שות בנין דוד· רבי דוד דוב מייזליש
סימן מה
ב"ה אוהעל יע"א:
לכבוד אהובי תלמידי החריף המופלג וכו' מו"ה שמואל חיים הכהן לאנדא נ"י שו"ב בק"ק סארוואש יע"א:
עד"ש באיש בליעל, אשר הפר מצות ד' ונשא אשה נכרית ונולד להם בן. ורצונם להניח למול אותו. אי רשאין למול אותו עכת"ש:
תשובה:
א) הנה ביו"ד סי' רס"ו סעי' י"ג מבואר דישראל שנולד לו בן מעכו"ם איו מלין אותו בשבת לכאורה משמע דדוקא בשבת אין למולו אבל בחול מותר, אולם עי' בפרישה שכ' וז"ל ואינו נימול בשבת הוי מצי למימר דגם ביום השמיני אינו נימול, דהולד כמוה ואינו נקרא יליד ביתך, אלא אגב דאיירי כאן במילה בשבת, כתב כן עכ"ל הרי מפורש יוצא דאפילו בחול אין למולו:
ב) ולפענ"ד הי' נראה דמש"ה נקט המחבר דרק בשבת אין למולו, דמיירי שהמילה יהי' לשם גירות, ואז בחול שרי, משא"כ באם המילה אינו לשם גירות אז אסור למולו אפי' בחול, וראי' לזה דמקור הדין הוא מהירושלמי יבמות ומדרש רבה בראשית פ"ז וז"ל המדרש יעקב איש כפר כבוראי הורה בצור, מותר למול בנה של נכרית בשבת, שמע ר' חגי שלח לי' תא לקו וכו' ויתילדו על משפחותם לבית אבותם משפחת אב קרוי' משפחה משפחת אם אינו קרוי משפחה, אמר לא הורית בטוב וכו' אמר אם אתי בר עממיא לגבך ויאמר לך אנא בעי מתעבדא יהודאי על מכת למגזרי' ביומא דשבתא או ביומא דכיפוריא מחללין אותו עליו והלא אין מחללין שבת ויוהכ"פ, אלא על בנה של בת ישראלית בלבד, א"ל ומנין לך מן הדא דכתוב ועתה נכרת ברית וכו' א"ל רבי ומן הקבלה אתה מלקני וכו' א"ל מן ההוא דאר"י בשם רשב"י ולא בנך תתחתן וכו'. בנך הבא מישראלית קרוי בנך, ואין בנך הבא מן הגוי קרוי' בנך א"ל חבוט חבטך דהוא טבא בקילטא וכו'. עייש"ה ומזה נראה בפירוש דהעובדא אצל ר' יעקב הי' ג"כ שהבן נכרית רצה לגייר א"ע ומש"ה הי' חושב ר"י למולו בשבת. וע"ז השיב לו ר' חגי הלא בנכרי דעלמא שבא לגייר א"ע אסור למולו בשבת אף שכוונתו לגייר וכיון דבן נכרית הולד כמוה' משו"ה אסור אף בזה למולו בשבת אף שכוונתו לגייר א"ע, כמו בנכרי דעלמא ולפי"ז באם הי' בחול. שפיר יש למולו דכוונתו לגייר, והמחבר שהעתק זה הירושלמי מיירי א"כ באופן זה, שהמילה יהי' לשם גירות, ומשו"ה נקט המחבר דרק בשבת אין למולו, משא"כ בנ"ד דידוע דהמילה אינו לשם גירות כי האבות לא יטבלו אותו ולא יקבל עלי' המצות ורק שרוצים שיהי' נחתם באות ברית קודש וישאר ביתם ויתנהג כמותם בודאי דאין למולו אף בחול, כיון דהבן נכרית הוא כמוה והוא עכו"ם גמור, וכבר מבואר ברמ"א סי' רס"ג דאסור למול עכו"ם שלא לשם גירות, ומבואר בעט"ז ובט"ז הטעם שלא להחתמו באות ברית קודש עיי"ש, ואם כי זקיני הש"ך בס"ק ח' דחה דברי העט"ז (ביו"ד דפוס ווילנא חסר זה מהש"ך) ודעתו דמותר אפילו שלא לשם גירות באם הוא בשכר, וכן נראה שנוטה כזה המהר"ם שי"ק ביו"ד סי' רמ"ח אולם עיין בשו"ת מעיל צדקה סי' י"ד שהעלה לאסור אפי' בשכר ודחה דברי הש"ך דמה שנראה מרש"י ע"ז דף כ"ו שמותר בשכר:
ומיירי בניכר שהוא לשם רפואה אבל כל שאינו לרפואה ולא לשם גירות בודאי דאסור להחתימו באות ברית קודש, וכתב דיש לאסור גם מטעם המבואר במנחות דלא ימכור טלית מצוייצת לעכו"ם, דחיישינן שיתלוו עמהם בדרך, וכאן יש לחוש שיחשבו שהוא ישראל ויכולים לבא למכשול שישא ישראלית ע"ש ובפרט בנ"ד שאבי' ישראל יש עוד יותר מקום לחוש אם נמול אותו, שיחשבו שהוא ישראל וישא ישראלית, ועי' בשו"ע ה' גרים סי' רס"ח סעי' ט' דעכו"ם שבא לחתוך ערלתו מפני מכה וכו' אסור לישראל לחתכה מפני שלא נתכוין למצוה לפיכך אם נתכוין העכו"ם למילה מצוה לישראל למול אותו ועי' בב"י ובב"ח שם דנראה דמיירי בנתכוין לשם גירות, משא"כ שלא לשם גירות אין למולו, עייש"ה:
ג) וגדולה מזו מבואר בשו"ת טוטו"ד ח"א יו"ד סי' רכ"ט דבת הנולד מישראל שנשא נכרית, ורצונו ליתן לה שם כנהוג בביהכ"נ, דאין מנימין אותו דכיון דיש לה דין נכרית ממש כמותה, ח"ו ליתן לה שם ישראל דאתי למטעי להתערב בישראל ורק אם תטבול אותה תחלה לשם גירות אז יכולים ליתן לה שם בביהכ"נ ע"ש ומכש"כ למול בלי טבילה וגירות דאסור מטעם זה שיחשבו שהוא ישראל וישא ישראלית, וכה ראיתי באורחת חיים סי' של"א סעי' ה' שהביא בשם מאורי אור שכתב דבמילת בני הקראים מסתברא כמאן דאסר וכו' וגם בחול אין למול שמטמעם בישראל וכו' מכש"כ למול נשואי גויות כי ולדה כמוה רק דמשכחת בנוהג יהודות ממש ומקרה רע הוליד מעם אחר והרשות בידו לנהוג גירות ממש במילה וטבילה ותינוק כהכי משתעי עובדא במדרש בראשית פ"ז עכ"ל וזה ג"כ כנ"ל דהמדרש מיירי כשרוצה לגייר א"ע, משא"כ שלא לשם גירות אין למולו אפילו בחול:
ד) ובגוף העובדא דהירושלמי הנ"ל יש להעיר לכאורה דאמאי הי' מגיע מלקות לר' יעקב לדעת ר' חגי דהולד כמותה והוה נכרי א"כ הלא כל מילה הוה מקלקל אך דתיקון מצוה הוא וא"כ בנכרי דליכא מצוה שוב הוה מקלקל ואי דעכ"פ גם מקלקל אסור מדרבנן הלא נראה משם דהי' מגיע מלקות מה"ת לר' יעקב משום חילול שבת עייש"ה ובקרבן העדה, ואמאי הא הוה מקלקל אך כפי הנ"ל דגם העובדא דר' יעקב הי' שבא למול א"ע לשם גירות א"כ שפיר הוה תיקון מצוה ואף דלדעת ר' חגי אסור למולו בשבת עכ"ז הוה תיקון מצוה במקצת כמבואר בתשובת רעק"א סי' קע"ד לענין אם מל מילה שלא בזמנה בשבת דצריך להטיף דם ברית לאחר השבת וכתב דעכ"ז חשוב תיקון דכעת אינו מחוסר תיקון גדול כ"כ רק להטיף דם ברית ומש"ה כ"ה מקלקל במילה שלא בזמנה עיש"ה וכ"כ י"ל כאן דאף אם נימא דלא מהני המילה בשבת כיון שהולד כמותה עכ"ז א"צ רק להטיף דם ברית וממילא הוה תיקון: ובני הרב הגאון אבדק"ק מאראש אויוואהר שליט"א העירנו בזה לתרץ קו' הנ"ל דהוה מקלקל די"ל דכיון דר' יעקב רצה למול אותו לשם מצוה אף אם האמת הוא שלא עשה מצוה בזה עכ"ז כיון דהמוהל חשוב דהוא מצוה שפיר הוה מתקן דהוה כמו מקלקל ע"מ לתקן כיון דהוא חושב לתקן אף שבאמת לא תיקון כיון דבשבת העיקר המלאכת מחשבת ועי' בישיע"ק או"ח סי' של"א ס"ק ב' שהקשה בהא דקיי"ל דספק מילה אינו דוחה שבת למה לא ידחו ממ"נ אי חייבים במצות מילה אז דוחה שבת ואי אין חייבים הרי לא מתקן מידי והוי מקלקל ותירץ דכיון דמספק חייב במילה א"כ חשוב אצלו תיקון ואף דבאמת אין כאן תיקון עכ"ז כיון דמלאכת מחשבת אסרה תורה ולפי מחשבתו צריך הוא למלאכה זו חשוב תיקון ועי' ביד שאול יו"ד סי' רס"ו ס"ק ז' ובמהרש"ם ח"א סי' קנ"ו וכ"כ בנ"ד דכיון דלפי דעתו של ר' יעקב הוא מצוה ל"ה קלקול אף דבאמת לדעת ר' חגי לא הוה מצוה עכ"ד בני. ויפה העיר. והרבה יש עוד להאריך בזה ואכמ"ל:
ה) ובמה שנוגע לדינא הנה מתשו' מהר"ם שיק הנ"ל נראה דאפילו באינו ידוע אם יטבול אותו מותר למולו בלא ברכה וכשידוע שיטבול אותו אזי צריך למולו בברכה ועי' ג"כ במהרש"ם ח"ג סי' ש"ס מה שכ' בזה עש"ה אולם י"ל דהמהר"ם שיק אזיל בשיטת הש"ך ז"ל דבשכר מותר ולא הביא כלל התשו' מעיל צדקה ולפי"ד המעי"צ מבואר שאין למולו רק לשם גירות ממש ובפרט בנ"ד דיש לחוש עוד יותר שיטעו שהוא ישראל כיון דאביו ישראל וע"כ נלע"ד כיון דידוע דאין כוונתם שהבן יחזיק בתורת ד' ואין מטבילין אותו והבן ישאר אצל אבותיו ויתנהג כמותם ע"כ אין למולו אפי' בחול דכיון דהולד כמותה הרי הוא עכו"ם גמור והי"ת יטהר לבב עמו ישראל וישיב שופטינו כבראשונה לעמוד הדת על תלה:
כ"ד מורך אוהבך הדו"ש ה"ק דוד דוב מייזליש: