שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"ב · סימן צט
ב"ה:
פרעמישלא "אמת ליעקב" לפ"ק:
לכבוד ה"ה הרב המאה"ג החריף ובקי, מ' ראובן פינק נ"י מלפנים אבד"ק: לויטעגבורג וכעת על התורה והעבודה בעיר האמבורג יע"א:
א מה שתמה כת"ה ע"ד המחצית השקל סי' תל"א ס"ק ד' שהביא דברי הפמ"א שפי' הך דמי שיש לו ב' ערלות אין דוחין את השבת למול אותו הכוונה ב' עורות הפריעה והמחה"ש פי' בב' עורות העליונים. וכ' דמדברי הכסף משנה פ"א ממילה ה"ז נראה כדברי הפמ"א שהרי הוכיח שהרמב"ם פי' ב' גידין כפי' הב' מרש"י מדכ' מלין את שתיהן ולא כתב פורעין את שתיהן. יפה כתב אך מדכתב הכ"מ נוטה קצת לפי' השני. מוכח דיש לפרש כפי' הראשון מרש"י והכוונה שני עורות עליונות כפי' המחה"ש והנה כת"ה הקשה לפי' הב' דרש"י דהכוונה ב' גידין אמאי חייב למול את שתיהן ולא נימא כל יתר כנטול דמי. ולפרש"י ורמב"ם דהוה כנטלו שניהם לא ליבעי מילה כלל, דהוה כנולד כרות שפכה ולרמב"ן ורשב"א דהוה היותר כנטול לא ליבעי מילה. רק הגיד העיקרי ולא היתר. הנה כבר כתבתי בתשובה דל"א כל יתר כנטול דמי רק בטריפו' דהוא מהלכה למשה מסיני. ולא בשאר דוכתי דהרי מהרי"ק כ' הטעם שכל אבר יונק ממעין אחד ובשני אברים יונקים ממעין אחד סוף שניהם להנטל וז"ש באבר דמיטרפא בי' וכן מוכח בבכורות דף מ' ע"ב באתן הגדי כפולה דל"ה מום. אך י"ל כיון שאין בו עצם ל"ה אלא דלדול בעלמא אך בדף מ"ה ס"ל לר"י יתיר בידים וברגלים שש שש ל"ה מום ול"א כל יתר כנטול דמי. אך ברמב"ם פ"ב מאיסורי מזבח הי"ד שכ' בג' או שני טחולי פסול שכל יתר כחסר דמי מבואר דאפי' לענין מומין אמרינן כל יתר כחסר דמי אך כיון דילפינן מקרא בבכורות ל"ט ואת שתי הכליות ולא בעל כוליא אחת ולא בעל שלש כליות ס"ל להרמב"ם דדרשינן טעמא דקרא לחומרא כמ"ש בספרי לאו"ח סי' ע"ה אות ג' ובספרי ליו"ד סי' קמ"ג אות ה'. דלחומרא דרשינן טעמא דקרא ויליף מזה הרמב"ם לענין ב' טחולים דפסול. וע' כו"פ ופרמ"ג סי' מ"ד שהאריכו לישב דעת הרמב"ם. וע' בראש אפרים סי' ל"ה ס"ק קכ"ו דמתחלה מייתי דברי יבין שמועה דדוקא במקום דמיטרפא אמרינן כל יתר כנטול דמי ואח"כ מייתי דברי רשב"ץ דגם לענין מומין אמרינן כל יתר כנטול דמי (וחידוש מצאתי בדבריו דיתיר אונא בדרי כשר לגבי מזבח דהרי חסר טרפה ואס"ד דלגבוה נימא כל יתר בזה הי' להיות טרפה ומדכשר ל"א בזה יתר. ונ"ל דמה"ט אינו דומה לב' טחולים שפוסל הרמב"ם) וגם מייתי ראי' מרמב"ם באיסורי מזבח הנ"ל דבמומין ג"כ אמרינן כל יתר. ע"כ חשש לענין ב' כיסים להחמיר. ולפמ"ש אין ראי' מהרמב"ם דהרמב"ם למד זאת מקרא דלא בעל שלש דממעטינן בקדשים. וחולין מקדשים לא ילפינן. ע"כ בחולין י"ל דבמידי דלא מיטרפא ל"א כל יתר כנטול דמי. ואין להאריך בזה דאפי' אם נאמר דלענין מום כל יתר כנטול מ"מ לענין מילה. מאי נפקא מינה דכנטול דמי וסופו ליפול הגיד. לע"ע הוא ערל והתורה ציותה למול. וכיון דלא נפל. חייב הוא למול כל הערלה ומצאתי במאירי שבת שהביא בזה"ל יש מפרש שני גידין ואינו ידוע איזה עיקר בריתו. וי"מ שני עורות של ערלה זה ע"ג זה ומ"מ יש מוחים בפי' זה שכל שיש לו ב' ערלות חייב הוא לכרות שתיהן ודאי וכריתות שתיהן דוחה שבת. הנראה דס"ל דבשלמא לפי' שני גידין אינו מחויב למול רק גיד העיקרי ומחמת ספק מחויב למול שניהן ואינו דוחה שבת מספק משא"כ בשני עורות ונראה קצת כסברתו דגיד היתר. סופו ליפול ואינו מחויב למול ובאמת לסברת המאירי מיושב מה שאינן מדקדקים בכך. שתמה בזה הפמ"א הובא במחה"ש. אך הפוסקים לא ס"ל כהמאירי. ונראה סברתם דאף בב' עורות האחד הוא דלדול בעלמא וא"צ למול רק מספיקא ואינו דוחה שבת ודוק: ב וקצת יש לעיין אם לא נימול רק בגיד אחד אם הוא ערל לאסור בתרומה וקדשים כיון דל"ה רק מקצת ערל. וע' בפסחים ס"א ע"ב ס"ל לרבה וכל ערל כלה ערלה פסולה מקצתה לא פסולה. ור"א ס"ל וכל וכל כל דהו ערל כתב רחמנא זאת עד דאיכא כולה ערלה. ושם מיירי לענין אם שחט לערלים ולטמאים, וע' בתוס' שם ד"ה דילמא ולכאורה לפ"ז גם מקצת ערל כגון שנימול בגיד א' אוכל בפסח, אך מדמוקמינן שם לענין שחטו לערלים. ולא מוקי קרא לענין נימול גיד אחד משמע דזה אינו אוכל לכ"ע. ולפ"ז אפי' לר"י דס"ל כל בכור אפי' מקצת בכור מודה דנימול בגיד אחד אינו אוכל. וקרא דמקצת ערל אוכל קאי לשחטו לערלים ולמולים. ועדיין צ"ע: ג וכ"ת הקשה אמאי בב' ערלות צריך למול שניהן ובמי שיש לו ב' ראשין מבעי להו במנחות ל"ז באיזה מהם מניח תפילין ואמאי לא ליבעי להניח תפילין על שתיהן אמנם יש לחלק דבמילה צריך להכרית הערלה. ואם לא ימול תהי' מקצת ערלה. ע"כ צריך להכרית שתיהם משא"כ בתפילין כיון שהתורה חייבה לאיש בתפילין ומי שיש לו ב' ראשין ע"כ רק מקצת ב' ראשין יש והוא איש אחד אם ילבוש ב' זוגי תפילין יעבור בב"ת ומה"ט אף למה דמסיק הגמ' דמי שיש לו ב' ראשין חייב ליתן עשרה שקלים לכהן דבגלגולת תליא רחמנא שם ליכא בל תוסיף משא"כ לענין תפילין. אך י"ל כיון שנתחייב בשניהם ליכא ב"ת מ"מ בתפילין כיון שהוא איש אחד אינו מחויב רק זוג אחד ולפמ"ש המאירי דלא נודע איזה גיד העיקרי ומ"ה חייב למול שתיהן ה"ה בתפילין נימא דלא נודע איזה ראש העיקרי ויניח בשתיהן ולא יעבור בב"ת כיון שעושה מחמת ספק כמו דאנן מותבינן בסוכה בשמיני מה"ט. וע' ברשב"א ר"ה ט"ז שכ' ג"כ דהיכא דמחויב מדרבנן אינו עובר בב"ת והטו"א שם הקשה עליו מדאמרינן בעירובין צ"ו אלא מעתה הישן בשמיני בסכה ילקה ופירש"י ואנן מיתב יתבינן. הרי דבכה"ג עובר בב"ת ויש לישב דכ"ז לפי סברת הגמ' שם דלעבור משום ב"ת ל"ב כוונה. אבל לפי האמת דבעי כוונה א"כ בעושה מחמת ספק או מחמת תקנתא דרבנן סתמא מכוון לקיים מצוה דרבנן או מחמת ספק אינו עובר בב"ת וכ"כ הריטב"א בר"ה שם דהיכי דעושה מחמת ספק אינו עובר בב"ת אך שם בגמ' מיירי בב' ראשים שוים ונאמר דחייב בשתיהן בזה שעושה מחמת חיוב יעבור בב"ת וע"כ ודאי לא יניח רק זוג אחד ומבעי לן באיזו מניח כנ"ל ונכדי הבחור החריף כ' אהרן לעווין נ"י הערני לפמ"ש הטו"ז סי' ל"ד דמניח ב' זוגי תפילין אינו עובר בב"ת רק מדרבנן י"ל דבב' ראשים שיש חיוב דאור' החיוב דוחה בל תוסיף דרבנן והק"ל ויפה העיר אך רבים חולקים על הטו"ז וס"ל דעובל מדאורייתא:
ד והנה בעמדי בהך דב' ראשים אזכיר בזה מה ששמעתי שנעצא כעת בוויען שתי עלמות בנות חעם עשרה שנה. והנה שתים עד סוף הכרס ואח"כ הוא גוף אחד ולכל אחת יש לה שכל בפ"ע ומתי עינים וידים לכל אחת, ולכל אחת יש לה אברים הפנימים בפ"ע רק מקום שמתחיל גוף התחתון להריק ומקום הערוה המה גוף אחד (וכיוצא בזה כ' בשער המעים מאמר פ') וע' בשבות יעקב סי' ד' שהביא עובדא כעין זו. אך שם הי' גופים שנים רק שהיו דבוקים בקדקד הראש וכאן עלעטה הנה גוף אחד ועי' בהסכמת הגאון מלבוב על ספר שבו"י שהקשה ע"ד השב"י שכ' באם הנה נקבות במקום שנושאין ב' נפים אסורין להנשא משום שאסור לשמש בעני כל חי. ותיפוק דהו"ל ב' אחיות וע' בספרי ליו"ד ס"ס ס"ג שכ' דל"ק דמיירי בנכריות ונסתפק אם יתגיירו דליכא איסור ב' אחיות ובלא"ה דברי שב"י תמוהים דלענין עה שכתב דאסור לסמש בפני כל חי שייך אף אם ישא אחת מהן ולמה ליה לאמר במקום שנושאין ב' נשים. אמנם בנ"ד יש להסתפק אם הוין ב' אנשים לענין אם נוטלין ב' חלקים בירושה דכיון דיש לכל אחד מוח ולב בע"ע מקרו ב' אנשים לענין מנין ומזומן והנה לענין קדושין אם נולדו בישראל נקבות אסור יא אף אפת דהוה קדושין שאין מסורין לביאה דא"א לבעול שתי אחיות דה"ל אחות אשתו ואם יקדש שתיהן מקדש שתי אחיות אך בגיורת אין איסור. ולשיטת הרשב"א דאף לאביי דס"ל קדושין שאין מסורין לביאה הוה קדושין דוקא במקדש אחת משתי אפיות דאסורה מחמת ספק. אבל במקדש ב' אחיות כאחת גם לאביי ליה קידושין בנ"ד כיון דאסורין בודאי אפי' במקדש אחת מהן ולא נודע איזה קידש אסורין בודאי. והא דמקשה בקדושין נ"א לאביי מדתנן אין אחיות מקודשות ולא מוקי בכה"ג דבזה אפי' באחת מהן אינה מקודשת משום דלא מקרי חמס נשים בכה"ג גם הוה מלתא דלא שכיח. ולענין אם לחייב מלקות או מיתת ב"ד בעברה אחת על מצות והתרו בה. נלפע"ד דאין לחייב כיון שהשניה ג"כ תלקה או תמות ואינו דומה למעוברת בש"ס דעירוכין ז' דישראל אינו מצוה על העוברין והרי בישבה על המשבר ממתינין. ודע דמה שכתבתי בספרי לישב דברי השב"י דמיירי בגיורת אף דמדרבנן אסור לישא ב' אחיות מן האם ומשמע דה"ה מן האב ע"מ י"ל דבמקום דלא אפשר לא אסרו. וגם י"ל דבמלתא דלא שכיח לא גזרו כדאמרינן בביצה י"ח:
ה ואשוב לדברי התוס' במנחות ל"ז ד"ה או קום גלי שכתבו אהא דמי שים לו ב' ראשים בעולם הזה ליכא. אבל יש במדרש אשמדאי הוציא מתחת הקרקע איש אחד שיש לו ב' ראשים לפני שלמה המלך ע"ה וכו' ודבריהם צ"ב דהרי בגמ' אמרינן אדהכא אתא האי גברא א"ל דאתילד לי ינוקא דאית לי' תרי רישי הרי שיש בעוה"ז ואיך כ' בעוה"ז ליכא. אולם כוונת דבריהם בעוה"ז ליכא שלא יהי' טרפה ושיחי' שנים הרבה נהי דמשכחת לה שיחי' יותר על' יום אבל הוא טריפה כמ"ש תוס' לקמן ד"ה שומע אני אבל שיחיה שנים הרבה וישא אשה ליכא בעוה"ז. רק אשמדאי הוציא איש כזה. אמנם עדיין צריך להבין דהרי עובדא דוויען שכתבתי לעיל הוא סותר לדברי התוס' אך לפמש"ל דהם ב' גופים הואיל ויש לכל אחת לב ומות ואלו יכולים לחיות. אך מי שיש לו כ' ראשין ואח"כ הוא גוף אחד זה אינו יכול לחיות וע"ז כ' התוס'. והגם כי לרשב"א יתרת טרפה ויכול לחיות קים להו להת ס' דבב' ראשין אינו יכול לחיות ועי' בספרי ליו"ד ח"ר סי' ס"ב אות י"ז פירשתי פי' אחר במי שיש לו ב' ראשין למסקנת הגמ' והארכנו בדין חסרון הגלגלת וע' בספרי לאו"ח בסוף הספר צלעות הבית סי' ו' אות ד' פירשתי פי' נאה בדרך המוסר בדברי התוס' הנ"ל שכתבו עובדא דאשמדאי דרוש משם ותמצא נועם:
ו' והנה עיין בהסכמה הנ"ל מהגאון מלבוב על השב"י דמייתי דברי מהר"ח אלפנדרי דאם טרפה אינה חיה מותר באחותה וכבר תמהתי עליו בספרי ליו"ד ח"ר ס"ס ס"ב. והבאתי דברי התוס' נדה כ"ג לראי' דאף אם היא טרפה אסור באחותה ורק דמבעי שם אם בהמה במעי אשה יכולה לחיות לפי שעה דאז ודאי אסור באחותה עיי"ש. וב"א הרב הגדול ע' גדליה נ"י הביא ראיה ממכות ט"ז דמקשה דלא משכחת ביטלו באונס שגירש והרי משכחת שהיתה האנוסה טרפה והוא קידש אחותה וע"כ דלא תפסו קדושין דלא כמהר"ח אלפנדרי וע' מ"ש בספרי לא"ח סי' י"ח אות ד'. ואולי למהנ"ח אלפנדרי לא מקרי ביטלו בטרפה דיחזור וישא אותה דלא מקרי בחי' אף שקידש אחותה אך זה יותר תמוה ובלא"ה דברי מהר"ח תמוהים וראיתי בספר אחד שנסתפק בדין זה ולדעתי אין כאן ספק דאין קידושין תופסין. אמנם שם ראיתי דאייתי דברי גנת וורדים הספרדי חאה"ע כלל ב' סי' ד' דכתב הלכה למעשה דאם מת והניח בן או בת טרפה דאשתו זקוקה ליבם. ואין לפני ספר גנת וורדים הספרדי אבל בדין זה ישתקע הדבר וחלילה לומר כן שהרי קרא כתיב יקום על שם אחיו לנחלה ודרשו חז"ל יבמות כ"ד דקאי על היבם שהיבם קם תחת אחיו לנחלה. ואם יש לו בן טרפה הרי הבן יורש אותו ואיך ייבם אחיו את אשתו דיבום בנחלה תלה רחמנא כדאמרינן ביבמות ע"א ובב"ב ק"ח ע"ב אמרינן אדרבה מרבה אני את האח חנן קם תחת אפיו ליבום כלום יש יבום במקום שאין בן הא יש בן אין יבום ואס"ד דבן טרפה יורש ואמי אביו קם תחת אחיו ליבום הרי אח עדיף מבנו א"כ יהי' תעיד אחיו קודם לבן לנחלה וע"כ צ"ל דבכה"ג בנו אינו יורשו דל"ה בן כלל וזה לא שמענו ע"כ מוכת מזה דאינו מיבם אם יש בן טרפה:
ז' והגה מסוגיא זו מוכח ג"כ דעובר נפל אינו נוחל ומנחיל והא דפסק הרמב"ם פ"א מנחלות דבן שנולד וחי אפר אמו אפילו לא כלו לו חדשיו נוחל ומנחיל היינו בנגמר שערו וצפרניו כמ"ש ה"ה פט"ו מיבום דאז אינה מתיבמת, (דלא כמ"ש הקצה"ח סי' ר"א בשם הרב המגיד אפילו לא נגמרו שערו ליתא בה"ה) דאס"ד כקצה"ח שם דלרמב"ם אפילו נפל נוחל ומנחיל א"כ בנולד נפל דבודאי לא בצו לו חדשיו ולא נגמרו צפרניו דאז מתיבמת מדינא ומ"מ הבן נוחל ומנחיל ג"כ לשאר אחי אביו ואיך אפשר זאת והרי יגום בנפלה תלה רחמנא ועוד א"כ מצינו שאחי האב עדיף מבן לענין יבום אף שהבן יורש אלא ע"כ דהרמב"ם לא פסק כן בנחלה. רק בנגמרו שערו וצפרניו דאז גם לענין יבום אינו מיבם דהילד ספק אישתהי והוא בן ז' ועיין בנתיבות סם שדוחה. ג"כ דברי הקצה"ס מטעם אפר ובתשובה אחת דחיתי ג"כ דברי נוב"י מהד"ק תאה"ע סי' ס"ט שכתב דבן שנולד אפר מיתת אביו ולא נקלט הזרע בחיי אביו רק אחר מיתתו נקלט הזרע אינו פוטר מיבום וכתבתי ג"כ כיון דע"כ יורש האב א"כ אין אפי אביו מיבם דיבום בנפלה תליא רפונא ע"כ כתבתי דנוב"י לא כתב כן רק דרך אפסר עיין בספרי ליו"ד ק"ר ס"ס קס"ת:
ח' עוד נ"ל ראיה דלא כגינת וורדים דהרי אמרינן בנדה מ"ג ע"ב תינוק בן יום אחד פוטר מיבום ובדף ע"ד פ"ב מתניתין דלא כרשב"ג דס"ל דוקא שהה ל' יום הא לא שהה ספיקא הוה וטעמא דרשב"ג או דס"ל חיישינן למעוטי או דס"ל נפלים הוה מיעוט דשכיח עיין תוס' נדה שם ותוס' בכורות כ' וקשיא לרבנן אמאי פוטר עיבום והרי שיטת הר"ן אלו טריפות גבי ביצים דתרי מיעוטי כפלגא ופלגא דעי א"כ בתינוק בן יום אחד שמת איכא תרי מעוטי שנא נפל ושמא טריפה ואמאי סוטר מיבום אע"כ דגם ולד טריפה פוטר מיבום. וכן בודאי בן טרפה מאכיל בתרומה לבת ישראל שניסת לכהן וכן פוסל מן התרומה לבת כהן שנשאת לישראל וה"ה לענין יבום. עוד נראה דהרי עהרש"ל כתב דרוב פעמים טריפה אינו חי אבל מיעוט קי והפ"ח בקונטרס מים חיים נסתפק אם טריפה זכר מוליד ועיין באבני מלואים בתשובה סי' פ' שהאריך בדבריו א"כ איך בטריפה מתיבמת אמו ומשכחת לה שיחיה ויהיה לו בנים והתורה אערה אין לו עיין עליו וכן איך נימא דאם הניח ישראל בן טריפה אמו בת כהן תאכל בתרומה ויש לה זרע זרעו אם טריפה זה יגדל ונהי דל"ח למעוטי אבל הרי התורה אערה בן אין לו עיין עליו ובעינן שלא יהיה באיזה אופן זרע על כן הדבר פשוט דבן טריפה פוטר מיבום ואם תתיבם חייב כרת. וכן באחות אשתו טריפה חייב כרת דמקרי בחייה ועיין בספרי חלק או"ח סי' נ"ח אות ט"ז כתבתי דמכה טריפה סייב מלקות דלא כמנחת תנוך מצוה מ"ט ובספרי ליו"ד סי' ז' אות פ' כתבתי דהורג טריפה בשבת חייב משום שבת דלא כמנ"ח במוסך השבת והבאתי ראיה ממשנה ומכ"ז עוכח דלא כגינת וורדים:
והנני ידידו:
בשולי המכתב בפנים הבאתי קו' טורי אבן על הרשב"א שכ' דהיכא דמחויב מדרבנן אינו עובר בבל תוסיף דא"כ מה הקשה בעירובין צ"ו אלא מעתה הישן בשמיני ילקה ופירש"י ואנן מיתב יתבינן ומה הקשה והרי במחויב מדרבנן אינו עובר בבל תוסיף. הערני נכדי הבחור החריף כ' אהרן לעווין נ"י לישב דגוף הדין תליא אם איסור דרבנן מקרי אינו ראוי מדאורייתא דאלים איסור דרבנן ה"ה בחיוב דרבנן אינו עובר בבל תוסיף משא"כ אם נאמר דלא אלים איסור דרבנן ה"ה. אם עושה בחיוב דרבנן עובר בבל תוסיף. והנה בסוכה כ"ג ס"ל לר"מ דאינו ראוי מדרבנן מקרי ראוי דאורייתא א"כ מיושב קושית טורי אבן דבעירובין שם מקשה בתחילה א"ה לר"מ אפי' זוג אחד נמי לא ושוב מקשה ועוד אלא מעתה הישן בשמיני בסוכה ילקה קו' זו ג"כ מקשה לר"מ לשיטתיה דלא אלים מלתא דרבנן ואיך עובר בבל תוסיף. ויפה העיר ויש לפלפל בענין זה ובלא"ה יש לומר דמקשה מישן בשמיני ורבנן לא תקינו שינה בשמיני על כן שפיר מקשה ודו"ק: הלכות גרים: