אור ברסלב

שות בני יוסף· רבי יוסף יהושע קאריו

סימן ח

סימן ז

נשאלתי בענין המקוה שנעשה מחדש זה כמה ימים פעה"ק ירושלם ת"ו ומחממין מימיו מתחתיו מעש"ק ואנשי מעשה טובלים בתוכה ביום ש"ק כשיש לו צורך. וכ"כ כשלא יש מים במקוה הנז' טובלים במקוה של בית המרחץ ולכאורה נר' דלאו שפיר עבדי כאשר נבאר. אם יש טעם להתיר בכחא דהיתרא. וה' אלדי'ם יעזור לי כיר"א:

תשובה לע"ד נראה לכאורה דמלתא כדנא לא מצאתי דבר מספיק כדי להתיר וזה החלי בס"ד. והנה שורש דין זה נובע במס' שבת ד' מ' ע"א דאמרי' התם אמר ריב"ל בתחילה היו רוחצין בחמין שהוחמו מע"ש והתחילו הבלנין להחם בשבת ואומרים מע"ש הוחמו אסרו את החמין והתירו את הזיעה ועדיין היו רוחצין בחמין ואומרי' מזיעים אנחנו אסרו להן את הזיעה והתירו חמי טבריא וזיעה במקומה עומדת ע"כ. וכן אמרי' שם ד' ל"ט ע"ב גבי מאי דאיפליגו תנאי בברייתא לא ישתטף אדם כל גופו בין בחמין בין בצונן דברי ר"מ ור"ש מתיר ר' יהודה אומר בחמין אסור בצונן מותר ואמר ר' יוחנן הלכה כר"י וכ' רש"י ז"ל בד"ה והאי תנא דפלוגתייהו הוא בחמין שהוחמו מע"ש וכ"פ כתבו התוס' בד"ה בין בחמין וכן כתב הריטב"א בשי' לשבת מכ"י יע"ש. ועוד איפלגו אמוראי התם בחמין שהוחמו ע"ש דרב סובר דרוחץ כל גופו אבר אבר ושמואל סבר פניו ידיו ורגליו. והרא"ש בפסקיו הביאו האי סברא דשמואל לחוד לפסוק הלכתא כותיה. וכן הרי"ף ז"ל הביא האי סברא דשמואל דדעתו לפסוק כוותיה. והר"ן שם כתב דנקטי' כותיה דשמואל דתניא כותיה יע"ש. והרמב"ם בפ' כ"ב מה' שבת ה"ב פסק וז"ל מפני מה אסרו חכמים ליכנס במרחץ בשבת מפני הבלנין וכו' וכ"כ הטור בא"ח סי' שכ"ו פסק וז"ל אסור לרחוץ כל גופו בשבת ויו"ט אפילו במים שהוחמו מע"ש ויו"ט וכן פסקו מרן בס' הקצר יע"ש דמכל הני רבוואתא דאסרו רחיצה בשבת הא ודאי דבנ"ד נמי דינא הכי דדא ודא אחת היא דמ"ש טבילה מרחיצה. ואף גם זאת דהיה אפשר לחלק בין לחיצה לטבילה דלאו דרך רחיצה היא וכמ"ש בש"ס בפ' חבית ד' קמ"ז דקאמרי' שם הרוחץ דיעבד אין לכתחי' לא מכלל דלהשתטף כל גופו אפי' לכתחי' ש"ד ופי' רש"י דלאו דרך רחיצה היא יע"ש. הא לא קיל"ן כהאי מתני' דאוקימנן כר"ש ולית הלכתא כוותיה אלא כר"י דאפי' שטיפה אסור. ובסוגיא הלזו מפ' כירה ד' ל"ט ע"ב הנז' לא עזבה נפשי לשאו'ל מאי דקשיא לי לכאור' במאי דמותיב הש"ס מאי רחיצה אילימא רחיצת כל גופו אלא חמין שהוחמו בשבת הוא דאסורין הא חמין שהוחמו מע"ש מותרין והתניא וכו' אמאי לא משני דהא דנקט במתני' אם בשבת כחמין שהוחמו בשבת לאו משום דתידוק מינה לחמין שהוחמו מע"ש דמותרין ברחיצה אלא כדי לאשמועי' דאסורין בשתיה משום דהוחמו בשבת ותידוק מינה דאם הוחמו מע"ש מותרין בשתיה דדוקא רחיצה אסורה אבל בשתיה מותר להחם בע"ש כדי לשתות בשבת. ועיין להרב בית דוד ז"ל בה' שבת בסי' ק' וק"א דפסק להתיר להחם בע"ש כדי לשתות בשבת יע"ש וא"כ נימא דמאי דנקט מתני' הוחמו בשבת אינו החידוש על ענין רחיצה אלא לענין שתיה דתידוק מינה דמע"ש מותר. ובדוחק אפשר לומר דס"ל להש"ס דזה דבר פשוט ולא אצטריך לאשמועי' האי מתני' ואלא ודאי החידוש הוא לענין רחיצה ולא לענין שתיה. ועוד אפשר לתרץ דמה דלא משני הש"ס הכי היינו משום דהיינו צריכים לפרש נמי דהדיוק מתני' דמע"ש מותר בשבת לשתיה היינו דוקא כשטומנין בתנור כדי לשתות למחר דוקא ולא בלילה וכמ"ש הר' הנז' בסי' ק"א וכיון דלא פסיקא מילתא לא נדחק הש"ס לתרץ כן דכונת מתני' היינו ביום שבת דוקא. ואולם צריך להבין בדברי הרב הנז' דבסי' ק"א פסיק ותני דדוקא ביום מותר ובלילה אסור ובסי' ק' סתם דבריו וכתב בסיום דבריו וז"ל והנה מה שנוהגין ליתן מעט מים לשתיה בתנור ע"ש וכו' ומ"מ טוב ליזהר ליתן מבע"י דאז שרי וכו' ע"כ דמשתמען מלוהי דהוא מותר בכל גוונא. וצ"ל דבסי' ק"א דמיירי דהוא מבע"י שרי אף בלילה כיון דהוי מבע"י לא חיישי' שיחתה בליל' להתחמם היון דכבר היה שהות רב דדוקא אם הוא עד מוצאי שבת התם כתבו התוס' במס' שבת ד' י"ח דחיישי' שמא יצטנן וכו' דכיון דעבר זמן רב זמן זמנם מש"ה חיישינן שמא יצטנן אבל מבע"י עד הלילה לא חיישי' הכי ומה גם לפי דעת הרב הנז' דכ' דכ"ז שכתבו התוס' דחיישי' שמא יצטנן היינו דוקא כשמטמין מים לבד אבל במטמין בתנור שמטמין חמין שיש בו אש הרבה דודאי עומד בו החום לא חיישי' וכו' יע"ש. אבל בסי' ק"א מיירי במטמין עם חשיכ' דהתם לא שרי לשתות בלילה דחיישי' שמא יחתה כיון דלא היה שהות הרבה. ברם אי קשיא הא קשיא על הש"ס במאי דפריך והתניא חמין שהוחמו מע"ש וכו' ומאי קושיא שאני התם דאסור הוא משום דהם חמי האור ומשום גזרת הבלנים דמחממים בשבת אבל כאן במתני' דהם חמי טברי' דמותרין וכמ"ש בש"ס דהתירו חמי טבריא וכן פסקו קמאי ובתראי כאשר אבאר לקמן בעה"י א"כ שני דין מתניתין לברייתא ומש"ה מותר:

ומטעם זה אפשר למצוא סמך להתיר בנ"ד בענין המקוה של בית המרחץ דוקא דעכ"פ אינם חמי האור ממש אלא מתחממים מחום המרחץ דשמא בזה לא גזרו רבנן כיון דכל הטעם שאסרו חכמים הוא משום דהרואה אומר היום הוחמו וכמ"ש רש"י שם גבי מ"ש בש"ס אבל בכלי ד"ה אסור כתב וז"ל דהרואה אומר היום הוחמו וכאן כ"ע ידעי דבמקוה הנז' לית בו אור מתחתיו דלא יש שם כלי מתכת כנהוג אנא מחום המרחץ ודמי קצת לחמי טבריא. ועוד דבמקוה הנז' לית בו משום גזרת הבלנין משום שמא יבא להחם בשבת כמ"ש דכיון דאין בו הכלי של מתכת כנז'. והרי זה דומה לטעם ההיתר שהתיר הרב בני יאודה עייאש ז"ל בתשו' סי' ל"ב דכתב וז"ל דמקוה המיוחד לרבים שאני דרבים מזהר זהירי ולא אתו לידי טעות שיבואו להחם בשבת דכל חד מדכר לחבריה וכו' וגם ביחידי' שיש להם לקוחות בחצרם יש להתיר דהנך נמי ליכא למיחש משום דסתם נשים עומדות על גבן לעיין לראות אם טובלות כהוגן ממילא לא יבואו להחם בשבת יע"ש. והדבר הקשה לע"ד דאינו מספיק כל זה להעלות ארוכה בתיקון זה דמה בצע כיון דכל הטעם האיסור הוי משום שהרואה אומר היום הוחמו והנה הוא עושה כן וכמו שפרש"י ז"ל וכן עלה על שפתיו הרב הנז' דברי רש"י הנז"ל וא"כ איך נאמר דמותר משו' דרבי' מזהר זהירי. אמנם לב' הט' שכ' בעניותין לעיל ניחא דהתם כול' יודעי' דאינם חמי האור ממש ומט' זה נר' להתיר בבית המרחץ דוק' ולא בטבי' של הכולל יע"א דהם חמי האור ממש. איך שיהיה עכ"פ גברא רבא קא חזינא ואילן גדול לסמוך עליו להתיר במקוה המיוחד לרבי' ומשו' דמדכרי אהדדי ואף שיש לדחות דבריו וכמש"ל מ"מ גברא רבא אמרה וכדי לצאת י"ח דעת עליון יקח חבר עמו כדי לטבול שם בשבת. ואולם נר' טעם להתיר אף במקוה של הכולל דכ"ז אינו נכנס בסוג מים חמין אלא פושרי' דהופג צינתן מיקרו וכהאי שיעורא וכמ"ש בתשו' חכם צבי סי' י"א דאסר לנו את החמין והתיר פושרים יע"ש אה"נ ס"ט ע' להר' שביתת יו"ט חא"ח סי' ח' ולהר' גנזי חיים מער' ט' אות ג'):

תוכן העניינים

שות בני יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה