שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
צלעות הבית דרושים · דרוש א
ב"ה דרוש לשבת שובה שנת תרמ"א פה פרעמישלא:
והארץ היתה תוהו ובהו, ר' אבהו ור' יהודה בר' סימון ר' אבהו אמר משל למלך שהי' לו שני עבדים שניהם באוני אחת ובטומי אחת על אחד גזר שיהי' ניזון מטמרון ועל השני אמר שיהא יגע ואוכל ישב לו אותו העבד תוהו ובוהו וכו' כך ישבה הארץ תוהו ובהו. אמרה העליונים ותחתונים נבראו בבת אחת העליונים נהנים מזיו השכינה התחתונים אם אינם יגעים אינם אוכלים. ור' יהודה בר' סימון אמר משל למלך שקנה לו ב' שפחות שתיהן באוני אחת ובטומי אחת על אחת גזר שלא תזוז מפלטין ועל אחת גזר טרודין ישבה לה אותה שפחה תוהו ובוהו וכו' אמרה העליונים ותחתונים נבראו בבת אחת העליונים חיים והתחתונים מתים לפיכך והארץ היתה תוהו ובוהו. א"ר תנחומא לה"ד לבן מלך שהי' ישן ע"ג עריסה והיתה מניקתו תוהו ובוהו למה שהיתה יודעת שהיא עתידה ליטול את שלה מתחת ידה כך צפתה הארץ שהוא עתידה ליטול את שלה מתחת ידי' של אדם שנאמר ארורה האדמה בעבורך לפיכך והארץ היתה תוהו ובוהו. מדרש רבה בראשית פרשה ב':
א חטאי ופשעי בני האדם שלש הנה סבתם, האחת צורך האדם להביא טרף לביתו, וידיו מלאות עבודה להכין כסות בקרה ולבנות בית למחסה ולמסתור מזרם וממטר. ומעשיו אלה ידרכוהו מנוחה. ועי"כ יחלש שכלו ויטה מני אורח ועל פת לחם יפשע גבר. השנית לאשר האדם עמוס בהלאות,. כי פגעי הזמן וחציו יפגעו בו לרעה ונגעי בני אדם יבהלו אתו, ויחלישו כחות נפשו. ע"כ יטו אשוריו מני דרך החיים ושאול צעדיו יתמכו. הג' בקשת המותרות, כי נפש האדם לא תשבע בדברים הנחוצים וההכרחים, ובני רשף יגביהו עוף, ועיניו יחזו דברים נאים, וערבים ומותרות חמדו להם למען השחית נפשו. וע"ז אמרו בני קרח בתהלים כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, ומזמור זה נחלק לג' חלקים ובכל חלק וחלק אף הוא ישוב אמריו לנפשו ויאמר מה תשתוחחי נפשי ומה תהמי עלי הוחילי לאלקים כי עוד אודנו ישועות פניו והחלקים האלה יגידו לנו יגון וצער איש צדיק, על המניעות והמסכים השלשה אשר יעמדו נגדו ויסגרו בעדו מבלי בא חצרות בית ה' להתענג בנועמו. ויאמר בחלק הראשון היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה", הלחם והמזון יומם ולילה יטרדוני מבלי תת מרגוע לנפשי, וזאת היא דמעתי ועיני יזלו מים כי ירחיקוני ממקום הקודש, אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי, מתי יניח ה' לי ואוכל לעבור בסך אדדם אל בית אלקים כי עתה הלחם בעוכרי ויגרשני מהסתפח בנחלת ה', אכן מה תשתוחחי נפשי ותהמי עלי הוחילי לאלקים, הזן והמפרנס לכל כי עוד אודנו ישועות פניו:
ובחלק השני, מר וזעק ונפשו תשתוחח על הזמן אשר שמהו מטרה לחציו, תהום אל תהום קורא לקול צנוריך כל משבריך וגליך עלי עברו, גל וגל יעבור על ראשי. וכמעט נטיו רגלי, כי כשל כח הסבל, רעות על רעות הגיעו לנפשי אמרתי נגזרתי אף הוא ישוב אמריו, ונחם ינחם נפשו העגומה מה תשתוחחי נפשי ומה תהמי עלי הוחילי לאלקים כי עוד אודנו ישועות פני ואלקי:
עד השלישי הוא בא שפטני אלקים וריבה ריבי מגוי לא חסיד מאיש מרמה ועולה תפלטני, כי הצר הצורר היושב בקרבו ואורב לנפשו, יסיתנו בספק ויעוררנו לבקש מותרות, יטה אשוריו מני דרך, והוא גוי לא חסיד במרמה ועולה ילכדנו בפח טמן לנפשו, ויבקש מאת ה' שלח אורך ואמתך המה ינחוני יביאוני אל הר קדשך ואל משכנותיך, או אז ירגיע רגשות נפשו, ובקול נפלאות ישיב ויאמר, מה תשתוחחי נפשי ומה תהמי עלי הוחילי לאלקים כי עוד אודנו ישועות פני ואלקי:
ב וע"ז אמרו חז"ל בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון מאי כבני מרון הכא תרגומא כבני אמרונא רשב"ל אמר כמעלות בית חורין רי"א שמואל כחילות של בית דוד. והכוונה שהקב"ה ברוב רחמיו כל באי עולם יעביר לפניו וישפוט תבל בצדק וברחמים. הכא תרגומא כבני אמרונא כי ד' יתברך חפץ חסד ומזכה כל באי עולם לפי שהם כבני אמרונא, בעלי חיים אשר צריכין למזונות וליתר דברים ההכרחים להחיות נפשם ולכן על פת לחם יפשע גבר, והקב"ה מזכה אותם בדין מפאת כן. ורשב"ל אמר כמעלות בית חורין והוא הר גבוה ועומדים סביבו בעומק וקשה עליהם לעלות על ההר ויורה בחין מליצתו שכל באי עולם במורד ישבו ותהום אל תהום קורא, מקרים רבים מחצי הזמן ולכן נחלש כח שכלם, ועלולים לחטא. ושמואל אמר כחילות של בית דוד שעומדים במלחמה כן האדם יש לו מלחמה כבדה מול היצר המעורר תשוקות רבות בנפשו וקשה ללחום כנגדו כמו שאמרו ג' הקב"ה מתחרט עליהן ואחד מהם יצה"ר וע"כ הקב"ה ברחמיו יזכה כל בני עולם במשפט. וע"ז אמרו במקרא הושע ו' יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו וכונת מיומים. על ב' ימים של ר"ה ביום השלישי על יו"כ. כי ביום הראשון דר"ה הקב"ה דן על עבירות שהאדם נכשל ע"י טרדות הפרנסה ונלכד בחבלי עוני כי נמכר לעבד להחיות נפשו. ועל כן כשבא השטן לדבר סרה על איוב אמר החנם ירא איוב את ד' הלא אתה סכת בעדו מעשה ידיו ברכת ומקנהו פרץ בארץ. אולם שלח נא ידך וגע בכל אשר לו אם לא על פניך יברכך כי לא יעמוד במשבר הונו ואונו ויכשל בסבת העוני. וביום ב' הקב"ה דן על עבירות שאדם נכשל בסיבת גוו. העלול למקרי הזמן ופגעי התבל. וע"כ בא השטן ואמר שלח נא ידך וגע אל עצמו ואל בשרו אם לא על פניך יברכך. אמנם ביו"כ הקב"ה דן על עבירות שהאדם נכשל בסבת היצה"ר לאהבת הערב והנאה המעוררו לבקשת המותרות, וע"כ לובשין בגדי מתים ומענין הנפש, לבלי תכסיף לדברים ערבים ונאים. וביו"כ שאין השטן מסית לאדם נח לאדם לעשות תשובה. ולכן אמר יחיינו מיומים מב' מיני עבירות הנ"ל ביום הג' יקימנו ונחי' לפניו:
ג ועל כוונה זו אמרו במדרש שהצגנו פתח השער. והארץ היתה תוהו ובוהו, משל לאחד שהי' לו שני עבדים כי האדם נמכר לעבד לגוו לאסוף בחפניו די פרנסתו ובזעת אף יביא לחמו וע"כ הארץ היתה תוהו לעומת העליונים אשר אין להם יגיעה וליאות להמציא טרף לנפשם ור"י בר' סימון אמר לה"ד לשני שפחות לפי שהשפחה בטבעה חלושה מהעבד ועלולה לפגעי הזמן ונגעיו יותר מהאיש, ולאשר גזר עלי' המלך טרודין, שם אותה למטרה למקרי העת, וישליכה מצולה בלבב ימים, ומשברים וגלים עלי' יעבורו, וע"כ הארץ היתה תוהו, כי גו האיש נדכא ונחלש עמוס התלאות ועלול לחטא. ור' תנחומא אמר לה"ד לבן מלך שוכב בעריסה כי תשוקת האדם לדבר נאה וערב תבאנה לאשר אכל אדם הראשון מעץ הדעת טוב ורע. ופי' במורה כי טוב ורע כוונתו על נאה ומגונה. וע"י שאכל מעץ הדעת נצמחה בלבו תשוקה לדברים נאים והתשוקה הזאת מקור החטאים כאשר כבר ביארתי במקומות הרבה וע"כ המשיל לבן מלך שוכב בעריסה ומניקתו מפנקתו כדרך בני מלכים ותירא לנפשו שע"י תשוקות האלה לנאה ולערב יהי' אחרית בן המלך לרעה. כי התשוקות האלו תולידנה בנפשו כל מדות רעות ונמבזות, ותהיינה מורת רוח לאבי' שבשמים. והארץ אשר הולידה והצמיחה פרי' עץ הדעת היתה תוהו. שע"י כן נולדו תשוקות רעות באדם והיא עתידה ליטול את שלה כי היא היתה בעוכרו והתשוקה לנאה וערב גוברת מאוד באדם. וחוב קדוש הוא על האדם לשוב בתשובה שלימה ע"ז בימים האלו אשר ע"כ אסרה התורה לאכול ולשתות וצותה לענות נפשו למען יזכור האדם כי לא על הלחם יחי' ורק על מוצא פי ד' יחי' האדם. וכי ימים יבואו וגויתו תשוב אל הארץ ויחד על עפר נחת ולא יקח מאשר לו מאומה כאשר פי' בעקידה כי תקנה עבד עברי וגו' אם בגפו יבא בגפו יצא ולא ישא כל מאומה מעמלו. ואסרה התורה האכילה ביו"כ לכפר על מעות אכילת דברים האסורים לזכור כי יבוא יום שיזועו שומרי הבית ובטלו הטוחנות וצותה שיעמוד ביו"כ וישרת את קונו וידמה למלאכי השרת משרתי עליון שאין ליצה"ר מבוא בגבולם כמו שאמרו במדרש מה מלאכי השרת יחפי רגלים כך ישראל והכוונה כמו שמלאכי השרת לא ינגפו רגליהם בפגעי הזמן, כי המה עליונים ובמרום ישבו כך ישראל לא ישיגום מקרי העת ונגעי' כי הקב"ה ישמרם. מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא כך ישראל, כי אין היצה"ר שולט ביו"כ:
ד וע"ז נאמר ויאמר אלקים יהי אור זה אור התורה שמאיר ומציל ישראל מפגעי הזמן ומיצה"ר. אשר ע"כ שואלין נשאת ונתת באמונה, אם האמין בד' ובהשגחתו, וידע שהכל מאתו יתב', ואח"כ שואלין קבעת עתים לתורה, כי אם האמין בד', בלי תפונה קבע עתים לתורה, וע"כ אמרו אין תחלת דינו של אדם אלא על ד"ת כי שאלת נשאת ונתת באמונה נמשכת על שאלת קבעת עתים לתורה ועולה עמה בקנה אחד. ומיושב קו' תוס' שבת דף ל' כי תחלה שואלין נשאת ונתת באמונה, דבאמת גם שאלה זאת היא על ד"ת. ומזה יראו ויקחו מוסר איך חיוב על כל איש ללמוד תורה ובעוה"ר אין תורה כי דרכי' שוממים מבלי באי שערי' גם צעירי הצאן אין מגדלין לדברי תורה: ה ואמרו בילקוט ובמדרש והארץ הית' תוהו ובוהו זה מעשיהן של רשעים ויאמר אלקים יהי אור זהו מעשיהן של צדיקים איני יודע באיזה מהן חפץ יותר כשהוא אומר וירא אלקים את האור כי טוב הוה אומר במעשיהן של צדיקים חפץ ואינו חפץ במעשיהן של רשעים, והדברים מתמיהים איך יעלה על הדעת שהקב"ה מקור הצדק והמשפט יחפוץ במעשיהן של רשעים:
ונ"ל לפרש עפ"י מה שביארתי מקראי קודש אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה והי' כעץ שתול לא כן הרשעים כ"א כמוץ אשר תדפנו רוח כי יודע ד' דרך צדיקים וגו'. כי גם שם יפלא על שאמר לא כן הרשעים, וכי איך יעלה על הדעת שרשעים ידמו לצדיקים, ביום כי יבאו על שכרם. זה יעבוד את בוראו ויעשה מצות ומע"ט, וזה ילך אחרי שרירות לבו הרע והי' כצדיק כרשע. וכי מה לתבן את הבר. גם אמרו ובתורתו יהגה יומם ולילה, והול"ל ובה יהגה יומם ולילה. אמנם המלך הקדוש לא ידבר פה על פעולת הצדיק בעשותו מצות ומע"ט, ועל מעשה הרשע בעשותו המזימתה, כי יתרון הצדק מן הרשע כל אדם יחזה, ומליצה ושיר לא יוסיפו על תהלת הצדיק ותהלת הרשע, אולם כוונת דוד המלך ע"ה להראות יתרון הצדיק על הרשע, גם בעסקי עוה"ז, ובמעשה אשר יעשה האדם באשר הוא אדם, כי גם אז מעשה הצדיק יעלה במעלות וחין ערכו ירום ונשא וגבה עד מאוד, ואם גם הצדיק יעבוד עבודתו יפלח וישדד אדמתו או ישלח במסחר ידו, עבודתו זאת תחשב לו לצדקה כי מגמתו להחליף כח למען יוכל לעבוד את ה' והי' אם תשית ברכת ה' נוספות על הונו ומעשה ידיו מבורך או אז יחזיק יד עני ואביון, יגדל בניו לתורה ולתעודה, ופעולתו פעולת הרשות דבוקה איפוא עם מעשה הצדקה וגם היא תתקדש והיתה לתפארת כי תכלית המעשה לעשות רצון ה' והי' מעשהו צדקה. וע"ז אמר המלך הקדוש אתהלך לפני ה' בארצות החיים ופירשו חז"ל ביומא ע"ב זו מקום שוקים וכוונתם דאף במקום שוקים, מקום אשר יעשה הרשע מעשהו למלא על ידה תאותו במקום הזה ילך איש צדיק לפני ה' ומחשבותיו אחוזות בה' ותתאחדנה לעשות רצון אבינו שבשמים. וע"ז אמר החכם מכל אדם ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום, (משלי ג') כי אורח יאמר על דרך הקטן המתפרד מן הגדול, ויכוין בזה על פעולת. הרשות של הצדיק כי אף אם יפנה לעסקיו ויעשה צרכיו, גם מעשיו אלה כאור נוגה, ויאירו עד נכון היום, עד עשותו ועד הקימו את דבר ה': ו על המעשים ועל הפעולות האלה דבר המלך הקדוש, ואמר אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, כי אף כי הולך הוא לדבר הרשות, לא לבו הלך אחרי עצת רשעים, כי אם בתורת ה' חפצו, מאויו ורצונו לעשות כאשר תורה אותו תורת ה' והיתה מלאכתו למען יוכל להגות בה מבלי מטריד ומפגיע. ובתורתו יהגה יומם ולילה, הכוונה כי תורת כל אדם נתנה לו ותאיר דרכו על הארץ לסוחר תצוה לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה, ולא תונו איש את עמיתו, לאיכר תזהיר על הכלאים על השמטה על המעשר והתרומה, לבעה"ב תאמר מצות מעקה וכתבתם על מזוזות ביתך, ככה תורת כל אדם בלבו איש איש לפי דרכו ובתורתו זאת יהגה יומם ולילה, ואם לא יזכה ללמוד תורת ה' בקביעות, יקבע עתים לתורה ובתורתו יהגה יומם ולילה כי ישמר מצותיו ולא יסירו ממנו כל ימי חייו. והי' כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו, זה למוד התורה ומעשה המצות, ועלהו לא יבול, הוא פעולת הרשות, אשר תכליתה ומטרתה לקיים מצות ה', כי כעלה שומר לפרי כן המלאכה והעבודה וכל פעולות הרשות אשר לצדיק הנה שומרי משמרת התורה, כי כל תורה שאין עצה מלאכה סופה בטילה. והנה המוץ והקליפה בעת שהם דבוקים לפרי נחשבים המה בשביל הפרי. אולם לאחר פרידתה מפרי בטלה חשיבתה והרוח ידפנו. ועל כן דימה פעולת דברי רשות מהצדיק לעלים הדבוקים לפרי:
כי פעולת רשות דבוקים למצוה, ולא כן הרשעים לפי שפעולת הרשע אינה דבוקה למצוה הוא כמוץ אשר תדפנו רוח ואינו דבוק לפרי ועל כן לא יקומו רשעים בעדת צדיקים אף אם עושים פעולות שוות כי יודע ד' דרך צדיקים, אף בעת שעושין פעולות הרשות מ"מ הקב"ה יודע דרכם ותכלית פעולתם. כן הכוונה במדרש שהארץ היתה תוהו. זה פעולתן של רשעים ויקרא אלקים לאור יום זה מעשיהם של צדיקים הכוונה אף בעת שעושין פעולות שוות מ"מ זה קרא הקב"ה יום וזה לילה איני יודע באיזה מהם חפץ יותר כיון ששתי הפעולות שוות באיכותן, כשהוא אומר וירא אלקים את האור כי טוב הוה אומר במעשיהן של צדיקים חפץ יותר אף שהם פעולות שוות. אמנם צריך להבין מהיכן למד המדרש יתרון פעולות הרשות של הצדיק על פעולות הרשו' של הרשע מקרא דוירא אלקים כי טוב. נ"ל לפרש עפ"י מה שפי' בכוזרי ריש מאמר חמישי ואני אפרש יותר דבריו. הנה בתחלה היתה הארץ תוהו ובוהו וכשברא הקב"ה את האור איך הי' נראה האור אחרי שידוע שכל העולם מלא מנצוצי האור שקורין עטער, ואין אנו רואין את האור אך לעת שיפגע בגשם חשך ונצוצי האור חוזרין כי אינם יכולין ללכת דרך גשם חשך על כן נראה האור. א"כ בתחלה כשלא הי' גשם חשך לא הי' נראה האור. ועל כן פירש שבמאמר הקב"ה יהי אור. התחילה הארץ להתגשם. ואז נראה האור כי לא יכלו נצוצי האור לעבור דרך גשם חושך. וירא אלקים את האור כי טוב. אף שכעת ברא הקב"ה הגשם חשך מ"מ על ידי שנצוצי האור לא יכלו לעבור והאירו על עבר פניו ראה הקב"ה להאור כי טוב. וכן לעת נצוצי קו' המצוה ישליכו נגה תפארתן על פעולת הרשות מהצדיק נקרא זאת אור והוה אומר במעשיהם של צדיקים חפץ הקב"ה אף בדברי הרשות שלהן. ומזה יראו חכמים יקחו מוסר איך איש ישראל אשר ישמור דרכי אבותיו וילמד בניו תורת ה'. ויעסוק במלאכתו באמונה כל מעשהו קודש לד' ופריו יתן בעתו ועלהו לא יבול לא כן הרשעים הולכי דרכות עקלקלות ומגדלין בניהם לא לאמונה ויצר לבם רע כל היום המה כמוץ אשר ידפנו רוח ובדרך צדיקים לא יעמדו רע להם רע לבניהם חכמי לב ישמעו ויקחו מוסר:
ואמרו במדרש ויקרא אלקים לאור יום זה מעשיהם של צדיקים וגומר ויהי ערב ויהי בקר יום אחד זה יוה"כ לפי שביו"כ ישראל עושין תשובה ועושין שלום ביניהם ובזמן שעושין שלום המה כאיש אחד והרשעים והצדיקים יתאחדו כמו דאיתא במד"ר בונה בשמים מעלותיו אימתי ואגודתו על ארץ יסדה וביתר יתקיים מעוז השלום כשלוקחין אח"כ ד' מינים שבלולב הרומזים על זה. וע"ז אמר ויהי ערב אלו רשעים ויהי בקר אלו צדיקים יום אחד דא יו"כ. מזה יראה כמה גדול כח השלום אשר על כן הוכיח הנביא במישור הן לריב ומצה תצומו כמו שיבואר כי עיקר החיוב להשבית היצר הרע מפריע השלום על כן קרעו לבבכם והשביתו מאתכם כל שנאה וכל קנאה והי' שלום במעונכם:
ז ואמרו חז"ל בב"ב פ' הספינה תא ואחוי לך בלועי דקרח חזאי תרי בוזעי והוה קא מפקי קיטרי שקלי גבבא דעמרא ואמשינהו במיא ודעציני' ברישא דרומתא ועיילה להתם וכי אפיק הוה איחרך איחרוכי אמר אצית מה שמעית ושמעית דהוה אמרין משה אמת ותורתו אמת ואנחנו בדאים כל תלתין יומין מהדרא להו גהינם כבשר בקלחת וכו'. והכוונה דרבה רצה להראות איך רע כח המחלוקת שהוא כתנור בוער ואוכל את ישראל בכל פה ואף שנטל עמרא שהוא תכלת שהוא מראה הממוצע ותכלת דומה לים וים דומה לכסא הכבוד שהוא רמז על המצות ואמשינה במיא שהיא התורה ודעציניה ברישא דרומחא שכל רמ"ח איבריו משועבדים לתורה ולמצוה כמו שדרשו חז"ל ויקח רמח בידו, וכל זה לא הועיל וכי אפיק הוה מיחריך חריך וכל תלתין יומין מהדר להו גהינם כבשר בקלחת, והם אומרים משה אמת ותורתו אמת. לפי שמדת האמת היא שורש האחדות מדתו של הקב"ה ואנחנו בדאים שעשינו מחלוקת כי זה תולדות השקר. ויש עוד לרמז על האחדות במה שאנו אומרים בר"ה ויו"כ מלכות המלך הקדוש כי בעולם הזה אומרים כ"ב אותיות ע"ד אלף בית. ובעולם העליון אומרים תשר"ק לפי שאנו עושין מאחדות פירוד ועלינו לעשות מפירוד אחדות ועל כן אנו אומרים מלך מרבוי ליחידות ע"ד תשר"ק. ולכן החודש תשרי מסוגל לאחדות. כי הוא ע"ד תשר"ק. ועיין בהקדמה לשיח יצחק מה שכתבתי בזה. ובירושלמי ר"ה פ"ב מ"ג דרשו רבות עשית אתה ד' לשעבר רבות עשית מכאן ואילך נפלאותיך ומחשבותיך אלינו וכונתם ז"ל דהקב"ה ברא והאציל מרוחו הטהור וברא התבל בריבוי ופירוד. אמנם באמצעות התורה וישראל יתאחדו עליונים ותחתונים ונעשה הבריאה אחת על כן אמר ויהי המשכן אחד ועל זה אמרו במדרש ריש בראשית שהאלף קרא תגר מפני מה בראת העולם בבית. והכוונה שהוא ריבויופירוד והשיב הקב"ה חייך שאני נותן התורה ובך אני מתחיל והכונה שהתורה תתאחד הבריאה. וזה אמרו לשעבר רבות עשית. שעשית ריבוי ופירוד מכאן ואילך נפלאותיך ומחשבותיך אלינו שאנו עושין מריבוי אחדות. והענין נחמד מאוד. ובגמ' אמר רבה אישתעי לי נחותי ימא האי גלא דמיטבע לספינה מיתחזי כי ציצותא דנורא חיורתא ברישא ומחינן לה באלותא דחקיק עלי' אהיה אשר אהי' י"ה ד' צבאות אמן אמן סלה ועד ונייח:
ח נ"ל לפרש בעזה"י עפימ"ש בבחינת עולם העה"ז דומה לים והאדם דומה לספינה והיצה"ר אשר הוא לוחם עם האדם מצויר בשם גלי הים, והנה היצר יסית את האדם שיחקור ויראה אור בשכלו להבין דרכי התבל ומשטרי'. ואמנם חז"ל דרך אחרת להם דבתחלה צריך האדם להאמין בעקרי ויסודי הדת. ואחר שכבר נתחזק באמונת האל וביסודי הדת לו לחקור ולהבין בשכלו ואשר על כן אמר המלך החכם הקדוש אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ד' וגו' אחלי יכונו דרכי לשמור חוקיך אז לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך והכונה דבתחלה נחוץ לאדם לשמור חוקי ד' אף בלי הבנת הטעם. ואח"כ לא אברש בהביטי אל כל מצותך להבין טעם הדבר. דבאם האדם יחקור בתחלה יוכל להכשל כי דעת האדם קצרה מהבין ענינים גבוהים ורמים, עד יחזיק לבו וימלא כרסו בתורה וביראת ד' ועל כן אמר האי גלא דמיטבע לספינה וכי למה בכח היצה"ר לטבוע הספינה להטות האדם מני דרך לפי שמתחזי כי ציצותא דנורא חיורתא ברישא דהבנה השכלית נקרא אור חיור. והוא יסית האדם לחקור תיכף בתחלת הויתו. ועוד דעתו לא נאמנה את ה'. אמנם מחינן לי' באלוותא דחקוק עלי' אהיה אשר אהיה והוא השם הקדוש שאמר הקב"ה למשה רבינו בעת אשר אמר והן לא יאמינו לי. והכוונה לדעתי לפי שרוב הצרות אשר תשיגנה את ישראל תתנגדנה לאמונת ד' מקור הצדק והמשפט כי איש ישראל בני אברהם יצחק ויעקב זרע ברוכי ד' מסובלים בעניות ומשוקעין בטיט וממשכים וממרטים אשר על כן אמר הקב"ה על שאלת ואמרו לי מה שמו אהי'. שאני עתיד להתגלות ולהאיר, לא היתה עוד העת להרים קרן ישראל אך עתיד אני ליום, כי יבא מועד להגיה חשכם. ושם זה מקור האמונה כי אם לע"ע רע ומר אבל קרובה ישועת ישראל להגלות ולכן בשם זה מחינן ליצה"ר. וסיים אמן אמן סלה ועד כי אמן הוא משורש אמונה להאמין בד' ובתורתו:
ט וע"ז יתפרס דברי המדרש ר"פ תבא הלכה אדם מישראל שהי' עובר לפני התיבה מהו שיהא לו לענות אמן אחר הכהנים כך שנו חכמים העובר לפני התיבה לא יענה אמן אחר הכהנים מפני הטירוף ולמדונו רבותינו ואם הי' יכול לענות שלא תטרוף דעתו יענה מפני שאין גדול לפני הקב"ה יותר מאמן שישראל עונים. נ"ל לפרש עפ"י דברי חז"ל בתענית דף כ"ה ת"ר מעשה בר' אלעזר שירד לפני התיבה, ואמר עשרים וארבעה ברכות ולא נענה ירד ר"ע אחריו ואמר אבינו מלכנו אבינו אתה וכו' אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה אבינו מלכנו חטאנו לפניך אבינו מלכנו רחם עלינו אבינו מלכנו עשה עמנו למען שמך. כן הגירסא בעין יעקב. וירדו גשמים הוה מרננו רבנן יצתה בת קול ואמרה לא מפני שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר על מדותיו. ולכאורה הכוונה דר"ע מעביר על מדותיו ועל כן פעל בתפלתו ור"א אינו מעביר על מדותיו ולכן לא פעל בתפילתו. אך הרי ר"ע גדול מר"א. ואיך אמרו לא מפני שזה גדול מזה. על כן נראה לפרש לפי שמצאנו בתענית דף כ"ד ברב פפא שהתפלל ולא אתי מיטרא חלש דעתי' ואתי מיטרא. והכוונה לפי שהקב"ה חש מאוד על כבוד ת"ח. שנקרא בשמו של הקב"ה כדכתיב כל הנקרא בשמי ואמרינן בב"ב ע"ה שלשה נקראין על שמו של הקב"ה ואלו הן צדיקים משיח וירושלים עיי"ש: ובגוף התפלה יכול להיות שפועלת שהישועה באה אח"כ אך אם חלש דעתי' הקב"ה פועל תיכף, ועל כן אמרה הבת קול לא מפני שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו היינו ר"א ולא יחלוש דעתו, ועל כן לא בא הישועה תיכף וזה אינו מעביר על מדותיו ויחלוש דעתו ועל כן כשאמר עשה עמנו למען שמך שזה לכבוד ת"ח שנקראים בשמו של הקב"ה אתי מיטרא, וזאת כוונתם במדרש העובר לפני התיבה מהו שיהא לו למנות אמן אחר הכהנים. לפי שכבר ביארנו שהיורד לפני התיבה צריך לשום נפשו בכפו שיקובל תיכף תפלתו על דרך שאמרו בתענית שבחו של ציבור היכי דמי אמר משיב הרוח ונשב זיקא מוריד הגשם ואתי מיטרא ומלה אמן הוא משורש אמונה שאינו רואה תיכף הישועה אף שמאמין שהישועה קרובה לבא. ולכן שאל היורד לפני התיבה מה שיענה אמן אחר הכהנים או שצריך לשום נפשו בכפו שיענה תיכף כך שנו חכמים העובר לפני התיבה לא יענה אמן. אך צריך לשום נפשו בכפו שיענה תיכף שלא יחלש דעתו ואם היה יכול לענות שלא תטרוף דעתו הכונה שהוא מעביר על מדותיו ולא יחלש דעתו מותר לענות אמן שמאמין שפועל תפילתו אף אם לא יראה תיכף הישועה:
י ועפ"י מה שפירשתי דברי רבה בר בר חנא נ"ל לפרש בש"ס דב"ב נ"ח ר' בנאה הוה קא מציין מערתא כי מטא למערתא דאברהם אשכחי' לאליעזר עבד אברהם דקאי קמי' אבבא א"ל מאי קא עביד אברהם א"ל שאני בכנפי דשרה וקא מעייני לי' ברישא א"ל זיל אימא לי' בנאה קאי אבבא א"ל ליעול יודע ידע דיצר בהאי עלמא ליכא. נ"ל לפרש דהנה אברהם אבינו הי' ראש לחוקרים כמו שפירש בעקידה במה שאמר לו הקב"ה צא מאיצטגנינות שלך, התהלך לפני והי' תמים הכוונה שאין די לפני הקב"ה שיודע וישיג ענין אלקותו בדרך החקירה אך שיאמין בד'., וע"כ אמר אני אל שדי אני הוא שאין העולם כדאי למלכותי הכוונה שאתה ממליך אותי מתוך העולם בדרך חקירה. לפי שאני מנהיג העולם קטן ערך העולם להכירני על ידו אך הי' תמים והוא האמונה בה' והמאמין נקרא תמים. וכמו שאמרו במדרש ר"פ דברים אלו אחר אמר הצור תמים פעלו הייתי אומר זה אינו יודע במסטוריא של הקב"ה משה רבינו דכתיב בו יודיע דרכיו למשה לזה נאה לומר הצור תמים פעלו. והכוונה דלשון תמים קאי על אמונה שמאמין בד' אף שאינו מבין דרכיו, מאמין שכל דרכיו ביושר וצדק ואילו אחר אמר כן הייתי אומר זה אינו יודע ולכן מאמין, אך למשה שהי' יודע דרכיו נאה לו לומר הצור תמים שיותר ממה שיודע הוא מאמין. והנה ר' בנאה הי' מעמיק בדרכי הראשונים ולכן נקרא ר' בנאה שהלך בדרך המחקר עיין מה שפירשתי בש"ס דשבת דחפו באמת הבנין שבידו, הכונה ששאל כלל בתורה לבנות עליו יסוד בדרך המחקר לדעת דרכי ד' והוא דחפו שכל דרכינו בדרך קבלה איש מפי איש ואין לנו לבנות דת על יסודי החקירה וע' מה שכתבתי בהקדמת ספרי לאו"ח והנה ר' בנאה העמיק הרחיב בחקירתו כי מטא למערתא דאברהם לחקור בדרכיו הקדושים אשכחן לאלעזר עבד אברהם דקאי קמי' אבבא. והכוונה דבתחלה נחוץ לאדם להאמין בה'. וכאשר יגע ומצא כדי מדתו באמונה יכול להשתלם בשלימות ההשכלה. ולכן אמר אליעזר עבד אברהם וציין בזה שלימות האמונה הנוסדה על המעשה. דהפעולות אנו עושין ע"י הגוף שהוא עבד להנפש המשכלת והוא קאי אבבא. דבתחלה קודם שיכנוס האדם לשלימות ההשכלה נחוץ לו שלימות האמונה והמעשה א"ל מאי קאי עביד אברהם. והכוונה שיורה אותו איך הלך אברהם אבינו בדרכי המחקר א"ל גאני בכנפי דשרה וקא מעייני לי' ברישא הכוונה ששרה אמנו הי' לה שלימות האמונה. לפי שלנשים אין חלק בדרכי הנחקר אך האמונה אזור חלצן, ועל כן אמרו במדרש פ' חיי יודע ד' ימי תמימים על שרה אמנו ועל כן אמר גאני בכנפי דשרה והא מעייני' ברישי' הכוונה שאברהם אבינו ע"ה כפף דרכי המחקר תכונת אברהם תחת דרכי האמונה תכונת שרה, והאמונה עיינה בדרכי המחקר איזה ענינים יבואו בדרכי החקירה ואיזה ענינים שיש להאמין אף שבדרך המחקר לא יתתורו ויתבררו א"ל זיל אימא לי' בנאה קאי אבבא. והכוונה דאם הרשות לנו להתבונן א"כ בנאה קאי אבבא שנקרא בנאה ע"ש שתפס באמות הבנין לקחת לו יסוד ולבנות עליו בית הדת המוסרי כמו שיסדו החוקרים. א"ל ליעול יודע ידע דיצר בהאי עלמא ליכא. ולכן ניתן רשות להתבונן, אמנם בעולם הזה שהאדם יכול לנטות מדרך השכל אין רשות ללכת בדרכי החקירה לבד. אך החיוב עלינו לשמור כל התורה כמו שקבלנו איש מפי איש בכל פרטי':
יא ועפ"י מה שהקדמנו דשלימות המעשה הוא קודם לשלימות ההשכלה ואי אפשר לבא לשלימות ההשכלה בלתי שלימות המעשה נ"ל. לפרש מה שכ' רש"י פ' בלק הן עם כלביא יקום שחוטפין מצות קורין ק"ש ומניחין תפילין והוא אינו עפ"י ההלכה דכל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר ומצות תפילין קודמת וכבר תמה בזה ביד אפרים מהגאון מהר"ז עיין מ"ש בספרי בית יצחק א"ח סי' י"ז נ"ל לפרש הנה מצות תפילין מורה על שלימות המעשה כי ביד תלוי שלימות המעשה. ועל כן בתחלה והי' לך לאות על ידך לזכרון זרוע הנטויה ואתה תשמור ידך שלא לגזול ושלא לעשות עול ואח"כ ולטוטפות בין עיניך והוא שלימות ההשכלה. ועל כן אמרו כ"ז שבין עיניך יהיו שתים לפי ששלימות ההשכלה בלי שלימות המעשה אינה שוה כלום ואסור להניח תפילין של ראש בלי תפילין של יד. והנה ק"ש הוא המצוה להשכיל בהקב"ה לאהבה אותו ולדבקה בו וצריך להקדים תפילין דהוא מורה על שלימות המעשה ואח"כ ק"ש דשלימות המעשה הוא תנאי וסיבה לשלימות ההשכלה. ועל כן אמר בקרא זה הדבר אשר צוה ד' תעשו וירא אליכם כבוד ד' דאם יהי' לכם שלימות המעשה תבואו אח"כ לשלימות. ההשכלה ועל כן אמרו כל הקורא ק"ש בלא תפילין והכונה שקורא ק"ש שמורה שהוא משיג ומשכיל בהקב"ה ואין מניח תפילין שאין לו שלימות המעשה לשעבד ידיו זרועותיו וכוחותיו תחת ממשלת הקב"ה כאלו מעיד עדות שקר בעצמו שאי אפשר לבא לשלימות ההשכלה בלתי שלימות המעשה. אמנם בלעם הרשע שהי' משבח בעצמו שהוא יודע דעת עליון. ויש לו שלימות ההשכלה ושלימות המעשה לא הי' לו שהי' שוכב עם אתונו וכל מעשיו היו גרועים מאוד. ולדעתו אפשר להשיג שלימות ההשכלה בלי שלימות המעשה ולכן לדעתו ק"ש קודם לתפילין אמר בשבח ישראל הן עם כלביא יקום שקורין ק"ש ומניחין תפילין. אמנם באמת שקר ענה דאנחנו מניחין תפילין וקורין ק"ש דשלימות המעשה קודמת לשלימות ההשכלה:
יב וזה ביאור דברי מדרש ראיתי מובא בספרים החלצו מאתכם אנשים לצבא שיהיו מניחין תפילין של יד קודם לתפילין של ראש ואין לזה ביאור ולדרכנו נאמר לפי שבאותו מלחמה נהרג בלעם בן בעור שהשתבח בעצמו שיש לו שלימות ההשכלה בלי שלימות המעשה ולהכניע הרשע הזה הי' צריך לקחת אנשים לצבא שמניחין תפילין של יד קודם לתפילין של ראש ע"ד האמור. וזה ביאור מקראי קודש קרא בגרון אל תחשך ישעי' נ"ח וכל כוונת הנביא בלהבות דברי קדשו להוכיח במישור ששלימות ההשכלה אי אפשר מבלי שתקדים שלימות המעשה ועל כן בבא יום הקדוש ועדת קודש יתאספו להתרפק על דודנו אבינו שבשמים וביום הזה ישראל דומין למלאכים כמבואר במדרש אשר על כן הולכים יחיפי רגלים ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו שבח מיוחד למלאכי קודש. ביום הקדוש הזה מההכרח לרחוץ מקודם ידיהם ורגליהם. ולהשיב בתשובה מחמס אשר בכפיהם. ואח"כ יוכלו לגשת אל הקודש. ולזה אמר אותי יום יום ידרשון ודעת דרכי יחפצון כגוי אשר צדקה עשה ומשפט אלקיו לא עזב ישאלוני משפט צדק קרבת אלקים יחפצון שרוצין שלימות ההשכלה. למה צמנו ולא ראית ענינו נפשינו ולא תדע. הן ביום צומכם תמצאו חפץ גם ביום צומכם יש לכם תשוקות ותאות שנקראים חפץ וכל עצביכם תנגושו. כל העצב אשר נראה מפעולתכם ביום הצום הוא אך בנגישה ולחץ. הן לריב ומצה תצומו שלשון צום הוא להעציר עצמו ולכן חיוב עליכם להעציר לריב ומצה להכות באגרוף רשע אכן לא תצומו כיום להשמיע במרום קולכם כי לא תפיקו רצון מה'. הכזה יהי' צום אבחרהו. יום ענות אדם נפשו, הלזה תקרא צום ויום רצון לד', הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע וגומר הלא פרוס לרעב לחמך וגומר אז יבקע כשחר אורך. והלך לפניך צדקך אז כבוד ד' יאספך שיהי' לכם ההשכלה אם תשיב משבת רגלך עשות חפצך ביום קדשי אז תתענג על ד' ואז תשכילו בד':
יג ואמרו בילקוט וקראת לשבת עונג זה שבת לקדוש ד' מכובד זה יו"כ וכבדתו זה יו"ט הראשון של חג מעשות דרכיך זה חולו של מועד. והכוונה דשבת הוא מעין עולם הבא לפי שהוא תכלית הבריאה, שבו לא הי' הוי' וכל עוד שיש בו הוי' אין בו תכלית רק כשנעשה הכל אז בא התכלית וע"כ בשבת אסור לעשות מלאכה. לפי שלא הי' בו הוי' מהקב"ה ועל טוב התכלית יתענג וקראת לשבת עונג. אמנם יוה"כ הוא מקודש ואסור לעשות בו מלאכה ובו ישובו אל ה' והתשובה קדמה לעולם והוא תכלית הבריאה וישראל מקדשים ומטהרים א"ע לפני אדונינו שבשמים וכבדתו זה יו"ט הראשון שאז מכבדין להקב"ה במצות סוכה וד' מינים. מעשות דרכיך בחולו של מועד. שעיקר הכבוד להקב"ה מה שמקיימים גזרות חז"ל לאות ולמופת איך ישראל דבקים בתורתו שבע"פ:
יד ואמרו בגמ' למה תוקעין בשופר של איל אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק. ונ"ל לפרש עפ"י מה שפרשתי מקראי קודש פ' ראה השמר לך פן תעלה עולתך וגו' רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר כברכת ד' אלקיך אשר נתן לך בכל שעריך הטמא והטהור יאכלנו כצבי וכאיל. נ"ל להבין המליצה הטמא והטהור יאכלנו כצבי וכאיל. דהנה בעל העקידה פ' ויחי כתב דקישור הנפש עם הגוף הוא באמצעות כוונת האכילה שיאכל לשם מצוה שיהי' לו כח לעבודת הבורא יתברך או שיכוין לשמחה של מצוה כגון בסעודת מצוה ופי' כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה הכוונה שהנפש המשכלת סועדת בסעודה ונהנית מכונת אכילה עיי"ש שהאריך ועל כן אמרו כל שלחן שלא אמרו עליו דברי תורה כאלו אכלו מזבחי מתים. וזה פירוש הקרא רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר שתהנה הנפש המשכלת מן הסעודה. ומעתה אמר הכתוב הטמא והטהור יחדיו יאכלנו. ואיך אפשר זאת דהטהור והטמא יחדיו יאכלו דטהור יאכל בסעודת מצוה ותהנה הנפש מכונת האכילה. אולם לטמא יוחסר הכוונה הטובה ואיך יאכל עם הטהור. אמנם הנה דרך נכון לפנינו דגם הטמא בעונותיו יעשה תשובה ויתכפר לו. והנה המלך הקדוש אמר ברוח קדשו דומה דודי לצבי או לעופר האילים משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים ופירשתי דהנה הצבי דרכו בעת מרוצתו להחזיר ראשו אחורי עורף ולהשגיח לאחוריו. אולם האילים זה דרכם להשגיח לפניהם. והנה מי שהוא צדיק גמור יש לו להשגיח על הדרך שכבר עבר, אמנם מי שאינו צדיק אין לו להשגיח על הדרך שכבר עבר כי לא טוב עשה אך הקב"ה צופה ומביט על הדרך שילך אח"כ שכיון שקיבל עליו לילך בדרך טובים ויתחרט על העבר. הקב"ה מקבלו ומגין עליו שם אהיה. היינו מה שעתיד להיות:
ועל כן כשאמר משה רבינו מי אנכי שאוציא את ישראל ממצרים. ופירש"י שאין להם זכות והשיב הקב"ה כי אהיה עמך והוא על שם העתיד (ומה"ט פירשתי כוונת הספרים הקדושים דשם אהי' בגימטריא במילוי כמו מקוה דכשחוטא טובל ומקבל עליו עול מצות הקב"ה מקבלו בשם הקדוש הזה. ועל כן אמרו במשנה מה מקוה מטהר את הטמאים כך הקב"ה מטהר את ישראל). על כן דומה לצבי או לעופר האילים הכוונה דלצדיק הוא דומה לצבי להשגיח על העבר. ולבעל תשובה דומה לעופר האילים להשגיח על העתיד ועל כן אמר בקרא קודש בכל אות נפשך תאכל בשר. הטמא והטהור יחדיו יאכלנו ואיך יאכל הטמא ותהנה הנפש מן הסעודה לכן כצבי וכאיל דהטהור יאכל בשמחה של מצוה בכח המצות שכבר עשה ויביט על מה שעבר כצבי והטמא יאכל בשמחה של מצוה בכח מה שעתיד לעשות מצות ומע"ט כאיל שמביט על העתיד. והנה אמרו במדרש פ' וירא והנה איל אחר אחר כל המעשים ישראל נאחזים בעבירות ומסתבכים בצרות וסופן להגאל בקרנו של איל. הה"ד ביום ההוא יתקע בשופר גדול א"ל הקב"ה כך עתידין בני להסתבך בצרות ועתידין להגאל הה"ד וד' אלקים בשופר יתקע וצריך להבין איך ידעינן שהשופר יהי' של איל. אולם הבנת הענין לפי שהאיל צופה על העתיד ועל כן הקרהו הקב"ה איל אחר. לאות שהקב"ה צופה ומביט על העתיד שעתידין ליגאל. (והגם שבמקרא איל והוא חי' וכאן איל והוא בהמה. מ"מ כיון שהשם אחד בלי הפונה הסוג אחד ורק שזה חי' וזה בהמה וטבען אחת דנקראין בשם אחד). ולכן תוקעין בשופר של איל להורות שהקב"ה יקבל התשובה בשם אהי' צופה ומביט על העתיד. וזה אמרו חז"ל שתוקעין בשופר של איל לזכור עקידת יצחק שיראה הקב"ה העתיד להיות שעתידין ישראל לגאול ויתקעין בשופר גדול כן הפעם יראה ד' בזכות שישראל עושים תשובה ולוקחין שופר של איל כדרך האיל שמביט על הדרך שעתיד ללכת. כן י"ל ע"ד הדרוש שטרי חוב המוקדמים פסולים:
אמנם המאוחרים כשרים לפי שאנחנו נעשה תשובה ונעשה מעשים טובים ולא יביט הקב"ה על מעשינו שכבר עברו אך על מה שנעשה לעתיד כן הקב"ה יעזרינו שנעשה תשובה ויקבל תשובתינו מאהבה אמן: