אור ברסלב

שות בנין דוד· רבי דוד דוב מייזליש

סימן מב

סימן מא

ב"ה אוהעל יע"א:

לכבוד הרבני המופלג בתורה ירא ד' יקר הערך מו"ה משולם ריזעל נ"י בק"ק לודאש יצ"ו:

עד"ש אם יש היתר לחולה שאין בו סכנה לילך לרופא ישראל שהוא מחלל שבת, כי כנהוג זה דרכו של הרופא לכתוב עבור החולה, (רעצעפט) ואיכא למיחש שיכתוב עבורו בש"ק ויעבור החולה על לפני עור ל"ת מכשול, עכת"ש:

תשובה:

א) הנה לכאורה יש לצדד בזה הרבה צדדים להתירא שלא יהי' שייך בכה"ג לפ"ע, א] לפי שיטת הא"ז המובא בזקיני הרמ"א סי' ש"ו סעי' י"א דכתב שלהם הוא רק מדרבנן, ואיכא שיטות הפוסקים דבאיסור דרבנן ליכא לפ"ע, ב] די"ל דכיון דהוא ספק אם הרופא יצטרך לכתוב עבורו, ובספק יש לומר דלא שייך הלאו דלפ"ע ג] יש לצרף שיטת זקיני הש"ך ז"ל ביו"ד סי' קנ"א דבמקום דלא הוה כתרי עברי דנהרא. דאסור רק משום מסייע ידי עוברי עבירה, אז ליכא איסור להושיט למומר דבמומר ליכא איסור משום מסייע, ושיטת הדגמ"ר שם דבכל מזיד, ליכא משום מסייע ע"ש וא"כ הכא אצל הרופא דלא קאי בתרי עברי דנהרא ליכא משום מסייע לשי' הש"ך והדג"מ כיון דהרופא מומר לחלל שבת. מכל אלו הצדדים יש לצדד בזה להתירא: ב) אולם באמת יש לשדות נרגא בכל זה, דשיטת הא"ז דכתב שלהם הוא רק מדרבנן אין לצרף, דרוב הפוסקים חולקים על זה עי' מג"א סי' ש"מ ס"ק י' ובבית שמואל אהע"ז סי' קכ"ו ובמנחת חינוך מצוה ל"ב אות כ"ד ובחת"ס חו"מ סי' קצ"ה מ"ש ובנובי"ת או"ח סי' ר"ג כתב דהא"ז הוא יחיד בזה ולא מצינו לו חבר בדברי הפוסקים. ואם כי השד"ח מ"ע כללים אות כ' קי"א תמה על הנוב"י והביא דהאו"ז אינו יחיד בזה דאיכא הרבה פוסקים הסוברים כן. עכ"ז גם השד"ח מודה דרוב הפוסקים חולקים ע"ז:

ויותר מזה מבואר בא"ר ובמלבושי יו"ט דדעת הא"ז בעצמו דכתב שלהם הוא מה"ת לישראל, ורק האמירה לעכו"ם בזה הוא מדרבנן, ע"ש אולם ראיתי במנחת קנאות בסופו דף מ"ז שמתמה על הא"ר, והביא שמפורש יוצא בא"ז ה' שבת סי' ע"ו דהוא מדרבנן אפי' לישראל הכותב בעצמו בכתב שלהם ע"ש ועכ"פ להלכה רוב הפ' חולקים וסוברים דהוא מה"ת ע"כ אין לצרף שי' הא"ז כנגד רוב הפוסקים:

ג) גם בזה שכתבתי דאיכא שי' הפוסקים דבדרבנן ליכא לפ"ע לא קיימ"ל כן, כמבואר להלכה ברמ"א ביו"ד סי' ק"ס דגם בדרבנן איכא לפ"ע, ועי' מזה בתוס' ע"ז דף כ"ב ובחגיגה י"ח וברא"ש פ"א דמו"ק. ובאמת דברי הרא"ש סותרים זא"ז דבפרק איזהו נשך מבואר בהרא"ש דגם בדרבנן איכא לפ"ע וראייתו מדקאמר התם ר' עיליש גברא רבה ואיסורא לאינשי לא ספו משמע דאיכא לפ"ע גם בדרבנן, ובמו"ק נראה דלא חייש ללפ"ע באיסור דרבנן, דרק במלאכת חוה"מ חייש ללפ"ע משום דיש לו סמך מקרא עיי"ש ומצאתי שהעיר בזה בנחלת צבי ביו"ד שם והאריך בזה עפי"ד הדג"מ הנ"ל ע"ש, ובתשו' רדב"ז חלק ה' סי' רט"ו מבואר דליכא לפ"ע באיסור דרבנן דדוקא גברא רבה כר' עיליש מדזהר בהכי עי"ש, ובאמת יש להוכיח מתוס' חגיגה י"ג דשייך לפ"ע גם בדרבנן דהתוס' הקשו שם ל"ל קרא דאין מוסרין ד"ת לעכו"ם, ת"ל מלפ"ע דהעכו"ם העוסק בתורה חייב מיתה, וזה לא הוה רק מדרבנן כמבואר ברמב"ם הלכות מלכים פ"י ה"ט ע"ש, וכ"כ יש להוכיח מדברי ה"ה פכ"ד מאישות הלכה י"א דאפי' במכשילתו במעשר בזה"ז דהוא רק מדרבנן הוה עוברת על דת משה ע"ש ומטעם דגם באיסור דרבנן איכא לפ"ע, ויותר מזה מבואר בשו"ת פנ"י חו"מ סי' ט' דהמכשיל את חבירו באיסור דרבנן עובר בלפ"ע מה"ת, דלא גרע ממשיאו עצה שאינה מהוגנת ע"ש, וכבר האריכו בזה הפוסקים עי' בשו"ת בית אפרים או"ח סי' כ"ו ובמנחת חינוך בסופו בהגהות קומץ המנחה מצוה רל"ח ובבית יצחק או"ח סי' ס"ה ובהגהות חכמת שלמה להגרש"ק באו"ח סי' שמ"ז מה שהאריכו בזה אי איכא באיסור דרבנן לפ"ע מה"ת עייש"ה. ועכ"פ לדינא שייך גם באיסור דרבנן לפ"ע, ואין לומר דבכה"ג דנ"ד דהרופא מחלל שבת בלא"ה כל היום דלא יהי' לפ"ע, דדבר פשוט דז"א דעכ"פ הוא מוסיף עלי' עון שיחלל שבת עבורו, ואין זה דומה להמבואר במל"מ פ"ד מה' מלוה ולוה בשם הפני משה כמובן עייש"ה ועי' באהע"ז סי' ה' בבי"ש ס"ק י"ח בענין מכירה לעכו"ם לסרס, דכתב דאף אם אפשר להנכרי ליקח ממק"א עכ"ז אסור דאפשר שיסרס כולם ע"ש ומכ"ש בנ"ד דאין זה מציל לומר דלא שייך לפ"ע דבלא"ה מחלל שבת כל היום דעכ"פ יחלל שבת גם עבורו, וע"כ שפיר י"ל דאסור:

ד) ואודות דהוה רק ספק לפ"ע הנה בטו"ז סי' קנ"א ס"ק א' נראה כן דבספק ליכא לפ"ע ובמס' נדרים דף ס"ב כראה לכאורה דבספק שייך לפ"ע דאמרי' שם דר"א הוה לי' האי אבא זבני' לבי כורא א"ל רבינא לר"א האיכא משום לפ"ע א"ל רוב עצים להסקה ניתנו ע"ש ויש לדייק מזה דבספק אסור, ורק משום דאיכא רוב להתירא מותר אולם עי' בהגהות מקור חיים [ביו"ד דפוס ווילנא] שהאריך בזה והביא מדברי הר"ן והרא"ש שם שנראה דרוב לאו דוקא ורק באיכא למתלי בהיתר מותר עיי"ש ובאמת יש לדייק מדברי הבית שמואל הנ"ל דגם בספק אסור מדכתב שם דיש לאסור מטעם דאפשר שיסרס כולם אלא בדבר העומד להקריב לעכו"ם או לאכילה, אז אמרינן דבודאי לא יקריב כולם עיי"ש ומשמע דגם:

בספק אסור מחשש לפ"ע. וכן דייק בבכור שור פסחים כ"ב מדברי רש"י כ"א דף ו' מנין שלא יושיט כוס יין וכתב רש"י שמא יבא לשתותו ומשמע דגם בספק אסור ע"ש, ובתוס' שם מה שחילקו בין כוס יין לנזיר לבין מושיט לו נבילה וטריפה עש"ה. ועכ"פ בנ"ד דכמעט זה דרכו של הרופא לכתוב רעצעפט, י"ל דחשיב יותר מספק וקרוב לודאי שיכתוב י"ל דשפיר שייך החשש דלפני עור:

ה) ומה שיש לצדד עפ"י שי' הש"ך ביו"ד סי' קנ"א דבמומר ליכא משום מסייע בדלא קאי בתרי עברי דנהרא, ע"י במג"א סי' שמ"ז ס"ק ד ובתשו' חו"י סי' קפ"ה ובהשמטות תמה על הש"ך בזה דאעפ"י שחטא ישראל הוא, ואסור לסייעו בדבר עבירה, ובגליון מהרש"א תמה ג"כ על הש"ך ועי' באבני צדק מכ"ק מוח"ז הגה"ק ז"ל בחיו"ד סי' ס' ע"ש, ובשו"ת שערי צדק למחו' הגה"ק מדעש ז"ל בחיו"ד סי' קל"ט דכתבו דדוקא במומר לע"ז שיצא מן הכלל מותר לסייעו משא"כ במומר ופושעי ישראל אף שדינו כמומר לכה"ת כולה עכ"ז אסור לסייעו בדבר עבירה דאעפ"י שחטא ישראל הוא ומתמיהים שם ג"כ על הדג"מ שחידש דבמומר ליכא משום מסייע עש"ה ועי' במנחת פתים יו"ד סי' קנ"א שכ' ג"כ דדברי הדג"מ נפלאים מש"ס גיטין דף ס"א דהחסיד על השביעית אסור לברור ולטחון עמו, אף דהוא מזיד עיי"ש שהאריך בזה, וא"כ ברופא ישראל שהוא מחלל שבת קודש אף דדינו כמומר לכה"ת עכ"ז להקל שיהי' מותר לסייעו לדבר עבירה אין כנו ואעפ"י שחטא ישראל הוא ואסור לסייעו לדבר עבירה. והנה יש לפלפל בכל אחד מהצדדים הנ"ל הרבה מאד. אולם מה שנוגע לדינא נלפע"ד דאם כי יש לצדד הרבה צדדים להתירא.

שלא יהי' חשש בכה"ג משום לפ"ע, עכ"ז ירא שמים יוצא ידי שנים ויאמר להרופא שאין רצונו שיכתוב עבורו בשב"ק כנלע"ד:

אחר כתבי זה העירנו בני הרב הגאון אבדק"ק ג' אויוואר שליט"א שהגאון מטאלטשווא ז"ל האריך בזה בספרו יד יצחק ח"ג סי' צ"ה ובעוד איזה תשובות, והעלה שם כיון דהחולה עצמו אינו מבין אם חליו אין בה סכנה, ופעמים מזדמן שהחולה סובר שא"ב סכנה, ודעת הרופא שח"ו סכנה הוא, וכיון שהחולה הולך בהיתר להרופא אם הרופא מחלל שבת וכותב אח"כ הרי הוא עושה זאת מדעתו וכיון שהחולה התחיל בהיתר שרי וצידד שם צדדים הנ"ל וסיים דדעתו נוטה להתיר בלי פקפוק וכבר נהוג עלמא להתיר בזה ויש להם ע"מ שיסמכו כן הוא תמצית תשובתו ע"כ דברי בני שיחי'. והנה הגאון מנואלסשוו ז"ל כדאי הוא לסמוך עליו ועכ"ז כפיב"ד כמ"ש דהן אמת שבזה צדקו דבריו דמותר לו לילך להרופא כי הרבה פעמים החולה אינו בקי אם יש בו סכנה משא"כ לאחר שכבר אמר לו הרופא שא"ב סכנה צריך החולה לומר לו שלא יחלל שבת עבורו כנלפ"ד:

ובזה הנני ידידו דדושד"ט ה"ק דוד דוב מייזליש:

תוכן העניינים

שות בנין דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה