שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
קונטרס אחרון
סימן א בביה"כ ישנה שנלחצו לבנותה מחדש ובנו הכותל המערבי לפנים מהכותל הישנה ב' אמות, ועי"כ הרחיבו מקום הפאליש וב' עזרות קטנות הנמצאות בב' צדדי הפאליש וע"ג הפאליש וב' עזרות הקטנות בנו עזרות נשים אם ל"ה זאת הורדה מקדושה ואם מחויבים לסתור. וגם אם מותר למכור ע"י זט"ה משום דהוה הערמה יבואר הא דאין מורידין להקדושה קלה אם הוא מדאור' או רק מדרבנן:
סו' ב אם מותר לסתת עובי בעזרת החומה נשים למען ירויחו מקומות בעזרת אנשים. יבואר דיש חילוק בין נותץ ביה"כ לתקן ביה"כ או נותץ לצורך אדם. קושיא לראב"ש דס"ל בזבחים ס"ו לא יבדיל א"צ להבדיל א"כ מנ"ל מ"ע לשריפת נותר דלמא הכונה דמותר לשרוף ואינו עובר משום ל"ת כן כמו בשורף עצי הקדש, ובישוב קו' התוס' ביבמות ע"ב ד"ה לראב"ש:
סימן ג במי שיש לו פועלים השכורים לשנה ומשכורתם מכל דבר שעושין, אם רשאים המה לעשות מלאכתם בשבת בבית הישראל. וביאור דברי הטו"ז בסי' רמ"ג דהא שאמרו כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בח"ח אסור. זה דוקא באיסור תורה:
סימן ד. אם מותר לבנות ביהכ"נ ע"י נכרים בקבלנות בשבת ויו"ט: סימן ה באחד הבונה ריחים של מים, והפועלים מבקשים שישלם להם שכר שבת אף אם לא יעבדו בשבת, אם רשאי הוא לבנות בשבת הואיל ויש בזה הפס"מ. בדין אם בקרקע שייך אומן קונה בשבח כלי. ובדין אם נכרי קונה בשבח כלי:
סימן ו אם מותר למכור בשבת בשר לבעלי מלחמה ע"י קבלנות היינו שהזובח ימכור הבשר לנכרי והוא ימכרה לבעלי מלחמה ובדברי המל"מ בפ"ד. מה' מלוה ולוה ה"ב דב' איסורים דרבנן חשובים כאיסור דאוריתא:
הגה אמר נכד המחבר יען כי נפל חלקי בנעימים להעתיק המפתחות אביא הערה אחת שהערתי בעברי בין דברי זקיני הגאון שליט"א בקונטרס אחרון הנספח לביתו ב"י בסי' ו' בביאור דברי המל"מ בפ"ד מהלכות מלוה ולוה ה"ב דב' איסורים דרבנן חשובים כאיסור דאורייתא וזקיני ירה חצי השגתו עליו מהא דמבואר ברטנורא פ"ג דעירובין דבב' שבותין גזרו אף בין השמשות. ולדברי האבן עוזר בחידושיו זה דוקא אם אינו עובר בב"א אבל אם עובר בב"א לא גזרינן והמל"מ מיירי היכא דעובר בב"א ואפ"ה כ' דחשיבי כדאורייתא. הנה דברי האבן עוזר הנ"ל נעלמו ממנו דלדעתי איפכא מסתברא דאם עובר בב"א א"כ בפעולה אחת הוא עושה כמה איסורים דרבנן שייך לומר דגזרינן בהו משום דהרבה איסורים דרבנן כדאורייתא דמי אבל אם אינו עובר בב"א א"כ בכל פעולה ופעולה אינו עובר רק אחד איסור דרבנן מנא לן למיגזר. וי"ל לדעתי בסברת המל"מ להיפך מדברי האבן עוזר דאם עובר בב"א חשובים כדאורייתא אבל אם אינו עובר בב"א ל"ה כדאורייתא כנ"ל. ובזה היה נראה לי להבין דברי רש"י בעירובין צ"ז ע"ב התמוהים שפי' דאתא איסור בל תוסיף ומשוי כמשא ודבריו תמוהים דמאי איכפת לן אם ב"ת משוי כמשא והלא אף אם ל"ה כמשא אסור ללבוש ב' זוגי תפילין משום דיעבור בב"ת ועוד למה נקט רש"י דב"ת משוי כמשא ולא נקט בפשיטות דהוה משא. וכבר תמהו בזה המפורשים ודכירנא כי גם זקני בביתו בית רם ונשא בית יצחק חא"ח סי' י"א העמיק הרחיב בביאור דברי רש"י אלו, ואם נאמר כדברי המ"ל דב' איסורים דרבנן חשובים כדאורייתא וכפי מה שהסברתי לעיל דזה דוקא אם עובר בב"א דברי רש"י יבואו על נכון לפי מה שחידש הטו"ז בסי' ל"ד דהמניח ב' זוגי תפילין אינו עובר בב"ת רק מדרבנן משום דמדאורייתא האי לחודא קאי והאי לחודא קאי א"כ לא רצה רש"י לפרש דברי הש"ס דמשו"ה אסור דיעבור בב"ת דב"ת ל"ה רק מדרבנן לשטת הטו"ז שהבאתי ומשום בזיון כתבי הקודש היינו מתירין חד איסור דרבנן אכן אם הוה כמשא ג"כ והוה עוד איסור דרבנן אסור מדאורייתא כדברי המל"מ הנ"ל וא"כ זה דוקא אם איסור ב"ח משוי כמשא ועובר על ב' איסורים דרבנן בב"א הוה כדאורייתא. ואסור ודברי רש"י מאירים כספירים ת"ל הק' לוי אהרן לעווין נכד המחבר:
סימן ז' בדבר עירובי חצירות בעיר שנחלקה לשתי מפלגות. והאחת. רוצה לערב ולהניח העירוב בביה"כ והשנית גם היא תרצה לערב ולהניח העירוב במקום שהם מתפללים. אם מותר לעשות כן וביאור שטת רבינו יהונתן דהא דחולק את עירובו אינו עירוב היינו אם אינו רוצה שיערב חלק אחד בחבירו:
סימן ח בדבר ע"ח שגבו קודם הפסח כנהוג. ובט' באב נשברה המצה ונשאר עוד ממנה כשיעור, אכן ליתר שאת גבו מחדש וגם לעירוב השני נתנו חלקם שני הצדדים בעיר. ועתה שלחו האנשים מהצד השני שחוזרים מהעירוב ולא ירצו להשתתף ואינם מטלטלין בשבת אם רשאים בני העיר לטלטל על סמך העירוב שהשתתפו מכבר. וקושיא על דברי מהרש"א בעירובין פ' שכ' דרב ס"ל תחומין דאוריתא:
סימן ט באחד שדיבר עם עכו"ם שיקנה אצלו החמץ והבטיח לו שיבא בע"פ. וכאשר ראה המוכר בע"פ שלא בא הנכרי הקונה. ושטר המכירה כבר הי' נכתב על שם הקונה הזה, מכר לנכרי אחר שיקנה בשביל הקונה שנכתב בשטר. והנכרי הזה נתן אדרויף ממעות שלו בשביל הקונה הנכתב בהשטר. ובהשטר נכתב שהקונה יקנה כל המטלטלין בקנין אג"ק ובחוה"מ בא הקונה הראשון ומסר לו הקונה השני השט"מ, מה דין החמץ לאחה"פ. פלפול עצום אם מהני זיכוי ושליחות בנכרי. בדברי המ"ב דמנכרי לנכרי יש שליחות. ובדברי המח"א דבפועל יש שליחות לעכו"ם משום דיד עבד כיד רבו:
סימן י' בבאר שנמצא בה ב' פעמים פרוסות חמץ בפסח מה דין המים שבה, והתבשילין שנתבשלו במים האלו. בדברי הבית אפרים שהתיר החלב מבהמה של נכרי האוכלת חמץ בפסח ובדברי המק"ח סי' תמ"ה דע"ז לא בטלה דוקא אם היא דבר חשוב:
סימן יא באחד שקנה י"ש מאת אדון אחד בקנין כסף והאנדשלאג, ושכר גם המקומות שעומד בהן היי"ש על משך ב' חדשים ושלם להאדון דמי השכירות והאדון מסר לו המפתחות ושכח הישראל למכור היי"ש עד ע"פ אחר חצות ואחר חצות מכר היי"ש לעכו"ם בקנין כסף ובכל הקנינים המועילים וגם התנה שיהי' כל האחריות על הנכרי מה דין היי"ש. ביאור דברי הירושלמי פ' כל שעה ר"י בעי פט"ח שהמית במה היא מיתתו וכו', בישוב דברי הש"ך בסי' ר"ב דל"א חצרו ומתנתו באין כאחד. ביאור דברי רש"י בפסחים ס"ז שפי' בדברי ר"ש דלקי על לא תשחט בהדי לאו דבל יראה. ובדין אם עוברין על לאו דלא יראה בע"פ:
סימן יב באחד שמכר חמצו כדת, ובעת המכירה אמר להקונה שכל החמוצים ששכח למכור הוא נותן לו במתנה, ובחה"מ נזכר ששכח למכור חצי כור מאלץ העומד בהחדר שמכר החמץ מה דינו של חמץ זה לאחה"פ. בדין אם מקנה דבר מסוים עם דבר שאינו מסוים אי קנה, בדין אם אסמכתא לא קנה מדאורייתא או רק מדרבנן לא קנה וביאור דברי הש"ס בב"ק מ"ט והילכתא דליתא בחצרו:
סימן יג בחיטים שנבדקו ע"י בד"צ בעיר אחת ג' פעמים ונמצאו כשרים ונטחן מהם קמח ואפו ממנו מצות ובעיר אחרת הביא אחד לפני הרב דשם מלא אגרוף חיטים ואמר שהם מהחיטים האלו והראה שיש בהם חיטים מצומחים עד שלא היה ס' כנגדן מה דין המצות שנאפו בעיר הראשונה:
סימן יד בחיטים שבדקם אחד והכשירם. ואח"כ בדקם אחר ולא נראו בעיניו להכשירם, ואפו מצות מקמח זה, ואח"כ אפו מצות באותו תנור ובאותה מרדה מה דינם:
סימן טו בחביתין שליוואוויץ ש"פ שנשלחו ע"י נכרי, ונחסר מהמדה הרבה וגם חסרים ג' גראדען ונמצאים נקבים בהחביתין שיכולין לשפוך דרך שם מים או יי"ש חמץ, מה דין השליוואוויץ הזה:
סימן טז בדבר בנין ביהכ"נ, שהגבאים לא התנו עם הבנאי העובד בקבלנות שלא יעבוד בחוה"מ, אם מחויבים להוסיף להבנאי על משכורתו למען לא יעבוד בחוה"מ:
סימן יז באופה שמכר תנורו וביתו עם החמץ שבתוכם לנכרי קודם הפסח וביו"ט שאל הנכרי להמוכר, אם יוכל לתקן את התנור, והשיב לו המוכר שיעשה כחפץ לבו, והלך הנכרי ועשה רצפה חדשה בהתנור, ולא נודע אם עשה ביו"ט או בחוה"מ, אם מחויב להרוס מה שעשה הנכרי כדין כיון מלאכתו במועד או לא. ובדין אם מותר לעשות הבצק בשבת ע"י נכרי בהיתר מכירה ברשות ישראל:
סימן יח אם מותר לשתות טהעע או קאפפע בר"ה קודם תפלת מוסף: סימן יט קושיא על דברי הב"ח בסי' תרכ"ג דלרב צריך לגמור תפלת נעילה בצה"כ ולר"י צריך לגומרה ביום:
סימן כ בס"ת שגמר הסופר קודם יו"ט ותיבות לעיני כל ישראל רשם סביבות האותיות ולא גמרם, אם מותר לגמרו בחוה"מ:
סימן כא בשוחט שהכשיר את הטרפה ורצו להעבירו אכן נשאר בחזקתו באופן שיסע עד חודש ימים להשוחטים הסמוכים להביא קבלה, וזה קיבל עליו בח"ח ובשד"א, וגם נתן כתב שכל ימי חייו יסע ב' פעמים בשנה להשוחטים הסמוכים להביא מהם קבלה, והשו"ב לא נסע בזמן הנ"ל. וכעת רוצים מקצת בני הכפר להוסיף על דמי השחיטה ולקבל עוד שו"ב, ומקצתם מוחים בידם ורוצים לאכול משחיטת השו"ב הנ"ל עם מי הצדק:
סימן כב בשוחט שמצא סירכא בריאה ועברה ע"י קליפה ובבדיקת פושרין בצבץ. והי' הוא ועוד שו"ב שני אשר היו שמה מסופקים אם הי' הבצבוץ במקום הסירכא, ואיש אחר שהי' ג"כ. שמה אמר שראה שהבצבוץ לא הי' במקום הסירכא. ועפ"י הגדת האיש הזה התיר הרב את הבהמה ואחר שנמכר רוב הבשר ערער השו"ב השני על הוראת הרב באמרו כי הסירכא הי' במקום שבצבץ, ואמר שכן אמר לו השו"ב ששחט, והשו"ב הזה מכחישו ואמר שלא אמר רק שהוא מסופק, ואסר הרב שחיטת ב' השוחטים יען לא. הגידו לו תיכף כי הבצבוץ הי' במקום הסירכא. אם כדין עשה או לא:
סימן כג במוכרי בשר שמכרו בשר טרפה בחזקת כשר. והמה מחללי שבת בפרהסיא, ולא הרשו ראשי הקהל לשחוט להם שום דבר הטעון שחיטה. ורוצים הזובחים האלה כי הראשים יתנו רשות לשחוט להם והבשר יהי' תחת השגחת השו"ב. אם רשאים המה לעשות כן:
סימן כד בפרה אשר נתפחה מרוב אכילה ודקרוה בין הצלעות ויש ספק אם יצא פרש או לא. ואח"כ נתעברה וילדה מה דין הפרה והחלב:
סימן כח בבהמה שנפלה ונשברו ב' רגלי' התחתונים בעצם הקוליא למעלה מהאסותא. ובדקו האסותא והבוכנא ונראה שלא שף מדוכתי'. והניבין שמבחוץ ומבפנים היו שלמים והנכרי אמר שאחר הנפילה הלכה כראוי מה דינה:
סימן כו בשו"ב שהכשיר בהמה ואח"כ מצא השו"ב השני נקודה אדומה, והי' בה נגלד, וקרא הרב להשו"ב שהכשיר והשיב כי השו"ב השני עשה הנגלד יען שונא הוא לו והשו"ב השני אמר שמצא הנגלד, ואסר המורה את הבשר, אכן כבר נמכר קצת מהבשר ונתבשל מה דין הכלים. וגם מה דין השו"ב הזה שאינו רוצה לקיים התקנה שעשו, שהשו"ב ילכו ביחד לשחוט ולבדוק: סימן כז בטבח שהחזירו לו דקין מפני שנמצא בהם בועות והשליך הדקין, ואח"כ הביא לפני המורה דקין מבושלים. ומצא בועות ובדק, ונמצאו יפות ועל מקצת לא מצא כלל ומקצת לא הביא מה דין הבשר והכלים:
סימן כח בב' כפות של חלב אחד ב"י והשני אב"י שהיו מונחים, וניערו בכף אחד קדרה של בשר ואין ידוע באיזה מהם, ואחר הניעור נתנו מים להקדירה ויש ספק אם הי' ס' בעת הניעור. בדין אם מהני טעימה קודם פסח, ובישוב קו' אבני מילואים על הב"ש בסי' ב' דמשו"ה ל"ה אלמנת עיסה ס"ס יען הוה ספק אחד בגוף וספק אחד בתערובות:
סימן כט בדבר שמלחו בשר עם קיבה שהסירו הקרום ולא החלב ואח"כ בשלו הבשר ולא הקיבה מה דין הכלים. ובענין מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת:
סימן ל ביין שהובא מארץ הגר. ובמאגאזין של הבאהן ראה הסוחר שהבלעך שעל המגופה נחסר, והמגופה לא היתה שוה עם החביות רק מקצתה הי' בתוך היין, ומקצתה בתוך חלל הנקב ועל החביות הי' לחלוחית יין, אם מותר לשתות היין הזה:
סימן לא במכונה העשויה לחתוך עיסות וחותכין בה עיסה של חלב ואח"כ מנקרים אותה, וחותכין בה עיסה שאוכלין עם בשר, אם מותר להשתמש במכונה כזאת, ואם בב"נ שייך ביטול ברוב:
סימן לב בשפארקאססע. אשר יותר מב' שלישים מהשותפים המה ישראלים, וגם הפערוואלטונג המה ישראלים, והלוים גם המה רובם ישראלים, אם מותרים ללות ולהלות בלא הת"ע:
הגה בצלעות הבית דרוש ו' ביארתי דברי המדרש לא תטה משפט אביונך מכאן ליי"נ שאסור עיי"ש ומדרש הזה ראיתי מובא בספרי מוסר אמנם כעת ראיתי בספר פשטים ודרושים על התורה מרבינו יעקב מווינא נדפס במגנצא תרמ"ח. שכ' לא תטה משפט אביונך בריבו בירושלמי שאין לדקדק ביי"נ. ובודאי כיון לירושלמי פ"ד דסנהדרין ה"ז והיא הרכבה שאינה קולטת דבירושלמי שם אמר ר' יהודה אין מדקדקין ביי"נ, והפירוש דס"ל לר' יהודה ביי"נ ספיקו להקל והובא בתשו' הרא"ש וצ"צ ואח"כ מייתי ירושלמי לא תטה משפט אביונך אבל אתה מטה דינו של שור דבשור הנסקל לחובה עפ"י אחד והמעתיק דברי רבינו יעקב מווינא הרכיב ב' דרשות הללו שייכי אהדדי:
סוף הספר