שות בנין דוד· רבי דוד דוב מייזליש
סימן מג
ב"ה אוהעל יע"א:
לכ' ידידי הרב הגדול החריף ובקי איש חמודות וכו' כבוד ש"ת מו"ה עקיבא בלוי נ"י בק"ק קראסנא יע"א:
א) ע"ד מה שהעלה כ"ת, דבתרומה ח"ש מותר מה"ת גם לר"י, כפי דברי האחרונים דהא דאמר ר"י דח"ש אסור מה"ת דחזי לאצטרופי, משום דאזיל בשיטתי' דס"ל במס' חולין [ק"ג ע"ב] בהקיאו וחזר ואכלו חייב דהנאת גרונו אכילה היא, והאי חצי זית משכח"ל שיתחייב עלי' לבד ע"י שחזר והקיאו וז"פ דחזי לאצטרופי היינו לחזור ולהקיאו ולאכלו עכ"ד א"כ לפי"מ שכ' התוס' ישינים במס' יומא [פ"א ע"א] בהא דזר שאכל תרומה והקיאו, ואכל השני אינו משלם אלא דמי עצים. והקשו מסוף גיד הנשה וחילקו בין חלב לתרומה, דתרומה נתחללה באכילה הראשונה ע"ש א"כ לפי"ז לא שייך חזי לאצטרופי כנ"ל, דהא בהקיאו וחזר ואכלו פטור דכבר נתחללה, ע"כ ח"ש מותר מה"ת והאריך לפי"ז לפלפל בהשכל ובדעת הנה בגוף הדבר קדמו ש"ב הגאון מלבוב ז"ל בשו"ת בית יצחק או"ח סי' ס"ד אות ו' ע"ש:
ואם כנים הדברים יש מקום לתרץ מה שדיקדקו המפורשים בפסחים [ל"ה ע"ב] דאמרינן שם הא מני ר' שמעון דל"ל איסור חל על איסור אף בכולל, והעירו דל"ל למימר הא מני ר"ש אמאי לא אמרו האי תנא ל"ל כולל, ומה נפמ"נ אם הוא ר"ש או לא:
ונראה ליישב דהנה מבואר בספר יד המאיר מהגאון מופה"ד מבראד ז"ל בסוף מס' חולין דאפי' אי נימא דאיסור הנאה לא מקרי איסור מוסף, כיון דלא נתוסף איסור אכילה, מ"מ לר"ל דס"ל דח"ש מותר מה"ת, ובאיסור הנאה מודה דח"ש אסור. א"כ ע"י איסור הנאה נתוסף איסור אכילה על ח"ש, שפיר מקרי איסור מוסף ע"ש, וכבר נסתפקו התוס' קידושין ע"ז ע"ב] ד"ה פרט אי במוסיף חמור על קל אחע"א לר"ש ע"ש ונודע דברי רש"י ותוס' אי איסור תרומה הוא מפאת טבל שבו במקומו עומד, שהתרומה התירה איסור, טבל שבה אך לכהן, ולא לזר, ומש"ה טבל ותרומה עונשם שוה במיתה ביד"ש, עי' תוס' יבמות [ס"ו ע"ב] ד"ה אלא ותוס' קידושין [ל"ח ע"ב] ד"ה וה"ה, ובר"ן נדרים ס"ה אי מעשר ככי טובל ועי' ברש"י יבמות [פ"ו ע"א] דטבל אסור מפני התרומה המעורב בו, עי' מזה באתד"א כלל ב' בארוכה ואכמ"ל א"כ לפי"ז כמו דח"ש מותר מה"ת בתרומה, כ"כ ח"ש מותר מה"ת בטבל, דבתרומה ל"ש חזל"א דנתחללה כנ"ל והנה בחמץ גם ח"ש אסור מה"ת כמבואר ברמב"ם ז"ל מקרא דלא יאכל, א"כ יוקשה אמאי אמרינן דאין אדם יוצא במצה של טבל דאאחע"א, הא חמץ הוי איסור מוסיף דחל שיהי' אסור גם לח"ש, דבטבל ח"ס מותר וע"י שחל איסור חמץ יהי' ח"ס אסור והיא הערה נכונה:
אמנם הדבר נכון דכל הנ"ל דבתרומה ח"ש מותר מה"ת דל"ש חזל"א, היא לדידן דל"א כ"ש למלקות וח"ש אינו אסור אלא מטעמא דחזל"א ממילא בתרומה דל"ש חזל"א ח"ש מותר, אבל לר' שמעון דס"ל כ"ש למלקות בלא טעמא דחזל"א א"כ ה"ה בתרומה ח"ש אסור אף דלא שייך חזל"א, ע"כ שפיר א"א יוצא במצה של טבל דלא הוי מוסיף דהא גם מצד איסור טבל ח"ש אסור מה"ת, א"כ מתורץ קו' הנ"ל דלמה נקט הש"ס הא מני ר"ש, ולא אמרו דהאי תנא ל"ל איסור כולל דהא הי' מוכרח לומר דר"ש הוא דס"ל כ"ש למלקות ולא הוי מוסיף, אלא כולל וס"ל דאאחע"א בכולל, ודו"ק וב"ה הוא דבר נכון:
ב) ולפי דברי התוס' ישנים הנ"ל יש לתרץ קו' האו"ח בפסחי' [ל"ב ע"א] שהקש' בהא דפריך הש"ס אלא אי אמרת כפי דמים משלם. חמץ בפסח בר דמים הוא, והקשה דילמא אתיא מתני' כאבא:
שאול, דס"ל דביש בו פרוטה אע"פ שאין בו כזית חייב, ומתני' מיירי שהי' פחות מכזית. וא"צ לבערו לשיטות דבח"ש אינם עוברים בבל יראה, ושפיר הוה בר דמים, ע"ש:
ונראה ליישב דהנה המפורשים מקשים איך חל איסור חמץ על איסור תרומה הא אין אחע"א, ועי' בפתח הבית עמ"ס פסחים אמנם כפי דברי התוס' ישנים הנ"ל דבתרומה ליכא איסור בהנאת מעיו דכבר נתחללה, ובחמץ בודאי איכא איסורא גם בהנאת מעיו כמבואר ג"כ בשו"ת עטרת חכמים כמוח"ז הגאון ז"ל א"כ שפיר חל איסור חמץ, דאמרינן מיתלא תלי וקאי, אי פקע איסור תרומה חל איסור חמץ, כמו דאמרינן ביבמות (כ"ב ע"א) איסור א"א מ"ת וכו' ע"ש והנה מבואר בפנ"י ביצה ז' דבח"ש ליכא הנאת מעיו רק הכאת גרון, ע"ש א"כ מתורץ קו' האו"ח הנ"ל אמאי לא משני הש"ס דמיירי שהי' ח"ש ובאבא שאול, דז"א דא"כ שוב יוקשה הא אאחע"א, דאין לומר דאמרינן דמיתלא תלי וכשפקע איסור תרומה חל איסור חמץ בהנאת מעיו, דהא בח"ש ליכא הנאת מעיו ודו"ק:
ג) ובפשיטות יש ליישב קו' האו"ח הנ"ל, דהנה התוס' כתובות [ל' ע"ב] ד"ה ולאביי מקשים על מתני' דקתני פטור מתשלומין, נימא מדאגבי' קני' וכו' ע"ש ותירץ הפלאה ז"ל דהא הרמב"ם ז"ל ס"ל בפ"א מה' חמץ דהקונה חמץ בפסח לוקה משום בל יראה א"ב ל"ש לומר מדאגבה קניא וכבר נתחייב משעת הגבהה, דאין לחייבו על הגבהה משום דאיכא מלקות דבל יראה, ואין לוקה ומשלם ע"ש, א"כ מתורץ קו' האו"ח הנ"ל דהא א"א לומר דמיירי בח"ש דאינו עובר בב"י דא"כ שוב יוקשה קו' התוס' נימא מדאגבה קניא, דאין לומר כנ"ל דאיכא מלקות משום ב"י דהא ח"ש מותר להשהות מה"ת והבן: ד) ובהיותי בזה עלה בדעתי לתרץ קו' זקיני המהרש"א ז"ל בפסחים [כ"ח ע"א] איך יליף ר"ש מהקישא דחמץ למצה, דחמץ לאחר זמנו מותר, הא איצטרך ההיקש דאינו יוצא במצה של טבל משום דאין איסורו משום בל תאכל חמץ אלא משום ב"ת טבל דאאחע"א ע"ש:
ונראה לי דהנה הצל"ח הקשה אמאי א"י במצה ש"ט הא הוי איסור מוסיף דעובר בבל יראה ע"ש אמנם לפימש"כ הלח"מ פ"ט מהמ"א ה"י דהנאה ל"ה מוסיף כיון דאין לוקין על הנאה ע"ש א"כ לשיטת התוס' (כ"ט ע"ב) דאין לוקין אב"י דהוי להנל"ע ע"ש א"כ ל"ה ב"י איסור מוסיף, והנה כבר העיר המגי' להמל"מ דב"י לא הוי כל"ע, כיון דתשביתו היא ביטול ולאח"ז איסורו לא מצי לבטל דאינו ברשותו והו"ל לאו שקדמו העשה ע"ש אמנם הש"א סי' ע"ז העלה דלדידן דחמץ לאח"ז מותר מהני ביטול גם לאחז"א דהוי ברשותו דגורם לממון כמ"ד אלא כיון דמדרבנן אסור לאח"ז ל"ה ברשותו מדרבנן, אבל מה"ת הוי ברשותו ע"ש א"כ לר"ש דס"ל דחמץ לאח"ז מותר ומהני ביטול לאחז"א והוי נל"ע מש"ה ל"ה מוסיף, א"כ ממילא מיושב קו' המהרש"א ז"ל דכ"ז אי נימא דחמץ לאח"ז מותר, אבל א"נ דאסור א"כ הוי ב"י לאו שקדמו העשה ולוקין עלי' והו"ל מוסיף והוי טבל בבל תאכל חמץ, א"כ מדדרשינן דא"י במצה ש"ט דאינו בב"ת חמץ דאאחע"א, דלא הוי מוסיף דאין לוקין, לבל יראה דהוה להנל"ע ולא לאו שקדמה העשה דמהני ביטול לאחז"א כיון דמותר לאחר הפסח א"כ ממילא מוכח דחמץ לאחר זמנו מותר ודו"ק:
כ"ד ידוש"ת באהבה. ה"ק דוד דוב מייזליש:
בשולי המכתב במס' חולין (ק"א ע"א) אמר ר"י א"ר האוכל גיד הנשה של נבלה ר"מ מחייב שתים, וחכמים אומרים אינו חייב אלא אחת וכו' ומאן תנא דבאיסור כולל איסור חל על איסור לית לי' וכו' אמר רבא ר' יוסי הגלילי היא והקשה בנפש חי' ז"ל הא ריה"ג ס"ל במס' יומא (ל"ו ע"ב) דאין לוקין על נבלה, דהו"ל לאו הנל"ע דכתיב לגר אשר בשעריך תתננה, א"כ למ"ל למימר דה"ט דריה"ג דאינו חייב אלא אחת דל"ל אחע"א אפילו בכולל, הא אפילו אם הי' ס"ל לריה"ג דאחע"א בכולל מ"מ אינו חייב אלא אחת, דהא על לאו דנבלה אין לוקין דהו"ל להנל"ע, עכ"ק:
ונראה ליישב דהנה לכאורה יש להעיר, לפי"ד זקיני המהרש"א ז"ל בפסחים כ"ג דלריה"ג אין העשה דלגר אשר בשעריך תתננה שייך בגיד הנשה, דהעשה ל"ש אלא במה שהותר בטהורה, ולא במה שאסור גם בטהורה ע"ש והלאו דנבלה הלא שייך גם בגיד הנשה, א"כ לשיטת הרמב"ם ז"ל דאם הלאו כולל יותר מהעשה, לא הוי להנל"ע, א"כ אמאי הוי נבלה להנל"ע הא הלאו כולל יותר מהעשה לגבי גיד הנשה, אכן באמת לק"מ דהא ריה"ג ס"ל דאאחע"א אפילו בכולל, ונבלה אינו חל על גיד הנשה. א"כ מש"ה שפיר הו"ל נבלה להנל"ע, דאין הלאו כולל יותר מהעשה, דהא גם הלאו לא שייך אצל גיד הנשה, א"כ לפי"ז שפיר מתורץ קו' הנפש חי' דלמה לי' להש"ס למימר דריה"ג ל"ל איסור חע"א ע"י כולל, הא אפילו אם הי' ס"ל אחע"א בכולל מ"מ אינו חייב משום נבלה דהו"ל בהנל"ע, דז"א דאם הי' ס"ל דאחע"א ע"י כולל, שפיר הי' חייב שתים, דאז לא הי' נבלה לאו הנל"ע דהלאו כולל, יותר מהעשה לענין גיד הנשה, ע"כ מוכרח הש"ס לומר דריה"ג ס"ל דאאחע"א אפילו בכולל מש"ה שפיר אינו חייב אלא אחת ודו"ק וב"ה הוא דבר נכון: הנ"ל: