שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
קונטרס אחרון · לחלק או"ח ויו"ד סימן א
ב"ה "ברכת אהבה" לפ"ק:
פרעמישלא:
להרב הה"ג החריף ובקי כש"ת מ' אורי העמערלינג נ"י האבד"ק באקאשעוויץ יע"א:
ע"ד השאלה שהי' בק' בהכ"נ ישנה והי' קרובה ליפול ונלחצו לבנות מחדש, והרחיבו מקום בהכ"נ לג' צדדים מזרח צפון דרום לכל צד ג' אמות אך לצד מערב בנו הכותל מערב לפנים מהכותל הישנה ב' אמות והרחיבו מקום הפאליש וב' עזרות קטנות בב' צדדי הפאליש ועל גבי הפאליש והב' עזרות קטנות בנו עזרת נשים ולסתור דבר זה הוא הוצאה רבה. ע"כ שאל אם ל"ה הורדה מקדושה ואם מחויבים לסתור. ואף אם נחליט שמותר למכור עפ"י ז' טובי העיר ונסמוך על תשו' פ"י חלק או"ח סי' ז' דבזה"ז כולם אדעת הקהל בונים הבהכ"נ ורשאין למכור אף בשל כרכים אם ל"ה זאת הערמה מדאורייתא כיון דבאמת אין מוכרין רק נשאר בקדושה קלה הוי רק הערמה: א תשובה בפמ"ג ריש סי' קנ"ג צידד לומר דאף להסוברים דקדושת בהכ"נ דאורייתא מ"מ הא דאין מורידין לקדושה קלה הוא רק מדרבנן והא דיליף מקרא מנחות צ"ט אסמכתא בעלמא הוא ומייתי ראי' מפסחים ויומא מדבעי והניחם שם שלא ישתמש כהן הדיוט ות"ל דהו"ל הורדה מקדושה ומוכח דל"ה רק מדרבנן וראייתו יש לדחות לפי המבואר בפסחים כ"ו דמה"ט בעי קרא דסד"א הואיל ונעשה מצותו ול"ח לקדושה אין מועלין ומ"ה באמת הו"ל ב' כתובים הבאים כאחד עיי"ש. ולפ"ז טעמא דר' דוסא שמתיר שישתמש כהן הדיוט משום דל"ח לקדושה וע' מ"ש בספרי בית יצחק או"ח סי' כ"ז אות ב' ליישב קו' הת"ש על הטו"ז עיי"ש. ואדרבה מיומא י"ב משמע דהוא מדאורייתא דא"ל ר' לר' דוסא בהא דס"ל ילבש להביא בגדי כה"ג ביוה"כ שכשרים לכהן הדיוט בגדים שנשתמשתה קדושה חמורה תשתמש בהם קדושה קלה משמע להדיא שהוא דאורייתא, איברא שיש קצת ראי' לשיטה זו דבזה יתיישב מה שקשה לי והובא בספרי הנ"ל סי' כ"ד אות א' שלהבעל המאור דס"ל דאבני מזבח קיל מכלי שרת ויוצאין לחולין ע"י מעילה עיין בדבריו בע"ז פ' ר' ישמעאל א"כ איך עשו ממחתות שהי' כלי שרת לדעת הרמב"ן על התורה צפוי למזבח והורידו מקדושה, ושם בסי' הנ"ל אות ד' הבאתי דברי הפלאה שהרגיש במקצת. אמנם לדברי הפמ"ג הנ"ל ניחא דהא דיליף דאין מורידין מהמחתות היינו מדלא הורידו לגמרי מקדושתו אבל מה שהורידו לקדושה קלה לא מיקרי הורדה מדאורייתא. אמנם גוף הקושיא מיושב שם שפיר דמזבח נחושת שעשה משה דין כלי הי' לו כמבואר שם עיי"ש ובזבחים פ': ב ולכאורה יש לעיין בהא דילפינן מעלין בקודש ולא מורידין מהא דעשה משה רבינו ממחתות צפוי למזבח והרי שם הי' כלי שרת להרמב"ן וקדושת הגוף לא פקעה בכדי וכ"כ הטורי אבן במגילה ט' ע"ב ד"ה ולא לכהן הדיוט בטעמא דכהן גדול שעבר מוזהר על האלמנה מטעמא דאין מורידין מקדושה והוא מטעמא דקדושת הגוף לא פקעה בכדי, א"כ אין ראי' דמדאורייתא אין מורידין בקדושת בהכ"נ אף אם קדושתו דאורייתא מ"מ ל"ה רק קדושת דמים דהרי נפקע ע"י מכירה וקדושת דמים פקעה בכדי ואין ללמוד מקדושת הגוף. ובזה יש קצת להחזיק בשיטת הפמ"ג ומ"מ אין לסמוך ע"ז לבד. אמנם אף אם הוא דאורייתא יש לדון דלא מיקרי זאת הערמה בדאורייתא כעין שכ' במקור חיים סי' תמ"ח לענין מכירת בהמות דכיון דקונין בקנין לא מיקרי הערמה והגם דקצת טעמים ל"ש מ"ש ממתנה ע"מ להחזיר ל"ש בזה דאם מוכר ע"מ להחזיר לא תפקע הקדושה ואף דמבואר במשנה דמוכרין בהכ"נ על תנאי שאם ירצו יחזרוה שם לא הותנה שיחזרו בודאי רק אם ירצו משא"כ כשהותנה שיחזרו בודאי י"ל דלא נפקע הקדושה מ"מ שאר טעמים שכ' המק"ח שייך נמי הכא:
ג ואמנם שימכרו ז' טובי העיר אותן ב' אמות אין לנו שהרי כבר הזמינו אותו המקום לפאליש ולב' עזרות ואף דאין זימון מועיל בבהכ"נ כמבואר סעיף ח' מ"מ הרי כתב הטו"ז דחל עליהם תורת נדר. אך לפמ"ש המג"א סוף ס"ק ה' דז' טובי העיר רשאין לשנות המעות ה"ה דאין כאן תורת נדר גם להטו"ז והשתא דיכולין למכור בהכ"נ ישנה כש"כ דרשאין למכור מה שזימנו. מיהו א"צ למכור שיהי' חולין אך דיכולין למכור שיהי' בהכ"נ של יחיד או מנין שישאר עכ"פ במקצת קדושה. ונשוב לעיקר הדין הנה הגאון מהרש"ק בספרו סת"ם קונטרס פרט ועוללת בסוף הספר סי' ב' לק"ק זאלישטשיק החמיר מאוד בדין זה. ולדעתו ל"מ מכירה ולא שום תקנה ע"ש שצוה לסתור הבנין. והנה כת"ה מביא דברי תשו' פ"י סי' ז' שהקל בדין זה דלא לחוש לכרכין בזה"ז. ובנו הרב הגדול מ' יצחק צבי מו"צ דק' יאריסלאב נ"י הראה לי בתשו' מהר"ח א"ז הוא בנו של בעל הא"ז הנדפס מחדש בלפסיא סי' ס"ה שכ' בזה"ל דאפי' קהילות שלנו חשובים ככפרים בימי התנאים והאמוראים לפי שאנו מתי מעט ונשארנו מעט מהרבה ויותר הי' ישראל בכפר בימיהם מעתה בקהילה גדולה עיי"ש והמעיין בהתשובה שבספר סת"ם הנ"ל יראה שמה שהחמיר שם הי' לפי שהרבה היו מומין בדבר והרב והראשים לא רצו לעשות מבהכ"נ עזרת נשים וע"כ החמיר שם. והגאון מהרש"ק כ' בתשובה הנ"ל דאפי' מריש שבנאו בבירה חייב לקעקע כל הבירה כש"כ בשל רבים דחייבין לסתור כל הבנין אבל המעיין בתשו' מבי"ט ח"ג סי' קמ"ג שהובא במג"א יראה דאף דלא שייך תקנת השבים בקרקע מ"מ חש על הבנין שבנה אחד סמוך לבהכ"נ ולקח חצי אמה בבהכ"נ וצוה שימכרו ז' טובי העיר. אך שם לא היו מתפללין בבהכ"נ זה. וטעם זה כתב דמה"ט אפי' בשל כרכים מועיל מכירה ואחרי שכ' בתשו' פ"י להקל בזה"ז אולי יש לסמוך ע"ז:
ד ואמנם בתשו' אמרי אש סי' ח' הביא דברי השו' פ"י וכ' דהפ"י סיים בטעמא הואיל שהוא דרבנן יש לסמוך להקל וס"ל קדושת בהכ"נ לא הוה רק דרבנן כשיטת הר"ן אבל לדעת הרמב"ן דקדושת בהכ"נ דאור' אין להקל מהני טעמא שכ' בתשו' פ"י אבל יכול להיות דאף לרמב"ן דס"ל קדושת בהכ"נ דאורייתא החשש של כרכים שמא ממעות שאינו של העיר הזאת בנו ל"ה רק חשש דרבנן דבודאי הרוב מאנשי העיר והמיעוט בטל ברוב ואף דממונא לא בטל מ"מ איסורא דאית בי' לענין קדושה בטל כדאמרינן בביצה ל"ט לענין מים ומלח ואף שהר"ן פ' זה בורר סנהדרין ל' כ' שעדות של מעשר שני דין ממון יש בו והובא בשב שמעתתא שמעתתא ז' פ' ד' מ"מ לענין ביטול שאני ועוד דמה שממון בעלים לא בטל מקצת אחרונים כ' מטעם דאין הולכין בממון אחה"ר ומקצת אחרונים כתבו דהוא רק מדרבנן מטעם סמוך מיעוטא לחזקה ועכ"פ י"ל דאף לרמב"ן חומרת כרכין הוא מדרבנן וע' עוד בנתיבות סוף סי' קמ"ט דעכשיו הולכין אחר המנהיגים ויש חזקה בכה"ג ומ"מ לפי שהדבר יצא מפי הגאון מהרש"ק להחמיר וכן משמע בתשו' ש"ב הגאון בעל חסד לאברהם:
ה ע"כ נלע"ד הנה במה שעשו למעלה בהכ"נ של נשים אין בו שום הורדה מקדושה דאם למטה יתפללו אנשים כמו בכל בהכ"נ ולמעלה אין מתפללים מה אכפת לן אם למעלה יתפללו נשים. וע' בראש יוסף מגילה כ"ח דעזרת נשים יש בו ג"כ קדושה. וע' במהרי"ט הובא בשואל ומשיב ח"ב סי' כ"ב אולם בפאליש כ' בראש יוסף דרשאין לעת הדחק לשחוט כפרות הגם דנ"ל כונתו לחצר בהכ"נ דבפאליש של בנין ודאי אין לשחוט מ"מ יש בו קדושה קלה ע"כ לדעתי העזרת נשים יניחו על עמדו אך למטה בנהכ"נ בכל אורך הב' אמות יעשו ארקאדעס הן בפאליש הן בצדדים או עמודים של עץ או מלבנים באופן שבכל הב' אמות יתפללו הבאים לבהכ"נ ולאחר הב' אמות יעשו דפנות לבתי העזרות קטנות. וליתר שאת יעשו מכירה ובאמת יש מקום להקל אבל אין לגבב קולות במקום שיכולין לתקן: