אור ברסלב

שות בית יחזקאל· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן סא

סימן ס

ב"ה כ"ז אד"ש תרס"ה פלונסק:

לכ' י"נ הרב הגאון הג', מ' חיים דוב נ"י גראס אבד"ק פעטריווא באונגרין:

מכתבו השגתי כו' ואשר הציע לפני קושי' הגה"ק מהר"ש רוקח אבד"ק בעלז בהגש"פ זכר למקדש כהלל וכו' לקיים מה שנא' על מצות ומרורים יאכלוהו, דנקט הכ' דפסח שני, והול"ל לאתויי הכ' מפ"ר ומצות על מרורים יאכלוהו, ובנו הגה"ק מ' יהושע זצ"ל א' דיתכן יען עתה אין לנו קרבן פסח בפועל, ועכ"פ הננו מחכים לישועת הש"י כי קרובה לבא ויבנה מקדשו, עוד עד זמן הפסח שני, ונקריב הפ"ש, ע"כ אנו אומרים הלשון לקיים מש"נ על מומ"ר יאכלוהו לרמז זה, כי אנו מצפים לקיים הכי בפ"ש, וכשנאמרו הדברים לפני הגאון מ' יוסף שאול נ"ז זצ"ל אבד"ק לבוב תמה וא' הרי ציבור אין עושין פ"ש, והשיבו א' שדברי הרב מפורשין בירושלמי פ' מי שהי', ניתן לישראל לבנות בית הבחירה רי"א צבור עושין פ"ש עכת"ד: הנה פשוט י"ל עפימש"כ בס' העמק דבר (שמות י"ב א') לתרץ השינוי דבפסח מצרים כתי' צלי אש ומצות על מרורים יאכלהו, ובפ' בהעלותך כתי' באכילת פסח שני על מצות ומרורים יאכלהו, משום דבפסח מצרים מצות אכילת פסח, ומצות אכילת מצה שניהן שוים במצוה ורק המרור טפל להם, ומכאן למדנו דאף בפסח דורות ג"כ כשר בדיעבד בלי כריכה כדאיתא (פסחים דקט"ו.) יכול יהא כורכן בב"א ואוכלן כדרך שהלל אוכלן ת"ל ואכלו, את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות משמע דשניהם שוין, ובפסח שני הפסח הוא עיקר המצוה, ומצות ומרורים טפלים לו, ועיקר הלימוד הוא מדכתי' על מצות ומרורים, ומשמעות על הוא שגבוה מהם במעלה. ומש"ה בהא דהלל היה כורך מצה ומרור, מייתי הקרא דבהעלותך ולא הקרא דפ' בא דקדים, אלא עיקר ההוכחה מדכתי' על מצות ומרורים משמע שהם טפלים לו, לכך היה כורך ביחד, אבל גבי פסח מצרים ודאי דמצות אכילת מצה שוה לאכילת פסח. ע"ש, הן אמת דלכאור' דבריו תמוהים דהא בגמ' שם למדין דכשר בלי כריכה מקרא דעל מצות ומרורים וכו' הנא' בפ"ש, אבל הרואה שם ברשב"ם ד"ה יאכלוהו וכו' דכתי' לעיל ואכלו את הבשר, משמע דלמדין מקרא דפסח ראשון, ובהגהות מהר"ב רנשבורג שם מבואר דלפי' הרשב"ם נראה דכן היה הגירסא בגמ' תלמוד לומר מצות על מרורים, היינו מפ"ר, וע"ש בהגהות הרש"ש, ורב א' הקשה על דברי ההע"ד הנ"ל, אבל הוא תירץ א"ע בשו"ת השיב דבר סי' ל"ב ע"ש, ולפי"ז מיושב קושיות השאגת ארי' שהקשה לזקיני הגה"ק מהר"ר בבי הירש אבד"ק ברלין ז"ל בגמ' (פסחים דק"כ.) מ"ש מרור דכתי' על מצות ומרורים יאכלהו בזמן דאיכא פסח איכא מרור וכו' מצה נמי הכתי' על מצות ומרורים וכו', דאמאי נקט קרא דכתי' גבי פסח שני, ולא נקט קרא דפסח מצרים הובא דבריהם הק' בס' צבי לצדיק פ' בא, וכן חזינן בש"ס (קידושין דל"ז ע"ב) סד"א הואיל וכתי' על מצות ומרורים וכו' בזמן דאיכא פסח וכו', משום א דמפסח שני יש ללמוד דגם מצות כמו מרור הם טפלים לפסח, אבל בפסח ראשון אכילת מצה ואכילת פסח שניהן שוים, ואין מצות תלוי' בפסח כנ"ל, והכל ניחא שוב ראיתי בשו"ת ח"ס חאו"ח סי' ק"ס שכ' בפ' בא כתי' ומצות על וכו' ובפ' בהעלותך בפ"ש כתי' על מומ"ר וכו' וההפרש קל להבין בפ"ר איכא מ"ע באכילת פסח בפ"ע ובאכילת מצה בפ"ע, אך מרור טפל לפסח, אמנם בפ"ש גם המצה טפלה לפסח ע"כ כתי' על מומ"ר, ובזה ניחא בהא דהלל מייתי קרא דפ"ש ולא קרא דפ' בא, משום דרבותא קמ"ל דאפי' ב' טפלים היינו מצה ומרור אינם מבטלים כזית א של פסח וכו' ע"ש:

וביותר ביאור י"ל עפימש"כ בס' אפריון בהעלותך דנראה מפשטות הלשון בפ' בא דרק המרור הוא טפל לקרבן פסח ולא המצות כי כך נא' ואכלו את הבשר וכו' צלי אש, ומצות, והמרור הוא רק טפל לקרבן כדמשמע מלשון על מרורים יאכלוהו לשון יחיד ר"ל הקרבן יאכלו על מרורים, וכאן בפסח שני נא' על מומ"ר יאכלוהו משמע ששניהם המצה והמרור טפלים לקרבן, כי הנה באמת בפ"ר אין המצה טפילה לקרבן אלא היא מצוה בפ"ע, דהא גם מי שהוא טמא או בדרך רחוקה ואינו עושה פסח, עכ"ז מחויב הוא באכילת מצה מקרא דבערב תאכלו מצות, ואין להמצה אז שייכות עם הקרבן ורק המרור לבדו הוא טפל לפסח, כי אין לנו עליו שום מקרא מה"ת לחייב אותנו באכילתו מבלעדי הפסח, ומימר שפיר קאמר בפ"ר צלי אש ומצות. הם ב' מצות, ועל מרורים יאכלוהו קאי אקרבן. משא"כ בפ"ש, כי אז אין שום מצוה באכילת מצה למי שאינו חייב בפ"ש, ורק להמחויב. בקרבן מחמת שהי' טמא ובדר"ח צותה התורה לאכול עמו מצה ומרור, לכן דקדקה התורה לכתוב על מצות ומרורים יאכלוהו. ר"ל הפסח יאכלו עם מצה ומרור, אבל מי שאינו אוכל פסח גם ממצה ומרור פטור, ובזה מיושב מה שיש לדקדק בפסחים קט"ו שמבי' ראי' לדברי הלל דמצות אין מבטלות זא"ז מקרא דעל מצומ"ר יאכלוהו, ולא מקרא דפ' בא דקדים, ולהנ"ל ניחא, דלכאור' קשה מאי ראי' מקרא דעל מומ"ר דאין מבטלות זא"ז, דילמא מבטלות, ובק"פ שאני דמצותו בכך שיהי' ג"מ נאכלין כאחד, ולא שייך ביטול במה שהוא עושה כדינו, והוי פסח מצה ומרור מצוה אחת כמו ד' מינים שבלולב וצ"ל דעיקר ראית הגמ' היא מפ"ר דשם המצה היא מצוה בפ"ע מקרא דבערב תאכלו מצות, ועכ"ז לדברי הלל אוכל אותה עם הקרבן ועם המרור ביחד, ומקיים בזה גם מצות בערב ת"מ, ושמעינן דאין מבטלות זא"ז, אך לכאור' גם משם אין ראי' דמאן לימא לן דיאכל המצה ביחד עם הפסח והמרור דלמא בעינן קרא כדכתיב והכתוב אומר בפירוש צל"י א"ש ומצו"ת, ולא עם מצות או על מצות דמזה משמע דיאכל המצה בפ"ע, והבשר יאכל עם המרור דכתי' על מרורים יאכלוהו, וא"כ אין ראי' דאין מבטלים, דהפסח ומרור מצוותן בכך, והמצה באמת יאכל לבדה: אבל נראה דממה שצותה התורה לטמאי נפש להשלים חסרון הפ"ר ע"י הפ"ש ובפ"ש אמרה התורה על מומ"ר יאכלוהו דהיינו שיאכל שלשתן ביתד מזה מוכח דגם הפ"ר הי' מצותו לאכול שלשתן ביחד, כי:

מסתמא התשלומין הם נעשין כמו שהעיקר היה ראוי להעשות, ובא זה וגילה ע"ז, וא"כ אף שעיקר ראית הגמ' לדברי הלל דאין מבטלות זא"ז הוא מפ"ר, דשם הוי המצה מצוה בפ"ע, עכ"ז לדברי הלל אוכל אותה ביחד עם ב' מינין האחרים ומוכח שפיר דאין מבטלות זא"ז, מ"מ הוצרך הש"ס להביא מקרא דפ"ש על מומ"ר דאל"ה הו"א דלא יאכל המצה עם הקרבן רק המרור שהוא מצותו רק בתערובות, אבל השתא דגלי לן קרא בפ"ש שיאכל שלשתן יחד, מוכח שגם הא' הי' נאכל כך כי התשלומין דומין לעיקר ע"ש, ולפ"ז שפיר אומרים זכר למקדש וכו' לקיים מה שנא' על מצות ומרורים וכו' כי רק מפ"ש יש ללמוד שאוכלין ביחד, וכי גם בפ"ר אכלו כן דהתשלומין דומין לעיקר, אבל מפ"ר לבד אין ללמוד דהא נוכל לומר דיאכל המצה בפ"ע, והבשר עם המרור, דהא הכ' אומר צלי אש ומצות ולא עם מצות או על מצות כנ"ל, ומיושב גם קושי' הש"א לזקיני הגאון מברלין ז"ל דללמוד הא דבזמן דאיכא פסח איכא מצה הוא עיקר מפ"ש, דבפ"ר אין מצה תלי' בפסח וכן מדיוק בכ"מ למדין מפ"ש כמו ברש"י פסחים דף מ' ע"א ד"ה באחרונה וכו' שעם הפסח היא חובת אכילתה דכתי' על מצות ומרורים וכו' ועיין ברש"י פסחים דל"ו ע"א ד"ה מצה ומרור וכו' ועיין בשו"ת מהרי"א הלוי ח"א סי' קמ"ג, ועיין לדו"ז הגה"ק ר"ש אבד"ק אמשטרדם בס' בנין אריאל לחג המצות ד"ה מצה זו מש"כ בשינוי הלשון מפ"ר לפ"ש, ולפי ד"ק ג"כ יש ליישב כל הנ"ל, ולאשר הדברים פשוטים לא אוכל להאריך עוד:

והנני ידידו:

תוכן העניינים

שות בית יחזקאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה