שות בית יחזקאל· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן
סימן סג
ב"ה י' סיון תרס"ד פלונסק. לכ' י"נ ש"ב הרה"ג מ' אליעזר צבי ציגלמאן נ"י בק' פיאסק:
מכתבך קבלתי כו' וע"ד הרמב"ם ז"ל שהשמיט הא דר' אמי (פסחים ח' ע"ב) דכל אדם שאין לו קרקע אין עולה לרגל וכבר דיברו מזה חו"ז בס' מעון הברכות ד"ו ע"ב, ובצל"ח ובשו"ת נוב"י מה"ת חאו"ח סי' צ"ד, וכבר כתבתי בזה בס' דגן שמים פסחים שם בחי' הצל"ח דרב חולק על ר' אמי, ולכאור' יש ראי' דרב חולק מהא דהק' האחרונים (בברכות ד"כ.) על קושי' הגמ' ולגמר מיניה הא י"ל שאני פסח דנדחה מפני כבוד הבריות משום דאי בעי מפקיר נכסי' ופטור מק"פ כמש"כ בתוס' שם דאין ללמוד מנזיר דאיתא בשאלה, אכן לרב ניחא, דשם קאי אליבא דרב דא' המוציא כלאים בבגדו, ורב ל"ל דר"א וגם בפסח חייב אף דל"ל קרקע, אך הרמב"ם לא מביא כלל קוש' הגמ' ולגמר מיניה ולא התי' דשוא"ת, וכבר עמדו בזה המפורשי' ק והארכתי בזה במק"א:
ועתה נ"ל דהטורי אבן (חגיגה ב') הק' אמאי עבד משוחרר חייב בראיה והא א"ר אמי שאין לו קרקע כו' ועבדים לא נטלו חלק בארץ, ולמ"ל שיהי' להם קרקע בא"י אלא שדה מקנה החוזרת ביובל וא"כ לר"ל (גיטין דמ"ח) דהמוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג מביא וא"ק דקנין פירות לאו כקה"ג דמי כו' א"כ ה"נ לא קרינן בי' ארצך ע"ש ולענ"ד לישב דאיתא ברשב"ם (ב"ב דקל"ו) בהא דאר"ל מביא וא"ק וז"ל דלהכי מביא משום דכ' אשר תביא מארצך דארצך קרינא בי', והק' בתוס' דאי קרינן בי' מארצך ומשום קנין פירות אמאי אינו קורא וליהוי נמי קורא על האדמה אשר נתת לי, וראיתי בקצה"ח סי' רצ"ז שתי' לפימש"כ הר' אביגדור כ"ץ הובא בשו"ת הרא"ש כלל ל"ה ואותה ששנינו אין אדם יוצא י"ת ביו"ט ראשון בלולבו של חבירו אע"ג דיהיב ליה בפירוש הנאת שימושו דהיינו נטילתו לצאת בו לא נפיק בי' עד: דמקני לי' קניית הגוף לשעה לכל הפחות, התם ה"ט דכ' לכם משלכם דקנין הגוף סגי ולא בהנאת שימוש לחוד, וא"ת הלא מתעמ"ל ק"פ בעלמא קרי לה בפ' י"נ ונפיק בי', י"ל דלהכי קרי לי' ק"פ שאינו יכול לאכול אבל מיהא קה"ג לשעה מקרי ובהכי סגי דולקחתם לכם משלכם משעת לקיחה קפיד רחמנא שיהי' משלו והא איכא כו' ע"ש, ולפ"ז ניח' דכיון דביובל קה"ג לשעה הוי וכמ"ש דרשאי לחפור עד היובל אלא לפי שאינו קנין עולם קרי לי' ק"פ וא"כ מביא, דכיון דכ' אשר תביא מארצך וסגי בזה שהי' בשעת הבאה שלו ממש כמו באתרוג דקרינן בקה"ג לשעה ולקחתם לכם משלכם, ואינו קורא על האדמה אשר נתת. לי כיון דקנוי קנין עולם לא הוי אלא ק"פ לא מצי אמר על האדמה וכו' כיון דהאדמה השתא אינו שלו אלא לשעה לא הוי אלא ק"פ ע"ש, וא"כ גם בהא דר' אמי דיליף מלא יחמוד איש את ארצך כו' שפיר קרינן בעבד ארצך, כיון דהוי קה"ג לשעה, אף בזמן שהיובל נוהג דהא רשאי לתפור עד היובל:
אכן הרא"ש (בסוכה דמ"א) כ' דמעמ"ל צריך שיתנהו לו במתנה גמורה ע"מ שיחזור ואחר שיצא בו צריך לחזור וליתנו לו במתנה בשעת חזרה, אבל אם א' לו יהא במתנה עד שתצא בו ואח"כ יהי' שלי כבתחלה לא יצא דהוי כמו שאול, ותדע מדא' לקמן לא ליקני אינש לולבא לינוקא כו' דמיקני קני אקנויי לא מקני ואם א"צ לחזור במתנה נהי דקטן לאו בר אקנויי הוא ליקני לי' עד שיצא בו ולחזור ממילא, וכ"כ הריטב"א (קידושין ד"ו) מתעמ"ל הקנאה גמורה היא וממון שלו וכשמחזירה לו הקנאה גמורה בעי כשאר הקנאות דעלמא, וכן הוכיח האבני מלואים סי' כ"ת בדעת התוס', ועי' שעה"מ פ"ג מזכי' ה"ו, ובשו"ת חמדת שלמה סי' י"ד ובשו"ת כ"ס חאו"ח סי' קכ"ה, ובשו"ת שו"מ מה"ב ח"א סי' נ"ז, ובשו"ת נפש חיה חאו"ת סי' מ"ב, ובחתנ"ס דקכ"ג, ומש"כ הקצה"ח סי' רמ"א שלא מצא רב שיחלוק על הרא"ש רק את הרבינו אביגדור כ"ץ דסובר מתעמ"ל אינו אלא לשעה, וכ"כ בס' ייטב פנים לשה"ג מ' דורש טוב אות כ"ב דדעת הר"א כ"ץ יחידאה הוא ולא קיי"ל כוותי' כמבואר בסי' תרנ"ח, ועי' בשעה"מ פ"ה מאישות הכ"ג שנסתפק במי שהלוה על אתרוג אי אמרי' כיון דב"ח קונה משכון השיב לכם והניח בצ"ע, אכן הדבר מבואר בהרשב"א ב"ק דקי"ד הובא בב"י חו"מ שנ"ג, בשם הראב"ד דאף דיאוש וש"ר קנה בדמים מיהו בעי לאהדורי, והרשב"א השיג דמשמע דקנה קה"ג, והביא ראי' מהא דר"ה כי זבניתו אסא ומאי אהני הא מ"מ לא מקני קנין הגוף ואינו אלא כעין משכון דבדמים בעי לאהדורי ואנן בעינן יום ראשון לכם ע"ש, הרי מבואר דמשכון לא מקרי לכם, ע"ש בהגהות מהרי"ש ובשו"ת דברי שאול סי' נ"ד, וע' בשעה"מ פ"ב מה' גניבה, ובשו"ת כ"ס או"ח סי' קכ"ג, והנה ענין משכון וכן ביאוש וש"ר אם נימא כשיטת הראב"ד הוי ג"כ כקנין לשעה, ולא מהני כשיטת הראשוני' הנ"ל, וע' כסברא זו בתוס' (ב"ק דמ"ט ע"ב) ד"ה משכונו כיון שהי' יכול לפדותו הישראל ולסלקו בדמים, וכן מבואר כסברא זו בשו"ת הרמב"ן המיוחסת סי' פ"ה, ובתשוב' מיימוני לס' נזיקין סי' י"א, ובשו"ת מהר"ם סי' ר"ך מביאו במרדכי סנהדרין סי' תרפ"א פ"ק, וזה סברת הר"ן שבועות דל"ח בדין משכון לא מקרי הילך ועי' בסמ"ע סי' פ"ז סק"ט, ובמח"א ה' זכיי' מהפקר סי' ט' ובקצה"ח סי' כ"ה סק"ח, ובטו"ז או"ח סי' תמ"ג סק"ד, וע' (ע"ז דע"ה ע"ב) משכנתא מאי, וע' מרדכי ב"מ אות רס"ב, וע' (כתובות דנ"ט ע"ב) שדה זו שמשכנתי ואכמ"ל: ולפי"ז שפיר השמיט הרמב"ם הא דר"א, כי בודאי גם הרמב"ם סובר כשיטת הראשונים דמתעמ"ל הוי קנין גמור, ולא קנין לשעה, וכשיטת התוס' ב"ב דקל"ו דכיון דאינו קורא לא קרינן בי' מארצך כיון דק"פ לאו כקה"ג דמי, ול"ל סברת ר"א כ"ץ, וכיון דהרמב"ם פוסק (פ"ד מה' ביכורים ה"ו) כר"ל דק"פ לכקהג"ד, ועכ"ז חזינן במשנה דחגיגה דעבד משוחרר חייב בראיה אף דאין לו קרקע א"ו דלא כר' אמי, ועיין בס' דובר שלום אות שצ"ד:
ובדבר הגמ' פסחים (דקט"ז.) פתח ואמר עבדים היינו, וכ' שם הרשב"ם פתח ואמר לאחר שאילת הבן ומק' הא אמר פטרתן מלומר מה נשתנה, ועי' בכונת הרשב"ם בס' שם אפרים פ' ויחי, ובס' מקום שמואל פסחים, ובס' עדן בגן דכ"ו, ולענ"ד בהקדם מש"כ בס' ברכת אברהם פסחים שם מהגה"ק ר' אבושל מפ"פדמיין וז"ל פי' הרשב"ם לאחר שאילת, הבן והוא תמוה, אבל הוא ע"ס שהיה כתוב לאשה, שאמר כן לאשתו, וטעה המעתיק שהוא ר"ת לאחר שאילת הבן עכ"ל, והנה זה דוחק דאם הי' כתוב לאשה בלא ר"ת איך עשה המעתיק מזה ר"ת, לאחר שאילת הבן לכן י"ל עפ"י ד"ק בהקדם מה שהק' המפורשים על כל ענין דרב נחמן ודרו עבדיה, דלמה פטר העבד עם תשובתו דבעי לאודויי ולשבוחי מלומר מה נשתנה, וכבר האריכו בהגש"פ אמת ליעקב וחסד לאברהם, ובהגש"פ מלבי"ם, ושבחא דמרא, ובדרושים בס' חיי אריה, ובס' תולדות נח ח"ב, לכן י"ל דקאי הא דר"נ אהא דלעיל:
דקאמר הגמ' ת"ר חכם בנו שואלו ואם. אינו חכם אשתו שואלתו ואם לאו הוא. שואל לעצמו וכו', הרי מבואר דהא דהבן שואל דוקא אם הוא חכם ובר דעת, אבל באם אינו חכם הוא שואל לעצמו, ע"ז:
מביא הא דר"נ דבחן את חכמתו של עבדו דרו, אם די שהעבד ישאל אותו או אם הוא מחויב לשאול את עצמו, ע"ד הבחינה בקטן אם יודע למי מברכין, כן שאל את העבד עבדא דמפיק ליה מריה לחירות ויהיב ליה כספא ודהבא מאי בעי למימר, א"ל בעי לאודויי ולשבוחי, וכיון דידע והבן דרו ענין ההודאה והשבח עבור טובות מריה מזה ראה ר"נ שהוא חכם ואין מהצורך לר"נ שישאל את עצמו רק שהעבד ישאל אותו כדין חכם בנו שואלו, ולכן אמר ר"נ פטרתן מלומר מה נשתנה היינו מלומר בעצמו נפטר ר"נ, רק דהעבד ישאל מה נשתנה, אבל ר"נ עצמו פטור מלשאול רק פתח ואמר עבדים היינו אחר שאילת העבד כקושי' המפורשי' דבאמת אין טעם שיפטור ממה נשתנה אחר דברי תשובת העבד כנ"ל וא"כ משמע שהיה כתוב ברשב"ם לאש"ה בר"ח, והכונה הי' לאתר שאילת העבד, וטעה המעתיק וכ' לאחר שאילת הבן, ומעתה אין חידוש כ"כ על טעות המעתיק כיון דהי' כתוב באמת בר"ח לאש"ה וטעה רק בכונת הראשי תיבות, שוב ראיתי בס' דקדוקי סופרים פסחים שמביא מש"ס ישן הגרסא דליתא שם תיבות אלו, א"ל פטרתן מלומר מה נשתנה, גם הובא שם מכת"י הגרסא ברשב"ם לאחר שאילת העבד, והוא כדברינו חלי"ש, עתה ראיתי בספרו עזר אליעזר פ' בא בזה:
ש"ב ידידו: