שות בית יחזקאל· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן
סימן מו
בשם ה' א' בלק תרס"ב פלונסק. לכ' יד"ג הרב המאוה"ג מ' אברהם גליקסמאן נ"י אבד"ק סליזיעווא בדבר שאלתו בראובן שמתה אשתו בלי זש"ק בתוך שתי שנים אחר הנשואין, והוא השיג נדן מאבי' אלף רו"כ, ועתה תובע חותנו הנדן חזרה מתקנת סלוצק, בודאי הצדק אתו דאם נכתב בהתנאים בפירוש עפ"י תקנת שו"ם וע"ז קיבלו החתן והכלה והצדדים בקנין, בודאי לית לן למימר דינהגו עפ"י תקנת סלוצק המובא בפ"ת אע"ז סי' נ"ג סקי"ד, דלא גרע ממה שכ' בב"ש אע"ז סי' נ"ג סק"כ בשם הרשב"א דדוקא דהוא יודע המנהג אז אף דלא נכתב ככתוב דמי, א"כ כאן דלא נכתב תקנת סלוצק בהתנאים כלל וגם לא ידעו ממנהג זה, א"כ אין לומר דכל הנושא על דעת המנהג הוא נושא, ובפרט דמפורש כתבו תקנת שו"ם א"כ גילו דעתם דלא ידעו כלל מתקנת סלוצק ולא נשאו ע"ד מנהג סלוצק, וכבר ידוע מש"כ בשו"ת תשואת חן סי' נ"ה בא' שטען שלא ידע המנהג ובתנאים לא נכתב והאריך בזה והעלה בתוך שנה ראשונה ודאי אינו יכול לטעון לא ידעתי דתקנת ר"ת נתפשט בכל ישראל והב"ש מיירי בתקנת שו"ם של שנה שניה ובשנה שניה במדינת פולין ג"כ אין בזה הטענה כלום דבפולין קבלו תקנת שו"ם בכל המדינה ומה"ט אין פורטין התקנה וגם אין מקבלין קנין מן החתן והכלה ע"ז וא"כ נהי דלא ידע מתקנת שו"ם מ"מ כיון שהמנהג פשוט היא נתנה לו אדעתא דמנהגא אך במדינת אשכנז דנהגו לפרוט וגם מקבלים קנין ע"ז יכול לומר לא ידעתי מן המנהג, ואף שראיתי בשום פעם שמחזירין היינו מפני שכתבו בפירוש וקנו על זה ע"ש, וא"כ בוודאי דלא עדיף מדינת פולין לענין תקנת סלוצק ממדינת אשכנז לענין תקנת שו"ם דבעינן שיכתבו בפירוש ויעשו קנין ע"ז, אבל בלא זה יוכל לומר דלא ידע מהמנהג כיון דאנו מנהגינו לפרוט ולקבל קנין גם על תקנת שו"ם מכ"ש על תקנת סלוצק דלא שכיח כלל, ובפרט בעת שפרטו ועשו קנין על תקנת שו"ם א"כ הראו לדעת ורק במה שפורטין ומקבלין קנין תלי' תנאיהם, דאל"כ לא הוי להו לפרוט כלל, ומה גם במקום דסותרין אהדדי דאם ניזול בתר תקנת סלוצק הוי סתירה למה שפרטו ועשו קנין על תקנח שו"ם וזאת לא ניתן להאמר כלל דניזול בתר מנהג דלא ידע, ולסתור מנהג שפרטו בפירוש בקנין ואין צריכין ראי' לזה דהוי דבר פשוט, ועיין ב"מ דף י' ע"א כיון דנפל וכו':
ובאמת בגוף הדין דב"ש סקכ"ה הנ"ל ובסי' נ"ב סק"כ דאף דלא נכתב כנכתב דמי יש לדון בזה ולומר עפימש"כ באו"ת חו"מ סי' ס"א סק"ג דבמקום שיש מנהג לכתוב ובא לפנינו שטר אחד שלא נכתב בו אמרינן מדנשתנ' ממנהגא ע"כ דהוי תנאי מפורש שלא יתנהגו כמנהג המקום ושלא אמרינן בי' כל הנושא ע"ד המנהג הוא נושא ורק אמנם לדעת הש"ך בחו"מ סי' מ"ב סקל"ו דאינו מחלק רק בין כשידע ממנהגא ובין כשלא ידע ממנהגא וכשידע ממנהגא אמרינן בי' אפילו לא נכתב דנין אותו כאילו נכתב ממילא דהבעל יוכל לומר שלא ידע ממנהג, ועיין בשו"ת אריה דבי עילאי תאע"ז סי' כ"א לענין תקנת שו"ם במה שנשאל שם שכ' בהמשך ד"ק דאעפ"כ א"א לחייב את הבעל עי"ז דיש מקום לומר דא"א להוציא מיד המוחזק ע"י סברא זו ודיכול המוחזק לומר שהי' סבור שאין מנהג זה חיוב על כל האנשים הנושאים נשים שיתנהגו כולם כתקנת שו"ם רק דלמי שנכתב כן בהתנאים היו נוהגין כך, משום שקיבל ע"ע להתנהג כתקנת שו"ם, וממילא דיוכל המוחזק לומר דלא ידע שהוא מנהג קבוע שיצטרכו כולם להתנהג במנהג זה ע"ש, מכש"כ לענינינו דנכתב כמנהג תקנת שו"ם ולא נכתב כתקנת סלוצק דיוכל המוחזק לומר דלא ידע מהמנהג:
ובלא זה לא נודע לנו אם נתקבל כלל תקנת סלוצק במדינתינו, ואפשר דרק במדינת רוסיא המנהג כן, והלא גם בפ"ת שם מבואר ששמע מדיינים הזקנים דק"ק הוראדניא [אף דתקנת סלוצק הועתק בפנקס התקנות דק"ק הנ"ל] בדבר המבואר בתקנה הנ"ל שגם אחר ג' שנים וכו' אין המנהג לפסוק כן ואולי בעלי התקנה בעצמם חזרו וביטלו זה, או כי יתר הרבנים שלא היו בועד הנ"ל לא קיבלו עליהם לפסוק כן, וכן מה שמבואר בסוף התקנה וכן להיפוך וכו' נחלקו הדיינים בזה ונוהגין לעשות פשר עכ"ל, ועיין באורך לגיסי הרה"ג נ"י בס' דעת לנבונים שמבואר שם דבתחלה היה ועד אחד לראשי קהלות היהודים מארץ ליטא ביחד עם ראשי קהלות היהודים מארבע ארצות פולין [היינו קראקא, פוזנא, לובלין, לבוב], ועיקר קביעות הועד היה ביריד גראמניץ בלובלין וביערסלב אך משנת שפ"ג והלאה התפרדה ליטא מפולין, ואבי זקני הגאון מ' מאיר וואהל אבד"ק בריסק דליטא יסד בליטא ועדים מיוחדים, ושלש ראשי קהלות שהם בריסק, הוראדניא, פינסק, ואתר זה בשנת ת"ל נעשה גם ווילנא לקהלה ראשיי בפני עצמה, והיה אז בליטא ארבע קהלות ראשיות ואחר זה בשנת תנ"א נעשה גם סלוצק לקהלה ראשיי בפ"ע, ומני אז והלאה נחשבו בליטא חמש קהלות ראשיות, והועד הראשון מארץ ליטא אחרי הפרדה מפולין היה בשנת שפ"ג, והועד האחרון מליטא הי' בשנת תקכ"א לפ"ק ע"ש, ובס' עיר תהלה, א"כ בודאי אין שייכות תקנות ליטא מסלוצק למדינת פולין ועכ"פ אם לא נודע לנו בבירור שנתקבלה התקנה מסלוצק במדינתינו מידי ספיקא דדינא לא נפקי וממילא חוזר הדבר לדאורייתא דהבעל יורש את אשתו כמבואר באהע"ז סי' קי"ח ס"ו דבר שאינו מפורש בתקנה נעמידנו על דין תורה, ובהג"ה וכן כל ספק שיש בתקנה על יורשי האשה להביא ראיה דאין מוציאין ירושת הבעל מספיקא ע"ש מב"י בשם תשובת הר"ן, ועיין במשל"מ פכ"א ממלוה, וכדאיתא בשו"ת עבודת הגרשוני סי' ס"ח וסי' ק"ג, ועיין בשו"ת מהרשד"ם סי' קכ"ה לענין שנה מעוברת ומעתה בחודש י"ג כיון דאינו מפורש בתקנה וע"פ הדין הבעל יורש את אשתו אמרינן התקנה לא היה אלא ברוב השנים שהם י"ב חדש והובא בב"ש סי' נ"ג סקי"ז וכ"פ בשו"ת שבות יעקב ת"ב סי' קכ"ה ובשאלות ותשובות דברי ריבות סי' נ' ובשאלות ותשובות תרומת הדשן סי' רי"ו דמבואר שם דאם נדון לספק אוקמי אדינא דבעל יורש ועיין בשו"ת מהרי"ל סי' ע"ו ובשו"ת רע"א סי' קי"ב, ועיין בשו"ת מהר"י אסאד תאע"ז סי' נ': ועיין בשו"ת שו"מ ת"א סי' קל"ב לענין שא' מתה עליו אשתו בשנה הרביעית לנשואין מבלי זרע קיימא וחותנו תובע ממנו להחזיר לו הנדן שנתן לבתו והביא כתב בלשון לעז שנכתב שם שמחויב להחזיר הנדן כשתעדר זוגתו אבל אינו מבואר הגבלת זמן דוקא תוך ג' שנים או עד לעולם ונסתפקו אם הכתב הלז נעשה רק כפי תקנת שו"ם או לעולם והשיב דכל ספק בתקנה מהראוי לאוקמי אדינא וגם כאן הדין כן, הן אמת דלפמש"כ הלח"מ פ"ב מגזילה כל שא"צ להוסיף על התקנה לא מוקמינן אדינא א"כ גם כאן ל"ש זאת אמנם המשל"מ פכ"א ממלוה האריך לחלק באופנים אחרים ולפענ"ד ג"כ ליישב דכל שהתקנה אינו נגד הד"ת רק שמן התורה לא עשו תקנה ע"ד ועשית הישר והטוב התורה לא ציותה דין דב"מ וחז"ל תקנו כן שיעשה לפמשה"ד א"כ ל"ש לומר דאוקמא אדינא דאטו תקנת חז"ל נגד ד"ת רק התורה לא ציותה וחז"ל תיקנו א"כ מחמרינן גם בספק תקנה אבל תקנת שו"ם דהיא נגד ד"ת ירושת הבעל כזה כל שספק בתקנה מוקמינן אד"ת וגם דהבעל הוא מוחזק וכיון שהוא ספק בתקנה מוקמינן אד"ת ע"ש, ובשו"מ שם סי' קל"ג ומכש"כ בני"ד, ועי' שו"מ מהד"ג ח"א סי' קע"ח, ועי' בשו"ת מהר"י בן לב ח"ג סי' קי"ד לענין שאלתו שכ' דכיון שמה"ד הבעל יורש את אשתו ונתחייב במה שלא נתחייב אין לנו להפריז על הענין ע"ש, ועי' בשו"ת עבודה"ג שם שכ' כי חזינין שהלכו אחר אומדן דעתו שלא יהי' עצב להנותן נדוניא לפיכך תקנו החזרה על משך שנה א' ולא יותר כי לאחר שנה לא יוסיף עוד עצב כמבואר בתשוב' מהרמ"מ סי' ע"ב ע"ש (וכ"כ התוס' ב"ב דף ק"מ) שבכ"מ תקנו חכמים לפי אומד דעת של בני אדם והביאו ראי' מפ' נערה ע"ש, וא"כ אין להפריז על המדה לומר בבירור דנתקבל במדינותינו תקנת סלוצק דכל ג' שנים יוסיף עצב [ואולי הא דתקנת שו"ם דוחה ירושת הבעל משום דנא' ע"כ יעזוב איש את אביו וכו' וכל דעבר שנה אחר שנה מעת הנשואין דעתם של איש ואשה מתרחקים יותר מאבותיהם ונתקיים ודבק וכו' אכן בשנה ראשונה חוזר לאב נגד ירושת הבעל משום דעדן דעת הבנים קרובים יותר לאבותיהם ויש להאריך בזה] וכ"כ בשבו"י שם וז"ל ועוד אחרת אי אזלינן בתר טעם התקנה כמבואר בתשו' הרא"ש כלל נ"ד הובא בטור סי' קי"ח סעי' מ"ה וכ"כ בתשו' צ"צ סי', ק"ט ע"ש וכיון דטעם התקנה כמ"ש בפוסקים ראשונים והובא בנחלת שבעה סי' כ"ב סעי' ג' סק"ה שבשנה ראשונה שעדיין לא נשכח המת לגמרי צריך להחזיר הכל ובשנה שניה שאינו עצב כ"כ לכן די בחזרת חצי נכסים ובשנה שלישית כבר נשכח לגמרי ואין שום עצב עמו לכן הדין חוזר לסיני שהבעל יורש אשתו עכ"ל הגע בעצמך דברוב שני' שאינם מעוברת אפ"ה נשכח המת מלבו וכי משום שהוא שנה מעוברת לא יהי' נשכח עד אחר י"ג חודש ע"ש ואם אין מוסיפים חידש א' היינו חודש העובר משום ספק כנ"ל כש"כ שלא להוסיף שנים משום ספק דתקנת סלוצק, ועי' כנסת יחזקאל סי' ס"א, ס"ב, ע"ט, ואף חכמי צרפת והר"ת בראשם לא תיקנו רק תוך שנה ראשונה משום ות"ם לריק כחכם ואשר משום תקנה זו נקרא רבינו ת"ם, כנודע, וכיון שתקנת שו"ם הוסיפו עוד על שנה שני' לחצי הנדוניא כבר כ' השו"מ סי' קל"ג דתקנת שו"ם וכדומה דהוא נגד ד"ת ירושת הבעל, כל ספק בתקנה מוקמינין אד"ת, ואף דירושת הבעל אינו רק מדרבנן מ"מ זה מדינא וזה נגד הדין עכ"ל, ועיין שו"מ מהד"ג ח"א סי' קע"ח, ובפרט במה שהבעל מוחזק איננו צריך להחזיר, ועיין בשו"ת תרשיש שהם, ובמהרש"ם ח"ב סי' פ"ח:
ידידו: