שות בן ימין· רבי רחמים חיים יהודה ישראל
סימן כו
וזאת תשובתי אלי:
מע' הרב המובהק ח"ק לישראל אור היר"ח נר"ו בימיו ובימינו תושע יאודה וישראל כיר"א
ריש"א דאימ'רא לשלמא נקינונא מכאן לקובילנא טבא מאורי אור קדשו ואף כי אפס כח מרוב חולשתי ובסובלי חולאים מתנינן לה אמרתי להשיב מפני אהבת דודים:
בראשית מאמר מה שהקשה על ה' מוהר"ם אלשקר ז"ל סי' ץ' עם כי האריך לכתוב דבר דדי בקצי'רת האו'מר שאני הכא דבחזקה תליא מלתא וגם דברי רשב"ג הכי הוא מ"מ התמיהא היא ניגלית לעיני כל ח' וכיון דשלשה גאוני עולם הריב"ש והרשב"ץ וה' מוהר"ם אלאשקאר שהביא דבריהם לא נרגשו מזה תכף עלה ע"ד לומר דח"ו נעלם מהם חילוק זה אלא דהרבנים הללו אין עיקר דינם תלוי בזה כי אם הסברא נותנת דכיון דנוי הס"ת יעמוד במקומו אף בתפירה או דבק יותר מג' שיטין למה לא יתקן יותר מג' ומצד הסברא מותר לתקן יותר לא נשאר אלא דיוכל הסותר לו' דאף דתלוי בסברא מ"מ הש"ס דייק בתוך ג' יתפור ולדיוקי בא דבג' דוקא ולא ד' וה' ע"ז מביא ראיה התשב"ץ כי בדבר התלוי בסברא מספר הבא בש"ס לאו לדיוקא הוא דהא מילת הבנים כשמתו ב' לדברי רבי הוחזק בתרי והג' לא תמול ובודאי דלאו דוקא כיון דהוחזק הדבר א"א לו' דג' לא תמול הוא לדיוקא דאיך אפ"ל כן וג"כ הכא אף דאמרו בתוך ג' יתפור כיון דהסברא נותנת אף בד' וה' יתפור כיון דהנוי במקומו יעמיד ג' שאמר הש"ס לאו לדיוקא וראיה לזה דג' שאמר תמול לאו דוקא דרשב"ג אמר ג' תמול ד' לא תמול ואם נאמר דר' דאמר ג' לא תמול הוא דוקא וד' פנים חדשות באו לכאן ותמול א"כ יוצא דלר' ג' לא תמול וד' תמול ולרשב"ג ג' תמול וד' לא תמול וב' מחלוקות בדבר דלר' ד' תמול ולרשב"ג לא תמול ובג' לר' תמול ובד' לא תמול ואם הדבר כן היה מפרש בש"ס ולא הוה מסתם סתימי ועוד דאם איתה דהמספר דוקא מה לו לרשב"ג להאריך ולו' רביעי לא תמול לימא ג' תמול ואנא אמינא ג' דוקא וד' לא תמול אלא ודאי דכשאומר מספר לאו דוקא וא"כ הייתי אומר דלר' בתרי הוייא חזקה ולא תמול עוד לעולם ולרשב"ג ג' תמול ולעולם דבמילה שנכרתו עליה כ"ך בריתות לא אזלינן בתר חזקה ושפיר כך הוה ס"ד לזה מפרש דד' לא תמול והוא משם ואילך לא תמול ולמה לא תמול דהסברא נותנת כן כיון דהוחזק איך אפ"ל תמול כ"כ בתפירה כיון דמצד הסברא יכול לתפור יותר כשהנוי יעמוד במקומו בתוך ג' לאו דוקא ומוהר"ם אלאשקר ז"ל בחר להביא יותר סברא מבוארת והוא דכ"ז של מילה הוא בשוא"ת אבל בקום עשה לתפור אפ' דוקא תוך ג' לזה מביא ראיה ממ"ש עד עשרה ימים דלאו דוקא והתם הוא בקום עשה כך היה נראה לי בתחילת ההשקפה ויהי כי באתי לרא'ות בגנים בספרי בית המדרש ראיתי כי הדבר נפתח בגדולים דתשו' התשב"ץ שהביא מוהר"ם אלאשקר ז"ל הלא היא כתובה בח"ג סי' ז"ר ועיין ג"כ סי' ל"א ובח"ב סי' רס"ט מרן הק' יו"ד סי' ר"פ ככה"ג הגהט"ו מוהרימ"ט חיו"ד סי' ל"א פרח מט"א ח"א סי' מ"ה תורת חסד סי' ב"ן בתי כהונה ח"א סי' י"ב קרוב לסופו ועיין ג"כ מוהרימ"ט חיו"ד סי' טו"ב ועיין ברכ"י דציין תשו' מוהרימ"ט ג"כ ועיין בס' ב"ד ודב"מ וזכור לאברהם יו"ד אות ס' דף רמ"ט ע"ב מאי דציין באופן דקמחא טחינא הוא. ועיין ג"כ בס' עיקרי הדט:
שניה לה מה שתמה על הרמ"ז במשנת בכורות וגם על הב"ד וש"ל דשו"ט בדברי הרמ"ז ולא פירשו דהקושיא הוא מהסיפא שלי אינו מתוקן והביא ראיה על לשון וכו' מדברי הש"ח מגילה ולא היה צריך להאריך ולהביא ראיה ע"ז דדי לן לשון רש"י כתובות דכ"ד ע"א ד"ה אינו נאמן הואיל וע"ה הוא ואינו נאמן על המעשר אעפ"י שמעיד על שלו שאינו מתוקן ועוד שמוסיף ף עם זו דברים אחרים לשבח את של חבירו אינו נאמן להחזיק את ש"ח בחזקת מתוקן שאינן אלא מערימין אמור אתה כאן ואני במקום אחר ע"כ ועיין שם בפירש"י ד"ה שלי חדש ג"כ באופן דלס' רש"י הוא דשלי חדש כו' הוא להוסיף שבח לחבירו כדי שיאמינו ששל חבירו מתוקן אפי"ה אינו נאמן ופליאה נשגבה היא על ג' הרועים הללו דאל"כ מה הבינו במחלוקותם לפירש"י דחכ"א נאמן ור' יאודה אומר נאמן דאם הוא על שלי חדש כו' כיון דאינו נוגע לדבר איסור מה מחלוקת שייך בזה לו' אי נאמן או אינו נאמן ומוכרח דלפירש"י מחלוקותם בשלי אינו מתוקן ושל חברי מתוקן וזה ברור וא"כ דבריהם תמוהים טובא והרמ"ז גופיה להוכיח דהרמב"ם ס"ל כרש"י כתב כדמוכח פי"ב מה' מעשרות והתם הוא דהר"מ לא נקיט אלא שלי אינו מתוקן ושל חברי מתוקן דאינו נאמן ולכן נראה לע"ד לו' דשאני מעשר דתקנו חכמים דמאי משו' חשדא א"כ בדבר זה שתקנו דמאי משום חשדא נמצא דהדבר קל בע"ה וחשודים לכך תקנו דמאי ומשו"ה אינם נאמנים בענין מעשר וחיישינן לגומלין משא"כ במומי בכור לא נחשדו ישראל וגם הכהנים חמור עליהם איסור זה ודי שנאמר שחשודים בשבילם דוקא ולא על אחרי' אבל אי אמרי' דשלי חדש כו' הוא על איסור חדש או שביעית דזה דמי למומין שבבכור שלא נחשדו קשיא מחדש להא דמומין כ"ן כעת לפי חומר הקושיא ואל תשיג עלי דקי"ל רוב ע"ה מעשרין הן דאה"ן מ"מ משום מיעוטא תקנו דמאי ונמצא דהמיעוט חשודין הם וכיון שתקנו דמאי אמרו דחיישינן לגומלין ויוציאו דמאי דאינם נאמנים וא"כ ל"ק הלכתא אהלכתא ושו"ר דהא בורכא היא דא"כ מאי מקשו במס' כתובות דרבנן אדרבנן אם יש לחלק כמו שכתבתי ואף דהיה ס"ד ובסוף מסיק דאינו מטעם דחיישינן לגומלין אפי"ה איך עלו בס"ד להקשות והדרן תמיהתנו על ג' הרועים הללו וצ"י וכעת לא אצא חפ'שי ואם ירצה ה' ב' לעת הפנאי לו אצא חפישי ועיין נחמד למראה ח"א דנ"ז דלא נרגש עליהם נאם המעתיר בעדו לאל. איש צעיר
רפאל יצחק ישראל ס"ט: