שות בית יחזקאל· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן
סימן מז
בשם ה' ב' ויחי תרס"ח פלונסק. תפארת גדולה, ועטרת ישועה, ברכות רבבות, מרוכב בערבות, לכבוד אצילי ב"י הנגידים ונדיבים, מופלגים ויראים, נכבדים וישרים, יח"ס בע"ב דק"ק ווארנאוויצא פלך פאדאליא ובראשם כבוד הרב המאוה"ג מו"ה רפאל יוסף ד' עליהם יחי', ואורם יזרח, כאור המזרח:
מה מאוד עגמה נפשי ונפש כל שומע לאת אשר קרה בימים האלה בקהלתכם, וכאשר נודעתי מפי מכתבכם אלי, לקול השמועה צללו אזני מדאיבת נפש ולב תנוע לספח ולהוסיף על צוק העיתים האלה לעם ה' אלה, המעט לנו שה פזורה נדח ונרדף מקול עלה נדף עמוס משא לעיפה ואין תרופה עד ירחם ישקיף וירא ממרום עלינו רוח ישועה, ואחת זאת תנחומותינו כי חסדי ד' מאתנו לא תמנו ובשפלינו זכר לנו שאזרנו חיל לשמור תורתו ומצותיו, וב"ה בכל כנסי' מכניסיותינו וקהל ועדה בכל גליותינו לא אלמן ישראל לתורה ולתעודה ועינים לעדה, הקים למו רועים ויהי' להם למושיעים, על ריב יעמדו למשפט ובין טמא לטהור יודיענו, ואם בעוה"ר נמצאו יחידים אחדים בודדים במועדם הולכים בשרירת לבם להתגאל בלחם מגואל ונפשם לא מטוהרה מבשר פיגול, בכל זאת חלילה להשמע בתוך העדה פרץ וצווחה וח"ו אין עיר נדחה לפרוץ גדרו של ראשונים סוגה בשושנים, ובכן לא יאומן כי יסופר אשר בקהלתכם ימצאו אנשים שובי"ם הולכים שוב"ב זוממים להשכיל עצה נבערה נגד הרב שי', וניחא להו בהפקרא לאמור מי אדון לנו, זובחי זבחי ריב ומדנים, מבלי הסכמת הרב אב"ד, ומה אוסיף אמרים לערות הדינים במקורם בדבר אשר היא הלכה פסוקא ורווחת, הלא ידועים המה לכל יודעי דת דברי הש"ע יו"ד סי' א' בהג"ה סעי' א' ויש לב"ד לחקור ולדרוש אחר הבודקים והשוחטים ולראות שיהי' בקיאים ומומחים וכשרים כי גדול איסור המכשלה וכו', ושם בכו"פ סקי"א דאף כשיש להם קבלה ראוי לחכמי העיר לחקור תמיד אחר השו"ב אם עודם מחזיקים בתומחם ותלמודם בידם ויראו סכיניהם דהאדם עשוי להשתנות וגם לאבד כח ההרגשה בהפלגת הימים, ועיין בזה בשמ"ח סי' י"ח סעי' ז' ועי' בשלה"ק בשער האותיות אות ק' שמזהיר מאוד דאף אם השו"ב הוא ירא שמים צריך האב"ד להשגיח עליו ולחקור ולדרוש איך הוא הסכין ששוחט בה וכו' ע"ש, ובס' יסוד ושורש העבודה שער הגבורות פ"ד מש"כ בזה, וכ"כ בשו"ת ח"ס חיו"ד סי' י"ג דכבר כ' רבינו יונה בשערי תשובה הובא בב"י סי' י"ח ומהרש"ל ביש"ש פ"ק דחולין דצריך השגחה גדולה על השוחטים, ויהי' השגחת חכם העיר עליו ושתהי' אימתו עליו ולהסיר סכינו לפניו וכו' ואימת חכמי העיר על השו"ב וכו' ע"ש, וכ"כ הגאון מהרש"ק בשו"ת טוב טעם ודעת מהד"ג סי' י"ט הנה אם השו"ב מחויב להראות סכינו בכל פעם וכו' ודאי מחויב הוא להראות לו אם אינו רוצה פושע הוא בדבר וראוי להעבירו והשוחט צריך להיות לו מורא רבו כמורא שמים גם מורא בשר ודם, ואם אין בו כל אלו אסור להיות שו"ב וכו' ע"ש, ובס' תואר משה פרק ז' בשם רבינו יונה שאם הרב אינו משגיח על השו"ב כראוי הוה הרב בכלל מאכל טריפות לישראל ח"ו, והובא באחרונים משו"ת קול אליהו ח"א חיו"ד סי' א' דכ"ג ע"א ממנהג ירושלים ובקושט"א מתקנות המהרי"ט ז"ל בענין משגיחים על השוחטים וכן בס' רות חיים הספרדי חיו"ד סי' א' אות ד' ממנהג איזמיר, ובס' תורת זבח הספרדי מערכת אות ב' סי' ה' סעי' ז', ובשו"ת מהר"י ווייל סי' נ', ובפרי תבואה סי' ל"ט סעי' קכ"ט, ובס' מעשה רב סעי' צ' ממנהגי הגר"א ז"ל, ובס' תורת זבח אות א' מהג' מהרש"ק ז"ל, ובגמ' חולין דף י"ח. האי טבחא דלא סר סכינא קמי חכם משמחינן לי' ורבא אמר מעברינן ליה ומכרזינן אבשריה דטריפה וכו' ע"ש: ומה גם את אשר לקחו עטרה לעצמם להורות בשאלות, כבר מבואר דינם בשו"ת נחלת שבעה סי' ט"ו דאם הורה השו"ב בדבר הצריך שאלת חכם אף שהורה כדין אפ"ה אין להחכם למחול הנידוי כלל דשמא יבא להורות בפעם אחרת שלא כדין ואף להסוברים דבנמצא סכינו יפה יכול למחול החם משום שנראה הפגם בחוש הראות ליכא חששא כ"כ שמא יארע מכשול בפעם אחרת משא"כ בזה והביאו היד אפרים סי' וכ"כ בשו"ת שאילת שלום מה"ק סי' ט"ז בדבר שו"ב שאינו רוצה להביא לדרוש את הרב דמתא בשו שאלות ריאה וכ' דשו"ב העושה כן הוא בודאי מאכיל טריפות ומהראוי לנדותו ולהעבירו ולא מהני בזה מחילת הרב דדוקא בענין סכין מהני מחילת החכם לבלי לנדותו משום דס"ל דלאו משום חשש איסור נגעו בה דהא רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן משא"כ בעסק הוראה דמלבד כבוד הרב יש בזה מכשול ברור דהשוחטים אינם יודעים להורות הוראה ולדמות מילתא למילתא ובענין ההוראה לא מחלו חכמים כבודם וגם אינם רשאים למחול כבודם בזה להניח לשו"ב להורות מעצמם אחר כי לא נסמכו להורות ע"ש וכ"כ גם במהד"ת סוף סי' ק"ט ועיין בשו"ת אהל יוסף הספרדי חיו"ד סי' ב' שכ' דדין דטבחא דלא סר סכינו לחכם משמתינין לאו דוקא בסכין איתמר אלא גם לענין בדיקת הריאה ושאר עניני הוראה אם הורה בלי שאלת חכם ע"ש באריכות והביאו בעקרי הד"ט סי' א' אות ל"ה, ועיין בשו"ת הרי בשמים סי' קכ"א ועיין בדעת תורה סי' מ"א סקל"ד שכ' דבכל הוראות כאלו אין להשו"ב לעשות מעשה אלא לפני הרב שבעיר ועמש"ל סי' י"ח סי"ז דאם עבר ע"ז יש לקנסו כדין טבח שלא הראה סכינו לחכם מדין הש"ס עיי"ש, ובדע"ת סי' י"ת סקמ"א בדין שו"ב שמורה הוראות דהוי מכלל מי שלא הגיע להוראה ומורה או כמורה הלכה בפני רבו ע"ש, ועיין בהגהות הגאון מהרש"ק על היו"ד הנקרא חכמת שלמה שהעתיק תשובה א' שכ' בהתנהגות השו"ב כקטן כגדול הן בעיר קטנה או גדולה מחוייב השו"ב להראות כל ריעותא אשר יקרה בהריאה בשום דבר לפני הרב דמתא ועל פיו יצא ועל פיו יבא הן לאסור והן להתיר וחלילה להשו"ב להורות בשום דבר בהריאה בלי שאלת פי הרב בין אם השו"ב הוא יחיד ובין אם הם ב' או ג' שוחטים ביחד אסיר להם להורות ואין כח ביד הרב למחול על כבודו בזה כי לא משום כבוד נוגע בזה וכו' והשוחטים שיעברו ע"ז שחיטתם אסורה כנבילה עיי"ש, ובשו"ת דברי חיים ח"ב חיו"ד סי' כ"ט התרעם על השו"ב שהרהר אחר הוראת הרב וכ' ששמע מפי הרב הקדוש וכו' מראפשיץ זצ"ל שאמר בשם הגה"ק המגיד מקאזניץ זצ"ל דהשו"ב המהרהר אחר הוראת הרב הממונה במקומו ראוי להעבירו ע"ש ובס' דעת תורה סי' א' סקצ"ה:
א"כ כ"ש אם הרב אינו מוחל ועומד וצוח שאין רצונו בשום אופן שיורו השובי"ם בשאלות הריאה בדבר הצריך שאלת חכם, ובפרט בשאלות אחרות מלבד ריאה, ושאלות עופות לאנשי העיר שלא נתמנו ע"ז כלל, בודאי שאסור להם להורות, והלא גם בענין להראות סכינו לחכם מבואר בשו"ח טטו"ד מהד"ג סי' י"ט ובשו"ת מהר"ם שיק סי' כ"א דאם אינו מוחל חזר הדבר לדין הש"ס חולין די"ז ע"ב, ועיין בדע"ת סי' י"ח סקל"ח מכש"כ בענין הוראות שאינו מוחל ואינו יכול למחול כנ"ל:
ויש להמליץ על שו"ב המורה הוראות דברי הנביא (ישעי' ס"ו ג') שוחט השור מכה איש וכו' היינו עפ"י חז"ל סוטה דף כ"ב ע"א מאי דכתיב כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה, כי רבים חללים הפילה זה ת"ח שלא הגיע להוראה ומורה, ועצומים כל הרוגיה זה ת"ח שהגיע להוראה ואינו מורה וזה שוחט השור והוא גם מורה הוראות א"כ הוא גם מכה איש כנ"ל כי רבים חללים הפילה וכו' והבן ובזה יש לפרש (באבות פ"ה מי"א) חרב באה לעולם על ענוי הדין ועל עוות הדין ועל המורים בחורה שלא כהלכה היינו כי ע"י ענוי ועוות הדין לח"ח שהגיע להוראה ואינו מורה עצומים כל הרוגיה חרב באה לעולם, וכן חרב באה לעולם על המורים בתורה שלא כהלכה היינו כי רבים חללים הפילה זה ת"ח שלא הגיע להוראה: וכן במה שמוסיפים השובי"ם חטא על פשע לקפח פרנסת הרב ועוברים על השגת גבול, כבר מבואר דינם בשו"ת תפארת יוסף חיו"ד דשוחט המקפח שכר הרב הקצוב לו מכל דקה וגסה שחיטתו כנבילה וטריפה ויסוד פסקו מש"ס ופוסקים דאף אם אינו נוטל לעצמו אלא שמקלקל השכירות הרי הוא בכלל ארור משיג גבול שמבואר דינו בתשו' הגה"ק מהרש"ז זצ"ל בש"ע הרב סי' ט' דשו"ב המשיג גבול נקרא רשע ואינו נאמן על בדיקת הסכין ועיין בשו"ת ברכת משה סי' יוד וכש"כ כשמשיג גבול הרב הממונה להשגיח גם עליו ושהוא ישמע בקולו להם ודאי לא מחלו חכמים כבודם וממונם וכבר האריך בזה גם בשו"ת באר משה בקונט' כבוד חכמים סי' ב', ומביא משו"ת דברי חיים ח"ב סי' י"ד מה שהשיב להגאון מהר"א תאומים מבוטשאטש דאסור להם להשוחטים לשחוט בלא השכירות עבור הרב כפי התיקון יע"ש ובהשמטות סי' ל"ח, ועיין בשו"ת בית שלמה חיו"ד סי' כ' מה שהאריך בזה, ובשו"ת טוטו"ד מה"ג סי' ס"ב שהשוחט מחויב לקבל השכירות עבור הרב מכל מה שישחוט כמאז ומקדם בלי קבלת שכר טרחה כלל גם אם יוסיפו העיר להרב מחויב השו"ב לקבל כפי ההוספה ואם לא ישמע לזה שחיטתו אסורה כנבלה ממש יע"ש, וכן הסכימו לאסור שחיטתם עבור זה בס' משא חיים מערכת ש' אות קי"ז וקכ"א ובתורת המנהגים שם מערכת השי"ן אות רמ"ז ובשו"ת ויען אברהם חיו"ד סי' א', בפרט אחר שעברו על התקנה אשר מבואר דינם בש"ע סי' א' סי"א, וכ"כ בשו"ת בית יצחק ח"ב סי' ע"ג ובשו"ת חיים של שלום סי' נ"ז שמחויבים השו"ב לעשות עיכוב השחיטה בכדי שישלמו להרב שכירותו והוא כמבואר בחו"מ סי' ב' בדין עיקול, וכן בשו"ת דברי מלכיאל ח"ג סי' ל"ה וכן הובא בדרכי תשובה סי' י"ת ס"ק קס"ח דברי השואל בשו"ת שם שלמה כת"י בדבר מו"צ מעיר א' אשר אנשי קהילתו לא שלמו לו כמה חדשים שכרו אשר קצבו לו אם הרשות בידו לצוות על השו"ב שלא ישחוט עד אשר ישלמו לו אנשי הקהל המגיע לו ובאם יעבור ע"ז אזי יאסר שחיטתו באמרו ששמע בבירור שכמה רבנים עושים כן ודעתו שצדקו הרבנים העושים כן וכן יש רשות ביד המו"צ לעשות כן מהא דמבואר בטוש"ע חו"מ סי' ד' דצורבא מרבנן עביד דינא לנפשי' ואם מותר לכנוס לביתו למשכנו בשביל משכורתו המגיע לו כמבואר בחו"מ שם מכ"ש שיכול ליתן צו על השו"ב שלא ישחוט דקיל טובא מזה דהרשות בידו וממילא דאם השו"ב יעבור בזדון ולא יציית אל המורה יכול לאסור עליו שחיטתו כי הוא מחויב להיות כפוף להמו"צ, ואף דהמשיב איננו מסכים בזה, היינו באם השכירות הוא ממקור אחר, אבל באם נעשה בהסכמת הקהל ההכנסה מהשחיטה, והשו"ב עומד כנגד ומהרס ואינו חפץ לקבל עבור הרב לית דין צריך בושש ככל אשר פסקו הגאונים הנ"ל בתשובותיהם דשחיטתם אסורה כנבלה ועיין בזה בשו"ת שערי צדק חיו"ד סי' כ"ז, ובשו"ת דברי חיים חיו"ד ח"ב סי' ז' ובשו"ת שואל ומשיב מהד"ג סי' קס"ד, ובשו"ת הגה"ק רי"א מקאמארנא בריש ס' זכרון דברים, ועיין בשו"ת דו"ז הגאון שאילת יעב"ץ סי' קצ"ו וכן הובא בשו"ת נודע ביהודה מה"ת סי' מ"ח דכששוחט בלי רשות הרב אחר הכרזה הבשר וגם הכלים אסורים, ועיין בשו"ת ברית אברהם סי' ב', ובשו"ת ב"ח הישנות סי' ה', ועיין בשו"ת בר ליואי חיו"ד סי' א' כלל א' שכתב ג"כ דהעיקר לדינא שיש כח ביד הרב דמתא להעביר השו"ב מפני הכבוד ע"ש ובשו"ת בית שלמה חיו"ד סי' י"ט, ואוי לעניים שרואות את החציפות מאלה האנשים שאינם רוצים לעמוד לדין ולהציע טענותיהם בפני רבנים יושבי כסאות למשפט מקרוב או מרחוק והמה מסרבים בשאט נפש מלציית לדתוה"ק ומפורש בתשו' האחרונים דשו"ב המסרב לבוא לד"ת שחיטתו אסורה ועיין בזה בשו"ת בית יצחק חיו"ד סי' נ', וא"כ אין בידם חליף כ"א חרב ולא ישחטו כ"א יטריפו כזאבי ערב, התקוששו והתאוששו אנשי חיל ויראי ה' והחרידים על דברו הרימו מכשול והסירו מוקש, לא תקום ולא תהי' כזאת בישראל בטוח אני כי כל הרבנים וכל גדולי צדיקי דורינו אשר כזאת ידעו לא יחרשו מלהשמיע כדברים האלה בשער עירכם וח"ו לא תפוג תורה, וכבר נדפס קונט' מיוחד נקרא פרץ נבעה בסו"ס הפסגה:
אכן מפני שאין דרכי להשיב למרחקים בדבר כזה שהוא כדיני נפשות כי בודאי טפלי' תלי' בהם, ואני מבחוץ ולא ידעתי אולי יש בזה עקולי ופשורי, ע"כ אינני ח"ו מחליט לאסור אותם, רק באתי להעיר למוסר אזנם שישמעו לקול התורה ולא ירימו ידם לשחוט ולבדוק עד שיוציאו לאור משפטם, ואם יש להם לדבר דבר הנה עוד יש אלקים שופטים בארץ יציעו דבריהם לפני הרבנים דהגלילות המה ישמעו ידעו ויבינו ליישר המסילה ומתחת בד"צ לא תצא תקלה חלילה ואמת ומשפט ושלום ישפוטו בשעריכם ויתאים ג"כ עם תקי הממשלה יר"ה כי אני פי מלך שמור, והעושה שלום במרומים יחוננם בברכה המשולשת ובכלי המחזקת הברכות ברכות שלום וירחם עליהם ליתן בלבם לשוב להחזיק עמוד התורה והשלום לבל יהי' שמם לקלון ונפשם נדחה כעתירת נפש הכותב מרוב צער על חילול כבוד הרב הג' שי': וזכור אני ימים מקדם כשהי' המחלוקת בדבר השו"ב בעיר מולדתי בילגורייא, בימי דודי הגה"ק ר' נחום זצ"ל פאלאסט אבד"ק הנ"ל, אז כתב בדבר הזה זקני הרה"ג ר' שמואל אליהו זצ"ל מבילגורייא אל הגאון מאור הגולה רי"ש מלבוב זצ"ל, וזה תשובתו:
ב"ה יום ב' בא תרל"ה לבוב. שלום וברכה לכבוד הרב הגדול הגביר המפורסים חכם ושלם מופלג ויר"א וכו' מ' שמואלי' נ"י, שווערדשארף שלום:
בדבר שאלתו, ידע כבודו כי אסור ליהודים לקבל להם שו"ב לעצמם בלתי הסכמת הרב ירא ד' וטובי העיר, והשוחט אשר ישחט בלי הסכמתם שחיטתו אסורה כנבילה וטריפה, והנני בזה הדוש"ב באהבה:
הצעיר יוסף שאול הלוי נאטינזאהן אבד"ק לבוב והגליל עוד השאלות שנשאלתי אם אסור מן הדין שחיטת שו"ב השוחט בלי רשות המד"א ומסיג גבול השוחטים הקבועים, וכן הוראות מורה הבא להסיג גבול הרב הקבוע, הנני בתשובה לשואלי דבר גלוי ברבים, כי עפ"י דעת הפוסקים שחיטת שוחט והוראות מורה כאלו, יהי' מי שיהי' אסורות כחשש נבילה וטריפה, וכל החושש למאכלות אסורות יזהר ויזהר מאד שלא יכשל חלילה בשחיטת והוראות כאלה, לגודל האיסור ולהסיר מכשול חשש נבלות וטרפות מן הרבים הנני לכפול הדברים שחלילה וחס לסמוך על הכשרים ממורה ושו"ב מסיגי גבול הפסולים מצד הדין, ושאין להם נאמנות כלל וכלל, ולא יכשלו בעון חמור כזה ח"ו:
נאום יצחק אלחנן החופ"ק קאוונא:
אשר נשאלתי ע"ד השו"ב ששחט ושוחט ולא הראה סכינו לחכם העיר, מכבר נשאלו ע"ז רבנים גאוני זמנינו יברכם ה', וכולם כוונו להלכה להורות ששחיטת השו"ב הזה אסורה, והודיעו לו להשו"ב הזה כי לא יזיד עוד לעבור על דברי רבותינו בעלי התלמוד והפוסקים, גם אנכי השבתי אז ששחיטתו אסורה, ועתה נשאלתי שנית כי עדיין באפקרותי' קאי, ויתברך בלבבו לאמור עשיתי לי רב אחר זולת הרב הגאון דמתא, והנה זה השו"ב המלגלג על דברי רבותינו קמצא אסיק לי' בשם רב ומורה קראהו להתיר לו את האיסור, ולחתום על היתרים והכשרים, והשו"ב השונה הלזה איננו יודע כי ערביה ערבי' צריך, כי האיש אשר בשם רב ומורה יכנהו אין כתרה של תורה הולמתו כי חכמי ישראל המורים לעם דרך התורה המצוה והמוסר מוכרחים עכ"פ לשמור לעצמם את דרך ד', וזה הנכנס בגבול זולתי לא בזה הדרך ישכון אור התורה, ואם אולי סמכוהו רבנן קשישאי, הנה המה לא נביאים הם לדעת מראש את אשר יעשה האיש הזה אח"כ, ועתה אחר אשר נתגלה בהתיה דהאי גברא, חלילה לסמוך על הוראותיו, והסומכים על הוראתו יחושו פן יכשלו ח"ו על פיו באיסורים חמורים, ואוי לנו שכך עלתה בימינו כי אפרוחים יעשו קרנים ויעשו את תוה"ק ככדור לצחק בה, ואינני מדבר על אודות העיר עצמה כי שם יהי' דברי ללא הועיל או ללא צורך. כי אשר יראת ד' נוגע בלבבם כבר ידעו להזהר, הצנועים מושכים את ידיהם, ואשר לא ישימו לבם להזהר ממכשול עון להם לא יועיל גם קול בשופר, אך דברי אלה באו להודיע למקומות אחרים מקום שם מובא בשר, להם אני אומר, שימו לבבכם לבל תכשלו, ואשר לא יחפוץ להכשל במאכלות אסורות לא יאכל מן הבשר השו"ב הנ"ל:
אליהו חיים מייזל החופ"ק לאדז:
שוב בשנת תרע"ג ביום ד' צו כתבתי:
לכבוד הגבירים ונכבדים, מופלגים ויראים, נדיבים וקצינים דעיר מוינעשט במדינת רומעניען ד' עליהם יחי', לשמע אוזן שמעתי כי יצאו נצבים השובי"ם דעירכם נגד מעלת כבוד הרב הגאון שי' האב"ד דקהילתכם, ואינם סרים למשמעתו, ומקפחים פרנסתו, ואין חזון נפרץ להיות כזאת בישראל, כי עי"ז יהרס שארית הפליטה מדתוה"ק ח"ו, ע"כ בוודאי מוטל עליכם להשפיע על השובי"ם כי יעשו שלום הרב ויקבלו עליהם לעמוד, פחת דגלו דגל התורה, או עכ"פ לעמוד לפני כס המשפט להציע טענותיהם לפני רבנים גדולי ישראל שי' ועל פיהם יצא הצדק, ולא תהי' כזאת בישראל לאמור מי אדון לנו, הלוא כל הנגעים אדם רואה וכו' וכל איש דרכו ישר בעיניו ע"כ אל השובי"ם אשים דברתי, אנא אחי ורעי אל תרעו להרבות חילול שם שמים ברבים ולא יצא עוד טובה כל דהוא ממחלוקת ודברי ריבות לא בזה ולא בבא, והשי"ת ישלח ברכתו ברכת שלום עליכם ועל כל ישראל, כעתירת הכותב מתוך צער והכואב על צערו של הרה"ג דקהלתכם אשר נודע שמו בעולם לגדול בתויר"ש כי"ב:
ידידכם: