אור ברסלב

שות בני יוסף· רבי יוסף יהושע קאריו

סימן יח

סימן יז

כתב הרמב"ם ז"ל פ"א מה' מלוה ולוה ה"ד וזה לשונו כשיתבע המלוה הלואתו וכו' טען הלוה שמטלטלין אלו שבידי אינן שלי אלא פקדון הם בידי או שכורין או שאולין אין שומעין לו וכו' וכתב מרן הכ"מ שדין זה נלמד ממאי דאמרי' בפ"ב דכתובות יע"ש וזהו תופס הסוגיא. גרסי' בכתובות די"ח ע"ב מתני' העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו פסולי עדות היינו הרי אלו נאמנין וכו' ואם יש עדים שהוא כתב ידם וכו' אינם נאמני' ואמרי' עלה בש"ס אמר רב"ח לא שנו אלא שאמרו אנוסים היינו מחמת ממון אבל אמרו אנוסים היינו מחמת נפשות הרי אלו נאמנים א"ל רבא כל כמיניה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וכ"ת הני מילי על פה אבל בשטר לא והאמר ריש לקיש עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחק' עדותן בב"ד אלא ארישא אתמר וכו' ע"כ. והנה המתבאר משמועה זאת דמעולם לא אמרי' עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה אלא דוקא כשכתב ידם יוצא ממקום אחר אבל כשאין כתב ידם יוצא ממ"א לא אמרי' עדים החתומי' על השטר נעשה כמי שנחקרה בב"ד והיינו כפי תירוץ הש"ס דקאמר אלא ארישא קאי ורישא מיירי כשאין כתב ידם ימ"א דהתם לא אמרי' נעשה כמי שנחקרה דאי אמרינן נעשה כמי שנחקרה עדותן ליקשי והא עדים החתומים על השטר נעשה וכו' כמו דאקשינן מעיקרא אלא ודאי דהא דאמרי' נעשה כמי שנחקרה בשכתב ידם ימ"א אבל כשאין כתב ידם ימ"א לא ע"כ: ומשמועה הלזו תמה הרב הגדול מוהריב"ל זלה"ה בח"א כלל י"ב סי' ס"ה על דברי הרמב"ן ז"ל אשר הביאם הר"ן ז"ל בריש ר"ה שפי' הירושלמי דסוף מס' שביעית דתנן במתני' שטרי חוב המוקדמי' פסולים והמאוחרי' כשרים ובעי בירושלמי מי מודיע לנו שהשטר הוא מוקדם והשיב העדים מודיעין שהשטר מוקדם ומקשינן מהא דר"ל דאמר עדים החתומים נעשה וכו' וא"כ איך העדים נאמנין לומר שהוא מוקדם ופריק דמעול' לא קאמ' ר"ל עדים החתו' וכו' אלא היכא דבאים לעקור כל העדות כגון שאמרו לא חתמנו כל עיקר ברם ההיא דשטרי חוב המוקדמין מיירי כשאו' על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו אז נאמנין העדים לו' שטר זאת מוקדם הוא עכ"ל ועל הירוש' הלזו כתב הרמב"ן ז"ל דמיירי בשאין כתב ידם ימ"א ומש"ה נאמנין עכ"ד הרמב"ן אשר הביא הר"ן משמו ותמה הרב הגאון ז"ל וז"ל וצ"ע בדברי הרמב"ן דקאמר דהירוש' קאי בשאין כתב ידם ימ"א דהא משנה שלימה וכו' והעתיק הרב כל סוגיא דכתובות הכתובה לעיל וכו' יע"ש ובאמת דתמיהא רבא היא דלכאורה נראה דנעלם ממנו סוגי' הלזו ואחר החיפוש מצינו למוהריק"ו בשרש ע"ד שפירש כונת הירושלמי הנז' מסברא דנפשיה כמו שפי' הרמב"ן ז"ל דמיירי בשאין כתב ידם ימ"א וז"ל ויש לי ללמוד משם דרשב"ל איירי אפי' שאין כ"י ימ"א דאל"כ מאי פריך וכו' הוה ליה לשנויי דלא אמרה רשב"ל אלא היכא שכ"י ימ"א אז ודאי וכו' וכי אמר ר"י בשאין כתב ידם ימ"א נאמנין לו' אפי' לא חתמנו וכ"ש מוקדם אחר דנעשה כמי שנחקר' עדותן בב"ד וכו' עכ"ד:

והנה דבריו הללו קשים להולמם אחר המחי' רבה דקשה כמו שהקשה מוהריב"ל זלה"ה על הרמב"ן ז"ל שהוא היפך מסוגיא הלזו ועוד ק' דההכרע אשר הכריע דמיירי רשב"ל בשאין כ"י ימ"א לכאורה אינו דיש לדקדק דמאי אולמיה האי סתמא מאידך סתמא דהרי ר"ל סתמא קאמר ומתניתא סתמא נישנית וא"כ מה כח בידינו לאוקים אידך מתני' בשאין כ"י ימ"א דמשום הכי קאמר ר"י דנאמנין העדים ואילו מילתיה דר"ל נוקמה בשכ"י ימ"א והרי המשנה סתם נישנית ויד הדוחה נטויה לדחות ולומר דמשנתינו מיירי אפי' בשכ"י ימ"א ואין פה להשיב יען כי אין בידינו להכריע וא"כ חלף הלך לו הכרע הרב ז"ל דלעול' דמלתיה דר"ל לא נאמרה אלא בשכ"י ימ"א ומתני' בכי האי גוונא מיירי ואין לחלק חילוק הרב מוהריק"ו. ותו יש להבין בסיום דבריו סיים וכתב וכי אמר ר"י וכו' דאז נאמנין וכו' וכ"ש מוקדם אחר דנעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ותו לא מהימני וכו' והדברים הללו קשים ובודאי דט"ס נפל כאן דהרואה יראה דהרי כל בנינינו אינו אלא באמור כי מלתיה דר"ל לא איתמרה אלא בשכ"י ימ"א וא"כ כשאין כ"י ימ"א שפיר מצו למימר לא חתמנו מאחר דלא נעשה כמי שנחקרה וכו' וא"כ היכי קאמר דמצו למימר לא חתמנו וכ"ש מוקדם אחר דנעשה כמי שנחקרה הוה ליה למימ' וכ"ש מוקדם אחר דלא נעשה כמי שנחקרה דאי אמרינן דנעשה כמי שנחקרה לא מצו למימר לא חתמנו אלא ודאי צ"ל דטעות סופר נפל כאן וכן צריך להיות אחר דלא נעשה וכו' ודו"ק:

עוד הוקשה להרב מוהריק"ו ז"ל דלפי המונח שהניח לעיל דדברי רשב"ל אינם אלא כשהובא השטר לב"ד וקראו ב"ד את השטר והוחזק בב"ד ואז תו לא מהימני למימר לא חתמנו וא"כ זהו עצמו היה לו לישב הירושלמי דההיא דר"י מיירי בשלא הוחזק בב"ד וכו' ולזה ישב דאי אפשר למימר הכי דהרי מתני' קתני שטרי חוב המוקדמין פסולים ומאן קא מגבי ביה ומאן קא פסיל ליה אלא בי דינא והוי הוחזק בב"ד ולפי זה קשה דאחר המחילה נראה שהרב בעצמו כ' להיפך והוא דלקמן הוקשה לו דלפי מאי דמוקי הרב ז"ל למימריה דרשב"ל אפי' בשאין כ"י ימ"א א"כ מאי קא משני ש"ס דילן אלא ארישא קאי וכדפ"ל ולזה ישב ז"ל אלא התם מיירי בשלא הובא השטר לב"ד ולא נקרא לפני ב"ד הלכך נאמנים לומר אנוסים היינו וכו' עכ"ל ובאמת דלפום ריהט' היה ק' דכפי מה שישב הרב ז"ל א"כ תיקשי לן דאמאי עיילנא נפשין בדוחקא ואוקימנא דמילתיה דרמי בר חמא ארישא קאי היא גופא הוה ליה לתרוצי דלק"מ דמלתיה דרשב"ל מיירי כשבא השטר לב"ד והוחזק בב"ד ומתניתין מיירי כשלא הוחזק בב"ד וכמו שישב הרב ז"ל אלא שלזה א"ל דלק"מ דכיון דסיפא דמתני' מיירי כשכ"י ימ"א א"כ טפי עדיף כ"י ימ"א מהוחזק בב"ד דהיינו שקראוהו ב"ד וכיון שקראוהו ב"ד לאו כל כמיניה לאורועי שטרא ולמימר לא חתמנו כל עיקר כ"ש כשכתב ידם ימ"א דלא מצי למימר שטרא מזוייף הוא ולא חתמנו בו מאחר דכ"י ימ"א מפני זה לא ישב הש"ס הכי:

אך מה שקשה הוא דלפי מש"ל דמוהריק"ו גופיה על אידך מתני' דקתני שטרי חוב המוקדמין פסולים ודייק הרב דמאן קא פסל ליה ב"ד א"כ היא גופא אית לן למימר דמתני' דכתובות דקתני הרי אלו נאמנין וכו' אינם נאמנים וכו' והכא נמי נימא כיון דמאן קא מכשר להו ב"ד הוא כמי שהוחזק בב"ד וא"כ הדרא קושיא לדוכתא ודוק. שוב מצאנו ראינו להרב מוהר"ש חאייון ז"ל בתשו' סי' א' ד"ד ע"ב שנר' מדבריו שרצה להקשות כמו שהקשינו יע"ש. והנה מוהרי"ט ז"ל הובאו דבריו בתשו' מוהר"י אדרבי סי' קפ"ו תמה על מוהריק"ו ז"ל כי איך אפשר לו' דב' עדים כשרים לא יבטלו שטר שאין בו ממש וכו' והביא הרב ז"ל סוגית הירוש' דפ"ב דכתובות על מתני' דהעדים שאמרו וכו' וכתב הרב ז"ל הרי דלענין לומר מבודים היינו נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד לא לענין שלא יוכלו לומר אין זה חתימת ידינו וכו' ועוד הקשה מסיום סוגית הירוש' דמשמע דדוקא כשיש עדים אחרים ומכחישים את אלו האומרים אין זה חתימות ידינו הוא דאינם נאמנין אבל אה"נ דאם הם אומרים אין זו כ"י ואין מי שיכחיש אותם דודאי נאמנים זהו תורף דבריו:

והנה י"ל מדבריו הללו דדברי ירוש' הללו הם משנה ערוכה דהעדים שאמרו אנוסים היינו וכו' דהרי ברור לעין כל כי האי טעמא באין נאמנים היינו משום דהפה שאסר הוא הפה שהתיר והוא מגו דאי בעו הוו אמרי לא חתמנו כלל וכו' ומשמע מסיפא דאם כ"י ימ"א דליכא הפה שאסר אינם נאמנים ומשמע דדוקא משום דאיכא עדים שמכחישים אותם או כ"י ימ"א הוא דאינם נאמנין אבל אי לאו הכי נאמנין וא"כ מה לו למוהרי"ט ז"ל ללכת אחר ירוש' ממשנה שלימה הו"ל להקשות אלא דהא ל"ק ול"מ וכמו שהרגיש מזה מוהריק"ו גופיה וכדלעיל ואוקי מתני' בשלא הוחזק בב"ד ולהכי נאמנים לומר לא חתמנו וא"כ ממילא אזדא לה קושית מוהרי"ט הב' דהירושלמי קאי אמשנתינו וכיון דמוהריק"ו אוקי בשלא הוחזק בב"ד א"כ ם מימרת הירוש' מוקמינן לה בכי האי גוונא ובשלא הוחזק בב"ד ודברי מוהריק"ו אינם אלא בשהוחזקו בב"ד ואזדא לה תמיהתו. אך מה שתמה בראשונה נראה לישב באופן הלזה דכפי דיוק זה דדייקינן דדוקא מבודים היינו דלא מצו אמרי אבל לא חתמנו מצו אמרי א"כ תיקשי ליה תרי סוגיות הירוש' אהדדי חדא היא זו אשר אנו עסוקים בה והאחרת אותה סוגיא דסוף שביעית אשר הביאה מוהריק"ו וכדלעיל מי מודיע לנו שהוא מוקדם הם עדיו ופרכי' לא כן אמר רשב"ל עדים החתומים על השטר וכו' התם כשאו' לא חתמנו כל עיקר וכו' ויליף מיניה מוהריק"ו ז"ל לנדון דידיה דמיירי כשהעדים אומרים אין זה חתימתנו כל עיקר ואין כ"י ימ"א ודן על נדון זה דלאו כל כמינייהו מההיא דרשב"ל וא"כ הוה ליה הירוש' היפך מיניה וביה אלא ודאי ע"כ צ"ל דלאו דוקא מבודים היינו אלא אפי' לא חתמנו כל עיקר ומאי דנקט בלישניה מבודים היינו דמשמע דדוקא וכו' היינו משום דבעי למנקט מלתא דשייכא לכל החלוקות כמו לעדים שמעידים לטמא או לטהר און לרחק או לקרב. וכו' דבהנהו לא שייך למימר בהו לא חתמנו דהא כל אותם העדויות רובם הם ע"פ כגון לטמא או לקרב משום הכי נקט מבודים היינו אבל אה"נ דאם אומרים לא חתמנו ג"כ דאינ' נאמנים ולפ"ז מה מתוק מדבש דברי מוהריק"ו דמייתי ראי' גם מהירושלמי דסוף כתובות הלזו ומוקי ליה להירושלמי בשהוחזק בב"ד דבהא מיירי ר"ל וכמו שהאריך ודו"ק. וע' בתשו' מוהר"ש חיון ז"ל ובתשו' מוהרשד"ם חא"ה סי' א"ב מה שהאריך בענין זה ולפי שאינו מן הענין לא הארכנו עוד בזה. איך שיהיה הדרן לקו' מוהריב"ל דלעיל והנראה לישב הוא במה שיש לדקדק אעיקרא דדינא דמאי קא קשיא ליה להש"ס מר"ל הרי דברי ר"ל אינם אלא לדין תור' כמו שנר' ממס' גיטין ד' ג' ומדברי התוס' בכתובו' ד' י"ט ע"ב ד"ה מודה בשטר וכו' וא"כ מצינן למימר דמשנתינו אחר דתקון רבנן אתמר אלא יובן בהקדים מ"ש הר"ש ז"ל בפי' מס' שביעית על הירוש' הלזו ז"ל ופריך מדרשב"ל דנעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד אפי' מדרבנן היכ' דכ"י ימ"א וכו' יע"ש א"כ ממנו נקח למאי דאתינא עלה והוא דאפשר דהרמב"ן יסבור כן וא"כ מוקי סוגית הירוש' אדין תורה והיינו דפריך דנהי דמדרבנן היכא דאין כ"י ימ"א נאמנין מ"מ מן התורה אפי' אין כ"י ימ"א אבל תלמוד' דידן היינו בתר דתקון רבנן לדר"ל היכא דכ"י ימ"א וכדברי הר"ש ובזה נסתלקה תמיהת הרב מוהריב"ל ז"ל:

אך מה שיש לדקדק הוא בדברי הרמב"ן אשר הביאם הנמק"י בשלהי איזהו נשך ז"ל ואקשי' וכו' ואין נאמני' לומר וכו' כדאתמר נמי בגמ' דילן בכתו' אליבא דר"מ עכ"ל וק' דמי הכריחו להרב ז"ל לומר דאתי כר"מ הלא כפי מ"ש אפי' רבנן מודו דהוא לדאורייתא ולזה י"ל דכונת הרמב"ן אינו אלא ללמד לאדם דעת דמות ראיה כתלמוד דידן דישנו מי שיסבור דלא מצו למימר אנוסים היינו אפי' אין כ"י ימ"א דהיינו ר"מ אבל לעולם דהירוש' אתי אפילו כרבנן ובדינא דאורייתא קאי ודו"ק. והרב מוהרימ"ט ז"ל בח"מ סי' נ"ד כתב על דברי הרמב"ן הללו וז"ל ואי קשיא לדברי הרמב"ן ז"ל דמיירי בשאין כ"י ימ"א אמאי כשאומרים לא חתמנו אינם נאמנים הן כשאומרים לא חתמנו חספא בעלמ' הוא עכ"ל. והנה לכאורה דבריו סתומים וחתומים ואחר המחילה רבה נראה דל"ק והוא דמתוך דבריו נראה דאזיל ומודה לפי' הר"מ אלא דהוקשה לו תירוץ הירושלמי ולכאורה לאו תמיהא היא כיון דאנן מודינן ליה להרמב"ן א"כ היא גופיה תירוץ הירושלמי דכשאומר לא חתמנו דלא יהיו נאמני' דעדים החתומים על השטר וכו' וא"כ מה זה אשר תמה דחספא בעלמא הוא הרי זו אינו אלא בתר דתקון רבנן קיום השטרות אכן מלתיה דר"ל אמורה אדין תורה דכיון דחתמי אשטרא תו לא מצו למימר אין זו כ"י וכונת דבריו שמענו מלהקת הנביאים שרצו לומר דכונתו היא לתמוה תמיהת הריב"ל בעצמו וכדלעיל אבל נראה קצת דוחק דכפי דבריהם לא היה לו למוהרימ"ט ז"ל להשמיט סוגי' דכתו' ולעשותו מעלומי העין דמי לנו גדול ממוהריב"ל ז"ל דהביא כל סוגיא דכתו' כדי לתמוה תמיהא זו: אשר ע"כ מה שנר' יותר מרווח בכוונתו הוא זה והוא מאי דשלל הרב מוהריב"ל בתירוצו שכתב בח"א ד' ק"ל ע"א וז"ל ואם אמרו לא חתמנו כל עיקר דהם נאמני' כיון דאין כ"י ימ"א ומאי דקאמר התם דאמרו לא חתמנו רוצה לו' שבתחילה אמרו שחתמו ולבסוף אמרו היינו אנוסי' והוה ליה כאלו אמרו לא חתמנו וכו' אבל לא לאפוקי היכא דאמרו בתחילה לא חתמנו דהא ודאי מהימנו וכו' הרי דהרב ז"ל כתב בפשיטות דכונת לא חתמנו אינו כפשטה מעתה זהו עצמו נר' דהיא כונת מוהרי"ט ז"ל דלעולם דהרב ז"ל בעיניו ראה תמיהתו וישובו אך אתא לפרושי להלא חתמנו דקאמר הירוש' אשר נדחק ממנו מוהריב"ל בא לפרשו באופן אחר זולת האופן אשר פירש מוהריב"ל ובזה ניחא מה שלא הוצרך הרב להביא שום דבר מהש"ס דכתו' ודו"ק. הנה ה"ה ז"ל כתב דדין זה של הר"מ אינו מבואר בש"ס בפשיטות אבל נראה דבר של טעם וממה שיבא סוף פ"ב נראה. הנה מ"ש הר"מ בפ"ב דין ו' ראובן שהוא חייב לשמעון וכו' לפיכך אם אין לו לראובן נכסים והיה לו שטר חוב על לוי ואמר לו שטר אמנה וכו' אין משגיחין עליו וכו' ודינו של הר"מ מבואר בש"ס דכתו' ד' י"ט אמר ר"י אמר רב האומר שטר אמנה הוא זה אינו נאמן וכו' הנה התוס' ז"ל בד"ה וכגון שחב לאחרים כ' וז"ל וא"ת ליהמניה במגו דאי בעי מחיל ליה וכו' וי"ל דלאו מגו הוא דשמא אין דעתו למחול ולהפסיד חובו וכו'. וקשה ע"ד תוס' אלו במ"ש בסוף הדיבור וא"ת אכתי ניהמניה במגו דאי בעי קלתיה וכו' דקשה דמי הכריחם לומר לתירוץ הלזו ולא תירץ תירוץ הראשון דאין דעתו להפסיד חובו. ובהיותי חופש חיפוש אחר חיפוש ראיתי להרב גידולי תרומה ז"ל בח"א שער ה' סי' ד' ד' ל"ו ע"א דרצה להקשות קושיתינו ובסוף העמוד תירץ דהתוס' ז"ל כתבו על קושיא ראשונה תירצו דעכשיו שאומר אמנה הוא זה אינו מפסיד דיודע דהלוה אינו גזלן ואפי' דאומר אמנה הוא פורע את חובו וא"כ אפילו דבעי למקלי' אינו מפסיד את חובו דאינו גזלן והוצרך לתרץ דאתחזק בבי דינא יע"ש:

אבל לע"ד נראה לתרץ והוא דהרואה יראה בדברי התוס' ז"ל שכ' ואעפ"י דסוף פ"ק דב"מ אמרי' מגו כי האי גוונא וכו' שמא התם סמכינן אמגו וכו' א"כ מדמשנו התוס' וכ' שמא ולא כ' וי"ל משמע דהענין בספק דעדיין יכולים אנו לו' דאין שום הוכחה מהשובר ומשמע דאדם מוחל אף דמפסיד וא"כ משום זה מקשה ולהימניה במגו דקלייה ותי' כיון דהוחזק בב"ד וכל הפוסקים פסקו כתי' בתרא דתוס' וכן פסקו מרן בסי' פ"ו וכן כתב הרב מוהרנ"ח ז"ל בחלק א' סי' קכ"ב דעיקר תירוץ תוס' הראשונה אינו זה התירוץ אלא מה שמתרצים אח"ך יע"ש. אך מה דקשה בדברי התוס' הללו הוא במ"ש הר"מ ז"ל בפ"ב מה' מלוה ולוה ה"ב טען שיש לו והחביא בתוך ביתו אינו מן הדין שיכנוס בתו ביתו לא שליח ב"ד וכו' אבל מחרימין על מי שיש לו ול יתן לבעל חובו וכ' הלח"מ בפי' דזה החרם הוא מד"ת וא"כ מאי מקשו התוס' נהימניה במגו דאי בעי קלתיה ואינו עובר על שבועתו דבשלמא כשיתן מתנה גמורה יכול לקבל חרם דאין לו וא"כ בשלמא אי אמרי' כמ"ש דגם בקושיא הא' שהקשו התוס' דלהימניה במגו אי בעי מחיל ליה ותי' דאין דעתו להפסיד חובו וכתבו אע"ג דבספ"ק דב"מ אמרי' מגו וכו' שמא י"ל וכו' כנראה דאינו תירוץ גמור ואם כן אה"נ דהיה אפשר להתוס' לתרץ דאינו עובר על שבועתו ברם יען דרצו לתרץ בהאי תירוצא דאתחזק בבי דינא הקו' א' דאי בעי מחיל משום זה לא תירצו כמו שאמרנו. אך לתי' הרב גדולי תרו' דהקושיא א' כבר תירצו דלא בעי להפסיד את חובו והך קושיא בתרייתא של תוס' קו' אחרת היא דלא מתרצא קושיא ב' בתירוץ קמא למה אינו מתרץ מפני החרם דאינו עובר על שבועתו ודו"ק. את זה ק' לי במ"ש הרב לח"מ ז"ל בד"ה שמטלטלין אלו אינם שלי קשה דבסוף פ"ד מה' זכיה ומתנה כ' רבינו ז"ל המקבל מתנה שטען ואמר זו שתחת ידי אינה מתנה כתב רבינו שנשבע שבועת היסת וכ' ה"ה דאם תבעוהו ב"ח ולא נאמר אתה מערים בזה כדי להפקיענו מתחת ידינו נשבע שבו' היסת ואיך נפטר בשבועת היסת בהדיא כ' רבינו כאן דאינו נאמן וכו' ע"כ וי"ל ממה שכ' אחר דיבור זה הלח"מ ז"ל טען הלוה שמטלטלין אלו וכו' כ' ה"ה ז"ל איכא למידק דאכתי ק' אמאי לא להימניה במגו דאם היה רוצה להחביאם בביתו או ליתנם במתנה על מנת להחזיר וכו' וכי תימא דמשביעין לו על זה שלא החביא אותו אי אפשר דהא ודאי דין זה הוא קודם תקנת הגאונים וכו' ע"כ וא"כ הכא נמי נימא דמאי דכ' רבינו במשביעין שבועת היסת הוא אחר תקנה אבל כאן מיירי קודם תקנה. ואחר ראיתי דלא אפשר זה לתרץ בעד הרמב"ם מפני שתי דברים חדא דאם הוא אחר תקנת הגאונים אין אנו משביעים אותו שבועת היסת אלא שבועה חמורה בנקיטת חפץ וכו' ועוד דהרי כ' רבינו בהדיא בפ"ב ה"ב דאפי' אחר תקנת הגאוני' אם נראה לו ממון אחר שנשבע אין מאמינין אותו וכו' הרי דאין אנו מאמינים אותו אפי' בשבועה אלא צ"ל כמו שתי' הלח"מ עיקר דהכא מחזיקינן לו שהוא שלו אבל התם כבר ידענו שאינו שלו אלא במתנה ע"כ ודו"ק:

ברם אכתי פש גבן דלע"ד לא זכיתי להבין דברי הלח"מ ז"ל במאי דתמה לה"ה ז"ל דאמאי לא מהימן במגו דאם היה רוצה היה מחביאם בביתו או במתנה ע"מ להחזיר וכו' וכ"ת לא נתנם מפני דהרי משביעין אותו זה אי אפשר דהא ודאי דין זה הוי קודם תקנת הגאונים דאם אחרי תקנתם מיירי א"כ כשטען שמטלטלין אלו שאולין יהא נאמן בשבועה אלא ודאי דמיירי קודם תקנה וכו' ע"כ משמע דאם היה דברי רבינו אחר תקנה מהימנינן ליה בשבועה וק' טובא דהרי כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' מלו"ל ה"ב דאם נראה לו ממון אחר שבועתו אין שומעין לו וכו' הרי דאפי' אחר תקנת הגאונים אינו נאמן בשבועה וצל"ת. ויותר יגדל התימה דהרי הוא ז"ל בה' זכיה בדין הנז' תמה להר"מ ממה שכ' הוא בעצמו כאן בפ"ב מה' מלו"ל ותירץ דשאני הכא דמעולם לא ידענו שזה הממון היה של אחרי' ומשום הכי אינו נאמן בשבועה נמצא דהוא מודה ואזיל דאפי' אחר תקנת הגאונים אינו נאמן וצ"ע והנה ראיתי להב"ח ז"ל שכ' בסי' צ"ט בשם תשו' הרי"ף ז"ל אם טען כל מה שבידי לאחר הוא ישבע האחר שהם שלו ונותנים לו כ"כ מוהר"מ ריקאנטי ז"ל ואפשר דגם הרמב"ם מודה לרב אלפס ז"ל דכשאחר נשבע דנותנין לו וכו' יע"ש. ואחרי ההתבוננות ראיתי דאי אפשר דהר"מ ז"ל מודה לרב אלפס דנשבע האחר ויקחם והוא דהר"מ ז"ל כתב בפ"ב מהלכות מלו"ל דין ו' ראובן שהיה חייב לשמעון מאה ולוי חייב לראובן מאה מוציאין מלוי ונותנים לשמעון לפיכך אם אין לראובן נכסים והיה לו שט"ח על לוי ואמר לו שטר אמנה הוא זה פרוע הוא והודה לו ראובן אין משגיחים עליו ע"כ וא"כ אם אמת סובר הר"מ ז"ל כהרי"ף ז"ל הול"ל ישבע לוי ויפטר ואיך רצה הב"ח להשוותם הר"מ ז"ל והרי"ף ודו"ק:

ואולם את זה ראיתי להר' ש"ך ז"ל בסי' צ"ט ס"ק ד' דכ' שאין דברי הב"ח נראין לו דהא מדכתב הר"מ אין שומעין לו עד שיביא ראיה משמע דדוק' ראיה בעינן ע"כ וק' מאי מקשה להב"ח ממשמעות אין שומעין לו עד שיביא ראיה אדרבא מלשון זה מדוקדק ביותר דנקט אין שומעין לו כנראה דוקא הוא אין שומעין לו הא לאחר שומעין אותו עוד כ' הש"ך ז"ל והוסיף לתמוה עליו דאשתמיט מיניה דהב"ח ז"ל דברי בעה"ת ז"ל שער ה' דמורה איפכא ממ"ש הב"ח ז"ל ע"כ. והרואה יראה דאשתמיטתיה לה' ש"ך ז"ל תשו' הב"ח ז"ל שכ' בתוך תשו' בסי' ל"ח והביא בתוך תשו' להר' בעה"ת וכ' וז"ל ועם כל זה אני עומד במקומי שאין ראיה כל עיקר מדברי הר"מ וכו' נמצא דלא אשתמיטתיה להר' ב"ח הבעה"ת והביא אותו וחלק עליו וא"כ מה מקום לומר להב"ח ז"ל דאשתמיט מיניה. אלא צ"ל דנעלם ממנו תשו' הב"ח ז"ל ומה גם דכבר כ' בסיום כאן ובתשו' הארכתי ולא ראה הש"ך ז"ל וק"ל: וראיתי להר' יוסף פילוסוף ז"ל בתשו' הביאה הרב פני משה חלק א' סי' ס"ג ד' קמ"ז ע"א שהביא תשו' מוהר"ם ריקאנטי ז"ל ותמה עליו תרי תמיהו' ראשונה דהוא ז"ל כתב בראשית אומרו שזה שטען שכל מה שבידו לאחר הוא ישבע אותו אחר שהן שלו ונאמן ובסוף התשו' כ' ואם השטרות של גוים היה עסקא ונתברר שאותו ממון בעצמו הוא של הגוי מניחין אותו לגוי ואם לא נודע בעדות ברורה אלא קול בעלמא אין מניחין אלא ישבע הנתבע שהוא לגוי עכ"ל הרי"ף ז"ל והקשה דהא גופא קשיא אמרת דבאומר עסקא זו של גוי הוא דנאמן הנתבע בשבועתו ואלו ברישא באומר שהוא של ישראל הטיל השבועה לאותו האחר משמע דהנתבע אינו נאמן. ועוד הקשה דמדברי הר"מ שהביא מוהר"ם ז"ל בעצמו שהוא מה שכ' הר"מ בפ"א מה' מלו"ל טען הלוה שמטלטלין אלו שבידי הם שאולין וכו' אין שומעין לו עד שיביא ראיה דמשמע דאף אם נשבע אינו נאמן וכו' וא"כ איך הרי"ף ז"ל רביה מחלפא שיטתיה ע"כ. ולע"ד נראה לישב על ראשון ראשון והוא דמרן ז"ל פסק בסי' צ"ט ואם נראה לו ממון קוד' שבועתו או אחר שנשבע ואמר של אחרים הוא או עסק הוא בידי אין שומעין לו עד שיביא ראיה וכ' מור"ם בהגהה ומיהו אם ידוע שיש לו עסקא מאחרים נאמן לו' על מעות שבידו שהוא מעסק פלוני ומסיים על זה הע"ש ז"ל ונשבע שבוע' היסת. אמור מעתה דל"ק ול"מ התמיהא ראשונה דכשיש לו ממון ולא נשמע שיש לו עסקא ואומר מאחרים הוא אינו נאען הוא אלא האחר אבל כשידוע שיש לו עסקא ואומר שמעו' אלו הם מעסקא אשר יש לי אז ודאי נאמן הוא בשבועה. וגם לתמיהא שניה בסיום דבריו ז"ל שכ' וז"ל והרמב"ם כ' בדין זה שכך הורו רבותי וא"כ איך הרי"ף רביה מחלפא שיטתיה ע"כ כבר כ' הכנה"ג בח"מ סי' כ"ה בהגב"י אות נ"ה וז"ל כשאומר הרמב"ם ז"ל ורבותי הורו אינו בהכרח שיהיו ב' בשם מוהר"י הלוי ודו"ק. והנה הר' פני משה ז"ל רצה לישב שני תמיהות הללו עם מ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' מלו"ל וכ' ה"ה דיש מי שתי' דלא אמרי' מגו במקום שאין הטענות שוות דכשמוחל לו השטר מפסיד אבל כשאומר שהוא אמנה אינו מפסיד דכיון דיודע בו שהוא ירא שמים וא"כ בנדון הרי"ף ז"ל דכשאותו אחר ישבע והמודה עדיין עומד בטענתו אז ודאי ראוי להאמינו דאי חיישי' דהמודה משקר בהודאתו ואותו אחר שנשבע נשבע לשקר א"כ הרי מכיר המודה שאינו ירא שמים ואעפ"י כן מודה שהם שלו נאמן במגו דאי בעי יהיב במתנה וכו' ע"ש. וראיתי בס' בני חיי בח"מ סי' ק"ד שתמה על דברי הרב פני משה ז"ל וז"ל וק' דא"כ מ"ש ממלוה שאמר שטר אמנה הוא דאמרי' בפ"ב דכתו' דבמקום שחב לאחרים אינו נאמן והקשו התוס' דנהימניה במגו דאי בעי מחיל ליה ותי' שאין זה מגו טוב שאינו מפסיד וכו' ולפי מ"ש הר' פני משה נשדייה השבועה על הלוה ויהא נאמן וכו' יע"ש:

ולע"ד נר' לתרץ ונקדים מה שכתב בתשו' הרב אביגדור כ"ץ והביאה המרדכי בפ' המקבל סי' ת"כ וז"ל ומצאתי בתשו' שהשיב הר' רבי אביגדור כ"ץ וז"ל הלוה נאמן לישבע שהממון שבידו משל אחרים הוא אעפ"י שמלביש את עצמו ואת בני ביתו מאותו ממון שמא אחרים נתנו לו ע"מ שלא יפרע לבע"ח וכו' יע"ש וכ"כ הרב בנימין זאב ז"ל סי' ר"ס שאלת וכו' נראה לע"ד שנאמן ראובן לישבע וכו' ול"ק להו מהאי סוגיא דכתו' דהכא בשטר אמנה דבש"ס יען דהשטר מורה להו דחייב לו וחזקה הוא דאסור לאדם שישהא שטר אמנה משום שנא' אל תשכן באהלך עולה מש"ה אינו נאמן ואפי' יש לו מגו וא"כ אמור מעתה דנסתלק תמיהת הר' בני חיי כיון דשאני שטר ממטלטלין דאינו נאמן אפי' בשבועה משום דהשטר מורה דחייב אבל במטלטלין דלא יש אלא החזקה לבד. ובזה נסתלק תמיהת הבעה"ת שתמה על הרי"ף ז"ל שהרי גמ' ערוכה היא דחיישינן לקנוניא ואין אדם נאמן בהודאתו אם הוא חובה לאחרים וכו' דל"ק דהרי"ף ס"ל דדוקא התם בשטר דחיישי' לקנוניא משום החזקה והשטר מורה דחייב אבל במטלטלין נאמן בשבועה. וראיתי להמ"ל ז"ל שכ' אחר שהביא תשובת מוהר"מ ריקאנטי ז"ל והביא תשו' הר' פני משה ותמה עליו תמיהת הר' בני חיי ז"ל והניחה בתימה וכבר כתבתי לעיל מה שנראה לע"ד ודו"ק:

והנה הרשב"א ז"ל בסי' אלף מ"ז כ' ואם היה עליו כתובת אשה ובע"ח ואמר מטלטל פ' של פ' הם אינו נאמן אעפ"י שיש מגו וכו' נראה דסובר כהרמב"ן דמגו במקום חזקה אינו נאמן. וראיתי בפוסקים קמאי ובתראי מקשים דברי הרשב"א הלזו מתשו' הביאה מרן ב"י בסי' מ"ז שאלת ראובן וכו' תשובה וכו' אבל אם לא כ' אגב אעפ"י וכו' נאמן על המטלטלין שאלו רצה זה להוציאם משעבוד אשתו למה לו לשקר הרי יכול ליתנם לזה במתנה וכו' הרי דסובר הרשב"א ז"ל דנאמן במגו היפך אותה תשו' והנה כל אחד לדרכו פנה. ומה שנלע"ד לתרץ הוא במה שיש לדקדק עוד בשאלה הלזו דהאלמנה אינה מאמינו שנכתב כתב הודאה זה קודם שנשאה דיש לדקדק למה אינה טוענת דלא היו שותפים מעיקרא כיון דכל כונתה לומר דשקר הוא אלא ודאי דזה אינה יכולה לטעון כיון דיודעים כולם שהיה שותף אלא כל הטענה כולה היא אם היו קודם או לא וע"ז השיב דכיון דהוא ספק גובה כתובתה ואם לא היה כתוב מטלטלי אגב מקרקעי נאמן על המטלט' במגו והוא דומה למ"ש מור"ם בהגהה בסי' צ"ט דאם ידוע שיש לו עסקא מאחרים נאמן לו' על מעות שבידו אלו מעסק פ' הוא במגו וכו' אבל מ"ש בתשו' אלף מ"ז דהתם מיירי דמעולם לא שמענו שהיה לו שותפות ואמר שמטלטל שבידו לאחר הוא אינו נאמן א"ה ומן התימה על מוהר' הלוי ז"ל בסי' ע"ז שחילק לדעת הרא"ש חילוק בין עסקא לדבר אחר דבעסקא לא שייך חזקה כיון דרגילות הוא להיות בביתו של אדם סחורה לא שייך חזקה ואפ"ה הקשה תשו' הרשב"א אלו והניחה בצ"ע. ועפ"י דרכינו מיושב ג"כ מה שמקשים לתשו' הביאה מרן בא"ה סי' ק' שאלת ראובן הודה בכ"י לשמעון וכו' ובמ"ש ניחא דזה דומה לתשו' סי' אלף מ"ז גם התשו' שהביא הב"י בא"ה סי' ק' עוד שאלת על ראובן שהוציא כ"י על שמעון אחיו שהודה שקבל פקדון כך וכך מעות וכו' דהודאת בע"ד במקו' שחב לאחרי' אינו כלום דהתם מיירי דמעולם לא ידענו שהיה פקדון זה ודאי דאינו נאמן בהודאתו במקום שחב לאחרים אינו כלום כיון דחזקה כל שביד האדם הוא שלו: והנה ראיתי להרב מוהרנ"ח ז"ל בסי' קכ"ב שכ' ושמא תאמר דהודאה זו לא מהניא כיון שבהודאה זו חב לאחרים וכו' וכדאמרי' האו' שטר אמנה הוא זה אינו נאמן וכו' זה אינו כלום דכיון דשמעון זה אם רוצה היה נותן כל הסחורות וכו' ואע"ג דהאי תירוצא דאינו רוצה להפסיד מעותיו שייך בנדון דידן וכו' מ"מ היה יכול לו' לו הא לך מעות שנתחייבתי לך או וכו' עכ"ל. ולע"ד לא זכיתי להבין דבריו דלע"ד דבריו קשים להולמם דהרי התוס' ז"ל כ' בד"ה וכגון שחב לאחרים וא"ת ולהימניה במגו דאי בעי מחיל ליה וכו' וי"ל דלאו מגו הוא דאין דעתו למחול ולהפסיד חובו דעכשיו שאומר אמנה אינו מפסיד וכו' ואי כדברי מוהרנ"ח ז"ל עדיין ק' דלהימניה במה שאו' שטר אמנה במגו דאי בעי הוה יהיב שטר לראובן ולו' לו זכה בזה השטר אשר יש על שמעון בחוב אחר אשר אני חייב לו אלא ודאי נר' דאפי' בזה אינו מהימן:

והנראה לע"ד הוא בהקדים מ"ש רבינו בפ"ב דין ב' אבל מחרימים על מי שיש לו ולא יתן לבע"ח וכ' ה"ה ז"ל דהאי חרם הוי מדין הש"ס והק' הלח"מ דמאי שנא ממ"ש בפ"א וכ' ה"ה דהוי מהגאונים והנר' מתרי לשונות הר' לח"מ בפ"ב ד"ה אבל מחרימים ובד"ה ומחרימי' תחילה על מי שידע וכו' דלאחרים בין כשיש לבע"ח ממה לגבות דהיינו קרקעות וצריכים לגבות מן המטלטלין ובין כשאין לו אז ודאי תקנת החרם הוא מהגאונים אבל אם יש לבע"ח ממה לגבות אז ודאי הוי החרם מתקנת הגאוני' אבל אם אין להם ממה לגבות אז ודאי החרם הוא מדין הגמ' וא"כ אמור מעתה דאתי שפיר דברי מוהרנ"ח ז"ל דמה שאמרו בש"ס דבאו' שהוא שטר אמנה דאינו נאמן כבר כתבו כל המפרשים דמיירי כשאין לו ממון אחר ממה לגבות וא"כ משום זה לא כ' התוס' האי מגו של מוהרנ"ח דכיון דאין לבע"ח ממה לגבות אז מחרימין לו וא"כ אינו מגו דאי בעי יהיב לאחריני וכו' דאין אדם קאי בחזקת רשע ומש"ה אינו מגו דאין עושה כן כדי לעבור על החרם אבל בתשו' מוהרנ"ח דשמעון קאי למות אז ודאי מהימן הוא במה שאו' שהוא של אחרים במגו דכיון דהוא אזיל למיתה מאי חרם איכא כיון דהוא הולך למות ומש"ה הוא נאמן. אך את זה ק' לי בדברי הרנ"ח ז"ל דכפי מ"ש הרב לח"מ ז"ל שתמה בלשון ה"ה ז"ל דלהימניה במגו דאי בעי הוה יהיב ליה מתנה ע"מ להחזיר ותירץ דאין זה מגו טוב דכיון דמתיירא שאם יתן ע"מ להחזיר כשיחרמו ב"ד על מי שיש לו מעות שימסרם לב"ד זה המקבל יבא וימסרם לב"ד ולא יעבור על החרם וא"כ דון מינה לנדון מוהרנ"ח דאמרי' דמ"ש דנאמן הוא מפני דהולך למות ואינו חושש לחרם אפ"ה כיון דמחר אחר שימות כשיחרימו ב"ד יבא וימסרו ב"ד וא"כ לא הוי מגו טוב וצל"ת: וצפיתי וראיתי להרב הגדול פני משה שם שהביא משם הרב השואל שתמה על מוהרנ"ח ז"ל תמיהתינו מדברי ה"ה ז"ל שתמה על מ"ש הר"מ דאין נאמן לומר אלו שבידי אינם שלי תמה דלמה לא יהא נאמן במגו דנותנו במתנה וי"ל דאינו מגו דאינו רוצה להפסיד מעותיו וכו' ותימה דאי כדברי מהרנ"ח ז"ל אכתי שייך גם בנדון המגו שכתב דשייך בנדון דידיה וא"כ למה זה החליט היש מי שתירץ דאין זה מגו טוב וכו' יע"ש. ולא ידעתי למה לא תמה עליו כמו תמיהתנו להתוס' כמ"ש לעיל. ברם את זה ג"כ לא זכיתי להבין דברי הרב פני משה וז"ל אבל בההיא דשטר אמנה אעיקרא דדינא מגו ליכא דשם לא שייך האי מגו דאי בעי הוה יהיב בתורת חוב כמבואר וליכ' אלא מגו דמחיל וכו' יע"ש. ולע"ד לא ראיתי ולא מצאתי חילוק זה כדי לחלק בין נדון הש"ס לנדון מוהרנ"ח ואחרי כותבי ראיתי להרב פני משה ז"ל בתשו' בח"ב סי' ק' דף קצ"ג ואחר שהביא דברי מוהרנ"ח ז"ל כ' הא קמן דמחלק בין נדון התוס' דנדון התוס' דהוי באו' שטר פרוע הוא זה דליכא כי אם מגו דאי בעי מחיל ואז ליכא מגו שאינו רוצה להפסיד א"כ הא קמן דמצינו להרב ז"ל דאזיל ומחלק בין נדון מוהרנ"ח לנדון התוס' והבן:

אך את זה ראיתי להרב פני משה שרצה לתרץ תמיה' הר' השואל שתמה על מוהרנ"ח ז"ל מדברי ה"ה ז"ל ותי' דלזה הק' ה"ה ז"ל והביא דברי הרמב"ן דאינו נאמן בשום מגו שבעולם מפני דחזקה כל מה שביד האדם שלו הוא דלתי' הראשון עדיין ק' דלהימניה במגו כמו נדון של מהרנ"ח וכפ"ז גם תוס' ז"ל כן הוא דמפני קו' זו כמו נדון התוס' מפני זה תי' תירוץ אחר דהיינו דאתחזק בב"ד דאפי' דאית מגו שבעולם לא מהימן מפני דאתחזק בב"ד. ועפי"ז נר' לישב קו' דתמה ה' גד"ת שהבאנו לעיל עפי"ז אפשר לישב דתמה ה' ז"ל בתוס' כשהקשו דלמה לא מהימן במגו דאי בעי קלתיה ולמה לא תי' כמו שתירצו בתחי' דאין זה מגו טוב דיודע שהוא אינו גזלן ולמה תי' תי' אחר דאתחזק בב"ד ע"ש ועפ"י האמור ניחא דאם מתרץ כמו תי' ראשון עדיין ק' כמו נדון מוהרנ"ח לזה תי' דאתחזק בב"ד ודו"ק: אכן לעיקר הקו' נראה לע"ד דל"ק ול"מ דהרי יש לתמוה למוהרנ"ח דא"כ איך כ' דבנדון דידיה נאמן במגו והלא מדברי ה"ה נראה איפכא דאפי' לו' הא לך מעות שנתחייבתי לך דחזקה כל מה שביד האדם הוא שלו וגם בדברי הר"מ הוא כן וא"כ איך הראנ"ח כ' דנאמן במגו דהרי חזקה שלו הוא אלא דזה ל"ק דהרי כבר כ' מור"ם בסי' צ"ט מיהו אם ידוע שיש לו עסקא מאחרים נאמן לו' שהוא של אחרים וא"כ אמור מעתה דהן הן הדברים שכ' מוהרנ"ח דאכתי בנדון דידיה נאמן דאי בעי הוה יהיב ליה בפרעון חובו דאז נאמן בנדון דידיה דכיון דידוע הענין שיהיה לו סחורות נאמן לו' שהם שלו דבשלמא נדון הש"ס דיש לו החזקה דאין אדם משהה שטר אמנה ובנדון הר"מ דיש להם חזקה כל שביד האדם הוא שלו אז ודאי אמרי' דאין מגו במקום חזקה אבל לנדון מוהרנ"ח דליכא האי חזקה כל שביד האדם אז ודאי אמרי' מגו ובזה נסתלקו תמיהת הר' פילוסף ז"ל ותמיהתי ותמיהת הש"ך ז"ל דתמה על מוהרנ"ח דאשתמיטתיה דברי הרמב"ן וכו' ע"ש. אך חזה הוית את הדבר הקשה בתי' הר' פני משה ז"ל במה שתי' לעיקר הקו' דלזה נרגש ה"ה ז"ל וכתב דהרמב"ן כ' דמגו במקום חזקה לא אמרי' יע"ש ומתבאר מתוך דבריו הוא דמה הוצרך ה"ה ז"ל ההיא דחזקה משום דלתי' הראשון עדיין ק' דלהימניה כמו נדון מוהרנ"ח לזה תי' הרמב"ן החזקה אבל בשטר לא יש האי מגו וכמ"ש הרב פני משה דהתם בשטר לא שייך האי מגו וחילק בין נדון דמוהרנ"ח שהוא במטלטלין לשטר וק' לי דאי כפ"ד איך כ' ה"ה ז"ל בפ"ב ה"ו כשכ' הר"מ דין דשטר כ' ה"ה ז"ל וכבר הזכרתי למעלה בפ"א בכיוצא בזה מפני מה אינו נאמן מדין מגו וכן נאמנו כאן מתוך שיוכל למחול ולהפסיד ולשרוף את השטר והרבה תי' נאמרו בזה והנראה בדעת רבינו שהוא סובר כהרמב"ן ע"כ וק' דמי הכריחו לומר דהר"מ ז"ל סובר כהרמב"ן והלא תי' הרמב"ן לא הצריך ה"ה ז"ל כפי דרך הר' פני משה ז"ל אלא דוקא במטלטלין דיש מגו אחרת דבמגו דמתנה אינו נאמן ויש מגו אחר אצטריך לתי' הרמב"ן אבל בשטר לא יש מגו כ"א מחיל' או מתנה אז דוקא לנו לתרץ דאין הטענות שוות ולא צריך לטעם חזקה. ולעד"ן מש"ה ס"ל לה"ה ז"ל דלא שנא נדון הש"ס מנדון הרנ"ח ז"ל והקושיא לאו קושיא היא וכמו שתירצו לעיל דנדון מוהרנ"ח הוא בעסקא כנ"ל ובכך אתי שפיר דברי מרן הכ"מ שהביא ראיה לדין זה משטר אמנה אבל אם כפי דברי הר' ז"ל למה משוה שטר למטלטלין. סוף דבר דדברי הרב פני משה דחוקים קצת: איברא דכפי הרב פני משה נסתרה קו' שמקשי' העול' בדברי מרן כ"מ דכ' וז"ל כ' ה"ה דין זה אינו מבואר בגמ' וכו' דהרי מ"ש ה"ה ומה שיבא סוף פ"ב נראה כן הוא דין דשטר אמנה ומה בא לחדש הכ"מ אבל. כפי דרכו נסתרה קו' זאת דהרי ה"ה אינו מדמה שטר למטלטלין אבל הכ"מ מדמה שטר למטלטלין וכמבו' בדברי הר' פני משה. ברם אעיקרא דמלתא בדברי הר' פני משה ז"ל פירכא איכא במ"ש בפי' דברי ה"ה ז"ל דס"ל לה"ה דשנא ושנא מטלטלים לשטר דמודה המטלטלים שבידו אית ליה מגו דאי בעי הוה יהבינהו ניהלה לפרעון חוב משא"כ בשטר וכו' ודברי ה"ה כהוגן שכ' דדין זה לא נתפרש בגמר מפני דשנא ושנא ע"כ וק' ע"ז דהרי כ' ה"ה שם וממה שיבא סוף פ"ב נראה כן דשאני שם בפ"ב דהוא דין דשטר וכמו משוה מטלטלים לשטר. אבל מה שהק' הוא ז"ל וז"ל אכתי יש לגמגם בדברי ה"ה ז"ל דאי הכי כשהק' דנהימני' במגו איך הביא ס' היש מי שתירץ כיון דכבר הקדמנו דה"ה נכנס בהקדמה דכאן איכא מגו דאי בעי הוה יהיב בתורת חוב עכ"ל. ולע"ד דזה ל"ק דהרי הרב פני משה כ' למעלה דלא אצטריך ה"ה לתי' דהרמב"ן אלא משו' דקשי' ליה דלהימניה במגו דאי בעי הוה יהיב בתורת חוב וא"כ. אמור מעתה דלק"מ דלענין דאי בעי הוה יהיב המטלטלי' במתנה וכו' זה ל"ק דאין הטענות שוות אבל במגו דאי בעי הוה יהיב בתורת חוב צריכים אנו לתי' הרמב"ן ורצה לאשמועינן דבמקום דלא יש מגו דאי בעי הוה יהיב בתו' חוב אז ודאי לא צריך לטעם החזקה ודי לנו בטעם דאין הטענות שוות. ואפשר לומר דזהו כונתו דלא קשיא מה שתמה דלמה כ' ה"ה ז"ל דברי היש מי שתי' שכ' הר' פני משה ויש לישב דבריו ודו"ק ואפשר דהוא מה שכתבנו. איך שיהיה חזרנו לעניננו הראשון דהיינו תרי תשו' הרשב"א כבר כתבתי לעיל מה שנר' לע"ד:

אך את זה ראיתי קצת קשים להבינם בהרב בני חיי ז"ל בביאורו לח"מ סי' מ"ז כ' וז"ל ואי לאו ההיא דאלף מ"ז לא הוה ק' מאותה שהביא מרן בא"ה דהא דהתם מיירי בדכתב מקרקעי אגב מטלטלי אבל בההיא דאלף מ"ז כתב ואפי' לא כ' מטלטלי אגב מקרקעי עכ"ל. ולע"ד נראה דאפי' אם לא היה תשו' דאלף מ"ז היה ק' מהאי תשובה דהביא מרן ומוכרחים אנו לו' דמיירי אפי' לא כ' מטלטלי אגב מקרקעי דאי מיירי כשכתב וכו' אמאי אצטרי' לטעמ' דהודאת בע"ד במקום שחב לאחרים תיפוק ליה משום דלא היה יכול להוציאם משעבודה כמ"ש בתשו' הקודם לזה וה"ה למטלטלים אי כ' לה מטלטלי אגב מקרקעי אלא ודאי מחמת זה מוכרחים אנו לו' דזה התשו' מיירי כמו בתשו' אלף מ"ז. אבל מה שיש לישב הוא דהר' בני חיי מצא אילן לסמוך עליו דמוהרנ"ח בתשו' בסי' קכ"ב כ' דתשו' זו מיירי כשכתב לו מטלטלי אגב מקרקעי וכן הביא משמו הרב החביב בא"ה סי' ק' בהגהת הב"י אות ל"ד כשכתב בכתובה מטלטלי אגב מקרקעי. אך לע"ד כי נאמר דמיירי בשלא כ' מטלטלי אגב מקרקעי ל"ק וגם תשו' דאלף מ"ז וכמ"ש לעיל יבואו על נכון וכמ"ש איברא דק' דאי אמת מ"ש למעלה לתמיה' הר' יוסף פילוסוף דתמה למוהרנ"ח ז"ל מדברי ה"ה ולתמיהתי שתמהתי מדברי התוס' לעיל וחילקנו דנדון מוהרנ"ח מיירי כשידוע דיש בהם שותפות. א"כ הוא דוקא היה לו לחלק בין נדון הרשב"א לנדונו כשכתב ואעפ"י שנמצא להרשב"א בתשו' וכו' היה לו לחלק דשאני התם דמיירי כשאומר דיש בידו פקדון היה בהם שום שותפות אבל נדון הרנ"ח מיירי כשידוע שהם שותפים. ואי משום הא לא איריא דעדיפא מיניה קמשני ליה וז"ל הנה מצאתי בתשו' וכו' ואעפ"י שאלו עכשיו מידו אינו נאמן וכו' הכא שאני שבאות' שעה עדיין לא היה חב לזה וכו' יע"ש. איברא דדברי מוהרנ"ח קשים להילמם במ"ש אח"ך ועוד נר' דלא אמר הרשב"א כן אלא משום דסתם כתו' יש בהן שעבוד מטלטלי וכו' וק' דהרי הרשב"א יבא היפך מיניה דהרי כ' בתשו' דהביאה מרן בסי' צ"ח אשר ממנה נראה דאפי' במטלטלים אם הודה שהוא של אחרים הודאתו לאו הודאה אם היה חייב קודם לאחר וא"כ בתשו' הלזו מיירי כשהודה לאחר ש שא א"כ ודאי דאפי' דלא כ' מטלטלי וכו' כיון שהודאה זאת היה אחר שנשא אינו נאמן דחזקה כל שביד האדם הוא שלו. ואחר כן ראיתי שנתעורר מזה הרב פני משה. ולע"ד יש להקשות ג"כ להר' בני חיי דמישב תמיהת הרב בני שמואל ואומר דל"ק דאפשר לומר דמיירי בדכתב לה מטלטלי אגב מקרקעי ולע"ד ליתא להאי תי' דאפי' אי לא הך תשו' דאלף מ"ז אינו תי' דהא כל כונתו הוא לו' דמ"ש הרשב"א דאינו נאמן היינו משום דכתב לו מטלטלי וכו' משמע הא אי לא כ' מטלטל וכו' נאמן הא מתשו' דהביא מרן בסי' צ"ח נראה להיפך וצל"י:

עוד ראיתי שם בדברי מוהרנ"ח ז"ל דמה דאזיל ומפר' דברי הרשב"א כלל העולה מדבריו נראה דס"ל להרשב"א דהיכא דכ' מטלטלי אגב מקרקעי אז אינו נאמן לו' שהן של אחרים ופקדון הן בידו דכשלא כ' מטלטלי וכו' דאז יכול ליתנם במתנה ה"ה נמי דנאמן לו' שהן של אחרי' משא"כ כשכתב מטלטלי וכו' דאז אפי' שנתנם במתנ' ואפי' במכרם גובה מהמטלטלים דלא נהיגי כתקנת הרא"ש וכ' בסוף דבריו וז"ל וא כ זכינו לדין שכל שהיה יכול ליתנם נאמן עכ"ל. ועל דברים האלו ק' לע"ד דהרי הוא ז"ל כבר כ' בראשית תשובתו דנאמן לו' של אחרים הוא במגו דהיה נותנם במתנה ולא העלה בידו חילוק זה משום דברי התוס' דאין מגו טוב דאין הטענות שוות וא"כ איך כ' עכשיו וזכינו לדין שכל שהיה יכול ליתנם נאמן כלומר כיון דאנן פסקינן כתקנת הרא"ש ז"ל דאפי' כ' מטלטלי אגב מקרקעי יכול ליתנם במתנה דהיינו כההיא דהרשב"א היכא שלא כ' וכו' והרי אין הטענות שוות. חלא דזה ל"ק למוהרנ"ח דמ"ש בתחילה דקאי כפי דברי התוס' דאומרים דאין מגו היכא דאין הטענות שוות אז אצטריך מגו אחר כדי שיהי' הטענות שוות אבל לדברי הרשב"א דלא חייש לזה אז נאמן אפי' במגו שהיה יכול ליתנם במתנה ודו"ק. עוד קשה להר' מוהרנ"ח כפי דברים הללו לה"ה ז"ל דהרי מדברי הר"מ ז"ל בפ' ח"י מה' מלוה ולוה הלכה ח' וב' נראה דס"ל להר"מ כס' הרשב"א דאם כ' מטלטלי וכו' אינו יכול ליתנם במתנה ואפי' נתנם בע"ח גובה מהם ואם לא כתב מטלטלי וכו' אם מכרם אינו גובה מהם וכ' הש"ך בפירוש בסי' ס' ס"ק ד' דהר"מ והרשב"א ס"ל דגובה המטלטלים שמכרם או נתנם במתנה היכא דכ' לו מטלטלי וכו' וא"כ אמור מעתה דאם ה"ה הבין בדברי הר"מ שכתב אם טען הלוה שמטלטלין אלו שבידי אינם שלי וכו' מיירי כשכתב מטלטלי וכו' א"כ מאי וא"ת להימניה במגו דיוכל ליתנם במתנה וכו' ומאי קו' הרי אפי' אם נתנם במתנה בע"ח גובה מהם אלא ודאי דס"ל לה"ה דלא היה בשטר חיוב מטלט' אגב מקרקעי ומה תאמר דיהא נאמן דהיה יכול ליתנם כמתנה זה אינו כלום כיון שאין הטענות שוות וקשה להרשב"א מלשון זה על הר"מ שכ' אין שומעין לו עד שיביא ראיה או יגבה בע"ח ואי כדברי הרשב"א ה"ז נאמן דהרי יכול ליתנם במתנה:

ולכן נר' לע"ד דס"ל להרשב"א דדין זה דהר"מ מיירי היכא שכ' מטלטלי וכו' דאז ודאי אינו נאמן אבל ה"ה רוח אחרת היתה אתו בכונת הר"מ וכדכתיבנא ודו"ק. וחזה הוית דברים קשים להבינם לע"ד בהרב פני משה בח"ב סי' ק' דקצ"ד ע"ב דאזיל ומפר' דברי הרנ"ח כמ"ש ואעפ"י שנמצא להרשב"א בתשו' בב"י סי' ק' וכו' הנה בח"מ סי' צ"ח בתשו' הרשב"א כתוב ואעפ"י שאילו היה עכשיו בידו אינו נאמן דכל הנמצא בידו חזקה שאינו של אחרים וכו' הכא שאני דבאותה שעה עדיין לא היה חב לזה וכו' ע"ש ובתשו' סי' אלף מ"ז עכ"ל מוהרנ"ח ז"ל. אמת דדבריו הללו באו סתומים וחתומים וראיתי להרב פני משה שם דאזיל ומפרש דברי הראנ"ח ז"ל ודבריו דחוקים הן מצד עצמן כאשר יראה המעיין אך מה שפרשתי אני הצעיר לעיל נר' לע"ד יותר פשוט:

עוד ראיתי להרב ז"ל בח"א סי' ס"ג שהביא משם יוסף פילוסוף תי' אחר להני תרי תשו' הרשב"א דרצה לחלק בין אם הודאתו שהודה לחוב היתה בתר תביעה דהנהו אחריני תבעוהו בחובם אז הודאתו על המטלטלים שבידו שהוא של אחרים לא מהימן במגו אך אם הודה קוד' שתבעוהו אחרים אז מהימן במגו אף דחב לאחרים וחילוק מור' אותה תשובה הביאה מרן בסי' צ"ח וכן נר' מלשון ה"ה ז"ל ורצה להעמיס חלוקו בדברי הר' מוהרנ"ח ע"כ. איברא שדבריו לא שרירין ולא קיימין אין להם על מה שיסמוכו כאשר הרבה לתמוה הרב פני משה ז"ל ואדרבא ממקום אשר הביא לסיוע לעצמו הוא סיוע שאין בו ממש דהרי הרשב"א ז"ל מה שמחלק ואומר דלא אמרי' האי חזקה הוא שבאותה שעה עדיין לא היה חייב לזה משמע הא אם היה חייב אעפ"י דההודאה היה קודם שתבעוהו אינו נאמן ואיך נסתייע מתשו' הלזו דממנה נר' איפכא. ועוד ק' להר' יוסף הנז' דהרי תשו' הרשב"א שוים הם לענין הלזו שהרי בתשו' שהביא בח"מ סי' מ"ז ותשו' אחרת הביאה בא"ה סי' ק' קודם תשו' זו של פקדון נראין ממנה דהודאתו היה קודם התביעה דשטר השות' שהיה קודם התביעה דהתביעה לא בא אלא לאחר שמת מש"ה נאמן כשלא כ' מטלטלי וכו' במגו דאי בעי היה נותנם לו וא"כ אמור מעתה דה"ה בתשו' אחרת דהרי הוא הודה שהיה פקדון בידו מפלוני ואח"ך נפטר נמצא דהוי ההודאה קודם תביעה דומה לתשובה שלמעלה ואם איתא כדברי הר' יוסף כמו דאמרי' בתשו' דלעיל דנאמן כיון שהיה קודם התביעה ה"ה בתשו' האחר' נימא דנאמן הוא כיון דהודאתו היה קודם התביעה ועוד ק"ל להרב יוסף ז"ל דמי הכריחו לחלק בכך כדי לעשות חלוק עם רבו הר' יונה ז"ל והביא דברי הרא"ש ז"ל בפ"ב דכתו' וז"ל והר' יונה וכו' ואף אם לא נודע לנו בשעת הודאתו שהוא חייב לאחרים כיון שנודע לנו אח"ך איגלאי מילתא למפרע שכיון לחוב לאחרים ע"כ הרי דהרב יונה סובר להיפך: ואחרי העיון נר' לע"ד אי לא הוי האי דחילק הרי"ף ז"ל אינו נרא' משום דתרי תשו' הרשב"א אמריה תאמר דמיירי קודם תביעה ואפ"ה כ' באחת מהנה דאינו נאמן ובאחרת כ' דנאמן ומש"ה תי' הרי"ף אינו עול' יפה אך אי לא הוי האי לא איכפת לן ממה שתמה הרב פני משה להרי"ף וכ' דאף אם היינו מסכימים לחלוקו בתשו' הרשב"א מ"מ לעד"ן כונה אחריתי בדברי מוהרנ"ח ז"ל והיא זאת וכו' יע"ש. ואנא דאמרי דאין בידו שום הכרח לפי' דברי מוהרנ"ח היפך ממה שהבין הרי"ף ז"ל והנה אנו צריכים להבין דברי הרשב"א בתשו' הביאה מרן הב"י בסי' צ"ח וז"ל שאלת וכו' תשו' וכו' ואפי' ידע והיה עומד על גביהן כשעשו אותן הלואות ושמנה ראובן את המעות כיון נעשו באותה שעה על שם לוי שמא פקדון הם מלוי או מלוה היתה עליו ופרעו ואעפ"י שאלו עכשיו היה בידו דראובן לא היה נאמן דכל הנמצא בידו חזקה ששלו הוא הכא שאני דבאותה שעה עדיין לא היה חב לזה וכו' יע"ש הן אמת דמסוף דבריו נראין כדברי הר' פני משה דאין חילוק בין קודם התביעה לאחר התביעה דהכי משמע ממ"ש שאני הכא דבאותה שעה עדיין לא היה חב לזה משמע הא אם היה חב אפי' אם היה קודם התביעה אינו נאמן וא"כ ק' להרי"ף איך נסתייע מזה אשר משמע איפכא. אך מה שנר' לע"ד לישב דמה שנסתייע מתשו' הלזו הרי"ף ז"ל הוא ממ"ש הרשב"א ואעפ"י שאלו היה עכשיו ביד ראובן לא היה נאמן וכו' מדברים הללו נר' בפי' שאלו היה עכשיו בידו לא היה נאמן משום דהוה בשעת התביעה משמע הא אם לא היה בידו בשעת התביעה ואפי' שראה שראו' נתן המעות נאמן כיון שהיה קודם התביעה והוי בפי' מדברים הללו דהרי"ף וא"ת היה לו להרשב"א לדחות ולו' שאני התם שבאותו שעה לא תבעוהו בחובו ואז לא אמרי' האי דחזקה אי משום הא לא איריא דרצה הרשב"א ז"ל לדחות מכ"ש דאפי' דשהיה קודם התביעה דאז נאמן כ"ש בנ"ד דהיה קודם שהיה חייב לזה דאז ודאי פשיטא דיהא נאמן וא"כ אמור מעתה דלק"מ מה שתמה עליו הרב פני משה להרי"ף דמתשו' שהביא מרן הב"י נר' איפכא דל"ק דאדרבא סיעתו היא מתשו' הלזו וא"כ אנא דאמרי דכיון דהוא ז"ל אזיל ואומר דתשו' דסי' אלף מ"ז דאמר האי דחזקה מפי הרי"ף דמיירי אחר שתבעוהו בחובו ה"ה ג"כ דמודה הרי"ף דהאי תשו' דהביא מרן בא"ה דמיירי כשתבעוהו בחובו אז ודאי אינו נאמן וא"כ זהו ממש מה שהבין הרי"ף בדברי הרנ"ח ז"ל ואעפ"י דנמצא וכו' הנה בח"מ סי' צ"ח בב"י מתשובת הרשב"א כתוב ואעפ"י וכו' כלומר דמתשו' זו שהביא מרן בסי' צ"ח שממנה נר' דדוקא אם היה בידינו אחר התביעה או בשעת התביעה אז ודאי אינו נאמן אבל אם היה קודם התביעה או קודם הלואה אז ודאי דנאמן וא"כ ה"ה בנדון הרנ"ח ז"ל זהו מה שהבין הרי"ף ז"ל בדברי הרנ"ח והביא לסיעתו אבל אה"נ דדברי הרנ"ח סתומים וחתומים ויש לפרש בדבריו זה וזה אבל לא מפני זה יש להקשות על הרי"ף ז"ל ודו"ק:

אך מה שק' לו עכשיו דאנו צריכי' לפ' בדברי הרשב"א ז"ל שהביא מרן בסי' צ"ח כמו שהבין הרי"ף נמצינו למדין דהרשב"א הפך מיניה וכו' דמתשו' הלזו נר' דדוקא כשתבעוהו בחובו אז אינו נאמן אך כשעדיין נא תבעוהו בחובו אז נאמן ולא אמרי' הא דחזקה דכל מה שביד האדם הוא שלו ק' דמתשו' אחרת נר' איפכא והביאה בח"ב סי' קנ"א ומרן בסי' מ"ז כ' שנשאל על ראובן שהודה בכ"י לנמואל ן' שמעון אחיו שכל מה שיש לו בין קרקע בין מטלטלים היה משותף בינו ובין שמעון אחיו ואח"ך נשא ראובן אשה ושעבד לו כל נכסיו ואח"ך נפטר ראו' ונמואל בא בכ"י לחלוק הנכסים ואלמנת ראובן טוענת שאינה מאמינו וכו' והשיב דאי כ' מטלטלי וכו' אינו נאמן ואי לא כ' מטלטלי וכו' נאמן יע"ש ק' דמתוך השאלה נראה דכל הטענה של האלמנה היה שהודאה היה אחר שנשאה ומש"ה אינו נאמן ק' דהא אפי' אם היה ההודאה אחר שנשא אפ"ה נאמן כיון שהיה קודם שתבעה וא"כ ק' ג"כ במה שהשיב דאי כ' מטלטלי וכו' דאינו נאמן ולמה אינו נאמן כיון שההודא' היה קוד' התביע' ויהי' נאמן אף על המקרקעי וגם ק"ל שהתשובה זאת דהביא מרן בסי' צ"ח לתשו' דסי' אלף מ"ז ותשו' שהביא מרן בא"ה סי' ק' בראובן שהודה שקבל ממנו פקדון וכו' אשר מתרי התשו' האלו נראין דאפי' דהיה קודם התביעה אינו נאמן והוא היפך מתשוב' הלזו. אך מה שנר' לע"ד הוא דאי משום הא לא איריא דלעולם הרשב"א ז"ל ס"ל דאי הודה בממון שבידו שהוא של אחרים קודם שתבעוהו בחובו אז נאמן ואי הודה לאחר שתבעוהו בחובו אז אינו נאמן וכמ"ש הענין בפי' בתשובה דהביא מרן בסי' צ"ח וכמ"ש לעיל ותשו' דהביא מרן בח"מ סי' מ"ז ובא"ה סי' ק' ובח"ב סי' קנ"א מיירי דהודא' הויא קודם התביעה אך את זאת ג"כ מלמד לנו הרשב"א דדוקא כשלא כ' מטלטלי וכו' דאז קודם התביעה אי רצה זה היה יכול ליתנם במתנה מש"ה נאמן היום לו' שהן של אחרים במגו דאי בעי הוה יהיב להו במטלטלים אך כשכתב בכתוב' מטלטלי וכו' דאז אינו יכול למוכרם ה"ה ג"כ שאינו נאמן לו' שהן של אחרים ואי משום תשו' דאלף מ"ז ראיתי בכתבי הרי"ף ז"ל בתשו' ששלחה להר' פני משה וראיתי בפי' שכונת הרי"ף הוא דמוקי תשו' דאלף מ"ז כשכבר היה עליו תביע' כתו' אשה וכן ג"כ פי' בתשו' דהביא מרן בא"ה סי' ק' ואינו רחוק לו' דתבעו לו דמאין יפרעו כתובתה ואח"ך הודה שהיה פקדון ביד אחרים אינו נאמן אפי' כשלא כ' מטלטלי וכו' וכיון שכן מוכרחים אנו לו' דמחלק עם רבו הר' יונה. הנה ממקום אחר נסתייע הרי"ף ז"ל מתשו' הרמב"ן לתמיה אשר יש על הר"מ דאיך כ' דאינו נאמן על המטלטלים שבידו שהוא של אחרים תמה ה"ה ז"ל דיהא נאמן במגו דיוכל ליתנם במתנה וכ' ה"ה ז"ל והרמב"ן אמר כמסתפק שאחר שתבעוהו בחובו אינו נאמן לו' במה שבידו שהוא של אחרים יע"ש הרי משמע דדוקא אחר שתבעוהו בחובו אז אינו נאמן מחזקה אך אם היה ההודאה קודם התביעה נר' דפשיטא ודאי דנאמן ולזה ג"כ דחה הר' פני משה דהך לישנא לאו דוקא וכונתו לחלק בין כשהודה קוד' שחב לאחרים לכשהודה אחר שחב לאחרים וכו' יע"ש. ואי משום הא לא איריא דהרי"ף אומר ודאי כונת הרמב"ן הוא שלא לחלק די לו מה שאמר דאינו נאמן לו' במה שבידו שהוא של אחרים חזקה שהוא שלו ולמה לו לכתוב דברים שאינו צריכים ואדרבא יש לנו ללמוד ממנה איפכא א"כ נמצינו למדין דדברי הרי"ף שרירים וקיימים. הנה ראיתי להרב בני חיי בביאורו לח"מ בסי' מ"ז שתמה על הרי"ף ז"ל דאותה תשו' דהביא מרן בא"ה סי' ק' שממנה הוק' להר' בני שמואל מנגדת לחילוק זה דמסתמא שם מיירי קודם תביעה דלא ניתנה כתו' לגבות מחיים ששם משמע שקודם שנפטר שמעון הוציא ראובן כ"י שהודה שקבל ממנו פקדון וכן מ"ש עוד ואפי' הודה שמעון בשעת פטירתו וכו' משמע דהוי קודם התביעה ואעפ"י שזה אפשר לדחות דבשעת מיתה כלאחר תביעה דמי מ"מ בתחילת דברי הרשב"א משמע כמ"ש ודו"ק עכ"ל ה' בני חיי. ולע"ד נר' דלק"מ דכיון דהר' בני חיי אומר דבשעת מיתה כאחר תביעה דמי וא"כ תשו' דאלף מ"ז מיירי בשכיב מרע א"כ אתי שפיר חילוק הרי"ף ז"ל דאותה תשו' דאלף מיירי לאחר תביעה ומש"ה אינו נאמן אך תשו' דהביא מרן בסי' מ"ז מיירי דהודאה היה קודם התביעה ומש"ה אינו נאמן על המטלטלי' כיון שלא נשתעבדו לכתובה א"כ נאמן במגו וכיון שהיו קודם התביעה על הקרקעות אינו נאמן ואפי' קודם התביעה כיון שלא יש מגו וכמבואר אך אי משום תשו' דהביא מרן בא"ה סי' ק' דמורה דהוי קודם תביעה ל"ק דכפי מ"ש מוהרנ"ח ז"ל דתשו' זאת מיירי כשכתב לה בכתובה מטלטלי וכו' ל"ק דאפי' דמיירי קודם תביעת כתובתה אינו נאמן דכל מה שאמרי' דנאמן היינו דוקא במטלטלים דיש מגו אז נאמן כיון שההודאה היה קודם תביעה אך בקרקעות אף שהיו קודם התביעה אינו נאמן וא"כ כשהתשו' זאת מיירי כשכתב מטלטלי וכו' אז אפי' שיהיה קודם התביעה אינו נאמן כיון שכ' לה מטלטלי וכו' ואדרבא תמהתי מאד על הר' בני חיי דהניח קו' זאת בתימה כיון דהוא ז"ל כ' למעלה מזאת למה שכ' הר' פני משה דקו הרי"ף וקו' הר' בני שמואל כולם עולים בקנה אחד כ' ע"ז הרב בני חיי דאי לא הוה תשו' דאלף מ"ז לא הוה ק' דאותה דא"ה מיירי בדכתב לה מטלטלי וכו' וא"כ אמור מעתה דאיך הר' לא חש לזאת והק' קו' הלזו והניחה בתימה דאפ' דהרי"ף ז"ל מוקי לה כמ"ש לעיל. ואנא דאמרי דזכינו להבין דברי הרנ"ח דלק"מ כל מה שתמהנו עליו לעיל דאי משום תשו' דסי' צ"ח דהביאה מרן דנר' ממנה דכיון דההודאה היה אחר שהיה חייב לזה אינו נאמן וא"כ כיון שתשו' זאת מוקמי' לה בדכתב לה מטלטלי וכו' משמע הא אם לא כ' נאמן ומתשו' זאת דהביא מרן בסי' צ"ח נר' ממנה דאף על המטלטלים אינו נאמן וכן ג"כ תמהתי עליו מתשו' דאלף מ"ז אך במה שכתבנו נ"ק ונ"מ דלעולם תשו' זאת דהביא מרן בא"ה מיירי בדכתב לה מטלטלי וכו' הא אם לא כתב נאמן לו' על המטלטלים שבידו שהוא של אחרים כיון היה קודם התביעה וראיתו מתשו' זאת דהביא מרן בסי' צ"ח וכמ"ש לעיל ותשוב' וב' זאת דאלף מ"ז דמיירי בשכיב מרע כלאחר תביעתו דמי ומש"ה אף על המטלטלין אינו נאמן ובמ"ש ודו"ק:

תוכן העניינים

שות בני יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה