שות בנין דוד· רבי דוד דוב מייזליש
סימן יח
ב"ה איהעל יצ"ו:
לכ' אהובי תלמידי ידינ"פ הרב הגדול חו"ב מו"ה דוב הויפמאן נ"י מו"צ דק"ק קיוועשדא יע"א:
אחדשה"ט באה"ר ע"ד שאלתך בשטר מכירה שראה לאחר הפסח ששכח לכתוב בהשטר שמו של העכו"ם שקנה את החמץ, ונעשה בקנין כסף ע"י אנגאבע ובקנין אג"ק מה דינו של החמץ עכ"ש:
תשובה:
א) הנה קדוש זקיני בנה"מ ז"ל סי' נ"א סק"ו כתב וז"ל והנה אי בעינן שמות של המוכר והלוקח או המלוה והלוה בשטר שהכשירו ע"י ע"מ משמע מדברי הפרישה סי' ס"ו דבעינן וכן כ' התוס' ר"פ הנושא וכו' אמנם בהר"ן רפ"ק דקידושין משמע דרק בגיטין וקידושין בעינן שמו ושמה משום דבעינן ספירת דברים בגט וקידושין איתקש לגט משמע דבשאר שטרות לא בעינן עכ"ל, א"כ לשיטת הפרישה בנ"ד שלא נכתב שם הלוקח בשטר לא מהני השטר א"כ כיון דקנין קרקע לא מהני בכסף בעכו"ם אלא בשטר כמבואר ברמב"ם פ"א מה' מכירה ובש"ע רס"י קצ"ד, ולא מהני הקנין אג"ק ולא קנה המקום, ולא נשאר אלא קנין כסף לבד, דגם קנין חצר לא הוי כיון שאינו קונה המקום, והלא רוב שיטות הפוסקים דעכו"ם מישראל אינו קונה בכסף את המטלטלים א"כ הוי חמץ שעבר עליו הפסח דאסור, אמנם נודע דברי זקיני המ"ב ז"ל בסי' נ"ט דבדיעבד סמכינן במכירת חמץ בקנין כסף לכ"ע מטעם דחמץ בלא"ה אינו ברשותו, של אדם רק רחמנא אוקמי ברשותי' לעבור עליו בב"י, וההוא כיון דמכר לעכו"ם קודם זמן איסורו א"כ גלי דעתי' דלא ניחא לי' למיהוי זכותי' בהחמץ הלכך בקנין כל דהוא נפיק מרשותו לרשות העכו"ם. וכן פסקו האחרונים, וגם כתבו דהא חמץ שעבר עליו הפסח אסור הוא מדרבנן, ואיכא ספק פלוגתת הפוסקים דשיטת רש"י ז"ל עכו"ם קונה בכסף בלבד, והוי סד"ר לקולא, ואם כי הפרמ"ג מפקפק ע"ז דכיון דחמץ עצמו הו"ל ספק דאורייתא א"כ לא מהני להקל אחר הפסח דהוי ספק דרבנן ע"י גלגול דאזלינן לחומרא כנודע:
הא כבר הסכימו האחרונים דאם לא נודע הספק איסור עד אחר שנעשה דרבנן יש להקל ולומר סד"ר לקולא אפי' שנתגלגל האיסור תורה לאיסור דרבנן, א"כ ה"ה בנ"ד דלא נודע מהשאלה עד אחר הפסח אמרינן סד"ר לקולא דמהני קנין כסף בלבד (ואפילו כפי דברי הפרמ"ג שכ' להחמיר באם עבר על ספק איסור ב"י בפסח שיהי' אסור אחה"פ מטעם קנס הנה מלבד דכל האחרונים הסכימו לדברי המ"ב דבדיעבד מהני קנין כסף לבד א"כ גם בנודע בפסח סמכינן על קנין כסף כש"כ בלא נודע עד אחר פסח):
ומה שפלפלו האחרונים דאם מכר החמץ בכסף ובשטר ונתבטל קנין השטר אינו מועיל ג"כ קנין הכסף דכיון דעשה שטר אמרינן דגלי דעתי' דניחא לי' לקנות בשטר ולא בכסף לחוד כמו דאמרינן במס' ב"מ (י"א ע"א) כיון דנפל גלי דעתי' דבנפילה ניחא לי דליקנא אבל בד' אמות לא ניחא לי' דליקנא ע"ש מלבד דכבר מבואר בב"י סי' רס"ח דנקטינן כשיטת הרא"ה דאפילו בקנין דרבנן לא אמרינן גלי' דעתי' דלא ניחא לי' לקנות עי' שו"מ מה"ק ח"א סי' צ"ג שפסק כן וגם הדבר פשוט דלא שייך כלל לומר במכירה חמץ דגלי דעתי' דבשלמא בקנין ד"א כיון דהקנין מהני והוא נפל עלי' חזינן דלא רצה בקנין ד"א אבל במכירת חמץ, דאנו מחמירים עליו לעשות כמה קנינים שיהי' באופן היותר מועיל א"כ אפילו אם נתבטל קנין א' מ"מ נשאר קנין שני דודאי ניחא לי' והוא ברור וכן העיר בזה השד"ח סי' ח' אות ה' וגם כבר מבואר במשיב כהלכה סי' ג' דבחמץ לא שייך לומר דלא ניחא לי' דודאי ניחא לי' בכל קנין שלא יעבור בב"י ע"ש:
ב) ולכאורה הי' מקום להחמיר דכיון דקנה בכסף ובשטר את החמץ ואת הקרקע, והקרקע לא קנה א"כ לא קנה גם את החמץ, ואף דקיי"ל כר"נ בקני את וחמור דקנה מחצה א"כ ה"ה הכא אף שנתבטל המקח לענין הקרקע, מ"מ נשאר המקח לגבי החמץ, הלא נודע דעת הר"ן והובא ג"כ בבי"ש סי' ס"ב לענין אם המוכר לא חתם שמו על השטר מכירה בהא דפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' אישות בקידש נשים רבות והי' בהם אחיות דאף הנכריות אינן מקודשות, וכ' הר"ן ז"ל דאף דקיי"ל כר"נ בקני את וחמור דקנה מחצה הכא לא מיקדשא חדא מינייה', דבשלמא במקנה איכא למימר שדעתו הי' שיקנה מי שיכול לקנות, אבל בקידושין שקונה אותם בכלכלה של תאנים ולא ניתנה להם אלא כדי שיזכה בכולן, שכן דרך הלוקח ליקח רע ויפה כאחת וכשם בלוקח ממוכר א' יכול לומר כל מקחי אני רוצה ולא חציו בחצי דמיו, ע"כ גם הנכריות אינן מקדשות א"כ ה"ה בקונה ב' דברים ונתבטל הקנין על דבר א' נתבטל הקנין על השני א"כ גם בחמץ לא נקנה להעכו"ם ע"ש, ובאמת לא דמי לשם דהתם רצה לקנות כל המקח ואם לא עלתה בידו לקנות רק החצי, אמרינן שפיר דנתבטל לגמרי, אבל בחמץ וכי רוצה העכו"ם לקנות הקרקע עיקר כוונתו לקנות החמץ, ורק לחזק קנין החמץ נמכר גם הקרקע ואם נתבטל מכירת הקרקע עכ"פ נשאר קנין החמץ, ובר מן דין צדקו מאוד דברי הבי"ש שם דל"ש לומר דנתבטל המקח, רק בקנה בסכום אחד השני דברים אבל בקנה כל דבר בסכום אחר, שפיר אמרינן אף שביטל המקח לגבי אחד מ"מ נשאר המקח קיים לגבי השני וכ"כ:
בקנה הקרקע בעד סכום מיוחד והחמץ בעד סכום מיוחד אף שבטל המקח לגבי קרקע מ"מ נשאר המקח לגבי החמץ וגם כתב שם דלא דמי לקני את וחמור דלהחמור אין שום קנין אבל הקנין כסף הוי קנין אפילו בקרקע רק בעכו"ם לא מהני דלא סמכא דעתי' שפיר אמרינן דעכ"פ לענין חמץ דהמקח קיים ע"ש:
ג) ועוד יש לדון אף שקנה העכו"ם את החמץ מ"מ כיון שלא קנה את המקום שהחמץ בתוכה ה"ל חמצו של עכו"ם ברשות ישראל והאחריות על הישראל וכבר מבואר בקדוש זקיני במקו"ח ז"ל סי' ת"מ וסי' תמ"ח להחמיר בזה באם שלא הקנה המקום להעכו"ם שהחמץ מונח בתוכה אף שקנה העכו"ם החמץ בקנין המועיל אסור החמץ לאחר הפסח ועיי"ש דאפילו אם התנה הישראל בפירוש עם העכו"ם שיהי' פטור מהאחריות מ"מ כיון שידוע שהעכו"ם לא ישלם לישראל כשיאבד החמץ הו"ל כאחריות אלם עליו דעובר בב"י לשיטת הרמב"ם ז"ל ואסור לאחה"פ דאין לסמוך על הח"י שפסק דחמץ של עכו"ם שקיבל עליו הישראל האחריות דלא נאסר החמץ דבמשכון גרע טפי ע"ש א"כ בנ"ד דאף דאין כאן אחריות בפירוש מ"מ כיון דהעכו"ם לא ישלם בעד החמץ אם יאבד הנו"ל כאחריות אלם ואסור בעבר עלי' הפסח להרמב"ם ז"ל ועי' במרן חוז"ב בשו"ת דברי חיים או"ח סי' י"א שהביא ראי' נפלאה דבאחריות אלם עובר בב"י עי' להלאה אות ד':
ד) ובהיותי בזה אמרתי דבר מחודד בפסחים ה' ע"ב) דילפינן מקרא דהמקבל פקדונות מהעכו"ם באחריות דעובר בב"י, ובטור ש"ע סי' ת"ו איתא ב' דעות דעת הר"י ז"ל דאינו עובר אלא באחריות גניבה ואבדה ולא באחריות פשיעה ודעת בה"ג ז"ל דגם באחריות פשיעה עובר בב"י ע"ש והקשו המפורשים על הדעת הר"י דס"ל דבאחריות פשיעה אינו עובר אלא באחריות גו"א מנ"ל לחלק נימא כיון דגלי קרא דעובר באחריות גו"א ה"ה דעובר בב"י באחריות פשיעה דגם באחריות פשיעה לא הוי בכלל חמץ של אחרים עי' בפר"ח ופנ"י:
ונראה לי לתרץ דהנה מוחז"ל מרן בדברי חיים ח"א או"ח סי' י"א העיר הערה נפלאה הא מבואר שם בש"ס דמש"ה עובר בב"י בקבלות אחריות גו"א דכיון דאולי מיגנב או מיתבד יהי' חייב לשלם הו"ל כשלו ע"ש ומבואר בכתובות (ל"ד ע"ב) דס"ל לר"פ בהי' לו פרה שאילה וטבחה בשבת דפטור לשלם משום דבהאי שעתא דשחט הוא דמחייב ובהאי שעתא הוא חייב מיתה ואמרינן קלבד"מ ע"ש והנה אלאו דב"י אין לוקין דנל"ע מ"מ בעבר ימי הפסח ולא קיים מצות תשביתו שוב לוקין כיון דא"א לו עוד לקיים העשה למדס"כ קיימו ולא קיימו, והרי קיימ"ל דאין לוקין ומשלמין, א"כ איך משכח"ל כלל שיעבור בב"י בק"א מטעם דאי מיגנב יהי' צריך לשלם הא לא יהי' צריך לשלם דכיון דאין בידו עוד לקיים מצות תשביתו א"כ חייב מלקות ואין לוקין ומשלמין עכד"ק [ומזה הביא ראי' לשיטת הרמב"ם ז"ל דעובר ע"י אחריות אלם ע"ש]:
אמנם בפשיטות יש לתרץ דהא קיימ"ל דלאו שאב"מ אין לוקין, ובחמץ שיהי' לוקין אב"י היינו דוקא בקנה חמץ בפסח או בהחמיץ בידים כמבואר ברמב"ם ז"ל ה' חמץ פ"א א"כ שפיר משכח"ל שיהי' עובר בב"י בקבלת אחריות כגון שלא עשה מעשה הנ"ל דאין לוקין, אמנם יש להעיר לפי דברי הה"מ פי"ג מה' שכירות דאם משכח"ל להלאו שיהי' בו מעשה אז אפילו בעבר ולא עשה מעשה נמי לוקין ע"ש [ועי' בנובי"ת או"ח סי' ע"ו וקצרתי] א"כ הרי משכח"ל שיהי' לאו שיש בו מעשה כגון בהחמיץ בידים או בקנה חמץ בפסח, אולם יש לומר דכבר העיר הפרמ"ג בפ"כ סי"ד אמאי לוקין בהחמיץ בידים הא הוי הת"ס שמא ביטלו מקודם. אמנם לפי שיטות הרבה פוסקים דקיימ"ל הת"ס שמי' התראה לק"מ, אבל לשיטות דס"ל דהת"ס לא שמי' התראה א"כ לא משכח"ל מלקות אבל יראה אלא בקנה חמץ בפסח, [ומה שכ' הפרמ"ג שם דגם בקנה חמץ בפסח הוי הת"ס שמא אפקרי' מקודם כבר תמהו עליו הא קודם שזכה בהחמץ אינו יכול להפקיר דאינו שלו] א"כ שוב יתעורר קו' מוחז"כ אמאי עובר בב"י בקבלת אחריות גו"א, הא יהי' פטור לשלם דאין לוקין ומשלמין דהא משכח"ל מלקות בקנה חמץ א"כ גם בלא עשה מעשה נמי לוקין: אולם הדבר נכון מאוד דהנה המקנה קידושין כ"ו ובבית אפרים סי' מ"א הקשו אמאי לוקין בקנה חמץ בפסח נימא כ"מ דא"ר ל"ת א"ע לא מהני דאין לומר דלוקין משום דעבר על מימרא דרחמנא, דהא לא נאמר לא תקנה חמץ אלא כתוב לא יראה לך אבל אתה רואה של אחרים, ואי אמרינן דלא מהני הו"ל חמץ של אחרים ע"ש והנה לשיטות דקיי"ל כאביי לק"מ, אבל לשיטות דקיימ"ל כרבא דאמרינן לא מהני א"כ גם בקנה חמץ בפסח אינו לוקה, א"כ שפיר עובר בב"י בק"א דהא אם מיגנב יהי' צריך לשלם דאין לוקין אפילו בקנה משום דאמרינן דלא מהני, אמנם יש לעורר לפי דברי המהרי"ט הנודעים דבמקום דלא יהי' מתוקן האיסור ל"א דלא מהני ובארתי במק"א דאפילו במתוקן קצת ג"כ אמרינן דמהני והבן] א"כ לפי שיטות הפוסקים דבכל מקום שהמקח בטל מ"מ הו"ל הלוקח על החפץ שומר חנם וחייב בפשיעה, עי' במחנה אפרים ה' שומרים סי' י"ב דאפילו במום במקח ומקח טעות הוי עכ"פ שומר חנם וחייב בפשיעה ע"ש א"כ שוב יוקשה אמאי עובר בב"י ע"י אחריות גו"א הא יהי' פטור לשלם דאין לוקין ומשלמין דהא משכח"ל בקנה חמץ, דאין לומר כנ"ל דאמרינן לא מהני דז"א דהא לא יהי' מתוקן האיסור דאפילו א"נ דלא מהני עכ"פ יהי' שומר חנם וחייב בפשיעה דהא גם ע"י אחריות פשיעה ג"כ עובר בב"י אולם זה אינו דהא הר"י ז"ל הנ"ל ס"ל דרק באחריות גו"א עובר בב"י ולא ע"י אחריות פשיעה ושפיר יהי' מתוקן האיסור ואמרינן דל"מ ואין לוקין ואם מיגנב יהי' חייב לשלם לכן עובר בב"י:
ולפי"ז מה נעים יהי' מתורץ קו' המפורשים הנ"ל מנ"ל להר"י ז"ל דדוקא באחריות גו"א עובר דילמא גלי לן קרא דעובר גם ע"י אחריות פשיעה דז"א דאי נימא דעובר ע"י אחריות פשיעה א"כ גם ע"י אחריות גו"א ג"כ לא יעבור אב"י כקו' מרן ז"ל דאין לוקין ומשלמין ולא הוי לשאב"מ כיון דמשכח"ל ע"י שקנה חמץ דל"א דלא מהני דהא לא יהי' מתוקן האיסור דגם באחריות פשיעה עובר בב"י לכן כיון דגלי קרא דעובר בב"י ע"י אחריות ע"כ צ"ל דדוקא באחריות גו"א עובר ולא באחריות פשיעה ודו"ק היטב ותלי"ת הוא דבר עמוק:
ה) ונחזור לדינא ואף דקיי"ל כהרמב"ם ז"ל דעובר בב"י ע"י אחריות אלם מ"מ כבר הסכימו הפוסקים להקל לענין חמץ שעבר עליו הפסח דאינו אסור אלא מדרבנן לסמוך על דעת הראב"ד ז"ל דאינו עובר בב"י ע"י אחריות אלם ושיהי' מותר אחר הפסח והנה כ"ז הי' אם נכתב בהשטר מכירה:
שמכר לו הקרקע אבל כפי מה שנוהגים בגלילותינו לכתוב בשכירות על המקום כנוסח הנוב"י ז"ל כמבואר בשיבת ציון סי' י' דיותר טוב להשכיר החדר כי בשכירות ודאי קונה העכו"ם מישראל בכסף לחוד אבל מכירת קרקע אינו קונה אלא בכסף ובשטר ומי שאין לו בית א"כ אינו יכול למכור החדר בלתי רשות בעל הבית, ומשום לא פלוג התקין להשכיר החדר ולא למכור ע"ש וכן נהג הגה"ק רנ"א ז"ל מפפ"ד וכן הוא נוסח הבית אפרים וכן נוהגין אנו אחריהן א"כ בשכירות בודאי קונה העכו"ם ע"י כסף א"כ קנה העכו"ם גם המקום וה"ל קנין כסף ושטר וקנין אג"ק, ומפורש יוצא במקו"ח ז"ל סי' תמ"ח בחידושים ס"ק ח' ח"ל וכשמשכיר לו החדר א"צ שטר וקונה בכסף לחוד וכשכותב שטר מכירה צריך לכתוב שם הלוקח בשטר לכתחילה ואם לא כתבו אז אם חתם עצמו עב שטר מכירה וכו' או שהי' כתב יד המוכר מותר עכ"ל א"כ מבואר דבנ"ד כיון שחתם עצמו על השטר מותר החמץ כיון דהי' המקום בשכירות וכבר הורה כן מוח"ז הגה"ק מסיגעט ז"ל בשו"ת אבני צדק או"ח סי' נ"ה ע"ש ועי' בדברי חיים ממוח"ז הגה"ק ז"ל בח"ב סי' מ"א וסי' מ"ה ע"ש והבן:
כ"ד מורך אוהבך דושה"ט ה"ק דוד דוב מייזליש: