אור ברסלב
שות בן ימין סימן לז

שות בן ימין· רבי רחמים חיים יהודה ישראל

סימן לז

סימן לו

חזרתי והשיבותי לו כ"ה מנחם ש' ויתב"רכו ב"ו לפ"ק

אורי וישעי אלופי ומיודעי מע' הרב השלם ר' אליעזר המוד'עי ויחי ויתן לו מזהב שי"בה ה' רועי כיר"א:

יפעת אורות גלילי ידיו ק' האירו אל עבר פני ואהי נג'וה כל היום ואהיה שעשועים באמרותיו הטהורות ואבא להשיב על ראשון ראשון:

הנה על מה שתמהתי אני עני על ה' פתה"ד ז"ל שהבין בד' הגאונים ז"ל דברכו הוי התחלה דתפלה וגם על מה שחילק דבריהם לב' טעמים כ' מני"ר וז"ל הא פשיטא דה"ר חיים למעלה לא עלה ע"ד שברכו הוא תפלה כי אם ברכו הוא הזמנה לשבח לה' קודם שיתפלל וכו' וכו' והוא דאי כאשר כ' רו"ם דחד טעמא קאמר דהתחלת התפלה מיוצר אור הוא כו' ומה אצטריך עו' להביא הטעם ולו' וצריך אדם לברך לקונו קודם שיתפלל הא כבר אמרו ברישא בתחלה שבח ואח"כ תפלה ועו' למטוניה דמר דברכו הוא שבח אכתי ק' כו' דהאיכא שבח ואח"כ תפי' י"ח ויאמר ברכו על ח"י ברכות כו' עכ"ל. ולפקע"ד אחר המחי"ר לק"מ וחדא מתרצא חברתה דכונת ד' הגאונים פשוטה לעין כל חוזה דהם אמרו בנ"א שנכנסו לביהכ"ן לאחר שאמר הש"ץ ברכו [קודם שיתחיל יוצר אור] אם עדיין לא פרסו ע"ש [אלו הבאים] יחזור ויאמר להם ברכו ויפרסו ע"ש [אלו הבאים] דבתחי' [צ"ל] שבח ואח"כ תפלה ולכן מחוייב החזן לחזור ולו' להם ברכו אם לא התחיל עדיין יוצר אור] אבל אם קראו ק"ש [הבאים ביחיד] אל יאמר להם ברכו כלל [אף שעדיין לא אמרו ח"י ברכות מפני שכבר התחילו בתפלה] דהתחלת התפלה מיוצר אור הוא וצריך אדם לברך לקונו קודם שיתפלל [ר"ל קודם שיתחיל להתפלל והרי התחילו ואם יאמר השבח דהיינו ברכו אחר ההתחלה זו. נמצא דאומרו באמצע התפלה ולא קודם הרי דמוכרח לו' אח"כ וצריך אדם לברך כו' כדי שלא נאמר דכיון דלא אמר עדיין ח"י ברכות האיכא שבא ואח"כ תפלה לזה איכפל תנא להשמיענו דצריך קודם דוקא ולא אחר שהתחיל ומ"ש בתשו' דסי' שמ"ט מוכרח לפרש כפשטן של דברים שלא יחזור לו' ברכו אחר התפלה [כמנהגנו אחר ק' בתרא] דהא שירותא איהו כו'. ולפ"ז גם מ"ש עו' רב יאודה יעלה נר"ו וז"ל לזה צ"ל כמו שהבין ה' פתה"ד ז"ל דתרי טעמי איכא במלתא חדא דהתחלת התפלה מיוצ"א הוא כלו' דחכמים תקנו בתפלה דיתחיל ברכו ואח"כ ברכת יוצר ועכשיו שכבר אמר יוצר כשיאמר ברכו לא יאמר יוצר אלא ח"י ברכות נמצא שלא יעשו הבאים כמטבע שטבעו חכמים שנית משום דחכמים תקנו שבח ואח"כ תפלה והשבח היינו ברכת יוצר אור וכיון שכבר אמר יוצר אור כיצד יעשה הזמנת ברכו לשבח והוא לא יאמר שבח כ"א תפלה כו' ע"כ:

אחרי המחי"ר תמהני איך לא עיין יפה בתשו' הגאונים דהטעם הזה דבתחי' שבח ואח"כ תפלה לא כתבוהו אלא למה שאמרו תחי' דיחזור ויאמר להם ברכו וכמו שביארתי לעיל ולא למ"ש אח"כ דאם קראו ק"ש אל יאמר להם ברכו כלל וכמ"ש מני"ר ועו' דאעיק' בהני תרי טעמי דקאמר מר לא יכולתי להבדיל ביניהם אפי' כמלא נימא ואיני רואה בהם כ"א כפל הענין במלות שונות דאף למטוניה דחמני"ר דשבח היינו יוצר אור עיקר הטעם למטבע זה שט"ח דיאמר יוצר אור ואח"כ ח"י ברכות אינו אלא משו' דתחי' שבח ואח"כ תפלה. וא"כ היינו מ"ש בטעם השני והכל הולך אל מקום אחד אלא הנכון כמ"ש דיוצר היינו תפלה וברכו הוא השבח הקודם לה. ויש לי להביא סעד וסמך לדברי ממ"ש בס' הפרדס דנ"ז סוע"ג וז"ל וש"ץ כשעומד להתפלל מתפיל הקדיש להפסיק בין ישתבח ליוצר כו'. הרי דליוצר קרי ליה תפלה. וכן ראיתי להב"ח בסי' נ"ה וז"ל טעם קדיש זה הוא לפי שהפסיק בסיפור שבחיו ויתחיל בק"ש וברכותיה תקנו להקדישו י"ת באמירת הקדיש כו' ע"כ. ואם איתא דשבח היינו יוצר אור הא לא הפסיק עדיין אלא מוכרח דהתחלת התפלה הוא מיוצר אור וכמ"ש. גם המעדני יו"ט בפ' אין עומדין אות צ' כ' וז"ל. וכ' הכלבו הטעם לפי שב"ש נתקן עם התפלה להסדיר שש"מ הקב"ה ואח"כ יתפלל וכיון שכן הוא אינו דין לדבר בין סי' השבח והתפלה ובטור סי' נ"א כ' שכן יש בירוש' השח בין ישתבח ליוצר עבירה היא בידו ע"כ הרי להדייא דליוצר קרי ליה תפלה. וזה תמהני על מעכ"ת דמאחר דהביא לקמן ד' המעדני יו"ט הללו איך הונח לו לפרש דשבח היינו יוצר אור. עכ"פ כיון דהתחלת התפלה מיוצר אור הוא וכמו שהוכחנו השבח הקודם לה היינו ברכו [או קדיש וברכו וכמו שיבא קמן] וחזרה תמיהתי על ה' פתה"ד ז"ל דהבין בד' הגאונים ז"ל שלא כפשטן ועי"ז בא להקשות דהני תרי תשו' סתראי נינהו לתשו' שבסי' א' ב' שכ' דברכו לא הויא התחלה ולפי כל האמור לק"מ וכמ"ש בקונטריסי הראשון:

ועל מה שהקשיתי על פפ' ה' ז"ל בכונת הראיה שמביא בתשובה דא' ב' דאיך הבין שמ"ש בתשובה דסי' ר"ד בני אדם שנכנסו לבית הכנסת לאחר שאמר השליח צבור ברכו רוצה לומר לאחר שהתפללו הקהל פתח לה רב יאודה שי' בתשו' תחי' כו' ושוב ראה דאין כונת ה' ז"ל כך כו' ושוב כ' וז"ל אמת דיכול לאתויי ראיה דאחר תפלה כלו' דאם באו אחר שהתחיל יוצר אור דאז יכול הש"ץ לומר להם ברכו אחר תשלום התפלה והם יפרסו ע"ש וכמ"ש מפורש וכו' וכו'. הא למדת דברכו לבד אומר הש"ץ בשביל אחרים והוא לא יאמר אחריו ברכה ותפלה כו'. אמנם בד' התשו' דקא' דחזינן כל יומא בשלוחא דצבו' דאמר ברכו קו' תפלה לא משמע דראיתו הכי הוי וצ"ל בדוחק כו' כדי שיכונו ד' פתה"ד עכ"ל. ואנא זעירא סלח נא אנכי מבקש דלא אדע שכ'ול כונת מני"ר בזה דהאריך למע'ניתו וסו"ד לעיקר תמיהתי על ה' ז"ל לא תיקן כלום דכל עיקר תמיהתי אינו אלא על מ"ש ה' ז"ל וז"ל כמ"ש בסי' ר"ד דש"מ דאין הש"ץ מברך עמהם אלא הם מברכין יוצר לעצמם כו' על דא קא צווחנא דאיך משמע כן מתשו' ההיא וכמו שהוכחתי בראשונה. וגם למה שפי' מני"ר מדידיה בכונת הראיה שבסי' א' ב' דמ"ש קודם תפי' ר"ל קו' תפי' ש"ץ דהיינו אחר ברכו דוקא ק' דהי"לל דחזינן נ"י בשלו' דצבו' דחוזר ואומר ברכו קו' תפלה ומסתמיות דבריהם מש' להדייא דהיינו פעם אחת כנהוג. אלא הנכון לע"ד כמו שכתבתי בדברות הראשונות דקודם תפלה היינו קו' תפ' י"ח דערבית ובהכרח לו' כן משום דדברי התשו' זו הם ד' הרי"ף ז"ל בעצמו דהן הן הדברים הנאמרים בתשו' הרי"ף סי' רצ"ד אלא דכאן באה בקיצור. וכמ"ש ה' ז"ל שם וז"ל. והן הם דברי הרד"א והא"ז משם רי"ף ז"ל ואף דאנכי לא הרחבתי הדבור בקונטריסי הראשון דבעל התשו' זאת הוא הרי"ף ז"ל מ"מ המהני עליה דמני"ר איך לא ראה עינא דשפיר חזי ד' ה' ז"ל הללו דהן הם כו' וזהו שתמהני מקדם על ה' ז"ל דנעלם ממנו תשו' הרי"ף הלזו ממקור מחצבתה:

ומעתה גם מ"ש מני"ר אח"ז וז"ל. ומעתה מאחר עלות כ"ז מה שרצה לפ' מר בראיה זאת עפ"י תשובה הרי"ף דקאי בתפ' ערבית כל לגבי דידי לא כ"כ מורין דבריו דקאי בתפ' ערבית מדכתב דאמר ברכו קו' תפלה אם הוא על ת"ע ה"ילל קו' ח"י ברכות דקו' תפלה סתם היינו קו' תפלה ממש דהיינו יוצר אור או ברכת אשר בדברו כו' ע"כ. אחהמ"ר לא ידענא מאי קאמר חדא דזיל קרי בי רב הוא בש"ס ופוסקי' דכשמזכירין תפלה סתם כונתם על ח"י ברכות דוקא ועו' דמר הוא דהשיג עלי לעיל וז"ל ועו' למטוניה דמני"ר כו' אכתי ק' למה לא יאמר ברכו אם אמר יוצר אור דהאיכא שבח ואח"כ תפ' י"ח ולא משום דחסר ברכה אחת דהיינו יוצר אור נפקא ח"י ברכות מכלל תפלה דהוא העיקר כו' לזה צ"ל כו' דתרי טעמי איכא כו' והשבח היינו ברכה יוצ"א כו' ע"כ. הרי דס"ל למני"ר דח"י ברכות הוא עיקר תפלה ויוצר אור אינו אלא שבח ואיך כאן סתר מיניה וביה וכ' להפך דתפ' ממש היינו יוצ"א והוא פלאי וכן מ"ש עו"י דאם באנו לפרשה בת"ע לא צריכינן לחפוש אחר תשו' הרי"ף דהא קאמר בהדייא בתשו' במנהיג כו' ע"כ עפ"י האמור אין כאן חיפוש דהתשו' זו בעצמה היא מהרי"ף ז"ל אלא דבאה פה בקיצור:

ברם מאי דתריץ יתיב מעכ"ת להמיהתי על הגאון חיד"א ז"ל שלא נסתייע מתשו' הרי"ף הלזו נר' נכון כדי שלא להק' על הגאון ז"ל אך לא נכחד דהי"ל להזכירה בלשון עיין. הלא מעתה אבא למה שהקשיתי אני עני על הל"ח והמט"י והכנה"ג והי"א זלה"ה וכ' מני"ר וז"ל. אחי אחי אתה מה כל החרדה הזאת ומדם כל אני תמיה עליה דמר לדידיה מי ניחא הרי קשייא מרישיה לסיפיה דתחי' קאמר שאחר קו"ב אין לספר אף בצרכי רבים ומדקא' לבסוף שהרי הם מפסיקין כו' לצרכי יחיד משמע הא לרבים מותר להפסיק ע"כ ויען ראובן אחרי המחי"ר הא לאו קושייא היא כלל דהאי דקאמר לצרכי יחיד רבותא קאמר בגנות המנהג דאותן המקומות שצועקים וכו' דאף לצרכי יחיד מפסיקין במקום דאסור לספר אף בצרכי רבים וכן הבין הל"ח והי"א והגאון חיד"א ז"ל וכמו שאבאר לקמן. ומן האמור מה שהכריח לפרש לדעת הדברי חמודות דמ"ש המנהיג ולהוציא מאותן המקומות שצועקין ע"ח בצבור בזה. היינו קודם קדיש לפי האמור אינו כן ועו' דגם תיבת בזה מורה בזה המקום הנז' שהוא אחר הקדיש ואי משום דהו"ל למנקט דבר שהוא צורך רבים ולא צעקה ע"ח שהוא צורך יחיד הא לאו מלתא היא דעל מה שראה או ידע מאותן המקומות הוא מדבר:

ועוד דדיני תפלה שבס' המנהיג מסודרים בסדר התפלה וקודם זה בד"ח ע"ד כ' דין איסור הפסק אחר ישתבח וז"ל ואעפ"י שאמרנו שאסור לספר בין ישתבח ליוצר אור וכו' בד"א לצרכי יחיד אבל לצרכי צבור או לצורך הבא להתפרנס מן הצבור לפסוק לו צדקה אין איסור בדבר וכו' ע"כ. ואי הכי דכונת המנהיג שאמר ולהוציא וכו' איירי לקודם קדיש הי"ל לאומרו שם דשייך שפיר ולא כאן דאיירי אחר הקדיש אלא ודאי מוכרח דכוליה מלתא דהמנהיג מיירי לאחר קדיש וברכו. וסידור השבח דקאמר היינו על ברכו דאף דהוי הזמנה כמ"ש מני"ר שבח ג"כ מיקרי וכמו שהוכחתי לעיל בפי' תשו' הגאונים דסי' ר"ד. ועוד דקדיש ג"כ שבח מיקרי כמו שראיתי באבודרהם די"ו ע"ג ובס' הפרדס דכ"ח ע"א ובאורחות חיים ד' יוד ע"ד ובטור סי' נ"ו שמכנים אותו בשם שבח ועדיפא מינה דהמנהיג גופיה כ' קודם זה סמוך ממש וז"ל וכ' רב עמרם כי לפני הישיבה שאין דרך בנ"א לספר אחר ישתבח אין צריך לומר קדיש ומ"מ נהגו העולם לאומרו אף כשאינן מספרים להזכיר גאולת קץ הימין קודם התפלה כי הוא סדר השבח ע"כ הרי להדייא דקרי קדיש סדר השבח קו' תפלה ואח"ז כ' וזה דבר פשוט וכו' ולהוציא מאותן המקומות וכו' שהרי הן מפסיקין בין סי' השבח לתפלה וכו' ע"כ. הרי ברור ומפורש דכונתו ז"ל על הקדיש דהוא סדר השבח הנתקן לאומרו קודם התפלה דהיינו יוצר אור והוא דבוק ושייך אל התפלה וכ"ש ברכו דסריך וסביך יתיר דהוי הזמנה ושבח ומהאי טעמא קאמר דהוי כאלו התחיל ביוצר אור משא"כ קודם קדיש דאף דגם השבח דב"ש נתקן לאומרו קודם התפלה אינו דבוק ושייך אל התפלה כמו הקדיש וברכו דאדרבא הקדיש מפסיקו ומפרידו להשבח ההוא מהתפי' כמ"ש הב"ח והפרדס ז"ל הבאתים לעיל ולכן מותר לספר שם בצרכי רבים דוקא וכמו שכ' איהו גופיה ז"ל הבאתיו לעיל] בד"ח ע"ד דשם מקומו:

ומעתה גם מה שהאריך למעני"תו מעכ"ת לפרש ד' המנהיג לדעת הל"ח והמט"י ז"ל לפי האמור אחרי בקשת המחילה אין לו בית מושב דכיון דהמנהיג ז"ל כבר ביאר בד"ח דין הפסק בין ישתבח לקדיש דלצרכי יחיד אסור ולרבים מותר איננו צריך עוד להשמיענו דין זה במשמעות ובדוחק כמ"ש מני"ר. וחזה הוית לאדוני נר"ו דמקשה על ה' יד אהרן ז"ל דמה מצא עול ח"ו בהמט"י ז"ל כדי להק' עליו וכנר' דהבין במט"י דקודם קדיש מותר ר"ל בין ב"ש לישתבח וע"כ ק"ל וכו'. ובמחי"ר זה אינו לע"ד וכו' וכו' וזה פשוט עכ"ל ואחרי המחי"ר נוראות נפלאתי עליה דמני"ר איך לא עיין היטב בסו"ד המט"י ז"ל שכ' וז"ל אבל בסו"ד מיירי לצורך יחיד ומשו"ה מכי מתחיל ב"ש אסור להפסיק וכו' ע"כ דמשמע דאם הוא לצורך רבים מותר להפסיק אף מכי מתחיל ב"ש ואהא הוא דקא צווח ה' י"א ז"ל דהוא הפך מ"ש רבינו המחבר בסי' נ"א ולא על מ"ש בתחילה ומשו"ה קו' קדיש מותר להפסיק וכמ"ש מני"ר דזה פשוט דקודם קדיש ר"ל אחר ישתבח. וחלילה לטעות בזה אף תשב"ר וכמ"ש הרב י"א ז"ל. וממילא גם מה שהוסיף להק' כת"ר על ה' י"א ז"ל דלמה לא הק' כן גם להל"ח ז"ל דכן הי' הוא ג"כ דקודם ק' מותר וכו' ומאי אולמיה דל"ח מהמט"י וכו' ע"כ. לפי האמור לק"מ דהבדל גדול יש ביניהם דכונת הל"ח כך היא דאע"פי דלפי סוף לשונו נראה דלעולם אין לצעוק ע"ח (לא קו' ישתבח ולא אחריו) מכי מתחיל ב"ש אף לצרכי רבים מדקאמר שהרי הן מפסיקין בין סי' השבח לתפלה והשבח מתחי' מב"ש (ולא דייק מדסיים המנהיג לצרכי יחיד דכבר כתבתי למ' דרבותא קאמר) מ"מ יש לחלק מראש דבריו דשאני קו' קדיש וברכו דהיינו אחר ישתבח דמותר לצורך רבים וכדברי הכלבו וא"כ מה לו להקשות על הל"ח דהוי הפך רבינו המחבר. אך על המט"י ז"ל דסיים ומשו"ה מכי מתחיל ב"ש אסור להפסיק (דזה גרם לו מה שדייק בסיום ד' המנהיג דאמר לצרכי יחיד] עליו יש להקשות וכנ"ל. עו"כ מני"ר וז"ל ועל מ"ש ה' י"א דהאי והו"ר קאי על ערבית והקשה מר איך ניח"ל מאחר דבהדייא קאמר בזה אנא דאמרי אי מהא לא אירייא דכונת פי' כך תחילה אמר וכו' ועוד ר"ל דמזה אנו למדין להוציא מאותן המקומות שצועקים ע"ח בזה כלו' אחר קדיש דערבית וכו' והוי הפסק כמו אחר קדיש דיוצר וזה דמיון בזה וכו' זה נר' כונתו אבל במחי"ר לא כיון לדרך הישר והיותר ק' דאחר קו"ב דיוצר אסור אף לרבים וכאן בסיפא לא הוקשה להמנהיג אלא משום דהוי צרכי יחיד ומה תיקן בזה עכ"ל. ואנא דאמרי אדרבא אי מהא לא אירייא להק' על ה' י"א ז"ל דהוא ז"ל הבין בהך סיומא דהמנהיג כמו שפירשתיו למעלה דרבותא קאמר אלא אי קשייא הא ק' על ה' ז"ל מתיבת בזה דאי כמו שנדחק מני"ר דהיינו דמיון וכו' ק' הלא המנהיג הוא מבאר דיני תפלת שחרית תחי' ואח"ך דיני ת"ע ואח"ך בדי"ג ע"ג דיני ערבית והי"ל לבאר דין זה דערבית במקומו הראוי לו ועו' דדוחק לומר דהיו מקומות שצועקים בערבית דכל כונת הצועק הוא להשמיע צעקתו ושלא להניח להתפלל עד שיעשו בקשתו וא"כ יותר טוב לו לצעוק בשחרית דנמצאין כל העם בביהכ"ן דנזהרין בה יותר ועי"ז מוכרחים למלא בקשתו כדי שלא לבטל התפלה. וכן הכלבו שהזכיר מנהג זה דלקבול וכיוצא לא דבר אלא על תפי' שחרית גם הבאר הגולה ביו"ד סוף סי' של"ד בתקנה דרגמ"ה דאין אדם רשאי לבטל התפלה וכו' נר' דלא מיירי אלא בשחרית עי"ש:

באופן דתמיהותי על הג' הרועים הללו הל"ח והמט"י והי"א זלה"ה במקומן עומדות כמ"ש בעניותין בדברות ראשונות וכן על הכנה"ג ז"ל שהביא ד' הל"א ועבר עליו בשתיקה והנני מוסיף להפליא על המט"י ז"ל שלא ראה להל"ח שכבר קדמו ולא להשיירי שהביאו. גם מה שתמה אדוני על הגאון חיד"א ז"ל דא"כ דהוי מתחי' החזן יוצר אור כו' א"כ אמאי יהיב טעמא משום דהוי יחיד כו' והוצרך לפרש דברי החיד"א ז"ל בדוחק גדול. אחרי המחי"ר כ"ז הוא ללא צורך דזה פשוט דה' ז"ל הבין בהך סייומא דהמנהיג ז"ל כמ"ש בעניותין דרבותא קאמר וכמו שהבין ה' י"א ז"ל אלא דמה שתמהתי על הכנה"ג זה יש לתמוה על החיד"א ז"ל דמדבריו נראה שמפרש כל דברי המנהיג [זולת בוהוא רחום] כמ"ש אנכי הצעיר. וא"כ מאחר שהביא ד' הי"א ולא ראה שציין להל"ח והמט"י ז"ל איך לא הקשה עליהם כמ"ש. אולם מה שהכריח מני"ר בסו"ד דט"ס נפל בל' המנהיג והעיקר כפי' הגאון חיד"א ז"ל נראה נכון כעת. הנלע"ד כתבתי ואם כה יאמר אדוני כי צדקתי בדברי ישמח לבי גם אני. ואם לאו הרי הן בטלין ומבוטלין והיו כלא היו נאם נאמן אהבתו המיחל תשובתו וברכתו העבד ישראל. ראובן אליהו ישראל ס"ט:

תוכן העניינים

שות בן ימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה