אור ברסלב
שות בן ימין סימן לו

שות בן ימין· רבי רחמים חיים יהודה ישראל

סימן לו

סימן לה

וזאת תשובתו אלי ר"ח אב הנחמות ש' כ"י אתה תב'רך לפ"ק

רב אחאי אלופינו בתורה. הרב השלם עצום ורב בישראל להלל מהולל בתשבחות וזאת התורה תחילה שבח ואח"כ תפלת יחי ראובן שנים כשני אליהו דאתייא מכללא בחיי אריכי ומזוני רויחי ותפארת בנים זאת תפלתי לפני אל נורא עלילה כיר"א:

אורו עיני כי ראיתי הכתב והמכתב מאליהו רבה נהרא נהרא. הכא תרגיעו נהוריתא אורה זו תורה עביד פרי'שה הני תו"רי קורא ופושט ומביא להם ראיות קושיות והויות חד"ד ותי"מה ולפלא היה באירש טובה ורחבה רח"ב רח"ב מיד נקרי. ועם שטרוד בלימודי הייתי למגמר עתיקא לקיים מילי דרבנן הפוך בה טובה חכמה פירשתי ממנה ובקשתי את שאהבה נפשי ראובן בחו'רי להבין ולהורות דעתי קל"ה כמות שהיא כי לעשות רצונו חפצתי והא שרינא אימא. ראו הביא לנו מר מאהבה ב' תשו' הגאונים שבסו' ס' נהרות דמשק דסי' ר"ד וסי' שמ"ט שהביאם כמהרח"ב פונטרומולי ז"ל בס' פתח הדביר ח"א דקמ"א ומה שהוכיח מהם הרב הנז' ובתר דנא כתב שאהבה נפשי וז"ל ומריהטא דלישניה משמע שהבין בדברי הגאונים שכ' דהא התחלת התפלה מיוצר אור הוא שכונתם על ברכו שהוא התחלת התפלה ולכן חילק דבריהם לב' טעמים כו'. ואחרי נע"ר כונת דבריהם לא כן הוא אלא הם אמרו דאף אם לא התפללו הנכנסים תפלת י"ח עכ"ז כיון דקראו ק"ש קודם בואם לביהכ"ן נחשב כאלו כבר התפללו דהא התחלה מיוצר אור הוא ולא יתכן לברך אחר שהתפללו ואם כדבריו הכי הו"לל דהא התחלה דיוצר אור הוא ע"כ דברי ידידי:

ואומר עם קי'ני הא פשיטא דהר' חיים למעלה לא עלה על דעתו שברכו הוא תפלה כי אם ברכו הזמנה לשבח לה' קודם שיתפלל שכן כתוב בהדייא בדברי הגאון וצריך אדם לברך לקונו קודם שיתפלל תדע דאחר שהביא הב' תשו' הגאונים כ' וז"ל. והן הן דברי תשו' הגאונים שהזכיר מרן ז"ל בב"י לעיל בסי' ס"ט משם ס' המנהיג עי"ש הרי דס"ל להגאונים דברכו הוי התחלה דתפלה כו' ע"כ. ואנן קא חזינן דאיפכא קא' שם בס' המנהיג דקא' וז"ל. ולאחר שיתחיל הש"ץ ברכו ויוצר אור ובאים בנ"א לביהכ"ן בשחרית לא יאמר להם ש"ץ ברכו עד אחר התפלה וכו'. עוד כ' אבל אם לאחר ברכו באים מיד ולא פתח החזן ביוצר אור כו' ע"כ מדברים אלו נראה ברור דברכו לא הוי התחלה דתפלה כי אם יוצר אור וכל שלא פתח ביוצר אור יכול הש"ץ לחזור ולו' להבאים ברכו כיון שלא התחיל התפלה אלא מוכרח דכונת ה' פתח הדביר לומר דכיון דהוי ברכו צורך תפלה דכן תקנו לו' ברכו קודם תפי' לזה סבר וקביל דהוי כמו התחלת התפלה לענין דצריך לאומרו דוקא קודם תפלה דהיינו קודם יוצר אור וכיון דאומר יוצר אור אין לאומרו דלא שייך אחר תפלה וסמוכות שלו הוא מתשו' שניה דהיינו דסי' שמ"ט דקא' דהא ברכו שירותא איהו עד לא יצלי צלותא. ומזה נטה דעתו למידק מתשו' הראשונה ופלגינהו לתרי טעמי והוא דאי כאשר כתב רו"ם דחד טעמא קא' דהתחלת התפלה מיוצר אור וכלו' וכיון שכבר התפלל איך יאמר ברכו א"כ היה די שיאמר דהתחלת תפלה מיוצר אור הוא. ומה אצטריך עוד להביא הטעם ולו' וצריך אדם לברך לקונו קודם שיתפלל הא כבר אמרו ברישא בתחלה שבח ואח"כ תפלה. ועוד למטוניה דמר דברכו הוא שבח אכתי ק' למה לא יאמר ברכו אם אמר יוצר אור דהאיכא שבח ואח"כ תפילת י"ח ולא משום דחסר ברכה אחת דהיינו יוצר אור נפקא ח"י ברכות מכלל תפלה דהוא העיקר ואף שכבר עבר וברכו בנ"א הבאים יוצר אור בלא ברכו אכתי יהיה הצלה במקצת ויאמר ברכו על ח"י ברכות לזה צ"ל כמו שהבין ה' פתח הדביר ז"ל דתרי טעמי איכא במלתא חדא דהתחלת התפלה מיוצר אור הוא כלו' דחכמים תקנו בתפלה דיתחיל ברכו ואח"כ ברכת יוצר ועכשיו שכבר אמר יוצר כשיאמר ברכו לא יאמר יוצר אלא ח"י ברכות נמצא שלא יעשו הבאים כמטבע שטבעו חכמים שנית משום דחכמים תקנו שבח וא"כ תפלה והשבח היינו ברכת יוצר אור וכיון שכבר אמר יוצר אור כיצד יעשה הזמנת ברכו לשבח והוא לא יאמר שבח כי אם תפלה וזה שהבין הר' בגאונים ונר' אמת ומדויק דמשתמע מד' הגאונים דברכו קשור עם ברכת יוצר אור דמיד שאמר ברכו צריך ברכה אחריו הרי דברכו כהתחלת תפלה ולא תפלה ממש ומעתה שפיר מקשה מתשו' הללו לההיא דתשו' דא' ב' דקא' ברכו לא הוי התחלת ברכה כיון דזה הכלל מסור בידינו בב' תשו' הנז' דברכו צ"ל ברכת יוצר אור אחריו. ג"כ באמירת ברכו בעליית ס"ת הרי כמו שהתחי' אשר בחר בנו דהוא מוכרח לו' ברכה אחריו ולמה יקרא כהן כיון שהתחיל הישראל וכמו שהחזיק שם ס' זו מהמנהיג שהוא המביא ב' תשו' הגאונים והביאה מרן בב"י בסי' ז"ן דברכו כאלו התחיל ביוצר והביא ממאמר מרדכי וגם ממטה יוסף דברכו סריך וסביך בהדי ברכת יוצר וחשיב כאלו התחיל ביוצר מטעם דברכו בלא ברכה אחריו לא משכחת לה. ועוד הביא מהב"ד דלאחר שאמר ברכו אינו יכול להפסיק בין הזמנה לברכה. באופן דהכל לאתוי ראיה דכולם מודים דברכו נקשר עם הברכה שאחריו ושפיר הוי לכאורה דסתרי אהדדי תשו' הגאונים והכל כדי לאחזוקי חילוקו דשאני ברכו דתפי' דצריך ברכה אחריו וזה לא מברך ברכו שכבר אמר דהיינו יוצר אור משא"כ בברכת ס"ת דאמת דצריך ברכה אחריו אבל יכול להתקיים ע"י אחרים:

ואף למטוניה דמר דליכא תרי טעמי בתשו' הגאונים כי אם טעם א' הוא כי מאחר שכבר התפללו מה יועיל ברכו הרי שפיר יש לאתויי ראיה דס"ל דאחר ברכו צריך ברכה כגון יוצר אור דלטעם זה תקנו התחלת התפלה ביוצר אונ דלזה שייך ברכו דהיינו הזמנה לשבח דהשבח היינו ברכה. וזה נראה פשוט דברכו לא הוי לא שבח ולא תפלה כי אם הזמנה וכיון שאמר, ברכו כלשניה דהיינו הזמנה לברך צריך ברכה שלא יהיו ככופרים ואם איתא דאינו קשור ברכו עם יוצר אור אף שהבא לביהכ"ן אמר יוצר, אור יאמר הש"ץ ברכו עליו להוציאו ואחיך אאא י"ח אלא ודאי לברכו צריך יוצר אור דהוי שבח ואח"ך תפלה. העולה מכל אשר אמרנו דכשאמר ברכו כיון שצ"ל שבח אחריו דהיינו יוצר אור הרי כאלו התחיל יוצר אור וזה ס"ל לה' פתח הדביר כ"ע מודים בה ולזה קא מקשה לענין עליה ס"ת ומתרץ דהתם שאני דיכול להתקיים ההזמנה ע"י אחרים אלא דאח"ך מביא עו' סברות דאינו צריך ברכה לברכו כי באמירת הציבור ברוך ה' המבורך הרי לא יהיו ככופרי מ"מ מהגאונים משמע דאם לא יש יוצר אור שכבר אמרו אין אומרים ברכו דהא צריך ברכה וכבר אמר כנר' דבאמירת ברוך ה' המבורך אינו די והרי ראה אדוני מה שהאריך בזה. עוד ראיתי בקונטריסו דעל כונת הראיה שמביא בתשו' דסי' ב' ופירשה הר' חיים תחילה הקשה עליו משי"ח וז"ל דנראה שהבין שמ"ש בתשו' דסי' ר"ד בנ"א שנכנסו לביהכ"ן לאחר שאמר ש"ץ ברכו וכו' ר"ל לאחר שהתפללו הקהל ולכן כתב דש"מ דאין הש"ץ מברך עמהם אחרי בקשת המחילה מק"ע תמהני איך הבין כן בד' הגאוני' הנ"ל חדא דאם כדבריו היל"ל בנ"א שנכנסו לביההכ"ן לאחר שהתפללו ומדאמרו לאחר שאמר הש"ץ ברכו מוכח שנכנסו קודם שיתחיל החזן יוצר אור ועו' דאיהו גופיה אחר כלותו להביא ב' תשו' הנ"ל כ' דהן ד' תשו' הגאונים שהזכיר מרן ז"ל, בב"י לעיל בסי' ס"ט משם ס' המנהיג ושם בב"י כ' להדיא וז"ל אבל אם לאחר ברכו באים מיד ולא פתח החזן ביוצר אור וכו' ואיך העמיס בדברי הגאונים מה שלא כיוונו כלל אלה הם דברי חביבי. ואני פותח בתשו' תחילה כי הר' לא הבין כמ"ש שמר דלאחר ברכו הוא לאחר שהתפללו הקהל, מההכרחיות דהכריח מר כי נכונים הם אלא הוא מדייק הכא והתם מתיבת להם דהוא מיותר היל"ל יחזור ויאמר ברכו ותיבת להם לומר דברכו שנית לא שייך כלל אלא להם כלומר להבאים דוקא כי הש"ץ כבר אמר ברכו ויתפללו ע"ס ברכו ראשון לעצמם וז"א בתשו' דסי' ב' דחזינן בכל יומא בשלוחא דצבורא דאמר ברכו קודם תפלה כלו' קודם שיתחיל הש"ץ יוצר אור אומר ברכו על הבאים ולא שמעו ולית בה איסורא לומר שהוא מברך ברכו שנית דהוי הפסק קודם שיאמר יוצר אור לעצמו כמ"ש שעיקר התחלה הוא יוצר אור וברכו לא הוי התחלה כך נ"ל לפום ריהטא שוב ראיתי דאין כונתו כך, דבהדיא קאמר בסו"ד והוא אינו מברך שכבר התפלל הרי קאי אחר תפלה אמת דיכול לאתויי ראייה דאחר תפלה כלו' דאם באו אחר שיתחיל יוצר אור דאז יכול הש"ץ לומר להם ברכו אחר תשלום התפלה והם יפרסו, על שמע כמ"ש מפורש בההיא דכ' ב"י בשם המנהיג וז"ל ולאחר שיתחיל הש"ץ ברכו ויוצר אור ובאים בנ"א לביהכ"ן בשחרי' לא יאמר להם ש"ץ ברכו עד אחר תפלה ע"כ ובודאי דאז. הש"ץ אומר ברכו ואינו אומר עמהם כי כבר התפלל כי אם הם יפרסו לעצמם דאם בקיאים הם למה תאמר ללא צורך ומה תאמר דש"ץ חוזר ופורס ע"ש עוד הפעם משום שאין לומר ברכו בלא ברכה אחריו לזה חוזר ומברך ברכת יוצר ומתפלל כלפי לייא דבשלמא ברכו שנית איכא למימר דיכול להתקיים באחרים העונים ומברכים ולא הוי ללא צורך אבל ברכת יוצר אור וח"י ברכות כיון שיצא ידי חובתו ובקיאים הם מה לו לש"ץ לחזור ולאומרם והוי כמזכיר ש"ש לבטלה ח"ו [ואחרי כתבי זאת מצאתי בסי' ס"ט בב"י וז"ל ומיהו לפי מ"ש. רבי' בסי' רע"ג בשם, בה"ג שמי שקדש לאנשי ביתו ובא אצל אנשים אחרים שאין יודעין לקדש מקדש להם אבל אם יודעים לקדש אינו מקדש להם צ"ל להכא נמי אם יש באותם שלא שמעו בקי אין אותו ששמע מוציאו וכן ראוי לעשות ע"כ אלא ודאי דדוקא ברכו אומר להוציא להם ידי חובתם וליכא הפסק לו' כבר התחיל וצריך להשלים כי ברכו לא תפלה כי אם הזמנה וכבר הזדמנו נענו ואמרו ברוך אבל ברכות ותפלה יכולים ם הבאים להתפלל על שם ברכו שאמר הש"ץ בשבילם הא למדת דברכו לבד אומר הש"ץ בשביל אחרים והוא לא יאמר אחריו ברכה ותפלה מאחר כי לא הוי התחלה לא להבאים ולא חל החיוב לעצמו. אמנם בדברי התשו' דקא' דחזינן כל יומא בשלוחא, דצבורא דאמר ברכו קודם תפלה ל"מ דראיתו הכי הוי וצ"ל בדוחק דש"ץ אמר ברכו קודם תפלת הבאים והוא לא יאמר משום שכבר אמר כדי שיכונו דברי פתח הדביר אבל יותר טוב היה לומר קודם תפלה של ש"ץ דהיינו אחר ברכו דוקא באו אחרים שלא שמעו דאומר להם תכף ברכו אף שלא יאמר בעדו דהוא כבר אמר דנמצא דלא הוי ברכו כהתחלה לכשלא יפסיק להוציא אחרים כמו שכן האמת דאף בתפלת שחרית כיון דהוא קודם תפלה יכול לומר ברכו על אחרים אבל אם אמר ברכו ויוצר אור כלו' שכבר התחיל להתפלל לא יאמר להם ש"צ ברכו עד אחר תפלה שהוא הפסק ולא בין גאולה לתפלה דבעינן תכף לגאולה תפלה זולת בערבית יכול לומ' ברכו קודם תפלת י"א שאין צריך סמיכות גאולה לתפלה:

מאחר עלות כ"ז מה שרצה לפרש מר בראיה זאת עפ"י תשו' הרי"ף דקא בתפלת ערבית כל לגבי דידי לא כ"כ מורין דבריו דקאי בתפלת ערבית מדכתב דאמר ברכו קודם תפלה אם הוא על תפלת ערבית היל"ל קודם ח"י ברכות דקודם תפלה סתם היינו קודם תפלה ממש דהיינו יוצר אור או ברכת אשר בדברו סמוך לברכו דאז יכול לומר תכף ברכו להוציא אחרים ולא הוי הפסק וכמ"ש. אלא דאם הוא אחר שהתחיל יוצר אור דנמצא דכבר התחיל להתפלל אין לומר ברכו על אחרים דהוי הפסק. וגם לא קודם תפלת י"ח משום דהוי הפסק בין גאולה לתפלה אלא אחר כל התפלה דוקא משא"כ בערבית ת אף שהתחיל ברכת אשר בדברו יאמר ברכו קודם ברכת י"ח מדינא כיון דל"צ סמיכו' גאולה לתפלה באופן דאינו מוכרח לומר דהוא על תפלת ערבית וטפי יכול להיות גם על ת"ש אלא דאיירי קודם תפלה דהיינו סמוך לברכו. דאם באנו לפרשה בת"ע לא צרכינן לחפוש אחר תשו' הרי"ף דהא קאמר בהדייא בתשו' המנהיג דאחר שיתחיל ש"צ ברכו ויוצר אור וכו' לא יאמר להם ש"ץ ברכו עד אחר התפלה ולא בין גאולה לתפלה וכו' אבל בערבית וכו' יכול לומר ברכו הרי דגם מדינא בערבית יכול לומר להבאים ברכו קודם ברכת י"ח וכמו שפסקו מור"ם בסי' ס"ט ומאי דתמה כת"ר על החיד"א ז"ל למה לא נסתייע מתשו' הל הרי"פ לעד"ן משום דהיכא למדחי דלא איירי אלא לפום רנא וכס' המנהיג אבל אפי' דס"ל להרי"פ לפי מס' סופרים דאף בשחרית מותר להפסיק כמו שהכריח ה' נחלת יעקב ז"נ והכי דייק לישניה דלא קאמר למי שלא שמע ברכו בתפלת ער' דאז הוה אמרי' מפני התקנה אלא כתב למאן דלא הוה בתחילת תפלת ערבית כלו' דלא בא לא אחר התחלת ערבי' דהיינו דכבר אמר הש"צ ברכו והתחיל בברכות דלפני ק"ש וכיון שכן דינא הוא שיאמר להם. ברכו קודם תפלת י"ח דאי הוה קודם התחלת ערבית כלו' קודם שיתחיל הש"צ התפלה דהיינו ברכה ראשונה היה אומר תכף הש"צ ברכו להם בעדם (אבל אחר התקנה לא יברך ברכו הש"צ בעדם כי אם קודם ח"י ברכות, והוא יברך עמהם ברכות דפשיטא דליכא איסור' דמה איסורא איכא כיון דגם הש"ץ מברך עמהם. אלא דהוכחתו היא דאחר שהתחיל הש"צ ברכה דיאמר להם ברכו קודם תפלת י"ח. והוא לא יאמר עמהם ברכות הרי דברכו לא צריך ברכה אחריו ואינו קשור עם הברכה זה הראיה שהביא הרי"ף:

ואשא עיני ואראה לידי"ן כמהר"ר אליהו בהי"ר דהביא דברי המנהיג שהביא הב"י בסי' ז"ן ופירשם במה שמצא מפורש בדברי המנהיג עצמו במקומם ושוב הביא דברי חמודות בפ' אין עומדין ואחריו בא לתמוה. והכי קאמר מר דנר' מדבריו דהאי סידו' השבח דקאמר הב"י הוא על ברוך שאמר והפליא עליו דאיך יתכן לפרשו על ב"ש דא"כ פתח בכד וסיים בחבית וכמו כן תמה יקרא על הכנה"ג בשיירי שהביא ד' ה' ז"ל ועבר עליו בשתיקה. וגם על מט"י ויד אהרן ז"ל תמה עליהם כזה. אחי אחי אתה מה כל החרדה הזאת וטרם כל אני תמיה עליה דמר לדידיה מי ניחא הרי קשיא מרישיה לסיפיה דתחי' קאמר שאחר קו"ב אין לספר אף בצרכי רבים ומדקאמר לבסוף שהרי הם מפסיקין בין סידור השבח לתפלה לצרכי יחיד משמע הא לרבים מותר להפסיק כי ע"כ אני אומר דלא כמ"ש מר דסידור שבח דקאמר הוא על ברכו דברכו הוא הזמנה אלא כיון דהוי הזמנה הוי כאלו התחיל ביוצר ופשוט הוא דסידור השבח הוא מתחיל מב"ש דהן על פסוקי דזמרה דעל מאי דקא' הרא"ש הילכך מבעיא ליה לאיניש דלא לאשתעויי מכי מתחיל ב"ש עד דמסיים ליה י"ח ע"ז כתב המעדני יו"ט באות צ' וז"ל עד דמסיים לשמנה עשרה וכתב הכלבו הטעם לפי שב"ש נתקן עם התפלה להסדיר שבחו של המקום ב"ה ואח"כ יתפלל וכיון שכן הוא אינו דין לדבר בין סידור השבח ותפלה ע"כ והביאו הב"י בסי' נ"ד וסיים בה אמנם בענייני מצוה כו' מותר לספר אחר ישתבח ע"כ ובדברי חמודות כתוב באות ך' וז"ל עד דמסיים ליה י"ח ואפי' בין ישתבח ליוצר לא יפסיק ומיהו כתב הטו' בסי' ד"ן דה"מ במידי דלאו צרכי צבור הוא אבל במידי דצרכי צבור או צדקה כו' ש"ד וכתב הכלבו שמזה נתפשט המנהג כו' או לקבול בביהכ"ן שיעשו לו דין בין ישתבח ליוצר אור דכ"ז מקרי לצורך מצוה ואח"כ כשחוזרין להתפלל יאמר הש"ץ מקצת פסוקי דזמרה ויאמר קדיש עליהם כו' אבל בין קדיש לברכו לא יפסיק לכל דבר ע"כ. וא"כ מאי דנתן טעם המנהיג שאין להפסיק אחר קדיש וברכו משום שאין מפסיקין בין סידור השבח לתפלה ק"ל להר' דברי חמודות דלפי טעם זה גם קודם קדיש לא יפסיק דסידור שבח מתחיל מב"ש ומדבריו הראשונים משמע דקודם קדיש יוכל להפסיק דקא' דאחר שאמר החזן קדיש כו' לכן מתרץ כפי מ"ש רמ"א בשם הכלבו שהביא לעיל שאמר שמזה נתפשט כו' וז"א מ"מ יש לחלק מראש דבריו דשאני קודם קדיש וברכו וכדברי הכלבו כלו' הגם דמשהתחיל ב"ש דהוא תחילת סידור השבח אין להפסיק אמנם כשהוא קודם קדיש דהיינו אחר ישתבח שאני דיכול להפסיק לצבור שיאמר אח"כ פסוקי דזמרה וקדיש כמ"ש הכלבו משא"כ אחר קדיש דאין להפסיק כלל משום דהוי כאלו התחיל יוצר אור. אבל טעמא יהיב המנהיג בסו"ד דטועים הם באותם המקומות דנוהגים לקבול קודם קדיש דהיינו אחר ישתבח דאינו יכול להפסיק ביחיד כיון דהוי מפסיק בין סידור שבח דהיינו מב"ש דהוא סבר דאף אחר ישתבח לצבור הותרה דוקא וטועים הם לדמותו לדבר מצוה דצרכי יחיד הוא כנ"ל:

וממילא דברי הר' מטה יוסף מפורשים היטב. דהכי ביאור קושייתו דמרישא משמע דאחר קו"ב איסור הפסקתו היינו משום דהוי כאלו התחיל ביוצר אור והוי הפסקה בתפלה אבל קודם קדיש מותר. אבל מסו"ד דקאמר טעמא דלא יפסיק משום דהוי הפסקה בין סידור השבח לתפלה. וא"כ אף קודם ק' שייך האי טעמא לומר דאסור להפסיק דהא מב"ש מתחיל השבח. וע"כ מתרץ דמאי דמשתמע תחילה דקודם קדיש מפסיקין היינו לצרכי רבים דהיינו אחר ישתבח קודם ק' יפסיק ואח"כ יש תקנה לומר פסוקי דזמרה וק' כמ"ש הכלבו. אבל לאחר ק' לא משום דהו"ל כאלו התחיל בתפלה ואין מפסיקין בתפלה אף לרבים ומאי דמשתמע לבסוף דאין להפסיק אף קודם ק' מטעמא דיהיב דהוי מפסיק בין סידור שבח לתפלה דזה שייך אף קודם ק' דמפסיק בין סידור שבח דהיינו ב"ש לתפלת שמנה עשרה היינו בצרכי יחיד דאף שאמר ישתבח אין להפסיק ליחיד בסידור שבח והיינו מתחילת ב"ש אפי' אחר ישתבח עד גמר י"ח ברכות. וזה פי' דברי המנהיג שדבר פשוט הוא שאחר שאמר הש"ץ קו"ב כאלו התחיל ביוצר אור אין לספר אף בצרכי רבים הא קודם ק' כלו' אחר ישתבח דוקא מותר לרבים וליחיד לא ולהוציא מאותם המקומו' שצועקים בזה כו' ל"מ אחר קדיש דהוי הפסקה בתפלה ואסור אף לרבים כמ"ש לעיל אלא אפי' קודם קדיש דהיינו אחר ישתבח לאו שפיר עבדי דאין להפסיק ליחיד בין סידור שבח דהיינו ב"ש עד גמר תפי' י"ח ליחיד דלצבור שאני דמפסיק קודם קדיש דהיינו אחר ישתבח. א"כ אחרי שביארנו דברי המט"י אגלה דעתי דאיש ת'ם אנכי ולא הבינותי מה ילין עליו ה' יד אהרן באומרו כי המט"י אתי הפך רבינו המחבר דס"ל דבין ב"ש חמיר יותר מבין ישתבח ליוצר דמה מצא עול ח"ו במט"י כדי להקשות עליו וכנר' דהבין במט"י דקודם ק' מותר ר"ל בין ב"ש לישתבח. וע"כ ק"ל דאיך יאמר דבין ב"ש לישתבח מותר לרבים אבל אחר קדיש דהיינו מישתבח ליוצר אסיר דזו הוי הפך המחבר היינו הב"י ובמחי"ר זה אינו לע"ד כי אם ס"ל כמ"ש גדולי המפרשים וקודם ק' ר"ל אחר ישתבח והיינו בין ישתבח ליוצר דמותר להפסיק לרבים ולמצוה אבל בין ב"ש לישתבח לא כי חמיר יותר ומרוב פשיטותו לא חש להאריך כי כבר כתב הב"י להדייא בסי' נ"א בשם הכלבו כי בין ב"ש לישתבח לא יפסיק אף למצוה. וגם ה' מט"י אזיל ומודה בה וקודם ק' יפסיק דקא' ר"ל אחר ישתבח דוקא ולאפוקי אחר קדיש דלא כי מ"ש ב"' בשם הכלבו דלענין מצוה יכול להפסיק בין ישתבח ליוצר היינו קודם קדיש משום דיכול לתקוני באומרו מקצת פסוקי דזמרה ויאמר קדיש וזה פשוט:

ותו ק"ל על ה' יד אהרן דקושייא זו דדברי המנהיג ג קשייא מרישיה לסיפיה דהביא לה תחי' מעצמו הק' לה ה' לחם חמודות כמו שציין הוא בעצמו ועיין לחם חמודות ולמה לא הק' לה' לחם חמודות כמו שהק' לה' מט"י דכן ת' הוא ג"כ דקודם ק' מותר דהיינו מן ב"ש לישתבח משום דאפ' לתקן ולומר קדיש אחריו. אבל אחר קדיש דהוא מישתבח ליוצר אסיר ואתי הפך המחבר היינו הב"י ואי פי' לה כמו שכתבנו קודם ק' ר"ל אחר ישתבח יפסיק אבל קודם ישתבח לא דאין להפסיק אף לרבים א"כ למה לא פ' כן במט,י ומאי אולמיה דל"ח מהמט"י וזה תימה דע"כ צריך לפ' תי' ה' ל"ח ג"כ בהאי גוונא כיון דהב"י העיד על הכלבו דבין ב"ש לישתבח חמיר יותר מבין ישתבח ליוצר וא"כ הכלבו והמנהיג שוים הם והיינו דאיכא בינייהו דלהכלבו נהגו לחשוב קבול היחיד כמצוה וצבור ואחר ישתבח קודם קדיש מפסיקין ולהמנהיג הוי צורך יחיד ואין להפסיק אחר ישתבח. ועל מ"ש ה' יד אהרן דהאי והוא רחום הוא על ערבית והקשה מר איך ניח"ל מאחר דבהדייא קא' בזה אנא דאמרי אי מהא לא אירייא דכונת פי' כך תחילה אמר שאחר שאמר החזן קו"ב כאלו התחיל ביוצר אור ואין לספר אף לצרכי רבים ועו' ר"ל דמזה אנו למדין להוציא מאותן המקומות שצועקים על חבריהם בזה כלו' אחר קדיש דערבית ואח"כ אאא החזן והו"ר דהוי כברכת מעריב ונמצא דהפסיק בין קדיש לערבית לפי דעתו שנוהגים לו' קדיש קודם ערבית והוי הפסק כמו אחר ק' דיוצר (וזה דמיון בזה כמו אחר קדיש דיוצר האמור לעיל] זה נר' כונתו אבל במחי"ר לא כיון לדרך הישר והיותר קשה דאחר קו"ב דיוצר אסיר אף לרבים וכאן בסיפא לא הוקשה להמנהיג אלא משום דהוי צרכי יחיד ומה תקן בזה. אדהכי והכי אין להפליא על הר' לחם חמודות ולא לתמוה על הכנסת ולא ע מט"י א"כ דפתח בכד וסיים בחבית ולא על הר' יד אהרן כמו שתמה מר דיפה הקשו ותירצו בה כמבואר ואין להאריך עו' בזה:

עוד אתא ואייתי איזי וחביבי חכם ומבין מה שפי' ה' חיד"א ז"ל בס' מחזיק ברכה כי והוא רחום כלו' שרי להו מרייהו וכי הדבר מבואר דמ"ש ומתחיל החזן הוא ברכת יוצר ועליו אליהו כותב ב' תשו' בדבר וכי אדבר על השנית ראה תראה חכם מה הוא אומר שאם כדבריו לא היה צ"ל ואח"ך מתחיל החזן דזה גלוי וידוע כו' ומה בא להשמיענו ע"ב. ולדידי לולי שמצא מפי' יוצא בדברי המנהיג במקומו והוא רחום לכפר עון זה דאות למ"ד ולשון זה נר' שהחזן אומר כך לכפר הוכחה זו לא מעלה ולא מוריד דמלבד דכך ארחיה למימר עוד אסברא לך דאיכא למימר טרח כתב מתחיל החזן דלא תימא דהעון הוא על שהן מפסיקים לגמריה דמבטלין וגורמין שלא לגמור תפלה בצבור מפני הקבול כי אם אחר ששומעין דבריו הוא מתחיל החזן בתפלה אפי"ה אסור משום דהוי הפסק בין שבח לתפלה אלא דאני תמיה על החיד"א דא"כ דהוי מתחיל החזן יוצר אור הרי דר"ל אחר קו"ב אין להפסיק בקבול לחבירו ולהתחיל החזן אח"כ תפלת יוצר אור א"כ אמאי יהיב טעמו משום דהוי יחיד הרי בתחלה קאמר דאף לרבים אין להפסיק אחר קדיש והוא פל"אי:

אלא דלעד"ן לומר ואח"כ מתחיל החזן סתם מה שהפסיק בו דאם הפסיק אחר ק' ומתחיל החזן יוצר אור הרי אסור מפני שהוא התחלת תפלה אף לרבים כאמור לעיל לא נצרכה אלא דאם הפסיק קודם קדיש אחר ישתבח ואח"כ מתחיל החזן קדיש אפי"ה צריכין כפרה שהרי הם מפסיקין בין ב"ש לתפלה ליחיד דלצבור דוקא הותר ולא ליחיד ולדברי החיד"א ז"ל דקא' מתחיל יוצר צ"ל דהוי כנותן טעם לשבח דמאי דמפסיק קודם ק' דהיינו אחר ישתבח איסורו הוי משו' דפסק בין ישתבח ליוצר דאז הוי איסורא משום יחיד דאי הוי הקובלנא מב"ש לישתבח לא משום יחיד אסיר דאף לרבים אסיר ולולי דמסתפינא אמינא דאיזה תלמיד טועה או ט"ס נפל בלשון זה דנכתב בל'מד יתירה וצ"ל והו"ר יכפר עון וכמו שפי' החיד"א ז"ל שרי להו מרייהו דאי כדברי מר וכפשט הדברים דאומר החזן פסוק והוא רחום לכפר עון זה קשה טובא ממ"ן אי ליכא מנהגא לקבול מדוע מניחים הצבור וגזברי וממוני הקהל אעיקרא לקבול דהא לחטא יחשב וכמ"ש המנהיג דליחיד אין להפסיק ואי משום שהם נוטלים רשות מעצמם ובאים וקובלים ונמצא דעשו עון מאי אהנייא לן שיאמר החזן והוא רחום אטו באמירת החזן והוא רחום יכופר להם העון שהפסיקו הם ובלבלו להצבור ואי כך מנהגם לקבול דסמכו למימר דהוי כדבר מצוה וכפסק מור"ם דנתקן כשנאמר מעט פסוקי דזמרה וק' אחריו וכמו שכ' הכלבו א"כ מה צריך החזן לומר והו"ר כדי לכפר העון הא אין כאן עון דלדבר מצוה הותרה דאם עון הוא יבטלו מנהגם. ועוד בודאי כשזה האיש קובל על חבירו אין הצבור מפסיקין כי אם רומזים להם שאחר תפלה יעסקו בדין זה ובטענתם וחוזרים לתפלתם אח"כ. וא"כ למה החזן מפסיק ואומר והו"ר ע"כ יותר נ"ל לו' דהוא דברי המנהיג וכפי' החיד"א שרי להו מנייהו דמתרעם על המנהג דהא אין מפסיקין על היחיד אף מישתבח ליוצר:

זאת כתבתי שלא להניחו ריקם והבוחר יבחר ה' ינאמנו ואמרתי חי אנכי אראה בנחמה עין בעין ניחזי אנן צדיקים במיתתן נקראו חיים המה יתפללו אל אל בשמים לטוב לנו כל הימים ונזכה ונחיה ונירש טובה וברכה לעמוד על המשמר על התורה ועל העבודה כיר"א. נאם איש יהו"די מקוה חסדי האל והוא. הצעיר אליעזר יאודה ישראל ס"ט:

תוכן העניינים

שות בן ימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה