אור ברסלב

שות בית יחזקאל· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן סד

סימן סג

ב"ה ר"ח אייר תרס"ו פלונסק. לכ' י"נ הרב המאוה"ג חמדת ישרון מ' מיכאל הכהן נ"י רב בק' פולדא במדינת העססין:

מי האמין לשמועתינו לא טובה כי באה ביקרת מכתבו אלי איך נועצו לב יחדו להפר ברית ויבקשו לשלוח יד בא' מעיקרי דתוה"ק לבטל המציצה במצות מילה, ויבנו למו תרבות על קו תוהו ואדני. בוהו וקורי עכביש להם יארוגו, ויחזו להם משאת שוא ומדוחים בעלילות שקרים אשר בדו מלבם לאמור כי הרבנים הגדולים ברוסיא מסכימים לדעתם לבטל מצות מציצה וכי יש די בדחיקת הספוג בלבד על מקום המילה תחת המציצה בפה, והוא שקר מוחלט והיה לא תהיה כזאת בישראל, דהלא נודע אשר אנחנו מוכרחים לעשות מציצה בפה דוקא כאשר כבר העלה בשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' רנ"ח באורך בראי' ברורות מש"ס ופוסקים שהמציצה לאו דוקא משום סכנה בלבד, אלא אף משום מצוה מהלכה למשה מסיני היא, ומציצה שייך לגוף המצוה, ומצוה דאורייתא היא, וכ"כ באורך בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' רמ"ד. ובקונט' זכרון מרדכי בענין מציצה שנדפס בסו"ס מלבושי יו"ט,. ובקונ' מציצה מהגאבד"ק ראגנדארף, ובשו"ת בנין ציון ח"א סי' כ"ג, כ"ד, פ"ח, ובס' שבולי דוד יו"ד סי' רס"ג והביאו שם ראיות מכל הראשונים ומרש"י שבת דקל"ד ד"ה תרתי מפסוק גם את בדם בריתך:

ומדברי הרי"ף, והרא"ש, וחי' הר"ן, והלכות גדולות, וסמ"ג, והרמב"ם ביד החזקה, ובמורה סופמ"ט, ואשכול להראב"ד, וכל בו סי' ע"ג, ורבינו ירוחם ותניא רבתי סי' צ"ו, וטור וב"י ולבוש סי' רס"ו, ומאוה"ת פ' תזריע ועוד מאחרונים שסברו כולם שהמציצה שייך לגוף המצוה, וכן הביאו שצריך להיות דוקא בפה מתניא, ושבולי לקט הח', ואבודרהם ה' ברכות שער ט', וקיצר של"ה, ומהרי"ל וטו"ז או"ת סי' תקפ"ה, והק' הר"מ קארדווארי והאר"י בלקוטי תורה לך, ובשו"ת שערי צדק, ובס' ברית אבות, ואות ברית, ובשו"ת כ"ס חיו"ד סי' קנ"ד, ועי' בשו"ת דברי מלכיאל ח"ד סי' פ"ז, ובס' אגודות אזוב מדברי שבת קל"ג, וכן מביאין משו"ת בית יצחק חיו"ד סי' צ"ח ואינו ת"י, ובס' שערי אורה שער ה', והביאו ראי' מפורשת מתיקוני זוה"ק תיקון י"ת ול"ז, וע' בשומר ציון מ' צ"ה, ובשו"ת בן יהודה סי' ק"א ובש"ס בזה, והמהר"ם שיק שם מביא כן גם בשם בעל שערי תורה שהמציצה הללמ"מ, וסיים דמוטב למוהל שלא יקבל עליו מצות מילה משימול ולא ימצוץ, וכן הובא שם עדות גדולי הפראפעסירין דהמציצה טובה ורפואה לתינוק, וכן הביא בסוף ק' זכרון מרדכי ממאמר בענין המציצה מאת הרה"ח מ' נפתלי מכונה ד"ר קליין מפאריז אשר אחר אספו דעת הרופאים בזה מדור דור הראה לדעת כי המציצה היא טובה ורצויה גם מצד הרפואה וכל העומד מנגד אינו אלא טועה עכ"ל, ובס' המאסף ח"ב סי' קפ"א כ' הרב הרופא המומחה הנ"ל דרק המציצה בפה משובחת וסיים ובספרי הנדפס בברלין בלשון צרפת על המילה הראיתי שכל המתנגדים נגד המציצה בפה לא הבינו את תוכן הענין וכמה חללים הפילו ע"י משוגתם עכ"ל, ובמאסף ח"ג סי' ס"ב. קי"א מובא בשמו דכל מה שעלה במחשבת הרופאים נגד המציצה טעות גמיר הוא, ובסי' צ' מביא כן בשם הרופא ד"ר יצחק דעמבא מפ"ב, ובס' כורת הברית סי' רס"ד ליד"נ הגאון מ' אליהו פוסק שי' אבד"ק אולניפאל, ובח' נחל כרית האריך לברר דהחיוב הוא רק מציצה בפה, ומביא מכמה רופאים שהעידו דמלבד שאין במציצה סכנה עוד הוא היותר נכון ומוכשר גם לעצור הדם ולרפאות הפצע, וע' ברופא הילדים ושומר הברית להרופא ר' יהודה דודזאהן, וראיתי בשו"ת מתת ידו מהד"ת סי' י"א שכ' והמעיין בשו"ת משיב נפש מהרה"ג ד"ר סטרהיי ח"ב ה' מילה האריך בראיות מש"ס וראשונים להוכיח שהמציצה היא דוקא בפה וכן עפ"י הווקטוריע היא דוקא בפה ושהיא מעקרי מצות' מילה, יבואר לך איך שטועים מתפלספים דזמנינו עכ"ל:

ובס' לב עברי ח"ב בקונ' מערכות ישראל הרעיש נגד הרשעים הללו ששלחו יד להעביר המציצה בפה ומביא שם גס המקובלים הגאונים ר"מ זכות והגור ארי' הק' ז"ל, ומספר שם גופא דעובדא מה שהי' לפני הגה"ק בעל ח"ס ז"ל בענין זה מהנז' בשו"ת יד אלעזר סימן נ"ה, וע' בשו"ת בנין ציון שם מה שמביא מזקני ההפלאה (כתובות ד"ה ע"ב) שכאשר ציוה הקב"ה בהר סיני וביום השמיני ימול כבר כיון להמציצה שתהא הכרחית בעסק המילה ע"ש, ובדברי מלכיאל שם, וע' בס' תורה מציון ש' ד' ת"ד סי' א' נדפס בזה קונט' ומברר הלכה דמלבד זאת דהמציצה הוא מצוה בפ"ע כדעת כל הפוסקים, עוד אין בכח כל הרופאים שבעולם לבטלה משום דהוי ספק נפשות, וכיון דחז"ל אמרו דבהעדר המציצה הוי סכנה אין שייך עוד בזה נאמנות הרופאים, דדוקא נגד איסורים נאמנים לפעמים הרופאים אבל לא כנגד ספק נפשות ופק"נ, וע"ש בתורה מציון שנה ה' ח"ב סימן א':

ואשר דרש ממני, כ"ת חי"ד בנידן השפופרת כלי זכוכית אם מותר למצוץ בזה, האמת אגיד כי עוד בשנת תרנ"ז הדרשתי להגיד דעתי בזה מאת רב א' מעיר לודו באנגליא, וכן מהחכם אלכסנדר טערטיס מלונדון, וכן מר' דובער רב לעדת סיבלק בנויהק, ולא השיבותים כלל, כי לא ראיתי את הכלים הללו למציצה, ובמדינתינו המציצה רק בפה כפי שמקובל בידינו מאלפי שנים, וגם אנכי ת"ל הנני מוהל זה עשרים וחמשה שנים, ומהלתי ערך אלף ושני מאות תינוקת, ותמיד במציצה בפה ומעולם לא קרה ח"ו שום אסון, ושום חולשה, ולכן לא רציתי להכניס א"ע בזה, אם כי ראיתי שנו"נ בזה בס' המאסף ת"ב סי' קמ"ט, קפ"ב, קפ"ו, ובח"ג סי' ג', מ' מ"א, ס"ו, ס"ז, ע"ט, פ"ז, פ"ט, קי"ב, קי"ג, ובח"ד סי' י"א, י"ב, י"ז, כ"ג, ל"ז, נ"ג, ס"ג, ס"ת, ע"ח, צ"א, צ"ו, ק"ת, קט"ו, קכ"ב, ובח"ו סי' ס"ב, ס"ו, אלו מיימינים ואלו משמאילים, עכ"ז שמתי לעטי מחסום מבלי להשיב מאומה, כי כשאני לעצמי החיוב הוא רק מציצה בפה ובמדינה שיש גזירת המלכות ועלה רוח המושל לעשות המציצה בכלי שפופרת, מה יועילו דברי, ומה לי לחות דעי, וכשם שמצוה לומר:

דבר הנשמע כו', (יבמות ס"ה ע"ב), אבל לבטל ח"ו מצות מציצה מכל וכל לית מאן דכר שמי', ואוי לאזנים שכך שומעות מה עלתה בימינו בעוה"ר, ועל כגון דא מרומז בתהלים פג), כי הנה איביך יהמיון ומשנאיך וכו' לא א' שונאיך, כי אותם שרצונם להשניא אותך כלומר להשכיח תורתך ומצותיך (כיונים בשעתם שרצו לבטל מצות מילה) נשאו ראש, אומרים שחכמת ראשם הוא יותר נשאה ורוממה מראשי ב"י הקדומים, ולבדות מלבם דרך חדש, ועל עמך יערימו סוד, (ע"ד סוד ד' וכו' ובריתו וכו'), כי אמרו שבזה הדרך החדש לכו, ואז נכחידם מגוי, מהיות גוי קדוש, ולא יזכר שם ישראל עיר, ופ"א נתועדתי בווארשא עם יד"נ הגאון מ' חיים ברלין זצ"ל אבד"ק יעליסאוועט וא' לי בין השיחים בזה"ל אני שונא חדשות, כי עושה חדשות, הוא בעל מלחמות, ע"ד חז"ל (סנהדרין דק"ט.) בדור הפלגה אחת אומרת נעלה ונעבוד ע"ז, וא' אומרת נעלה ונעשה מלחמה, וכבר פי' בצחות על המשנה ממנהג אבותיו, וחדשים מקרוב באו, קורא א"ע אריסטוקראט, והוא טעות, כי בימים מקדם מי שהי' לו ידיעה בחכמת חכמי יון אריסטו-וסוקראט, קרא א"ע בשמו הנאה לו אריסטו-קראט, אבל עכשיו שהוא ע"ה:

גמור, נאה לו השם "קריסט אקוראט", כלומר שעי"ז נעשה גוי ממש לאט לאט, והמשליך מעליו עול תורה ומצות איננו עוד בזה אריסטוקראט, ועי' שו"ת שדה יהושע סי' ס"ג, ובסו"ס דם ברית בתשו' יד"נ הגאון מ' ארי' ליב ברודא שי' אבד"ק לבוב:

וכבר אמרתי ע"ד צחות קרוב לאמת בגמ' (שבת דקל"ג ע"ב) אמר רב פפא האי אומנא דלא מייץ סכנה הוא ועברינן לי' וכו' דקשה וכי סגי בהעברה הקי"ל המזלזל בד"ס בנדוי (עדיות פ"ה) ואפי' על מנהג מנדין (פסחים דנ"ד), וע' בס' נחל אשכול שתי' דאפשר כיון דמציצה בפה ודם נפשו ש"א קצה כדאי' סוף מכות אקילי ע"ש, ומה שתי' בס' נחל כרית שם, אבל קשה יותר איך די בהעברה בעלמא כהרי הוא כהורג נפש בידים כיון דמל והביאו לידי סכנה ולא מצץ להצילו מסכנה וע' בזה בדברי מלכיאל, וחזו מאן קא מסהיד דהוי סכנה ר"פ דהוי רופא כמ"ש בשו"ת זקן אהרן סי' ס"ה מש"ס ר"ה די"ז הוי מוכסף ר"פ, ובנחל כרית הק' למה נקט ר"פ דינו אאומן הול"ל שצריך למצוץ משום סכנה וממילא מי הוא זה שיעבור ע"ז, ובקונ' זכרון מרדכי מדקדק על דברי ר"פ אמאי קרא אותו אומן ולא מוהל כמו שקורא אותו רב אשי (בשבת דקנ"ו.) אי אומנא כו' אי מוהלא, לכן י"ל עפימש"כ הפוסקים דלשון מוצץ היינו בפה דוקא והוא משורש מצץ מבנין למען תמוצי הצד"י בדגש (ישעי' ס"ו), ובפרה (פ"ט) מפני שהיא מוצצת ובטבול יום (פ"ג) למוץ את גרעינתו וכדומה כמבואר בבנין ציון ובאגודת אזוב ובמפורשי', ומתלא אומר דאין אומן בלא כלים, וכשתפם ר"פ לשון האי אומנא, היינו שהוא מקיים עכ"פ מציצה רק שהוא עושה זאת בכלי כלשון אומן שהוא עם כלים, ועי' רש"י מכות דט"ז האי מאן דשתי מיא בקרנא דאומנא וז"ל מקיזי דם בקרן במציצה, אבל לא מייץ, היינו שאינו עושה המציצה בפה, כלשון מייץ אז רק מעברינן לי', כיון דעכ"פ עשה המציצה כאומן בכליו ומיושב כל הקושי', ובזה נ"ל מכיון דברי רבינו נתן בעל הערוך שכ' בערך אומן וז"ל וכן אומן המוהל דלא מייץ מילה כדבעי לה כדאמרינן בשבת א"ר פפא האי אומנא דלא מייץ סכנה ע"כ, והוסיף רבינו נתן שתי תיבות כדבעי לה, מה דליתא במימרא דר"פ, וכונתו כנ"ל דהי' מציצה עכ"פ בכלי והוא לא כדבעי לה, לכן רק מעברינן לי' והבן:

אבל מי שאינו עושה המציצה כלל באומרו שהוא ירא דהמציצה יגרום סכנה כשיטת איזהו רופאים ורשעי עמינו, עליהם נא' הפיוט שחיבר רבינו אברהם ב"ר יצחק הכהן לומר בברית מילה הרחמן הוא יברך המל בשר הערלה ופרע ומצץ דמי המילה איש הירא ורך הלבב עבודתו פסולה ואם שלש אלה לא יעשה לה שדקדק בס' נ"כ דהול"ל ואם שלש אלה לא עשה לה, כן הלא בדיעבד אם לא מצץ אינו מעכב ואיך א' עבודתו פסולה, אכן לדברינו י"ל דקאי על איש הירא כזה שירא למצוץ כדעת תוה"ק, ועפ"י דעת הפוסקים הנ"ל דאם לא יעשה המציצה אז לא יקבל עליו מצות מילה כלל, וכמש"כ במהר"ם שיק דהמעיז ומרים יד בדבר המפורש בש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים, שחיוב יש למצוץ, והם חכמים בעיניהם יותר מחז"ל וכל הפוסקים ולבטל דברי הש"ס ופוסקים מפני הבל פיהם של מקצת רופאי זמנינו. ואין זה אלא רמיות רוחא הוא דנקוטא להו וקלות דעתם להרוס ולבטל דברי חז"ל ופורצי פרץ ולזאת יקרא שמה פרץ עזה, וע' בס' דרך פקודיך מ"ע ב' חלק הדיבור אות י"ט דבכל מצות התורה האפיקורסים דינם כמומרים לכל התורה וכו' אפיקורס מיקרי כשאינו מאמין אפי' אות א' מדברי חז"ל וכו' ג"כ בנידן דידן האפיקורס שמל צריך לחזור ולהטיף ממנו דם בריח, הנה תדע הקורא הנעים בעוה"ר שכיח היזק זו בדורות הללו עקבא דמשיחא גמר הבירור אשר אינן נפישין מינן וקיימו עלן בכלי חמס כי כסלא לאוגיא והם קמו לרישי עמא ומרבית העם נושאי' להם פנים ומכבדים אותם בכבודא דמצוה זו, ואין איש שם על לב שמעשיהם במצוה זו כמעשה קוף בעלמא וגרע ביותר ע"כ הנמולים על ידם ח"ו גדולים בעון בני בלי שם כי אינם חתומים בטבעת המלך וכו' ע"ש, וזה איש הירא לקיים דברי חז"ל עבודתו פסולה, וזה אם שלש אלה לא יעשה לה, אין ליתן לו למול את הבן כנ"ל:

ואל כ"ת וכל העומדים בעזרתו לשרת בקודש, לקנאות קנאת ד' צבאות, אען ואומר חזקו ואמצו אל ירך לבבכם ולא תגורו מפני אי"ש (ר"ת אפיקורס ימ"ש) ולא תסורו מן המצוה וקבלת אבותינו ימין ושמאל, הרימו מכשול מקרב עמינו וסקלו המסילה העולה בית אל, ככל אשר בכחכם ובאשר תשיג יד הנוטר כרם בית ישראל, וד' עמכם:

כ"ד ידידו:

תוכן העניינים

שות בית יחזקאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה