שות בני יוסף· רבי יוסף יהושע קאריו
סימן יב
כתב הרמב"ם פ"ה מה' חמץ דין ט' דגן שנטבע בנהר וכו' ואם מוכרו לעכו"ם קודם פסח מוכרו מעט וכו' ושורשו פתוח במס' פסחים ד' מ' ההוא ארבא דחיטי דטבעא בחישתא שריא רבא וכו' הדר אמר רבא ליזבנינהו קבא קבא לישר' וכו'. וחזה הוית להר' תורת חיים בשיטתו לע"ז ד' ס"ה בההיא עובדא דנפל יין נסך על חיטי דהדר שרא רבא למטחי' ולמיפאי' וכו' נרג' הר' הנז' דמ"ש מעובד' דפסחים הנז' דשרי בקבא קבא וביין נסך אינו מותר אלא בטחינה וכו'. ולע"ד נראה דבשלמא בעובדא דפסחים כיון דהוי ספק חמץ דאינו ודאי חמץ משום שנטבע בנהר מש"ה הוא מותר בקבא קבא כיון דמעיקרא הוי ס"ס ספק שמא לא נחמץ ואת"ל נחמצת שמא עכו"ם מוכרו לעכו"ם כמוהו ולא ישר' אמנם בההיא דיין נסך את"ל מוכרו לישר' הרי הוא איסור. וכן ראיתי להר' שם יוסף ז"ל ד' ס"ו ע"ג דתי' כן למה שהקשה שם להר"ן מדידיה לדידיה דבפ' כ"ש פסק דנזבנינהו קבא ובע"ז כתב דאסור למכור טריפה לגוי שמא יחזור וימכרנה לישראל אפי' בדבר מועט וחילק כן יע"ש ואח"ך חזרתי לאחורי לומר דזה אינו נחשב בספק א' כפי מ"ש הר' בית דוד ז"ל ביו"ד סי' ז"ך דהביא משם הרא"ש והאגודה דס"ל דמותר למכור לגוי קמח שיש בו תולעים ולא חיישי' שיחזור וימכור לישר' וכתב הטעם דלא דמי לבגד שאבד בו כלאי' דלא ימכרנו ליש' וכן ההיא ארבא. וכו' דהתם ליכא אלא חד ספק אבל הכא איכא תרי ספקי ספק שמא ימכרנו לישר' ספק לגוי ואת"ל שימכרנו לישר' ימכרנו חטים או קמח שהוא ניכר ולומר נמי דשמא יעשה פת שאינו ניכר הוו תרי ספיקי יע"ש דנר' דבענין דיש תרי ספיקי התם אמרי' דאפי' הרבה לא שנא לעולם הוא מותר ואם איתא דבדגן שנטבע נמי נחשוב כתרי ספיקי א"ם אמאי אינו מותר אלא דוקא בתיקון קבא קבא. ואם כן תירוץ הרב שם יוסף חלף הלך כפי מ"ש. ושוב ראיתי דגם הרב הנז' אח"ך חזר בו דכתב וז"ל איברא דלפי מ"ש מוהרי"ד ז"ל בה' פסח דלדעת הר"ן ההיא ארבא הוי ודאי חמץ ק' למה אסר בתרנגולת אפי' אחת למכור לגוי דהוי דבר מועט וכו' יע"ש. ולע"ד נראה לעיקר קושיתו דלמה אסרי' בתרנגולת אפי' דבר מועט דלא דמי לחמץ דהא דאסרי' בתרנגולת הוא מטעם דאם הגוי מוכרו לישראל זה הדבר מועט עכ"פ מוכר לו איסורא דוקא אמנם בחמץ דהמכירה דמוכרו ישר' לגוי הוא קודם פסח והספק דמוכר הגוי לישראל הוא קודם פסח אם הוא דבר מועט תלינן דגם קודם פסח אוכלו ישראל דהוי דבר מועט וכמ"ש הר תורת חיים הנז"ל: תו הקשה הר' שם יוסף וז"ל ועוד ק' דאי ההיא ארבא דטבע בחישתא הוי ודאי חמץ לדעת הר"ן תקשי ליה מההיא מתני' דכלאים דתנן בגד שאבד בו כלאים אסור למוכרו וכו' הרי דאפי' בגד אחד דהוי דבר מועט ולא אמרי' דמסתמא עכו"ם לצורך עצמו קנאו כדאמרי' בחמץ יע"ש. ולע"ד לא דמי כעוכלא לדנא דהתם מה דהתרנו בדבר מועט משום דאיכא תרי אופנים בכמה ספיקו' משום דתלינן להקל דלקחו העכו"ם לעצמו ואף שמוכרו לישראל כיון דהוי דבר מועט יאכלנו הישר' קודם פסח אבל התם ליכא אלא חלוקה אחת דיקח העכו"ם לעצמו כנדון זה לא התירו. ועוד דיש לחלק בין מלבוש למידי דמיכל דבמידי דמיכל ובדבר מועט אם לקח העכו"ם לעצמו ביום אחד או בב' ימים אם לקחו עכו"ם לעצמו כבר כלה ונאבד האיסור דאוכלו תכף ואין אחר המעשה כלום דלא יש תקנה עוד למכור זה האיסור אמנם במלבוש אף דלקחו עכו"ם לעצמו לא תאמן עצמך עדיין דאפשר דאחר שעשאו זה הבגד ללבוש ועבר ששה חדשים ונעשה מעט ישן ול"ו קמה עוד רוח אחרת אתו ומוכרו דהאיסור אינו כלה ונאבד במהרה כשנשתמש ממנו ואינו כחטים דכשרוצה להשתמש בו תכף כלה ונאבד ובענין כזו לא יש בו היתר כלל. וכפ"ז לדידי דעת קלושה אין נראה להתיר למכור קמח שיש בו תולעים לגוי מעט כמו בחמץ דלא דמי לחמץ מכמה ענינים וכמ"ש לעיל ועיין להט"ז והש"ך ביו"ד סי' פ"ד דהתירו למכור מעט אבל המ"א והפר"ח והר' פני' מאירו' בח"ג סי' ל"ה הוכיחו דבשאר איסורין לא סמכינן אהך תקנתא ולפי קע"ד האמת אתם:
ואגב זה אמינא מה שהראה לי הרב כמוהר"ן ירושלמי יצ"ו מ"ש הרב ערוך השלחן בסי' תס"ז דברים סתומים וחתומים לא ידעתי שכול דהביא מ"ש הפר"ח והמ"א והר' פנים מאירות דהוכיחו דבשאר איסורין לא סמכינן אהך תקנתא מע"ז ד' ס"ה ול"נ דהתם כיון, דאפ' בתקנתא אחרינא דלא חיישי' בה למידי לא שרינן קבא קבא אמנם בחמץ לא שייך הך תקנתא למטחינהו וכו' דאע"ג דפת של גוים אסור באכילה בהנאה מיהא מותר וחיישינן שמא יקנה ישר' ויתן לפועליו וחמץ אסור בהנאה יע"ש. ודברים אלו אין להם שחר דמלבד דאי חיישת להכי גם ביין נסך נמי ניחוש הכי כיון דגם יין נסך הוא אסור בהנאה ובזה יש לישב. עוד קשה טובא דאיך יש חששא בזו דמי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לקנות פת מן הגוי דלו יהיה דהישר' אינו יודע דדגן זה הוא שנטבע תיפוק ליה דהוא חמץ דהגוי ודאי לא נזה' לעשותו מצה וכי פת סתם מן עכו"ם הוא מותר וכ"ש דפת זו כבר עשאו הישר' מקודם שלא בפני ישר' דכך הוא תקנתא דרבא בע"ז ד' ס"ה דודאי אין לו' דחיישי' דעושה הגוי כעין מצה דהרי אין עכו"ם עושה אלא כישר' מקודם וא"כ אדרבא לא יש חששא לא מינה ולא מקצתה וצע"ג: