעי"צ והתשב"ץ עיי"ש: והנה התשב"ץ הביא ראי' מהמתני' דמקוה שנמדד ונמצא חסר כל הטהרות שנעשו ע"ג טמאות למפרע, ודוקא שנמצא חסר היינו שהי' נחסר מהמ"ס אבל אי ל"ה חסר מהמ"ס רק פחות ממה שהי' מתחלה כשר, ואמאי לא פסלינן מטעם זוחלין דאם המקוה חסרה ניחוש שמא המקוה נשברה למטה ונעשה זוחל אלא ודאי דבכה"ג ל"ח לזוחלין ובחת"ס סי' ר"ד העיר ג"כ מזה ע"ש, והי' נ"ל דלהחת"ס לשיטתו בסי' ר"ב דרוב הפו' ס"ל דזוחלין דרבנן א"כ אא"ל דהפסול הוא משים זוחלין, דא"כ אמאי כל הטהרות שנעשו ע"ג טמאות למפרע מספק הלא ספק דרבנן לקולא דזוחלין הוה רק מדרבנן ובע"כ דהחשש הוא משום מ"ס דהוה מה"ת, ובאמת המעיין בלשון התשב"ץ שכ' וז"ל הי' לנו לחוש שמא נשבר למטה ונעשה זוחל שהרי ספיקא דאו' הוא עכ"ל, הרי דמדייק דעיקר הקו' הוא אי אמרינן דזוחלין דאו' משא"כ לשיטת החת"ס מיושב, ודכירנא שראיתי בס' אחד שהקשה על ראי' זו דדילמא הכוונה דנחסר המקוה ע"י שטבלו בה, וכעין המבואר בש"ע סי' ס"ב דאם יש בה מ"ס מצומצמות לא יטבלו בה שנים, משום דנחסרו ע"י הראשון שטבל ובכה"ג מיירי גם הכא המתני' ולעולם זחילה כזו פוסלת והניח בצ"ע, ולפי דברי התשב"ץ מיושב דעכ"פ סד"א הוא דדילמא נחסר ע"י זחילה ועפ"י הנ"ל נלפענ"ד לתרץ מה שהאחרונים מקשים על המבואר ברש"י דכל טהרות טמאות דהבלים טמאות ג"כ, והלא בכלים סגי מה"ת ברביעית וא"כ הוי סד"ר דעכ"פ יותר מרביעית בודאי איכא, ואמאי טמאות הכלים, וי"ל דבאמת במקוה שנמצא חסר איכא ב' חששים א' מטעם דחסר ממ"ס, והב' מטעם חשש זוחלין דאם כחסר י"ל דהי' ע"י זחילה, וא"כ איכא ב' איסורי דרבנן והוי כאיסור מה"ת, כנ"ל בשם הרע"ב ומש"ה אפי' בכלים טמאות דעכ"פ מדרבנן בעי מ"ס, וגם איכא חשש זחילה מדרבנן לשי' החת"ס ובתרי דרבנן אזלינן לחומרא, ומיושב קו' האחרונים ועכ"פ לדינא דעת הפ' הנ"ל דבכה"ג ליכא פסול זוחלין:
ז) אולם אא"ז רבינו זי"ע בד"ח ח"ב סי' צ"ג וצ"ט אוסר זחילה בכה"ג, וזלה"ק בסי' צ"ט לא מצאתי תקנה למקוה זו כי לפי הנראה שנוטף ממש טיף אחר טיף, שזה הוי זוחלין ומה שאינו נראה בעין הוא מחמת שהמים או איזה דבר מכסהו ויש חשש דאו' ובסי' צ"ג כתב וז"ל מקוה הניקבה ונוטפת הוי זוחלין, ולא מובא בש"ע ונושאי כליו קולא בזה ורק שהרא"ש בפסקיו סי' י"א ובתשו' כלל ל"א כ' דזה לא מקרי זוחלין, אך בודאי אין לנטות מדברי הש"ע דזה הוי זוחלין עכלה"ק, וצרוכים אנו להבין מה שמבואר בדב"ח ח"א סי' מ"ז וז"ל והנה בנידון זה אם אין ניכר הזחילה לעין, לא איכפת לן בטיפטוף עכ"ל ומיירי שם בנקב שסתמו אותו, אך הסתימה אינו מהודק היטב, ועי"ז מטפטף דרך הנקב עייש"ה, ונראה דהחילק היא כן דבח"א מיירי שמטפטף בהפסק בין טיפה לטיפה ואין הטיפות הולכין במרוצה זא"ז:
וזה לא הוי בכלל זחילה רק כנוטף טיפה, משא"כ בח"ב מדייק רבינו שנוטף טיף אחר טיף ממש היינו בלי הפסק, ואפי' אם הי' הפסק עכ"פ נוטף במרוצה זא"ז ממש וזה שפיר חשוב זוחלין, ולענ"ד הסבר הענין הוא כן דלפי המבואר בדב"ח ח"א סי' מ"ז דזחילה הוא גזה"כ, ואין לחדש סברות בדבר שהוא גזה"כ ורק העיקר לחקור מה שנקרא זוחלין וזה פוסל עייש"ה, וא"כ אם נוטף רק טיפה א' זה ל"ח זוחל משא"כ באם יורדין הטיפות עכ"פ במרוצה זא"ז שפיר י"ל דנקרא זוחל והבן:
וראיתי בשו"ת אמרי יושר ח"א סי' קכ"ז שהניח בצ"ע את הד"ח הנ"ל דבנוטף טיף אחר טיף הוי זוחלין, והעיר לפי דעת הרמב"ם בפיה"מ דהמתניתין דנוטפין שעשאן זוחלין מיירי במעיין שיורד טיפין טיפין. א"כ לפי"ד הרמב"ם באם המעיין נתהוה ע"י שיורד טיפין טיפין, אפי' במרוצה זא"ז לא חשוב כמעיין זוחל, הרי חזינן דמעיין שיורד טיפין טיפין ל"ח כזוחלין לענין שיהי' כמעיין דהא הזוחלין המה כמעיין, וכ"כ לקולא לענין שיפסול בזחילה י"ל דבנוטף טיף טיף ל"ח זוחלין עכ"ד, והנה בגוף ההערה כבר העיר בעמק שאלה סי' כ"ח ובחבור לטהרה, אולם לפענ"ד נראה לתרץ ולחלק בין הענינים דגבי מעיין שפיר י"ל דאינו נקרא מעיין רק כשיורד בקלוח דזה הוא דרכו של המעיין שירד בקלוח ובזחילה, ומה"ט סובר הרא"ש באמת דגם לענין פסול זוחלין בעי דומיא דמעיין דרק באם הזחילה הוא מזחילת מעיין ונהר פסול דדרכו של המעיין לילך בקלוח, וכ"ז לדעת הרא"ש אבל אנן הא לא קיימ"ל כן ואנן סוברים דלא בעי דומיא דנהר, וא"כ לדידן זחילה אינו תלי' במה שהוא מעיין ורק זחילה הוא גזה"כ, וכל מה שהוא נראה לעין הרואה שהוא זוחל פסול ולאו דוקא באם הוא זוחל בקלוח כמעיין, וא"כ באם הוא נוטף טיף אחר טיף שפיר נראה שהוא זוחל ופסול, משא"כ לענין שיהי' נקרא מעיין שיהי' עליו תורת מעיין י"ל דדוקא באם הוה קלוח מינם כדרכו של המעיין אז חשוב מעיין וז"ב:
עי"ל לפי המבואר בישיע"ק ס"ק ל"ב דמה"ת הוי גם בטיפין טיפין כמעיין, ורק שחכמז"ל החמירו כיון שאינו יורד בקלוח חומש כנהר אינו עליו תורת מעיין עש"ה, וא"כ שפיר י"כ דכ"ז לחומרא משא"כ במקום שיצמח מזה קולא לומר דלא הוי בכלל זחילה לפסול בכה"ג אוקמא חכמז"ל דבריהם על ד"ת ומה"ת גם בכה"ג חשוב בכלל זוחלין, וכבר האריכו בזה הפ' דבמקום שיהי' קולא ע"י החומרא שהחמירו חכמז"ל אי מקילין עי"ז ועי' בר"ן פסחים ל"א שמבואר שם דאי הו"א דהא דדשיל"מ לח בטל הוא מה"ת אז גם חמץ בפסח ל"ב דהוה דשיל"מ, ואף דגם לאחר הפסח אסור מטעם תקנת חכמז"ל דחמץ שעעה"פ אסור לאחה"פ מדרבנן, עכ"ז חכמז"ל לא באו להקל עליו אלא להחמיר עליו, וע"כ ל"מ החומרא שאסרו חז"ל חמץ שעעה"פ שעי"ז יהי' קולא בתוך הפסח עייש"ה, וכ"כ י"ל בנ"ד דאף שהחמירו חכמז"ל יותר מד"ת דמעיין שיורד טיפין טיפין ל"ח מעיין עכ"ז לקולא לא מצינו שיהי' דינו כמקוה בכה"ג, וע"כ אמרינן דדינו כזוחלין ופסול, וע"כ שפיר עולים דברי רבינו הד"ח דבנוטף טיף אחר טיף ממש היינו במרוצה זא"ז שפיר חשוב זוחלין ופסול, ומיושב קו' האמרי יושר:
ח) ובשו"ת עמק שאלה סי' כ"ח נראה דדעתו הגדולה דאם יורד טיף אחר טיף במרוצה זא"ז ל"ח זחילה לפסול, ורק אם יורד בזחילה ממש ואפי' ע"י נקב דק, אבל עכ"פ הוא בזחילה פסול משא"כ בנוטף טיפין אף הוא במרוצה זא"ז, מ"מ הוא בהפסק ול"ח זחילה, והאריך בזה הרבה והביא ראי' הנ"ל מדברי הרמב"ם במעיין היורד טיפין טיפין וסיים דכ"ז הוא להלכה ולא למעשה עייש"ה וגם בחבור לטהרה כלל ב' אות מ' שהאריך בזה הרבה ע"ש, אולם לפי הנראה דעת רבינו הד"ח הוא לפסול בכה"ג ולא בעי בזחילה רק באם נוטף טיף אחר טיף ממש הוה זוחלין ופסול, והראי' מהרמב"ם ממעיין שיורד טיפין לפענ"ד יש לתרץ כנ"ל, ע"כ להלכה באם נוטף טיף אחר טיף ממש פסול וא"כ בנ"ד שפיר חשוב זחילה באם ניקב ונסדק הכותל, ועי' בב"ש חיו"ד ח"ב סי' פ"ב ובאמרי יושר הנ"ל שאוסרים זחילה ע"י נקב וסדק וגם העמק שאלה כתב דאין לסמוך על המעיל צדקה עייש"ה. ולפי"ז אסור לסתום זחילה כזה ע"י דהמקב"ט:
ט) אולם יפה הבאת מתשו' נוב"י סי' קט"ז והחת"ס סי' ר"ד קלסי' לסברתו דהנוב"י דמה דאסור לסתום הזחילה בדהמקב"ט הוא רק באם כבר נסדק המקוה וזוחל, משא"כ באם לע"ע אין המקוה זוחל ואנו רוצים לחזקו על לעתיד שלא תזחל לעתיד בכה"ג שפיר י"ל דמותר ע"ש, וכן מבואר בהלק"ט ח"א סי' ע"ו לענין כלי עץ שיש לו חשוקים של ברזל דאם גם בלא החשוקים הי' יכול לעמוד אלא שאינו מתקיים זמן רב בכה"ג ל"ח מעמיד לענין טבילת כלים ע"ש, ועי' מהרש"ם ח"א סי' ב' שהאריך בזה אולם רבינו הד"ח בח"א סי' מ"ד חולק על הנוב"י ומביא תוספתא מפורשת דלא כדבריו, ועי' בחבור לטהרה כלל ה' סעי' מ"ג שהאריך ג"כ בזה, והביא שמדברי הט"ז ס"ק ס"א נראה דלא כהנוב"י, וגם במהרש"ם הביא ראי' מיומא דלא כהלק"ט ועי' בתשו' כתב סופר סי' ק"א שכתב שנעלם מהנוב"י ומהחת"ס דברי המרדכי שמפורש שם להיפך דאפי' בכה"ג לתקן על לעתיד שלא יזחל אסור ע"י דהמק"ט עש"ה, וע"כ צריכים אנו להחמיר גם בזה, וא"כ ממילא גם בנ"ד דאף שאנו רוצים לתקן הכותלים מחדש ולחזקן ע"י דהמק"ט על לעתיד שלא יוסדק לעתיד, י"ל דאסור לפי"ד הפוסקים הנ"ל שפוסקים דלא כהנוב"י: י) ובגוף הענין אי חוטי ברזל מסורגים מקבלים טומאה, הנה לפי המבואר בגד"ט המובא במהר"ם שיק סי' ר"ד דאף בפשוטי כלי מתכות מקבלים טומאה, עכ"ז טס של מתכות אינו מקב"ט דעכ"פ בעינן כלי אף שאינו בר קבול, משא"כ טס של מתכות אינו כלי ועי"כ אינו מקב"ט ע"ש, וא"כ לפי"ז לכאורה הי' צ"ל שגם הני חוטי ברזל מסורגים לא יקבלו טומאה, ועי' ג"כ חת"ס סי' רי"ד אולם כבר מבואר בד"ח סי' מ"ד דגם טס של מתכות מקב"ט מה"ת עיי"ש, וגם במס' אהלות פ"ח מבואר דסרוגים שבחלונת חוצצין בפני הטומאה, וכ' הט"ז ביו"ד סי' שע"א ס"ק ג' דזה דוקא באם אינם מחוטי ברזל, משא"כ באם המה מחוטי ברזל מקבלים טומאה ואינם חוצצים וא"ז הנקה"כ ז"ל שם כתב דכיון דהמה מחוברים לקרקע אינם מקבלים טומאה ע"ש, א"כ הרי מפורש יוצא דהני חוטי ברזל מסורגים מקבלים טומאה ורק במחוברים לקרקע אינם מקב"ט כדין כל דבר המקב"ט:
י"א) ואודות אי מהני לחבר הדבר המקב"ט בכותל אי צרוכים לחברו בקרקע ממש, הנה במהר"ם שיק סי' ר"ד כתב דמהני החיבר לכותל אף דכותל עצמו היה תלוש ולבסוף חברו מהני ג"כ:
ובשו"ת מהרש"ם ח"א סי' ב' ובח"ג האריך בזה להוכיח דמהני ע"ש וכן נראה מהנוב"י סי' קל"ח, אכן דעת אא"ז רבינו בדב"ח ז"ל סי' מ"ה דלא מהני חיבר לכותל רק שצריך לחברו בקרקע ממש, ועי' בחבור בטהרה בסופו בהתשובות ובעמק שאלה סי' כ"א שכ' שהאחרונים לא ראו דברי התשב"ץ ח"ב סי' י"ג שמפורש שם דלא מהני החיבר לכותל רק שצריך לחברו בקרקע ממש ושכן הוא דעת הצ"צ החדש בסם הפרישה ע"ש וא"כ אם באנו לתקן שיהי' מחובר לקרקע צריכים לחברו בקרקע ממש ולא רק בכותל, ובנידן דידן מהני לכו"ע החיבר לקרקע דכיון שנעשה לשמש עם הקרקע דהדהמק"ט נעשה כדי שלא יתקלקלו הכותלים וע"כ חשוב כתשמישו של הקרקע וגם תשמישו עם הקרקע, ואפי' לשיטת הגדולים שבתשו' הרא"ש שהחמירו בהסלונת יודי כאן בנ"ד דהני חוטי ברזל הוא לצורך הכותל שלא יסדקו וחשוב שמשמש את הקרקע ועי' בחבור לטהרה כלל ג' סעי' כ"ב מה שהאריך בזה ע"כ צריכים לחברו בקרקע ממש לא רק בכותל ואז מהני לכ"ע בנ"ד:
רב) ועוד נשאר לבאר כי בש"ע מבואר בסתם דאם מחברו לקרקע מהני, והדג"מ ובנוב"י סי' קל"ז פוסק דצריך שיהי' נעשה מתחלה ע"מ לקבעו בקרקע, וכבר האריכו בזה הפ' עי' חת"ס ואמרי א"ש, ודעת הנוב"י דאם האומן עושה בסתם אז מהני באם קנאו אותו לדבר המחובר, ובד"ח ח"א סי' מ"ד כתב שאין ראיות הנוב"י מוכרחת שיהי' מהני בסתם, וע"כ פסק בהרבה תשובות שצריך שיהי' נעשה מתחלה בהפאבריק לצורך מחובר עש"ה ובמהר"ם שיק סי' ר"ד כתב דאפי' המסמורים שצריכים להתיבה שבמקוה לכתחלה בודאי טוב ויפה לצוות להאומן לעשות מסמורים חדשים ביחוד לצורך מחובר להמקוה ע"ש, וא"כ בהני חוטי ברזל הלא המה נעשים בסתם, ורוב פעמים משתמשים בזה לצורך תלוש ומבואר בתשו' הריב"א סי' ס"ד דתלי' בזה מה שהרוב משתמשים בו ואם הרוב משתמשים בתלוש, אז אף אם קונים אותו לצורך מחובר לא מהני, והגאון מטארנא ז"ל באמרי יושר ח"ב סי' ס"ז השיג עליו ע"ש, עכ"פ לפי"ד הד"ח לא מהני בסתם, ואף לפי המבואר שם בדב"ח דאם עושה שינוי מעשה בהמתכות מהני אף בלא עשאו מתחלה לכך א"כ לכאורה באם לוקחין חוטי ברזל חדשים ונותנים אותם לאומן שיהי' מסורגים לכאורה י"ל דחשוב שנוי מעשה, אולם י"ל לפי המבואר בחו"מ סי' ש"ס דלשון של מתכת שעשאו מטבע דלא חשוב שינוי מעשה משום דיכול להתירו א"כ הה"ד י"ל בהני חוטי ברזל המסורגים כיון דיכול לסתרו ולהתיר הסריגה ל"ח שינוי מעשה:
ע"כ צריכים ליקח מתכות כזה אשר ידוע שנעשה בהפאבריק לצורך בנין מחובר, ויש חתיכות מתכות גדולת מאוד אשר ידוע שהמה נעשים רק לצורך בנין מחובר ותחקור על זה ותראה שכן הוא ויחברו אותם בהקרקע ממש לא רק בהכותל ואז אין שום חשש ופקפוק בזה וכשרה לכל הדיעות, והנה לא נעלם ממני שיש לצדד בנ"ד הרבה להתיר בלא"ה ולצרף הרבה שי' המקילין בזה ואיכא כמה ספיקות, אחד דילמא ההלכה כאותן השי' דבנקב וסדק אינו פוסל זחילה, וגם לצרף שי' הנוב"י דבאם המקוה כשרה ורוצים לתקנו על לעתיד אין חשש' בזה, וגם גוף הדין דאין לסתום בדהמקב"ט במחלוקת שנוי' ע"כ יש לצדד בזה הרבה לקולא, אולם כבר ידוע מה שכ' התשב"ץ ח"א סי' י"ג שבמקוה צריכים לחוש אפי' לדיעה יחידות שאין הלכה כמותה, ובמל"מ פ"ו מבואר דאפי' בחשש ספק דרבנן יש להחמיר במקוה, עי' בחבור לטהרה בסופו בהתשובות וכבר כתב הריב"ש שהיות שאפי' בעסקי עולם כל משכיל בוחר לנפשו דרך היותר בטוח על אחת כמה וכמה שיש לנו לעשות כן בדרכי התורה והמצות ע"ש, ועי' דב"ח בהרבה תשובות ובח"א סי' מ"א ובח"ב סי' צ"ט ובאמרי א"ש או"ח סי' א' ע"ש, וע"כ לכתחלה צריכים לעשות מקוה כשרה בלי שום חשש ופקפוק, ובפרט כי אין לנו לזוז מדברי רבינו א"ז רשכבה"ג זי"ע בעל הדב"ח, ע"כ לפענ"ד ברור דלדעת רבינו הד"ח צריכים לעשות כאשר כתבתי שבעת שיבנו הכותלים החדשים יתנו בתוכו מתכת כזה, אשר ידוע שנעשה בהפאבריק לצורך בנין מחובר, ויהי' מחובר בהקרקע ממש לא רק בהכותל. והשי"ת יעזרנו נכוין לאמתה של תוה"ק, את זה השבתי לאחי הה"ג שליט"א, ועתה אחלה מכ"ק אאמו"ר עט"ר מרן שליט"א להודיענו חוו"ד הטהורה:
בנך המשתחוה מרחוק:
ה"ק יוסף משה מייזליש אבדק"ק מאראש-אויוואר יצ"ו: