אור ברסלב
שות בית יצחק יו"ד ח"ב › יו"ד פתח הבית

שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש

יו"ד ח"ב · יו"ד פתח הבית

יו"ד ח"ב

יצחק יהודה שמלקיש:

פתח הבית:

רבי חנינא בר פפא אמר אותו היום שהושלך משה ליאור כ"א בניסן: הי' אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבון העולמים מי שעתיד לומר שירה: על הים ביום זה ילקה במים ביום זה א"ר אחא בר חנינא אותו היום ששה: בסיון הי' אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מי שעתיד לקבל תורה מהר: סיני ביום זה ילקה ביום זה:

(מדרש רבה שמות פ"א):

א:

בש"ס דמגילה דף כ"ז פליגי ר' יוחנן וריב"ל בפירוש המקרא דמלכים, ישרוף את בית ד' זו בית המקדש וגומר ואף כל ביה גדול שרף באש חד אמר מקום שמגדלין בו תורה וחד אמר מקום שמגדלין בו תפלה ופליגי אי בהכ"נ עדיף מבהמ"ד או בהמ"ד עדיף מבהכ"נ (ועי' בפנים סי' אות מה שכתבתי בזה) והנה בש"ס דברכות דף ח'. איתא א"ל רבא לרפרם ב"פ לימא לן מר מהני מילי מעליותא דאמרת משמי' דר"ח במילי דבי כנישתא א"ל הכי אמר רב חסדא מאי דכתיב אוהב ד' שערי ציון מכל משכנות יעקב אוהב ד' שערים המצוינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות וכו'. ואם הדברים כפשטן אינם מובנים שרבא ביקש ממנו שיאמר לו מילי מעליתא מבי כנישתא. והוא גמגם בכבוד בהכ"נ אמנם הכונה אמרו חז"ל ברכות ט"ז מאי דכתיב כן אברכך בחיי בשמך אשא כפי כן אברכך בחיי זו ק"ש לשמך אשא כפי זו תפלה ואם עושה כן עליו הכתוב אומר כמו חלב ודשן תשבע נפשי ולא עוד אלא שנוחל שני עולמות העולם הזה והעולם הבא שנאמר ושפתי רננות יהלל פי הורו לנו חז"ל רעיון גדול בענין התפלה, שבתפלה שהוא בקשת פרנסה וצרכי החיים מאת אבינו שבשמים, אל תהי' תכלית הבקשה למען האדם המתפלל ולמען גויתו הצריך לענינים כאלה. אך יחזור התפלה אליו יתברך שהקב"ה ישפיע לו שפע רצון וכדי צרכיו שיהי' בריא ויוכל לקלס ולשבח להקב"ה, שיהי' לו עושר ונכסים שיוכל לתת צדקה לעניים, ושיוכל לגדל צאצאיו ללמדם תורה ויראת ד':

וע"ד שביקש דוד המלך ע"ה אתהלך לפני ד' בארצות החיים ואמרו בש"ס דיומא ע"ב זו מקום שוקים שאפילו בעת שהולך לעבוד עבודתו ולעסוק במקנה וקנין בשוקים ורחובות גם אז ישוה ד' לנגד עיניו תמיד, ויהי' כל כונתו לשם שמים כאמור. ועל כונה זאת אנו מתפללין המצא לנו בבקשתינו כי כל מטרת בקשתינו יהי' לשמו יתברך וגם בעת נבקש טרף לנפשנו תהי' כונתנו שנוכל לעבוד עבודתו יתברך. וע"ז דרשו חז"ל כן אברכך בחיי זו ק"ש שהוא קבלת עול מלכות שמים ליראה את השם הנכבד ולאהבו בכל לבו ונפשו, בשמך אשא כפי זו תפלה,, שאף בבקשת צרכיו ישא בשמו יתברך, וע"י כן נוחל שני עולמות כי התפלה לספק צרכיו הוא אך חיי שעה אבל התפלה לתכלית קיום התורה והמצות למען שמו יתברך, נותנת כח בנפש והנפש תתעלה ותתרומם וזוכה לעה"ב:

ב:

ועל כונה זו אמר ר"ח אוהב ד' שערים המצוינים בהלכה יותר (כמו וביתר) מבתי כנסיות ובתי מדרשות שבאם מתפללים בבתי כנסיות ומשם יוצאים שערים המצוינים בהלכה, שתכלית התפלה ומגמתה שד' יעזור לו לגדל בניו לתלמוד תורה, ויהי' בעזרו לבל תטרידהו בקשת הצרכים ויוכל לקבוע עתים לתורה התפל' הזאת חביבה לפניו יתברך וזאת היא ממילי דכנישתא המביאה לידי עה"ז ועה"ב. וכמו שאמרו חז"ל בברכות ו' אמר ר"ת כל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזרו והכונה שהקב"ה נקרא מקומו של עולם. והוא קובע מקומו של עולם לתפלתו שבעת שיתפלל לא ישים אל לבו שהקב"ה ישפיע לו צרכיו למענו,, אך למען כבודו יתברך שיוכל לעבדו באמונה ולספר תהלות ד' בלי מפריע או כוונתו ביען שהקב"ה אוהב צדקה וחסד וכשמשפיע מטובו על האדם הוא יתברך ישמח במעשיו, יתפלל איפוא שהקב"ה ישפיע עליו מדת טובו למען שיהי' לה' יתברך שמחה ממעשיו. כן התפלל אברהם אבינו ע"ה, והי' נפשו רוחו וכל מאודו דבוקים בה'. והוא יתעלה, הי' תכלית בקשתו כמ"ש כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו, אשר לפי המובן הפשוט הקטין הקב"ה בשבחו של אאע"ה כי יצוה את בניו לעשות צדקה ומשפט רק למען קבל שכר למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו, ואמרינן באבות אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס. אכן הוא הדבר אשר אמרנו, כי מטבע השלם להשפיע מטובו אל רעהו וכן שמחה להקב"ה אם ברואיו עושים רצונו ויוכל להשפיע שפע רצון עליהם, וכמ"ש בטל אורות למהרי"ל מרגליות במאמר אור עמים ואם נבקש מאתו ית' שיטיב לנו, למען תפרוס השמחה כנפי' בשמי מרומים, אין זה כעובד ע"מ לקבל פרס, ותהי להיפך, כי תפלתו מאוד נעלתה ועד כסא כבוד ה' מגעת. כן אמר ה', כי ידע ויאהוב את אברהם, בעבור צוותו הדבר הזה לבניו לעשות צדקה ומשפט למען יוסיפו כח בפמליא של מעליא להטיב ולהביא הברכה האמורה לאברהם לבניו וישמח ה' במעשיו. והנה על זה הענין נחלקו חכמי ישראל דלמד מ"ד בית גדול נקרא מקום שמגדלין בו תורה. שהוא חיי עולם ומזין הנפש וגדול ערכו מבית התפלה שמתפללין ומבקשים צרכי הגוף שהוא חיי שעה. ולחד מ"ד בית גדול נקרא מקום שמגדלין בו תפלה וכונתו אם מגמת המתפלל שיוכל לעסוק בתורה אז מקום שמגדלין בו תפלה גבוה במעלתו:

ג:

ולהבין ענין מחלוקת הקדושים האלה נ"ל הנה האדם נמשל למנורה לירח ולשמש, למנורה מצאנוהו נמשל בזברי' ונבאר מקראי קודש שם. ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך ד'. כי אמנם הי' לפני מלאך ד' שגדול האדם במעלתו ממנו לפי שהאדם בעל בחירה ועושה ברצון, ומלאכי שמים אינם בעלי בחירה אך עושים בשליחות המקום ב"ה כמו שכ' בעקדה, על כל זה יהושע הי' עומד ולא נקרא אז הולך כהאדם השלם, שהשטן עמד על ימינו והפריעו לבלתי יוכל לעשות שום פעולה טובה ע"ד שאמרו חז"ל המהלך לימין רבו הרי זה בור. והכונה שהולך לימין רבו ומפריע אותו ממלאכתו בעבודת הקודש ויאמר ד' אל השטן יגער ד' בך השטן וגומר הלא זה אוד מוצל מאש שזה האדם מעלתו ויחוסו שהוא עפר מאדמה לבת אש התאוה למחמדי התבל ואהבת הערב ישתקשקין בקרבו ולהב החרב המתהפכת מרוטה להטותו מדרך הטוב והוא כאוד מוצל מאש. ויגער ה' בך השטן ע"ד שאמרו חז"ל בסוכה נ"ב יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה עוזר לו אינו יכול לו שנאמר ד' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו. ואולם ויהושע הי' לבוש בגדים צואים ולא הי' ביכלתו להלוך מהלך השלימות כי הניאוהו מבא שערי' ויען ויאמר הסירו הבגדים הצואים ע"ד הקרא רחצו הזכו וישימו צניף טהור על ראשו שאל יחשוב מחשבות לא טובות אך יכסה ראשו ויחשוב אמונות שלימות טהורות וילבשהו בגדים שיהי' מעוטף בשלימות הדעות ושלימות המעשה ויהי' מעוטר בתפילין של ראש שהוא שלימות ההשכלה ותפילין של יד שהוא שלימות המעשה. ואז ומלאך ד' עומד. אבל האדם שהוא מתואר ביהושע הי' הולך. ויעד מלאך ד' ביהושע לאמר אם בדרכי תלך שתדבק במדותיו יתברך ע"ד שאמרו חז"ל בקרא ולדבקה בו הדבק במידותיו מה הוא חנון וגומר ואם את משמרתי תשמור לבלתי חשוב מחשבות זרות ח"ו בענין השגתו יתעלה וגם אתה תדין את ביתי שתקיים דע את אלקי אביך ותשוה ד' לנגדך תמיד, וגם אתה תשמור את חצירי ולא יאמר עליך מי בקש זאת מידכם רמוס חצירי ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה שלא תהי' עומד כמו המלאך אך תקרא מהלך:

ד:

כי הנה האבן אשר נתתי לפני יהושע על אבן אחת שבעה עינים הנני מפתח פתחה ונבאר מקודם מקרא קודש שם ויאמר אלי מה אתה רואה ויאמר ראיתי והנה מנורת זהב כלה וגלה על ראשה ושבעה נרותי' עלי' שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה ושנים זיתים עלי' אחד מימין הגלה ואחד על שמאלה הנה אמרו חז"ל בסוכה כ"ב שבעה שמות יש לו ליצה"ר רע ערל טמא שונא מכשול אבן צפוני כי בתחלה עת בא היצה"ר להסית האדם, אומר לו שאין עובר בפעולתו זאת שום עברה ולפרקים יראה טלפיו ככשרים ואומר לו שעוד יעשה מצוה בזה ובבחינה זאת נקרא צפוני. ונקרא ערל שסותם לבו לבל יחמול על עניים ודלים ולבל ידאב לבו כ' סר מדרכי ד' ואח"כ נקרא אבן שלבו קשה כאבן ואינו מרגיש בצרת רעהו ומאהבת הכבוד עוד יחפץ במפלת חבירו. למען ישפיל כבוד חבירו וכבודו יעלה למעלה ובבחינה זאת נקרא רע. והנה כל עוד שהיצת"ר צפון בקרבו רבים נכשלים צו כי רשעתו עוד לא נודעת ונקרא מכשול. אמנם היצה"ר בתחלה יסית את האדם לסור מדרך ד' באמרו אל תירא ואל תחת לית דין ולית דיין. אולם אחר שחטא האדם ועבר על מצות ד' יהפוך ככושי עורו ולא יבא הפעם כמתעתע ומכחיש, אך כאיש אמונים ואומר לו אבדה תקותך כי חוטא ופושע אתה, ועל כל אלה יביאך אלקים במשפט. וע"י כן האדם מתיאש וטמא טמא יקרא ונעשה שונא לעצמו וכשירד למדרגה זאת כל האסורים לפניו למישור גנב רצח ונאף. ועל זה אמר המלך בתפלותיו כי החליק אליו בעיניו שמתחלה החליק בעיניו כי אין עושה עול, ואח"כ למצוא עונו לשנוא שימציא עונו לשנוא את עצמו ויתיאש מן התשוב' כי כבר נפל במכמרת הרשע (ע' בדרוש האמונה והאחדות אות ט' שהארכתי הרבה בזה) והוא המדרגה הרעה דיוטא התחתונה ר"ל: ה:

אולם לעומת שבעת הדרכים שיפתה ויסית בהם היצה"ר, העלה הקב"ה את נפש האדם בשבע מעלות ותכונו' ישרות, המניעות נפש המשכלת ללכת בדרך הטוב, והן הנה אשר מנאן הנביא ישעי' בתכונות מלך המשיח, ואם אמנם המלך המשיח יעוטר בהנה במדה מעולה ונשגבה כפי טבע האפשרי, אבל גם כל אדם מוכתר בהן בנימוסן כפי מדרגתו. ונחה עליו רוח ד' רוח חכמ' ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ד'. לעומת יצה"ר הנקרא רע כמו שאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו נתן הקב"ה בלב האדם רוח ד'. הוא הכח המעורר להטיב לזולתו להדביק במדותיו מה הוא רחום אף אתה תהא רחום. ולעומת היצה"ר הצפוני אשר במרמה יצפין כונתו ואומר כי הוא מכוין לדבר מצוה ויסיתו להמיר התכלי' בסבה. ע"ד שאמרו חז"ל רשעים תחילתן שלוה וסופן יסורים, שלע"ע טוב לו וימלא בולמס תאותו וישבע תענוגי התבל אף אם המה מאכלות אסורות או גזל או עושק, ולבסוף מר לו מר שיתן דין וחשבון על כל פעולותיו והוא כבהמה שאוכלת סם המות המתוק לחיך אף אם היא סבה למיתתה. ולעומת זה נתן הקב"ה בלב האדם רוח חכמה להבין תכלית וסבה. לבלי להשגיח על הסבה אך לכל תכלית הוא חוקר. ולעומת שהיצה"ר סותם לבבו ונקרא ערל לבל ירגיש בצרת עמיתו הקב"ה נתן בלבו רוח בינה להבין דבר מתוך דבר אם יקרה לפניו דבר כזה הלא ירע בעיניו ויכאב עליו בשרו וישער בנפשו צרת עמיתו ואחיו. ולעומת שהיצה"ר נקרא טמא שיסי' האדם לאמר שכבר הוא טמא ואין לו עוד מקוה להטהר מזהמתו נתן בלבו רוח עצה ויתיעץ איך להטהר מזהמתו ויתקן דרכיו ומעלליו. ולעומת שנקרא אבן כי הוא נקשר ברובי תאותיו ולא יוכל לזוז ממקומו כמו שאמרו חז"ל שהיצה"ר קשור בו ככלב. נתן הקב"ה בלבו רוח גבורה. להתגבר על עצת יצרו ועל רובי תאותיו:

ולעומת שהיצה"ר עשאו מכשול שרבים יכשלו בו והוא לפח ולמוקש לבני אדם, נתן הקב"ה בלבו רוח דעת שהוא ההשכלה העליונה להבין דרכי ד' ושלימתו יתברך, ובכח זה יפרסם לרבים השכלתו יתברך ויהי לעזר ולהועיל למין האנושי ללמדם דעת חכמה ומוסר. ובעת חננו ד' הדעת האמיתית יבין לאשורו כי לא כמו שחשב בהשקפה ראשונה שהאדם הפרטי, אני, אני, תכלית הבריאה וכל אישי האדם סבות לתכליתו ועל כן הרשה לו להוריד כבוד חבירו לגזלו ולעשקו ולענות בו דברי שקר. אך כללות מין האנושי הוא התכלית ואתה אתה הסבה אשר על כן ראתה אסתר להשליך נפשה מנגד לטובת כל ישראל כי עשתה עצמה סבה לתכלית כללות ישראל, ובבא האדם לדעת זאת ישליך אלולי תשוקותיו קנאה תאוה וכבוד שהשתמת בהיותו שוגה ופתי לחשוב מחשבות כי הוא התכלית ויתקן המעוש שנקרא ע"י רע מאת הקב"ה. ולעומת השם שונא שנקרא בהיותו בדיוטא התחתונה לשנוא לנפשו ולמאוס בכל כוחותי'. נתן הקב"ה בלבו יראת ד' שהוא יראת הרוממות בגין דהוא דחיל ושליט ובה נכלל אהבת המקום ב"ה ואהבת נפשו המשכלת והן נצוצי קודש מזוהר השמים ממרום קדשו לא ימאס עוד בחייו אך יתאמץ להקדיש עתותיו לכבוד ד' ותורתו:

ועל זה רמז הנביא שראה מנורת זהב טהור ורמז אל האדם כמו שכ' במנורת המאור, שתי ידים ושתי רגלים ושתי אזנים המה ששה קנים היוצאים מהמנורה והמוח באמצע היא הנר האמצעי ואל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות שכל ששת הקנים יפנו לצד האמצעי שהידים לא תעשנה אך כאשר יפקוד עליהם השכל וכן האזנים לא תשמענה אך דברי מוסר חכמה ודעת וכן הרגלים לא תלכנה אך לאשר השכל הטוב יצום. ועל כן נתקשה משה רבינו ע"ה בעת שצוה הקב"ה לעשות המנורה, כ' איך אפשר לאנוש קרוץ מחומר לקדש ולטהר עצמו שיהי' ראשי האברים והמוח מקשה אחת זהב טהור וכולם יהיו קודש לד' עד שהראה לו הקב"ה ועורר רוח נבואתו של משה רבינו לעשות כמתכנתו. ואמר ושבע' כרותי' עלי' שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה ושנים זתים עלי' אחד מימין הגלה ואחד על שמאלה. הכונ' שבע' ושבעה מוצקות שבעה דברים יכתירו האדם לטובה והן אבני נזר המתנוססו' לתפארת האדם האמורים למעלה במספר שבעה. ושבעה שמות היצר המונעים את האדם ויאפילו קרני זוהרו. ושנים זתים עליו מורים לאדם הדרך ילך בה אחת ממין הגלה זה היצ"ט ואחת משמאל הגלה זה יצר הרע ואמר הלא ידעת מה המה אלה. הידעת למה קרא הקב"ה את האדם ונתן לו שני דרכים ושני יצרים. והשיב לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ד' שאם לא ברא הקב"ה יצרו הרע הי' האדם מוכרח במעשיו ולא הי' לשכר מקום ומבוא עפ"י הצדק והיושר. וזה שאמר לא בחיל ולא בכח מפעלות האדם כי אם ברוחי אמר השם כי אך ברוח הבחירה החפשית מעשי איש יכוננה מי את הר הגדול והוא יצה"ר הנדמה לפני זרובבל, והוא האיש הצדיק להר, למישור כי הוא בכחו מפרק ההר הזה והוציא את האבן הראשה שבכחו להוציא האבן שהוא יצה"ר אז תשואות חן חן לו כי שכרו הרבה מאוד ופעולתו לפניו:

ז:

והנה האדם הגדול נמשל לירח. ע"ד שאמרו חז"ל בחולין נ"ט שאמר הקב"ה ללבנה צדיקים יקראו בשמך כי כמו שהלבנה מאירה בעת חשכת לילה כן ת"ח מאירים. על פני תבל בעת ערפל יכסה ארץ. ובעת שהי' אור לישראל במושבותם והצלחת הלאום השליכה נוגה תפארתה על כל ישראל, הי' המקדש לאור יומם להאיר להם לנחותם הדרך הטוב. אמנם לעת השמש אסף נגהו, עבי חשכת לילה כסו והקדירו שמי בני ישראל ונגלו מארצם ומבית קדשם ותפארתם אין להם שיור רק התורה הקדוש' ותלמידי חכמים המאירים על פני תבל בצדקתם ותורתם כמו שאמרו חז"ל מיום שחרב בהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה. ונמשל לשמש כמו שאמרו חז"ל במדרש חיי וזרח השמש ובא השמש עד שלא שקעה שמשו של משה רבינו זרחה שמשו של יהושע ואמרו חז"ל במדרש וישב שיעקב נקרא שמש וירח. והכונה עפ"י מה שביארתי מקרא קודש "משם יפרד והי' לארבעה ראשים" שכונ' הקרא על ארבע תשוקות שתמצאנה קן להן בנפש האדם. שתים מהנה עולות למרבה משרת הגוי' והנה אהבת הערב ואהבת המועיל שם האחד פישון', הוא אהבת המועיל, להרבות הון ועושר "הוא הסובב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב" ושם הנהר השני גיחון יורה על אהבת הערב למלא בטנו מכל דבר אשר יערב לחכו ע"ש כל הולך על גחון. וכן פי' בעקדת יצחק. ונהר השלישי והרביעי ירמזון אל תשוקות נפש המשכלת, ונפש האיש המעולה נכתרה בשתי מעלות שונות אשה מרעותה האחת לקבל חכמה ודעת כפי אשר יורו מורים חכמים ונבונים, והשנית להוציא משכלו דברים חדשים ולבנות על יסודי הדעת המקובלים, למען הבין דבר מתוך דבר:

ח:

ובפ"ב דאבות שבחוהו לר' אליעזר בן הורקנוס בשלימות הראשונה ודימהו לבור סיד שאינו מאבד טיפה. ולרבי אליעזר בן ערך במעלה השני' ודימהו למעיין המתגבר וזה שנאמר בקרא ושם הנהר השלישי הוא חדקל. רמז לשכל הישר לקבל השגת השלימות חד קל מהיר לשמוע ומבין דברי חכמים. והנהר הרביעי הוא פרת שמימיו פרין ורבין והוא המעלה שמנו חז"ל כמעיין המתגבר. והנה נחלקו במשנה דאבות שר' יוחנן בן זכאי אמר אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ור"א בן הורקנוס בכף שני' (בור סיד שאינו מאבד טפה) מכריע את כולם. ולא ניחא זאת לאבא שאול ואמר משמו של ריב"ז. אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ור"א בן הורקנוס עמהם ור' אלעזר בן ערך בכף שני' מכריע את כולם דחין ערך מעיין המתגבר יקר מאוד (ויש להבין מה שאמרו חז"ל בסוף הוריות סיני ועוקר הרים סיני עדיף. והלא במשנה אמרו מעיין המתגבר עדיף ושמא עוקר הרים הוא הלימוד הנוסד על אדני הפלפול הקושיות והתירוצים המתיחס לת"ח שבבבל כמו שכתבתי בראש פתח הבית ח"ר מיו"ד וסיני הוא הלימוד הפשוט אשר שאבו מבאר הקבלה מרבותם והוא דרך הלימוד שבארץ ישראל ועל כן שבחו חז"ל לסיני יותר אולם מדת ר"א בן ערך להוסיף מדעתו ענינים העומדים ברומו של עולם הוא מדרגה גבוה מאוד). וכבר ביארנו בצלעות הבית חא"ח סי' ד' אות ח' דברי מד"ר פ' נצבים אם ברכת בתורה לעצמך אתה מברך. דאמרו חז"ל אין הברכה שורה אלא ע"ד הסמוי מן העין והכונ' דכשאדם מברך על המזון נתרבה כח השפע ואינו מחסר כלום באכילתו כ' בברכתו נתרבה שפע הבריאה. אמנם כל הנהנה מהעולם הזה בלא ברכה כאלו מעל בקדשי שמים שהחסיר מהבריא' ולא הרבה כח תשפע. והנה בכל הברכות נתרבה כח השפע בדבר שחוץ לגופו אמנם בתורה הקדושה שיש לכל ת"ח חלק בהתורה כאמור שהוא כמעיין המתגבר וממציא דינים חדשים ותורת אמת. אם מברך בתורה בו בעצמו נתרבה כח השפע וזה שאמרו אם ברכת בתורה לעצמך אתה מברך:

ט:

ועל כוונה זאת אמרו חז"ל בנדרים פ"א על מקרא על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו, עד שפי' הקב"ה בעצמו, שנאמר על עזבם את תורתי וכו' ולא תלכו בה שלא ברכו בתורה תחלה כי בכל דור ודור נמצאים ת"ח הוגים בתורת ה' ויש להם חלק ונחלה בתוה"ק, וע"כ אמרו בגמרא משה שפיר קאמרת, ופירש"י כי ת"ח נקרא על שם משה ובזכותם וצדקתם העולם עומד והקב"ה מתמלא רחמים על ישראל, ויש לרמז בזה מקרא כתוב ויהי קול השופר חזק מאד משה ידבר והאלקים יעננו בקול, כי השופר קרא לעם ה' משה בכחו הנעלה והנשגב ידבר וינהיג את עם ה'. והאלקים שהוא רמז למדת הדין גם הוא יעננו וימלא רצון צדיקו:

של עולם לרחם על עם ה' ולגמול להם טוב.. וזה שאמרו חז"ל על מה אבדה הארץ, על עזבם את תורתי ולא הלכו בה ופי' שלא ברכו בתורה תחלה, שלא חדשו בה דברים, ולא הלכו ממדרגה למדרגה רק בעמדם יעמודו, ועי"כ לא נתרבה כח השפע מתוה"ק אשר אך ע"י ובזכותה נתנה לישראל ארץ הקדושה כמאמר ד"ה ע"ה ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצרו:

י:

והנה ביען האדם השלם ילמוד חכמה ודעת, וגומל חסד עם אנשי בריתו להבינם ולהאיר דרכם ללמדם תורה ומצות, נמשל לירח שאין לו אור עצמי אך יקבל מהשמש והוא מאיר ליושבי חלד. וכן נמשלו ישראל לכוכבים בברכת הקב"ה לאברהם, המאירים על קצוי ארץ. וכן ישראל יאירו בתורתם מקצה תבל ועד קצהו. אמנם נמשלו הצדיקים לשמש כי יש להם אור עצמי והוא חלקו בתורה אשר ימציא בשכלו דינים חדשים ולמודים אמיתים להגדיל תורה ולהאדירה. והרעיון הזה יתנוצץ מדברי חז"ל בב"ב ח' שאמרו ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד אלו מלמדי תינוקת. כי מלמד תינוקת אין מהצורך שיוסיף מדעתו דינים והוראות אשר יולדו דבר יום ביומו. ועכ"ז ההכרח שעיניו יאירו להבין ולהשכיל דברי חכמים ומקראי התורה ועליהם להאיר לתלמידים ככוכבים המאירים ומ"ז שאלו בגמ' ורבנן מה כתיב בהו, מה ישיגו הרבני' הכהני' העומדים בראש ומה ילמדו ומה יבינו. וע"ז השיבו ואוהביו כצאת השמש בגבורתו הכונה שאין די שיבינו דברי חז"ל ויקבלו השלימות כירח המקבל אור מהשמש ואין די שיאירו בקרני זיום ככוכבים אשר אורם מצער, והדרם אך כצאת השמש בגבורתו. ועליהם להאיר על הארץ בכח התורה שבקרבם אשר חלק להם ד' ברחמיו, כמאמר הזהר הקדוש בהקדמת בראשית בההוא שעתא דמלה דאורייתא איתחדש מפומי' דבר נש ההוא מלה סלקא ואיתעתדת קמי' קב"ה וקב"ה נטיל לההוא מלה ונשיק לי' ועטרין לי' בשבעין עיטרין וכו' ועל דא כתיב כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עשיתי לא כתיב אלא עושה דעביד תדיר מאינון חדושין ורזין דאור' והכונה כמו שכתבתי לעיל דאין לו להקב"ה בעה"ז אלא ד' אמות של הלכה ובכח וזכות שת"ח מברכין ברכת התורה ומרבין שפעה, העולם קיים. ומאמר חז"ל קיים אם לא בריתי חקות שמים וארץ לא שמתי ואם ישראל אין מקבלין התורה אין קיום לעולם. ועל כן בכח שת"ח מחדש רזין דאוריתא נעשו שמים חדשים כי העולם נתיסד ואשיותיו נתחזקו באמצעות שפע ושובע רזין דאורייתא (וע' בצלעות הבית סי' מ"ש בזה): יא:

ולאשר שר נמשלו גדולי ישראל למנורה לירח ולשמש רמזו חז"ל במה שצוו בעת אסיפת נפש מישראל להתאבל ז' ימים ושלשים יום ויב"ח (על אביו ואמו) כי לאשר מנורה הטהורה כבתה יתאבל ז' ימים רמז לז' קני המנורה ולאשר ירח אסף נגהו יתאבל שלשים יום כימי החודש ולאשר שמש באה יתאבל כימי מהלך השמש בתוקפה שנה שלימה. וכן משפט רשעים בגיהנם י"ב חודש לאשר חטאו בנפשותם והקדירו נגה תפארת הנשמה הקדושה אשר יכולה להאיר כשמש על בני דורם לולא חטאיהם ופשעיהם. אם כן איפוא מובנים דברי חז"ל דפליגי בפי' המקרא ואת כל בית גדול שרף באש חד אמר מקום שמגדלין בו תפלה כי באמצעות תפלתן של ישראל ירד משמים שפע וטל של ברכה. על כל יושבי ארץ וחד אמר מקום שמגדלין בו תורה כי ע"י שמגדלין בו תורה ושפעה מתרבה בכחן של ת"ח, הארץ תתן יבולה ועץ השדה יתן פריו והעולם נתקיים:

יב:

והנה נ"ל לבאר דברי המשנה בע"ז כ"ט ע"ב ששאל ר' ישמעאל את ר' יהושע מפני מה אסרו גבינות נכרים א"ל מפני שמעמידין אותה בקיבת נבלה א"ל והלא קיבת עולה חמורה מקיבת נבלה ואמרו כהן שדעתו יפה שורפה חי' וכו' א"ל מפני שמעמידין אותו בקיבת עגלי ע"א א"ל א"כ למה לא אסרו בהנאה השיאו לדבר אחר א"ל ישמעאל האיך אתה קורא כי טובים דודיך מיין או כי טובים דודיך א"ל כי טובים דודיך א"ל אין הדבר כן שהרי חבירו מלמד עליו לריח שמניך טובים. הנה באין מבין מה זה ענין להשאלה ששאל והגם דבדף ל"ה אמרינן בגמ' שהשיב לו ישקני מנשיקות פיהו חשוק שפתיך ואל תבהל להשיב דגבינות אסרו בגזרה חדשה משום צחצוחי חלב טמא ולא רצה לגלות טעמו מ"מ ע"כ יש איזה קישור בזה להשאלה שנתוכחו למעלה. ונ"ל דהנה בדף ל"ד ע"ב שם אמרינן המקדש בפרש שור הנסקל מקודשת בפרש עגלי ע"ז אינה מקודשת מ"ט ע"ז ניחא לה בנפחי' שיהא נראה שמן משא"כ שור הנסקל ואמרינן שם תרווייהו תנינהו. דמבואר במשנה דקיבת עולה מותרת דפרש הקדש מותר וקיבת ע"א אסורה והסברא דהקדש לא ניחא לי' בנפחי' מטעם דהחפץ לד' בעולות הלא אין צורך להקב"ה אך למעננו צוה ד' ומה"ט קשה גזל הדיוט יותר מגזל גבוה כדאמרינן בב"ב פ"ח ולא ניחא לי' להקדש בנפחי' וכי להתפאר חפץ הקב"ה משא"כ עובדי ע"ז ניחא להו בנפחי' והנה ר' יהושע כששמע מר' ישמעאל דס"ל פרש ע"ז אסור ופרש עולה מותר משום דלא ניחא לי' בנפחי' דאין הקב"ה מקבל השפעה מבריותיו וכל אשר צוה הקב"ה אך לטובתינו, כיון ר' יהושע להוסיף להשכיל לא זאת שאין הקב"ה מקבל השפעה גשמיות. אך אפילו השפעה רוחנית כגון שפע התורה הקדושה שביארנו למעלה, או כגון מה שאמרו חז"ל בזמן שצדיקים עושים רצונו של מקום הם מוסיפין כח בפמליא של מעלה אין הקב"ה מקבל ממנו כמו שאמרו חז"ל בשבת פ"ט שאמר הקב"ה למשה רבינו כשאמר לו כלום יש עבד שנותן שלום לרבו היינו שמוסיף שלימות אעפ"כ הי' לך לסייעני מיד אמר משה רבינו ע"ה ועתה יגדל נא כח ד' כאשר דברת לאמר. והכוונה הגם שניתן לנו רשות לומר שאנו מוסיפין כח בפמליא של מעלה, אכן גם בזה אין להקב"ה צורך. והכל אך למעננו וזה ששאלו איך אתה קורא דודיך בלשון זכר או דודיך בלשון נקבה כי באופן הראשון יורה כי אין הקב"ה מקבל שפע מברואיו ובאופן השני אמר כביכול ואף הקב"ה מקבל עונג ונחת רוח ממה שעושים ברואיו רצונו ובשאלת ישראל ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין יש לומר ב' כוונות. א' שישראל שאלו מהקב"ה שנשמע תורה ממנו כביכול, כמו ששמענו בהר סיני וכמ"ש והיו עיניך רואות את מוריך, ואמרו כי טובים דודיך מיין. אם האהבה תבא מיינה של תורה, ומלת מיין הוא תואר למלת דודיך, כאומר דודיך הבאים מיין. ואז נקרא דודיך בלשון זכר. הב'. שאלו ישראל מהקב"ה, שיסוכך עלינו באהבתו ית' ע"ד הקרא יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר, ואז אם אנו עושים רצונו של מקום אנו מוסיפים כח בפמליא של מעלה ואז נקרא דודיך בלשון נקבה, מקבלת השפע, וכביכול הקב"ה מתעלה ומתרומם על ידינו, ואז מלת מיין הוא תואר למלת טובים ותבאר לנו אופן הטובה של דודיך, כי הוא נעלה יותר מטובת היין. וזה ששאל ר"י איך הוא קורא כי טובים דודיך מיין בלשון זכר או כי טובים דודיך בל' נקבה א"ל כי טובים דודיך א"ל אין הדבר כן שהרי חבירו מוכיח עליו לריח שמניך טובים וזה נאמר על התורה שהוא שמן זית זך על כן ודאי גם המקרא שלפניו נאמר על התורה שישמיענו מפיו וטובים דודיך כי באים מיינו של תורה. ולפ"ז טובים דודיך בלשון זכר שהקב"ה משפיע לנו ואף ברוחניות אין מקבל שפע. וצדקו דברי ר' ישמעאל שאמר פרש עולה מותרת דלא ניחא לי' בנפחי':

יג:

ויש עוד לפרש דהנה במה שהקדים ר' ישמעאל דקיבת עולה מותרת משום דלא ניחא להקדש בנפחי' ותכונה דהקב"ה שוכן את דכא ושפל רוח ובכל מקום שאתה עוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו, שאלו ר' יהושע אם הוא קורא דודיך בלשון נקבה שהקב"ה התנהג במדת ענותנותו כל כך כאלו כביכול מקבל שפע מת"ח יראי ד' וחושבי שמו כמבואר במדרש הובא ברש"י שיר השירים על מקרא בעטרה שעיטרה לו שאמר ר"א משל למלך שהיתה לו בת יחידה וכו' לא זז מחבבה עד שקראה בתי שנאמר שמעי עמי ולאומי ולאמי כתיב עמד רשב"י ונשקו על ראשו. ורמז על ענין גבוה הנ"ל. והשיב ר"י שקורא בלשון נקבה. ור' יהושע פירש בלשון זכר הכל כמו שכתבתי לעיל: יד:

ואמרו בש"ס דתענית ספ"ק לא הכל בקימה ולא הכל בהשתחויה מלכים בקימה ושרים בהשתחוי' דכתיב מלכים יראו וקמו שרים וישתחו. והכונה דיש צדיקים ות"ת המעתירים ומתפללים לאדונינו יתברך. ומלמדים זכות על ישראל הכל בשפלת רוח וענות צדק כדכתיב תפלה לעני כי יעטוף. ויש ת"ח שמתלבשים במדת הרוממות על דרך המקרא שנאמר ויגבה לבו בדרכי ד' כמו שאמר הפייטן והם בזרוע באו עדיך ע"ד צדיק גוזר והקב"ה מקיים והם ת"ח שלומדים תורה לשמה ורזין דאורייתא איתחדש מפומיתו כדאיתא בהקדמת זוהר הקדוש הובא לעיל. ועל זה אמרו לא הכל בקימה והוא ברוממות ולא הכל בהשתחוי' אלא מלכים מאן מלכי רבנן בקומה שרים בהשתחויה. ושמעתי מהרב הצדיק מ' אברהם זצ"ל לפרש דברי הגמ' דב"ב. שאמר רבה בב"ח ששמע בת קול אוי לי כי נשבעתי ועכשיו שנשבעתי מי מיפר ב' דלכאורה הי' לו לומר מי מתיר בי. אך ההפרש שבין הפרת הבעל להתרת חכם דחכם מבקש פתח חרטה ומבקש טעם להתרתו ובעל מיפר בלי טעם רק שאינו חפץ בנדרו והנה יש ת"ח וצדיקים שיוכלו להמליץ ולבקש זכות אבל מי מיפר בי מי יתן ויהי' צדיק כמשה רבינו שנקרא איש האלקים בעלה דמטרוניתא שיוכל להפר לי:

טו:

ובש"ס דברכות ל"ה דריש רשב"י אפשר אדם חורש בשעת חרישה זורע וקוצר ודש וכו' תורה מה תהא עלי' אלא בזמן שישראל עושים רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י עצמן שנאמר ואספת דגנך. והדברים תמוהים איך אפשר דקרא דואספת דגנך קאי על אין עושין רצונו והלא בקרא כתיב והי' אם שמוע תשמעו אל מצותי וגומר ואספת דגנך. וכבר העירו ע"ז המפורשים גם דברי רשב"י צריכים להבינם דיכול לחרוש וליזרע ולקבוע עתים לתורה. אמנם כונת הגמ' כאן בעושין רצונו של מקום כמו צדיק גמור שהוא גוזר והקב"ה מקיים ועושה רצון הקב"ה כי ע"י, רצון ה' יהי' לטובה ות"ח כזה צריך שיהי' פנוי מכל עסקים ועוסק בתורה, ובת"ח בזה כתיב ועמדו זרים ורעו צאנכם. אמנם באיש שמקיים כל מצות ד' אך אין תורתו אומנתו ומתפלל לד' והוא יענהו אך אין בכחו לגזור ולעשות רצון המקום ב"ה, אצלו כתיב ואספת דגנך. ובזה מיושב קו' תוס' שם ד"ה כאן ואולי כונו תוס' קצת לדברינו. וכבר ביארנו דבזכות ת"ח כזה העולם קיים כדכתיב וצדיק יסוד עולם ושפיר שאל רשב"י דאם כל אדם יחרוש ויזרע ויקצור תורה מה תהא עלי' אנה ימצא צדיק שבכחו להרבות שפע התורה אשר בכח שפע זו העולם קיים כאמור:

טז וזה כונת דברי המדרש שהצגנו בפתח דברינו דר' חנינא בר פפא אמר אותו היום שהושלך משה רבינו ליאור כ"א בניסן הי' ומלאכי השרת אמרו מי שעתיד לומר שירה על הים ביום זה ילקה במים. ולא ניחא זאת לר"א ב"ח כי מה שקיבל משה רבינו התורה מהר סיני ונתנה לישראל ונשמתו ע"ה תתנוסס בכל דור ודור להגדיל תורה ולהאדירה גבוה ונעלה ממה שאמר משה רבינו ע"ה שירה על הים. על כן דרש והוכיח שאותו היום ו' בסיון הי' וזכות הגדול אשר קבל התורה והחכמה מהקב"ה והשקה את ישראל עמדה לפניו להצילו ממים אשר הושלך אל תוכם:

דברי חז"ל המובאים למעלה לי לעינים להוציא ספרי לאור עולם אולי אזכה שהחרדים על דבר ד' ודורשי תושי' יקראו בספרי ויעיינו בהסוגיות שהובאו בספרי וגם המורים בעם ד' אם ימצאו בספרי דברים כנים יתענגו על טובו ואם יעלה בלבם לסתור דברי כי אז כפלים לתושי' כי אהי' גורם להגדיל תורה ולהאדירה סלסלי' ותרוממך כתיב בין כך ובין כך אבנה גם אנכי לזכות נפשי ולהרימה ולהתנערה מעפר כמה דמתנערה תרנגולתא מעפרה בזכות התורה הקדושה. והנה בחיו"ד ח"ר הוצאתי לאור התשובות עד הלכות רבית ובספרי זה העתקתי תשובות מן הלכות רבית נדה מקואות דיני קדשים ותרומות בכור ומעשרות ואבלות. וידוע שדיני טומאה וטהרה הם מקצוע גדול בתורתנו הקדושה וחז"ל אמרו ביומא כ"ג ללמדך שקשה עליהם טהרת כלים כי קדושה וטהרה נוגעות בנפש המשכלת. וכ"כ רש"י פ' כי תצא שהמחטיא את האדם קשה מן ההורגו. כן אחלי לד' שיסייענו לטהר נפשי בזכות התורה הקדושה. וכפי פרושות לאבינו שבשמים אשר עזרני עד כה לגמור הדפסת ספרי על חלק א"ח ויו"ד כן תעזרני רחום וחנון להוציא לאור חלקי התשובות לאבן העזר וגם לח"מ כי רבים המה, הושע נא לעבדך המתפלל לפניך:

תוכן העניינים

שות בית יצחק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה