אור ברסלב

שות בית יחזקאל· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן נו

סימן נה

ב"ה כ"ו שבט תרס"ז פלונסק. לכ' ש"ב הרה"ג חו"ב מ' מתתי' יחזקאל גוטמאן בהגאבד"ק יאס שי':

א) מכתבך קבלתי והצעת לפני לתרץ קושי' זקיני הגאון בשו"ת שער אפרים סי' ל"ח למה לרב (שבת כ"א) מדליקין בכל השמנים הא בשמן של תרומה טמאה דלשרפה עומד וכתותי מיכתת שיעורי', ונ"ח בעי שיעור, ותירצת עפ"י הרא"ש בר"ה דף כ"ח דבע"ז של ישראל דאין לה ביטול כחותי מכ"ש, אבל בע"ז של עכו"ם דמועיל ביטול לא מיכתת שיעורי', וא"כ כאן באותו שמן מתרומה טמאה דיכול להתבטל בשמן טהור ע"י טיפטוף מצירצור קטן כמו שפסק ביו"ד סי' קל"ד סק"א לגבי יין נסך דאם עירה יי"נ מצרצור קטן לתוך הבור של יין אפילו עירה כל היום כולו ראשון ראשון בטיל, ושוב לא הוי מיכחת שיעורי' ונוכל להדליק בשמן שריפה בחנוכה דבעי שיעור. עכת"ד וכשאני לעצמי הגדתי בזה בילדותי ת"ל לתרץ קושי' זקיני הגאון ש"א הנ"ל וגם ליישב קושי' הפני יהושע על ר"ה דאמר שאין מדליקין בין בשבת בין בחול, הא בין השמנים הפסולים לשבת הוא שמן של תרומה טמאה, ולמה אין מדליקין בחנוכה בחול, הא שמן של תרומה טמאה דולק יפה ונמשך אחר הפתילה:

אכן י"ל דהאחרונים מקשים בשם ס' זרע יעקב בשבת דף כ"א לתי' הב"י באו"ח סי' תר"ע דה"ט דח' ימי חנוכה מפני שחלקו השמן שבפך לח' חלקים וגם בלילה הראשון היה הנס, דלמה הוצרכו לסמוך על הנס הלא היה להם שמנים טמאים והו"ל לערות דרך צרצור קטן השמנים טמאים לתוך אותו השמן הטהור שמצאו בפך וקיי"ל ביו"ד סי' קל"ד דקמא קמא בטיל וה"ה לענין טומאה עיין במשל"מ פ"א ממשכב ומושב, ובבכורות דכ"ב, אכן לענ"ד י"ל בהקדם קושי' הפ"י דלמה הי' צריכין לנס הא טומאה הותרה בציבור, ותי' דעיקר הנס לא נעשה אלא להודיע להם חיבת המקום עליהם, כדאשכחן שנעשה זה הנס תמיד שלא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ע"ש, וכבר קדמו בקושי' זו בחי' הרא"ם ז"ל על הסמ"ג ה' חנוכה, וכן תירץ זקיני הגאון מאורן של ישראל בשו"ת חכם צבי סי' פ"ז שרצה הקב"ה להראות חיבתם לפניו ע"ש, וכן י"ל לענין היתר דצרצור קטן דקמא קמא בטיל דמשום חיבתם נעשה להם הנס שלא יצטרכו לשום ביטול אף דע"י הביטול היה מותר ממילא, אבל לא עדיף זה ממה דהיה מותר ממילא ע"י דטומאה הותרה בציבור, ועכ"ז נזדמן להם בנס שמן טהור גמור, משום תיבת המקום ב"ה עליהם:

והנה זה דוקא בימי החשמונאים דנעשה להם נס להראות חיבתם לפניו ית"ש, אבל כיון שבאמת יש עצה לשמן טמא לבטלו ע"י צרצור קטן כנ"ל, א"כ ממילא לא הוי כתותי' מיכתת שיעורי' כיון דיש עצה בביטול כסברת התוס' סוכה דף ל"א ע"ב ובהר"ן והרא"ש ר"ה דכ"ח דבע"ז דעכו"ם דמהני ביטול לא מיכתת שיעורי', ושפיר פסק רב דמדליקין גם בשמן שרפה דתרומה טמאה כיון דיש אופן ע"י ביטול כנ"ל:

אכן יש לדחות דהא קיי"ל [בתרומות פ"ה מ"ט ובביצה דף ד'] אין מבטלין איסור לכתחילה, ואיך יוכל להדליק בשמן של תרומה טמאה, הא אכתי כתותי מכ"ש, דהא לא הותר לבטל לכתחילה, אבל זה אינו דנודע סברת זקיני הב"ח בשם המרדכי הובא בטו"ז או"ח (סי' תרכ"ו סק"ב) דהא דאין מבטלין איסור לכתחילה ה"מ במקום שנהנה אבל מצות לאו ליהנות נתנו וע"ש במג"א סק"ג, [ועיין מה שכתבתי בזה בספרי דגן שמים פסחים דכ"ה ע"א בסוגיא דריחא מילתא] וא"כ לגבי מצות נ"ח שפיר יוכל לבטל לכתחילה וממילא לא מיכתת שיעורי' כנ"ל:

ב) והנה זה ניחא לרב דסובר מצוה לאו לה"נ עפ"י סברת הפרמ"ג בפתיחה לאו"ח ח"ד אות זיין, דשלא כדרך הנאתן שוה למללה"נ, ועיין בזה בשו"ת ארץ צבי חאו"ח סי' למ"ד, וע"ש בשם הכו"פ סי' פ"ז דשכד"ה ונוטלפ"ג שוים ותלי' זב"ז ורב דסובר בע"ז דס"ח ע"ב נוטלפ"ג מותר א"כ לדידי' שלכ"ד הנאתן אינו חשיב הנאה, וממילא מללה"נ, ועיין בס' מלא הרועים כללי נוטל"פ, וכללי טכ"ע וכללי מב"מ בזה והבין [ועיין מה שכתבתי בזה בס' דגן שמים דף ס': אבל ר"ה דסובר כר"א (בעירובין דף למ"ד) דהאוסר ע"ע ככר אין מערבין בו, ומקשים שם בתוס' הא אין מערבין אלא לדבר מצוה ומצות ללה"נ ע"ש, לכן י"ל דר"ה סובר באמת מצות לה"נ, ומכאן ראי' לזה ולתרץ קושיות התוס' בעירובין דכיון דחזינן דר"ה סובר דאין מדליקין גם בשמן שריפה, וצ"ל משום דכתותי מ"ש, דהא אין לתרץ לר"ה משום דמועיל ביטול בצרצור קטן, דהא ר"ה דסובר מצות לה"נ, א"כ אין מבטלין איסור לכתחילה, דהא ליכא לר"ה סברת זקיני הב"ח בשם המרדכי ז"ל הנ"ל, ושוב הוי מיכתת שיעורי' לר"ה, ולכך אין מדליקין בשמן שריפה לר"ה ומיושב הכל, שוב ראיתי עתה מה שהאריכו בישוב קושית הזרע יעקב הנ"ל בשו"ת מהר"י אסאד חאו"ח סי' ר"א ובס' תקון משה לחנוכה אות ג' ועיין בס' מנוחת משה סי' נ"ו, ויש עוד לדבר בזה לשיטת הבעה"מ בר"ה דכ"ת דבמצוה דרבנן מצוה להנות ניתנו, א"כ לענין נ"ח דהוי דרבנן שוב אין מבטלין איסור לכתחילה, והוי כתותי מ"ש כנ"ל:

ג) ואשר הצעת לפני לתרץ קושי' הב"י למה עושין חנוכה ת' ימים והנס לא היה רק לז' ימים, ותרצת בהקדם קושי' לש"ס (ב"מ דף מ"ב) דאין הברכה מצוי' לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד וברש"י שם שיתברך ורבה מאליו, ואיך הי' באפשרות שיהי' הברכה בהפך ויתרבה ה) אמנם במפורשים מקשי' על סברת הט"ז דהא עפ"י הטבע הי' צריך שישאר מעט, דהא השיעור הי' חצי לוג לכל נר ללילי תקופות הארוכים, כמ"ש מערב עד בוקר תן לה מדתה וכו' ושיערו חכמים חצי לוג, וא"כ ליל א' של חנוכה הוא ג' או ד' שבועות קודם התקופה, ובע"כ הי' צריך שישאר קצת מהשמן משיעור החצי לוג, וא"כ הי' יכול לחול הברכה והנס על אותו המעט שנשאר והדרא קושיא לדוכתי' דיום א' לא הי' נס כלל, ונראה לומר דבפך לא הי' רק כדי יום אחד בצמצום לפי שיעור הלילה שבעת ההוא, וא"כ לא הי' ביכולת לישאר עד הבוקר כלום כיון שהי' מצומצם, ואעפ"כ מאותו צמצום נשאר מעט בכדי שיהי' הברכה חל עליו ושפיר לנס יחשב ביום הא' כדברי הטו"ז: ובזה יהי' נוח לנו דברי השאילתות הנ"ל דאינו סותר דברי עצמו, וגם אינו סותר התלמוד שלנו, דהא דקאמר דהוי בי' שיעורא חד יומא ר"ל כפי צורך הלילה לפי הזמן ההיא הי' בו שיעור לדלוק מערב עד בוקר ממש בצמצום ולא יותר באופן שלא היה נשאר כלום, ואעפ"כ אדליקו מיני' תמניא יומי וע"כ שנשאר מהצמצום הנ"ל בכדי שיוכל הנס לחול עליו, ומה שכתב אח"כ בעמוד השני ולא הי' בו להדליק אפילו יום אחד ר"ל להדליק במנורה כפי שיעור הצריך ליתן בכל יום דהיינו חצי לוג לכל נר כפי הדין, זה לא הי' מספיק דהא לא הוי בי' אלא שיעור חד יומא מצמצום לפי הזמן ההיא דהיינו חצי לוג פחות מעט לכל נר ונעשה נם והדליקו ממנו ח' ימים וע"כ שנשאר עפ"י נס קצת מהשמן כדי לחול הברכה, או אפשר שהדליקו במנורה כפי שיעור הצריך דהיינו חצי לוג לכל נר ונר, א"כ תיכף ביום ראשון הי' ניכר הנס כיון שלא הי' בו רק שיעורא דחד יום מצומצם, ובכוונה הסביר הגאון בשני פנים בכדי לתרץ בזה קושית הב"י ז"ל, וזה שמדייק והוי בי' ר"ל בתוך הפך בי' שיעור חד יומא כל שיעור היום, ואדליקו מיני' ר"ל שהדליקו מהפך להמנורה, והי' צריך שיעור יותר חצי לוג לכל נר, ואעפ"כ הי' לח' ימים א"כ היה הנס גם ליום א' וכבר האריך בזה בס' מגלת חנוכה דף ג', ולפי"ז מיושב קושיתך דלא היה דבר המדוד חצי לוג, רק פחות מזה כשיעור הלילה שבעת ההוא כנ"ל:

ו) והנה בספרי דגן שמים לר"ה דף נ"ח תירצתי קושי' הב"י ז"ל בהקדם קושית שו"ת אבני צדק חאו"ח סי' ק"י על הר"ן ז"ל שכ' בשבת דהוצרכו שמונה ימים בין הליכה וחזרה, והא אי אפשר שמונה ימים בלא שבת בנתיים עיי"ש, ועתה ראיתי בס' מנוחת משה סי' מ"ה שמביא קושי' זו דאבני צדק ותירץ משום דאמרינן עשה של להעלות נר תמיד דוחה את הלאו של י"ב מיל, ועיין רמב"ם ז"ל פ"ג מה' תמידין ה"י וז"ל והדלקת הנרות דוחה את השבת שנא' להעלות נר תמיד עכ"ל הה"ד בזה, ואי ק' כלא בנדון שלנו לא הוי בעידנא דמעקר לאו קא מקיים לעשה דבשעה שהולך בשבת אין עושה שום מצוה מענין להעלות נר תמיד ואינו דומה לדין דהרמב"ם הנ"ל דשם בשעה שמדליק הנר בשבת מקיים ג"כ העשה, אמנם עדיין ניחא לפמ"ש הש"ל בשם הר"ת הובא במג"א סי' תמ"ו סק"ב דבעשה דרבים אין צריך להיות בעידנא ועשה דרבים היינו שאחד מוציא רבים י"ח כמ"ש מג"א שם וכאן ג"כ הכהן הוא המדליק ועל ידו נתקיים המצוה לכל ישראל עכ"ל, אבל לדעתי משמע דעבודה אינו נקרא מצוה דרבים לענין זה, דהא מבואר (בש"ס שבת דף קל"ב) דעבודה נדחית מפני צרעת דלא דחי העבודה הצרעת לקוץ הבהרת משום דהוי שלא בעידנא שיקוץ קודם הבהרת ואח"כ יעשה העבודה ומה גם דמדברי הר"ן (בר"ה דל"ב ע"ב) דקאמר על מה דאמר הש"ס יו"ט עול"ת ולא קאמר דלא הוי בעידנא, וכתב הר"ן דקושטא קאמר השמן שבו, הלא אמרו (בשבת דכ"א) שהי' בו להדליק יום אחד והוא שיעור חצי לוג שמן והו"ל דבר המדוד, ויש לתרץ דמוכרחין אנו לומר דבאמת לא הי' בהפך מדוד במדה חצי לוג שמן שידליק כל הלילה, אלא פחות מעט שעה או חצי שעה, והא דאמרו שהי' בו להדליק יום א' הוא ככלל המסור בידינו דדבר הקרוב למנין חשבוהו כמנין כמש"כ הרא"ש פסחים לענין ספירת העומר, ה"נ כיון שבעוד מעט הי' בו השיעור הזה, הו"ל כאילו הי' בן השיעור הזה, ולפי"ז גם ביום ראשון הי' הנס, דבשמן שבפך הי' פחות מעט, ונעשה נס שהדליק כל היום עכת"ד, הנה ראי' לדבריך הנחמדים ממש"כ בשאילתות דרב אחאי גאון פ' וישלח הגרסא ולא מצאו אלא פך אחד וכו' ולא הי' בו להדליק אפילו יום אחד ונעשה להם נם והדליקו ממנו ח' ימים עכ"ל, וכן הוא גירסת רבינו ירוחם נתיב ט', ובאמת ראיתי בברכי יוסף או"ח סי' תר"ע, ובס' כסא רחמים במס' סופרים פ"כ ה"ג שמתרץ עפ"י גירסא זו קושי' הב"י הנ"ל, ועיי"ש בשם ס' נחלת אריאל, ובס' שאילת שלום פ' וישלח אות ל"ה:

ד) אכן בגוף קושיתך דהיה דבר המדוד ואיך חלה הברכה, י"ל ע"ד שכבר כ' בגירסת השאילתות הנ"ל, דלכאור' סוחר גירסת הגמרא ולא הי' בו אלא להדליק יום אחד וכו', דמפורש בה שהי' בו עכ"פ כדי שיעור יום אחד, וכן הוא הגירסא באלפס ובהרמב"ם ובשאר ראשונים, ועוד יותר תמוה דהשאילתות סותר דברי עצמו שכתב בעמוד הקודם בפיסקא המתחלת ברם צריך וכו' וז"ל דמחייבים לאדלוקי שרגא תמני' יומא דההיא לוגא דאשתכח בהיכלא והוי בי' שיעורא ליומא חד ואדליקו מיני' תמני' יומין: אכן י"ל בהקדם תירץ הטו"ז סי' תר"ע דע"כ נשאר מעט בפך אחר שנתנו למנורה כדי שיהא חל הנס עליו, דהא אין הברכה שורה בדבר ריקן ומייתי ראי' מהזוהר שכ"כ גבי אסוך שמן דשונמית, וע"כ נשאר קצת מן השמן בפך, וא"כ גס בלילה הא' הי' נס, דהא לא הי' בו רק להדליק יום א' מצומצם עכתד"ק, והנה ראיתי בשו"ת מהר"י אסאד חאו"ח סי' ר' שכתב דלפי תירץ הטו"ז מובן כונת השיר מעוז צור ישועתי וכו' ומנותר קנקנים דייקא נעשה נס וכו' לכן בני בינה שהבינו למפרע שנעשה בלילה הראשון ג"כ נס ימי שמונה דייקא קבעו שיר ורננים עיי"ש, ויש לומר עוד בסיום הפיוט השיר הנ"ל בני בינה ימי שמונה וכו' דהנה מתרצים עוד קושי' הב"י הנ"ל עם קושית האבודרהם שהק' מדוע לא נעשה ט' ימים חנוכה משום ספיקא דיומא כמו בכל יו"ט, וממילא ניחא קושי' הב"י דבאמת הנס לא הי' רק לז' ימים רק שאנו עושין ח' ימים משום ספיקא דיומא, אמנם ז"א דהא זה הנס הי' בזמן הבית ואז היו מקדשין עפ"י הראי', וגם היו בקיאין בקביעא דירחא דהיו חכמים ונבונים בפרט בחכמה זו שעלי' נאמר (דברים ד' ו') כי היא חכמתכם ובינתכם וכו', וגם ידוע דרש חז"ל ע"פ ובני יששכר יודעי בינה לעתים שהיו יודעים לעבר שנים ולקדש חדשים ולדידהו לא הי' ספק כלל, ומדוע קבעום תיכף לשמונה ימים, כמבואר בברייתא הנ"ל דקאמר לשנה אחרת קבעום וכו' וע"כ לאו מטעם ספיקא קבעום, וא"כ עדיין קושי' הב"י במקומה עומדת, לכך צריך לתרץ כסברת הטו"ז הנ"ל דע"כ נשאר מעט שמן בפך כדי שיהי' הנם חל עליו, וז"ש הפייטן ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים, ר"ל מהנותר שנשאר בקנקן נעשה נס לשושנים, היינו כסברת הטו"ז הנ"ל, אך מאן יאמר שהי' כן דלמא באמת לא הי' הנס רק לז' ימים, ומה שאנו עושין ח' ימים הוא משום ספיקא דיומא כקושי' האבודרהם, לכך אמר בני בינה ימי שמונה וכו', ר"ל דע"כ לאו מה"ט מחמת ספיקא דיומא קבעו הח' ימים דהא היו בני בינה שיודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים, ואפ"ה קבעום תיכף שמונה ימים, והיינו ע"כ כסברת הטו"ז דגם ביום א' הי' נס, מה שנשאר מעט שמן בפך, כדי שיהא הברכה והנס חל עליו, לכך שפיר אשר ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים כר"ל משמע דגם עשה דרבים בעי בעידנא, וכן משמע (בתוס' פסחים דנ"ט) דהביא ראי' דעשה חמורה לא בעי בעידנא ממעשה דר"א והא התם הוי עשה דרבים, ועיין בשו"ת כתב סופר חאו"ח סי' ק"ה שנשאל דלהסוברים דגם עשה דרבים בעי בעידנא א"ש דלהסוברים יו"ט אינו אלא ל"ת בלבד דאעפ"כ אין עולין באילן משום דאינו בעידנא, אבל להש"ל הנ"ל דס"ל דעשה דרבים לא בעי בעידנא קשה איך יפרנסו הנך אמוראי משנה הנ"ל עיי"ש ובשו"ת תורת חסד חאו"ח סי' מ"ב, ועיין לעיל סי' ב', וסי' ט"ו, ויש הרבה לדבר בזה וחזון למועד אי"ה. ש"ב ידידך:

תוכן העניינים

שות בית יחזקאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה