אור ברסלב

שות בנין דוד· רבי דוד דוב מייזליש

סימן כה

סימן כד

דוד - סימן כה:

כ"ה אוהעל יע"א:

לכבוד אהובי בני מחמד נפשי הרב הגאון הצדיק סועה"ר מו"ה יוסף משה שליט"א אב"ד ור"מ דק"ק מ' אויוואר יע"א:

אחדש"ת ע"ד הבהכ"נ בקהלתך שהוא בנין עץ ישן כושן. והכותלים והיסוד נתרועעו במקצת והעז"נ והעזרה מהבהכ"נ כבר נסמכו בעמודים וכפי מאמר האומן עכו"ם הבונה יש חשש סכנה בהעז"נ באם רבים ילכו לשם כי הוא במעמד ומצב גרוע מאוד (בויפעליג) וכבר אמרו מהערכאות שהי': צריכים לסגרו, וחוץ לזה המקום בבהכ"נ דחוק בימים נוראים, ובפרט העז"כ אשר בימים נוראים מוכרחים הנשים להתפלל בחדר שלפני הבהכ"נ, וכפי ראות עיניכם הוא הכרח גדול לבנות בהכ"נ חדשה וכדבו רוח הבע"ב לפאר ולרומם בית ד' ולבנות בנין חדש נאה ומהודר מאוד, אך כי רצונם לבנות הבהכ"נ החדשה במקום שעומד שם הבהכ"נ הישנה ושואלים כדת מה לעשות אודות סתירת הביהכ"נ הישן עכת"ש:

תשובה:

א) הנה הארכת בזה מדברי הפ' ראשונים ואחרונים ודעתך שאם יעשו באופן כזה שסביב הבהכ"נ הישנה יבנו החדשה ולאחר שכבר יהי' נגמרים הכותלים והגג מהבהכ"נ החדשה ורק שיהי' חסר עוד העז"כ ושאר דברים הנצרכים אז יסתרו את הישנה, כי הבהכ"נ החדשה יכיל בקרבה את הישנה, ומקודם שיסתרו הבהכ"נ הישנה ימכרו אותו ע"י טובי העיר במעמד א"ה שיצא הבהכ"נ לחולין, וגם ישכרו מקום קבוע להתפלל שם משך ימי הבנין, וגם יתפללו בהבהמ"ד אשר הוא שם ואז יש מקום מרווחי לכ"ע, וראשית דברך דמצד איסור נתיצה ליכא בנ"ד דהוא ע"מ לתקן תיקון גדול דבהבנין הישן יש בו הרבה ריעותות כנזכר לעיל ובכה"ג ליכא הלאו דל"ת כן אך מטעם דלא ליסתר איכסי בי כנישתא עד דבני אחריתא במס' ב"ב [ג' ע"ב] מטעם זה אסור אפי' אם רוצה לבנות בנין יותר נאה ומהודר, ולא מצינו היתר רק בחזי בו תיוהא וכתבת שצ"ע בעניך דברי דו"ז הגאון המובהק מלאסק שליט"א בספרו הנחמד חדות יעקב מה"ת סי' מ"ה שהעיר שם דגם לענין זה דאסור לסתור בי כנישתא עד דבני אחריתא, מהני באם רוצה לבנות בהכ"נ יותר מהודר מהישנה דלא יהי' חמור זה מהלאו דל"ת כן, וכשם שלענין הלאו דל"ת כן מותר באם הוא בונה ע"מ לתקן, כ"כ שרי לסתור מקודם שיבנה הבהכ"נ החדשה באם רצונו לפאר ולרומם בית ד' והביא מדברי שב יעקב סי' י"ב ומהחכ"א כלל פ"ו ע"ש, וע"ז כתבת דבשב יעקב נשאל שם באחד שנדר סכום על בנין בהכ"נ אי מותר מזה המעות לעשות הידור בבהכ"נ הישנה ולהרחיבה, וכתב דזה כמי מצוה הוא לפאר ולרומם בית ד' וראי' מבבא בן בוטא שהשיאו עצה להורדוס לסתור בהמ"ק ישן ולבנות חדש אף דכחד שנוי' לא חזי בו תיוהא רק כדי לעשות נאה יותר ולכן מותר לעשות ההידור מזה המעות אבל להלכה גם דעת השב יעקב דלענין לסתור אסור עד שיבנו האחרת ולא מהני מה שרוצה לבנות בנין יותר נאה, וכאשר סיים שם וז"ל לאשר מבואר בש"ס ופוסקים שאין סותרים ביהכ"נ כדי לבנות ביהכ"נ אחר ואפי' לא רצה לסתור רק מחיצה א' להרחיבה נמי דינא הכי לכן בנ"ד כאשר רוצה לעשות כמבואר בשאלה צריך לבנות תחלה הכותל החדש במקום אשר רוצה להעמידה ואח"כ יסתור הישנה עכ"ל הרי מפורש יוצא דלענין לסתור מקודם שבנה החדשה, ל"מ מה שהבנין יהי' יותר נאה, וגם החכ"א מיירי לענין הלאו דל"ת כן וכתב דשרי לנתוץ אבן ע"מ לתקן וראי' מדמשני הגמ' מצותא שאני וקשה הא עכ"פ עובר על ל"ת כן ובע"כ דע"מ לתקן ליכא הלאו דל"ת כן ע"ש וא"נ דגם לענין לסתור מקודם שיבנה החדשה מותר בע"מ לתקן, א"כ ל"ה הגמ' צריכה לשנות דמלכותא שאני ורק דשרי מטעם דהוי ע"מ שיהי' בנין נאה ומהודר ובע"כ דלענין זה ל"מ, וטעמא רבא איכא ביניה' דבשלמא לענין הלאו דל"ת כן דלא אסרה התורה רק בדרך השחתה, שפיר י"ל באם בונה בנין יותר נאה ל"ה בכלל השחתה, משא"כ לענין החשש משום פשיעותא או משום דוכתא לצלוי מה מהני שרצונו לבנות בהכ"נ יותר נאה, עכ"פ איכא הני תרי חששות, ומשמעות כל הפוסקים דאינו שרי רק בחזי בי' תיוהא ומבואר ברש"י במס' ב"ב דתיוהא הוא בקיע שהכותל מזומן ליפול, וכן מבואר בר"ן מגילה וכן הוא משמעות הש"ע דתיוהא הוא בחרבו יסודותיו או בננו ליפול כותליו. ואם כי ברש"י שעל הרי"ף בב"ב מבואר דתיוהא הוא סתם בקיע או שהבנין רעוע ולפי"ז אולי הי' מקום לומר דגם באם הבנין הוא בנין ישן נושן ורוצה לבנות בהכ"נ מהודר שיהי' בכלל חזי בי' תיוהא, אולם להלכה נראה דל"מ רק בתיוהא ממש עכ"ת דבריך הנחמדים:

ב) וגם לפענ"ד צדקו דבריך בזה וראי' מפורשת מהמבואר במס' מגילה (כ"ו ע"ב) דרמי ב"א הוה קא בני בי כנישתא הוי האי כנישתא עתיקא הוה בעי למיסתרי ולאתוי לבני וכשורי מינה ועיולי להתם וכו' אתא לקמי' דר"פ ואסר לי' וכו' ע"ש ומזה נראה דהי' להם בהכ"נ עתיקא ורצו לבנות ביהכ"נ יותר מהודר או יותר חזק שכן נראה משמעות לשון דהחסרון הי' שהבהכ"נ אשר הי' להם כבר הי' עתיקא ומש"ה רצו לבנות חדשה, ולפי"ז אמאי אסור הלא ע"מ לתקן הוא ובע"כ דבזה לא מהני רק לענין הלאו דל"ת כן:

ג) אולם יפה כתבת בנ"ד הוי כחזי בי' תיוהא ראשית כיון דבמז"נ ודאי דהוי תיוהא דהוה בכלל נטו כותליו ליפול, וממילא חשיב גם הבהכ"נ כיש בו תיוהא כיון דחלק גדול מהעז"נ הוא מעל ביהכ"נ גופא, וגם הבהכ"נ עצמו כיון דאיכא עכ"פ ריעותא גדולה בהבנין, וכבר מבואר בתשו' נז"ס סי' כ"ד דאפי' אם יכולין לתקן לפי שעה את הבהכ"נ הישנה עכ"ז אולי במשך הזמן יתקלקל שפיר חשיב כתיוהא, ובשו"ת ארי' דב"ע מדו"ז הגה"ק ז"ל סי' ג' מבואר ג"כ דאפי' אם יתקיים עוד הבנין שנה שנתיים ואין החשש אלא באם יתמשך עוד שנים רבות שיהי' מוכרחים אזי לסתור אותו דשפיר יש להתיר גם כעת וא"כ שפיר יש להתיר בנ"ד והארכת בזה: ולדעתי כראה בזה דידוע דחמירא ספק סכנתא מספק איסורא ומה"ט מבואר בשו"ע סי' קט"ז דאסור לילך תחת קיר נטוי ועי' בסמ"ע חו"מ סי' תכ"ז ס"ק י"ב דמה שאסרו חכמז"ל מפני הסכנה הוא דבר הלמד מקרא דהשמר לך ושמור נפשך מאוד, ועי' בבאה"ג שם ומתבאר דהוא מה"ת דכיון דחכמז"ל אמרו שהוא סכנה ממילא הוא אסור מה"ת. וכן מבואר בתב"ש סי' י"ג ע"ש וא"כ לפי הידוע דברי השואל ומשיב קמא ח"ג סי' פ"ז ומה"ת ח"ג סי' פ"ד וח"ד סי' קפ"ב ובסע"ד ח"א שחידש דבמקום דבעינן שמירה כמו במצה לא מהני ס"ס דכיון דבעינן שמירה צריכים ליזהר בזהירות יתירה שלא יהי' שום נדנוד ספק בשמירתם, והביא ראי' מדברי הרמב"ן ריש חולין לתרץ קו' התוס' הא עזרה רה"ר וס"ט דבקדשים דבעי שמירה ס"ט ברה"ר טמא, והרבה פלפלו האחרונים בזה ועי' ג"כ בהגהות על אורחות חיים בסי' תנ"ג מה שהאריך בזה, וכ"כ י"ל לענין שמירת הגוף דכיון דכתיב השמר לך צריכין ליזהר בזהירות יתירה ובמקום שיש רק חשש וספק סכנה אין לכנוס א"ע בספק ואפי' חזקה י"ל דל"מ בסכנה כמבואר בפמ"ג או"ח סי' קע"ג דס"ס לא עדיף מחזקה וחזקה ל"מ במקום סכנה כמבואר בחולין ט' דמים מגולין אסורין ע"ש שמסתפק בזה וא"כ בנ"ד דכיון דעכ"פ למיחש מיהא בעי שאם יניחו את הבנין ככה עוד שנים רבות לבל יצמח:

מזה ח"ו חשש וספק סכנה א"כ שפיר מותר ומצוה הוא לסתור את הישנה ולבנות בהכ"נ חדשה:

ד) עוד כתבת לצדד עפי"ד הרא"ש דאם המקום קטן הוי כתיוהא ואף דבמהר"י אסאד סי' כ"ח אוסר בכה"ג עכ"ז מצינו ג"כ מתירים בזה עי' אדב"ע סי' ג' ותשורת ש"י ח"א סי' קפ"ב ועי' פמ"ג ובא"א מהגה"ק מבוטשאטש ז"ל מה שכתבו בזה, ובנטע שורק סי' ה' כתב ג"כ דאם עושין כתב עם האומן הבונה שיוגמר אותו לזמן מוגבל דל"ח לפשיעותא, ועכ"פ בצירוף דהבה"כ הוא קטן מהכיל יש להתיר ע"ש. וגם יש לצרף שיטת הט"ז דבאיכא בי כנישתא שרי ומבואר בתשו' כתב סופר סי' י"ז דה"ה אם שוכרים מקום קבוע ומיוחד להתפלל כל ימי משך הבנין דהוה כאיכא בי כנישתא אחריתא ע"ש וא"כ בנ"ד דהקהל שכרו מקום קבוע להתפלל כל ימי משך הבנין ובצירוף הנ"ל. יש מקום להתיר עכת"ד:

ונ"ל כומר דבנ"ד דאיכא דוכתא להתפלל אם הסתירה מהבהכ"נ יהי' ע"י עכו"ם יש לצדד ג"כ להתירא דהנה מבוא' ברש"יב"ב ג'] דהחשש פשיעותא הוא דדילמא מתרמי אונס ופשיעה ולא יבכו דאין החשש למזיד דרבים אינם חשודים ובס' שם ארי' העיר מש"ה אסור אפי' באיכא דוכתא כצלי' דכיון דאם יפשע ולא יבנה אז יעבור למפרע על איסור דנתיצה דכל הטעם דמותר לסתור הוא משום דע"מ לתקן שרי, משא"כ באם לא יבנה אז יעבור למפרע על לאו דנתיצה ע"ש ולפי"ז באם הסתירה יהי' ע"י עכו"ם דל"ה רק שבות וא"כ ל"ה לן למיחש משום פשיעותא כפי מה שידוע דברי זקיני בנה"מ סי' רל"ד דבאיסור דרבנן א"צ כפרה בשוגג ואונס וכבר האריכו הפ' בזה טובא, ובשו"ת שערי צדק למחו' הגאון מדעש ז"ל בחיו"ד סי' קל"ז העיר מרמ"א יו"ד סי' קכ"ג דשותה סתם יינם בשוגג צריך כפרה ע"ש וכבר העיר בזה כ"ק מוח"ז הישמח משה זי"ע בהגהותיו ליו"ד ועי' בשו"ת אבני צדק חאו"ח סי' י"ז ובמק"א הארכתי להצדיק דברי זקיני ז"ל ואכמ"ל בזה:

ועכ"פ לפי"ז באם אפי' יתרמי אונס ולא יבנו את הבהכ"נ לא יעברו למפרע על לאו דנתיצה דבאיסור דרבנן א"צ כפרה באונס וכאן הוה רק איסור דרבנן באם הסתירה יהי' ע"י עכו"ם וע"כ באם הסתירה יהי' ע"י עכו"ם בנ"ד יש לצדד להקל ובזה יש ליישב קו' מהר"י אסאד דאמאי אין חוששין לבנות ביום ובלילה כנזכר בש"ע ולפי הנ"ל י"ל דעיקר הטעם שצריכין לבנות גם בלילה אף באיכא דוכתא לצלוי משום פשיעותא והחשש הוא דיעבור למפרע על לאו דנתיצה משא"כ כעת שנוהגין שהסתירה יהי' ע"י עכו"ם וכנ"ל:

ה) גם מה שצידדת להתיר כיון דבונין החדשה סביב הישנה, ורק לאחר שיהי' נגמרים הכותלים והגג מהחדשה יסתרו הישנה י"ל דחשיב בכלל דירתא דאינשי דלא מזדבני ודעת הב"ח דאם בונים סביבות הבה"כ שרי ובאבני צדק לאא"ז הקדוש ז"ל צירף דעתו לסניף אולם לפי מה שהסביר אא"ז הקדוש ז"ל בדברי חיים ח"ב סי' י"ב את דברי הב"ח יעש"ה אין מקו לצרפו בנ"ד דגם כאן אם יסתרו הבה"כ יהי' עוד חסר הרבה דברים כהבנין החדש, אך י"ל דבנ"ד דכבר יהי' נגמרים הכותלים והגג מקודם הסתירה שרי לכ"ע עכת"ד, וגם לפ"ד יש לצרף בנ"ד סניף הנ"ל להתיר דכבר מבואר במהר"י אסאד שיצא לדון בדבר חדש דכל החשש משום פשיעותא הוא ביחיד ולא בציבור דרבים הוה כמו מלכותא דלא הדרו ע"ש ואם כי אין לסמוך ע"ז, עכ"ז בנ"ד דכבר נגמר הגג והכתלים שפיר י"ל דבכה"ג הוה ציבור כמו מלכותא דלא הדרו ובצירוף היתרים הנ"ל מותר לסתור אותו:

ו) ומה שכתבת דהגם שנטלו לסייע להבנין בהכ"נ הישנה מעיירות אחירות וגם בימי הקיץ באים כשם מעלמא ונדבו לסייע להבהכ"נ, עכ"ז כ"ח בהכ"נ של כרכים כמבואר בשו"ת פנ"י סי' ז' דלא מקרי כרכים אלא עיר גדולה שבגדולות, וגם הא הוה אדעתא דטובי העיר וכן מבואר במהר"ם לובלין סי' כ"ט ועי' מג"א ואף פפי המבואר בד"ח ז"ל ח"ב סי' ט"ו וסי' ט"ז שנהגו להקל כהמ"ב וכדעת הא"ר אף בשל כרכים מותר למכור העצים והאבנים אם בונים בהכ"נ אחרת ואפי' אם העזרה מהבה"כ יהי' במקום שהי' הבהכ"נ ל"א דהוה הורדה לקדושה דכבר יצא המקום לחול ע"ש ואפי' לשי' החת"ס ז"ל סי' ל"א שחושש לשיטת המג"א עכ"ז בנ"ד די"ל דל"ח של כרכים מותר לכ"ע עכת"ד ויש עוד להוסיף על דבריך כפי המבואר בגדולי האחרונים דבזה"ז דיש מקומות בהבהכ"נ הוה כמו בהכ"נ של כפרים ומביאים ראי' לזה מרש"י יומא י"ב ע"ש אולם בדברי חיים למוחז"ל ח"ב סי' י"ב העלה לדחות את זה וע"כ אין לצרף את זה לסניף אך הטעמים הנ"ל שכתבת נכונים לדינא: ז) עוד הארכת לבאר אם המכירה מהבהכ"נ יהי' קודם הסתירה או לאח"כ, והבאת דברי דודי הגאון האמיתי מלאסק שליט"א בחדות יעקב סי' מ"ה שהעיר דנכון יותר לסתור מקודם ע"י עכו"ם ואח"כ למכור העצים והאבנים שיצאו לחולין, ותו"ד הוא דכיון דאסור למכור בהכ"נ וא"כ יותר טוב לסתור אותו ע"י עכו"ם שנתיצת הבהכ"נ להרבה שיטות הוא רק מדרבנן וע"י עכו"ם הוי שבות דשבות, משא"כ אם ימכור אותו בעצמו יעשה הוא האיסור עכ"ד. וכתבת דמשמעות האחרונים הוא למכור קודם ואח"כ לסתור וגם איסור הנתיצה איכא הרבה דיעות דהוא מה"ת ואף ע"י עכו"ם שהוא רק שבות עכ"ז הוי איסור דרבנן שיש לו עיקר מה"ת משא"כ המכירה מהבהכ"נ הוא רק חשש דרבנן וגם כפי המבואר בדברי חיים ז"ל ח"ב חיו"ד סי' קי"ט דמחיקה ס"ת ע"י קטן אסור דכיון דהטעם הוא משום בזיון א"כ אין נ"מ אם עושה בעצמו או ע"י אחר דמ"מ נעשה הבזיון ע"ש הנה י"ל דבנ"ד גם לפי הדברי חיים כ"ש לומר דהוי בזיון דהרי ניכר לכל שהסתירה מהבהכ"נ הישינה הוא כדי להשתמש בהחדשה, דא"א להשתמש בהחדשה עד אשר יסתרו הישנה ובכה"ג נראה התיקון מיד בשעת הסתירה ונכון הדבר בסברא, ועי' ג"כ בעצי לבונה סי' רע"ו דהא דאסור מחיקת השם הוא דוקא באם אין התיקון בשעה שמוחק אותו משא"כ אם התיקון הוא מיד בשעת המחיקה מותר למחוק, והאריך לבאר בזה את דברי הבאר עשק בס"ת שאכלה עש במקום השם ואינו מוקף גויל דיעשה מטלית ויגרור קצת מהאות שהוא עב ויהי' מוקף גויל ואף דאסור למחוק אפי' מקצת מהשם עכ"ז כיון דבשעה שמגרר מהאות עושה התיקון מותר וכ"כ י"ל בנ"ד, ועי' בבית יצחק חיו"ד סי' ק"ב מה שכתב בתשו' הנ"ל, ועכ"ז להלכה יש לעיין אי הסתירה יהי' קודם המכירה כאשר כתבת וגם כנהוג שמתגוררים בחצר בהכ"נ הרבה אנשים ויש לחוש שגם ישראל ינתוץ אבן או יעשה איזה גומא בהבהכ"נ ויעשה איסור לא כן אם ימכרו מקודם הסתירה אין חשש בזה, ומשמעות האחרונים למכור קודם הסתירה:

ח) ובגוף הענין אי נתיצת בהכ"נ הוי מה"ת ראיתי לש"ב הגאון בהרי בשמים סי' ב' במהד"ת:

שכ' עפי"ד המג"א דאתנן אינו אסור רק מדרבנן בבהכ"נ דכתיב בית ד' אלקיך וזה הוא ביהמ"ק ולא ביהכ"נ וכ"כ לענין הלאו דנתיצה אינו אסור רק מדרבנן בביהכ"נ עכ"ד. ולפי דעתי דבריו צ"ע דכוונת המג"א למעט ביהכ"נ דלא נקרא בית ד' אלקיך, וכעין המבואר בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' רכ"א לענין גט של ארוסה שכתבו בו אנתתי במקום ארוסתי, וכתב דגם ארוסה נקרא אשתו אף דמבואר (ביומא י"ג) דכל כמה דלא כניס לי' לאו אשתו הוא, סם מיירי לענין שיהי' נקרא ביתו שזה קריבות יותר וארוסה אינה נקראת עוד ביתו ע"ש וזה כוונת המג"א דבהמ"ק הוא מקום הנקרא בית ד' אלקיך משא"כ לענין נתיצה דכתיב לא תעשה כן לד' אלקיך שפיר גם בהכ"נ הוא בכלל זה דגם הוא מקדש מעט, וזה ברור לפיענ"ד:

ט) ובגוף הדין דהסתירה מהבהכ"נ יהי' ע"י עכו"ם העיר המהרש"ם ח"ה סי' א' לפי"ד המחנ"א ה' שלוחין דבפועל אמרינן דיד פועל כיד הבעה"ב, א"כ לא הועיל כלום בזה דהסתירה הוי ע"י עכו"ם דנוטל שכר בעד הסתירה ע"ש ונ"ל דכיון דהקהל שכרו את האומן הבונה העכו"ם והאומן הבונה אינו סותר בעצמו רק הוא שוכר פועלים שיסתרו הבהכ"נ ובכגון דא ל"א יד פועל כיד בעה"ב, וכדמצינו ג"כ דבאופן זה דהישראל אומר לעכו"ם והעכו"ם לעכו"ם אחר, האריכו הפוסקים בזה לענין שבת אי הוי שבות או שבות דשבות, עי' בתוספת שבת סי' רמ"ג וקהלת יעקב בארעא דרבנן בהשמטות סי' י"ט ובחו"י סי' מ"ט וסי' נ"ג ובשד"ח בקו' הכללים מע' אלף אות קע"ד האריך בזה הרבה ע"ש, וכ"כ בנ"ד קיל בכה"ג וגם כבר תמהו על המח"א מגמרא מפורשת ב"ק דף ל"א עי' שעה"מ ה' תרומות ובשו"מ ח"ב סי' ק"י תמה ג"כ מגמ' גיטין (כ"ג ע"ב) ע"ש והאחרונים דחי ג"כ דברי המח"א, ועי"ל לפי המבואר ברשב"א קידושין כ"ג בשם הראב"ד דל"א יד עבד כיד רבו אלא באם הוא זכות לרבו ולא לחובתו וה"ה לענין פועל דידי' כיד בעה"ב י"ל דל"א כן כשהוא לחובתו וכן מבואר בהרי בשמים מה"ת סי' כ' לענין בכור ע"ש וא"כ הכא שהוא לרעתו ל"א יד פועל כיד בעה"ב אך י"ל דבנ"ד כיון דרצונו בכך הסתירה הוה לזכותו אף שיהי' עבירה, ויש להאריך עוד הרבה בזה ובכל פרט ופרט הנזכר לעיל וקצרתי:

י) ולהלכה הכל עולה יפה כאשר כתבת לסתור הבהכ"נ הישנה ע"י עכו"ם וכנהוג שהקהל שוכרים את האומן הבונה עכו"ם והוא שוכר פועלים עכו"ם לסתירה, ובאופן זה קיל עוד יותר כנ"ל וקודם הסתירה ימכרו את הבהכ"נ ע"י טובי העיר וחבר העיר ולאחר שיהי' נגמרים הגג והכתלים מהבהכ"נ החדשה יסתרו הישנה והקהל ישכרו מקום קבוע להתפלל בו משך ימי הבנין וגם לעשות כתב עם האומן הבונה שמחיוב לגמור הבנין בעתו ובזמנו והעצים והאבנים שישארו מהבנין יכולים להשתמש בהם לבנות בית דירה וכדומה מה שהוא לצורך ויפה כתבת שלא ימכרו העצים והאבנים לתשמש בזיון בהארבעה דברים המנויין בש"ע סי' קנ"ג סעי' ט' ואם שהש"ע מתיר. הבאת מתשו' תשב"ץ סי' ק"ח ודברי דודי הגאון שליט"א בחדות יעקב הנ"ל ודברי מ"ב בביאור הלכה סעי' ט' שאינו יכול לכתחילה ליכנס העצים והאבנים לד' דברים וגם שלא למכרם לעכו"ם רק לישראל מטעם שלא ישתמש בהם לתשמיש בזיון ע"ש, ובודאי דצריכים לחוש לדבריהם לכתחילה, ובאופן זה אין כאן חשש ופקפוק, ויגמרו הבנין על נכון ונזכה לראות מהרה בבנין ציון וירושלים:

כ"ד אביך אוהבך אה"ר ה"ק דוד דוב מייזליש:

תוכן העניינים

שות בנין דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה