אור ברסלב

שות בנין דוד· רבי דוד דוב מייזליש

סימן כא

סימן כ

ב"ה אוהעל יע"א:

לכ' ידידי הרב הגדול החו"ב החסיד מו"ה חיים צבי נ"י מו"צ דק' גאווא יע"א:

ע"ד שאלתך שהביאו עגל שהי' קשור ברגליו לשחוט וביום שלאחריו אמר הקצב נכרי שהעגל הי' חולה, ובעת השחיטה לא עלתה על דעתו לראות אם פרכסה, וכעת חושש כ"מ אם אולי הי' בכלל חולה מסוכנת ואסור בלא פרכס, וכבר נמכר מהבשר להרבה אנשים מה דינו עכ"ש:

תשובה:

א) הנה כ"ת מצדד להתיר מנועם ס"ס שמא לא היתה בכלל חולה מסוכנת ואת"ל שהיתה בכלל חולה מסוכנת שמא פרכסה, עכ"ד ויש לדון בזה דהוה ס"ס משם אחד, דלא מהני הס"ס, אך יש לומר לפי המבואר בכללי ס"ס דאם ספק אחד מתיר יותר הוה ס"ס אף דהוה משם אחד א"כ ה"ה הכא בספק אם היתה בכלל חולה מסוכנת ראוי' אף לגדולי החכמים אבל בספק אם פרכסה אינה ראוי' לגדולי החכמים דלא הי' אוכלים ממנה כמבואר בש"ע ובפרט בנ"ד דהיא בהמת עכו"ם דראוי לכל ישראל ליזהר ממנה מלאכלה כמבואר בזקיני ז"ל בשמ"ח שמא לא ידקדקו היטב בדיני פירכס ע"ש א"כ בכה"ג שפיר מהני הס"ס אפילו משם אחד:

ועוד י"ל לפי מה שהעלה זקיני החוו"ד ז"ל דהא דלא מהני ס"ס משם אחד הוא דוקא באם איכא ריעותא לפנינו משא"כ בליכא ריעותא לפנינו כגון בדרוסה בספק על וכדומה מהני הס"ס אפי' בש"א ע"ש א"כ גם בנ"ד דהוה כספק על דאין אנו יודעין כלל אם הי' ריעותא דדלמא לא היתה בכלל חולה מסוכנת שפיר מהני הס"ס:

ב) ועי"ל לפי הנודע דברי הר"ש פ"ב דמקואות בשם התוספתא גבי ספק מים שאובין שחידש דדבר שהי' אסור מה"ת ועתה אירע בו מעשה שנתבטל האיסור תורה ונשאר רק ספק דרבנן לא שייך לומר דנוקמא אחזקתו כיון דכבר נשתנה החזקה מכמות שהי' אסור מה"ת יע"ש ואם כי האחרונים תמהו עליו מהמבואר ברש"י מכות [ד' ע"א] דחבית מים שנפלה לים הגדול דחיישינן לג"ל שלא יהי' במק"א משום דאוקמינן גברא אחזקת טומאה ואף דג"כ הוא רק מדרבנן והטומאה דאורייתא כבר אזלא לה עכ"ז מוקמינן אחזקתה, וכ"כ מקשים על הר"ש מהמבואר בחולין י' ע"א) דטבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ אפילו נתעסק באותו המין כל היום לא עלתה לו טבילה, והטעם דמוקמינן גברא בחזקת טומאה, וקשה הלא הר"ש הוא מאותן הפוסקים שסוברים דאף בכל הגוף מיעוט המקפיד הוא דרבנן וכמבואר בדבריו סוף מקואות ודלא כשיטת רש"י וא"כ הרי פשיטא דהך חציצה הנמצא עליו לא הוי ברוב הגוף דא"כ איך נעלם ממנו בשעת טבילה וע"כ מיירי במיעוט המקפיד והיא רק מדרבנן וא"כ האיך אמרינן דהעמד טמא על חזקתו הרי מן התורה כבר יצא מחזקתו עי' בישיע"ק ה' מקואות ס"ק י"א שהאריך בזה ובס' זכרון שמואל עמ"ס גיטין ריש גיטין ובשו"ת מהרש"ם ח"ה סי' כ"ז העירו ג"כ בזה על הר"ש מש"ס חולין הנ"ל וקדמוהו בישיע"ק הנ"ל אולם כבר האריכו האחרונים לתרץ וגם בחדושי כתבתי לתרץ קו' הנ"ל ואכמ"ל, ואם כי בשו"ת בית שלמה יו"ד ח"ב במה"ב ח"א סי' נ"ב הביא דברי הגאון מוהרש"ק ז"ל שדן מדברי הר"ש כנ"ל והוא דחה הדברים ע"ש וכן הגאון השו"מ ז"ל בהגהות לתורת חטאת כלל א' דין ד' הביא ג"כ דברי הר"ש וכ' דאין ללמוד מדברי הר"ש לאיסור תורה שנסתלק ונשאר בספק איסור דרבנן דלא מוקמינן אחזקה ע"ש הובא ג"כ בציונים לתורה כלל י"ט ובמפתחות ע"ש מ"מ כבר סמכו גדולי האחרונים לצרף דברי הר"ש דבנסתלק האיסור תורה ונשאר ספק מדרבנן דלא מוקמינן אחזקה וכבר הביאו הפוסקים שדעת הריטב"א במס' מכות דף הנ"ל כשיטות הר"ש עש"ה וא"כ לפי מה שצידד הפרמ"ג במ"ז סק"ב דמש"ה בספק פרכסה הוי ספק נבילה אף דרוב מסוכנת אינם מתים משום דאמרינן סמנ"ח לחזקת שאינו זבוח וכ"כ בדע"ק ז"ל דהוא רק ספק נבילה מדרבנן מטעם סמל"ח ע"ש:

וי"ל לפי"מ שחקר בפרמ"ג בדיני ס"ס אי הא דלא מהני ס"ס משם אחד אי הוה מה"ת, או מדרבנן, ועי' בשערי תורה ח"ב כלל מ' פרט ג' דהוא רק חומרא דרבנן ע"ש א"כ לפי"ז כיון דמה"ת שפיר הוה ס"ס אף דהוה מש"א ורק מדרבנן לא מהני, ועכ"פ כיון דמה"ת כבר יצאה מחזקת איסור א"כ שפיר י"ל דמותר אף מדרבנן מטעם דרוב מסוכנת אינם מתים, ואי דמוקמינן אחזקתה הא בכה"ג דכבר יצאה מחזקתה מה"ת לא שייך לאוקמא אחזקה, ויש לפלפל עוד בזה אולם בנ"ד אין אנו צריכים לכל זה דבכה"ג מהני ס"ס אפילו משם אחד כנ"ל וראיתי כעת בהשמטות להדר"ת ז"ל לסי' י"ז שהביא בשם העין יצחק להגאון מקאוונא שפוסק להתיר בב' ספיקות בספק מסוכנת וגם איכא ספק פירכוס אף דהוה ס"ס משם אחד משום דהוה ספק על, ואין הספר עין יצחק תח"י לעיין בו:

ג) ובגוף הענין אי העכו"ם מהימן בכה"ג דהוא לחומרא והוא מסלפ"ת, הנה בש"ע יו"ד סי' ט"ז מבואר דאם עכו"ם אמר לאחר שמכר שהוא או"ב דאינו מהימן אף שהוא לחומרא עיין שם ואם כי בטו"ז סימן קכ"ד סעיף קטן ד' מבואר דעכו"ם נאמן לחומרא במסלפ"ת כבר תמה עליו במנח"י כלל נ"ט וע"י ג"כ בטו"ז יו"ד סי' שצ"א שהביא ג"כ בשם הא"ז דאין עכו"ם מסלפ"ת נאמן להחמיר באיסור תורה, וכן מבואר בש"ך סי' קכ"ז סק"כ ע"ש ובדע"ת סי' ט"ז הביא הרבה שיטות בזה ופסק ג"כ לדינא דאינו נאמן ע"ש אולם כ"ז באם אין העכו"ם הבעלים, משא"כ בנ"ד דהוא הבעלים שפיר נאמן באם אין חשש דלהשביח מקחו אומר כן עי' בש"ך הנ"ל וא"כ בנ"ד דאומר דהעגל הי' חולה דאין חשש דלהשביח מקחו אומר כן ושפיר יש לחוש לדבריו וגם באם העכו"ם מהימן לי' ואינו חושד אותו שמשקר יש מקום לחוש לדבריו כמבואר בש"ע סי' ט"ז ע"ש אולם לפי המבואר בתשו' רע"א ז"ל סי' פ"ח ובשו"ת בי"ש יו"ד סי' קכ"ד שהעירו בזה לפי שיטת המהרי"ק המובא באהע"ז סי' קט"ו סעי' ז' בהג"ה דבעינן דוקא שיהי' מהימן אצלו לכל דבר ולא סגי אי מהימן לי' בדבר זה לבד וא"כ בעכו"ם דאינו מהימן לי' לכל דבר כא מהני במה שמאמין לו בדבר זה, ועי' בדע"ת סי' ט"ז שהביא ג"כ הרבה שיטות בזה וכ' דבאיסר דרבנן או במקום שיש סניפים להקל יש לסמוך להקל באם אינו מהימן לי לכל דבר אף שמאמין לו בדבר זה לבד ע"ש וא"כ בנ"ד אפילו אם מאמין להעכו"ם בדבר זה שהי' העגל חולה, יש לסמוך להתיר דהא יש סניפים להקל דהרי העכו"ם לא אמר אלא שהי' חולה א"כ י"ל דלא הי' חולה מסוכנת, וגם שמא פרכסה, וכ"כ י"ל אפילו אי נימא דהעכו"ם מהימן מטעם בעלים עכ"ז כיון דל"א רק שהוא חולה שפיר יש מקום לסמוך להקל מטעם ס"ס דילמא לא היתה בכלל מסוכנת ודילמא פרכסה, ולפי דברי הדע"ק הנ"ל לא הוה רק מדרבנן מטעם סמל"ח ע"כ שפיר יש לסמוך להתיר העגל בצירף טעמים הנ"ל:

ד) וגם יש לדון בכה"ג אפילו ע"א כשר אי מהימן כשאומר שהבהמה היתה חולה ולא ראו שפרכסה דהנה קדוש זקיני החוו"ד ז"ל סי' קכ"ז סק"ב העלה הא דמעשים בכל יום כשבא א' ואומר שמצא נקב בדקין וכדומה דאוסרין הבשר ואף דאין עא"כ:

כנגד החזקה וכתב שם דכיון דהוא חזקה שלא נתבררה כמו שכ' התוס' חולין (י"א ע"א) שפיר עא"נ ע"ש וכ"ז באומר שטריפה היא אבל באומר שהיתה חולה וכבר נתחזק אצלינו פעם אחת שהיתה בחזקת בריאה שפיר י"ל דאין עא"נ כנגד החזקה ועי' בשו"ת כתב סופר או"ח סי' ק"ג מה שהעיר על דברי התוס' חולין הנ"ל דהא היתה חי לפנינו וחזקת חי מבוררת היא ע"ש א"כ ה"ה בנ"ד דנתחזק שהיתה בריאה ולא היתה מסוכנת שוב אין ע"א נאמן לומר שהיתה חולה ולחוש שמא היתה מסוכנת דהוי כמו שאמר כנגד החזקה, ויש לפלפל עוד בזה וקצרתי:

[ובאמת מת דברי הכ"ס ז"ל שם צ"ע במה שהביא ראי' דלזמן מרובה חיישינן למיתה, מדברי התוס' הנ"ל שהקשו מנ"ל רוב מפרה אדומה דלמא טעמא משום חזקה דאינה טריפה למד"א טריפה אינה חי' והיא בת ב' שנים, א"כ כשנולדה לאו טריפה היתה, ותי' דהוי חזקה שאינה מבוררת ע"ש והקשה הכ"ס ז"ל הא איכא חזקת חי לפנינו וחזקת חי הוי חזקה מבוררת ונימא כמו שחיתה עד כה כן תחי' עוד ימים ושנים וע"כ אינה טריפה דטריפה א"ח אלא שממ"נ דלזמן מרובה ליכא חזקת חי ולא הוי חזקה שאינה טריפה ע"ש וצ"ע דבריו דהא החזקה דכמו שהיא חי עתה כן תחי' ימים ושנים לא הוי אלא חזקה דאתיא מכח רוב דרובא מעיד כמו שעתה היא חי' כמו כן תחי' עוד ימים ושנים ואם אזלינן בתר רובא שפיר הוי חזקת חי חזקה אבל אי לא אזלינן בתר רובא א"כ ליכא כלל חזקת חי לומר דכמו שהיא חי עתה כן תחי' ימים ושנים דהא עכ"פ איכא מיעוטא דחי עתה ובא תחי' שנים רבות א"כ שפיר תירצו התוס' דהוי חזקה שאינה מבוררת ושממ"נ דאזלינן בתר רוב ולא קשה קו' הכ"ס ז"ל דילמא לא אזלינן בתר רובא אלא בתר חזקת חי דהא אם ניחוש למיעוטא ליכא חזקת חי כלל]:

והעירנו בני חביבי הרב הגאון מו"ה יוסף משה שליט"א אבדק"ק מאראשאוואר לפי המבואר במס' קידושין [ע"ט ע"ב] מי מוציא מיד מי הוא מוציא מידם בלא ראי' והן אין מוציאין מידם בלא ראי' דברי ר"י ור"נ חולק ואמר שאם בריא הוא עליו להביא ראי' שהי' שכ"מ וכו' ומבואר דר"נ סובר דמעמידין אותו בחזקת בריא ואנן קיימ"ל כר"י ומבואר בתשו' הר"ן ז"ל סי' ע"ג דהוא משום שחזקת בריאות ל"ה חזקה אלימתא דעשוי' להשתנות שהרי החולי מצוי ול"ה חזקה, ועי' יו"ד סי' ר"א סעי' ס"ה ובב"י ובמהרי"ט ח"א סי' מ"א ובש"ש ש"ג פי"א שהאריך בזה ע"ש א"כ לפי המבואר בחוו"ד סי' קכ"ז סק"א דעא"נ כנגד חזקה שהיא עשוי' להשתנות א"כ שפיר מהימן העד לומר שהי' חולה ולכאורה י"כ דאף דחזקת בריאות עשוי' להשתנות עכ"פ אינו עשוי' להשתנות לחולה מסוכן אך ז"א דבשכ"מ מיירי ג"כ בחולה שאינו יכול לילך ברגליו כמבואר בש"ע חו"מ סי' ר"נ ובכה"ג הוה בכלל מסוכנת ושפיר י"ל דלא הוה חזקה בכה"ג עכ"ד בני הה"ג שליט"א ועכ"פ בנ"ד שפיר יש להתיר מטעם ס"ס ומטעמים הנ"ל:

כ"ד ידושה"ט באהבה. ה"ק דוד דוב מייזליש:

בשולי המכתב האו"ח פסחים פ"ב בסוגי' דחו"א הקשה דאיתא במנחות (מ"ה ע"א) כל נבלה וכו' לא יאכלו הכהנים, כהנים הוא דלא אכלו הא ישראלים אוכלין, ומשני רבינא כהנים אצטרכי לי' סד"א הואיל ואשתרי מליקה לגבייהו אשתרי נמי נבילה קמ"ל ואיתא בזבחים [ע' ע"א] וחלב נבלה וטריפה וכו' אמרה תורה יבוא איסור נבילה ויחול על חלב, ומבואר ביומא [ל"ז ע"ב] דר"י מפרש דס"ל לריה"ג דנבילה הו' לאו הנל"ע ואין לוקין אנבילה, ומבואר ברש"י במס' תמורה [ד' ע"ב] דכהנים הואיל וריבה להם הכתוב מצות יתירות לוקין לכהנים גם אלאו הנל"ע ומבואר בתוס' ב"מ ר"פ א"נ דכל היכא דאין לוקין לא אמרינן דבא הכתוב לעבור עליו בשני לאווין ע"ש א"כ לריה"ג דס"ל דאין לוקין אלאו דנבילה למ"ל קרא דנבילה אסורה לכהנים, הא בלא הקרא נדע דנבילה אסורה לכהנים דאי אשתרי לכהנים, א"כ למאי נפמ"נ כתבה התורה דנבילה חל על חלב, דא"א לומר דלעבור בשני לאווין אתא הקרא הא אין לוקין על נבילה, וע"כ דאתא הקרא לכהנים דלוקין על לאו הנל"ע, א"כ ממילא מוכח דנבילה אסורה לכהנים ולמ"ל קרא דנבילה אסורה לכהנים, והיא קו' נפלאה:

ונראה לי דבר מחודד לתרץ דהנה מבואר בתמורה [ד' ע"ב] דלא אתא חד עשה, ועקר תרי לאוי ע"ש והנה איתא בחולין [ל"ז ע"א] מסוכנת מנ"ל דשרי, דהא כתיב זאת החי' חי' אכול ולא מסוכנת ובעי לומר מדאסר רחמנא נבילה, מכלל דמסוכנת שרי ע"ש ברש"י ז"ל דסתם נבילה הי' מסוכנת, ודחי הש"ס דילמא היינו נבילה היינו מסוכנת ולעבור עליו בשני לאווין בנבילה ע"ש א"כ לכאורה אמאי הוי נבילה לאו הנל"ע הא הוי ב' לאווין ולא אתא חד עשה ועקר תרי לאווין, אכן ז"א דהא הש"ס מסיק דמסוכנת שרי, א"כ ליכא בנבילה רק חד לאו, ומש"ה שפיר הו"ל נבילה להנל"ע, והנה הש"ס יליף שם דמסוכנת שרי מדאמר יחזקאל נבלה וכו' לא אכלתי דאי נבילה ממש מה רבותא דיחזקאל הא לכ"ע נמי אסור אלא ע"כ קאי על מסוכנת דלא אכל אבל לכ"ע שמ"כ דשרי, והנה הגאון יחיד בדורו מוהר"י מדוקלא ז"ל שהי' אח"כ אב"ד דק"ק פ"ב בספרו הנחמד מעיני הישועה בפ' בראשית העיר דכל זה נכון דמסוכנת שרי היינו לפי המסקנא במנחות דנבילה אסורה לכהנים, אבל לפי הס"ד דנבילה שרי לכהנים, א"כ שפיר י"ל דבאמת מסוכנת אסור, והא דאמר יחזקאל דלא אכל נבילה אף דנבילה לכו"ע נמי אסור מ"מ שפיר קאמר דהא יחזקאל הי' כהן והי' מותר לו לאכול נבילה ואפי"ה לא אכל והיינו רבותא דיחזקאל, עכ"ד דפח"ח:

ולפי"ז מתורץ קו' האו"ח הנ"ל, דלמ"ל קרא דנבילה אסורה לכהנים, הא בלאו הקרא נדע, דאי נימא דמותר לכהנים, למאי נפמ"נ כתבה התורה דנבילה חל על איסור חלב, הא אין לוקין על נבילה דהוי להנל"ע ולכהנים לא אתא הקרא דלכהנים לגמרי אישתרי נבילה דזה אינו דאי נימא דנבילה אישתרי לכהנים א"כ שוב נימא דמסוכנת אסור כנ"ל וממילא איכא בנבילה תרי לאווין ולא הוי נל"ע ולוקין עלי' א"כ שפיר אתא הקרא דנבילה חל על איסור חלב שיהי' לוקין והו"א דבאמת נבילה מותר לכהנים מש"ה שפיר צריך קרא דנבילה אסורה לכהני ודו"ק וב"ה הוא דבר חריף:

הנ"ל:

תוכן העניינים

שות בנין דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה