שות בני יוסף· רבי יוסף יהושע קאריו
סימן ג
שאלה שמעון ולוי אחים לא יתפרדו מעולם היו נזונים מתפיסת הבית מן האמצע שלא היו חלוקים מעיסתן ואם האחים הנז' אף דכבר גבתה כחובה ונשאת לאחר ונפטר חל"ש ושבה אחרי בניה בבית אחד מבניה. ויהי היום עברו דברי ריבות ביניהם ועשו חלוקה מכל הבית מחוט ועד שרוך נעל. ובתוך החלוקה טענו האם ושמעון בנה הגדול דלקחו סך מה בהלואה לב"ח למזונות וצרכי הבית ורצו לעכב מקצת המטלטלין מלוי אחיו הקטן עד שיקיים מצות פריע'ה לאחיו שמעון. והנה שם נמצא ת"ח א' שהיה הוא מתווך סדר החלוקה ביניהם והוא אמר דיוצא ערב על החוב מחלק לוי הנוגע לו ולא הטו אזן לדבריו באומרם דהב"ח אינם יודעים ללוי אלא לאם ושמעון והם נתנו משכונות מביתם לבע"ח. בה שעתא ענה לוי ואמר הרי יש לנו ספרים דאין אנו עושים חלוקה בספרי' וכבר יש בהם לחמע כמה עיסות דיש בהם שיעור שיווי יותר מהחוב הנוגע לנו ונתקררו דעתם בזה ול"ו עברו ימים מועטים דנכנס פירוד ביניהם ולא אבו לישב בישיבה אחת בספרים הנז' ונפשם איותה לחלק חלוקה בספרים ולילך בישיבה אחרת אז ענה שמעון ללוי ואמר הנני מעכב הספרים בשביל חובך והוכרח לוי להביא לו משכון זהב מן הבית אזור זהב ששוה יותר מן החוב כפלים ובה שעתא הניח שמעון ללוי ליקח חלוקת ספרים חלק הנוגע לו. ויהי מימים ויקר מקרה בלתי טהור שבבית הזה יש בו מגדל במפתח נעול ושם הניח האזור זהב הנז' ושכח לנעול המנעול והניחו פתוח ונגנב משם ואומרים דביום א' הלכו לגג והניחו האהלים כאשר המה ולא ידעו מי נכנס שם וכיצד נגנב והן עתה טען לוי שישלם שמעון את מותר החוב ששוה האזור ושמעון טוען כי אדרבא הוא בדעתו שישלם לוי את כל החוב שהוא מה יש לו כי מזלו גרם והוא נתן לאמו האזור ושכמ"ה:
תשובה ידענא בנפשאי ערכי עלי מטה יוסף עושה לו פותחת דברים שבלב יודע מרת נפשו לאי חכימאה אנא ומה טיבה של ביאה גברא דלא ידע לכוין אימר'א. זאת אשיב מכיר אני את מקומי. ניכר שפחמי במקום שיאמר לו עמי. כאחד העם כמה יוסף איכ' בשוקא עמא דארעא ויכר יוסף. ברם מה אעשה כי לא יוכל יוסף להתאפק דמלתא כדנא הדברים מגיעים לחתני הי"ו והפציר בי מאד עד בוש זאת הסיבה כי אמרתי הבה נא אבא בעזר משדי ויהי ה' את יוסף לבל אכשל בדבר הלכה ולמוד שאני עתיד למוד אינו אלא לענין הנוגע בדברי הלכה מעט מזעיר וזה החלי בס"ד. ואען ואומר כי שורש דין זה פתחו פתוח במס' מציעא ד"פ במתני' הלוהו על המשכון ש"ש ופסקו הרמב"ם בריש פ' יו"ד מה' שכירות והטור בסי' ע"ב וכן פסק רב אלפס וכל הגאונים פסקו כן דחייב בגניבה ואבידה ופטור מן האונסין ל"ש משכנו בשעת הלואתו ול"ש שלא בשעת הלואתו. ולכ"ע מה שכנגד מעותיו קנאו והוי עליה ש"ש. וא"כ יפה טען לוי דחלף הלך החוב דחייב בגניבה ואבידה אף שלא פשע ואין צורך להאריך בענין זה כלל. אך אמנם במה ששוה המשכון יותר על חובו הנה בזה במחלוקת שנויה בין גדולים קמאי דקמאי דהנה הרי"ף והרמב"ם והר"י והר"ן והנ"י ובעל המאור ובעה"ת ובה"ג כולהו בחדא שיטה קיימי דש"ש הוי אף על היתר מחובו. אבל ר"י והרא"ש סברי מרנן דהוי ש"ח וכ"כ מור"ם בסי' ע"ב. וכאשר כ"ז כבר מנה אותם אחד באחד למצוא חשבון עט"ר מרן מלכא בספרו הבהיר זרע אברהם ח"ב סי' כ"ג ושם בדברי קדשו כתוב וז"ל דמאחר דהרואה יראה להקת הנביאים ראשונים גם אחרונים בהסכמה עלו לדון ולהורות הלכה למעשה דהוי ש"ש אף על היתר מחובו מי הוא זה וכו' יערב לבו להרהר אחריהם חלילה והן אמת וכו' עד כבר נודע דכל הני אתרוותא קיימו עליהם ועל זרעם דברי הרמב"ם ומרן מהריק"א לא יטו ימין ושמאל ומרן מוהריק"א הכי אמר רב בס' הקצר דהוי ש"ש אף על המותר עכ"ד יע"ש. וא"כ האריכות בזה הוא יגיעת בשר ובמקו' שאמרו לקצר. ואולם רגע אדבר דיש להעיר על הר' זרע אברהם דייחס ס' ר"י עם הרי"ף והרמב"ם וכו' דסו' דש"ש הוי יע"ש ואנכי הרואה להטור בסי' ע"ב בהדיא וז"ל אבל ר"י פסק שהמלוה על המשכון ש"ח. ותו דהרב הנז' שם בתוך כדי דבור חזר וייחס ס' ר"י עם הרא"ש דסובר דהוי ש"ח ואחז החבל בב' ראשים. ושבתי וראיתי למרן החבי"ב בסי' הנז' בהגה"ט אות ז' שכ' דמ"ש במרדכי בשם ר"י דהוי ש"ש היינו כנגד החוב דוקא יע"ש דנר' דנעלם להר' זרע אברהם דברים אלו דהנה הרב הנז' כשהביא להקת הנביאי' הנז' הנה הוא מיירי במה ששוה המשכון יותר על חובו ומן התימה למרן החבי"ב ז"ל לפי רוב בקיאותו איך לא זכר שם להר' שער אפרים בסי' קכ"ב דמוקי דברי הטור לס' ר"י דמיירי במה ששוה ליתר החוב אבל כנגד החוב הוי ש"ש כמו שהבין מרן החבי"ב ואמאי לא הביא סמוכות לדבריו ממ"ש הר' שער אפרים כנז':