שות בית יחזקאל· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן
סימן סב
ב"ה א"ח דפסח תרס"ט פלונסק. לכ' י"נ ש"ב הרה"ג איש אשכולות מ' אברהם סג"ל אטינגא שי' ר"מ בדוקלא:
אשר הציע לפני קושיות העולם לדברי האר"י ז"ל [הובא בבאר היטב או"ח סי' תמ"ז] דכל הנזהר ממשהו חמץ לא יחטא כל השנה, א"כ איך עשו העגל באותה שנה שיצאו ממצרים, הלא ביצ"מ העידה תוה"ק כי לא חמץ א"כ לא היה גם משהו כי קמי שמי' גלי' וכבר כתבתי בזה בק' צפחת השמן דף ס"ו, ועיין ייטב פנים לשה"ג מ' דורש טוב, ובס' דברי שאול חולין דף ל"ז, ובשו"ת שואל ומשיב מהד"ח סי' י"א ובס' שעב"ר בא דל"ה:
ועתה נלענ"ד דהנה הר"ן (פסחים דקט"ז ע"א) כ' מצה על שום שנגאלו שנא' ויאפו את הבצק וגו' ולא יכלו להתמהמה שאלו יכלו להתמהמה הי' מחמיצין אותו דפסח מצרים לא נוהג אלא לילה ויום, ולמחר הי' מותרין במלאכה ובחמץ ולפיכך אילו יכלו להתמהמה החמיצו עיסותיהם לצורך מחר שלא הוזהרו בבל יראה אלא מתוך שלא היה להם פנאי אפאיהו מצה וזכר לאותה גאולה נצטוו באכילת מצה עכ"ל, והקשה הצל"ח שם דאמרינן בפסחים (דף צ"ה ע"א) מה בין פסח ראשון לפסח שני פסח ראשון אסור בבל ש יראה פסח שני חמץ ומצה עמו בבית, ובדף (צ"ה ע"א) אמרינן מה בין פסח מצרים לפסח דורות וחשב כמה דברים ואי כדברי הר"ן הנ"ל הוה ליה למימר ג"כ פסח ראשון אסור בב"י ופסח מצרים חמץ ומצה עמו בבית אלא ודאי ליתא לדברי הר"ן הנ"ל וכו' ע"ש והנה לכאורה יש לתרץ דהנה העולם מקשים על הא דאמרינן שם (בדף צ"ו) אלא מעתה והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחודש הזה ה"נ זה טעון ביקור ואין אחר טעון ביקור והתניא בן בג בג אומר וכו' אמאי לא מקשה בפשיטות דא"כ הוי ליה לחושבו במתניתין בין מה בין, אלא ודאי צ"ל כשיטת התוס' (פסחים דצ"ה ע"א) בד"ה מה וז"ל בתוספתא תני נמי הראשון נשחט בנ' כיתות ואין השני נשחט בג' כיתות והכא תנא ושייר דשייר נמי ביקור ד' ימים דליתא בשני, ובתוספתא דלא קתני ביקיר דלא קוא אלא הנך שנוהגין בפסח לבדו וביקור נוהג נמי בתמיד ע"ש, וא"כ י"ל דהה"ד נמי הכא דתני ושייר, ושייר נמי חמץ ומצה עמו בבית כקושיית הצל"ח הנ"ל, אך אליבא דאמת במאי דמשני הגמ' דפסח דורות נמי טעון ביקור הדרא קושיית הצל"ח לדוכתא, וליכא למימר דשייר א"כ קשה מה שייר עוד, ועיין בס' בית יהודה פ' בא מש"כ בזה, ועיין בס' ברכת אברהם פסחים דף צ"ה ע"א בד"ה מה:
לכן י"ל דהנה בתוי"ט (פסחים פ"ט מ"ה, לזקיני מאורן של ישראל ז"ל כ' וז"ל ופסח דורות וכו' וא"ת שלשה כיתות שנשחט פסח דורות היאך אתה מוצא בשל מצרים, וראיתי ירושלמי בפרק תמיד נשחט אדתנן התם משנה ה' הפסח נשחט בשלש כיתות ר' יעקב בר אתא בשם ר' יסא ניתן כח בקולו של משה והיה קולו מהלך בכל ארץ מצרים מהלך מ' יום ומה היה אומר ממקום פלוני עד מקום פלוני כת אחת, וממקום פלוני עד מקום פלני ני כת אחת, ואל תתמה ומה אם אבק שאין דרכו להלך אתמר והיה לאבק בכל ארץ מצרים, קול שדרכו להלך לא כל שכן ע"כ, ואע"ג דלא קאמר אלא שתי כתות קיצר במובן דמהיכי תיתי כלל לומר שהיה קולו של משה מהלך כו', אלא ממה ששנינו דפסח בשלש כיתות א"כ ה"נ שלש כתות עשה משה הרי דלא כהתוספות, אלא אף בפסח מצרים היה שלש כתות עכ"ל, ותמהתי לאיזה תוספות כיון זקיני התו' יו"ט ז"ל ואיה הוא התוס' שסובר דבפסח מצרים לא היה שלש כיתות, וחפשתי ומצאתי בס' יש סדר למשנה להגאון ר' ישעי' פיק ז"ל (שנדפס מחדש במשניות ד' ווילנא) במשנה שם שכ' על דברי זקיני התוי"ט עדיין לא מצאתי היכן כתבו תוס' דבר מזה עיי"ש, ולחומר הנושא י"ל דכונתו על מש"כ (בתוס' בכורות דף ל"ט ע"א) ד"ה שיהו, וגם כאן כיון דכ' הירושלמי מהלך מ' יום, ומספר ארבעים אין משולש, ועיין בקול סופר במשנה כאן אבל זה דוחק שיהי' כונתו לתוס' הזה, אבל עכ"פ הר"ן י"ל דלא סבירא ליה בכונתו של הירושלמי על ג' כיתות, וא"כ תנא ושייר הא דבפסח מצרים לא היה ג' כיתות ושייר נמי הא דחמץ ומצה עמו בבית כקושי' הצל"ת:
אבל גם זה דוחק דנאמר דהר"ן ס"ל דבפסח מצרים לא הי' ג' כיתות דהא בתוספתא פ"ת דפסחים תניא בהדיא אלו דברים ששוה בהן פסת מצרים כו' בשלש כיתות ופסח דורות כיוצא בו עיי"ש, והיטב אשר דיבר בזה בחידושי מהרי"ם (הנדמ"ח במשניות ווילנא) דלא קיצר הירושלמי כלל אלא אמר ממקום פלוני עד מקום פלוני כת אחת וממקום וכו' כת אחת ממילא ממקום השני עד סוף הגבול היא כת שלישית שאל"כ היה לו להירושלמי לומר וממקום פלוני עד סוף הגבול כת אתת עכ"ל, ועיין באור חדש פסחים דף ס"ד ד"ה משנה הפסח נשחט בשלש כתות:
איברא דיש עוד לתרץ קושי' הצל"ח בהקדם מה שהקשה בהגהות הרש"ש במשניות מדוע שייר דפ"ד היה בו הקטרת אימורין ושפיכת דם על המזבח משא"כ פ"מ ע"ש, וא"כ י"ל דשייר נמי הא דחמץ ומצה עמו בבית ופשוט: אמנם ראיתי בצל"ח שם שתירץ קושי' הר"ן בהא דויאפו את הבצק וכו' כי לא חמץ וכו' ומדש ומאיר עינינו בדבר חדש דריה"ג דדריש דפסח מצרים חימוצו נוהג יום א' דכתי' ולא יאכל חמץ וסמיך לי' היום אין הכוונה על יום ראשון של פסת רק על ערב פסח משעת זביחה והלילה שאחריו זה קורא היום והלילה שייך ליום הקודם אבל למחר לאור בוקר של יום ראשון של פסח כבר התחיל יום חדש וכבר הותר להם אפי' אכילת חמץ וק"ו ראייתו והמצאו ומתורץ קושיית הר"ן, ומביא שם הרבה ראיות מתוס' (פסחים דף כ"ח), ומתוס' (פסחים דצ"ו) ומרש"י (סו"פ שלח) עיי"ש ובאמת ראיתי דבר נפלא בס' התניא רבתי ה' פסח דף נ"ב ע"ב שכתב וז"ל מצאתי בשם רבינו ישעיה ז"ל אילו הי' יכולין להתמהמה היו אופין אותה חמץ שפסח מצרים לא נצטוו על חמץ אלא לילה אחת ומה שכתב ששת ימים תאכל מצות אינו אלא לדורות וא"ת הרי הוא אומר מצה זו כו' על שום שלא הספיק בציקם של אבותינו להחמיץ כך פירושו דכיון שהקב"ה רואה את העתיד וצופה ומביט מה שעתיד להיות על כן צוה מבערב על הנס של מחר עכ"ל, וכן הביא בס' שבלי הלקט דף צ"ח ע"ב, א"כ הוא כדברי הצל"ח ז"ל [ומה שהק' בנימוקי הגרי"ב במשניות ווילנא יש ליישב] וביותר יש להסביר כשיטת הצל"ח עפימש"כ זקני בפנים יפות (פ' נח ת' כ"ב) דקודם מ"ח היה הלילה נמשכת אחר היום ובאפריון פ' אמונ מארץ בדרך זה קושי' (התוס' ברכות דף ח' ע"ב) דהא דכתי' בראשון בארבעה עשר יום לחודש בערב תאכלו מצות ואותו ערב ר"ל ערב של ט"ו משום דנאמר במצרים קודם מ"ת ושפיר קראו הכ' ערב של יום ארבעה עשר עיי"ש וכן במקנה קידושין דף ל"ז ע"ב מתרץ בזה קושי' התוס' והארכתי בזה בספרי דגן שמים ריש פסחים דף ב' ע"א:
א"כ לפי פי' הר"ן, או גם לפי' הצל"ח הא דהעידה תוה"ק כי לא חמץ בהא דויאפו את הבצק, לא קאי על הכזית מצה שאכלו במצרים בלילה ראשונה דפסח, דק על הא דאפו על יום מחר לפי' הר"ן, או על יום ט"ו לצורך היום שכבר הותר להם חמץ, אבל בעת שיצאו י"ח בכזית מצה יוכל להיות אשר האנשים שחטאו אח"כ בעגל לא היו נשמרים ממשהו חמץ ומיושב קושיות העולם והבן, וזה ענין המכילתא ברש"י בא משארתם שירי מצה, ועיין בפי' המלבי"ם בא (י"ב ל"ד):
וכן לפי מה שתירץ קושי' הר"ן בס' קרבן תודה פסחים דף כ"ח ע"ב ד"ה סמוכין, וכן בפסחים לדף צ"ו ד"ה מה בין ובפסחים דק"כ ע"א מיושב שפיר ועיין באור חדש פסחים דף ס"ג ע"ב, ובס' ברכת השיר דל"ג להגש"פ, ובהגש"פ זכר יהוסף בזה, ובס' אמרי יושר למהר"ם אש ובמק"א כתבתי דלא אבין קושי' הר"ן די"ל כונת תוה"ק ויאפו את הבצק וכו' עוגת מצות, היינו כפי שנצטוו שיאכלו מצות, ורק דתוה"ק סיפרה לנו דלא חמץ, היינו שהבצק לא נעשה חמץ, מפני כי גרשו ממצרים וכו', אבל אין הכונה כי לא חמץ, היינו הא דלא אכלו חמץ משום דגרשו וכו', דע"ז יש כבר הציוי לאכול מצה, רק דהתורה אומר לנו הא דיכלו לאפות מצות ולא נעשה חמץ מפני כי גרשו והבן, ועי' דבר נפלא בס' פני אריה עה"ת מהג' מזאמושטץ פ' בא בהא דצרורות:
בשמלותם לישב הא דלא נחמץ כיון שהי' ק"כ מיל, אכן י"ל עפ"י התיוב"ע דעננים נשאו אותם לסוכות ועי' ראשי בשמים מסעי, וכ"ה במכילתא בא (י"ב ל"ז) כהרף עין נסעו ב"י מרעמסס לסכות וברש"י יתרו בפ' ואשא אתכם וע"ש בהגהות הגר"א למכילתא בחומשים עם פי' המלבי"ם, גם ניחא ממדרש רבה בא פי"ח, ויסעו ב"י וכו' כיון שיצאו אפו הבצק ע"ש, וביפ"ת בא פי"ח, ובס' לוית חן בא:
והנני ידידו ש"ב: