אור ברסלב
שות בן ימין סימן מג

שות בן ימין· רבי רחמים חיים יהודה ישראל

סימן מג

סימן מב

שייך ליו"ד:

תשובת שאלה מרב טבחייא מעיה"ק ירשת"ו בדין נגלד בריאה וז"ל ואען ואו' כי בגלודה מהותא למי שיודע ורגיל ומשמש אפי' בר בי רב דחד יומא יודע כי יתהוה בב' אופנים. הפן הראשון שנגלד קרום העליון ונראה בשר הריאה גילדי גילדי קמטים קמטים האמנם אין שום קרום עליה כ"א דנראה בשר הריאה החוצה ובודאי קרום התחתון קיים ולית ביה שום רעותא כלל וכלל זה מנהגן של ישראל לבדוק בנפיחה כי אין מה לקלוף וזה פי' נגלד ושורשו פתוח מהא דאמרינן בחולין דמ"ו סע"א א"ר האי ריאה דאגליד כאהינא סומקא כשירה רש"י שם פי' שניטל קרום העליון והופשט כמו גלודא דמתני' לקמן עכ"ל. והרה"ג עמד בפרץ ירושלים זקן ביתי בס' הבהיר נדיב לב ח"א בחיו"ד סי' י"א שאל שאלת חכם בדין נגלד מה דינו וכיצד ראוי לנהוג. ופתח דבריו הביא מימרת רבא הלזו האי ריאה דאגליד כו' ופירש"י היינו דנגלד קרום העליון ונשארה הריאה בקרום התחתון לבד כו' עי"ש. והגם כי אחד הרואה אינו כן בפי' רש"י אולי הוסיף משלו שנשאר קרום התחתון לבד דנלמד ממ"ש רש"י כמו גלודא דמתני' לקמן. ושם במתני' דלקמן דנ"ד ע"א עמ"ש הגלודה מכשיר ר"מ כו' כ' רש"י גלודא שניטל עורה כו' ולא נשתייר כלום עי"ש. דון מינה ואוקי באתרין כי לא נשתייר כי אם קרום התחתון והכי מוכרח דהרי הטור בסי' ל"ו ס"ב פ' דנגלד כשר והוסיף וז"ל ומיהו צריך בדיקה וכ' שם בב"י דהוא דברי הרא"ש דאייתי דברי בה"ג דכ' והוא דלא מפקא זיקא וכ' הרא"ש מתוך לשונו משמע דבעיא בדיקה אעפ"י דלשון הש"ס כשר מש' אף בלא בדיקה מ"מ כיון שנשתנית מברייתה וקרום התחתון דק צריך נפיחה כו' עי"ש. הרי מבואר דעסקינן בגלודה דהיינו שאין בה שום ריעותא כ"א דוקא שינוי מברייתה ולהיות דקרום התחתון הנשאר דק להכי הצריכו בדיקה. והגם דה' נד"ל זצוק"ל שם כ' דהסכמת רוב הפוס' דבנגלד צריך נפיחה. מ"מ כיון דשורשו פתוח מדברי הרא"ש דדקדק כן מדברי בה"ג ולהכי בנו הטור כ' ומיהו צריך בדיקה והרשב"א הביאו מרן בב"י שכ' דיש לחוש לדבריו ונמצא דמשו' חשש נגעו בה יצא לנו מזה לדינא דאם נאבדה ולא נבדקה לאיזה סבה שתהיה דכשירה. וכן הביא הר' טוב לישראל בסי' כ"ח ד"ז בסופו להקת הפוס' דהכי ס"ל וע' לה' ש"ת שם בסי' ל"ו סק"ב ע"ש וכן הוא הסכמת עט"ר הר' זקן ביתי זלה"ה בסוף אותה תשו' וכן בספרו הבהיר תורת זבח בסי' ל"ג אות ד' כ' כן בפשיטו' ודחה דברי הרב ל"ש עי"ש. וסיים לדינא כא דהכי נהגינן להכשיר יעו"ש:

עד כאן אופן הא' של גלודא. ולא אכחד כי בזה האופן דיבר בקדשו מרן בשלחנו הטהור בסי' ל"ו דהיינו באופן כי נר' ברור דא"כ שום שינוי ושום תוספת בריאה כ"א נגלה קרום העליון. ולא נתהווה שום דבר חדש כו"ע כ"א שנשאר קרים התחתון ומחמת דקותו הצריכו נפיחה דעל דברי הטור קאי ומר ניהו שפי' דברי הטור ומיהו צריך בדיקה. והיינו מטעם חששא לחוש לדברי בה"ג. וכן הרב שו"ג שם בס"ק וי"ו הביא דברי ב"י כי כן דרכו דרך הקדש להביא מוצא מקור הדין וד"ב:

האמנם לפעמים ועל הרוב ימצא גלודה באופן אחר והוה ורגיל לכל שו"ב והיינו כי בגלודה הנז"ל היינו שנקלף קרום העליון דנראה שהוא מזמן הרבה מתהווה עליו קרום דק ולבן יוצא ממקום הגלודה ומתפשט אל אורך גב האומה על פני כולה ותחתיו חיטים דקים לבנים ומנהגנו לקלוף אותו הקרום. הגם שימצא אדוק בריאה ע"י הצפורן ע"ג החוטים נקלף מכל צדדי האומה עד בואו למקום הגלודה וכ"כ ימצא ג"כ חלב בלוי ע"ג הגלודה. ובדיקת בשר בלוי ידוע ממ"ש הרב המפה בסו"סי ט"ל כי צריך לקלוף ואם תחתיו נמצא שלם ויפה כשירה. וכאשר נבאר עו' בדברינו והנה הב' אופנים הנ"ל מצוי וביותר פריסת קרום לבן ע"ג הגלודה מצוי ביותר. ולנו לדעת ס' בדיקתו דהיינו קליפה מקום מוצא דין זה איה מקומו נמצא ומי הוא ראש המדברים ומאיזה דין חוצב: וכתר לי זעיר ואחוך דברים אמתיים לכל ישר הולך וארחיב הדבור. והוא כי הנה הטו' בסו"סי נ"ח כ' וז"ל. יש בה גילדי גילדי. פי' קליפות כמו נתק.

והיא שלימה כשירה. והיא מימרת רבא בחולין פא"ט דמ"ו ע"ב האי ריאה דקיימה גילדי גילדי כו' כשירה. רש"י פי' גילדי גילדי. קליפות קליפות קרושט'אס בלע"ז כעין מכות עי"ש ורבו הפי' בזה. ולאהבת הקצור אביא לך מ"ש הר' תו"ז באות ג' סי' ל"ב או"א אחר שהביא פי' רש"י כתב והרי"ף ורי"ו כ' דדמי למצורע. והדמש"א כ' שהוא יבלת. והשו"ג מכנה אותו בשם מאל די פראנסייא עי"ש. ובס' הנחמד בית הזבח להר' המפורסם מוהר"י גן זצוק"ל באות א' הביא פי' גילדי וז"ל. הוא מלשון גליד דאי' באהלות השלג והכפור והגליד. וכן בפ"ז דמקואות והם המים שקפו מרוב הקור ושם אותו קפוי נקרא גליד. ויש גליד מל' מכה המתייבשת בפ"ט דמקואות מ"ב. וכן פי' רש"י באיוב י"ז שק חפרתי עלי גילדי מכה יבשה וכן בלשון משנה הוגלד פי המכה. ובכתו' ובחולין ד"ץ בר"ה דכ"ז גררו והעמידו על גילדו עי"ש:

והנה. מרן שם בב"י הביא דברי הרוקח וז"ל. ואם על הריאה כמו חלב כיסוי והוא כבשר בלוי קולפין אותה ואם הריאה תחתיה יפה ושלימה כשירה עכ"ל. והביאו לפסקו הלכה ה' המפה סו"סי ל"ט עי"ש.

והרב בית הזבח באות ח' דכ"ח ע"א באות א' כ' וז"ל. מרן בב"י סי' ל"ח הביא משם הרוקח אם יש ע"ג הריאה כמו חלב בלוי וכו'. ובש"ע כ' דין הקליפות כמו נתק דכשירה שהוא מש"ל בדיני גילדי ולא כ' דין הח"ב ומור"ם כ' בסי' ט"ל ומסתמא דלא שייך התם אלא מקומו כאן בסי' ל"ח דמסתמא הח"ב דומה לגילדי וכמ"ש מוהרש"י דהח"ב וגילדי שוין הן לעיקר הדין כו' עי"ש. ואחד הרואה דהכי ס"ל להשו"ג ז"ל בס' הקצר אשר לו הנקרא זובח תודה. והוא דבסי' ל"ו ד"ט ע"א כ' דין הנגלד והביא דברי מרן בדמותן ובסי' ל"ח דכ"ח ע"א ס"ק יו"ד הביא דברי הרוקח כדמותן. ודאי דהכי ס"ל דדברי הרוקח איירי בדיני גילדי ולאו היינו גלודה דב' שמות להן. דגלודה פירושא הופשטה והיינו נקלף. וז"ה הרמז בדברי מרן הק' דכ' נגלד קרום העליון פי' נקלף והיינו פי' הופשט. וגילדי פי' מכה כפירש"י כו'. ונכנס בסוג זה ח"ב כדברי הרוקח. ויוצא לנו מזה דכל דבר המשתנה בריאה דהיינו. קליפות ח"ב גלודה ונתהווה עור חדש ע"ג הריאה הכל דין אחד להם דצריך קליפה ז"ה הנראה כעת. וסיעתא גדולה כי הביאו הש"ג דברי הרוקח בס' הקצר שלו בסו"סי ל"ח וד"ב,

האמנם מה נענה ביום הראות דברי השו"ג בצביונן בסו"סי ט"ל ס"ק ע"ז וז"ל הצ"ל. מנהג סאליניקי הוא לבדוק אותו במים כשאר סיר' ונראה דלמדו כן מדין. נקלף קרום הריאה הנ"ל בסי' ל"ו דבדקינן שם במים כמ"ש שם ולא דמי לדין הקליפות הנ"ל בסו"סי ל"ח דהתם הם ג גלדי גילדי אחת הנה ואחד הנה כמבואר שם. ולא דמי לסיר' כלל אבל דין זה דח"ב דמי טפי לנקלף קרום הריאה ומשו"ה לא הביאו רבינו דין זה בס' הקצר כיון שכבר כ' בסי' ל"ו דין נקלף דדין זה מדין נקלף נגע ביה הרוקח. ובזה סרה כל תמיהת הכנה"ג בסי' ל"ח בהגהת ב"י או' מ"ו שתמה על רבינו למה השמיט דין זה של הרוקח מס' הקצר ונשאר לו בתימה. ואצלי אין כאן תימה דהא אמרי' דמדין נקלף נגעו בו עכ"ל. והרב טוב לישראל בד"ו ע"ג הסכים לדבריו וכ' וז"ל. ומעתה נר' לכתוב כאן דין ח"ב דהרי כ' השו"ג בסוהסי' דמרן ז"ל שלא הביא דין זה של הרוקח וכו' דסמיך עמ"ש כאן ומעתה גם אני כמוהו כו' עי"ש ולא הרגיש בזה כלום. ואחד הרואה בדבריו נפלאו ממני דאחד הרואה תרווייהו הם סוגייא ערוכה מימרת רבא ריאה דאגליד כנ"ל.

ומימרת רבא ריאה דקיימא גילדי גילדי והרוקח הכי ס"ל דגולדי היינו בשר בלוי ומרן ז"ל פי' מימרת רבא ריאה דאגליד ולסברתו די באחת ולהכי השמיט דין הרוקח. וא"ך הדבר ק' דלדעתו למה נשנו בתלמודא לתרי בבי ולתרי אמוראי דהא דא ודא חדא היא. וכיוצא בזה ראיתי לה' בית הזבח בדיני ח"ב אות ב' דכ"ח ע"ב דכ' וז"ל. ובס' שו"ג כ' שח"ב דומה לדין נגלד וכו' ובחבורי כתבתי עליו שלע"ד אין דעת סובל בזה וכו' עי"ש:

וזכני ה' ואינה תחי' חיבורו הגדול בכת"י ע"ס א"ב ובאות ח' אות ב' בד"ז ע"ב הביא דברי השו"ג וכ' וז"ל אות. באות. ולע"ד לא ידעתי דאיך הוי דין ח"ב תילדה דנגלד. שנגלד עינינו הרואות שיש ריעותא בגוף הריאה עצמה שנגלד הקרום ומשו"ה צריך נפיחה דיש לחוש לקרום התחתון. אבל גבי ח"ב שאינו בגוף הריאה אלא שע"ג הריאה נתהווה הח ב ואינו אדוק כ"כ בריאה אלא שנקלף ביד וקיל מדין סירכא תלויה ובסיר' תלויה כבר פ' כל הפוס' דכשירה בהחלט בלי בדיקה כ"ש לדין ח"ב. ועוד דהנגלד ריעותא חשבינן לה לדין הר"ל וח"ב לא הוי ריעותא כלל א"כ אך השוה ח"ב לדין נגלד דלא נגע כלל ועו' הר' ט"ז בסי' ט"ל כ' דל"מ נפיחה לדין נגלד כו' עי"ש. הרי שאסור הנגלד כיון שתלוי ע"י נפיחה וא"א שדין הח"ב הו"ל כדין נגלד ומשו"ה צריך נפיחה א"ך לדעת הט"ז יש לאסור כיון שתלוי ההתר כדין נגלד דבעי נפיחה והלא הוא מכשיר אף דאיכא ריעותא אחרת כיון שהח"ב אינה ריעותא וא"כ דבריו צ"ע עכ"ל הטהור. ולע"ד אחרי המחי"ר אחרי התבוננות נר' דלק"מ כי לא נכחד כי הדין דין אמת דשניא ושניא דין ח"ב מגלודה עפי"ה וזה הוי ריעותא וח"ב לא הוי ריעותא היינו דוקא לפום דינא דבח"ב לא הצריכו נפיחה ולהא יש מקום לחלק ביניהם. האמנם אחר האמת דבעו"י שאלוניקי יע"א ראשונים נפיחה והדר קא דלדידהו חשיב כגלודה דהא הצריכוהו נפיחה מאן פלג לן לומר דלא הוי ריעותא מאחר כי מהמנהג הוא להפך. ואחר כי הצריכוהו נפיחה למדו מדין נגלד לשוייניהו לגמרי לדין נגלד וז"ב:

והאמת יורה דרכו והוא דראיתי להרשו"ג שם בסי' ל"ו ס"ק ה' בהא דפ' מרן נגלד קרום העליון פי' שם תחי' דבריו מוצא מקור הדין מימרא דרבא האי ריאה דאגליד והוסיף וכ' וז"ל. וטרפות זה היינו שנעשה הקרום העליון כחלב בלוי שהוא קרום עב ע"ג בלתי שום ריעותא כלל אלא שהקרום נקלף בצפורן כדלקמן סוס"י ט"ל בהגה ולכן צריך לקלוף כל אותו הקרום שנקלף ולבדוק שם במים שמא ע"י שלקה קרום העליון לקה גם קרום התחתון וכשניקבו שניהם טרפה עכ"ל. והנה כל העובר בדברי הרשו"ג הנ"ל ישתומם דתנא אה אהיכא קאי אם בא לפרש דברי מרן פי' גלודה אתמהא דהא ריש דבריו הביא דברי רבא מאריה דהאי שמעתתא וכבר הוכחנו לעיל דהטור ומרן קיימי לדברי רבא ורש"י פי' דהיינו הופשט ולא נשאר כי אם קרום התחתון לבד ואהא כ' דצריך נפיחה לחוש לדברי בה"ג מ"ט דקרום התחתון דק וע"י שנתקלף העליון שמא ניקב והוא ז"ל הביא דברים אלו בס"ק וי"ו. א"כ מאין הרגלים לפ' פי' אחר על מרן דהיינו שנתהווה קרום עליון חדש. ומה גם כי מריהטת לשונו באופן כי נתהווה קרום חדש הבדיקה בנפיחה דינא הוא כאשר פי' הוא סדר הבדיקה דצריך קליפה וזה פשוט מדין ח"ב בסוס"י ל"ט. והגם דהתם אפי' כי מדינא לא בעי נפיחה ז"ה כמ"ש הוא ז"ל מנהג שאלוציקי היינו ח"ב לבד דאפי' דלא הוי ריעותא דאחר הקליפה עינינו הרואות דהריאה שלימה לא כן הכא דנמצא תחת הקרום גלודה הא ודאי הבדיקה צריכא לעיכובא ולהכי דייק בלשונו צריך לקלוף ולבדוק שם במים ואנן קיימינן כדברי מרן כי משמעות הש"ס דכשירה בהחלט גמור אילולי חששת בעל ה"ג א"כ דבריו הם משוללי הבנה וצריך נגר דיפריקיניה: ולבי אומר לי דניכר הטעות בדברי השו"ג וכן צ"ל כי אחר שהביא מקור הדין לפ' דברי מרן כי הם לקוחים המימרה רבא הוסיף לחדש דין חדש בגלודה אשר הוה ורגיל למי שרגיל במלאכה זאת וכ' וז"ל אשר צריך להגיה ומצוי טרפות בדין זה באופן אחר והיינו כו'. וז"ה דחידש לן תנא אופן המצוי בדין גלודה ופיו פתח בחכמה וטרפות זה דאי על לשון מרן קאי לא הו"ל לפתוח בשם טרפות דהרי בגמ' אמרי' דכשירה וכן הוא האמת דבגלודה לחוד על הרוב כשר כידוע למי שבקי במלאכה. אלא האופן כזה דנתהווה קרום חדש צריך אימון ידים לקולפו מכל צדדיו ובהגיעו למקום הנגלד שם יהיה הקרום עב ומנהגינו לשים רוק עליו ולמשמש עליו בקלות היד ופעם ביובל יהיה נקלף כולו כי על הרוב יתקרע קרום הריאה ותו לא מהניא בדיקה ופעמים בדרך מקרה ופלא יהיה נקלף כולו וצריך בדיקה לראות אם יבצבץ וע"כ פיהו פתח וטרפות זה. ולכל ישר הולך יודה על האמת בדברינו אלה ובהכי איירי השו"ג אח"ז במחו' א' בשם הרמ"ו סירכא על מקום הנקלף דטריפה דחשיבנא לה כקרום שעלה מ"מ כו'. ויפה הק' השו"ג דאם הכונה הוא על קרום העליון שנתהווה מחדש הרי נקלף עתה. ונקלפת גם הסירכא עמה דכיון שנקלף הסירכא שעליה יפה מהניא לה בדיקה כשאר קרום שנקלף בלא סירכא. וכ"כ הק' לדברי הרב המפה שכ' מיהו אם נמצא בועא על מקום שנקלף יש להטריף כי הוא כקרום שעלה מ"מ. והק' דהא לא יתכן גלודה כ"א באחת מב' פנים או כי נקלף קרום העליון ונשאר קרום התחתון וזה לא יתכן שיתהווה שם בועא ואם בין הקרומים דהיינו שנתהווה קרום העליון חדש מעו' לא ימצא בועא בין הקרומים מאחר דהוא המתהווה בועה זו מקרום התחתון לבד דקרום העליון כלא חשיב דהוא אשר נתהווה מחדש ואם ע"ג קרום העליון החדש הרי דינו בקליפה ואם בקליפת העור העליון נקלף גם הבועא נקלפת ואין כאן בועא. ולהכי הסכים דכשירה. מדבריו אלה מוכח בהדייא דמיירי הסירכא והבועא ע"ג קרום העליון אשר נתהווה כי הרמ"ו חשיב לה כקרום שעלה מ"מ והשו"ג מודה לסברתו אלא דמאחר דהסירכא הנז' היא ע"ג הקרום החדש והיינו בקליפה ונקלף גם הסירכא וא"כ קרום אין כאן מגוף הריאה וסיר' אין כאן. ואם כנים אנו בזה אין מקום למה שכתב הר' זקן ביתי בס' תו"ז בסי' ל"ג או"ה לישב דברי מור"ם ולדחות דברי השו"ג וכדי שלא אהיה כבן חולק לא אאריך לסתור דבריו והמעיין יבחר:

ובכן ינוח לך דהשו"ג נקיט בידיה ב' דינים הללו ובא זה ולימד ע"ז כי הנה בגלודה אשר עלה עליו קרום עב נלמד מדין ח"ב דצריך קליפה וכ"כ כמבו' בסוס"י ט"ל בהגה ונמצאת למד דכמו כאן מצריכינן בדיקת נפיחה ה"ה בח"ב והכל הולך אל מקום אחד דצריך קליפה ובדיקה במים דוקא ולחתוך בסכין במקום האדוק זה לא ישמע על פיך דהא דברי השו"ג קאי בעוב"י שאלוניקי יע"א מתירי הנפיחה לחתוך הסירכא בסכין ולבודקה כדינא ואפי"ה כ' צריך לקלוף כל אותו קרום שנקלף וחבירו מעיד דומיא דח"ב הנלע"ד כתבתי עכ"ל נר"ו

תוכן העניינים

שות בן ימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה