שות בנין דוד· רבי דוד דוב מייזליש
סימן מח
ב"ה אוהעלי יע"א:
לכ' אהו' בני מחמד נפשי יניק וחכים החריף כמ"ר אלעזר שליט"א:
א) ע"ד קו' האו"ח בפסחים (ה' ע"ב) דת"ר שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם מה ת"ל והלא כבר נאמר לא יראה לפי שנאמר לא יראה לך וכו' שלך א"א רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה, יכול יטמין ויקבל פקדונות מן העכו"ם, ת"ל לא ימצא והקשה האו"ח דמאי פריך הש"ס למ"ל קרא דלא ימצא. נימא דאתא הקרא לעבור בשני לאווין, ואף דמבואר בתוס' ב"מ ר"פ א"נ דהיכא דאין לוקין ל"א דאתא הקרא לעבור בשני לאווין מ"מ קשה לשיטות דס"ל דב"י ל"ה להנל"ע א"כ נימא דאתא הקרא לעבור בשני לאווין ללקות שמונים ע"ש:
ונראה לי לתרץ בעזהי"ת דהנה מבואר בש"א סי' ע"ז דמש"ה אמרינן דב"י ל"ה נל"ע דהלאו כולל יותר מהעשה, דהעשה לא שייך בנשים דהוה מצות עשהז"ג ע"ש והנה מבואר בסדר המשנה דאם לפעמים העשה כולל יותר מהלאו, שוב הו"ל להנל"ע אף דהלאו כולל יותר מהעשה, ע"ש והנה כבר חקר המנ"ח דנימא בטבל שנתחמץ לא יעבור בב"י דהא כתיב לא יראה לך וטבל לא מקרי שלו, דמה"ט אינו יוצא באתרוג של טבל. והא דעשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו היינו בחמץ שלו דבלא איסור הנאה הוי שלו, אבל לא בחמץ של טבל. ע"ש והנה כ"ז לענין בל יראה אבל העשה דתשביתו בודאי שייך גם בחמץ של טבל דהא גבי תשביתו לא כתיב כך [ועי' בפנ"י דגם לפי הס"ד עובר על מצות תשביתו ע"י הטמנה אף דאינו עיבר בב"י והבן] הרי שוב גם העשה כולל יותר מהלאו גבי טבל שנתחמץ, א"כ אמאי ס"ל להרמב"ם ז"ל דב"י ל"ה כל"ע דהלאו כולל יותר מהעשה, הא גם העשה כולל יותר מהלאו. אמנם הד"נ דהא באמת העלה המנ"ח דעובר בב"י אף בטבל של חמץ דלא דמי לאתרוג דבעי ממש שיהי' שלו אבל גבי חמץ דגלי לן קרא דלא ימצא דעובר בב"י ע"י זכות אחריות וגורם לממון, א"כ ה"ה בטבל עובר בב"י אף שאין בו היתר אכילה מ"מ כיון דמותר בהנאה מצד האיסור טבל, א"כ לא גרע מזכות אחריות דמקרי שלו לעבור בב"י, ע"ש א"כ שפיר ס"ל להרמב"ם ז"ל דב"י הוה כולל יותר מהעשה ול"ה נל"ע, דאין העשה כולל יותר מהלאו לענין טבל דהא גם בטבל שנתחמץ עובר בב"י. ולפי"ז ממילא מתורץ קו' האו"ח אמאי לא משני הש"ס דהקרא אתא לעבור על ב' לאווין דלוקין אב"י, דז"א דהא לפי הס"ד דאינו עובר ע"י קבלת אחריות א"כ ה"ה דאינו עובר בב"י בטבל שנתחמץ, א"כ גם העשה כולל יותר מהלאו, ושוב הו"ל להנל"ע ואין לוקין, א"כ א"א לומר דאתא הקרא לעבור בשני לאווין דהא אין לוקין אב"י ודו"ק:
ב) עי"ל קו' האו"ח הנ"ל דהנה מבואר בדו"ח להגרע"א ז"ל בפסחים במערכה ה' אות כ"ח דמש"ה ל"ה ב"י ככ"ע, עפי"ד הרמב"ן ז"ל דטמא:
הבא אב המקדש לוקה, ולא הוי נל"ע דהעשה לא בא לתקן את הלאו למפרע שיהי' נל"ע, אלא העשה בא שלא יעבור מכאן ולהבא. וכ"כ בעשה דתשביתו העשה בא רק שלא יעבור מכאן ולהבא על ב"י ולא לנתק את הלאו וכ"ז לרבנן דס"ל דהשבתה בכל דבר אבל לר"י דס"ל דאבחא"ש וכ"ז לענין העשה אבל לענין הלאו דב"י אינו עובר אם משבית בכל דבר, כמבואר בש"א א"כ א"א לומר דהעשה בא שלא יעבור להלאה אבל יראה, דא"כ הי' יכול להשבית בכ"ד, ולמ"ל שריפה, אלא ודאי העשה בא לתקן הלאו לנתקו לעשה עכ"ד דפח"ח והנה מבואר בפסחים (כ"ז ע"ב] דמש"ה ס"ל לרבנן דתשביתו בכ"ד ולא ילפינן מקו"ח, מנותר דאבחא"ש, דהוי קו"ח שתחלתו להחמיר וסופו להקל, דאם לא מצא עצים יהי' יושב בטל, וכבר תמהו לשיטות דמהני ביטל לח"י א"כ לא יהי' יושב בטל דהא יהי' יכול לבטל, ותירצו דיהי' יושב בטל לאחז"א דל"מ ביטל דאינו ברשותו כיון דאסור בהנאה כמבואר בש"ס והנה הש"א סי' ע"ז העלה דלר"ש דס"ל דגורם לממון כממון דמי, ולדידן דקיימ"ל חמץ שעבר עלי' הפסח מותר, שוב הוי חמץ ברשותו של אדם דהא יכול להשהות החמץ עד אחר הפסח, ע"ש אמנם כבר תמהו עליו זקיני במק"ח סי' תל"א ומוח"ז בברוך טעם ז"ל דהא כיון דמחויב לבער החמץ מכח עשה דתשביתו וא"א להשאירו עד אחר הפסח דיעבור בב"י, א"כ אין מציאות להגיע לזמן היתר וליכא שום גורם לממון דהמשהה עובר בכל רגע ע"ש ועי' בשו"ת בית אפרים סי' מ"א בד"ה ואמנם, והנה מבואר בפנ"י דלפי הס"ד דמותר להטמין ואינו עובר בב"י ה"ה דמקיים מצות תשביתו ע"י הטמנה ע"ש ולפי"ז מתורץ קי' האו"ח דהא לפי הס"ד דאינו עובר בב"י בהטמנה ומקיים מצות תשביתו בהטמנה. א"כ שוב הוי חמץ ברשותו להשהות עד אחה"פ ע"י הטמנה. ומהני ביטל הם לאחז"א ונימא דאבחא"ש מקו"ח מנותר, דלא יהי' יושב בטל דהא יכול לבטל והוי ב"י להנ"ל, וא"א לומר דאתא הקרא לעבור בשני לאווין דהא אין לוקין אב"י, ודו"ק:
ג) עי"ל עפי"ד הנ"ל בשם הדו"ח דאי אמרינן תשביתו בכ"ד ל"ה ב"י להכל"ע והנה בתוס' כ"ח ע"א ד"ה אמרו וכו' הקשה הרשב"א לרבנן דאמרו דאש"ת וחטאת העוף שהם בשריפה, ניליף חמץ מנותר וכ' המנ"ח לתרץ עפי"מ שנסתפק המוצל מאש דבנותר עובר גם בח"ש, ולשיטות דב"י אינו עובר בח"ש א"כ א"א למיליף חמץ מנותר דמה לחמץ שאינו עובר בח"ש ע"ש והנה מבואר בפנ"י ביצה (ז' ע"ב) דה"ט דבב"י ח"ש מותר דב"י חידוש הוא דהא אינו ברשותו אלא דגלי לן קרא דעובר ע"כ אמרינן אין לך בו אלא חידושו היינו בכזית ולא בח"ש ע"ש, וכבר הבאתי לעיל דמש"ה מקרי חמץ אינו ברשותו דאסור לו להשהות עד לאחר הפסח דיעבור בב"י ועל תשביתו כדברי המק"ח והב"ט, א"כ ממילא מתורץ קו' האו"ח הנ"ל דהא לפי הס"ד דמותר להטמין, א"כ ל"ה ב"י חידוש ועובר גם בח"ש, א"כ יכולין למיליף מנותר דאבחא"ש, א"כ שוב הוי ב"י כהנ"ל וא"א לומר דקרא אתא לעבור בשני לאווין דהא אין לוקין דהוי להנל"ע ודו"ק:
יד) עי"ל דמבואר בש"א הנ"ל דמש"ה כ"ה ב"י ככ"ע דהלאו כולל יותר מהעשה לענין נשים דפטורות מתשביתו דמצות עשהז"ג הוא, והבאתי לעיל דברי הסדר המשנה דאם לפעמים העשה כולל יותר מהלאו שוב הוי נל"ע א"כ לפי"מ שרצה הפנ"י לומר דלפי הס"ד דמותר להטמין. היינו דאינו עובר בב"י אבל העשה אינו מקיים בהטמנה, א"כ כ"ז נכון דב"י לא הוה נל"ע כעת דעובר בב"י גם בהטמנה. אבל לפי הס"ד דאינו עובר בב"י ואפ"ה העשה אינו מקיים בהטמנה, א"כ גם העשה כולל יותר מהלאו, והו"ל להנל"ע א"כ א"א לומר דקרא אתא לעבור עליו בשני לאווין דהא לפי הס"ד אין לוקין אב"י ודו"ק:
ה) עי"ל עפי"ד הש"א הנ"ל דמש"ה ל"ה ב"י כל"ע דנשים פטורות מתשביתו והלאו כולל יותר מהעשה, אמנם לפי דברי הריטב"א והפנ"י קידושין כ"ט דמצוה שאפשר לעשות ע"י שליח נוהג גם בנשים אף דהוי מצות עשה שהז"ג, ועי' בש"ע סי' תל"ד סעי' ד' דתשביתו הוא ביטל מטעם הפקר ולא מהני עי"ש אולם מבואר בשע"ת שם דחמץ כיון דאינו ברשותו של אדם מהני גם עי"ש. ע"ש כבר מבואר בש"א סי' ע"ז דכיון דגלי קרא לא ימצא דעובר בב"י במקבל פקדונות מן העכו"ם, משום הואיל ואילו מיגנב ברשותי' קאי ובעי לשלומי כדידי' דמי, כש"כ חמץ דידי' דברשותי' קאי כיון דלאחר פסח שרי מה"ת מיקרי מה"ת ברשותו עש"ה א"כ שפיר לא הוי ב"י נל"ע דהלאו כולל יותר, דהעשה אינו נוהג בנשים, דא"א עי"ש דברשותי' קאי, ולפי"ז ממילא מתורץ קו' האו"ח הנ"ל דהא לפי הס"ד דאינו עובר ע"י קבלת אחריות, א"כ שוב חמץ אינו ברשותו, ומהני ביטל עי"ש, ותשביתו נוהג גם בנשים ולא הוי לאו הכולל יותר מהעשה והו"ל לאו הנל"ע, א"כ א"א כומר דאתא הקרא לעבור בשני לאווין דהא לפי הס"ד אין לוקין אב"י ודו"ק:
ו) עי"ל קו' האו"ח עפי"ד הש"א הנ"ל, דמש"ה לוקין אבל יראה דהלאו כולל יותר מהעשה דב"י עובר גם במקבל פקדונות באחריות דגלי קרא דלא ימצא, ואפ"ה ליכא העשה דתשביתו דמ"מ לא הוי שלו, ע"ש א"כ מתורץ קו' האו"ח דהא לפי הס"ד דאינו עובר בב"י במקבל פקדונות בכ"ה ב"י לאו הכולל יותר מהעשה א"כ שוב אין לוקין אבל יראה, וא"א לומר דאתא הקרא לעבור בשני לאווין, דהא לפי הס"ד אין לוקין אב"י ודו"ק:
ז) עי"ל קו' האו"ח דמבואר בהמגי' להמ"ל דמש"ה לוקין אב"י דהו"ל לאו שקדמה העשה דתשביתו הוא ביטול לשיטת רש"י ולאחז"א לא מצי לבטל, והנה בספרי יליף לן ביטול מכך בטל בלבך, ועי' בח"ס ז"ל בפסחים דרש"י והספרי שיטה אחת להם, דלכאורה מנ"ל דצריך ביטול הא כתיב לא יראה לך, א"כ כל שאין העין רואה אינו עובר, אכן כיון דגלי לן קרא דעובר בהטמנה, אף שאין העין רואה, מוכח דלא יראה לך, היינו ראיית הלב היינו להתייאש מלבו, ולכן ס"ל לרש"י דתשביתו היינו ביטול ע"ש א"כ מתורץ קו' האו"ח דהא לפי הס"ד דאינו עובר בב"י בהטמנה, א"כ אמרינן דלא יראה היינו ראיית עין. שלא יראה העין את החמץ, וזה מועיל אף לאחז"א, א"כ הו"ל ב"י להנל"ע ואין לוקין וא"א לומר דאתא הקרא לעבור בשני לאווין, דהא לפי הס"ד אין לוקין אב"י ודו"ק:
ח) עי"ל קו' האו"ח, דהנה מבואר לעיל אות ב' בשם הדו"ח דמש"ה לא הוי ב"י להנל"ע דהעשה בא לתקן שלא יעבור להלאה, ולא לנתק הלאו וכ"ז א"א תשביתו בכ"ד כנ"ל, ומבואר בש"ס דמש"ה ל"א אין בחא"ש מקו"ח מנותר, דיהי' סופו להקל דיהי' יושב בטל והקשו הא יכול לבטל ולא יהי' יושב בטל, וכ' הש"א והאו"ח לתרץ דנהי דגלי לן קרא דעובר בב"י במקבל פקדונות, מ"מ לא מיקרי שלו שיהי' יכול לבטל, ע"כ יהי' סופו להקל שיהי' יושב:
בטל במקבל פקדונות, דהא לא יעבור כלל בב"י א"כ שוב נימא דאין בחא"ש מקו"ח מנותר, שוב נימא דב"י הו"ל להנל"ע דא"א לומר דלא בא לנתק הלאו אלא לתקן שלא יעבור מכאן ולהבא דהא שלא יעבור להבא הי' די ע"י השבתה בכ"ד, א"כ א"א לומר דאתא הקרא לעבור בשני לאווין דהא לפי הס"ד אין לוקין אב"י ודו"ק:
ט) עי"ל קו' החו"ח דהנה מבואר בש"א דמש"ה ל"ה ב"י להנל"ע דהלאו כולל יותר לענין נשים, והנה התומים הובא ג"כ במנ"ח מצות נותר כ' לתרץ דברי הרמב"ם ז"ל דס"ל דתמורה לא הוה להנל"ע דהלאו כולל יותר, הא חזינן גבי השבת העבוט דאף דחבל דברים שאין בהם תורת חזרה, מ"מ הוה נל"ע כיון דניתק למקצתו, ניתק לכולו, וכ' התומים לתרץ דדוקא בתמורה דהעשה הוא בשב ואל תעשה, אמרינן אם הלאו כולל יותר מהעשה ל"ה נל"ע, משא"כ גבי השבת העבוט כיון דהעשה הוא בקו"ע, אמרינן כיון דניתק למקצתו ניתק לכולו, ע"ש והנה כבר חקר המנ"ח אם מצות תשביתו הוא בשוא"ת, או הוא בקו"ע וכ' המנ"ח דלפי שיטת רש"י דתשביתו הוא ביטול ע"כ צ"ל דתשביתו הוא בשוא"ת, דהא הר"י הקשה על רש"י דהא לאחז"א לא מהני ביטול, וע"כ צ"ל לתרץ דלשיטת רש"י אמרינן דתשביתו הוא בשוא"ת, ושפיר אמרה תורה כשיגיע, זמן האיסור יהי' מושבת מחמץ ואף דהביטול הי' קודם זמן איסורא, מ"מ קיים מצות תשביתו דעכ"פ אין לו חמץ, ע"ש וכבר הבאתי לעיל באות ב' דברי הש"א לדידן דקיי"ל דחמץ לאחה"פ מותר הוה חמץ ברשותו ומהני ביטול גם לאחר זמן איסורא, אמנם קדוש זקיני במק"ח ז"ל דחה דבריו דהא א"א לו להשהות החמץ עד אחר הפסח, דיעבור בב"י ועל תשביתו, א"כ לפי הס"ד כעת דמותר להטמין ואינו עובר בב"י ומקיים גם מצות תשביתו כמבואר בפנ"י, שוב הוה חמץ ברשותו ומהני ביטול גם לאחז"א ולא קשה כלל קו' הר"י על רש"י ז"ל א"כ שוב נימא דגם לשיטת רש"י תשביתו הוא בקו"ע, ולא בשוא"ת, א"כ אמרינן כיון דניתק למקצתו ניתק לכולו ולא הו"ל ב"י לאו הכולל יותר מהעשה דלא יהי' להכל"ע אלא דהו"ל להכל"ע ואין לוקין, א"כ מתורץ קו' האו"ח דהא לפי הס"ד א"א לומר דאתא הקרא לעבור בשני לאווין דהא לפי הס"ד אין לוקין אב"י ודו"ק:
י) עי"ל קו' האו"ח דהנה יש לומר דמש"ה ס"ל להרמב"ם ז"ל דב"י ל"ה להנל"ע, כפי המבואר בטו"ז סי' ת"מ סק"ד לתרץ דברי הר"י ז"ל דס"ל דחמצו של ישראל ביד עכו"ם עובר בב"י, הא במכילתא ממעט חמצו של ישראל ביד עכו"ם מבתיכם מה ביתך ברשותך וכו' וכ' לתרץ דהמכילתא ס"ל דגול"מ כמ"ד, והר"י ס"ל דלאו כמ"ד, דהא אמרינן בפסחים למ"ד גורם לממון כמ"ד חייב שפיר אם הוא באחריות ישראל, אלא למ"ד לכמ"ד מא"ל, ומשני ש"ה דכתיב לא ימצא, לפי"ז למ"ד לאו כמ"ד הא דאמר הכתוב בבתיכם לא קאי רק על החידוש דהוא רק בבתיכם ולא בבית עכו"ם נמצא דלא חילוק הכתוב בין הוא בביתו או בבית עכו"ם, אלא כשהחמץ של עכו"ם ואחריות על הישראל, משא"כ אם החמץ ממש של ישראל, דזה אינו חידוש אז אין חילוק דאפילו בבית עכו"ם אסור, אבל למ"ד גורם לממון כמ"ד אין כאן חידוש בחמץ שקיבל אחריות נמצא דכי מיעט רחמנא בבתיכם קאי אכל מילי הן על ממון ממש הן על גורם לממון דהא שוין הן, וע"כ חמצו של ישראל בבית עכו"ם פטור, ושפיר פסק ר"י לחייב המפקיד כי הוא פסק לכמ"ד אבל המכילתא פסק דכמ"ד ע"ש, א"כ כ"ז לענין ב"י אבל לענין תשביתו דכתוב תשביתו שאור מבתיכם, סוב דרשינן מה ביתך ברשותך דלא קאי על החידוש, א"כ בחמצו של ישראל ביד עכו"ם ליכא העשה דתשביתו, וממילא שוב הו"ל ב"י לאו הכולל יותר מהעשה לענין חמצו של ישראל ביד עכו"ם, ומש"ה שפיר לוקין אב"י, וכ"ז נכון כעת אבל לפי הס"ד דמותר לקבל פקדונות. א"כ בתיכם לא קאי על החידוש, וממילא גם בחמצו של ישראל ביד עכו"ם אינו עובר עליו בב"י ולא הוי לאו הכולל יותר מהעשה, שוב הו"ל ב"י ניתק לעשה ואין לוקין א"כ מתורץ קו' האו"ח דהא א"א לומר דאתא קרא לעבור בשני לאוין דהא לפי הס"ד כעת אין לוקין אב"י ודו"ק:
י"א) עי"ל עפי"ד הש"א דב"י ל"ה נל"ע דהלאו כולל יותר מהעשה, אמנם לפי דברי הסדר המשנה דאם לפעמים העשה כולל יותר, שוב הוי נל"ע, והרי מבואר בפנ"י פסחים כ"ז דהא דל"מ ביטול לח"י היינו לענין העשה אבל לענין הלאו מהני ביטול דהא כתיב לך דאתה רואה של אחרים, ואם מבטלו הוי של אחרים, א"כ שוב ג"כ העשה כולל יותר לאחר הביטול, אמנם לפי"ד הפר"ח דה"ט דל"מ ביטול לח"י דב"י היא מטעם שלא יבוא לאכלה, וזה שייך גם לאחר הביטול, א"כ אין העשה כולל יותר דהא ל"מ כלל ביטול גם לענין הלאו, וכתבתי במק"א דלפי הס"ד דאינו עובר בהטמנה ע"כ א"א לומר דב"י הוא שלא יבוא לאכלה, דהא זה שייך גם אם הטמין, א"כ מתורץ ק"ו האו"ח דהא ל"י הס"ד דמותר להטמין, א"כ ע"כ ב"י אינו מטעם שלא יבוא לאכלה, וא"כ הני ביטול לענין הלאו ולא להעשה, והעשה, כולל ג"כ יותר מהלאו והו"ל ב"י להכל"ע ואין לוקין, א"כ א"א לומר דאתא הקרא לעבור בשני לאווין ללקות, דהא לפי הס"ד אין לוקין אב"י, ודו"ק:
י"ב) עי"ל לפימש"כ במק"א וכן מבואר בשו"ת מהרא"ש סי פ"ח דלשיטות דבח"ש אינו עובר בב"י, דאם יש לשני שותפים כזית חמץ דאף דאינם עוברים בב"י, כיון דכתיב לך בלשון יחיד, מ"מ מחויבים בתשביתו דנאמר בלשון רבים, ע"כ ל"ה ב"י נל"ע דהא אפשר לקיים את העשה בלא עבירת הלאו ולא אתי העשה לתקן הלאו ע"ש והנה מש"ה אינו עובר בב"י בח"ש דב"י חידוש הוא דאינו ברשותו אלא דעשאו כמבואר בפנ"י הנ"ל, וכבר מבואר לעיל בשם המק"ח דמש"ה חמץ אינו ברשותו אף דמותר לאחה"פ כיון דמוכרח לבערו שלא יעבור בב"י ולקיים מצות תשביתו וא"כ לפי הס"ד דמותר להטמין והוי חמץ ברשותו ועובר גם על ח"ש, ושוב הוי ב"י להנל"ע ואין לוקין, ומתורץ קו' האו"ח דהא לפי הס"ד הו"ל ב"י נל"ע, ואין לוקין וא"א לומר דאתא למלקות לעבור בשני לאווין דהא אין לוקין אב"י ודו"ק:
י"ג) עי"ל עפי"ד המגי' להמל"מ, דמש"ה ל"ה ב"י נל"ע דתשביתו הוא ביטול ולאחז"א ל"מ לבטל דלאו ברשותי' והו"ל לאו שקדמה העשה. והנה כבר תמהו לפי"ד הריטב"א בסוכה ר"פ לולב הגזול, דערלה ותרומה טמאה אי לאו כתותי מיכתת שיעורי' כל שהוא ברשותו ואין לאחר זכות מקרי שלו, א"כ למה חמץ אינו שלו הא החמץ ברשותו ואין לאחר זכות בו, וכתב זקיני הגאון שר התורה מלאסק ז"ל בספרו חידושי הרד"ד עמ"ס פסחים לתרץ דהנה חזינן דאינו יוצא באתרוג השאול ואתרוג השותפים דקפדה התורה שלא יהי' לאחרים זכות, מש"ה באיסורי הנאה כיון דאין לאחרים זכות והוא ברשותו מקרי שלו לא:
כן בחמץ דחזינן דגלתה רחמנא לעבור בב"י במקבל פקדונות, ואף שהחמץ הוא של המקפיד ולא תלתה התורה אם יש לאחר זכות או לא, רק בזכות שלו תלוי הדבר, א"כ באיה"נ דלאו שלו הוא, מקרי סאין לו זכות בו, מה תאמר דגם לאחרים אין זכות, ז"א דבחמץ אינו תלוי באחרים ע"ש שהאריך ודפח"ח ולפי"ז מתורץ קו' האו"ח דהא לפי הס"ד דמותר לקבל פקדונות, ותלוי העיקר באחרים אם יש להם זכות או לא א"כ באיסה"נ דאין לאחרים זכות מקרי שלו כיון דהוא ברשותו א"כ יכול לבטל גם לאחז"א והו"ל ב"י להנל"ע ואין לוקין, א"כ א"א לומר דאתא הקרא לעבור בשני לאווין ללקות, דהא לפי הס"ד אין לוקין אב"י ודו"ק:
כ"ד אביך אוהבך אה"ר ח"ק דוד דוב מייזליש: