שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"ב · סימן קז
ב"ה פרעמישלא תרמ"ה:
להרב הה"ג החריף ובקי כש"ת. מ' נפתלי הארוויטץ נ"י האבד"ק מיעליץ: בדבר השאלה בס"ת שנמצא שם אלקים נמחק אות ל' ה' יו"ד ובאותיות ל"ה ניכרים היטב. והאות יו"ד ג"כ ניכר רק שנדבק קצת לאות ה' והאות ה' נמחק יותר.. רק שילדים דלא חכמים ודלא מפשין הכירו היטב שהוא אות ה' והרגל השמאלי נדבק לראש הה' רק שהדבק אינו שחור כמו הרגל והראש ועי"כ ניכר האות כעין גיפלאססען:
א תשובה בתשו' נוב"י סי' פ"ה האריך אם הכתב השני משחיר אם הוה כתב ע"ג כתב, ולא החליט הדבר אך כ' דמה"ט כ' רמ"א באה"ע סי' קכ"ה סעיף ח' ויש מחמירין אפי' אם האות ניכר שקשה דאם הכונה להחמיר לכתחיל' כבר כ' דאין להפריד האותיות כמו שהקשה הח"מ ותי' דקמ"ל אפי' אם נפל טיפת דיו שאינו שחור כמו הדיו הראשונה ונמצא דהאותיות מוקפות גויל מצד שהדיו שחור יותר מ"מ מחמירין לכתחל' אבל בדיעבד בודאי כשר עיי"ש ומשמע מדברי הנוב"י דאם הדיו הראשונה שחור יותר מיקרי מוקף גויל. ואף בס"ת יש להכשיר והגם דקצת יש עיון בדבר זה דאם כדבריו מאי קשיא לי' למהרי"ק סי' ע"א וסי' צ"ח מלשון רש"י פ' בתרא דגיטין דקאמר בש"ס לא לכתוב למחך וכו' ופירש"י צריך להבדיל רגלו של ה"א שיהא אויר בין רגלו לגגו דלא ליתחזי כחית מדקאמר צריך שיהא אויר וכו' משמע דוקא בהך דלמהך דלא לישתמע בלשון חוכא. אבל בשאר ההין אין להקפיד שיהי' אויר בין רגלו לגגו. וכן הקשה מהא דמנחות כ"ט דאמר ר' אשי דחזי להנך ספרי דיוקני וכו' משמע דוקא ספרי דיוקנא היו מקפידין שלא תהא נוגעת רגל הה' בגגה יעיי"ש ולנוב"י ל"ק די"ל דבכל ה"א כשר אם נוגעת רגל ה"א בגגה דוקא אם הדיו מהנגיעה אינו שחור וניכר שהוא ה"א דהוה שפיר מוקף גויל וה"א גמורה היא. אך ר"א חזי למסרי דיוקני שהיו מקפידין שיהי' אויר ולא יהי' שום נגיעה וכן בגט צריך שיהי' אויר דלא ליתחזי כחית ומדהקשה מהרי"ק וכן תשו' ריב"ש מוכח דס"ל אם נגע רגל ה"א בגג אף אם אינו שחור כ"כ וניכר האות פסול מ"מ נ"ל דהי' רחוק להם לומר ולפרש בגמ' דמיירי שאינו שחור כנגה מדסתמו ע"כ הקשו שפיר. ולדינא הנה בתשו' מאיר נתיבים סי' י"ב רוצה השואל להתיר לתקן ולמחוק הנגיעה ותשו' מאיר נתיבים מפקפק בהיתרו ע"כ בגונא דהדיו מגג ומרגל שחור יותר מהדבק אולי יש לסמוך אדברי השואל בצירוף סברת הנוב"י: ב והנה הרבה פעמים הורתי לסמוך אבית אפרים להתיר לגרום מחיקה ע"י קטן וכעת נ"ל קצת סמך וראי' מדברי הרוקח ה' שבועות סי' רצ"ז דמייתי מנהג קדום שנותנים בעצרת לתינוק לאכול עוגה שנילושה בדבש וכתוב עליו ד' אלקי' נתן לי לשון למודים כו' פתח לי אתן וכו' והדבר הקשה איך יגרום מחיקת השם ומצאתי בתשו' לספרדי דאתי לידי לפי שעה שתמה ע"ז וכ' שלא הי' נכתב רק ראשי תיבות אמנם לדברי הבית אפרים אין תימה על הרוקח אם נותנים לתינוק לגרום מחיקה לטובת התינוק ובדברי הרוקח יש לומר עוד דס"ל כשי' רש"י עירוכין ו' דאין קדושת שם, אך על גבי הנייר ושיכתוב המקרא עם השם ככתיבתו אך בספרי חאו"ח סי' י' אות ה' תמהתי על שי' רש"י מש"ס דסוכה נ"ג דאמרינן שם שדוד המלך ע"ה כ' שם אחספא ולמד ק"ו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי ימחה לעשות שלום בכל העולם ע"א כמה וכמה ותיפוק לי' דשם אחספא ל"ה רק דרבנן אך שמא לענין איסור דרבנן למד ק"ו ובתינוק ס"ל להרוקח דאיסור דרבנן ספי לי' בידים כדעת הרשב"א אם הוא לצורך התינוק שוב ראיתי דגם לרש"י בעירוכין יש איסור מחיקת השם מדאור' כדמוכח מש"ס דשבת ק"כ בשם שהי' כתוב על בשרו ורק שיגוז וישתמש במותר אמרינן שלא במקומו לאו קדוש עיי"ש על כן נראה דהרוקח מיירי באותיות שמן העיסה בעצמה ומבואר באו"ח סי' ש"מ דל"ה מחיקה לענין שבת וס"ל לרוקח דל"ה מחיקה לענין השם. ואף דזה ברור בעיני דאף שם שלא נכתב בדיו יש איסור מחיקה כמבואר בתשב"ץ סי' קכ"ז דדוקא לענין ס"ת בעי שיכתוב בדיו אבל לענין מחיקת השם אין חילוק כדמוכח מפ' הבונה מהא דכ' האזכרות בזהב יגנז ול"מ מחיקה וכן הוכיח מציץ שיש בו קדושה עיי"ש (דלא כמ"ש בס' א' שנעלם ממנו ד' תשב"ץ) מ"מ הרי גם בשבת חייב בכותב בצבע ודיו על גבי סיקרא חייב שתים בגיטין וכן בסיקרא ע"ג דיו בירו' ומ"מ במוחק אות הנעש' מהעיסה עצמה אין איסור וה"ה לענין מחיקת השם. אך יש לחלק דלענין שבת בעי דבר המתקיים ומ"ה ל"ה מחיקה משא"כ לענין מחיקת השם אך שמא בזה ל"ה רק איסור דרבנן ומותר ליתן לתינוק. אך בנ"ד קשה לעשות ע"י תינוק שיגרום מחיקת הה' לבד דשאר אותיות אסור למחוק ע"כ אם אפשר בכה"ג לגרום מחיקת הה' ע"י תינוק שיתקלקל כל הה' והשאר אותיות ישארו כתקונם מה טוב ואז יכתוב ה' מחדש ומה שלא יהי' השם כסדרן לא איכפת לן כמ"ש בספרי האו"ח סי' יוד עיי"ש אך אם אי אפשר לעשות כן יש לסמוך לתקן כמבואר לעיל ולאשר מיראי הוראה אני יצרף עוד אחר להיתר:
והנני ידידו:
ס' קח:
ב"ה:
פרעמיסלא תרמ"ג לפ"ק:
להרב החריף ובקי מוה':
נפתלי נ"י דומו"צ בק':
ריבאטיטש:
ע"ד השאלה בס"ת ישן שתיקנו כעת ומצאו במקרא ויטוש אלוק עשהו חסר ו' והויו תלוי' למעלה. הנה כבר ראה שהטו"ז אוסר והחב"י מתיר והברכי יוסף כ' שנכון להחליף היריעה ואם אי אפשר יקדור תיבת אלק כולו ע"י נקב ויגנוז ויגרור תיבת ויטוש ויכתוב במקומה השם ותיבת ויטוש יכתוב בין השיטין ומקום הנקב יניחנה חלק וזה לא נהירא. אמנם בתשו' כנסת יחזקאל מתיר לתלות הויו והנה אם מותר לגנח היריעה לדעת המכשירין הביאו הפוסקים דברי ספר חסידים דאם יש לו יריעה שאינה מהודרת מותר להחליפה וזקיני הח"ץ סי' מ"ה מביא דבריו ובתשו' נטע שעשועים סי' כ"ה מפלפל בזה. ובתשו' בית שלמה סי' קמ"ה פוסק בנידן שאלה דידן אם הוא ס"ת חדשה ולא נגמרה עדיין יעשה יריעה אחרת ויגנוז היריעה. אמנם בנ"ד שכבר קראו מס"ת ובלי ספק הורה אחד מכבר כשיטת הכנ"י והחב"י על כן אם כבר נגמרה הס"ת בשלימו' ונתפר אין להחליף היריעה דהוא בזיון להיריעה ויסמכו על שיטת הפוסקים המתירין דכפי הנראה מתו' מנחו ל"ט ע"ב הטעם דאסור לתלות השם דמיחזי כי טפל. וע' תשו' פנ"י סי' ה' וגם לר"ש שזורי דמקצת השם אין תולין י"ל הטעם דמיחזי כי טפל ול"ה רק מדרבנן ובדרבנן לא מהדרינן עובדא אך י"ל דטעמא דמקצת השם אין תולין משום דמיחזי כחסר. אך לפ"ז בשם זה דלפעמים חסר י"ל כחינוך ב"י דלא מיחזי כשם בשביל התלוי'. אמנם אם לא נתפר הספר י"ל כיון דאינו עושה מעשה בידים במה שאינו תופר יריעה זו אין איסור בדבר ובזה מיירי ספר חסידים כנלע"ד ובאם יש עוד על יריעה זאת איזה טעות שצריך לתקן יחליף היריעה:
ידידו:
ס' קט:
ב"ה:
פרעמישלא תרמ"ד לפ"ק:
להרב החריף ובקי מוה':
רפאל הלוי נ"י אבד"ק:
יאשליסקע במחוז דוקלא:
א בדבר השאלה אשר בה"ב מק' לקח ס"ת מבהמ"ד בש"ת ולא נשארו ס"ת בבהמ"ד לציבור והוצרכו להמתין וכ"ת הורה שעשה שלא כדין שלקח הס"ת בלי הסכמת הקהל יפה הורה שאין רשאין ליקח ס"ת של חבירו שלא מדעתו ואף טלית של חבירו אסר ליקח לביתו כמ"ש בא"ר כש"כ ס"ת ובנ"ד שהציבור היו צריכין אז לקרות ודאי אסור ליקח לבית אחר הס"ת וא"צ לפנים אמנם מ"ש דיש חרם שלא להוציא ספרים וכש"כ ס"ת באנו למחלוקת דהנוב"י תנינא בח"מ סי' מ"ג פוסק דס"ת בכלל ספרים וח"ס ח"מ סי' קמ"ג חולק עליו ומפשטות לישנא דנ"י פ' מי שמת משמע דס"ת יש לה שם בפ"ע ובאמת מ"ש ח"ס בתחלת התשובה כ' דלשון ספר היא ספירת דברים רק היכי דכתב בספר וע"כ בגט דכתיב ספר כשר אפי' עלה של זית ואמנם במח"כ הנה לפנינו סוגיא דסוטה י"ז דהלכה עוקבת קרא דכתיב ספר והלכה בכל דבר. ומשמע דספר הוא מה שנכתב על עור כנוב"י אולם להלכה גם הח"ס מחליט דהדבר ספק ותליא באומדן דעת ע"כ בחרם שעושין הואיל וגונבין ספרים ולוקחין שלא מדעת הגזברין אבל ס"ת שהגזברין נותנים מעצמן רשאין ול"ה בכלל החר' אף שלא התנו בהחרם שמדעת הגזברין רשאין אולם שלא מדעת הגזברין ודאי אסור דהדבר ספק אם הוה בכלל החרם וגם מבואר בשערי אפרים סי' ב' דאסור לקרות בס"ת שלא מדעתו. ולענין דינא בדיעבד אם ברכו ברכה לבטלה הנה במגילה מבואר בש"ע דאין לברך על מגילה גזולה ובתשו' חסד לאברהם סי' י"א כ' דכש"כ ס"ת ואני כתבתי בתשו' לחלק דבמגילה מברכין על הקריאה משא"כ בס"ת מברכין על התורה ולא על מצות הקריאה ע"כ יש לחלק מ"מ אין לברך לכתחילה ואקצר:
ה' מזווה: