שות בנין דוד· רבי דוד דוב מייזליש
סימן לח
ב"ה איהעל יע"א:
לכ' ידינ"פ הרב הגדול חו"ב עצום תפארת הנגידים וכו' מו"ה יצחק אויש נ"י בק"ק באניהאד יע"א:
אחדש"ת באה"ר, ע"ד אשר תמה על דברי התו' גיטין (מ"א ע"א) במתני' מי שחציו עבד וחציו ב"ח וכו', ב"ש אומרים תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם לישא שפחה אינו יכול לישא בת חורין א"י יבטל והלא לא נברא העולם אלא לפו"ר וכו', אלא כופין את רבו ועושה אותו בן חורין ובתוס' שם וב"ב י"ג מקשים אמאי כופין ליתי עשה. דפו"ר וידחה הלא תעשה ע"ש ותירצו דלא הוי בעידנא דהל"ת היא בשעת העראה והעשה היא בגמר ביאה. והקשה כ"ת הא בגמר ביאה ג"כ לא קיים מצות פו"ר והגמ"ב אינו אלא הכשר מצוה, יפה תמה וכבר הקשה כן המנ"ח מצוה א' אות ב' והניח בצ"ע. וכן בספר תפארת יעקב עמ"ס גיטין העיר בזה ונשאר בצ"ע:
א) ובגוף קו' התוס' אמאי כופין נימא עדל"ת מקשים המפורשים דהא מבואר בסוגי' (מ"ג ע"א) דהוא איבעי' דלא איפשטא, אי קידושין תופסין בח"ע וחב"ח אי לא ע"ש א"כ הא תינח אם נאמר דח"ע וחב"ח יכול לקדש בת חורין וחל הקידושין על צד החירות שבו א"כ בניו מתיחסים אחריו ומקיים מצות פו"ר אז שייך לומר דעדל"ת, משא"כ אם נימא דאין קידושין תופסין כלל ואין הבנים מתיחסים אחריו א"כ ליכא העשה דפו"ר כלל שידחה הלא תעשה ומאי מקשים התוס' אמאי כופין נימא דעדל"ת, עי' במהר"ם ובטוי"ג ע"ש: ונראה לי לתרץ דהנה הרא"ש ז"ל הקשה אמאי אמרינן בח"ש וחב"ח דתופסין הקידושין ובח"ע ובחב"ח הוי איבעי' דלא אפשטא, וראיתי בספר חידושי הרד"ח מהגה"צ ר"ד ז"ל לתרץ דבח"ע וחב"ח מש"ה הוי ספק קידושין דשייר בקנינו, דכיון דלמשנה אחרונה כופין את רבו לשחרר את העבד, והוי עבידי דאתא א"כ ל"ה דשלבל"ע ומהני אם אמר שיהי' חל הקידושין לאחר השחרר, עי' בחו"מ סי' ר"ט ובתוס' כתובות (נ"ח ע"ב) בד"ה לאחר ע"ש ע"כ שפיר מקרי שייר בקנינו ולא הוי קידושין, אבל בחצי' שפחה וחב"ח דאין כופין לשחרר א"כ לא שייר בקנינו כלל מש"ה הקידושין תופסין ע"ש ודפח"ח:
א"כ לפי"ז מתורץ קו' המפורשים הנ"ל דמאי הקשו התוס' אמאי כופין נימא עדל"ת, הא ליכא העשה כלל דאין קידושין תופסין, ולפי הנ"ל ניחא דהא אי נימא דאין כופין לשחרר, א"כ לא הוי עבידי דאתא ואינו יכול לקדש שיהי' חל הקידושין לאחר השחרר דהוי דשלבל"ע, א"כ לא שייר בקנינו כלל, ושוב תופסין הקידושין בח"ע וחב"ח על צד חירות א"כ איכא העשה דפו"ר ושפיר הקשו התוס' אמאי כופין נימא עדל"ת, ודו"ק ונכון הוא: ב) ועוד נראה לי לתרץ קו' המפורשים הנ"ל על קו' התוס' אמאי כופין נימא עדל"ת, הא אין ק"ת בח"ע וחב"ח וליכא העשה כלל, דאין בניו מתיחסים אחריו, דהנה מבואר בשמעתין דמש"ה אין קידושין תופסין בח"ע וחב"ח דלא חזיא לכולו. ומפרש הפנ"י דמש"ה לא חזיא לכולו משום איסור עבדות דעבד אסור בב"ח, ושנית דאתא צד עבדות ומשמש בצד א"א ואיכא איסורא דא"א, עי' בטו"ג מה שמפלפל בדבריו ועי' בתפארת יעקב דרצה לומר ג"כ כדברי הפנ"י ועי' בטו"ג שהעלה דאפילו א"נ דעדל"ת כקו' התוס' א"כ מצד עבדות דאסור בב"ח חזיא לכולו דהא ליכא איסורא דעדל"ת מ"מ איכא איסורא דאתא צד עבדות ומשמש בצד אשת איש, דאיסור א"א לא ניתן לדחות מפני העשה ע"ש א"כ אפילו א"נ עדל"ת מ"מ אין הק"ת דמצד איסור אשת איש לא חזיא לכולו. אמנם יש להעיר לפי מה שכ' בשו"ת בית יצחק או"ח סי' מ"ג דבח"ע וחב"ח, שאם הותנה בפירוש שתהי' מקודשת חוץ לצד עבדות, ל"א דאתא צד עבדות:
ומשמש בצד א"א, דהא כנגד צד העבדות לא הוי קידושין כלל, וכמו דמהני בקדושי חוץ מפלוני דמקודשת ולפלוני הוי כפנוי' ה"ה בחצי עבד הדין הכי, עש"ה ודפח"ח. א"כ לפי"ז אמאי אמרינן דאין ק"ת בח"ע וחב"ח משום דלא חזיא לכולו, הא חזיא לכולו דמצד עבדות אמרינן עדל"ת, ומצד דאתא צד עבדות ומשמש בצד א"א, אף דזה האיסור לא ניתן לדחות, מ"מ הא הברירה בידו לקדש חוץ לצד העבדות, ותהי' כנגד הצד עבדות כפנוי' א"כ חזיא לכולו. אמנם הד"כ דהא לא מהני קידושי חוץ דהוי שיור לרבנן כמבואר בגיטין פ"ג ומש"ה שפיר אין ק"ת בח"ע וחב"ח, דלא חזיא לכולו דאתא צד עבדות וכו' אמנם מובן מעצמו וכן מבואר בבית יצחק שם אות ד' דאף דמבואר במתני' בהותנה חוץ מעבד ונכרי לא הוי שיור, כיון דלאו בני קידושין נינהו ושם בגמרא מיבעי' לי' חוץ מבעל אחותך מי הוה שיור, כיון דמותרת לאחר מיתת אחותה, ומייתי מחוץ מעבד ונכרי והרי הוי בר קידושין, ומשני גיורת ושחרור לא שכיח ומיתה שכיח ע"ש, ולפי"ז לפי משנה האחרונה דכופין לשחרר, ומבואר בתוס' ב"ב ע"ט ד"ה אומר דהוי עבידי דאתא, א"כ שוב אמרינן דשחרור שכיח ולא מהכי חוץ דהוי שיור, ע"ש היטב א"כ לפי"ז למשנה אחרונה דכופין לשחרר, והוי שיור ולא מהני הקדושי חוץ ואתא צד עבדות ומשמש בצד א"א מש"ה שפיר אין הק"ת אפילו א"נ עדל"ת וחזיא לכולו, מצד איסור עבד לב"ח, מ"מ לא חזיא לכולו מצד א"א דאיסור זה לא נדחה, מפני העשה, אבל לפי משנה הראשונה דאין כופין לשחרר א"כ שחרור לא שכיח ולא הוי שיור ומהני קדושי חוץ א"כ חזיא לכולו ושפיר קדושין תופסין בח"ע וחב"ח:
ולפי"ז מה נעים יהי' מתורץ קו' המפורשים הנ"ל דמאי הקשו התוס' דאמאי כופין לשחרר נימא עדל"ת, הא ליכא עשה כלל דאין קדושין תופסין בח"ע וחב"ח, דז"א דהא להס"ד לפי קו' התוס' דלא יהי' כופין לשחרר ונימא עדל"ת שפיר איכא העשה דהא הקידושין תופסין דחזיא לכולו, דמצד עבדות דאסור בב"ח אמרינן עדל"ת, ומצד דאתא צד עבדות ומשמש בצד א"א ג"כ חזיא לכולו, דהא הברירה בידו לקדש לחוץ מצד העבדות, דמהני דלא הוי שיור דהא הצד עבדות לאו בר קדושין נינהו דשחרור לא שכיח דהא אין כופין לשחרר אם כן נימא עדל"ת ודו"ק היטב וב"ה הוא דבר נחמד: ג) ובעיקר קו' התוס' הנ"ל דנימא עדל"ת. נראה לי לתרץ דהפנ"י הקשה היאך אפשר לשחרר חצי עבדו בשטר. מי מקבל השטר דע"י קבלת העבד א"א, כיון דחצי גופו קנוי לרבו א"כ אגיד גבי', ולא שייך לומר גיטו וידו באין כאחד. וע"י קבלת אחרים שלא מדעתו, א"א דהא חוב הוא לו דיהי' אסור בשפחה ובב"ח, וכתב דלא משכח"ל אלא שמשחררו ע"י אחרים מדעת העבד, או ע"י כסף ברצון העבד, ע"ש א"כ לפי דברי התוס' עירובין [ק' ע"א] דעשה הבא ע"י פשיעה אינו דוחה הל"ת, א"כ בחצי' עבד דפשע [ועי' בגרש ירחים שהעיר על דברי התוס' ד"ה כופין דהעבד לא פשע הא פשע ע"ש] במה שהי' השחרר ברצונו דלישא שפחה אינו יכול ולישא ב"ח א"י ולא יקיים גם מצות דלשבת דשייך גם בעבד, כמבואר בתוס' ע"כ ל"א עדל"ת. דלא דמי לכלאים בציצית והבן:
ולפי"ז יהי' מתורץ קו' התוס' במתני' לישר שפחה אינו יכול. הא אפילו אם הי' יכול לישא שפחה, מ"מ אינו מקיים מצות פו"ר כיון דאינו יכול לישא ב"ח ע"ש, ולפי הנ"ל ניחא, דהא אם הי' יכול לישא שפחה, הי' יכול לקיים מצות פו"ר ע"י שישא בת חורין מצד עדל"ת, דלא פשע ע"י השחרר דהא גם כעת מותר בשפחה, וגם לא הוי חוב ומשכח"ל שהי' ח"ע וחב"ח ע"י אחרים. בלא דעתו ולא פשע ע"כ שפיר אמרו לישא שפחה א"י ומש"ה לישא ב"ח א"י ומתורץ קו' התוס' ודו"ק:
ד) ובאופן אחר נראה לי לתרץ קו' התוס' הנ"ל הא אפילו אם הי' יכול לישא שפחה, מ"מ כיון דא"י לישא ב"ח אינו מקיים מצות פו"ר, דהנה הטי"ג לעיל כ"ג הקשה במשחרר חצי עבדו אמאי ל"א פשטה קדושה בכולה כמו בהקדש דהא אמרינן בגיטין (ל"ח ע"ב) דעם קדוש מקרי ומבואר ברשב"א דשחרור לקדושת הגוף דמי ע"ש ומאז אמרתי לתרץ עפי"ד השעה"מ פ"ה מה' ערכין דמקדיש בע"מ למזבח, ל"א פשטה דהוי הקדש גרוע דהא בתמורה (ה' ע"ב) פריך הש"ס דנימא כמדארל"ת אי עביד לא מהני, ומשני דגלי קרא, א"כ די במה שהקדיש ולא דנימא עוד פשטה ע"ש וכבר תמהו האחרונים עליו מש"ס תמורה (ע"א) דס"ל לר"י דגם בתמורה אמרינן פשטה, אף דהוי הקדש גרוע אלא דגלי לן קרא דמהני כמבואר בריש תמורה ואפ"ה אמרינן פשטה ע"ש וכתבתי במקום אחר דעכ"פ במקום שיהי' נצמח עוד איסורא אם נימא פשטה אזי לא אמרינן פשטה נגד האיסור, א"כ לשיטות הראשונים דגם בח"ע וחב"ח איכא העשה דלעולם ב"ת, ע"כ ל"א פשטה ולא קשה קו' הטי"ג והנה במס' ב"ב (י"ג ע"א) פריך הש"ס על המתני' דמי שהי' ח"ע וחב"ח, דיאמר העבד גוד או אגוד ומשני הש"ס דאגוד איכא העבד יכול לקנות עצמו וליצא לחירות וגוד ליכא אבל העבד אינו יכול כומר לרבו קנה חלקי ע"ש והקשה השמ"ק הא אגוד נמי אינו יכול לומר, דכל המשחרר עבדו עובר בעשה, ותירץ השמ"ק דאם הי' יכול העבד לומר גוד או אגוד ליכא האיסור לעולם ב"ת, דהעשה הוא רק באם א"י לומר גוד או אגוד אבל אם מדינא יכול לומר גא"א אינו משועבד כלל לרבו ואין לרבו עליו אלא שיתן לרבו דמיו ויצא לחירות אפילו בע"כ של רבו ע"ש והנה מבואר שם ברבינו גרשום ז"ל דמש"ה אין העבד יכול לומר גוד שיהי' עבד שיהי' מותר בשפחה, דהא צד השחרור שבו מעכב וז"ל דעבד מצי למימר לרבו קצוב עלי דמים ואקנה חצי ממך אבל א"י לומר לו אקצוב אני עליך דמי חציי ותקנה אותי מהכל, דא"י למכור צד שחרור שבו לישא שפחה עכ"ל הזהב. ע"ש:
ולפי"ז מה נכון יהי' מתורץ קו' התוס' הנ"ל למ"ל למימר לישא שפחה א"י הא אפילו אם הי' יכול לישא שפחה, אינו מקיים מצות פו"ר כיון דאינו יכול לישא בת חורין, ולפי הנ"ל ניחא, דאי הי' משכחת שיהי' מותר לח"ע וחב"ח לישא שפחה, הי' מותר לו לישא גם בת חורין, ולקיים מצות פו"ר, דנימא פשעה דלא הוי כנגד האיסור דהא נימא דהעבד יכול לומר גוד או אגוד, ובמקום דיכול לומר ג"א אגוד ליכא העשה לפי דברי השמ"ק הנ"ל, דהא דאינו לומר גוד או אגוד כיון דאינו יכול למכור צד השחרור שיהי' מותר בשפחה כדברי רבינו גרשום ז"ל, אבל אי הי' מותר בשפחה א"כ מותר גם בב"ח דנימא פשטה והוי כולו בן חורין לכן שפיר אמרו לישא שפחה א"י, ע"כ לישא ב"ח אינו יכול לקיים מצות פו"ר, ודו"ק וב"ה הוא דבר חריף:
ה) ובפשיטות יש לישב קו' התוס' הנ"ל שהקשו הא אפילו אם הי' יכול לישא שפחה נמי הי' כופין ולפי דברי רבינו גרשום ז"ל הנ"ל ניחא, דאי הי' מותר בשפחה הי' יכול העבד לומר מצד הדין גוד או אגוד, ולא הי' צריכין לבוא דמפני תיקון העולם כופין את רבו לשחרר. והבן:
ו) ולפי הנ"ל יש לישב קו' הפלאה ז"ל באהע"ז סי' מ"ד, אהא דפריך הש"ס גיטין (מ"ג ע"א) המית מי שח"ע וחב"ח נותן חצי קנס לרבו וחצי כופר ליורשיו, ואי אמרת קידושיו לאו קידושין יורשין מנ"ל, והקשה הפלאה לשיטות הסוברים דבחצי' שפחה וחב"ח חיילו הקידושין, א"כ משכח"ל שיהי' לו יורשים דהיינו בבן חורין שקידש חצי' שפחה וחב"ח וילדה בן שאותו הבן הרי ח"ע וחב"ח מצד אביו, ואביו יורשו והיא קו' גדולה:
ונראה לי דהא הטי"ג הקשה דנימא בח"ע וחב"ח פשטה קדושה בכולו, ויהי' כולו בן חורין וכתבנו דמש"ה ל"א פשטה דאיכא איסורא העשה לעולם בהם תעבודו, ובשמ"ק הנ"ל מבואר דאי יכול העבד לומר גוד או אגוד ליכא העשה כלל, ומבואר בש"ס הנ"ל דמש"ה אינו יכול לומר גוד או אגוד, דא"א למכור עצמו שיהי' עבד עברי, ועי' שם בשמ"ק דמש"ה א"א לו למכור לעבד עברי דהא כתוב ושב אל משפחתו ואל אחזת אבותיו ישוב, ועבד אין לד משפחה ע"ש א"כ מתורץ קו' הפלאה הנ"ל דהא א"א לומר דמיירי כנ"ל ואביו יורשו. דא"כ יש לו משפחה ויכול למכור עצמו לע"ע, ויכול לומר גוד או אגוד, וליכא העשה כלל ואמרינן פשטה ואינו כלל חצי' עבד וחב"ח אלא כולו ב"ח. ודו"ק היטב:
ודע דכל הפלפול הנ"ל בענין פשטה, היינו בעבד של אדון אחד, אבל לפי מה דאמר רבינא דמיירי בעבד של שני שותפין לא שייך לומר פשטה עי' בטי"ג גיטין כ"ג ד"ה גם מה שהאריך בדעחק והרבה יש לפלפל בזה ואכמ"ל: וראיתי במהרשש"ך ז"ל שמדקדק בהא דפריך הש"ס ב"ב הנ"ל, על מתני' מי שהי' ח"ע וחב"ח וכו' דברי ב"ה, ב"ש אומרים וכו' לישא שפחה א"י לישא ב"ח א"י, יאמר העבד גוד או אגוד, והקשה למה הוצרך הש"ס לסיים ולהביא דברי ב"ש לישא שפחה א"י וכו':
ונראה לי לישב דהנה השמ"ק הקשה דמאי פריך הש"ס דיאמר העבד גוד או אגוד. הא כל כל המשחרר עבדו עובר בעשה לעולם בהם תעבודו ע"ש אכן לשיטת הרשב"א ז"ל דבח"ע וחב"ח ליכא העשה, א"כ פריך שפיר הש"ס ולא קשה קו' השמ"ק והנה מבואר בנח"י מזקיני הגאון מליסא ז"ל, וכ"כ הח"ס ז"ל, ועם לדברי הרשב"א ז"ל, משום דעיקר המצוה לעולם בהם תעבודו, כדי שישא שפחה ויהי' לו ולדות ויהי' הולדות לרבו א"כ בח"ע וחב"ח דאסור בשפחה ובב"ח וא"א לו להיות ולדות, ממילא ל"ש גבי' כלל העשה של לעב"ת ודפח"ח, ולפי"ז שפיר הי' מוכרח הש"ס להביא דברי ב"ש שאומרים לישא שפחה א"י וכו' א"כ ליכא העשה ע"כ מקשה הש"ס שפיר דיאמר גוד או אגוד והבן:
ז) עוד יש לישב קו' הנ"ל עפ"י הנ"ל דמש"ה פריך הש"ס דיאמר העבד גוד או אגוד דליכא העשה בח"ע וחב"ח לשיטת הרשב"א והנה הקצה"ח סי' קע"ה סק"א כ' דמש"ה ליכא העשה בח"ע וחב"ח דהא הש"ס גיטין (מ"ב ע"א) פריך לה אלא מעתה יום של רבו ישא שפחה יום של עצמו ישא ב"ח, ומשני איסורא לא קאמרינן, וברש"י דתיהוי לחצאין ע"ש א"כ ממילא לענין איסור לא נחלק לחצאין, ואפילו ביום של רבו אסור בשפחה, וביום של עצמו אסור בב"ח, דהוא ח"ע וחב"ח לענין איסור בכל יום ויום. א"כ אסור לעבוד עמו עבודת הפרך וליכא העשה ע"ש ולפי"ז שפיר הביא הש"ס דברי ב"ש דלישא שפחה אינו יכול ולישא ב"ח אינו יכול, דלענין איסור אינו לחצאין, וממילא אסור לעבוד עבודת הפרך, וליכא העשה ע"כ מקשה שפיר הש"ס דיאמר העבד גוד או אגוד והבן:
ה) ועוד יש לישב קו' הנ"ל, דהנה השמ"ק הקשה דמאי פריך הש"ס דיאמר גוד או אגוד הא כל המשחרר עבדו עובר בעשה, אכן לשיטת הרשב"א ז"ל בשבת (ד' ע"א) דבח"ע וחב"ח ליכא העשה, מקשה הש"ס שפיר והנה התוס' מקשים, איך כופין את רבו ועושה אותו ב"ח. הא כל המשחרר עבדו עובר בעשה, ואיך אומרים חטא כדי שיזכה חבירך, והרשב"א הנ"ל מתרץ לה דבח"ע וחב"ח ליכא העשה ע"ש א"כ משו"ה הביא הש"ס דברי ב"ש דע"כ ס"ל דבח"ע וחב"ח ליכא העשה ע"כ פריך הש"ס שפיר גוד או אגוד מדינא ולמה לן התיקון העולם שיהי' כופין לשחרר וא"ש:
ט) ויש עוד לישב קו' הנ"ל, דהנה התוס' מקשים נימא עדל"ת ותי' דאפשר לקיים שניהם ע"י כפיה, והקשה המהרש"א דהא איכא העשה דלעולם ב"ת ע"ש אמנם לפי דברי הרשב"א דבח"ע וחב"ח ליכא העשה א"ש, והשמ"ק הנ"ל הקשה דמאי פריך הש"ס דיאמר גא"א, הא עובר בעשה, אמנם לפי דברי ב"ש דלישא וכו', וקשה דנימא עדל"ת וכנ"ל דבח"ע וחב"ח ליכא העשה. ע"כ פריך הש"ס דיאמר גוד או אגוד וא"ש:
כ"ד ידידו ואוהבו הדוש"ת. ה"ק דוד דוב מייזליש:
בשולי המכתב במס' קידושין (י"ג ע"ב) מיתת הבעל מנ"ל וכו' אלא מדאמר רחמנא אל אלמנה לכ"ג אסורה הא לכהן הדיוט שריא. ודילמא לכ"ג בלאו ולכ"ע בעשה וכו', ועוד כתיב ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתות, או כי ימות האיש האחרון, ואיתקש מיתה לגירושין מה גירושין שריא וגומרת, אף מיתה שריא וגומרת, עכ"ל הגמרא, ובתוס' ד"ה לכ"ע בעשה מקשים דניליף דמיתת הבעל מתיר מקו"ח מגט ומה גט שאינו מתיר ליבום, אפילו אין לה בנים, ואפ"ה מתיר לעלמא, מיתה שמתרת ליבום שאין לה בנים אינו דין שתתיר לעלמא, והקשה ז' המהרש"א בשם מהר"י אבן לב ז"ל על קו' התוס' הנ"ל, הא איכא למיפרך מה לגט שכן מוציא בשפחה כנענית, מש"ה מתיר לעלמא תאמר מיתה שאין מוציאה בשפחה כנענית, שנאמר והתנחלתם אותם לבניכם וכו' אינה מתיר לעלמא עכ"ק:
ונראה לי ליישב בטו"ט דהנה גדולי האחרונים הפ"י והפרמ"ג בגוור"ד והח"ס והרי"ם ז"ל מקשים איך מהני שטר שחרור הא כל המשחרר עבדו עובר בעשה נימא כ"מ דא"ר ל"ת א"ע לא מהני, ולא יועיל כלל גט שחרור [ואף דאיכא גז"ש לה לה מאשה מ"מ הא אי אפשר למיליף מאשה, דהא באשה ליכא איסורא תאמר בשחרור דאיכא איסורא. דהא הגז"ש הוי רק מופנה מצ"א עי' תוס' גיטין מ"א ע"ב ובפנ"י שם ובריש גיטין ע"ש ובמפורשים א"כ לרבנן למידין:
ומשיבין עי' נדה (כ"ג ע"א) ובכמה מקומות ואכמ"ל] והיטב אשר דיברו הגאונים הנ"ל לתרץ, לפי המבואר בתוס' במס' תמורה (ה' ע"א) ד"ה מיתיבי וכו' גבי אונס שגירש דלא אמרינן כ"מ דארל"ת א"ע ל"מ משום דאיתקש גט למיתה, מה מיתה מוציאה מרשות הבעל דל"ש לומר במיתה דלא מהני, אף גירושין מוציאה מרשות הבעל ול"א דלא מהני ע"ש, א"כ חזינן דגבי גט אשה ל"א דלא מהני, היה בשחרור שפיר ילפינן לה לה מאשה, וכמו דמהני באשה ול"א ל"מ ה"ה מהני השחרור ול"א דלא מהני עכ"ד. והנה התוס' תמורה הנ"ל כתבו דמש"ה ל"א בגט דלא מהני משום דאיתקש למיתה וילפינן ממיתה דכמו דאמרינן איתקש מיתה לגירושין, וילפינן מיתה דמתיר לעלמא מגט ה"ה ילפינן גט דל"א לא מהני ממיתה וז"ל התוס' דאיתקש גירושין למיתה [דל"א דל"מ] כדאמר בפ"ק דקידושין (י"ג ע"ב) איתקש מיתה לגירושין [דמיתת הבעל מתיר לעלמא] הכי נמי איתקש גירושין למיתה מה מיתה מוציאה מרשות הבעל, אף גירושין וכו' [ול"א דלא מהני] עכ"ל התוס':
ולפי"ז מה מאוד מתורץ קו' מהר"י אבן לב הנ"ל שהקשה על קו' התוס' דניליף דמיתת הבעל מתיר מקו"ח מגט. הא איכא למיפרך מה לגט שכן מוציא בשפחה כנענית, תאמר מיתה שאין מוציאה, דז"א דהא כעת לפי הס"ד, דלא הוי ידעינן עוד דמיתת הבעל מתיר, משום דאיתקש מיתה לגירושין, א"כ ממילא ל"א דאיתקש גירושין למיתה, א"כ אמרינן גם בגט אשה כמדארל"ת א"ע לא מהני כגון באונס שגירש א"כ אינו מועיל גט שחרור כלל בשפחה כקו' הנ"ב דנימא כמדארל"ת א"ע לא מהני, ושפיר מקשים התוס' ניליף מקו"ח מגט דאין לומר מה לגט שמהני בשפחה, דהא כעת לפי הס"ד לא מהני גט שחרור כלל, ודו"ק וב"ה הוא דבר חריף:
הנ"ל: