שות בנין דוד· רבי דוד דוב מייזליש
סימן מו
ב"ה אוהעל יע"א:
לכ' אהו' תלמידי ש"ב האברך החריף מופלג בתו"י הנגיד החסיד וכו' מו"ה משה ווייסמאן נ"י בק"ק מעזעלאבארץ יע"א:
עד"ש ראובן תבע משמעון לשלם מה שהלוה לו ולא שילם לו וסירב ג"כ לעמוד עמו לדי"ת והלך ראובן בערכאות ונתחייב שמעון לפרוע החוב עם הרבית כנהוג אצלם לפסוק לשלם גם הרבית אי מותר לראובן ליקח הרבית עכ"ש:
תשובה:
א) הנה מבואר בשו"ת שו"מ מה"ת ח"ד סי' קכ"ג, באחד שהחליף מטבעות אצל אחד, וכאשר הוקר לא רצה השני ליתן לו המטבעות, ותבעו לדין ולא רצה לעמוד לדי"ת והלך בערכאות וזכה במשפטו שחבירו צריך לשלם לו הקרן וגם הרבית, ורצה מתחלה השו"מ ז"ל לומר שאסור לו ליקח הרבית. אבל העלה אח"כ שאין שייך בזה רבית דהרי לא הלוה לו כלל וזה עיכב מעותיו, אף דמעכב כיסו של חבירו פטור מ"מ משעה שתובעו לחזור לו צריך להחזיר, ואין בזה משום רבית דהו"ל גזלן, והביא מחו"מ מסי' רצ"ב והמל"מ פ"ז ממלוה הי"א, והעלה שם כל שזה עיכב ואינו רוצה לחזור אין כאן הלואה רק גזלן וצריך לתת הרבית ע"ש ואם כי דבריו צ"ע דהא קיימ"ל דהמבטל כיסו של חבירו פטור לשלם, ועי' במרדכי בפ' הגוזל אות קכ"ה וז"ל שמבטל כיסו של חבירו אין לו עליו אלא תערומות, זה דוקא במקום שאין מרויח בו, אבל אם מרויח בו חייב ליתן לו ע"ש, ובחו"מ סי' רצ"ב ובשו"ת ח"ס חו"מ סי' קע"ח ובשו"ת בית אפרים חו"מ סי' כ"ח ובפ"ת ובנחלת צבי שם ומה שהביא השו"מ מסי' רצ"ב דבתבעו פקדונו דחייב ליתן הריוח, היינו דוקא בהרויח אבל לא בסתם וכן תמה עליו במהרש"ם ח"א סי' צ' ועוד תמה שם דדוקא בפקדון שגוף המעות הם של המפקיד משא"כ התם: הרי כבר חל רק חיוב פרעון במעות שאינו מסוים ע"ש ועכ"פ אפילו לשיטת השו"מ דוקא אם לא בא לידו בתורת הלואה. כש"כ שם בעצמו דאין בזה משום ריבית כיון שאינו בא מכח הלואה, אבל בנ"ד דבא בתורת הלואה, הוי אגר נטר ואסור, ועי' בב"ח חו"מ סוסי' ל"ח הובא ג"כ במהרש"ם וז"ל ומשמע מכאן דאע"פ דראובן קבע זמן לשמעון לפרוע, ועבר הזמן אינו מחויב לשלם לו, כל מה שהי' שמעון מרויח במעות אלו אם הי' פורע לו בזמנו, דדוקא בעדים זוממין וכו' אבל בעלמא הוי אגר נטר, מ"מ עבירה הוא בידו ובכלל גזל וכו' עכ"ל הב"ח ועי' בח"ס ז"ל סי' קע"ח דאין בהלואה דין ביטול כיס ואסור להזדקק לזה משום רבית ע"ש ולא שייך לחייב משום דינא דמלכותא כמבואר בשו"ת אבקת רוכל להב"י ז"ל סי' ו' הובא ג"כ במהרש"ם דלגבי רבית, דהוי מילתא דאיסורא לא אמרינן דינא דמלכותא דינא ע"ש:
ב) וגם כבר מבואר בשו"ת מהר"י ענזיל סי' ד' בד"ה אמנם דלא הוי דינא דמלכותא רק מה שהוא חוק ומשפט מאת המלך מפורש וברור בלי שום ספק אבל הדינים שפוסקים הערכאות מספרי דיניהם ונימוסיהם, לא הוי דינא דמלכותא רק דינא ערכאות, והביא דברי הרשב"א ז"ל בתשו' ח"ג סי' ק"ט וז"ל ולענין דדמ"ד שאמרת וכו' אבל דיינין שדנין בערכאות אין אלו ממשפטי המלוכה אלא הערכאות דנין לעצמם כמו שימצאו בספרי הדינין שלהם, שאם אין אתה אומר כן בטלת ח"ו דיני ישראל וכבר בא לידי ואמרתי כן עכ"ל ועי' ג"כ בכטמ"ק ב"ק קי"ג בשם המאירי וז"ל אבל דינים שהאומות מחזיקים בהם מחכמיהם ומספריהם הקודמים אינו בכלל זה (ר"ל בכלל דדמ"ד) עכ"ל ע"ש ועי' בשו"ת השיב משה לחו"ז הגה"ק ז"ל סי' צ' במה שמשיג על זקיני הש"ך ז"ל סי' ע"ג ס"ק ל"ט ע"כ הדבר ברור שאסור לו לראובן ליקח הרבית והנלפע"ד כתבתי בעזהי"ת:
כ"ד מורך ש"ב דושד"ט באהבה רבה הק' דוד דוב מייזליש: