שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
קונטרס אחרון · לחלק או"ח ויו"ד סימן ה
ב"ה:
פרעמישלא תרמ"ה:
להרב הגדול החריף ובקי בכל חדרי תורה המפורסים מ' מנחם מענדל אבענד נ"י האבד"ק נעמרוב יע"א:
ע"ד אשר אחד מק' בונה בעירו רחים של מים והפועלים אומרים שישלם להם שכר שבת אף אם לא יעבוד בשבת ע"כ שואל אם מותר לעבוד בשבת הואיל ויש בזה הפסד רב:
א תשובה יפה כ' כת"ה שאין שום היתר בדבר דאף ע"י קבלנות אסור לבנות בשבת ול"מ לזה הפסד מרובה דדוקא במכס שהוא אינו שלו וכמו ששכרו כן משכירו יש היתר משא"כ בבנין קרקע שלו וגם היתר ע"י מכירת הקרקע ל"ע כיון שהדבר מפורסמים שהוא של ישראל ואין דרכו במכירה ע"כ חלילה לבנות בשבת. והנה ראיתי בדברי כת"ה שכ' דצריך להמתין אם העכו"ם יבנה בשבת בכדי שיעשה ואינו דומה לעכו"ם שעשה מנעלים לישראל המבואר בסי' רנ"ב דמצד הדין מותר ללבוש המנעלים בשבת דשם שייך לומר אומן קונה בשבח כלי ולשיטת קצה"ח סי' ש"ו קונה כל הכלי ולא עשה מלאכה בשל ישראל משא"כ בקרקע ל"ש אומן קונה בשבח כלי. הנה גוף הסברא דל"ש בקרקע אומן קונה בשבח כלי יפה כתב הגם שיש להקשות לפ"ז בש"ס דב"ק צ"ע דמקשה בהא דבעי רב ששת קבלנות אם עובר בבל תלין לימא דפליג ארב אסי וס"ל אין אומן קונה בשבח כלי ומוקי לה בשליחא דאגרתא דליכא שבחא:
וכ' תוס' דאיבעי דר"ש אין הספק משום אומן קונה בשבח כלי כגי' הש"ס בב"מ עיי"ש. ולפ"ז אמאי לא מוקי האיבעי בעבודת קרקע קבלנות דל"ש אומן קונה בשבח כלי מ"מ בגוף הדין ודאי כן הוא וצ"ל דה"ה דה"מ בש"ס לשנויי כן אך לענין מלאכת שבת אין לחלק דהרי בעכו"ם שהביא בשבת חלילין צריך להמתין בכדי שיעשה אף שעשה משלו כמבואר בסי' שכ"ה וצ"ל כיון שהטעם שישראל לא יהנה ממלאכת שבת אין חילוק בין עשה משלו או בשל ישראל. וגם לפי הטעם שלו הרי בשעה שעש' הנכרי המלאכה עדיין לא הי' של הנכרי רק אחר שהי' השבח קנה ע"כ אין לחלק. ולשיטת הב"ח הובא במג"א סי' רמ"ד ס"ק י' דבקבלנות יש לסמוך על ר"ת ומותר בדיעבד נראה דאף כדי שיעשה א"צ להמתין כיון שהנכרי אינו עושה לצורך ישראל ואדעתא דנפשי' עביד:
ב ובעיקר דין אומן קונה בשבח כלי לקצה"ח דקונה כל הכלי צ"ע אם גם נכרי קונה דאין ראי' מישראל לנכרי דאם קנין דרבנן הוא לא תקנו בנכרי ואם קנין דאורייתא הוא ודאי אינו דומה לעמיתך דקנין בישראל ל"מ בנכרי. אך ביו"ד סי' ק"כ לענין טבילת כלים מבואר דנכרי קונה בשבח כלי, וקצת משמע בש"ס דאומן קונה בשבח כלי מדאורייתא מדפשיטא לגמ' דאינו עובר בבל תלין ואס"ד דל"ק רק מדרבנן מדאורייתא עובר בבל תלין אך י"ל, כיון דקונה, מדרבנן ש רק הלואה ואינו עובר מדאורייתא בלא תלין ודו"ק. עוד זאת י"ל דאם אומן קונה בשבח כלי הוא מתורת משכון כדמשמע לכאורה דהא האומן צריך להחזיר הכלי בע"כ וע"כ ל"ה רק כמשכון ועיין בר"ן שבועות א"כ בנכרי דאינו קונה משכון ל"ש אומן קונה בשבח כלי ומה"ט ל"ש אומן קונה בשבח כלי בקרקע דאין משכון קרקע קונה מדר"י ויש לעיין הרבה בדבר. ומה שהעיר כת"ה אהא דאמרינן בש"ס דע"ז בכיפה שבנה שכרו מותר משום דישנו לשכירות מתחלה ועד סוף ואימה מיתסר במכוש אחרון ול"ל בו שוה פרוטה וה"ה בע"ז שכרו מותר ובירושלמי הובא בש"ך יו"ד סי' קמ"ג סק"ד ס"ל בע"ז שכרו אסור וכ' דירושלמי יסבור דוקא בכיפה שכרו מותר דל"ש אומן קונה בשבח כלי בקרקע משא"כ בע"ז דמטלטלין אומן קונה בשבח כלי ואסור שכרו וש"ס דידן ס"ל אין אומן קונה בשבח כלי ומ"ה שכרו מותר גם בע"ז. לכאורה יפה העיר אך כיון דע"ז של ישראל אינו אסורה עד שתעבוד וע"ז של נכרי אסורה מיד. א"כ אם אומן קונה בשבח כלי והוה ע"ז של ישראל אינו אסורה עד שתעבוד ושכרו מותר. עוד יש מקום לעיין אם אומן קונה בשבח כלי בע"כ של האומן די"ל בע"ז האומן אינו רוצה לקנות שלא יאסר שכרו כדאמרינן בב"ק ס"ו זה מתיאש וזה אינו רוצה לקנות אך השמ"ק ב"מ כ' דבקנין דאורייתא קונה אף אם אינו רוצה. ושוב תליא אם קונה בשבח כלי מדאורייתא ועוד נראה דבע"ז אפי' אינו רוצה לקנות נאסרה כדאמרינן בע"ז מ"ג גזירה דלמא מגבה ועיין מג"א סי' תקפ"ו ולא באתי רק לעורר:
והנני ידידו: