אור ברסלב

שות בנין דוד· רבי דוד דוב מייזליש

סימן לה

סימן לד

ב"ה אוהעלי יע"א:

לכ' אהובי תלמידי ידינ"פ הרב ה"ג החסיד וירא ד' מרבים מו"ה ישראל חיים סאמעט נ"י בעהמח"ס שמע ישראל מקליינווארדיין יע"א:

אחדש"ת באהבה, ע"ד שנסתפקת במי שעשה מלאכה בש"ק ביד שמאל אי חייב כעושה מלאכה גמורה או נימא דפטור דהוי כלאחר יד, והבאת ממתני' במס' שבת (צ"ב ע"א) המוציא בין בימינו ובין בשמאלו ה"ז חייב. שכן הי' משא בכי קהת, ומשמע דוקא בהוצאה שמצינו במשכן חייב גם:

בשמאל, אבל בשאר מלאכות הוי כלאחר יד ופטור ומזה עמדת בתימה על החי"א כלל ט' שכתב בפשיטות דבין בשמאל ובין בימין חייב בכל המלאכות עכ"ש ופלפלת בחכמה:

תשובה:

א) הנה לא הבנתי דבריך הלא מפורש שם ברש"י ד"ה שכן משא בני קהת וז"ל בכתף ישאו וימין ושמאל וחיק אורח ארעא, ובשם רבינו יצחק בר יהודא מצאתי שאמר בשם רב האי שמפורש בש"ס ירושלמי ופקודת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטורת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה [שמן] אחד בימין [ושמן] אחד בשמאל והקטורת בחיקו והחביתין בכתף עכ"ל הרי דלפרש"י לא קאי הך שכן משא בני קהת רק על כתף וימין ושמאל אורח ארעא וא"כ י"ל דה"ה בשאר מלאכות הוי אורח ארעא ול"ה כלאחר יד, ואין ראי' ממתני' ועי' בפיה"מ ור"ע ברטנורא ולפירוש הירושלמי דקאי על כל המתניתין כמפורש בקר בודאי אין ראי' דהא הביא גם על ימין וכי נימא דבשאר מלאכות יהי' מותר בימין אתמהה ואדרבא יש להוכיח ממשנה זו דצריך להביא שכן הי' משא בני קהת, אע"ג דכבר ידעינן דכל המלאכות מתחייב משום שהי' במשכן ולמה קתני הכא שכן הי' משא בלי קהת, ועכצ"ל דאע"ג דהוצאה מלאכה גרוע הוא, אעפי"כ כיון דמצינו במשכן שכן הי' משא בני קהת מש"ה חייב, וראיתי שכ"כ בתויו"ט על המשנה ובקרבן העדה בפירושו על המשנה שבירושלמי ע"ש:

והנה ממתני' (צ"ד ע"ב) דהנוטל צפרניו זו בזו ר"א מחייב וחכמים אוסרים משום שבות, ובגמ' מחלוקת ביד אבל בכלי לכ"ע חייב, אין להביא ראי' דגם שמאל חייב כיון דקתני זו בזו דשם שאני שכן דרכו בכך כיון דאי אפשר ליטול ידו הימינית אלא בשמאלו בוודאי חייב, אבל בשאר מלאכות י"כ דהוי כלאחר יד ופטור:

אמנם דיש לעיין לפי מה דקיי"ל באה"ע סי' קכ"ג ס"א ברמ"א דלכתחילה יכתוב הסופר הגט בידו הימינית, ומשמע דבדיעבד כשר הגט אף בשמאל, ותמהו הח"מ והב"ש והפר"ח דהא לענין שבת קיי"ל דכתב בשמאלו לאו כתב הוא, ובש"ס סבת מדמי גט לשבת לענין כתב ע"ג כתב, וכתבו לחלק דלא לכל מילי מדמינן לשבת דבשבת בעינן מלאכת מחשבת דומי' דמשכן, ע"כ כל שכתב כלאח"י או בשמאל לאו מלאכת מחשבת הוא, אבל מ"מ כתב מקרי לענין גט עכ"ד וחזינן מזה דאף דהכתב הוא כהוגן והוי גט מעלי' מ"מ כיון דבשבת בעינן מלאכת מחשבת לא הוי כתב לענין שבת וא"כ נימא דה"ה בכל מלאכות שעשה בשמאלו שיהי' פטור כיון דבעינן בשבת מלאכת מחשבת:

ובאמת מפורש בתוספתא שבת פ"י דהתולש בין בימינו ובין בשמאלו חייב ע"ש, וכן שיטת הסה"ת סי' ר"ה דסתו"מ צריך לכתוב בימינו וראי' מדאמרינן במנחות (ל"ז ע"א) וקשרתם וכתבתם מה קשירה בימין אף כתיבה בימין ואפי' בדיעבד פסול אם כתב בשמאל דהא אמרינן בשבת (ק"ג ע"א) הכותב בין בימינו ובין בשמאלו ב' אותיות חייב, ופריך הא אין דרך כתיבה בשמאל ומשני בשולט בשתי ידיו הרי שאין כתיבה בשמאל, ובענין זה צריך לכתוב סתו"מ שנאמר בכולהו כתיבה דא"ל דדווקא בשבת דגמרינן ממשכן אינו מועיל כלאחר יד אבל בעלמא כשר הא אין זה סברא לומר שיכתוב סתו"מ כהלכתן בשבת ולא יהי' חייב. אמנם גבי שחיטה דג"כ כתיב וזבחת, ותנן בחולין (ל"א ע"א) נפלה סכין ושחטה פסולה הא הפילה כשרה אפילו כלאחר יד, ואפי"ה פטור בשבת משום דהוי כלאחר יד עכ"ד ומשמע מדבריו דגם בשמאל דינא הכא כמו בכותב ביד שמאל דהוי כלאחר יד ופטור, ואפי"ה השחיטה כשירה:

ונראה בהסברת הענין דהנה הא דלאחר יד פטור בשבת משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה צריך הבנה דמה ענין זה לזה, והיטב אשר דיבר בזה הגה"ק מסאכאטשוב ז"ל בספרו אגלי טל בהפתיחה ס"ק ג' ובמלאכת האופה ס"ק מ"ד דבאמת גם דברי הח"מ והב"ש הנ"ל דבגט כשר שמאל ורק בשבת פטור דהוי כלאחר יד דבעינן מלאכת מחשבת צ"ע לכאורה דהא מצינו אף בשאר דברים דלא בעי מחשבה כגון אכילה ואפ"ה בעינן כדרך אכילה דוקא אבל הנאה שלא כדרך הנאתן פטור כמבואר בפסחים (כ"ג) והנכנס לבית המנוגע דרך אחוריו טהור והבא אל הבית כתיב דרך ביאה דוקא, כדילפינן במס' שבועות ובמס' שבת ק"ח התולש מעציץ שא"נ פטור ופרש"י דאין דרך זריעה והתם אין לומר משום דלא הוי מלאכת מחשבת דהא המלאכה כי אורחי' הי'. אך משום דאינו דרך זריעה א"כ גם גבי גט נימא הואיל ואינו דרך כתיבה לא חשיב כתב והסביר הדבר דמלאכה כלאחר יד יש בשני אופנים יש שהמלאכה בעצמה בלתי נפעלת כראוי, כענין הנזרע בעציץ שאינו נקוב שלא נזרע כי אורחי', אף שבאיכות הפועל ל"ה שום שינוי, ויש כלאחר יד שהוא שינוי באיכות הפועל ולא באיכות הנפעל כגון הכותב בשמאלו, אף שהנפעל היינו הכתב נעשה כראוי כיון שאומן את ידו וכתב כמו אם הי' כותב בימין, וכן המוציא מרשות לרשות כלאחר יד הרי השינוי באיכות הפועל, אבל בעצם הפעולה אין שום שינוי דהרי מונח ברשות אחרת כאלו הי' מוציאו כדרכו, ולכן באופן הראשון שהמעשה עצמה הי' בה שינוי זה מצינו בכ"ר דשלא כדרכו לאו כלום הוא, ומש"ה אכילה שלא כדרכה או הנאה שלא כדרכה דיש שינוי בהמאכל, או הנכנס דרך אחוריו דיש שינוי בהביאה שהוא מעשה הנעשה וכן הנזרע בעציץ שאינו נקוב שהנפעל אינו כדרכו, בזה אין חילוק בין שבת לשאר דברים, משא"כ באופן השני שאין שום שינוי בהנפעל, הי' סברא לחייבו כיון דמ"מ הפעולה נגמרה כראוי אך מ"מ בשבת פטור עליו דמלאכת מחשבת אסרה תורה, והיינו דבמשכן דכתיב מלאכת מחשבת אמרינן דמה שלא הי' במשכן אינו מלאכה, ופשוט דלא מועיל מחשבתו לעשות זולת או להנעשה מאלי' להחשב מלאכת מחשבת נמצא דאם לא עשה העושה המלאכה בעצמו רק נעשית מאלי' לא הוי מלאכה כלל כיון דאז לא הו"ל מלאכת מחשבת, ולא הוי מלאכה רק מפאת העושה במחשבה וכיון שהעשי' היתה שלא כדרכה הרי יש שינוי במלאכה הנעשית שמעשיו הם נכללין בהמלאכה כיון שבלא מעשיו לא היתה מלאכה כלל ושינוי במעשיו הוי שינוי בעצם המלאכה, אבל בגט אין הכתיבה מפאת האדם ואם הי' נכתב מאליו נמי הי' כתב ובהנעשה אין שום שינוי לכן הגט כשר עכ"ד היקרים:

ומעתה יש לומר לפי המבואר בהירושלמי שבת פ"י ה"ו על המתני' הנוטל צפרניו זו בזו רבי אבוהו בשם ריבר"ח מה פלוגין בשנטלן הוא אבל אם נטלו אחר מאוסין הן ואינו מאמן ידי' ליטלן יפה עיי"ש, ועיין במהרש"א בח"א במס' ב"ב דף י' לפרש תשכח ימיני כי אין אדם יכול לאמן ידיו רק בימין, כמ"ש וקשרתם וכתבתם מה קשירה בימין אף כתיבה:

בימין והיינו מטעם זה א' ואנוהו דאין המעשה נאה בשמאל כמו בימין והיינו תשכח ימיני נעשה בשמאל שלא תהי' המלאכה נאה ויהי' זכר לחורבן במה שנעשה בשמאל עייש"ה. ומעתה שפיר יובן החילוק דבמוציא שאין צריך לאומנות להוצאה כי כן דרך המוציאין להוציא בין בימינו ובין בשמאלו, כיון דאינו צריכים לשום אומנות אין שום דרך לעשות רק בימין לכן שפיר מקרי מלאכת מחשבת דיש שייכות הפועל להפעולה כיון דלא הי' שינוי בהפועל מדרך שצריכים לפעול וכן לענין תולש אין שום הקפדה באיזה יד הוא תולש כיון דאינו צריכים לשום אומנת, לכן לא עשה הפועל שינוי בהנפעל ומקרי מלאכת מחשבת משא"כ בכתיבה שהוא אומנת אף שהכתיבה כהוגן כמו שהי' כותבה בימין, מ"מ כיון שאינו דרך לאמן השמאל לכתיבה א"כ הרי זה דומה לאם נטלן אחר דאמרינן דפטור כיון דמאוסין אינו מאמן ידיו ליטלן יפה, וה"ה בכתיבה אינו מאמן ידיו לכתוב יפה ואף אם הכתב נראה יפה מ"מ בהפועל הי' שינוי ואינו כלולין להפעולה, לכן שפיר פטור וזה ברור בסברא בס"ד. ושפיר יובן דברי הב"י שהבאתי דאף ששחט בשמאל כשירה מ"מ לענין שבת פטור כיון שצריך אומנת מקרי שינוי בהפועל ופטור:

ועיין בשו"ת פמ"א ח"א סי' ס"ו שהעיר לשיטות הר"ן והרשב"א דמחייב בשבת בנטל לגגו דחי"ת אף דהוי חק תוכות משום דבשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה, א"כ הכותב בשמאל נמי לחייב וכתב בתשו' בית אפרים יו"ד סי' ס"א דבשבת מה"ט פטור משום דאין דרך כתיבה בכך והוי מלאכה כלאחר יד ע"כ. והסברא מובן כדברי האגלי טל הנ"ל:

ב) ואם כנים הדברים נראה לתרץ קו' התוס' חולין (י"א ע"א) שהקשו דנילף דאזלינן בתר רוב מקרבנות דדחי' שבת ונראה דהנה קושיית התוס' הוא דנילף משחיטה, דלאחר שחיטה הלא יכולין לבדוק אם הוא טריפה או לא וכ"כ בפשיטות בתולדות אברהם להגה"ק מאולונוב ז"ל. והנה לכאורה אמאי השחיטה דוחה שבת, הא אפשר לשחוט בשמאל דלא הוי מלאכה לענין שבת והשחיטה כשירה אף בשמאל, אך י"ל לפי שיטת רש"י הנודעים במס' ביצה דף כ"ז לענין שריפת נותר דביעור כלבים חשוב ביעור לענין נותר משום דהמצוה אחשבי' ועיין בפנ"י בפסחים ה' ובמק"א הארכתי בזה וחכמ"ל. א"כ י"ל דאף אם בעלמא השוחט בשמאל פטור דהוי כלאחר יד מ"מ הכא דמקיים בהשחיטה את המצוה אמרינן דהמצוה אחשבי' ומש"ה צריכים לדחות האיסור, ולפי"ז שפיר מתורץ קו' התוס' דניליף משחיטת קרבנות דאזלינן בתר רוב דדילמא טריפה הוא וחילל שבת, ולהנ"ל י"ל דכוונת התורה שישחטו בשמאל וממנ"פ אם כשירה היא הרי הוי קרבן מעלי' והמצוה שפיר דוחה ואם הוא טריפה א"כ הרי לא הי' מצוה ולא שייך אחשבי' וליכא שום איסר ולא צריכים לבוא לדחיית שבת, וא"כ ליכא למיליף מהכא דאזלינן בתר רוב והבן:

ולפי"ז יש לתרץ קו' המפורשים במס' פסחים (ס"ו ע"א) בהמשנה א"ל ר"א עקיבא וכו' קראו עקיבא בשמו ודקדקו המפורשים אמאי קראו בשמו ונ"ל דהנה רש"י בפסחים ע"ז פירוש דמועדו משמע שלא יעבור זמנם אפי' אם הוא שבת ולכאורה איך נוכל למיליף מהכא דדחי שבת הא י"ל דכוונת התורה היתה שישחוט בשמאל והיינו שלא יעבור זמנם אפי' בשבת, אבל מנ"ל דדוחה שבת, אך לפי"ד דע"י המצוה אמרינן אחשבי' א"כ אין חילוק בין ימין ושמאל [ועי' בנובי"ק או"ח סי' ט"ו דהוכיח דר' עקיבא לא ס"פ סברת אחשבי' מדקאמר רבא בפסחים דף ה' דר"ע ס"ל אבחא"ש, ולדברי רש"י שמא מטעם אחשבי' וע"כ דר"ע גופי' ל"ל סברת אחשבי' ע"ש] ובמק"א הארכתי דר"ע ס"ל סברת אחשבי' א"נ דמותר לשרוף בשמאל מדאמר דתשביתו אינו ביו"ט דהבערה היא אב מלאכה, וקשה לכאורה דילמא ביו"ט וישרוף בשמאל ושממ"נ דס"ל דגם בשמאל אסור דאחשבי' ועי' חת"ס ז"ל או"ח סי' קנ"א א"כ שפיר פריך עקיבא לשיטתך דס"ל סברת אחשבי' שוב קשה דעקרת מ"ש בתורה דדוחה שבת כיון דא"א לומר דשחט בשמאל ודו"ק:

והי' לפי"ז מקום לישב קו' זקיני הגאון ר"א ברודא ז"ל, שהקשה מנ"ל לרבא דר"ע ס"ל דאבחא"ש דילמא ס"ל השבתה בכ"ד וגם שריפה בכלל ומוכח דתשביתו היא בעיו"ט, דאי ביו"ט איך מותר בשריפה, ונ"ל דהנה כתבנו דמש"ה א"א לומר דתשביתו היא ביו"ט ולשרוף בשמאל דע"י המצוה אחשבי' אמנם הא אפשר לומר דתשביתו הוא ביו"ט ע"י נשים ובשמאל דפטורות מתשביתו ול"ש לגבהו אחשבי' [וכבר העירו האחרונים עפי"ד המח"א ה' שלוחין דיכולים לשרוף ע"י עכו"ם ואכמ"ל] אמנם לשיטות דבלאו הנל"ע נשים חייבות אף במצות עשהז"ג וב"י הוי נל"ע א"ש. והנה מבואר בדו"ח לרע"א ז"ל פסחים כ"ט אות כ"ח דב"י ל"ה נל"ע אי אמרינן תשביתו בכ"ד, עפי"ד הרמב"ן ז"ל דטמא שנכנס למקדש דאין העשה מנתק הלאו, דעשה דשילוח הוא משום להבא שלא יוסיף עוד להיות במקדש, אבל לא לתקן על העבר, וכ"כ בתשביתו דאי אמרינן תשביתו בכל דבר אבל א"נ דאבחא"ש א"כ א"א לומר דבא העשה שלא יעבור להבא על ב"י, דהא הי' די אם מפררו וזורה לרוח דאינו עובר ב"י דהא אינו בעולם כמבואר בש"א סי' פ"ג דאפילו למד"א אבחא"ש מ"מ אינו עובר עוד בב"י אם מפררו וזורה לרוח עכ"ד. א"כ מתורץ קו' הנ"ל דהא א"א לומר דס"ל לר"ע תשביתו בכ"ד דא"כ ל"ה ב"י להנל"ע ונשים פטורות א"כ אפשר לשרוף ע"י נשים אפילו א"נ דתשביתו הוא ביו"ט. והבן:

ג) וראיתי בתולדות אברהם חולין שהקשה על קו' התוס' חולין הנ"ל דניליף רוב מקרבנות שבת לפי מה שמבואר בתוס' שבועות (כ' ע"א) דהא דלא מקשינן איפכא שמירה לזכירה ויהי' נשים פטורות מכל איסור שבת דלחומרא מקשינן עיין שם א"כ קשה לשיטת דסד"א מה"ת לחומרא והרי שחיטה כשירה בנשים כמבואר בזבחים ר"פ כל הפסולין ובאמת אחר השחיטה הי' יכולין לבדוק אחר כל י"ח טריפות רק קודם השחיטה לא הי' אפשר א"כ קשה נימא שיהי' נשים פטורות מאיסור שבת והוא חומרא ולא קולא דמה"ט נימא דלא אזלינן בתר רוב והי' אפשר לשחוט ע"י נשים ולא נוכח משם רוב ושוב אפי' באיכא רובא הוי רק ספיקא ואמרינן סד"א מה"ת לחומרא ומאי מקשים התוס' דניליף רוב מקרבנות שבת עייש"ה כי קצרתי והיא קו' מושכלת: ונראה לי דבר מחודד לתרץ דהנה הפרמ"ג בגינת וורדים כלל ז' [הובא ג"כ במלה"ר ערך סד"א אות כ"ב] הקשה קו' נפלאה איך אפשר לומר דסד"א מה"ת לחומרא, א"כ ל"ל קרא במנחות (ו') מן הבקר להוציא הטריפה, ואתא לטריפה שאינה ניכרת דלניכרת ל"צ קרא דהא אתא בק"ו מבעל מום ואקדשי' והדר איטרפא דאי איטרפא והדר אקדשי' ממשקה:

לישראל נפקא עש"ה והקשה למ"ל קרא הא בלא"ה:

אסור מספיקא שמא נטרפה ולסוף אקדשי' כיון דהוא טריפה שאינו ניכר, אלא ע"כ ש"מ דסד"א מה"ת לקולא ע"ש והיטב אשר דיבר במלוה"ר לתרץ די"ל דקרא אתיא כגון שנמצא ספק טריפות לאחר השחיטה והוי שרינן לי' מטעם ס"ס שמא אינו טריפה ושמא אחר ההקדש נטרפה, מש"ה כתב קרא דאף לאחר ההקדש אסור טריפה וממילא ליכא אלא חדא ספיקא וסד"א מה"ת לחומרא עכ"ד פח"ח ע"ש ונודע כמה שיטות דס"ס מטעם רוב הוא א"כ אי לא אזלינן בתר ורוב לא מהני ס"ס, א"כ מה נעים מתורץ קו' הנ"ל דילמא לא אזלינן בתר רוב, ורק אמרינן סד"א לחומרא מש"ה נימא דנשים יהי' פטורות מאיסר שבת, ויהי' חומרא דלא ניזל בתר רוב ונימא בכל מקום סד"א לחומרא, דז"א דאי לא אזלינן בתר רוב שוב אמרינן סד"א מה"ת לקולא כקו' הגוור"ד הנ"ל ודו"ק כי נכון הוא:

ד) ויש עוד להעיר מש"ס שבת קל"ו דפריך אהא דתניא כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל ופריך הא כא שהה ספיקא הוי מימהל היכי מהלינן אראב"א מלין אותו ממנ"פ ופריך ואלא הא דתניא ספק בן ז' ספק בן ח' אין מחללין, את השבת אמאי נימהלי ממנ"פ, וקשה מאי פריך היכי מהלינן הא אפשר למול בשמאל דליכא חילל שבת ובשלמא בהא דתניא ספק ב"ז ספק ב"ח אין מחללין, לא קשה דנימול בשמאל דאה"נ דכונת המשנה דאין מחללין למול בימין אבל בשמאל מלין, אבל הכא דפריך בלא שהה דהוי ספק היכי מהלינן הא אפשר לומר דמהלינן בשמאל, אך י"ל דכיון דעכ"פ איכא איסור דרבנן וגם בשמאל כמו הכותב בשמאל דאע"ג דאינו חייב מ"מ איכא איסר דרבנן לכן שפיר פריך ולפי"ז יובן שפיר לשון הגמרא דפריך היכי מהלינן לי' ולמה לא פריך על הקרא דכתב ביום אפי' בשבת ואי הוי ספק היאך דוחה שבת, וכבר דקדקו בזה ולפי דברינו הדבר נכון דעל הקרא לא קשה די"ל דכוונת התורה למול בשמאל דליכא איסר תורה, רק קו' הגמרא היכי מהלינן אנן לדידן דאיכא איסר דרבנן גם בשמאל א"כ ליכא שום עצה איך למול ונכון הוא בפשיטות [ועיין בחת"ס יו"ד סי' רמ"ג שכתב ג"כ דקו' הגמרא רק על איסר דרבנן לא על הקרא ע"ש] ובלא"ה י"ל דאף בשמאל חייב מכח אחשבי' כיון דמקיים מצות מילה בזה חייב גם משום שבת ושפיר פריך היכי מהלינן:

וגם י"ל לפימ"ש בשטמ"ק כתובות דף ה' דבמילה איכא משום תולש עיי"ש (ועיין במג"א סי' תקכ"ו בשם הרמב"ם ובמרכבת המשנה על הרמב"ם העלה דליכא במילה משום תולש וגוזז דדוקא בדבר שהוא חוץ מגוף כגון שער וציפורן וציצין המדולדלין דזה איכא משום תולש אבל לא בחותך בגוף הבשר והדברי' עתיקי' ואכמ"ל) ועיין במנ"ח סוף מלאכת הגוזז דבמילה איכא גוזז וקוצר היינו עוקר דבר מגידולו ועיין ברמב"ם פ"ט מה"ש ה"ז דהתולש כנף מן העוף ה"ז תולדות גוזז ועיין בכורות כ"ה, וא"כ לפי המפורש בתוספתא דבתולש בין בימינו ובין בשמאלו חייב יש לומר דאי אפשר למול בשמאל דהא מחייב משום תולש גם בשמאל אך באמת ז"א דהא מפורש בחי' הר"ן שבת (ק"ל ע"א) דמילה בשבת הוי הותרה ואף אם אפשר למיהדר למול בשמאל אעפ"כ לא מהדרינן משום דהוי היתר גמור עיי"ש וא"כ הרי דס"ל דבמילה פטור בשמאל אף דשייך בי' איסר תולש. אכן י"ל דהר"ן קאי להפוסקים דליכא איסר תולש וגוזז במילה וגם י"ל דאף דסתם תולש דלא צריך לשום אומנת חייב אף בשמאל כיון דלא עשה בשום שינוי אבל במילה כיון שצריכים לאומנות שפיר מיחשב שמאל שלא כדרך והוי שינוי, בפועל ופטור כמו שהארכתי לעיל עפי"ד האגלי טל הנ"ל ועכ"פ לדינא הצדק עם החיי"א הנ"ל דחייב גם בשמאל:

כ"ד מורך הדוש"ת באה"ר ה"ק דוד דוב מייזליש:

תוכן העניינים

שות בנין דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה