שות בית יחזקאל· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן
סימן מה
בשם ה' ועש"ק וישב סת"ר לפ"ק פלונסק. השמחה במעונו, ושלום באהלו, לכבוד מחותני ידי"נ הרב הגאון חו"ב, משנתו קב ונקי וכו', מו"ה יחיאל איכל שליט"א ראבד"ק זגיערז א) מכתבו האיר מול עבר פני ושמחתי לשמוע מטוב שלומו, ואשר הציע לפני מחידושיו וז"ל כתב אלי אחד מתלמידי קושי' לשיטת רש"י ז"ל בפסחים (דכ"ט) דחייבי כריתות שוגגין אינו פטור מתשלומין א"כ קשה במדליק גדיש ביה"כ לרנבה"ק אמאי פוטר הא בשבולת הראשון חייב כרת ועל שאר הגדיש לחייב בתשלומין כמו שהקשה הירושלמי על שבת ותירוצם לא שייך דחייבי מיתות שוגגין ג"כ פטורים כמ"ש בתשו' רע"א סי' קס"ד ובפנ"י בהק' לסדר נשים אבל חייבי כריתות שוגגין אינו פוטר ואמרתי לתרץ עפ"י מ"ש הנמוק"י, בב"ק בסוגי' דאשו משום חציו שהקשה ז"ל ואי קשיא לך ח"כ היכי שרינן להדליק עם חשיכה את הנרות והדלקתה הולכת ונגמרת בשבת וכו' ולפי"ז ה"ה כאילו הבעיר הוא עצמו בשבת וכו' כי נעיין במילתא לא קשיא לך שהרי חיובו משום חציו בזורק חץ שבשעה שיצא החץ מתחת ירו באותו שעה נעשה הכל ולא חשבינן לי' מעשה דמכאן ולהבא ואי חשבינן לי' הוה לן למיפטרי' דאנוס היא שאין בידו להחזירו ה"נ אולי מח קודם שהספיק הגדיש ודאי משתלם הניזק מאחריות נכסים דידי' ואמאי מחייב הרי מת ומת לאו ב"ח הוא אלא ש"מ דכי אתחיל מע"ש אתחיל וכמאן דאגמרי' בידים בההיא עידנא דמי ע"ש, נמצא לפ"ז לר"י דסובר אשו משום חצי' ל"ק כלל קושי' הירושלמי, אלא ע"כ צריך לומר דקושי' הירושלמי אליבי' דר"ל דסובר אשו משום ממונו, וכן נראה מהירושלמי ב"ק פ"ב הל' ה' ע"ש במפרש כן דקושי' הירושלמי אליבא דר"ל, לפ"ז ניחא דר"ל סובר בכתובות דאף חייבי מלקות שוגגין נמי פוטר מכש"כ חייבי כריתות לרנבה"ק אבל אליבא דר"י דסובר חייבי מלקות שוגגין חייב ה"נ יש לחלק בין שוגג למזיד אליבא דרנבה"ק, לפ"ז ניחא קושי' הנ"ל דבפסחים תי' ר"י רנבה"ק היא ולשיטתו שפיר כתב רש"י ז"ל דשוגג אינו פוטר ואבקש ממעכ"ת לשום עינו הבדולח אם כנים דברי וכו' עכת"ד, הנה לכאורה יש להעיר בדברי כת"ה דאם אמנם דבריו עולים יפה לפי' תי' הנמוק"י דאז שפיר י"ל דעל ר' יוחנן ל"ק כלל קושי' הירושלמי, אבל אנן מה נענה לפי"מ שראיתי בשו"ת רבינו משולם איגרא חא"ח סי' ה' לש"ב הגאון ז"ל שכ' ליישב קו' הנמוק"י וזה תוכן ד"ק הנה הנמוק"י על הא דאמרינן אשו משום חצי' א"כ אי מדליקין עם חשיכה וכו' הרי היא כאילו הבעירו היא בעצמו בשבח וי"ל דאיתא בשבת דצ"ב ע"ב שנים שעשאו מלאכה פטורים משום דכתיב בעשותה העושה את כולה ולא העושה מקצתה וכו' והנה התוס' דצ"ג ד"ה אמר וכו' נראה לר"י דהאי אינו יכול היינו אפילו בעל כח הרבה אלא שהיא נושא בענין זה שאלמלא אחר לא הי' יכול לנושאה כגון באצבע וכו' דמה לנו לכחו כיון דהשתא מיהו אינו יכול לנושאה ע"ש, והנה בזה יכול וזה יכול פטור לר' יהודה ג"כ וזא"י וזא"י חייב לר' יהודה:
וכ' רש"י כיון דזא"י וזא"י הוה אורחי' ע"ש וא"כ אם בעל כח הרבה דכיון דהוי יכול באמת אם הזו רצה וא"כ בודאי לאו אורחי' ופטור, וא"כ לפי"ז דכיון דהתחלת ההדלקה הוי בחול נהי דהוי כאילו הדליק בשבת ג"כ עכ"פ אם לא הוי התחלת הדלקה בחול ל"ה הדליקה בשבת וא"כ ל"ה בעשותה כולה באיסורא דשבת והוי כמו עשה מקצתה דליכא איסורא וא"ל דהוי כמו זא"י וזא"י דהא באמת הוי יכול להדליק בשבת לחוד ול"ש דאורחי' כן וא"כ מ"ה רשאי להדליק דהא השתא מאי איכפת לי' דבכחו הוי מצי לעשות ולהדליק בשבת דכיון דבאמת השתא לא הדליק רק בחול ול"ה כמו שעושה לבדו ואורחי' ל"ש דהא עכ"פ אם רצה הוי מצי לעשות בשבת וא"כ מש"ה פטור ומתורץ קו' הנמוק"י עכ"ל, וא"כ לתי' זה יתכן קושי' הירושלמי גם לר' יוחנן דהא לא חשבינן כמאן דאגמרי' בידים קודם שבת ואפ"ה מותר להדליק נרות בע"ש משום דל"ה בעשותה כולה באיסור שבת, וכן פירשתי גם אני בכוונת הירושלמי ב"ק פ"ב ה"ה דאיתא שם א"ר יצחק בר טבויי מתניתא מסייע לר"ל הי' גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו חייב עבד כפות לו וגדי סמוך לו פטור אם אומר את שאין כזורק את החץ ממקום למקום על שיבולת ראשונה חייב מיתה מיכן והילך תשלומין א"ר יוסי ואת ש"מ שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור אם אומר את שאינו כזורק את החץ ממקום למקום ויעשה כמו שחלו עליו תשלומין מיכן והילך יהא חייב בתשלומין עכ"ל:
והנה בפני משה שם נדחק לפרש דהירושלמי התחיל להביא סייעתא לר"ל ושוב סיים אם אומר את שאין כזורק את החץ וכו' היינו דהירושלמי חזר להוכיח דאדרבה יותר יש סייעתא מזה לר' יוחנן עיי"ש, אבל באמת יותר נכון ופשוט כמ"ש בגליון הש"ס שם דגרס מתניתא מסייע לר' יוחנן וכן הוא בש"ס בבלי בב"ק דף כ"ב ע"ב והכוונה אם את אומר דאשו משום ממונו ולא הוי כזורק חץ ממקום למקום א"כ אמאי פטור בעבד כפות וגדי סמוך אף א"נ כדמשני הש"ס בבלי שם לר"ל דמיירי כשהצית בגופו של עבד אפ"ה אכתי תקשי הלא על שיבולת ראשונה נתחייב מיתה מיכן והילך תשלומין וכוונת הירושלמי בקושיתו על ר"ל כהא דמצינו שעמד בזה בשטמ"ק ב"ק דף כ"ב וז"ל עבד כפות לו פטור כלומר משום דקלב"מ ק"ל אמאי פטור וכו' וי"ל דאמסקנא סמוך דאוקמי כגון שהצית בגופו של עבד ואכתי לא ניחא דאפי' הצית בגופו של עבד אמאי פטור על הגדיש אטו מי שנתחייב בנפשו ואח"כ קרע שיראין של חבירו מי לא מתחייב וכו' ואפשר לר"י דאמר אשו משום חציו כל שהצית אפי' בגדיש ועבד כפות סמוך לו דא"א לברוח הו"ל משעת הנחת האש בגדיש רודף ופטור ע"ש ועי' בשטמ"ק ב"ק ד"ע כמאן כר"ע, וכן כוונת הירושלמי על שיבולת ראשונה פ' דבשעה שהדליק שיבולת ראשונה במקום שהי' העבד כפות נתחייב מיתה מיכן ואילך בתשלומין כמו בקורע שיראין אחר שנתחייב מיתה דחייב בתשלומין וקושיא זאת היא לר"ל אבל לר' יוחנן דאשו משום חצי' ניחא דפטור מתשלומין כמ"ש בשטמ"ק, דבשעה שהצית האש והעבד כפות דא"א לברוח הו"ל משעה שהצית רודף על העבד ונעשה על הגדיש כרודף ששבר את הכלים דפטור בין של נרדף בין של כל אדם שהוא פטור משום דמשעת רדיפתו נתחייב בנפשו, ועי' לידי"נ הג' שיחי' בס' נתיבות ירושלים על הירושלמי שהעיר בש"ך חו"מ סי' שנ"א סק"א שהניח דברי הרמ"א שם בצ"ע שכ' דהיכא דחיוב תשלומין בא אחר חיוב מיתה חייב בתשלומין והש"ך כ' וז"ל וצ"ע מנל"י הא, ובטור ליתא כן אלא במחתרת משום דמיד שיוצא ממחתרת תו לא מחייב מיתה אבל הכי י"ל כיון דעדיין עומד בחיוב מיתה דשבת פטור עכ"ל, והקצ"ח שם השיג עליו והוכיח מש"ס עירוכין דף ז' ע"א דאפי' היכא שהוא עומד בהחיוב מיתה ג"כ חייב בתשלומין שבא אח"כ ע"ש, ובמח"כ נעלם מהם דברי הרשב"א בחי' לב"ק דכ"ב והובא בשטמ"ק שהוכיח מהש"ס עירוכין כשיטת הקצה"ח הנ"ל עיי"ש, וכן יש להוכיח מהירושלמי כאן כנ"ל, ושוב אמרי' בירושלמי שם אמר ר' יוסי ואת ש"מ דהכוונה, ואת ש"מ כר' יוחנן דאשו משום חציו מהא דהוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור ואי כר"ל נימא משעה שהדליק שיבולת ראשונה בשבת נתחייב מיתה ועל יתר הגדיש יתחייב בתשלומין וגם כאן צריך ליישב מה דלא הקשה הירושלמי גם לר' יוחנן כן, א"ו דלר"י ניחא עפ"י סברת הנמוק"י אליבא דר"י וכן ראיתי לידי"נ הג' שי' בס' עט סופר כלל מ"א פי"ת שכ' דלפי סברת הנמוק"י לא יהי' קשה כלל קושי' השטמ"ק הנ"ל דיתחייב על יתר הגדיש כמו בקרע שיראין אחר שנתחייב מיתה כי חשבינן סוף הפעולה בהתחלה ועונש מיתה וממין באים בב"א וקלב"מ עיי"ש, וכן י"ל לדעתי בכוונת הירושלמי הנ"ל, אך כ"ז עולה יפה לר' יוחנן לסברת הנמוק"י אבל לד' הגאון רבינו משולם איגרא באמת לא חשבינן כאילו כבר נגמר כל הפעולה ואכתי יקשה לר"י ונסתר לכאורה תירוצו דמעכ"ת:
ב) אכן י"ל דדברי כת"ה נכונים וקיימים בהקדם מש"כ כת"ה מש"כ עוד בשו"ת ר"מ איגרא דלשיטת הנמוק"י יש ליישב דברי הרמב"ם פי"ד מהל' נזקי ממון שפסק דטמון באש פטור והקשה המ"מ מב"ק דכ"ג ע"א דפריך למ"ד אשו משום חציו טמון באש דפטור רחמנא היכי משכח"ל ומשני שנפלה דליקה לאותה חצר ונפלה גדר שלא מחמת דליקה וכו' דכלו לי' חציו וכיון דהרמב"ם פוסק כר"י דאשו מ"ח איך לא חילק בטמון דלא משכחת דפטור אלא כשנפל גדר וכו' והאריך שם בהקדמות ויסודות מש"ס ב"ק דף נ"ו ע"א ר"א אמר טמון איתמר משום דשויה טמון באש וכו' דהא ג"כ איירי שם שכיסה לאחר דהוי השריפה וכו' ולפי תי' הנמוק"י דאשו משום חציו חשבינן כאילו הדליק בשעת התחלת הדליקה א"כ הפי' טמון באש דפטרי' רחמנא ר"ל טמון כזה דש"ס ב"ק דנ"ו הנ"ל דשוי' טמון אחר הדליקה האיך משכחת דהא אם נימא דאשו משום חציו וא"כ תקשי קושי' הנמוק"י דהאיך רשאין להדליק סמוך לחשיכה ועכצ"ל כאילו כבר הדליק בתחלת הדליקה וא"כ אמאי פטור רחמנא טמון דבשעת התחלה ל"ה טמון וכו' אך באמת לפמ"ש לעיל לתרץ קו' הנמוק"י בהדלקת נר יע"ש דל"ה בעשותה כולה והוי כזה יכול וזה יכול אך באמת לר"מ דס"ל בשבת דצ"ג דשנים שעשאו מלאכה חייבים אפי' בזה יכול וזה יכול ולא דרשינן בעשותה כולה ולא מקצתה ולדידי' קשה על הקרא דפטור טמון בכה"ג דהוי מעיקרא גלוי ואח"כ נעשה טמון וצ"ל כתי' אביי כגון דנפלה גדר שלא מכח דליקה משא"כ הרמב"ם דפסק כר' יהודה דשנים שעשו מלאכה בזה יכול וזה יכול פטורים ול"ק מטמון ומ"ה פסק סתם בטמון באש פטור אפילו הוי מעיקרא בגלוי ולאחר שהדליק נעשה טמון עכת"ד הנחמדים, ואנכי הארכתי בזה בתשו' להרב רש"ק מו"צ בלונדון ואכ"מ.
[הובא בס' צבא רב דס"ד]:
ג) ובחידושי אמרתי ליישב שיטת הרמב"ם עד"ז דקושי' אביי מטמון באש קאי לפי סברת הנמוק"י ובאופן דבשעת התחלה לא הי' טמון אבל הרמב"ם ז"ל מפרש הא דאשו משום חציו לא עפ"י סברת הנמוק"י דהוי כאילו כבר נגמר כל ההדלקה רק כמו שמפרש בשו"ת שואל ומשיב מהדו"ב ח"א סי' ה' ומייתי ג"כ דברי הר"ן בחידושיו לסנהדרין דף ע"ז דדוקא לענין נזקין שייך אשו משום חציו וכ' וז"ל אמנם נראה דגם גרם הדלקה נמי שרי וחילי דילי מהא דאמרו בשבת דף ק"ך דכתיב לא תעשה כל מלאכה הא גרמא שרי הרי דבשבת לא אסרה תורה רק עשיי' ממש וא"כ מה שההדלקה היא מלאכה עשיי' היא דאסור הא גרמא שרי ע"ש, ולפ"ז צריך לומר מה שהקשה הנמוק"י דיהי' אסור להדליק היינו משום דאם נאמר אשו משום חציו והיינו שבכל רגע ורגע שולח חציו א"כ הרי מדליק בשבת ואסור וע"ז תירץ דהוה כאלו נדלק כולו בע"ש ומה שידלק מכחו בשבת ל"ה רק גרמא ושרי כנ"ל ברור, שוב נזכרתי שכן הוא בירושלמי פ"ב דשבת ה"א ולא בשמן שריפה אר"ת זאת אומרת וכו' משני בשבת כתיב לא תעשה כל מלאכה נעשית היא מאליו וכו' ע"ש, ובזה מיושב מה שהקשה בשו"ת דבר משה מה"ק סי' פ"ו ובשו"ת ארץ צבי חא"ח סי' נ"ג לסברת הנמוק"י בנ"ח דמצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק ולד' הנמוק"י איך מדליקין נ"ח בע"ש דא"ל כאלו נגמר כבר כל ההדלקה מע"ש בעוד זמן היתר א"כ שוב לא קיים המצוה המוטלת עליו למ"ד כבתה זקוק לה אבל לפי הנ"ל א"ש דלא נחשב כל הדלקה כאילו כבר כלתה רק כגרמא בעלמא והבן, ועי' שו"מ מהדו"ג ח"ג סי' ע"ג ולמחו' הג' נ"י בשו"ת בשמים ראש ה"ח סי' יוד ובשו"ת מנחת משה חא"ח ובקצה"ח סי' ש"צ סק"א ע"ש:
ד) והשתא דאתינא להכי יתקיימו דברי כת"ה שפיר דברש"י פסחים דכ"ט ד"ה את וכו' שנא' וקרהו אסון וכו' וזה כטעם אביי בכתובות ר"פ אלו נערות ומ"ט שבק טעמו דרבא דיליף מונחתי פני באיש ההוא והכרתי וכתבו האחרונים דהא דח"כ שוגגין פוטר מתשלומין מתלי תלוי וקאי בהני תרי טעמי דלאביי לא נלמד רק לענין מזיד אבל לא לענין שוגג כיון דיליף שגם מיתה ביד"ש פוטר מתשלומין א"כ ל"ש מעילה בהקדש כלל כיון דהזיד במעילה וע"כ דרנבה"ק מדמה רק לענין מזיד כיון דקרא רק במזיד נאמר ומהכ"ת לדמות אהדדי גם לענין שוגג משא"כ לרבא דיליף ממוליך דכרת שלי כמיתה שלכם הרי דמדמה לגמרי כרת למיחת בי"ד א"כ הה"ד גם לענין שוגג וע"כ שפיר הוכרח לפרש האוקימתא דמוקי הך דאוכל חמץ של הקדש לא מעל כרנבה"ק והך דאוכל תרומת חמץ בפסח דבשוגג חייב כרנבה"ק דע"כ אזיל אליבא דאביי דלרבא גם ח"כ שוגגין פוטר מתשלומין ואליבי' מתני' בע"כ לא אתיא כרנבה"ק ומתורץ בזה כל קו' התוס' על רש"י עי' בהגהות בעמ"ח תפארת יוסף ובס' קרבן תודה ע"ש א"כ עולים יפה דברי כת"ה בישוב קושיתו כיון דקאי רק לאביי ולאביי לשיטתו ע"כ ס"ל כסברת הנמוק"י הנ"ל מהא דמקשה ומתרץ לעצמו בטמון באש כנ"ל:
ה) וכשאני לעצמי אמרתי ליישב בפשיטות קו' השואל את כת"ה קו' הירושלמי על שיטת רש"י ז"ל עפ"י מש"כ המהרש"א פסחים דכ"ט בד"ה את יום וכו' דלכאורה נראה לפרש דודאי לענין תשלומי ממון א"נ דשגג נמי בכרת יפטור דכיון דר' נחוניא עושה יה"כ כשבת ואנן קיי"ל כחזקיה דחייבי מיתת שוגגין פטורין מתשלומין כמ"ש התוס' ומינה דח"כ שוגגין נמי פטורין ולא קשיא להו הכא אלא לענין דפטור אותו נמי מקרבן מעילה כדקתני לא מעל דליכא למפטרי' בשגג נמי בכרת דא"כ כל ח"מ שוגגין פטורין נמי מחטאת והרי התורה חייבו אלא דאיכא לאוקמי דפטור נמי מקרבן מעילה לרנבה"ק בהזיד בחמץ ואפי' שוגג בהקדש וכפרש"י וכו' עכ"ל, א"כ מיושב שפיר קושיתו דלענין ממון כמו בהדליק גדיש ביה"כ פטור ה"נ לרנבה"ק ולפי"ז מיושב מה שהקשו האחרונים בשבועות דף ל"ג ע"א במתני' דמשביע אני עליכם וכו' ושהדליק את גדישי ביה"כ חייבין ואמרינן התם לאפוקי מדרנבה"ק וכו' ומקשים לשיטת רש"י הנ"ל דבשוגג גם לרנבה"ק אינו פוטר מתשלומין מנלי' להוכיח דמתני' דלא כרנבה"ק ודילמא מיירי מתני' בשוגג דבשבת ח"מ שוגגין פוטר מתשלומין ויה"כ ס"כ שוגגין חייב בתשלומין וע"כ חייבין בקרבן שבועה אכן לסברת המהרש"א דהא לענין תשלומי ממון באמת גם בח"כ שוגגין פטורים וד' רש"י רק לענין קרבן מעילה נאמר כנ"ל:
ו) האמנם כי ראיתי בישועות יעקב שתי' לקושית האחרונים בשבועות הנ"ל דלכאורה קשה גם בהדליק גדישי בשבת אמאי פטורין נהי דקלב"מ הא מועיל תפיסה וברשב"א שבועות דל"א גבי פסולי עדות דרבנן כל דמועיל תפיסה מתחייב שבועת העדות והוכיח כמהרש"ל דכל היכי דעבדינן החומרא לא מועיל תפיסה ומתני' מיירי במזיד ולפ"ז הך דהדליק גדישי ביה"כ נמי מיירי במזיד ושפיר מוכח ממתני' לאפוקי מדרנבה"ק, אך בשו"ת תורת חסד חא"ח סי' נ"א ליד"נ הג' ז"ל הרבה להשיב על דבריו דאף הרשב"א שם לא כ' שם רק לר"פ דאמר למעוטי מלך ולדידי' אמרי' אבל משחק בקוביא מיחזי חזי וכו' אבל אנן קיי"ל כראב"י התם למעוטי משחק בקוביא וכו' ולפ"ז מוכח דאף היכי דמהני עדותן לענין תפיסה פטור משבועת העדות דמי יימר דתפיס א"כ הדק"ל מנלי' להוכיח מתני' דלא כרנבה"ק ודילמא מיירי בשוגג דלא מיפטר גם לרנבה"ק, לפי"ד רש"י הנ"ל, וכשאני לעצמי ת"ל בחידושי תירצתי קו' זאת שהיא קו' השב שמעתתא ש"ז פ"ג להרשב"א דכל דמועיל תפיסה חייב בשבועת העדות גם בהדליק גדישי בשבת יתחייבו ותירצתי דיסוד דברי רש"י בב"מ דצ"א ע"א דקלב"מ מועיל תפיסה רק לשנויא דרבא דאתנן אסרה תורה אפי' בא על אמו וכו' אבל ר"פ מתרץ שם דמשני שם בשנויא אוחרא ל"ל האי כללא וכה"ג בתומים סו' כ"ח סק"ד דרב לית לי' הך דינא דמועיל תפיסה וכן משמע בב"ק דף ע' ע"ב דר"פ חולק ארבא ולפ"ז אמרתי במ"ש המלא הרועים מערכת ק' בסוגי' דקלב"מ אות יו"ד דמש"ס ב"ק דף כ"ו ויהא אדם חייב בכופר ומפיק לי' מקרא דעליו ולא על האדם מזה מוכח דבכופר לא אמרי' קלב"מ משום דכופרא כפרה וכסברת התוס' פסחים דף כ"ט דקלב"מ אינו פוטר מכפרה דא"כ ל"ל עליו ולא על האדם ת"ל משום קלב"מ ושוב דחה ראייתו די"ל דצריך עליו ולא על האדם דאף אי תפיס מוציאין ממנו ע"ש אכן להנ"ל ראייתו קמה וגם נצבה דהא מבואר בב"ק דף מ' ע"א א"ר פפא לא דכו"ע כופרא כפרה היא עיי"ש ור"פ לשיטתו אף בקלב"מ לא מועיל תפיסה ולפ"ז מיושב קושי' השב שמעתתא הנ"ל דר"פ דאמר למעוטי מלך אבל משחק בקוביא רבנן פסלוהו וכשמועיל עדותן לענין תפיסה חייבין קרבן שבועה אפ"ה אליבא דר"פ ניתא במשביע עדים שהדליק גדישי בשבת דפטורין דלשיטתו בקלב"מ לא מועיל תפיסה וא"ש, אלא דלפי"ז יתעורר מחדש קו' הנ"ל לרש"י דת"כ שוגגין אינו פוטר מתשלומין אמאי קאמר לאפוקי מדרנבה"ק ודילמא מיירי בשוגג וע"כ מחוורתא כדשנין מעיקרא עפי"ד מהרש"א הנ"ל והבן:
ז) עוד נ"ל בישוב קו' הנ"ל ויתיישב ג"כ מה שהקשו הראשונים בעה"מ והרמב"ן לשיטת רש"י ממגילה דף ז' ע"ב במשנה אין בין יה"כ לשבת אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו ביד"ש ובגמ' שם הא לענין תשלומין זה וזה שוין ולרש"י הרי אינם שוין דבמיתה גם שוגג פוטר מתשלומין משא"כ בכרת ונראה עפ"י מש"כ ש"ב הגאון בים התלמוד בב"ק דף נ"ו ביאור דברי רש"י הנ"ל דלעולם לענין דינא זה וזה שוין רק כל מעילה הרי היא רק לצאת יד"ש דחייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין לכך בע"כ מיירי בהזיד בחמץ ועבדינן החומרא ולפי"ד מהרש"ל גם חיוב לצאת יד"ש ליכא ולא מועיל גם חפיסה לכך לא מעל משא"כ בשוגג כיון דגם קלב"מ מחויב לצאת יד"ש ומועיל תפיסה ולצאת יד"ש הרי כל מעילה היא רק לצאת יד"ש א"כ ניתא דשפיר הוכיח ממתני' דשבועות דלא כרנבה"ק וגם קו' הראשונים מהא דמגילה כיון דלענין עיקר הדין זה וזה שוין ומסולק בזה גם קושי' השואל את כת"ה מהירושלמי גם לענין גדיש ביה"כ דפטור על כל הגדיש משום דחייבי כריתות שוגגין פוטר מתשלומין והבן:
ובגוף קושי' האחרונים מש"ס דשבועות הנ"ל הרבה תירוצים נאמרו בזה עיין בס' חתנ"ס דף קל"ה ובשו"ת בית יצחק חא"ח סי' צ"ו לידי"נ הג' נ"י ועי' בשו"ת תת"ס חחו"מ סי' ע"ה ובשו"ת שם ארי' חחו"מ סי' ט' עיי"ש:
ח) ומה שהביא כת"ה בשם בנו הוא המיול"ח החתן החריף ובקי מו"ה אברהם נתן שיחי' ליישב קושי' השואל לרבי דס"ל בשבועות דף ז' וביומא דף פ"ה ובכריתות דף ז' דיו"כ מכפר אף בלא תשובה א"כ שפיר י"ל דעל כל שיבולת ושיבולת איכא חיוב כרת ממש לא רק ח"כ שוגגין משום דל"ש לומר אטו בתרי קטלת לי' כיון דעל שיבולת הראשון כיפר לו יו"כ א"כ איכא חיוב כרת ממש על כל שיבולת ושיבולת ובמזיד לרנבה"ק שפיר יו"כ פוטר, יפה העיר ולי נראה עוד ישוב לקו' השואל עפ"י מה שהעלה בשו"ת מהר"י הכהן מהדו"ת בשער הענינים סי' י"ט אשר לחלק בין כרת דיו"כ לשאר חייבי כריתות דכרת ביו"כ אפי' לרבנן דרבי דיו"כ לא מכפר רק אשבין ה"ט משום דצריך להיות שב מידיעתו ולפ"ז בשוגג דשב הוא ורוצה בתשובה בודאי עצומו של יום מכפר ונסתלק כל חיוב כרת לגמרי ונשאר רק חיוב מלקות שוגגין דבזה לא מהני תשובה כמבואר במכות ד"ת ולפי"ז אף שוגג נמי פוטר מתשלומין כמו חייבי מלקות שוגגין וכדאמר רבא בסנהדרין ד"י מלקות במקום מיתה עומדת ומיושב בזה קו' התוס' בתולין דף פ"א שהקשו מנלי' לר"ל דחייבי מלקות שוגגין פוטר מתשלומין אבל חייבי כריתות של כל השנה אף דיש בו ג"כ חיוב מלקות מ"מ עיקר היא החיוב כרת רק כשלקה נפטרו מידי כריתתן ובשוגג כיון דאין כפרה ממילא רק ע"י תשובה והוא אינו יודע הנה כפרתו תלוי' ואיכא חיוב כרת קצת ולא לגמרי וממילא לא נפטר לגמרי מחיוב כריתתו לענין שלא יהי' בכלל חיוב מלקיות ואמנם אינו ג"כ בכלל שאר חייבי כריתות וכמו שאמרו בזבחים דף ו' ע"א לענין תמורה בשותפות דלענין מקיבעא לא מכפרת ומקופיא מכפרת ומש"ה ס"ל להרמב"ן ז"ל דשוגג אינו בכלל פטורי ממון דליכא חיוב כריתות משום דשוגג הוא אבל גם חיוב מלקות ליכא משום דלאו כפר כפרה גמורה וזה לדעתי עצה וכלל גדול בעזה"י עכת"ד יע"ש ובזה מיושב קושי' הטורי אבן שהביא בס' עט סופר במתני' דמגילה הי"ל דנקט אין בין יה"כ לשבת ולמה נקט דוקא יוה"כ ולא שאר חייבי כריתות ולהנ"ל מיושב דדוקא נקט יוה"כ אבל בשאר חייבי כריתות שפיר יש חילוק לענין תשלומין בשוגג דבשבת אף חייבי מיתת שוגגין פוטר משא"כ ח"כ בשוגג לא מיפטר בתשלומין מש"ה נקט יוה"כ דיוה"כ דמי לשבת דאף בשוגג פטור מתשלומין וממילא אזדא לה קושי' השואל את כת"ה ממדליק גדיש ביה"כ דביה"כ אף ת"כ שוגגין פוטר מתשלומין כנ"ל והבן:
ואשר כ' כ"ת קושי' בשם הגה"ק מהר"ם אדמו"ר מקאצק זצ"ל לשיטת הנמוק"י ב"ק דכ"ב באשו משום חציו, א"כ למה אמר רבי יוחנן אלמלי הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי מפני שרובו של היכל בו נשרף, ורבנן אתחלתא דפורענות עדיפא בש"ס תענית דכ"ט הא כיון דהתחלה הי' בתשיעי הוי כאלו נגמר בתשיעי ותי' דזאת דוקא לענין האיש המבעיר אש הוי כאלו עשה הכל בהתחלתו, אבל אם המדובר לענין הדבר שנשרף הוי עיקרו בעשירי וראי' מזבחים פ"ט מ"ו דאברים וכו' ולמה לא אמרינן גם במעוט דהוי כאלו נשרף הכל עכ"ד, אבל לכאור' מה ראי' הא קושי' הה"ק מקאצק יוכל להיות גם שם באברים ע"ג מזבח, ואפשר לתרץ דהאויבים הציתו האש בביהמ"ק לא בפ"א ועי"ז ישרף כל הבנין עם כל הכלים, רק הציתו בכ"ע במקום אחר, בבנין ובלשכה אחרת, וי"ל דביום העשירי היה התחלת שריפת רוב הבנינים והיכלות השייכים לבהמ"ק, גם י"ל עפימש"כ בס' לות ארז פ' וישלח בגמ' הנ"ל דרבנן אתחלתא וכו' דק' הא אמרינן התם בת"ב שחל בשבת מאתרין ולא מקדימין משום דאקדומי פורענותא לא מקדמינן א"כ מדוע לא קבעו התענית. ביו"ד באב ואי משום דאתחלתא עדיפא אדרבה הו"ל למימר אקדומי פרענותא ל"מ, ונ' דה"ט כיון דכל הצומות יהפכו לששון ולשמחה כמאמר הנביא ע"כ כשקבעו אנשי כנה"ג התענית בקשו להורות לדורות שיצפו בכל שנה לגאולה ב"ב ויהי' יום התענית לששון ואין כאן אקדומי פורענותא אדרב' כיון שקבעו התענית בט' ולא אחרוהו עד יו"ד ממילא יהי' היו"ט בט', בשלמא כשאירע ת"ב בשבת שפיר ק' הש"ס דלא מקדימין לת' בו כיון דכבר נקבע בט' א"כ יהי' היו"ט ג"כ בט' ולא בת' ואי מקדימין כשחל בשבת לת' יהי' אקדומי פורענותא, אבל עיקר התקנה בט' לא הוי אקדומי ע"ש, אכן י"ל לרבי יוחנן משום דאקדומי פורענותא לא מקדמינן כיון שרובו של היכל וכו' והבן:
מחותנו ידידו: