שות בן ימין· רבי רחמים חיים יהודה ישראל
סימן לח
חזר והשיב אלי
שבט יאודה דין גר'מא על כי ראה ראיתי כי בא אלי אליהו בהי'ר ידיו רב לו וחזר להחזיק דבריו הראשוני' והרבה להשיב בדברים נכוחים ואתמוהי קא מתמה יציבא מלתא דנלאתי להשיב על דברות שניות וכדי לא לימרו האי גברא תולה ארץ על בלי מה ולא ידע לכוין אמרא דחקתי את עצמי לברר דברי: תחילה ראיתי דחזר לפרש דברי הגאון דחד טעמא קא' ואנא לא ידענא מה בא להוסיף ואינו אלא ממהדורי מילי וכבר ידעתי ביני ידעתי מדבריו הראשונים כי כן כונתו לפ' ואפי' תינוקות של בית רבן שאינן מדקדקים ידעי לפרש כן. אבל המדקדק יראה כי באו הדברים בכפי' לא ארמ'אה דכיון דקדים אמרה שבח ואח"כ תפלה הפשט הוא דיאמר שבח ואח"כ יתחיל להתפלל וכיון שנתן מעם אח"כ דאין לומר להם ברכו כיון דהתחלת התפלה מיוצר אור הוא הרי ר"ל כיון דהתחיל בתפלה אין לאומרו שוב באמצע ומה צריך לחזור ולומר וצריך אדם לברך לקונו קודם שיתפלל הא שמעינן לה מרישא דהא קא' התחלת התפלה הרי ר"ל דהתחלת התפלה גורם לביטול ברכו. ואף למטוניה דמר דטעם א' הוא ואצטריך לברך כו' דבא ללמד אף דעדין איכא ח"י ברכות אנן צריכין שבח קודם ולא באמצע כמו שפי' מר אחת ושתים הא ק"ל דלמה יהיה כך. איברא דלכתחילה כך צריך שבח קודם שיתחיל. אמנם בדיעבד שכבר התחילו הבאים דהיינו דפרסו ע"ש יהיה הצלה פורתא ויאמר להם ברכו דאכתי הוי קודם תפלת ח"י ברכות והיינו קודם גאל ישראל דאיברא דהש"ץ אין להפסיק קודם גאל ישראל בשביל הבאים. אך אם הש"ץ לא התחיל יוצר יחזור ויאמר להם ברכו קודם שיאמרו הבאים גאל ישראל ואז יאמרו ברוך ה' המבורך ואח"כ תפלת י"ח דהוי שבח ואח"כ תפלה כמו שהקשיתי מקודם דהא טעם האומר מפסיקין לתפלין הוא משום דעיקר ק"ש ותפלה שייכי בתפלין [עיין בב"י סי' ס"ו] א"כ אף למ"ד אין מפסיקין לתפלין הא מיהא דשייך טפי סידור שבח עם התפלה יהיה מודה בה בלי ספק דיענו הבאים ברוך ה' המבורך ויתחילו התפלה דהיינו ח"י ברכות אלא דלהא אנחנו צריכים לטעמא דברכו הוא הזמנה לברך דהיינו ברכת יוצר אור ולא לתפלה ומוכרח דתרי טעמי איכא בדבר חדא דכך תקנו חכמים בסדר התחלת התפלה ברכו ואח"כ יוצר אור ועכשיו איך יעשה להפך יוצר אור ואח"כ ברכו ואין זה כמטבע חכמים ועו' דברכו נתקן להזמנה כדי לברך לקונו קודם שיתפלל וכיון שכבר בירך מה צריך לומר ברכו וזה תדייק במאי דקא' וצריך לברך הי"לל וצריך שבח קודם שיתפלל ואמאי שינה לשונו לומר בסוף וצריך לברך אלא לא זה טעם לומר שבח ואח"כ תפלה אלא טעמא אחרינא הוא שכשיאמר ברכו צריך ברכה דהיינו יוצר אור ועכשיו לא יאמר ברכה אלא תפלה ממש. ומאי דתמה עלי דלא עיינתי דהטעם דבתחילה שבח ואח"כ תפלה לא כתבוהו אלא למה שאמרו תחי' כו' היינו דבאותו הפרק הארכתי כי רציתי לפרש היטב ודין גרמא דמצא מקום לתפוס אותי בלשוני אבל עכשיו תקנתי ודקדקתי לפרש כונתי. ואנא דאמרי דתחילה אמר שאם יאמר ברכו קודם פריסת שמע הרי קיים דברי רבנן תחילה שבח היינו פסוקי דזמרה ואח"כ תפלה דהיינו כמו סידרו להתחיל בברכו. ואח"כ כתב אבל אם פירס ע"ש אינו אומר ברכו וע"ז דוקא כתב הני תרי טעמי לו' למה לא יאמר ברכו חדא ברכו הוי התחלת התפלה קודם יוצר אור שנית כשיאמר ברכו צריך לברך וכאן לא יאמר ברכה דקדים אמרה: וממילא אזדא ליה טענתיה שכתב דלתרי טעמי דכתבתי אנא זעירא לא יכול להבדיל אפי' כמלא נימא ואנכי לא ידעתי מה אונס הי"ל שלא להבדיל אינו אלא כי לביה אנסיה כי דוק ותשכח בדברי תיתי חדא דחכמים תקנו בסדר תפלה ברכו ואח"כ יוצר אור. ואף את"ל הא לא תקנו אלא קודם תפלה ועכשיו בדיעבד יאמר קודם ח"י ברכות לזה נותן טעם דברכו צריך ברכה ועתה לא יאמר ברכה אלא תפלה. גם מה שהביא סעד מכמה מקומות לומר דיוצר הוא תפלה אנא דאמרי דל מהכא סברא זו דיוצר הוא תפלה דבהדייא אמרו כמה פעמים במס' ברכות ויקרא ק"ש ויתפלל הרי דק"ש קודם תפלה. נמצא עיקר תפלה בכל מקום הוא ח"י ברכות וזה אין להכחיש כלל [ולא כאשר חשב עלי סותר מיני ובי כאשר אבאר] ועוד במס' ברכות דף ל' השכים לישב בקרון או בספינה מתפלל ולכשיגיע זמן ק"ש קורא וקאמר טעמא משום דס"ל דתפלה מעומד עדיף ממסמך גאולה לתפלה. ואם איתא דיוצר וק"ש הוא תפלה למה לא חשו עלה שהוא קורא מיושב בספינה ובקרון אלא ודאי דיוצר אור לא נקרא תפלה ולא אצטריך עמידה. ומאי דנהגו הש"ץ לעמוד הוא משום הקדיש שיקדים לעמוד מישתבח כמ"ש ה' ב"ח בסי' ג"ן דאם לא יקדים לעמוד מישתבח הוא מפסיק בין ישתבח לקדיש כל אותה שעה שעומד ע"ש. וכיון שעמד לא ישב או משום דבפריסת שמע מזכיר קדושה וטוב ש שיעמוד ש"ץ בקו"ר אבל לא משום דנקרא תפלה דהא בין צבור בין יחיד לא יעמדו בפריסת שמע כמו שמפורש בהרמב"ם אלא דוקא בתפלה ולכן האמת יורה דרכו דחכמים תקנו קודם חפלת ח"י ברכות לו' שמע וברכות לפניה ולאחריה דהיינו יוצ"א ואהבת עולם. וגם תקנו ברכו להזמנה לברך כס' ברכת המזון וברה"תו. א"כ סדר תפלה מתחלת מברכו ויוצ"א אבל לא זו תפלה ממש דיוצ"א עיקרו ברכה והודאה והוכשר לתפלת ח"י וראה זה מצאתי בס' תה"ד סי' ט"ו הביאו הב"י בסי' נ"ה וז"ל. וכן שמעתי שאחד מן הגדולים הורה כך שאם התחילו התפלה ביו"ד כלו' הח"י ברכות רשאים לגמור ס' קדושה וקדיש שאח"ך שלא ביו"ד וטעמא לא הוגד לי. אמנם נראה שאם התחילו בשחרית לו' קו"ב ויוצר ביו"ד והלכו מקצתם וכן הערבית כה"ג אין להתפלל שוב י"ח לפני התיבה וכו' דק"ש וברכותיה לחוד ותפלה לחוד ולא שייך כאן התחילו גומרים דהתפלה והקדושה אינו גמר של ק"ש וברכותיה דתפלה אינה נגררת אחר ק"ש וברכותיה דאשכחן בכמה מילי דחמירי תפלה מק"ש אע"ג דצריך ד למסמך גאולה לתפלה היינו משום דאדרבא ק"ש וברכותיה הכשר דתפלה הן. מ"מ לא אתחלתא דתפלה דב' מצות אינון וק"ל ע"כ מפורש יוצא דברכות ק"ש אינו תפלה אלא הכשר דתפלה דכך תקנו חכמים דיקראו אותם קודם תפלת י"ח כי היא הנקראת תפלה וכשיתחיל החיל יוצר לא אתחלתא דתפלה וכמ"ש התה"ד. אבל האמת נקרא סדר התחלת התפלה דמשם מתחיל הש"ץ. מעומד להתפלל כיון דחכמים קבעו חובה להסמיכה לתפלה הוא הדבר אשר דברתי כי לא נקרא תפלה ממש כח"י ברכות. וא"כ כשכבר אמר יוצ"א יאמר ברכו קו' תפלת ח"י למעוניה דמר שהוא שבח ועכ"ל טעם דברכו צריך ברכה אחריו וליכא:
ועתה אתקן כל המקומות שהביא למסעד סעיד ראשית כל מה שהביא מס' הפרדס וש"ץ כשעומד להתפלל כו' ויאמר יאודה אין משם ראיה כלל כיון דהכשר תפלה הוא ומשם יעמוד ש"ץ בקול רם שפיר שייך לומר כשעומד להתפלל דהעמידה צורך תפלה הוא וד"ב. אחורי הכונא ראו הביא מ"ש הב"ח בסי' כ"ה טעם קדיש זה לפי שהפסיק בסיפור שבחיו כו' וא"א דשבח היינו יוצר הא לא הפסיק וכ"ו א"ד רב אח"א נר"ו. מה שרצה לדחוקי לי לו' דשבח לא יוציא תקשי לדידיה דוקא כי בודאי מבין ריסי עיניו נראה דהבין דהאי הפסיק בשבחיו ר"ל לפי שגמר שבחיו וע"כ הוא דהקשה לי והרי לא גמר שבחיו. א"כ למטוניה דמר כי ברכו הוא שבח וע"ז נאמר שבח ואח"כ תפלה כמו שפי' מר ובכחו זה הק' והפליא לרבנן קמאי הרי לא גמר שבחיו דהאיכא ברכו ואמאי אצטריך קדיש דלפי דעת הב"ח לא אצטריך קדיש אם לא שגמר שבחיו ועליה דמר לתקן: אמנם לדידי לק"מ אף אי נימא דההפסק היינו שגמר שבחיו והוא בדאגלה דעתי דאמת השבח היינו פסוקי דזמרא שכן תקנו ברכה לאחריו דהיינו ישתבח וע"ז נאמר דוקא שבח ואח"כ תפלה ולא כאשר צחק בי אליאו בה'יר וכה אמר עיקר הטעם למטבע זה דיוצר אור ואח"כ ח"י ברכות אינו אלא משום תחי' שבח ואח"כ תפלה. דזה הס כי לא להזכיר כי שבח ואח"כ תפלה נאמר על יוצ"א ומעולם לא עלתה על לבי [וכמו שלא דמיתי כס' מר דעל ברכו נאמר ש' ואח"כ תפלה] אא דנרגשתי איך תקנו חכמים אחריו יוצר דהוי הפסק בין שבח דב"ש לתפלה. וע"כ אמרתי אל לבי שצריך להיות דגם ברכות ק"ש הוי הודאה ושבח וע"כ לא חשו לה משום הפסק בין ב"ש לתפלה כיון דהמה ראו לסמוך הק"ש אל התפלה וגם הוצרכו לתקן ברכות לפניה ולאחריה כמו ברכת התורה. וזה שדברתי בלשוני שנית משום דחכמים תקנו שבח ואח"כ תפלה רציתי לומר חכמים תקנו יוצ"א דגם זו שבח קודם תפלה דברכה כהודאה וכיון שכבר בירך יוצ"א כיצד יעשה הזמנה לברך והוא לא יאמר ברכת שבח כ"א תפלת י"ח וכבר גיליתי דעתי דיוצר לא נתקן לא לשבח כמו פסוקי דזמרה ולא לתפלה אלא נקרא סדר התחלת תפלה והמבין יבין. ומעתה אף לפי דבריו דנתן טעם לקדיש לפי שגמר שבחיו א"ש דהא ברכת ישתבח למה תקנו משום דגמר שבח פסוקי דזמרה. אמנם כפי דעתי לשון הפסקה אינו צודק לכנותו גמר. ולעד"ן דאפי' זה הפי' סיבב על מ"ש בסו' הסי' הקודם דלצורך צבור מפסיקין אהא פי' הב"ח דע"ז אמר הטור ואומר קדיש על שהפסיק ור"ל הב"ח דאי לא היה הפסק אחר ישתבח לא אצטריך קדיש וזה הקדיש הוא על שהפסיק בדבור בגמר הספור של שבח פסוקי דזמרא דאין לפסוק מישתבח ליוצר ועכ"פ לא מכאן ראיה שיוצר הוא תפלה ודייק דלא אמר ויתחיל בתפלה אלא ויתחיל בק"ש וברכותיה. אבל האמתות נראה דהפי' הוא לפי שהפסיק בפסוקים אחרים אחר פסוקי דזמרה דהוסיפו עליהם שכ"כ בהרמב"ם ה"ת פ"ז הי"ב וז"ל וכבר נהגו לקרות פסוקים לפניהם ולאחריהם וכן בהי"ג וכן תמצא בטור ע"ז כ' טעם זה דהיא היא ל' האגור שהביאו הב"י בסי' הנז' וז"ל השיב הראב"ד טעם על הקדישות שאומר בתפלה האחד אחרי פסוקי דזמרה שיש לשם הפסק דפסוקים כו'. וזה ממש קא מפרש לו' כנגד שהפסיק תוך שבחיו בפסוקים תקנו להקדישו יתב' באמירת קדיש והן עתה מתחיל בברכות ק"ש וברכותיה שהוא ענין אחר שתקנו שיהא אמירתם קודם תפלת ח"י ולא משמע שהוא תפלה ממש ודלא כמ"ש מר אלא מוכרח כו']. ותמיה לי דכשראה הב"ח למה לא שלטה עינו על מ"ש בסמוך וז"ל וכן אם התחיל ש"ץ בייצ"א ואח"כ יצא האחד גומר עד אחר שיתפללו י"ח בלחש ופוסק ואינו רשאי להתחיל התפלה בקול רם כדי לומר הקדושה בתוך התפלה שזהו ענין אחר ע"כ והן הן הדברים בשם תה"ד שהעתקתים הא ברישא. הרי דיוצר אור לא תפלה דא"כ הוה אמרינן אם התחיל יגמור. גם מה שהביא ממעדני י"ט גם זו לא מידי דכן כונת המעדי"ט דעל מה שהביא הרא"ש דלא לאשתעויי מכי מתחיל ב"ש עד דמסים ליה י"ח ע"ז קאמר וכ' הכלבו הטעם. כלו' אף שכבר גמר שבח פסוקי דזמרה ובירך ישתבח לא לאשתעויי מפני שאין להפסיק מב"ש עד גמר תפלת י"ח. והביא עוד שכן ג"כ בירוש' מפורש דהשח בין ישתבח ליוצר אור וכו'. וע"כ משום דס"ד דמאחר שכבר גמר פסוקי דזמרה שהיא השבח והן עתה דבר חדש ברכות וק"ש דהו"א דיכול להפסיק לא היא אלא עבירה היא בידו דכ"ז שלא התפלל י"ח הוא הפסק בין סידור השבח והתפלה ומעולם לא עלה ע"ד המעדני יו"ט לו' דברכו הוי שבח לתפלה דהא גילה דעתו בל"ח ע"ד המנהיג באומרו דלפי סוף לשונו נראה דלעולם אין לצעוק על חבריהם מכי מתחיל ב"ש כו'. הרי דלא סליק אדעתיה דברכו הוא שבח לתפלה. עד כי מר גופיה מותיב ליה מדנפשיה דמ"ש המנהיג דשבח לתפלה הוא על ברכו. ובדפשוט ליה דגם הגאון דסי' כ"ד קאי בהכי. וגם על הכנסת הרבה לתמוה אמאי לא נת'מא כמוהו מורה:
עוד ראיתי דשב ועומד הוא לבקש פתחון פה על פי' ה' פה"ד ז"ל בכונת הראיה שהביא בתשו' דא' ב' דכפי דעתו הוא שהבין הר' לההיא דסי' ר"ד לאחר ברכו היינו לאחר שהתפללו הקהל ובאותו הפרק אמרתי לו דמכח דקדוק תיבת להם ויפרסו ר"ל דהש"ץ לא יאמר עמהם והאמת שגם הש"ץ לא התפלל יוצר עדיין ועל תשו' דסי' ב' פירשתי כונתו ושוב הדרי בי משום שראיתי שכתב בסו"ד והוא א אינו מברך שכבר התפלל הרי קאי אחר תפלה. אלא דאמרתי דאם נאמר דכונתו דלאחר ברכו ר"ל אחר ברכו ויוצר אור כלו' דאז יגמור התפלה ויאמר להם ברכו יבא דברי תשו' ר"ד טוב. אמנם בדברי תשו' דא' ב' דקאמר קודם תפלה צ"ל קודם תפלת הבאים וש"ץ לא יאמר מאחר שכבר התפלל זה כתבתי לישב ד' ה' פתה"ד שיהא בהם הבנה ומר נראה כי כד נאים ושכיב קורא קונטריסי יקרא אותו בישוב וימצא הכל מתוקן ומקובל:
ועתה אסברא לך בדרך קצרה ויותר בנקל והשיכותי מעליו את תלונתו עלי. כי כה אמר דלעיקר תמיהתי לא תיקן כלום כי עיקר תמיהתי אינו אלא עמ"ש הר' ז"ל וז"ל כמ"ש בסי' ר"ד דש"מ דאין הש"ץ מברך עמהם כו' דאיך משמע כן מאותה תשו' עכ"ד חביבי. והנני אפרש דרצונו לומר דהר' מ"ש ש"מ לא מההיא דסי' ר"ד דהוא ז"ל מפרש הראיה בההיא דא' ב' וקא' דאין הש"ץ מברך עמהם מאחר שכבר התפלל ומ"ש באמצע דבריו כמ"ש בסי' ר"ד הנז' הוא לענין דש"ץ חוזר ואומר להם ברכו אף שכבר אמר. אמנם מההיא דסי' א' ב' הוכיח והשמיע מינה דאף דאמר הש"ץ ברכו יחזור ויאמר קודם תפלת הבאים או יהיה קודם תפלת י"ח של צבור היינו קודם גאל ישראל כמ"ש לעיל דיאמר הש"ץ ברכו מפני הבאים אף שש"ץ כבר אמר ברכו ויוצר. ואמת דאני פרשתי לפי דעתו דכונתו כך. אבל יציבא מלתא לפי דעתינו אחרי המחי"ר שהפי' הנכון והפשוט ההיא דסי' ר"ד לאחר שאמר ברכו הוא קודם יוצר אור יחזור ויאמר להם ובסי' א' ב' קודם תפלה היינו ג"כ קודם יוצר אור ומאי דלא ניחא ליה לרב חביבא כזאת מטעמא דא"כ הי"לל דחזינא כל יומא בשלוחא דצבורא דחוזר ואומר ברכו קודם תפלה כו' אינו אלא מדקדוקי עניות. ותו אף לפי פירושו דקאי בערבית הוא דחוזר דהא קודם ערבית אומר פעם ראשון וזה שנית חוזר למי שלא שמע בתחילת ערבית. [וידעתי דאכתי יכול הבע"ד לחלוק לא ראי זה כראי זה אבל אין עמדי]. ואולם תמהני למה אצטריך לו' הר' כמהרח"פ ז"ל דאין הש"ץ מברך עמהם אף דנימא דהש"ץ מברך עמהם משום שעדיין לא בירך ופרס ע"ש די לאתויי ראיה במ"ש דיחזור ויאמר ברכו פעם שנית אף דלש"ץ אין צריך דכבר אמרו ואין איסורא לא משום הפסק ולא משום ברכת ה' לבטלה והיינו טעמא משו' שכבר מתקיים ע"י אחרים מכאן ראיה ליסוד שלו לענין ברכת ס"ת דאם מתקיים ע"י אחרים כלו' להוציא אחרים לא הוי ברכו התחלה ולעולם בברכו בתפלה הוי התחלה כלו' מתחיל בראש ואם כבר אמר יוצר אין לו' ברכו. ושמעית בתראי קל זיע דבא להפליא על מה שאמרתי דקודם תפלה דקא' היינו קודם יוצר אור וכי דברי סתראי נינהו אתם ראו בקונטריסו באורך. זאת אשיב לא אכחד שתפלה עיקרי הוא ח"י ברכות אמנם כיון שרבותינו סידרו יוצר אור קודם. נמצא אצלנו התחלת התפלה מיוצר אור וסתם קודם תפלה המוזכר בפסוקי' נראה יותר פשוט קודם התחלת התפלה ולא שאין לפרש כלל קודם תפלת י"ח וכמו שדברתי בלשוני סמוך ונראה בזה הלשון. באופן דאינו מוכרח לומר דהוא על תפלת ערבית וטפי יכול להיות גם על ת"ש וקודם תפלה היינו סמוך לברכו דאם באנו לפרש בת"ע לא צריכנן לחפוש אחר תשו' הרי"ף מפני התקנה דה"ה מדינא ע"כ משלי. ומאי דדחה אותם לומר דצריך להיות תשו' הרי"ף ממש כמ"ש הפתח הדביר דהן הן דברי הרד"א והא"ח משם הרי"ף הא לא איריא דאמת דדין זה כתב הרד"א וגם מהרי"א והא"ח בשם הרי"ף כמ"ש בב"י בסי' קל"ה אבל אפ' שלא זה ראיתו שהובא לכאן דהא תשו' זו דא' ב' ודאי דאיזה גאון חתים עלה ולא פי' בראיתו כמ"ש הרי"ף בפי' על ערבית אלא כתיב סתם קודם תפלה ואפי' דבא גאון זה לאתויי ראיה גם מת"ש דהש"ץ קודם תפלה דהיינו יוצר אור חוזר ואומר ברכו על הבאים ואם הוי התחלה לא אפ' לחזור על הבאים דהוי הפסק: עוד בא טעון בדברות ראשונות על מה שהקשה על הל"ח והמט"י והכנה"ג והי"א זלה"ה כי מאז דברתי אמירה נעימה כתבית יהבית והוכרחתי הדברי' באמרי לדידיה מי ניחא כו' ויען ראובן להמליץ דבריו ולתקן לשון המנהיג דהא דקאמר לצרכי יחיד רבותא קאמר בגנות המנהג דאף לצרכי יחיד מפסיקין ולא עוד אלא דקא מסהיד סהדותא דהל"ח והי"א והגאון איד"א ז"ל הבינו כדעתו ודמיירי דוקא על אחר ברכו כדלעיל מינה. מלבד דלשון שהרי לא יכון בטוב לפי פירושו אלא דזו דבר המסור ללב והבוחר יבחר. אף זו מן התוכחות דלפי דעתו מנהג זה שלא מדעת ובלתי סמך כלל כי בדבר שאין צבור מותר הם יורו להם התירא דאין להם על מה שיסמוכו אטו בשופטני עסקינן ולפי דעתי לא רחוק כ"כ כיון דהמה ראו או שמעו דהותר לצבור ולד"א נדמה להם דגם זה דבר מצוה להציל מיד עושקו וע"ז קא' דתועים הם בזה כלו' להפסיק בין ישתבח ליוצר ליחיד לא קודם קדיש ולא לאחר ק' וכיון דשניהם בין קודם ק' בין לאחר ק' שוים ליחיד לאיסורא ע"כ לא קפיד ואמר בזה כלו' בין ישתבח ליוצר [ולא יתפוס אותי בתיבת בזה] דמישתבח ליוצר לדעתי הוי ג"כ מטעם שלא להפסיק בין ב"ש עד גמר י"ח מטעמא דהוי הפסק בין שבח לתפלה והקדיש לא היה צריך אלא משום ההפסק שהיו עושים מישתבח דהיינו עסוקין בשבח לתפלה וע"כ תקנו קדיש לתקון אלא דממילא נהגו גם בלא הפסק משום דגם זו לטוב להזכיר גאולה בימין התפלה [עיין במנהיג ד"ט ע"ג וכתב רב עמרם כו'] וכן תדייק בד' הרא"ש דקא' מכי מתחיל ב"ש עד דמסיים ליה י"ח ולזה כתב הכלבו הטעם משו' דצריך לסמוך שבח לתפלה וכמו שכן נראה ממעדני יו"ט וממקומו מוכרע בכלבו] דהוא יהיב טעמא על כי אין לפסוק אחר ישתבח מטעמא דהוי הפסק בין ב"ש לתפלה דוק ותשכח בדין פסוקים וב"ש דע"ד הרי"ף כתב והרב בעל האשכול כו' עד תיבת שהוא ישתבח עי"ש ג"כ במנהיג ד"ז ע"א בשם רב עמרם ואף גם זאת לא ישוח כלל עד סוף שים ש' ויהיב טעמא לסמוך סדר השבח לתפלה. הרי להדייא דקודם ברכו היינו טעמא סמיכת השבח לתפלה ועוד ראיה דאם איתא כמ"ש מר על המנהג דסידור השבח הוא משום ברכו אמאי בתחילה לא אמר כך אלא נקט טעמא משום דהתחילו ביוצר ובסוף שינה וקאמר משום הפסקת שבח ואי תחילה ר"ל בשתים דמלבד הפסקת השבח ג"כ הוי כאלו התחיל בתפלה למה זה לא רמזו ג"כ לבסוף לו' והוי ג"כ הפסקה בין שבח לתפלה גם לרבות דהוי הפסק בתפלה ותו דבפי' קאמר תחילה המנהיג בד"ח דאחר ישתבח לצבור הותר וכאן קא' דלצבור אסור. וצ"ל דתחילה הוא אחר ישתבח מותר לצבור ולבסוף קאי אחר ברכו וצריך להבין מה בין זה לזה דבישתבח ג"כ הוי הפסק בין שבח לתפלה דעיקר שבח הוא פסוקי דזמרה מן ב"ש עד אחר ישתבח כמ"ש בגמ' וכך אמר הטור בסי' נ"א וז"ל נתקנה ברכה זו משום הא דאיתא בפ' כ"כ יהא חלקי עם גומרי הלל בכל יום ומסקינן כי קא' בפסוקי דזמרא כו' וכן דרש ר' שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחרי כן יתפלל כו' עד מ"ש דלא לאשתעויי מכי מתחיל ב"ש עד דמסיים י"ח ע"כ. הרי הפסק בין ישתבח ליוצר הוי טעם האיסור משום דהוי הפסק בין שבח לתפלה ואמאי לצבור הותר וצ"ל דתחילה איירי אחר ישתבח דוקא דבא הק' ומתקן להפסקה משא"כ אחר ברכו ואעיקרא למטוניה דמר דטעם זה דלבסוף בין שבח לתפלה קאי על ברכו לא ירדתי לסוף דעתו מה מק' כת"ר למעדני יו"ט דהא לא יכחד מר דאחר ישתבח דנגמר השבח מפסוקי דזמרא צריך שלא להפסיק ותכף יתחיל בתפלה משום לסמוך השבח לתפלה וזהו דק"ל למעדני יו"ט דלפי טעם זה דקא' לבסוף דאין מפסיקין אחר ברכו משום סמיכות שבח לתפלה ג"כ אחר ישתבח איתא טעם זה דלא גרע מברכו ומתחילה משמע דקודם קדיש דהיינו אחר ישתבח מפסיקין לצבור בלי חשש. ועוד בא מפי' בד"ח דאחר ישתבח ליוצר מפסיקין. ואמי הרי מפסיק בין שבח לתפלה ומר קא' דליכא קו' דהא טעם השבח מיירי על קדיש וברכו דלעיל מיניה הא עלה קא צווח המעדני יו"ט דגם קודם ק' ג"כ איתא להאי טעמא וע"כ תי' דצ"ל קודם קדיש שאני דבא הק' ומתקנו וכמ"ש הכלבו:
ומ"ש מר והאריך כי קדיש הוא שבח מאריה דאברהם מי זה אמר שאינו שבח ופשוט הוא שכל דבריו אינו אלא שבח ליוצר הכל ומשו"ה בא לתקן ההפסקה בהקדישו ודלא כמ"ש מר דהקדיש מפסיקו ומפרידו להשבח של ב"ש מהתפלה ותלאו בשם הגדולים הב"ח והפרדס דק' כיון שהקדיש הוא שבח למה יבא להפרידו להזמרה מהתפלה כלפי לייא כיון דאנן צריכין לסמוך הזמרא לתפלה לולי דקדיש הוא שבח לא היינו אומרין אותו הוא הדבר אשר דברתי מתחילה כי ברכת יוצר הוא שבח וע"כ ניתן ליאמר אחר גמר פסוקי דזמרה דהם אמרו מאחר שהם שבח יכולים אנחנו לסמוך אחר שבח דזמרה והאריכות בזה יגיעת בשר כי אם בקיצור אני אומר כי זה לא יאמר כי אם ברכת ישתבח הוא דמסיים לשבח דזמרה דהיא העיקר והקדיש לא היה צריך כי אם מפני ההפסקה משבח דזמרא שהיו עושין ובא לתקן ומצאו סמך לאומרו אף בלתי הפסק משו' דיבא טוב אל התפלה ודי בזה ויוצר שבח הוי דאי לאו הכי לא היו מסדרין קודם י"ח משום הפסק בפסוקי דזמרא לתפלה אם לא דכל ברכה שבח הוא אלא דחכמים לא כינו לו שם שבח כי תקדים אל התפלה כי אם לפסוקי דזמרא והיוצר הוא משום ברכות לק"ש ויקרא סדר תפלה. ואנכי לא ידעתי מי גילה למר רז זה דברכו הוא שבח ואני לא מצאתי בפוסקים דכיכו לברכו בשם שבח כי אם מר כי כינה לו שם חדש והעמיס אותו בדעת הגאונים כל לגבי דידי הזמנה לברך כמו ברכת זימון ואמת דכד דייקינן שפיר גם ברכו וענייתו שבח הוי אבל לא שייך לומר טעם דצריך שבח קודם תפלה דלא נתקן לשבח קודם תפלה כי אם להזמנה. ומאי דהכריע מר להשיג לי על מה שביארתי דברי המנהיג.
וכה אמר הרי המנהיג כבר אמר בד"ח אינו צריך להשמיענו במשמעות ובדוחק עכ"ד לא מידי דהמנהיג בא בסדר התפלה והגיע לישתבח בד"ח ואמר דליחיד אסור ולרבים הותר וכיון שבא להקדיש בא להגיד כי אף לרבים דהורה התירא לעיל בין ישתבח ליוצר אחר קדיש אין להפסיק ולהוציא מאותן המקומות דחשבי ליה ליחיד כרבים ומפסיקין בזה כלו' בין ישתבח ליוצר כי ליחיד אין חי' בין קדיש ולאחר ק' ודוק:
ואשא עיני ואראה על מה שכתבתי על קו' ה' יד אהרן להמע"י וכך אמר מר דאיך לא עיין היטב בסוף ף דברי המט"י שכ' אבל כו' והאריך למע'"נ תו ככתוב עי"ש. את חט"אי אני מזכיר אמת דבאותו פרק לא עיינתי היטב ועתה ראיתי דהדיוק עצים. אמנם גברא רבה אמר מלתא צריכין אנחנו למשכוני נפשין ולפרש דבריו והיה בהניח הנ'חה סיב'רת כי א"א דנעלם מיניה ד' הב"י ותו במה שאני רואה דאין קושייתו משום מ"ש לבסוף ליחיד וכמו שהקשיתי אני כי אם קושייתו יכול להיות בנקל. כי הוא דמתחילה נראה דוקא אחר ברכו אין להפסיק אבל קודם יכול להפסיק ומטעמא דקא יהיב לבסוף משמע דאף קודם ק' אין להפסיק דהא הוי הפסק בין שבח דב"ש לתפלה. כי זה ממש כר' קו' הק' מעדני יו"ט א"כ היה לו לתרץ כמו שתי' המעדני יו"ט דקודם ק' שאני דבא הק' ומתקנו אבל לאחר ק' לא ומה אצטריך לחלק בין יחיד לצבור אימא אידי ואידי גם לצבור אלא דסו"ד מיירי אחר ק' וברכו. וע"כ צ"ל דהמט"י לא נח"ל בהכי דכשיתרץ קודם ק' שאני ורישא וסיפא נותן טעם לצבור משום דהוי אחר קו"ב. א"כ אמאי ברישא לא יהיב האי טעמא דבין שבח לתפלה והיא היא קושייתו דכפי טעמו למטה אף קודם ק' שייך האי טעמא ואם למטה איירי קודם קדיש כבר נשמע למעלה דלצבור לא איכפת לן משום הפסק בין שבח לתפלה כי אם דוקא משו' הפסק בתפלה ולכן חי' בין יחיד לצבור וזה שכ' ומ' מדבריו דמהיכן משמע ומאי משמע אלא הוא הדבר אשר דברתי דמדפי' תחי' משום הפסק תפלה ולבסוף יהיב טעמא אחרינא דהיינו משום הפסקת משבח לתפלה צ"ל דלצבור לא איכפת לן כ"כ משום לסמוך שבח לתפלה דהא מיהא בקדיש מתקן. אבל משום הפסקת בתפלה חיישינן משא"כ ליחיד חיישינן ג"כ להפסק' משבח דב"ש לתפלה וע"כ אין להפסיק כלל מב"ש עד גמר י"ח ולאפוקי דלצבור אינה הפסקה משבח לתפלה דהיינו קודם קדיש ולתוך פסוקי דזמרא לא איירי בה דפשיטא דאין להפסיק בהם גם לצבור דהרי הוי חמור כמו הפסקה בתפלה כנ"ל להמליץ בעד המט"י. ומה שהפליא מר על המט"י שלא ראה להל ח שקדמו זה התימה הי"ל להי"א להפליא עליו מאחר שצוין להליח וסמיך ליה הביא להמט"י אלא דסתמו כפירושו ועוד דק' זו פשוטה לעין כל חוזה ולא אצטריך אלא טעם ותירוץ והוא תי' באופן אחר:
ואנא חזיתיה למר מאהבה דעפ"י יסודו דאין להפסיק משבח לתפלה שאמר המנהיג הוא על ברכו החזיק בתמיהותיו ופלאותיו מראש וע"ס דגם בסו"ד כתוב למ"ר על החיד"א ז"ל שמאחר בא מצדו לפי דעתו איך לא הק' להל"ח והמט"י. אנא דאמרי משם ראיה דלא ס"ל כמר והראיה יש בשנותו את טעמו מרישא לסיפא וכבר אמרתי דזהו יסוד חדש אצלי לכנות לו לברכו שבח לתפלה דלדידי ברכו סדר תפלה ומכאן מודעה כי לא יכולתי לו' תצדק בדברך ואם עד אלה לא הונח לו דברי יכח הדבר לכ"ל הקורא בהני תו'רי דמנגחי אהדדי ואשר יבחר בו יקריב אליו. ואולם הא קי"ל את והב בסיפה אהבה בסופה הלא מראש כי כך היא דרכה של תורה ואני ש' והוא. הצעיר אליעזר יאודה ישראל ס"ט
ויען ראובן הרואה יראה שיש להשיב על רוב דברי אלופינו כו מע' רב יאודה נר"ו. שהעמיס בדברי תשו' הגאונים והבית חדש וה' פתח הדביר זלה"ה מה שלא כיוונו אך עתותי ספורות להיותי עסוק בקד'שם מכין ומסדר האי ספ'רא דמאריה טב ולהגישו אל מזבח הדפוס יפשא"ק ואין הפנאי מסכים עמדי. והיה בהניח הדבר אליך הקורא יקר בין תבין את אשר לפניך ותוכיח בין שנינו ואשרי תבחר ותקרב: