שות בני יוסף· רבי יוסף יהושע קאריו
סימן ד
נשאלתי בראובן ושמעון שקנו חזקת חצר שהיו דרים בו בחצר הנז' והיו שמים אותו בשומא הבתים של כל אחד מהם והיה הנשאר שוכרים אותו בשכירות ובסדר הזה עמדו זה ב' שנים והריוח באמצע ויהי היום עברו דברי ריבות בין שני השותפין הנז' פעם ושתים ושלש עד דבאמת לא היה אפשר שידורו עוד שניהם לא יכונו עד דאשתו של שותף א' באה בעלילה ובשקרנות לו' שקראה לה השותף האחר זונה נשכחה מה שלא היו דברי' מעולם באמת ובאמונ' והן היום בא השותף א' אשר נתעלל בשקרנו' הנז' לומר דאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת נסתפק השותף אם יכול לכוף את חבירו לדון בדין גוד וכו':
תשובה אנכי הרואה ששאלה זו סתומה וחתומ' שלא בא מפורש באר היטב כיצד מוצאי ומובאי החצר הנז' ואבא היום לבאר כל הפרטים להיכן הדין נוטה ומסתעף לכמה סעיפים. ראשונה אם יש בחצר זה כדי חלוקה או לא. עוד זאת אם כל אחד מכיר את חלקו או יד שניהם משתמשים בה. עוד בה אם שייך בחצר זה לעשות מחיצה ביניהם ולחלוק בתכלית החלוקה כדי שלא יבא היזק ראיה. זאת ועוד אם אחר החלוקה יש לכל או"א דרך בפ"ע ובור ובית הכבוד וסולם לעלות לגג לכל א' בפ"ע ותחילה נבאר אם אעיקרא בחזקות אם יש בו דין גוד וכו' ועיין למוהרימ"ט בח"מ סי' כ"ד ומוהר"א ששון סי' פ"ה דכתבו דחזקו' הם נידונין כקרקע גם לדין זה וכן משמע ממוהריב"ל בח"ב סי' נ"ב דנדונו היה בשותפין בחזקת חנות ואח"ך טען ראובן דינא דגוד וכו' והשיב הר' מטעם ס' הר"י הלוי ז"ל דגוד או אגוד לא שייך אלא ביורשין וכו' ולא בשות' יע"ש הרי דאם הוה כירושה כדינו אית ליה דינא דגוד וכו' ואולם בזאת התשו' דמוהריב"ל הנז' יש לערער דהרי כמה רבוואתא חלקו על הר"י הלוי הנז' ה"ה הרשב"א בח"א סי' תתקי"ג והרמב"ם פ"א מה' שכנים אלא דבזו אינו מספיק כיון דזה הוא המוציא והמע"ה כיון דהאחר נקרא מוחזק וזה יוכל לומר קי"ל כר"י הלוי ועיין למוהרש"ך ח"ג סי' ס"ח אמנם יל"ד אמאי לא עלה על שפתיו דגם הרא"ה ור' יונה והראב"ד קיימי בס' זו. וכזאת וכזאת יש לפקפק בתשו' מוהרשד"ם ח"מ סי' קנ"ח דפ"ז סוע"ד וז"ל ולא שייך לומר כאן ס' ר"י הלוי וכו' וכבר חלקו עליו הפוס' וכו' יע"ש אתמהא דלא זכר שר לכמה רבוותא דקיימי בחדא מחתא ואמנם אין לדקדק מכאן דנר' מדבריו שרצה לזכות לראובן מט' דכבר חלקו עליו הפוס' ולפי האמור לעיל ק' דכיון דזה הוא המוציא והמע"ה כיון דהאחר נקרא מוחזק יאמר האחר קי"ל כס' ר"י הלוי ודעימייהו זה אינו דכונת הרב אינו משום שכבר חלקו עליו הפוסקים אלא טעמא הוא במ"ש אח"ך וז"ל אלא אפי' לדעתו היכא דב' רצו לחלוק וליפרד החבילה מודה יע"ש ופשוט והביאני לזה במה שראתה עיני להר' עדות ביעקב סי' ס' שהביא תשו' הלזו ותמה עליו באופן אחר שתחי' ראו הביא לנו תשו' הרשב"א בח"ב סי' קמ"א דלא אתי ספק תקנה ומוציא מדין תורה ואח"ך הביא תשו' הנז"ל ותמה עליו כנז' והביא דברי מוהרשד"ם הנז' והוסיף נופך משלו בעד דברי הר' מה שלא קאמר הוא וז"ל וא"כ מצי למימר קי"ל כוותייהו מה דלא חזינא כהאי סימנא בדברי הר' הנז' כדברים הללו ולא ידענא מאי קאמר. ותדע דהרי הרב נקט בלשונו הטהור וז"ל ולא שייך לומר כאן ס' ר"י הלוי וכו' ואם איתא דכונת הר' היינו לומר דהוי יחיד ומצי למימר קי"ל כוותיה דרבים ולא גבי יחיד איך שייכי דברים הללו לומר דלא שייך וכו' כיון דהכונה הוא לומר דלא קי"ל כוותיה וזה פשוט וזה אינו אלא פלא: ובהיותי בהאי ענינא ראיתי למוהרש"ך ח"ג סי' ס"ח דנדונו היה בשותפין שהיו בחנות א' ואחר השותפות קנו שניהם חנות א' עם מערה לפנים ממנה לשמור נכסי השותפות וכו' ואח"ך חלקו עמו ורוצה לטעון גוד וכו' והשיב הר' ז"ל דלס' הרי"ן מיגאש וכו' הי"ד ביורשים וכו' לא בשותפים וכו' יע"ש ולדידי לא מכרעא דהרי אפשר דגם הר"י הלוי ודעימייהו מודו וכמ"ש הרשב"א והביאו הרב ב"י בסי' קע"א ס"ק ל"ג דטעמא הוא שאם עמדו וקנו מאחר מה שאינו ראוי לחלוק אם לא שנתרצו בכך מתחי' לדור או שלא לכוף וכו' ומי הזקיקם וכו' יע"ש וא"כ בנ"ד דהוכרחו ע"כ שלא בטובתו לקנות החנות והמערה כדי לשמור נכסי השותפות לא שייך הך טעמא מי הזקיקם לקנות בשיתוף עוד בה דכפי תשו' מוהרשד"ם בח"מ סי' קנ"ח דאדרבא היכא דלא לקחו אלא אדעתא שיהיו שותפין אבל כששניהם רצו לחלוק וליפרד וכו' יע"ש וכן נמי בתשו' מוהרימ"ט ח"מ סי' כ"ד יע"ש הכא נמי דכבר חלקו בשותפות' הא ודאי דיכול לומר גוד או אגוד וכן ראיתי להר' עדות ביעקב ז"ל שתמה כן לתשוב' מוהרשד"ם הנז'. עוד ראה ראיתי להרב הנז' דתמה למוהרשד"ם במה שדימו לפלוגתא דרבוותא דאית דסברי דאין דינא דגוד וכו' אלא היכא דיד שניהם משגת וזכו לראובן מטעם מש"כ הרי"ף שהכל הולך אחר התובע וכו' ולזה תמה דהרי כיון דהמלוה שבנדון הר' אינו מניח וכו' א"כ נמצא דגבי ראובן אגוד איכ' גוד ליכא ולא אמרי' ליה גוד מידי דהוה אחציו עבד וחציו ן' חורין ודכוותא נדון הר' אפשר דגם הרי"ף מודה וכו' יע"ש:
ואנא זעירא באמת לא זכיתי להבין כונתו בזה דהרי תקשי זאת הקושיא להרי"ף ז"ל דקאמר דאף בעני ועשיר אם תבע העשיר גוד וכו' שומעין לו אף דליכא גוד וכו' הרי בחציו עבד דלא אמרינן כן בש"ס אלא ודאי דזה לא נכנס בסוג קו' כלל דהרי אוקמה הרי"ף כונת הש"ס בהדיא דב' אחים אחד עני ואחד עשיר וכו' ומקשי' לימא גוד או אגוד וכו' ומשנינן גוד איכא אגוד ליכא וכו' היינו לגבי העני דהוא התובע דדבריו קאי לגבי עני דהכי קאמר הרי העשיר אומר לעני וכו' קאמר הברייתא הכי אבל אה"נ אם העשיר הוא התובע אמרי' גוד וכו' א"כ ה"ה נימא הכי בכונת הש"ס דמקשה מההיא דחציו עבד וכו' דמשנינן גוד איכא אגוד ליכא דהיינו לגבי התובע דהיינו רבו דאינו רוצה שיכופו אותו לעשותו ן' חורין אין בו גוד או אגוד אבל אה"נ דאם הנתבע יש לו טענת גוד או אגוד שומעין לו אפילו דשכנגדו לא אפשר ליה לגוד או לאגוד. ותו דאעיקרא בחציו עבד וכו' לא יש טענת גוד או אגוד לא לזה ולא לזה דדוקא העבד יכול לקנות חלקו ויעשה ן' חורין אבל אינו אומר קנה חלקו וכו' כאשר פי' רש"י ז"ל בד"ה ה"ג שאני הכא וכו' יע"ש וא"כ מאי תלונתיה על מהרשד"ם מהך סוגי'. אלא דניחזי אנן פי' רש"י הנז' מאי כונתו פי' המלות. ותו דמתני' מיירי בעבד כנעני וכ"ת כיון דשחררו ה"ז נקרא ישר' א"כ הרי נעשה גר ובגר אמרי' במציעא דע"א דגר אינו נמכר כעבד עברי ותו במוכר עצמו נמכר יותר על שש וכמ"ש בקידושין די"ד ע"ב ועיין להרמב"ן בחי' לבתרא והר מלך שלם בשער הב' דס"ג ע"ב והרב מחנה יאודה דקע"ב ע"ג ומה שפי' כונת רש"י פי' המילות וכ"כ ק' לע"ד מ"ש בש"מ לבתרא ד"ב וז"ל אין ע"ע מוכר עצמו ליותר משש כמו שפירש"י עכ"ד וכנר' מדבריו שהוא דברי הרשב"א ז"ל והוי היפך סוגיא ערוכה מקידושין ד' י"ד וכנז':
והנה עיקרא דמילתא שורשו פתוח בפ"א דבתרא די"ג פלוגתא דר"ן ור"י בדבר דאית ביה חלוקה ופסקו הפוס' כר"ן כמ"ש הטור ומרן בס' הקצר בסי' קע"א ואולם העיקר תלוי בפלוגתא דרבוותא דלדעת ר"י והראב"ד וכו' וסיעת מרחמוהי סוברים דכל זה דאיכא דין גוד וכו' היינו ביורשים ומקבלי מתנה לא בשותפים שנשתתפו וכן ס' הרא"ה כמ"ש בס' נימוקי יוסף וכ"כ עוד שם דרבינו יונה ז"ל קאי בהך ס' וכן הביא בש"מ בשם רבינו יונה בעליות. אמנם רבינו האיי והרמב"ם והרשב"א בסי' תתקי"ג סוברים דהאי דינא דגוד וכו' שייך אף בשותפי' וכן הסכים הרא"ש בפ"ק דבתרא וכן פסק מרן הקצר בסי' קע"א שהרי מהיכן יצא לנו דהרמב"ם סובר דאף בשותפין איכא האי דינא משום שפסק דבשכירות ששכרו ב' מקום אחד בשותפות כל אחד מהם יכול לכוף וכו' כמ"ש הרב נימוקי יוסף ז"ל שם דכ' וז"ל ומדברי הרמב"ם נראה וכו' ומרן פסק כן בשכירות והן אמת דזו היא שקשה דאיך כ' הרב הנז' כמסתפק דמדברי הרמב"ם נר' וכו' והרי ודאי סובר כן. איך שיהיה נקיטינן דבמחלוקת גדול שנוי בדברי הפוס' אם בלקוחות שייך דינא דגוד וכו' והא ודאי בנ"ד דהוי הטוען גוד וכו' היינו המוציא והמע"ה דהאחר נקרא מוחזק וכמו שנבאר בס"ד:
ומיהו נוכל לומר דכ"ז דסוברים כת החולקים ואומרים דלא נאמרו כ"ז בלוקחי' היינו כמ"ש הרשב"א בסי' תתקי"ג דנתן טעם לדברי הראב"ד דסו' כנז' וז"ל דהדעת נוטה להם שאם עמדו שנים וקנו וכו' אם לא שנתרצו בכך לדור וכו' מי הזקיקם לקנות בשיתוף ולפיכך אם קנו או שכרו ביחד הוברר וכו' יע"ש וא"כ אחרי הודיע אלדי'ם אותנו את כל זאת בנ"ד דלא שייך האי טעמ' דהרי הראשון אינו לוקח אלא יורש דיתיב בההוא פחדא שמא תמכור מ' זקנתה את החזקה וכליא קרנא עשה זאת ונתחייב כך וכך בשבוע והב' לקח ממנו מחציתה דהשתא טוען הלוקח סבור הייתי שתתרצה למכור דליכא למימר דהיורש הא' טוען דלא היה דעתי בזה משום דא"כ מי הזקיקני לקנות כאשר כ' הרשב"א שם בסו"ד לדעת הראב"ד וז"ל שהרי הלוקח יכול לטעון סבור הייתי שתתרצה למכור וכו' וע"ד כן קניתי ועכשיו שאינך מתרצה למכור גוד וכו' ועיין להרב פרח מט"א ח"א סי' מ"ט שכ' וז"ל עוד נ"ל לומר דבנ"ד כ"ע מודו כיון שזה הלוקח אשר בא לטעון כנגד יורשי וכו' והט' ודאי דכל שהוא יורש כיון דלא קנה אותו אפשר שימכרנו דליכא למימר מי הזקיקו לקנות וכו' יע"ש א"כ גם בנ"ד כ"ע מודו דשייך דינא דגוד וכו' ואע"ג דאין כ"כ דמיון מהתם דשאני התם דאיכא דעת אחרת אבל כאן קנה מאדם אחד הבעל החזקה כולה ולא יש דעת אחר באמצע עכ"פ הא מיהא נימא דזיל בתר טעמא דלא איכא האי טעמא דמי הזקיקו לקנות כיון שבדעתו למכור דלא שייך זה משום דהוא יורש ולא קנאו מתחי' ובזה מודה הראב"ד לט' מ"ש ה"ה בס' הרמב"ם דיכול לומר ע"ד כן קניתי ונשתתפתי שלא להרבות בדמים וכו' ובתוספת נופך משלי דאם הייתי רוצה כולה היה הכרח להרבות בדמים דהא ודאי לעקור כל החזקה מידו ולבקש מנוחה אחר דירה אחרת כל כי האי הא ודאי היה צריך להרבות דמים יותר ויותר דרך משל דאם במחציתה יכולני לקנות באלף בכולה היה צריך לקנות בג' אלפים והיה נזק בכולו אבל עכשיו דנשאר חציה אם שוה אלף יכולני לקנות באלף ות"ק ודוק היטב. ותו דאעיקר' היה הכרח ליתן דמי כולה ובאותם הימים לא היה לי ספוק לקנות כולה והשתא יכולני לקנות הנשאר וע"ד כן קניתי א"נ דמ"ש הרשב"א בטעמו של הרמב"ם דעד השתא יכולני לקבל אותך ועכשיו איני יכול (עכ"מ וחע"ד):