שות בנין דוד· רבי דוד דוב מייזליש
סימן לט
ב"ה אוהעל יע"א:
ע"ד השאלה באשה אחת ששמעה שמועה קרובה בעש"ק, והי' אז יום כ' למיתה וכששמעה השמועה הי' עדיין יום אך כבר קבלה שבת ע"י הדלקת הנרות לשבת קודש, אם צריכה לנהוג הימי אבילות לאחר שבת, דכיון שהי' עדיין יום בשעה ששמעה השמועה, הוה כמו שמועה קרובה ביום ל' דצריך לנהוג ז' ימי אבילות, או דילמא כיון דכבר הדליקה הנרות וקבלה שבת, נחשב כשבת עצמו והוה כמו ששמעה השמועה לאחר ל' וכ"כ יש להסתפק בכה"ג באם עש"ק הי' היום כ"ט מהמיתה ובשבת נעשה ל', ושמעה בעש"ק לאחר שקבלה ש"ק ע"י הדלקת הנרות, ועדיין הי' יום אי צריכה לנהוג ימי אבילות לאחר ש"ק, דאם שמעה בשב"ק ביום ל' הדין דדברים שבצינעה נוהג, ובמוש"ק צריכים לנהוג אבילות שעה א' עי' בב"י בשם הרשב"א ובכה"ג ששמעה לאחר קבלת ש"ק מה דינו:
תשובה:
א) הנה ביו"ד סי' ת"ב סעי' י"א מבואר במחבר דמי שהתפלל ערבית ועדיין הוא יום ושמע שמועה קרובה מונה מיום מחר ואותו יום אינו עולה לו.
דכיון דכבר עשהו לילה א"א לעשות אותו ליום וכ' בטו"ז שם שאם שמע שמועה קרובה בסוף ל' יום לאחר תפ"ע ועדיין יום הוא ודאי דל"א דהוה לילה מכח התפלה דלחומרא אמרינן כן לענין שלא יעלה לו יום שעבר למנין ז', אבל לא להקל לומר שהוא שמועה רחוקה אלא צריך להתאבל, ודומה להמבואר ביו"ד סי' רס"ב לענין מילה דלא איכפת לן בתפלה ע"ש. ובתפארת למשה סי' שע"ה כתב דלדעתו הי' נראה דכיון דכבר עשהו לילה לענין תפ"ע שיהי' דינו כשמועה רחוקה והניח הדבר בצ"ע אך לבסוף כתב שמצא דברי הטו"ז הנ"ל דלא הוי כשמועה רחוקה ע"ש, ולפי"ז י"ל דכמו דלא מהני מה שהתפלל ערבית מבע"י כ"כ אף שקיבלה ש"ק מבע"י, לא מהני הקבלה לקולא שיהי' נחשב כלילה ושיהי' דין שמועה רחוקה. וראי' מפורשת לזה דהטו"ז הביא ראי מיו"ד סי' רס"ב לענין מילה ושם בסי' רס"ב בבית יוסף הביא דברי הה"מ שכ' וז"ל אין תלוי בתפלה כלל אם קבלו שבת מבע"י לא להקל ולא להחמיר עכ"ל, הרי דאפי' אם קיבל שבת בתפ"ע עכ"ז לא אמרינן שיהי' נחשב ללילה אף שקבל שבת והתפלל ערבית ומכ"ש באם קיבל שבת לבד בלא תפ"ע דאינו נחשב כלילה:
ב) ובטו"ז או"ח סי' ת"ב ס"ק ב' האריך לענין קהל שלא הי' להם שופר ע"י אונס עד יום ב' דר"ה, לאחר שקבלו שבת והי' עדיין יום, והעלה דמותר לתקוע שופר דע"י שקיבלו שבת א"א לדחות המצוה דתק"ש. דהוה קבלה בטעות דאם הי' יודעין שיזדמן להם שופר ל"ה מקבלים שבת ע"ש ובנ"ד ל"ש לומר כן דשם כל אדם רוצה לצאת ידי מצות תק"ש משא"כ לענין אבילות ל"ש לומר דהוה קבלה בטעות, די"ל אדרבא אם הי' לו חשש וספק שאולי יזדמן לו האבילות הי' מקבל שבת בכוונה כדי שלא יתחייב בהאבילות. אולם כפי המבואר שם בטו"ז וז"ל ולא דמי למ"ש ביו"ד סי' ת"ב דמי שהתפלל ערבית דלא תחיל אז האבילות מטעם דהוה תרי קולי דסתרי אהדדי דשם הוה חומרא דמאי בכך שלא יתחיל עד יום מחר וכן לענין ז"ב דלא תתחיל עד יום מחר וכו', כללו של דבר בזה שבמקום שיש חיוב מצוה בההוא שעתא אין קבלת שבת של זה מועיל לבטל חובת המצוה ההוא עש"ה ולפי"ז י"ל ג"כ כאן כיון דהיא מחויבת להתאבל לא מהני מה שקבלה שבת, ועי' בשו"ת תשורת ש"י ח"א סי' קי"ח שנשאל לענין הז' נקיים לאחר שקבלה שבת ע"י הדלקת הנרות ועדיין יום הוא אי יכולה להפסיק בטהרה וכתב דאף להמחמירים בהתפללו ערבית היינו דוקא בהתפללו ערבית דעשתה לילה כמ"ש בתה"ד סי' רמ"ח דא"א למיעבד שעת תפלת ערבית סניף ותוספת יום שלפני' דהא כתיב ערב ובקר וצהרים אשיחה, ומינה ילפינן שלשה תפלות בכל יום ערבית שחרית מנחה ואם אינו חשוב לילה לא התפללו רק שתי תפלות בגוף היום, ע"ש וזה כ"ש בהדלקת נרות לש"ק דאף דמקבלת ש"ק על ידי הדלקת נרות, מ"מ אינו מחשבת אותו ליום שלאחריו, אלא שמקבלת תוספת שבת ביום עש"ק ולא דנימא דכבר נחשב זה ליום שלאחריו, עש"ה ועיין בס' לבנון נטע יו"ד סי' קצ"ו שכתב ג"כ דמשמעות זקיני הש"ך ז"ל דאם קבלו שבת יכולה להפסיק בטהרה ע"ש, ולפי"ז הרי דע"י תפלת ערבית יותר נחשב ליום שלאחריו, מאם קבלה שבת ע"י הדלקת הנרות, ולפי"ז בנ"ד צריכה להתאבל אחר ש"ק דמה ששמעה בעש"ק לאחר הדלקת הנרות ועדיין הי' יום נחשב כאלו שמעה בעש"ק והי' עוד שמועה קרובה:
ג) וראיתי בשו"ת ארץ צבי מש"ב הגאון מחראסקוב ז"ל בסי' ס' שהביא בנ"ד דברי השואל שחידש דאף לדברי הטו"ז ביו"ד ת"ב דלענין שמועה:
רחוקה לא מהני מה שהתפלל ערבית. דלקולא לא אמרינן שיהי' נחשב כיום שלאחריו, מ"מ אם קבלה ש"ק ע"י הדלקת הנרות הוי כאלו כבר נכנס השבת כיון דתוספת שבת הוי מה"ת, ואין ללמוד זה מתפלת ערבית וע"כ הוי כאלו שמעו שמועה רחוקה וא"צ להתאבל אחר ש"ק והג' הנ"ל הסכים אתו לדינא וכ' דנ"ד תלוי בפלוגתת הטו"ז והיד אהרן הובא בבאה"ט או"ח סי' ת"ר סק"ב דלהטו"ז צריכה לנהוג אבילות ולהיד אהרן א"צ לנהוג אבילות עש"ה ודבריו צ"ע וסתירה מפורשת לדבריו, דהלא הטו"ז מביא ראי' להא דתפלת ערבית לא מהני לקולא, מהמבואר ביו"ד סי' רס"ב לענין מילה ושם מפורש יוצא דאפי' בשקיבל שבת ע"י תפלת ערבית לא מהני כמבואר בב"י שהבאתי לעיל, ומכ"ש באם לא התפלל ערבית רק כשקיבלה שבת ע"י הדלקת הנרות לש"ק שלא אמרינן שיהי' נחשב לקולא כיום שלאחריו רק דאמרינן שהתוספת שבת עלי' ביום עש"ק ולא שיהי' נחשב לענין אבילות כיום שלאחריו וגם מדברי היד אהרן אין ראי' להקל כי הוא מפקפק על הטו"ז ומחמיר לענין תק"ש אבל לא להקל ע"כ לפיענ"ד נראה דצריכה להתאבל אחר ש"ק דמה ששמעה בעש"ק בעוד יום גדול אף שהדליקה הנרות נחשב כאלו שמעה בעש"ק אך זאת נראה דעכ"פ אותו יום העש"ק עולה לה למנין שבעה, דאל"כ הוי תרי מילי דסתרי כמו שכתב הטו"ז לענין תפלת ערבית דלא מהני לקולא שיה' נחשב כשמועה רחוקה ועולה לו אותו היום למנין ז' ע"ש בסי' ת"ב ס"ק ז' וכ"כ כאן ממ"נ אם אנו אומרים דהוה כאלו שמע בעש"ק א"כ עכ"פ אותו היום עולה למנין ז' ואף דכבר קבלה שבת עכ"פ נוהג דברים שבצנעה ואם כי בהגהות החדושי גרשוני חולק על הטו"ז ודעתו שאותו היום אינו עולה למנין ז'.
ומביא ראי' מדעת הרבינו יחיאל ז"ל בטור ע"ש אולם באמת הלא דעת הרבינו יחיאל נדחה להלכה כמבואר בש"ע סי' ת"ב סעי' ז' וגם בתפארת למשה פסק בזה כהטו"ז דאותו היום עולה למנין ז' ע"ש ע"כ הדבר פשוט דאותו היום סל עש"ק עולה למנין ואחר הש"ק צריכה להשלים האבלות כנלע"ד. וה' יגדור פרצות מישראל:
ה"ק דוד דוב מייזליש: