שות בנין דוד· רבי דוד דוב מייזליש
סימן ז
ב"ה אוהעל יע"א:
לכבוד ידינ"פ הרב החריף ובקי החסיד ירא ד' מרבים סופר מומחה כש"ת מו"ה שלמה צבי הלוי ג"מ נ"י:
אהדשה"ט באהבה עד"ש תפילין שראש הלמ"ד נכנס מעט לחלל כ"ף פשוטה, שבשיטה עליונה, וראש הלמ"ד מכוון כנגד סוף רג"ל הכ"ף מה דינו: תשובה:
א) הנה מבואר באו"ח סי' ל"ב סעי' כ"ח. דיש ליזהר שלא יכנס ראש הלמ"ד באויר הה"א והחי"ת, אפילו בלא נגיעה, ובאהע"ז סי' קכ"ה סעי' י"ח כ' הרמ"א, דאם נכנס הלמ"ד לחלל הדלי"ת, ונראת כה"א פסול ע"ש א"כ ה"ה בנ"ד אם נשתנה הכ"ף לה"א דפסול, דאין לומר דדוקא בנכנס הלמ"ד לחלל הדלי"ת, יש לחוש דדומה לה"א דגם ה"א הוא מרובע כמו דלי"ת כמבואר בטאו"ח סי' ל"ו וביור"ד סי' רע"ד, משא"כ בכ"ף דהיא עגולה לא נראת כה"א דז"א דהא בדיעבד כשר ה"א עגולה, עיי' במוח"ז מרן ז"ל בד"ח ח"ב או"ח סי' ד' א"כ גם הכ"ף יהי' דומה לה"א, וכבר מבואר בדה"ח מזקיני ז"ל ה' קרה"ת סי' פ"ב אות כ"ד, להלכה דאם נכנס הלמ"ד לחלל הרי"ש דפסול ע"ש אף דהרי"ש היא גם כן עגולה:
ב) וראיתי בספר דברי הצבי או"ח סי' ל"ב, שמסתפק בזה, באם נכנס הלמ"ד לחלל כ' או כ' פשוטה אי פסול, והביא ראי' דאינו פסול מהא דמבואר בד"מ אהע"ז סי' קכ"ה מובא בח"מ שם ס"ק ל"ה, דצריכין לעקם קצת רגל הנו"ן של פטורין בגט כדי שיהי' יכול להאריך ראש הלמ"ד של וישראל שלא יגע בנו"ן וממילא יהי' אותה שיטה ג"כ מעורה, ע"ש והקשה בספר הנ"ל הא נכנס ראש הלמ"ד לחלל הנו"ן תחת גגה, ונראת כה"א, וע"כ צ"ל דנו"ן וכ"ף פשוטה אינה נשתנית עי"ז, עכ"ד ולכאורה הי' אפשר לומר, דשאני התם דכיון דצריך להיות מעורה, א"כ ידעו הא דנכנס ראש הלמ"ד לחלל הנו"ן, כדי שיהי' מעורה, משא"כ בעלמא, אכן ז"א דאם בעלמא חשוב כה"ג נשתנה צורת האות, ממילא גם כאן פסול, דהא האות מצד עצמה נשתנה ואין זה האות שצריך להיות:
ג) אמנם יש ליישב קו' הנ"ל בפשיטות, עפי"ד השו"ת שמן המור סי' ד', דאם נכנס הלמ"ד בקצה רגל כ"ף פשוטה, והכ"ף היא ארוכה מהשיעור וראש הלמ"ד נכנס נגד קצה הרגל שאחר השיעור אז אמרינן כל יתר כנטול דמי, והוי כאילו ניטל קצה הרגל מה שהוא יותר מהשיעור ונשאר עוד שיעור הכשר להכ"ף ומש"ה אינו פסול ע"ש א"כ י"ל דכיון דלענין שיהי' מעורה סגי במשהו, א"כ שפיר צריך שיהי' מעורה, ואפ"ה אינו פסול, כגון שהכו"ן הוא יותר ארוך מהשיעור, דשייך לומר כל יתר כנ"ד [אבל לענין מעורה מהני אפילו אי נימא כ"י כנט"ד דמ"מ א"א עוד לזייף בין שיטה לשיטה דזה עיקר הטעם דצ"ל מעורה, עי' ב"ש סקל"ג בסי' קכ"ה] א"כ אין ראי' מדברי הח"מ באם נכנס ראש הלמ"ד לתוך הכ"ף. למעלה כ"כ עד שלא ישאר השיעור מהכ"ף א"נ כל יתר כנ"ד, שיהי' כשר:
אכן גוף הסברא הנ"ל צ"ע, והגם דאמרינן כ"י כנ"ד בס"ת, ודלא כהפרמ"ג ז"ל שהעיר דל"א כ"י כנ"ד אלא בטריפות, וכבר תמהו עליו מהרמב"ם ז"ל פ"ג מה' ס"ת שכתב בדיבק תורה עם נו"כ דדין היתר כדין החסר, ע"ש והיינו משום דיתר כנ"ד, וגם ראי' מזבחים (י"ח ע"א) גבי בגדי כהונה, וגם מבת חמש כנפות דאמרינן כ"י כנ"ד, מ"מ נראה דלא שייך בכה"ג להכשיר מטעם דכ"י כנ"ד דהא עכ"פ נשתנה צורת האות ועי' בשנות חיים להגאון מוהרש"ק ז"ל שכ' דדוקא בתיבה או באות כפול, שייך לומר כ"י כנ"ד ולא בהאריך רגל הכ"ף, והכ"ף הוא יותר ארוך ממה שצריך להיות, דל"א בכה"ג כ"י כנ"ד ע"ש א"כ בנ"ד אין להכשיר מטעם כ"י כנע"ד: ד) והי' מקום ליישב קו' הדברי גבי הנ"ל כפי המבואר בספר משנת אברהם וכ"כ בשו"ת אבני נזר ז"ל או"ח סי' ג' דמש"ה פסול בלמ"ד הנכנס לחלל דלי"ת ורי"ש ול"א שיהי' כשר, דהא הכ"ף של:
הלמ"ד מעידה על ראש הלמ"ד ששייך אלי' ולא להאות העליון, וכתבו שם דכיון דדרך הסופרים לכתוב מלמעלה למטה, א"כ בתחילת הכתיבה, טרם שנתחבר ראש הלמ"ד להכ"ף שלה כבר נתבטלה צורת הדלי"ת והרי"ש, שיהי' דומה לה"א, ולא מהני אח"כ כשמושך ראש הלמ"ד להכ"ף דאע"ג דאז מעידה דראש הלמ"ד שייך להכ"ף, דהא כבר נפסלה וגרע מחק תוכות ע"ש ודפח"ח א"כ י"ל דלשיטות הד"מ והח"מ, צריך הסופר להמשיך ראש הלמ"ד של וישראל מהכ"ף של הלמ"ד א"כ בהגיע ראש הלמ"ד לתוך הנו"ן של פטורין, כבר מעיד עלי' הכ"ף שראש הלמ"ד שייך אצלה, כיון שראש הלמ"ד היא מחובר אצלה, ומש"ה אינו פסול, אמנם מדסתמו דבריהם, משמע דבגט כשר אפי' אם כתב הסופר מלמעלה למטה, וע"כ צ"ל דנו"ן של פטורין אינה נראת כה"א כיון דגגה קצר מאוד, לא כן בכ"ף אם נכנס לחללה ראש הלמ"ד שפיר נראת כה"א: ה) ובגוף הדין כבר האריכו בזה גדולי האחרונים י' א"א לבעל הדע"ק או"ח סי' ל"ב סעי' כ"ח, ובחסל"א ח"ב סי' ז' ובשו"ת ש"ב הגאון מוהרי"ם מבריסק ז"ל, מובא באו"ח החדש ומבואר במוהרי"ם ז"ל סי' ח' בנ"ד דאם נשתנה צורת האות לגמרי פסול, ואם לא נשתנה לגמרי יש להכשיר בשעת הדחק, ובספק אם נשתנה יש לסמוך לשאול לתינוק ע"ש ובשו"ת בית שלמה סי' י' מחמיר יותר בנידן ס"ת שנכנס הלמ"ד של שם הקדוש להכ"ף שלמעלה מהשם הקדוש, דכ' שם דאם היא באופן שא"א לומר כלל שדומה לאיזה תמונה, אז יש לצדד להקל לסמוך על התינוק ע"ש, נמצא לפי"ד דבספק אין לסמוך על התינוק, ועי' בד"ח ז"ל ח"א סי' נ"ה ביו"ד דאם לא נשתנה צורת האות הס"ת כשר, ואין למחוק ראש הלמ"ד ולקצרו ע"ש, אולם בח"ב ביו"ד סי' קל"ב, מבואר דאף בלא נשתנה צורת האות טוב למחקו ע"ש: ומעתה נראה לי בנ"ד, דאם נשתנה צורת האות לא מהני גרירה, דהוי ח"ת ופסול, כדברי החסל"א והמוהרי"ם ז"ל וכדעת זקיני ז"ל בדה"ח וכנראה מתשו' מוחז"ל בד"ח הנ"ל. ובאם נכנס רק מעט מראש הלמ"ד כנגד קצה רגל הכ"ף ונשתייר עוד מהכ"ף השיעור, דאז יש לצרף דעת השמן המו דאמרינן כ"י כנ"ד, אז יש לפסוק כמבואר במוהרי"ם הנ"ל, ואם נכנס ראש הלמ"ד להכ"ף באופן שלא נשתייר השיעור, יש להחמיר כדברי הבי"ש דאין לסמוך על התינוק אלא אם הוא ברור דא"א לומר דהוא איזה תמונה, וכשמראין להתינוק בנ"ד צריכים לכסות לו שיטה התחתונה, שלא יהי' נראה רק ראש הלמ"ד ולא גוף הלמ"ד וגם האותיות שלפני זה צריכים לכסות לו עי' בדה"ח ובא"א ובבי"ש הנ"ל כנלפענ"ד:
כ"ד אוהבך הדושד"ט באהבה ה"ק דוד דוב בעריש מייזליש: