שות בית יצחק· רבי יצחק יהודה שמלקיש
יו"ד ח"א · סימן כ
(חסר עמוד):
צ"ל דס"ל לסוגיא דחולין ס"ח כשיטת רש"י בנדה דיש שליא בלא ולד רק דרוב שליות יש בהן ולד וקשי' אמאי שליא שיצתה מקצתה אסורה הלא הו"ל ס"ס כקו' תוס' על רש"י בנדה וצ"ל דיש ס"ס להחמיר שמא יצא ראש ושמא יצא רוב ומזה הוכיח בגמ' דראש הוה כילוד. והנה התוס' חולין ס"ח ובכורות מ"ו הקשו לשמואל דאין הראש פוטר בנפלים משליא שיצתה מקצתה ויש לישב דשמואל יסבור דאין שליא כלל בלא ולד ול"ה ס"ס להקל ומ"ה אסור מספק שמא יצא רוב כפירש"י בב"ק וסוגיא דחולין ס"ח ס"ל דרק רוב שליות בולד וצריך ס"ס להחמיר כנ"ל, ומעתה דיש מחלוקת בזה מיושב קושיתי הנ"ל לשיטת רש"י מחולין ע"ז דסוגיא דחולין ע"ז ס"ל דאין שליא כלל בלא ולד. ומ"ה אף בלא חזינין דנמצא ולד בשליא אסור ורש"י בנדה כתב דרוב שליות יש להם ולד כסוגיא דחולין ס"ח דס"ל הכי כמ"ש לעיל דאל"כ קשה קו' מהר"ם. ולפ"ז דברי תוס' בנדה הכי מתפרשים דאם נאמר כרש"י דרוב שליות יש להם ולד ונאמר דאין הראש פוטר בנפלים אף בבהמה א"כ איכא ס"ס או רוב להקל ולהחמיר ליכא ס"ס אין איסור בשליא שיצתה מקצתה רק כשנמצא ולד בתוך השליא אבל סוגיא דחולין ע"ז לא קאי הכי כיון דסוגיות חלוקות ודוק. (וע' בספר קנאת סופרים להגאון מהרש"ק דף נ"א ע"ב מה שכ' בישוב קושיתי). שוב מצאתי בישי"ע סי' י"ד שכ' לישב קו' מהר"ם על דרך שכתבתי לעיל:
ב ודע דמקושיות הגמ' הנ"ל מכדי אין שליא בלא ולד למ"ל קרא קשה על הרמב"ם דס"ל ספיקא דאורייתא מהתורה לקולא א"כ כיון דשליא שיצאה מקצתה לא אסור רק מספק שמא יצא רוב מדאורייתא מותר ולא הי' לגמ' להקשות למ"ל קרא רק אדרבה אמאי אסרה תורה ואי התורה אסרה כאן מספק ל"ק למ"ל קרא דאצטריך שספק כאן אסור מדאורייתא. ואי דיש כאן חזקה שאינו זבוח וגם הר"מ יודה דאם יצא רובא ל"מ שחיטת אם ועדיין בחזקת שאינו זבוח עומד הרי יש חזקת מעוברת כנגד זה דעדיין עומד בחזקתו הראשונה שלא נולד. ולפמש"ל דיש ס"ס להחמיר שמא יצא רובא ושמא יצא ראשו מיושב קו' הנ"ל דס"ס להחמיר ודאי אסור מן התורה אף להרמב"ם ושפיר מקשה למ"ל קרא:
ג והנה מהרש"א הקשה בחולין ס"ח תד"ה סיפא מאי קמ"ל לפי מה דמיבעי בנחתך אין מצטרף לרוב אמאי שליא שיצאה מקצתה אסורה שמא יצא רוב כיון דהולד נמוק הו"ל כנחתך ואף אם יצא רוב מותר מה שבפנים וצ"ל דנימוק עדיף מנחתך ולא נודע הסברא ונ"ל מכאן ראי' למה שכתבתי לעיל סי' י"ב אות ד' דדבר לח מיקרי חיבור דלא כמ"ש בחו"ד סי' צ"א ס"ק ו' וצ"ב ס"ק כ' דדבר לח לא מיקרי חיבור ועיי"ש שהבאתי ראי' מנזיר דף נ' ומרמב"ם פ"ד מטומאת מת דעכ"פ בחלב שהוא סמוך ועב הוה חיבור ומה"ט חלב שלם והתיכו טמא ול"ה כנחלק שכ' תוס' נזיר שם עיי"ש שהארכתי קצת בפרט זה ומה"ט בשליא שיצאה מקצתה ויצא רוב הולד אף שנימוק הולד כיון שהוא סמוך ועב ל"ה כנחתך אבר אבר. וזה ראיה ברורה לדינא. ובפליתי סי' י"ד ס"ק כ' האריך בישוב קו' מהרש"א ולפענ"ד התירוץ נכון מאוד:
ד ובפליתי שם כ' לישב קו' מהר"ם שהובא לעיל דאיך מייתי בגמ' משליא שיצאה מקצתה להוכיח דיצא ראשו כילוד דילמא הטעם דחיישינין שיצא רוב וכ' דגמ' הוכיח דמיירי שיצא מיעוט דהרי לרב האבר אסור וא"כ בשליא שיצאה מקצת ולד הרי נתערב ואסור הכל מכח תערובת וצ"ל שיצא מיעוט ובטל ברוב וע"כ מיירי שיצא מיעוט ואין להסתפק רק שמא יצא ראשו. עכ"ד וצ"ע דהרי לרב קיימינן ורב ס"ל מב"מ ל"ב ועוד בלח בלח גם לדידן לא בטל ברוב מדרבנן. וע"כ מיירי שנחתך תיכף כשיצא ולא נתערב כלל: ה' ובהך סוגיא דחולין דף ס"ח ע"ב יש לי עיון בתוס' ד"ה יכול אף זה כן שהקשו למ"ל קרא דחטאת דכתיב פנימה שלא יצאה חוץ למחיצתו הא יצאה בת שריפה ל"ל הא מקרא דבשר בשדה נפקא וי"ל דס"ד למילף ממעשר שני ובכורים דשרי. וקשי' לפמ"ש תוס' ב"מ נ"ג ע"ב סוף ד"ה לא פלוג דדוקא זבחים שעושין מהם עבודות כיון שנדחו אין חוזר ונראין אבל מעשר או בשר זבח לאחר עבודה או שירי מנחה חוזרין ונראין א"כ קרא דחטאת דכתיב פנימה הרי קאי בדם כדכתיב הן לא הובא את דמה בקודש פנימה ודרשינין בזבחים דף ק"א שמא חוץ למחיצתה יצאת ולמ"ל קרא כקו' תוס' ואין לומר דס"ד למילף ממעשר ובכורים דשרי בחזר למחיצתו דבמעשר ובכורים ל"ש דיחוי משא"כ בדם. ואיך אפשר למילף מבכורים. ונ"ל לתרץ דבפסחים פ"ב דרשינן מקרא דפנימה לבשר היוצא וצ"ע מנ"ל לגמרא דקאי אבשר ולא אדם דמיירי בקרא והתוספות זבחים פ"ב ד"ה כיון שיצא בשר הקשו על רש"י שכ' דדם היוצא ילפינין מפנימה והקשו תוס' מפסחים דדרשינין מפנימה לבשר היוצא להנ"ל ניחא דקרא לדם אי אפשר לאוקמי דנפקא לן מבשר בשדה. ול"ש תירץ תוס' דא"א למילף מבכורים דבדם שייך דיחוי. ומ"ה דריש לבשר זבח דבזה ל"ש דיחוי דא"צ עבודה. וס"ד למילף מבכורים. ורש"י בזבחים קאי למה דס"ל לרב אשי זבחים ל"ד כל שבידו ל"ה דיחוי וס"ד דאף דם ילפינין מבכורים כיון שבידו להכניסו ולכן באמת קרא קאי אדם ואף בנראה ונדחה חוזר ונראה וע' תוס' סוכה ל"ג וזה הערה יקרה וע' מ"ש בספרי לא"ח סי' א' בשולי המכתב:
ו' עוד צע"ק בענין זה במה שכ' תוס' חולין, ע' ע"ב ד"ה קלוט במעי קלוטה במה שהקשו דלריה"ג ודאי ס"ל כר"ש ובאמת קלוט במעי קלוטה אסור ותירצו, א"נ הכא איירי בראשו ורובו דומה לאמו דאפי' ר"ש מודה דשרי ולמ"ל לתרץ ראשו ורובו דומה לאמו דהרי ר"ש בעי ראשו ורובו משום דס"ל לענין בכורה נמי בעי ראשו ורובו וריה"ג ס"ל בכורות ה' ע"ב דאפי' מקצת סימנים דומה לאמו חייב בבכורה וה"ה לענין איסור אף אם סובר דקלוט שנולד מפרה אסור מ"מ במקצת דומה לאמו מתיר ולמ"ל לתוס' לומר ראשו ורובו וכן צ"ע בתוס' בכורות ו' ד"ה ור"ש ושמא נקטו ראשו ורובו אליבא דר"ש אבל לריה"ג באמת ל"ב ראשו ורובו ודוק: