אור ברסלב
שות בית יצחק קונטרס אחרון › לחלק או"ח ויו"ד סימן כא

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

קונטרס אחרון · לחלק או"ח ויו"ד סימן כא

לחלק או"ח ויו"ד סימן כ

ב"ה פרעמישלא תר"נ:

לכבוד הנגידים היראים מכפר ארבאסא במדינת באקאווינא:

ע"ד השאלה בשוחט שהורה בעוף שהי' דם קרוש על צוארו וגרר הדם והי' נכר שנקרע הצואר מחמת קוץ או נשיכה ושחט העוף למעלה ממקום הקרע ובדק מבפנים והכשיר ואמר שהדיין ג"כ הכשיר את העוף ואח"כ הודה שהדיין הטריף ורצו להעבירו ונשאר בחזקתו באופן שיסע עד חודש להשוחטים הסמוכים להביא קבלה וקיבל עליו זה באיסור ובחרם גם נתן כתב שכל ימי חייו יסע ב' פעמים בשנה לשוחטים הסמוכים להביא קבלה. והנה השו"ב הזה לא נסע בזמן הנ"ל. וכעת רוצים לקבל עוד שו"ב שיהיו שני שוחטים להוסיף על דמי השחיטה שיהי' לפרנסת שניהם ומקצת אנשי הכפר אינם רוצים להוסיף על דמי השחיטה ורוצים לאכול משחיטת השו"ב הנ"ל ונפשם בשאלתם אם אנשי הכפר יכולים לכוף אותם כי המה הרבים ומקצתם אומרים שהאנשים הרוצים בשני שוחטים המה הרוב:

א תשובה מה שהשו"ב הורה שלא כדין והכשיר טרפה אך שלא נאכל אין לפסלו עולמית שיש לומר שוגג הי' וגם יש לדון להכשיר לפמ"ש בתשובת עבודת הגרשוני סי' ט"ו דבטבח שהוציא טרפה מדרבנן מת"י אין להעבירו: ולכאורה ה"ה בשו"ב ובנ"ד כיון שהמחבר מתיר להדיא בממסמס קועיה דמא ע"י קוץ והרמ"א אוסר וכן המנהג א"כ לא עדיף מטרפה דרבנן זה שאנו אין בקיאין בבדיקה. אך יש לחלק דשם בתשובת עבודת הגרשוני מיירי במכר בשר ששהה ג' ימים בלא מליחה דאינה אלא חומרת הגאונים (והריב"ש שדי בה כרגא) וכן הא דמייתי מש"ס חולין דלא אמרו במצא קרומים של חלב דמעבירין אותו ל"ה רק איסור דרבנן משא"כ בממסמס קועיה דמא דהחשש שמא נקב הושט הוא טרפות דאורייתא נהי די"ל דמדאורייתא סמכינן אבדיקה מ"מ כיון דעיקר טריפות מדאורייתא חמיר האיסור ומעבירין אותו ועיין בנובי"ת סי' ג' שכתב בשוחט שנחשד שאינו בודק הריאה כראוי מה ששוחט עופות אין שום חשד דחשוד לאיסור דרבנן אין חשוד באיסור תורה דמן התורה נשחטה הותר' וחכמים החמירו לבדוק הריא' משמע דלשחיטת בהמות הוא חשוד ועיין בית אפרים חיו"ד סי' ד' שכתב דאטו בשחיטת עופות לא משכחת איסורא דרבנן כגון שהי' במעוט בתרא עיי"ש ועיין בספרי חיו"ד ח"ר סי' ח' אות י"ז הוכחתי דל"ח שיכשיל חבירו באיסור דרבנן עיי"ש מ"מ כ"ז באיסור שעקרו דרבנן אבל בבדיקת הריא' דנוגע לאיסור דאורייתא שמא יש נקב או בבדיקות הושט יש להעביר השוחט כמבואר בראש אפרים בפרי תבואה סי' ל"ט סעיף קע"א דאם נמצא שאינו בקי יש לו תקנה שילמוד אבל אם הוא בקי אלא שלא חשש לבדוק כראוי יש להעבירו אף בפעם אחת עיי"ש רק דשם מיירי שהוציא טריפה מת"י י"ל דטריפות דאורייתא קאמר. אמנם העיקר דאפילו באיסור דרבנן מעבירין אותו ועיין בתשובות ברית אברהם סי' ה' שחולק על העבודת הגרשוני:

ז ועיין תשובות בית יעקב סי' ל"א דאפי' הטריף. את המותר מעבירין אותו וכן הוא בריב"ש סי' תצ"ח וכתבו הטעם עפ"י הירושלמי הובא בתוס' חולין דף ס"ד לא בוש לי' דאמר על טהור טמא אלא ספק לאמר על טמא טהור ו וכתב הב"י דחיישינן שמא יטריף השוחט ולא יהי' ש"פ ויקדש אשה ויאמרו שאין קדושיו קדושין ופמ"ג סי' א' ס"ק ח' כתב דמשכחת לה בב' קדירות דיומא דנימא איסור לתוך איסור נפל ובודאי דכ"ז ל"ה רק חשש מדרבנן ומ"מ אסרינן השוחט הן אמת קשה למ"ל טעם זה ותיפוק ליה דיזיק ממון חברו והוא איסור דאורייתא כמ"ש ביש"ש פ"י דב"ק סי' כ"ג ועיין מה שכתבתי בספרי חיו"ד ח"ר סי' מ"ט אות י"ב דאפילו גורם לחבירו היזק מדרבנן עובר מדאורייתא וצ"ל דשו"ב המחמיר מחסרון ידיעתו אינו עובר על מזיק ממון חברו דאין כוונתו להזיק. ואינו עובר על ואהבת לרעך כמוך כמ"ש הרמ"ה ב"ב פ' לא יחפור דאסור להזיק מה"ט דגם בשלו הוא מחמיר וע"כ נצרך הבית יעקב לטעם הנ"ל, ועכ"פ מוכח דאפילו באיסור דרבנן מעבירין אותו. אמנם לדינא בנ"ד כיון דבודאי שוגג היה שנעלם נענו הדין אין להעבירו כיון שהוא בפעם הראשון רק ללמדו ולגזור עליו שיקבל עליו דברי חברות כמו שכ' בתשובת ברית אברהם סי' ה' דהלכה כמהריב"ל דבדרבנן סגי בקבלת דברי חברות והארכתי בפרט זה בספרי חי"ד ח"ר סי' ל"א ויפה עשו שצוו להשו"ב שיסע לקחת קבלה מחדש כמ"ש כעין זה בראש אפרים סי' ל"ט סעיף קע"א הנ"ל דאם נמצא שאינו בקי יש לו תקנה שילמוד:

ג והנה בדבר שלא קיים כפי הכתב ולא נסע להשוחטים וטוען שהי' אנוס שלא הי' יכול לעבור את הגבול. ורב אחד כתב דאונס רחמנא חייביה לא אמרינן דהכי מחמת אונס שלו יתחייבו בני הכפר. ובאמת זה היה נכון אם אנשי העיר יתחייבו כעת בתנאי כמו דאמרינן בירוש' בקדושין פ' האומר והובא בש"ך סי' כ"א מקדש אני לך על מנת מכניסך ליום פלוני ואין אתא ליום פלן ולא כנסתיך לא יהי' לך כלום ואירע לו אונס ר"י אמר אונסא כמאן דלא עביד וכ"כ הש"ך מי שנתחייב עצמו נגד חבירו בדבר שלא היה חייב ע"מ שיעשה לו חבירו איזה ענין ואירעו איזה אונס אין המתחייב חייב בשביל אונסו של זה. אבל במי שנתחייב כבר בלי שום תנאי כגון בנ"ד שהקהל קבלוהו לשו"ב וכבר נתחייבו וכעת רוצים לסלקו מאומנתו בשביל שלא קיים כפי שקבל על עצמו והוא אונס הוה ואונס רחמנא פטריה והמה נשארו בחיוב שלהם כמו שהיו חייבים מעיקרא. אך י"ל כיון שנפטרו מחיובם כשאירע העובדא והמכשלה אח"כ כשחתם הכתב הוה חיוב חדש על תנאי אבל זה ליתא דהרי הקהל לא ידעו מגופא דעובדא הנ"ל וגם לא היה בידם להעבירו ולפטור מחיובם אך להעבירו על חודש או ב'. ע"כ לא נפטרו ול"ה חיוב חדש ול"ש לומר אונס רחמנא חייביה. גם מ"ש בתשובה דקבלת שו"ב שאין משלמין לו שכר שחיטה רק מכל שחיטה ושחיטה הוה רק כמכירי כהונה לא נהירא דשו"ב הוה פועל גמור כקבלן שמשלמין לו מכל מלאכה ואנשי העיר מקבלין אותו לפועל ואין דמיון כלל למכירי כהונה ואין אנשי העיר יכולין לסלקו בלי טעם והגם שגם בספרי חיו"ד ח"ר סי' ג' כתבתי דהוה כמכירי כהונה זה לענין מה שניתוסף השחיטה יותר מכפי זמן שקבלוהו בזה זכה מדין מכירי כהונה אבל אותן אנשים שקבלוהו אין יכולים לחזור וז"פ:

ד מ"ט לענין גוף הדין יפה הורו הרבנים דהרי עפ"י הדין צריך לברר שהיה אונס כמבואר ביו"ד סי' רל"ב ברמ"א סוף סעיף כ"ב דנאמן לומר ששבועתו היה באונס וכתב הש"ך ס"ק כ"ה דדוקא בנדר או נשבע לעצמו אבל נדר או נשבע לחבירו אינו נאמן שהיה באונס משום דאונס לא שכיח ועוד שכ"א יאמר אונס הייתי. ולפ"ז ה"ה הא דמבואר שם ברמ"א סעיף הנ"ל דנשבע לשלם לחבירו ונאנס פטור בשבועה ה היינו כשהוא מברר האונס או שהכוונה דפטור משבועה אבל החיוב קים ולהדיא מבואר ברמ"א סי' רל"ו סעיף ו' בשנים שנשבעו זה לזה ואפילו אם טוען זה העובר המעיד שהיה אונס הרי דכנגד חיוב של אחרים אינו נאמן עד שיברר וה"ה הכא אינו נאמן שיתחייבו הקהל לשחוט אצלו עד שיברר האונס ועיין בתשובת בית אפרים אה"ע סי' ס"ג שכתב ג"כ בשם התומים סי' כ"א דאפילו להחזיק אינו נאמן שהיה אונס אם לא שיברר. והגם דדברי התומים תמוהים דהרי הוא טוען שאונס היה ואך דאונס לא שכיח והרי אין הולכין בממון אחר הרוב ואיך נוציא ממון מספק שמא האמת כדבריו וכ"כ בס' שער משפט ס"ס כ"א דנאמן להחזיק שהיה אונס. ונ"ל ליישב דבריו דמיירי שבע"ד יש לו שטר רק שהוא השליש פטורין ואמר ליבטלן זכותיה אי לא אתינא ולא בא וטוען שהי' אונס וכיון שיש לבע"ד שטר בשטר הולכין אחר הרוב כמ"ש הב"ש סי' ט' ואמנם הוכחתי ובארתי דטעם דל"א מיגו להוציא דמגו לא עדיף מרוב ואין הולכין אחר הרוב להוציא ובשטר דמהני מגו להוציא כמ"ש הש"ך סי' פ"ב ע"כ דהולכין אחר רוב ע"כ שפיר כתב התומים. אמנם מצאתי בספר אמרי בינה להגאון ר' מאיר אויערבאך ה' דיינים סי' פ"ח שכתב בסברת התומים דהתנאי היה על אופן זה שאם לא יברר האונס בעדים יבטלו זכותיה וזו סברא ישרה:

ה ולפ"ז י"ל בכל שבועה נגד חברו היתה השבועה על דעת חברו שאם יהי' אונס יצטרך לברר האונס שאל"כ תמיד יטעון אונס הייתי ע"כ בנ"ד יכולים אנשי הכפר לטעון שיברר האונס ואם לא יברר אינו נאמן אצלם. עוד נ"ל דהרי בכל אונס י"ל שמא אם לא היה אונס נמי לא היה מקיים התנאי וכ"כ בהפלאה ריש כתובות אך דנאמן לטעון שהיה מקיים התנאי א"כ הו"ל ס"ס שמא גם בלי אונס לא רצה לקיים התנאי ושמא לא היה אונס כלל. ע"כ יש לאנשי הכפר טענה על השוחט. ואמנם אם אינם רוצים לסלקו רק לקבל עוד שו"ב שיהיו שנים וכבר כתב בח"ס יו"ד סי' י"ג דהמנהג שיהיו שנים אצל השחיטה והבדיקה וישגיחו זע"ז הוא מנהג כשר ותקון גדול ע"כ אם מיעוט חשוב רוצים שיוסיפו על מעות שחיטה שיחזיקו שני שוחטים מחויבים שאר אנשי הכפר להסכים ע"ז:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה