אור ברסלב
שות בן ימין סימן כד

שות בן ימין· רבי רחמים חיים יהודה ישראל

סימן כד

אה"ע סימן כג

וזאת תשובתו אלי:

מ"ש מוהרימ"ט פלוגתא דר' ורבנן לא ר"ל על עד ועד בכלל אלא כונתו דבפלוגתא דר' ורבנן בחוט השדרה שנפסק רובו ור' יעקב היינו רבנן ושם בהפרשות הוא ענין עד ועד בכלל או לא והיינו בעייא דלא איפשיטא והרא"ש בתשו' הביאה הבעייא וא"כ איך אפ"ל דמוהרימ"ט יכתוב פלוגתא דבר שלא היה והוא רמז תשו' הרא"ש אלא ודאי כדכתיבנא בכונתו ויהיה בו קצת חיסור לשון וכיון דבל' הרא"ש משמע דעד ולא עד בכלל וסתר מיניה וביה וכיון דהם במקום א' וריעים זה לזה צרי' לחלק מתשו' לתשו' ונלמד מ"מ דאמרי' דעד ולא עד בכלל בנדון א' וא"כ הגם דהרמ"ה שכתב באה"ע סי' קמ"ג ופסקו מרן ז"ל דאמרי' עד ועד בכלל מ"מ יש לספק אם לא אבא עד ל' יום או אפכא אם כונתו עד ועד בכלל או לא כיון דהרא"ש סבר עד ולא עד בכלל וא"כ יותר טוב לעשות תיקון מוהראנ"ח לפרש דבריו זהו כונת מוהרימ"ט לע"ד אלא דבא בקיצור וזה הבין הכנה"ג ז"ל ולכן לא מצא בו הרגש זהו לדעתי הקצרה כונת מוהרימ"ט ולא נעלם ממנו דברי הרמ"ה ומר ז"ל. אבל הר"ב קהלת יעקב אלגאזי ז"ל במ"ל אות עד ועד כו' כ' ע"ד מוהרימ"ט ז"ל דאין מקום לספקו והביא הי' ה' מחנ"א ז"ל ועיין לה' שמות בארץ בקונט' יום תרועה די"א ע"ג ע"פ עד עצם היום הזה מה שחי' ועיין ח"מ סי' מ"ג וככה"ג ז"ל ומט"ש שם ע"כ השבתי מפני הכבוד ושלמא דמר יסגא מ"ש מוהרימ"ט משם ר"ת דלא ידע מה אידון ביה יגעתי למצוא אותו עד שמצאתי במס' גיטין דע"ב ע"א ד"ה מהיום עכ"ל ה' המג"ן:

והרואה יראה אהמ"ר כמה דחוקים דבריו לעלות אל היש'וב ד' מוהרימ"ט ז"ל שאם כל כונת ה' ז"ל אינו אלא לרמוז לנו דבפ' א"ט בהפרשות הוא ענין עד ועד בכלל למה הוצרך להזכיר הפלוגתא דר' ורבנן דמה לתבן עם הבר והלא הפלוגתא אינו אלא דר' ס"ל דחוט השדרה שנפסק טריפה ור"י ס"ל אפי' ניקב ואחר דשקיל וטרי הש"ס בד' ר' ובעי בעיא אחר בעיא אח"כ בעי עד היכן חוט השדרה ואמר שמואל עד בין הפרשות ועל הך מימרא דשמואל בעי ר"ה עד ועד בכלל או לא וא"כ מה הי"ל לה' ז"ל לעלות על שפתיו פלוגתא דר' ור"י ולא הי"ל לו' אלא ובפ' אלו טרפות גבי בין הפרשות. והן אמת דאפי' אי הוה קאמר הכי היה לנו לדחוק ולו' שיש בדבריו ז"ל קצת חיסור לשון וכמ' הרב המג"ן נר"ו אבל עיקר תמיהתנו אינו אלא על לשונו היתר להזכיר הפלוגתא ולא מצינו לו' בד' חכמים גורעין ומוסיפין. גם מ"ש מני"ר נר"ו עמ"ש ה' ז"ל משם ר"ת שיגע ומצא בגיטין אנכי לא ידעתי שאיך אחר שיגע ומצא ד' ר"ת לא הרגיש על ה' ז"ל שלא כ"כ ר"ת אלא במהיום אם מתי ואיך לא דייק ה' ז"ל וכ' ע"ד ר"ת באומר מהיום ולאחר מיתה דהתם אעיק' אמרי' במתני' גט ואינו גט אף אם לא מת באותו היום באופן דגם לזה נ"י:

שייך ליו"ד סי' כה גם את זה שלחתי למוה"ר המג"ן פחד יצחק נר"ו י' י"ד שבט התרמ"ד

אחרי עתרת החיים והש' בא האות יען צמאה נפשי לראות אותותיו הנעימים והן עתה שנתחדש לי ב' גרגרין בד"ת. אמרתי הנה באתי למרס בד"א כדי שישיב לי וארוה צמאוני אחת היא שבא לידי שלא במתכוין שו"ת מוהר"ם אלאשקאר ז"ל וחזה הוית בסי' צ' דקמ"ז ע"ב דשוא'לים הלכו בו על ס"ת שנקרע יותר מג' שיטין כתב וז"ל כי מ"ש התלמוד קרע הבא בתוך ב' שיטין יתפור בתוך ג' לא יתפור ואסיקנא קכא אפי' בתוך ג' יתפור לאו דוקא ג' שכן דרך התלמוד כשאומרים מספר מועט ומוסיפין עליו לאו דוקא אותו תוס' המועט והבאתי ראיה מפ' הבא על יבמתו דאמרינן התם מל הראשון ומת. ב' ומת ג' לא תמול ול"ד ג' אלא ה"ה ד' וה' וראיה מדפליג רשב"ג ג' תמול ד' לא תמול עכ"ל ואנכי בער לא זכיתי להבין דבריו ז"ל חדא דנר' מדבריו דכל עיקר ראיתו שכן דרך התלמוד היא מדברי ר' שאמר ג' לא תמול ול"ד ג' אלא ה"ה ד' וה' ואנכי לא ידעתי מה זו ראיה לההיא דקריעת ס"ת דהתם אמר רב תחילה דבתוך ב' שיטין יתפור וכשבא ר' ירמיה משמיה דרבא להוסיף ולו' דבדאפיצן אף בג' יתפור נמצא דבא להוסיף וע"ז קאמר ה' ז"ל דל"ד ג' שכן דרך התלמוד כו' משא"כ בההיא דרבי דלא מצינו בו שום הוספה אלא דס"ל דבתרי הוייא חזקה וג' לאתמול והיכי ילפינן מינה שכן דרך התלמוד כשאומרים מספר מועט ומוסיפין עליו ל"ד אותו תוספת ועו' במה שהביא ראיה על עיקר ראיתו מדפליג רשב"ג דנר' כונתו ז"ל שהרגיש שיאמר האומר מי הגיד לך דמ"ש. רבי ג' לא תמול הוא ל"ד וה"ה ד' וה' נימא דס' רבי דוקא ג' לא תמול אבל ד' תמול שכבר הפסיק בג' שלא נימול ולזה בא להביא ראיה מדפליג רשב"ג גם בזה לא יכולתי להבין כונת ראיתו ז"ל דהרי מה שיש לצדד מד' ר' ג' לא תמול אם הוא דוקא או ל"ד היא גופא יש לצדד בד' רשב"ג ואין ביניהם אפי' כמלא נימא כיון דעיקר פלוגתייהו אינו אלא דמר ס' בתרי הויא חזקה ומ"ס בתלתא וכעת דבריו ז"ל צ"ת:

זאת שנית דבבכורות פ"ה משנה ד' בתויו"ט ד"ה רשב"ג אומר נאמן הוא כו' ראיתי שכ' וז"ל ופסק נמי ה' כרשב"ג ול"ק אהלכתא דסו' פ"ד דדמאי החמרים שנכנסו לעיר אמר אחד שלי חדש ושל חברי ישן כו' דחיישינן לגומלין התם ששניהם לפנינו ובידיהם למכור איכא חשש דגומלין משא"כ הכא כו' ע"כ ובתחילת ההשקפה אז אמרתי דאין כונת ה' ז"ל להקשות הלכתא אהלכתא אלא על סיום ד' המשנה דהתם שלי אינו מתוקן ושל חברי מתוקן ולאו על חדש וישן דרישא והוכחתי כן מתיבת כו' שכ' ה' ז"ל ובחפשי ע"ד אחר מפרשי המשניות ראה ראיתי מ"ש בזה ה' קול הרמ"ז ז"ל וז"ל ד"ה רשב"ג כו' דלה חספא ולא אשכח מרגניתא דשם פ"ב דכתובו' פרש"י דשלי חדש אין ענינו משו' איסו' חדש או שביעית אלא ר"ל שלי חדש ואינו משובח כשל חברי כו' וא"כ אין קו' מהכא להתם דהכא איירינן בדבר איסור ולא חיישינן לגומלין ע"כ ואנכי הדל באלפי לא יכולתי להלום איך לא עלה ע"ד ד"ע לו' ולפרש בד' התיויט כמ"ש דאין קושייתו אלא על סיפא דמתני' ועו' דאף לשיטתיה דכונת ה' ז"ל להקשות דוקא מרישא דמתני' בל"ה קשיא הלכתא אהלכתא מסיומא דשלי אינו מתוקן וש"ח מתוקן וכן היל"ל אלא אי קשיא הא קשיא ואף דאין צריך ראיה לדבר לפ' כן בתיבת כו' שכן מצינו בכמה דוכתי זכר לדבר ראיתי שלא במתכוין מ"ש הש"ח ז"ל עמ"ש רש"י ז"ל במגי' אסתר ע"ס אשר החילות כו' אמרה אומה זו נמשלה לככבים ולעפר כו' כ' ע"ז הש"ח ז"ל בגמ' דייק מסיפיה דקרא כי נפול תפול לפניו כו' גם רש"י עיקר דייוקו מסיפיה דקרא לכך כ' כו' להורות שדייוקו ממה שכתוב אח"כ עכ"ל ולא על הרמ"ז ז"ל לבד תלונותי דגם על הב"ד והש"ל ז"ל דשקלו וטרו בדברי הרמ"ז ז"ל הללו ק"ל איך לא אסיקו אדעתייהו דרבנן לפ' בד' התיו"ט בפשיטות כדפרישית וצ"י:

תוכן העניינים

שות בן ימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה