אור ברסלב

שות בית יחזקאל· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן מד

סימן מג

בשם ה' אדר"ח אלול תרס"א פלונסק. לכ' הרב הגדול ערוגת הבושם מו"ה ברוך הלוי יפית נ"י מו"צ ושו"ב בק"ק טאהאנראה נוף הדני גליל הצבא: א) קבלתי מכתבו ותוכן שאלתו מאתי היות לפני ארבעים ושתים שנה נהרג ר"ל ע"י שודדי ליל הרה"ג ר' אליעזר ב"ר יוסף שמוילאוו הי"ד אשר היה רב ואב"ד בטאגאנראג ובעיר רסטוב הסמוכה, בנסעו דרך מסעו, ומצא מנוחתו כבוד בשדה על אם הדרך, חמש וויארסט מעיר קטנה של יהודים, ומני אז הוא שוכב שם על הדרך, אולם מורא יעלה על ראש בנו של הרב המנוח הנ"ל, מי יודע מה יולד יום אולי ברבות הימים ישתכח המקום, והשדה תחרש והקבר יאבד, ואחרי כי עתה לפי מצב בנו ביכלתו להשתדל בדיניהם לפנות את עצמות אביו ממקומו, אי לזאת הוא רוצה לפנותו ולהביא את עצמותיו לעיר מגורו ראסטאב ולקברו בקברי ישראל מקום המשתמר ונפשו בשאלתו אם מותר לעשות זאת עפ"י דתוה"ק עכת"ד: ב) לענ"ד דיש להתיר לעשות כן עפ"י כמה צדדים דהנה יסוד דין זה הוא מירושלמי פ"ב דמ"ק ה"ד אין מפנין מדירה נאה לדירה נאה ולא מדירה כאורה לדירה כאורה ולא מדירה כאורה לדירה נאה ואין צ"ל מדירה נאה לדירה כאורה ובתוך שלו אפילו מדירה נאה לדירה כאורה שמחה לאדם בשעה שהוא דר בחוך שלו אין מפנין את המת ואת העצמות מקבר מכובד למכובד ולא מבזוי לבזוי ולא מבזוי למכובד אין צ"ל מן המכובד לבזוי ובתוך שלו אפילו מן המכובד לבזוי ערב הוא לאדם שהוא נינוח אצל אבותיו עכ"ל והובא בשו"ת הרשב"א ח"א סי' שס"ט ובטוש"ע יור"ד סי' שס"ג וכ' שם הב"י בשם הכלבו הטעם שאין מפנין המת ממקום למקום לפי שהבלבול קשה למתים מפני שמתיראין מן יום הדין וזכר לדבר (איוב ג') ישנתי אז ינוח לי ובשמואל (א' כ"ח) הוא אומר למה הרגזתני לעלות עיי"ש, אכן בנידן דידן שהוא קבר בשדה של עכו"ם על אם הדרך ובמקום שאינו משתמר נראה דמותר לפנותו דזה כבודו שלא יבוא לידי בזיון באם השדה תחרש וכהא דמבואר בשו"ת זקיני החכם צבי סי' נון וזל"ק ולענין שאילתא דשאילנא קדמיכון במי שנקבר בקרקעות העכו"ם אם יכולין להוציאו משם לקברו בקברות ישראל, דברים שאמר מר הן הן הדברים שנאמרו לחשה בסיני וכו' ולא עוד אלא דמצוה לפנותו כיון שהנכרי רוצה לחרוש ולזרוע על גביו ואין בזיון גדול מזה ואפי' בלא"ה מקרקעית הנכרי לשכינת קברות ישראל עדיף משל אחרים לתוך שלו דשרינן אפי' ממכובד למבוזה וזה ברור עכ"ל וכדבריו מצאתי בהגהות אשר"י פ"ג דמו"ק סי' פ"ו וז"ל והיכא שאינו משתמר בזה הקבר שיש לחוש שמא יוציאוהו עכו"ם או שיכנסו בו מים לתוך קברו ודאי מצוה לפנותו משום צער ובזיון המתים עכ"ל והוא מאור זרוע הגדול (ה' אבילות סי' ת"כ) והובא בש"ע יו"ד סי' שס"ג, ובשו"ת הרמ"ע מפאנו סי' מ"ד כהג"א וכ"כ בשו"ת נוב"י מה"ק חיו"ד סי' פ"ט וז"ל ומעתה לדעתי וכו' אבל אם יש תשש שאח"כ וכו' וא"כ ישארו בקרקע נכרי לחרוש ולזרוע עליהם, היה דעתי נוטה להתיר ולפנותם כמו שמותר לפנות מקברי נכרים לקברי ישראל או כדי להניחו למקום שלו עכ"ל, וכעין זה כ' בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' שנ"ג וז"ל דהיכא דיש לחוש דהגוי יחרוש ויזרע רשאין לפנותו, ואם זה בחשש, הלא בדברים שאסור לעשות בביה"ק הוא שלא יעשה שם קפנדריא ואם קפנדריא הוי גנאי ואסור משום בזיון כ"ש דרך הרבים ואיתא במשנה פי"ו דאהלות הגיע דרך הרבים שוב א"צ לבדוק דוודאי אין שם קבר, וגם חשש בזיון קברי ועצמות המת יש לחוש וכו' דבלא"ה מקרקע גוי, לקברות ישראל מפנין נראה דזה עצמו הוי גנאי דיהא תלוי בדעת הגוי אם לבזותו אם להניחו במנוחה ויהי' ביד הגוי כחומר ביד היוצר וכיו"ב הביא בפ"ת יו"ד סי' שס"ג בשם שו"ת תפארת צבי חיו"ד סי' נ"ט וסי' סמ"ך שפסק ג"כ הכי ואינו בידי לעיין בו עיי"ש, עכ"פ בנידן דידן דאין הקבר משתמר והוא באם הדרך מקום עוברים ושבים ודרך הרבים ובשדה עכו"ם בודאי מותר לפנותו לקברות ישראל כנ"ל:

ג) ועיין מש"כ לענין ביה"ק שאינו משתמר בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' של"ד לש"ב הג"מ אלעזר סג"ל הורוויץ אבד"ק וויען וז"ל נפשו היפה בשאלתו על אודות ביה"ק שניתן ליהודים לקבור שם המתים במגפה ר"ל ואותם הנקברים לא ניתן לחלוטין לאחוזה לישראל וגם אינו מוקף חומה ואינו משומר וע"פ דיניהם אחר ו' שנים מפנים העצמות וזורעים שם באותו מקום שיחדו לקבור שם מתי מגפה שלהם, והן עתה מצאו מקום שבקל יכולים המנהיגים להשתדל אצל הקיר"ה לפנות בה"ק ולהוציא המתים ולקוברם בבה"ק הישנה ורובם מהמתים במגפה המה מבני העיר שיש להם ממשפחתם שוכבים בקברות הישנה אם מותר לפנות כל הקברות ההוא או לא נראה פשוט יותר מביעא בכותחא דמותר ומצוה רבה איכא להשתדל בזה ולא מבעיא אותם שאבותיהם וקרוביהם שוכבים בקברות הישנה פשיטא ופשיטא וא"צ לפנים והוא בש"ע סי' שס"ג אלא אפילו שארי מתים שאין להם קרובים וגואלים בוויען מ"מ הכא דאינו מוקף תומה ואינו משומר ועתידין לבוא בה פריצים ולחללו אע"פ שאפשר שע"י השתדלות והוצאות מרובים אפשר יתן ה' ויפעלו המנהיגים לבנות תומה סביב ולסגור ולשומרו ושיהי' מוחלט לאחוזה מבלי שישלטו בו ידי זרים וכו' מי יכול להטיל על הצבור להוציא הוצאות וטרחא מרובה ע"ז וכו' נמצא נשארו מבלי שמירה מפריצים שיתעוללו בהם ובכי הא מותר לפנות מקבר לקבר כמבואר ג"ז שם, ועוד נ"ל דכיון שאין הקברות של ישראל משא"כ הקברות הישנה ה"ל לגבי הנקברים שם כצדיק קבור בקבר שאינו שלו יעי' ב"ב קי"ב ע"א משא"כ בבה"ק של החברא כנהוג, יש לכל הנקברים שם חלק כדקיי"ל בהכ"נ של כרכים במגילה ר"פ בני העיר ע"כ נלע"ד פשוט שיהי' זריזים לדבר מצוה עכ"ל, ובח"ס יו"ד סי' שנ"ג כ' בנידן שאלתו ע"ד קברות ישנה שאינה משומרת כי שולטים בו ובמתיהם ידי שונאי ישראל וגם שטף מים רבים אליו יגיעו ורוצים לפנות המתים ועצמותיהם אל מקום שם קבר וכו' הנה בהיתר פינוי עצמות מקברות הישנה להצילם מבזיון חטוטי שכבי וכו' דין זה א"צ לפנים במש"כ הרב"י בי"ד שס"ג מהג"א וכו' ע"ש, ובשו"ח מהר"ם שיק חיו"ד סי' שנ"ו ועיין בשו"ת שיבת ציון סי' ס"ג בענין כזה אם יקח העכו"ם הבה"ק מיד ישראל אז ישתקע בידם ויעשו בו כל חפצם ויחטטו הקברים וגם איכא בזיון המתים אם ידרסו בו רגלי הבהמות תדיר, ועי' ב"ב דק"א ע"ב ברשב"ם ד"ה קא מחדשי שמחלק בין דריסת רגלים על הקברים לפי שעה ובין דריסת רגלים כששוהין שם הרבה ומעתה בנידן דידן שאם יניחו הבה"ק ביד השר ויכניסהו בבנין היכלו ידרסו על הקברים תדיר וגם איכא למיחש שברוב הימים יחטטו ויבואו לחפור בקרקע לצורך בנין וישליכו עצמות המתים לחוץ ואין לך בזיון המתים גדול מזה ואדרב' מצוה וחיוב הוא לפנות העצמות קודם שמחזיק בו אחר כמו שהביא הב"י וש"ע שס"ג שאם אינו משתמר בזה הקבר שיש לחוש שיוציאוהו מצוה לפנות למק"א והרי בנידן דידן אם ישתקע הבה"ק ברשות אחרים איכא למיחש שיוציאו העצמות או ינהגו בו מנהג בזיון וכו' עכ"ל, וכ"כ השואל בשו"ת שאגת אריה החדשות סי' י"ז וז"ל ע"ד שאלה הראשונה כיון דהדבר ברור שהגוי יחרוש ויזרע ויוציא המתים חוצה ויהי' כדומן ע"פ האדמה והרי פשיטא מותר לפנותם, דהרי הטור פסק דלכבוד מותר לפנותו ואע"ג דשם לא כ' רק כגון להעלות לא"י או לקבר אבותיו מ"מ פשיטא דזה מיקרי יותר לכבודו שלא יהי' ח"ו כ"כ בבזיון וכ"כ ב"י בשם הג"א דבמקום שיש לחוש שיוציאום נכרים מצוה לפנותם וכ"כ בסוף ס' מהרי"ל בלקוטים דהורה מהר"ש רבו דכל שיש חשש שיוציאו המת מקברו כגון שנקבר בשדה מותר לפנותו וכ"כ בדרישה ומהרש"ל וכו' והגאון ש"א משיב שם שכל דברי השואל הוא כדין וכהלכה ומבוארים בדברי הפוסקים להדיא עכ"ל, וכ"כ בשדי חמד מער' אבילות אות קל"ד בשם שו"ת תפארת יוסף חיו"ד סי' ל"ח דמוציאין ממקום שאינו משתמר למקום המשתמר וכו' ואין הס' תח"י, וכ"כ בשד"ח שם אות קל"ו וז"ל ולפיה"נ מיירי באופן שאין שום חילוק בקבר מהשדה לבה"ק לענין משתמר דגם הביה"ק אינו מקום משתמר אבל אם יש חילוק דבשדה אין משתמר לפי שהוא פרוץ בלי חומה והביה"ק מוקף חומה ומשתמר הא ודאי מצוה לפנותם וע' חיים ביד סי' צ"ח במת א' שנקבר בכפר בקרקע של גוי ברשותו סמוך לביה"ק של ישראל הדרים בכפר ושוב רוצים לפנותו משם משום שאינו משתמר שם כמו שמשתמר במקום המיוחד לקברות והתיר לפנותו ולקברו בבה"ק אף אם אין שום חשש שהגוי בעל הקרקע יוציאנו או יבקש עליו ממון רב מ"מ מצד השימור מותר לפנותו עכ"ל, ועי' בשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' קכ"א, וע' בשו"ת אבני צדק חיו"ד סי' קמ"ו שכ' אזי ישתדלו בהוצאות ברשות האדון לפנות ביה"ק ההוא ולחפש שם ע"ד עצמות וכו' ולהוציא משם הארונות ועצמות מכל קבר וקבר ולקברם בביה"ק המיוחד וכו' וטעם הדבר שזה בזיון מתמיד לשוכני עפר שידרכו שם בהמות וסוסים וגם יש לחוש שיוסיף האדון לחפור שם ויוציא וישליך העצמות לחוץ וכו' ע"ש:

ד) ויש לומר בנידן זה בהקדם מה שמביא בשו"ת חות יאיר דף רמ"ז ע"ב ד' פפד"מ בשם הגאון בעל שו"ת עבודת הגרשוני שנשאל לפניו ב' מחים שקברוהו וחסרו לכל א' להלביש מלבוש א' מן המנהג לתכריכי מתים וכו' וא' הי' בן כ' וא' קטן ופסק לפתוח קבר הקטן להלבישו מה שחסר מן הבגדים אבל הגדול לבל לפתוח מטעם חרדת אימת מן הדין, והגאון ר' דוד אופנהיים אבד"ק נ"ש ז"ל הקשה עליו מגמרא ב"ב דף קנ"ה קטן מאימתי מוכר בנכסי אביו רבא אר"נ מבן י"ח ור"ה ב"ח אר"נ מבן ך' מתיב ר"ז מעשה בבני ברק בא' שמכר וכו' ומת ובאו בני המשפחה לאמור קטן היה בעת מכירה ושאלו את ר' עקיבא מהו לבדקו א"ל אי אתם רשאים לנוולו ועוד סימנין עשויין להשתנות לאחר מיתה ומקשה בשלמא למ"ד בן י"ח היינו דרצו לבדקו אא"א בן ך' כי בדקו מאי הוי דחנן בן כ' שלא הביא ב' שערות יביא ראי' שהוא בן כ' וכו' עכ"ל, לפי"ז יש להקשות אמאי לא מקשה הש"ס בשלמא למ"ד י"ח היינו דקאמר ר"ע וכו' ולא קאמר שאסור מפני חרדת הדין מפני שאינו בר עונשין משא"כ אם היה בן כ' למה אמר ר"ע משום ניוול תיפוק שאסור מפני חרדת המת אלא ע"כ קטן וגדול שווים עכ"ל הגאון ר"ד הנ"ל בשו"ת חות יאיר שם, וראיתי לזקיני הגאון בשו"ת חכם צבי סי' מ"ז שכ' ואני אומר דאין כאן מקום קושיא כלל דע"כ מהר"ר דוד הנ"ל אינו רוצה לחלוק על הראשונים שאמרו שהבלבול קשה למתים מחמת חרדת הדין שהרי אינו מקשה אלא על הרב מהר"ר גרשון שחילק בין קטן לגדול הא לראשונים שלא חילקו לא קשיא ליה ולטעמיה תיקשי לי' לכ"ע דהא דאימת הדין שייך לקטן כמו לגדול למה נקיט רבי עקיבא הניוול ולא נקיט חרדת הדין וכו' ובאמת לא קשה מידי וכו' דר"ע דעדיפא מינה נקיט דהא קיי"ל כחכמים בפרק נגמר הדין דף מ"ה דס"ל האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה ומפרשינן טעמא בגמרא דס"ל בזיוניה דאיניש עדיפא ליה טפי מניחא דגופיה ומפרש רש"י הלכך נוח לה שתיסקל בלבושה ותשהא למות ואע"ג דאיכא צערא דגופה ולא תבזה אותה להפשיטה עכ"ל הרי שהניוול קשה מן הצער וכשם שהוא בחי ההולך למות כן הוא במתים שכבר מחו, נמצא דר"ע נקט הטעם הגדול שבשניהם שהוא הניוול ולא נקיט הטעם החלוש ממנו שהוא הצער מחרדת הדין וכו' עכל"ק:

ה) אכן ראיתי בשו"ת כנסת יחזקאל חיו"ד סי' מ"ד שמביא דברי זקיני החכם צבי וכ' וז"ל לענ"ד לא דמי כלל מי קמדמית בזיון החי בהיותו חי ומסוה הבושה על פניו משא"כ בזיון המת שכבר מת ואין לו יצה"ר אין לו בושת ואין יצה"ר שולט וראי' לדבר ויהי' שניהם ערומים ולא יתבששו שלא היה יצה"ר שולט ובאגד' ב"ב מצינו שאברהם גני בכנפי דשרה אמר אליעזר יצה"ר בהאי עלמא ליכא וכו' עכל"ק אבל באמת יש ראי' לסברת זקיני הח"צ דגם לאחר מיתה הניוול קשה מן הצער מהא דש"ס סנהדרין דף מ"ז ע"ב מותיב ראב"א לא הי' מתאבלין וכו' ואס"ד כיון דאיקבור הויא להו כפרה ליאכלו בעינן נמי עיכול בשר דיקא נמי דקתני נתעכל הבשר מלקטין את העצמות וקוברין אותן במקומן ש"מ רב אשי אמר אבילות מאימתי קא מתחלת מסתימת הגולל כפרה מאימתי קא הויא מכי חזו צערא דקברא פורתא הילכך הואיל ואידחו ידחו אי הכי למה לי עיכול בשר משום דלא אפשר ופירש"י משום דלא איפשר ליטלו משום דנבקע כריסו ומסריח עכ"ל ומשמע דהיינו ניוול הרי דמשום ניוול אסור לפנות, ועכ"ז משום כבוד המת כאשר כבר נתכפר במיתתו ובזיונו מלקטין את העצמות וקוברין בקברות אבותיו ומפנין אותו מקברי רשעים לקברי צדיקים עיי"ש ברש"י במשנה דמ"ו ע"א ולא חיישינן לחרדת הדין משום דניח' ליה, הרי דניוול קשה מן הצער גם לאחר מיתה, ושפיר תירץ זקיני הח"צ דר"ע נקט הטעם הגדול שבשניהם שהוא הניוול כנ"ל, ובל"ז ראיתי לדו"ז הגאון ר' אברהם משלם זלמן אשכנזי אבד"ק אוסטרה בספרו דברי רב משלם ח"א דף ל"ח ע"א שמתרץ דברי אביו זקיני הח"צ ז"ל וסותר כל קושיות הכנסת יחזקאל וסיים שם וזל"ק נמצא בזה הוכחה רבתא כראי מוצק לסברת אאמ"ו הגאון האמיתי זצ"ל דבזיון שייך ג"כ אפילו גבי מתים שכבר מחו כמו גבי חי ההולך למות וכו' ודלא כסברת ספר כ"י שרצה לסתור סברא זו מכח ויהיו שניהם ערומים ולא יתבששו דבאמת הבושה גבי המת הוא שנתבייש בפני החיים אשר הם חיים עודנה משא"כ קודם החטא שהיו שניהם ערומים לא הי' להם לפני מי להתבושש, כי היו רק לבדם בעולם גם מה שרצה לסתור מאגדת ב"ב אברהם גני בכנפי דשרה אין הנדון דומה כלל דשם הטעם שבטל היצה"ר והתם ג"כ לא שייך בושה דאין להם ג"כ לפני מי להתבייש ומטעם זה א"ל ליעול וליתי דיצה"ר בהאי עלמא ליכא ובאמת ר' בנאה מתחילה בוש מלכנוס עד שניתן לו רשות עכל"ק א"כ בנידן דידן דהנפטר נקבר במקום שאין משתמר ובמקום הילוך רבים ויש לחוש לבזיון כדברי הג"א הנ"ל א"כ לא חיישינן לחרדת הדין כי ניחא ליה למת הבלבול וצער דחרדת הדין יותר מבזיון, כי בזיוניה דאיניש עדיפא ליה טפי מניחא דגופיה כש"ס סנהדרין הנ"ל: ו) עוד יש לומר דמותר לפנות בנידן דידן עפ"י מש"כ הגאון בשו"ת נודע ביהודה מהד"ק חיו"ד סי' פ"ט להגאון מהר"ם בימסלא ראבד"ק פראג וז"ל מה שכתב מר דברקב לא שייך בלבול יפה דן ויפה הורה ולא עוד אלא נלע"ד שאפילו בעצמות אם לא נשאר רק עצם בלי בשר לא שייך בלבול, וסמיכות שלי מדברי הטוי"ד סי' שס"ג נשאל לרבינו האי גאון וכו' והשיב דלא כדין עושים דהא חיישי רבנן למקום תפיסת שני מתים, וכו' הרי שעיקר החשש שמונחים עצמות הרבה מתים בגומא אחת אבל עיקר ליקוט עצמות ממקום קבר לא קפיד משום בלבול אלא ודאי דאחר עיכול הבשר ואז כבר פסק הדין ליכא בלבול ואך בשרו עליו יכאב כתיב אבל אחר כלות הבשר אין חשש וכו' עכ"ל ז) עוד יש לומר בנידן דידן עפימש"כ בס' שדי חמד שם אות קל"ז וז"ל ודע דבשו"ת עמודי אש סי' י"ט אות ז' כ' בשם תפארת ישראל במוע"ק פ"א סי' ל"ח דאחר י"ב חודש ליכא חשש דין ומני"ר כ' ע"ד דא"כ יהי' מותר לפנות המת אחר י"ב חדש ולא משמע כן מסתמיות דברי הפוסקים עכצ"ל דגם אחר י"ב חדש. איכא דין וכמ"ש בסה"ח סי' מ"ו הובא בב"ת או"ח סי' קפ"ה דגם אחר נ"ב חודש דנין ולא בחזקה כבתוך יב"ח וכיון שדנין אותו איכא חרדת הדין עכ"ל אחר כותבי התשובה מצאתי בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' שנ"ד שכ' דבנידן הנ"ל יש קולא יותר דכבר עבר מעת שנקברה ט"ו חדשים ומת מסתמא נידן י"ב חודש וא"כ שוב אין לחוש לחרדת הדין ומותר לפנותו עכ"ל:

ח) והנה בההיא דינא דש"ע יו"ד סי' שס"ג ומקורו מירושלמי ספ"ב דמ"ק הנ"ל ראיתי להגאון מווילנא ביו"ד שם שכתב מקור לזה מש"ס מכות דף י"א: תנא מת קודם שמת כ"ג מוליכי' עצמותיו על קברי אבותיו דכתי' ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו איזוהי ישיבה שהיא בארץ אחוזתו הוי אומר זו קבורה וממש"כ ברש"י ד"ה תנא וכו' ומת כ"ג אחר זמן משמע דרש"י בא לאשמועינן אפי' לפנותו מקברו וכ"מ מלשון הגמ' וכו' מוליכין עצמותיו וכן הוא בהרמב"ם להדי' בהלכות רוצח פ"ז ה"ג עיי"ש וראיתי בשו"ת חתם סופר חלק ששי סי' ל"ז אות ג' שהקשה למה מביא בטוש"ע ובכל הראשונים מירושלמי דמ"ק הנ"ל ולא הראו המקור מגמ' מכות הנ"ל עיי"ש מה שתירץ דמש"ס מכות אין ראי' כ"כ ועיין מה שתי' על קושיות הח"ס ז"ל בשו"ת מתנה חיים בח"ג בסוף הס' בקונטרס גבעת פנחס, ולי קשה כזאת למה לא הביאו המקור מש"ס דילן בסנהדרין דף מ"ו הנ"ל ולא הי' קוברים אותו בקברי אבותיו וכו' נתעכל הבשר מלקטי' את העצמות וקוברין אותן במקומן ופי' רש"י ז"ל כבר נתכפר במיתתו ובזיונו מלקטים את העצמות וקוברים בקברות אבותיו עיי"ש ובהרמב"ם פ"ד מה' סנהדרין הי"ד כ' וז"ל נתעכל הבשר הי' מלקטים את העצמות וקוברים אותן בקברות אביהם עיי"ש ובגמ' שם דף מ"ז ע"ב לרב אשי מכי חזי צערא דקברא וכו' ל"ל עיכל הבשר ומשני משום דלא אפשר ועיי"ש ברש"י א"כ מבואר דבעבור להיות מונח אצל אבותיו מותר לפנותו ועיין בשו"ת מחנה חיים חיו"ד ת"ג סי' מ"ג אכן לשיטת הנוב"י ז"ל ניחא די"ל דדוקא שם במכות דמבואר דמוליכי' עצמותיו ובסנהדרין מלקטים את העצמות דכיון דבעצמות ליכא עוד חרדת הדין לכן מותר לפנותם, אבל מנא הוי ידעינן להתיר לפנות המת בעת שלא היה עוד עיכול בשר דיש חרדת הדין לכן הביאו מירושלמי דמבואר דאין מפנין את המת והיינו קודם עיכול בשר ואפ"ה מותר לקברות אבותיו וכן נ"ל ליישב מה דקשה לי כזאת למה לא הביאו המקור מש"ס דילן בנזיר דף ס"ד ע"א ורב דאמר כי האי תנא דתני' מעשה שמת אביו של ר' יצחק בגינזוק ובאו והודיעוהו לאחר שלש שנים ובאו ושאלו את ר' יהושע בן אלישע וד' זקנים שעמו ואמרו לאביו בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר וברש"י בד"ה דתני' וז"ל מעשה שמת אביו של ר"י הכהן בגינזק ובאו והודיעוהו לאחר ג' שנים וכו' מהו ליטמא ולהביאו בקברות אבותיו ואמרו לו לאביו בזמן שהוא שלם וכו' לאחר ג' שנים א"א לו שאינו חסר עכ"ל ובתוס' בד"ה ובאו וז"ל שאל את ר' יהושע בן אלישע וזקנים שהי' רוצה לקברו בקברי אבותיו ואמר לו לאביו וכו' עיי"ש ובוודאי לא הי' מונח ר"י או ר' צדוק הכהן בלי קבורה ג' שנים אלא הי' נקבר בגינזק והיה רוצה לטמאות עצמו להוציאו מקברו כדי לקבור אותו אצל אבותיו, ומבואר דמותר אם הוא שלם בכל גופו ועיין בשו"ת מחנה חיים שם סי' מ"ה אכן לפימש"כ לעיל דאחר וב"ת ליכא חרדת הדין א"כ מיושב שפיר די"ל דווקא שם דהיה אתר ג' שנים אבל מנ"ל להתיר אף בתוך י"ב חודש לכן הביאו מירושלמי דסתמא קתני משמע גם בתוך שנתו אם פינהו לקברות אבותיו מותר והבן:

ט) אכן קשה לי על שיטת הנוב"י ז"ל שכ' דבעצמות ליכא חרדת הדין והלא בירושלמי מו"ק שמובא בטוש"ע סי' שס"ג הנ"ל איתא אין מפנין את המת ואת העצמות מקבר מכובד וכו' הרי מפורש דגם עצמות אין מפנין, ומצאתי שעמד בזה בשו"ת שיבת ציון סי' ס"ג ודוחה שם ראיותיו של אביו הגאון בנוב"י ודעתו דאף אם יהבינא להך סברא דאחר עיכול הבשר שוב ליכא חרדת הדין מ"מ טעם הירושלמי שאוסר אף פנוי העצמות הוא משום ניוול וס"ל להירושלמי דגם בעצמות בלי בשר שייך ניוול כשרואין גווית האדם מפורק בלי לבוש עור ובשר ובפרט לפמש"כ בנוב"י מה"ת חיו"ד סי' קס"ד שהניוול להחיים כשרואין סוף האדם שנשארו רק עצמות עיי"ש ולפי"ז יש ליישב קושיות זקיני החכם צבי הנ"ל דלמה נקט ר"ע הטעם דא"א רשאים לנוולו ולא נקט טעם דחרדת הדין משום דעדיפא מיני' נקט דהא טעמא דניוול הוא גם בעצמות דליכא טעמא דחרדת הדין, וכן יש ליישב עפימש"כ לעיל דאחר י"ב חודש ליכא חרדת הדין א"כ דעדיפא מיני' נקט טעמא דניוול דהיא גם אחר יב"ח, עכ"פ אף אם נימא כן ג"כ מיושב קושיות הנ"ל דהביאו המקור מירושלמי דמו"ק דמיירי אף בשלא היה עיכול בשר ומיירי בסתמא גם בתוך יב"ח דאיכא תרתי לריעותא משום ניוול ומשום חרדת הדין ואפ"ה התירו לפנות לקברי אבותיו וניחא גם כסקא דידן דבמקום דנוגע שלא יבוא לידי בזיון וממקום שאינו משתמר למקום שמשתמר מותר, דכש"כ הוא דאם התירו בכגון זה גם בשלא היה עיכול בשר, וגם בתוך יב"ח דאיכא תרתי לגריעותא משום ניוול וחרדת הדין, מכש"כ דיש להתיר בנידן דידן בעצמות לבד ואחר ארבעים ושתים שנים דליכא חרדת הדין כנ"ל והבן:

י) ועוד י"ל להתירא בענינא דידן עפ"י מש"כ בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' שנ"ג בדין אם רשאין להניח לעשות הדרך לאייזן באהן על הקברים או לפנות וכו' נ"ל הדין דמפנין וטעמא דידי דהרי מח"ל לא"י מפנין וכ' הטעם משום דלכפרה מביאהו עי"ז וא"כ נראה דעי"ז שאין מפנין מוסיפין עליו חטא ג"כ מפנין כיון דמשום סילוק חטאו מפנין וכו' והנה בדרך שעובר האייזינבאהן על הקברים יש מכשול לרבים כי הכהנים העוברים ונוסעים יעברו על לאו דעל כל נפשות מת לא יבוא וכו' וכל שחברו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה ולא ניחא לי' בזה ועדיף לי' בזיונו והוה כמו משום כפרת א"י דרשאין לפנותו ה"נ בכדי לסלק מהם החטאים האלו רשאין לפנות בכדי שלא יכשלו כהנים על ידיהם והוי כקבר המזיק לרבים דקי"ל דמפנין וכו' עיי"ש וכעין זה יש לחוש בקבר הרב זצ"ל שמונח על אם הדרך כנ"ל:

יא) עוד י"ל בזה בהקדם מה שהבאתי לעיל קושיות הח"ס ז"ל על הטוש"ע שהביאו המקור מירושלמי דמו"ק ולא הביאו מש"ס מכות וגם הקשיתי שלא הביאו מש"ס סנהדרין ומש"ס דנזיר ולענ"ד לתרץ באופן אחר דהנה יש לדקדק בלשון הירושלמי שכ' ובתוך שלו וכו' ערב הוא לאדם שהוא נינוח אצל אבותיו דפתח בשלו וסיים בקבר של אבותיו דלכאו' בשלו לבד יש קפידא וכדאיתא בש"ס ב"ב דף קי"ב על אלעזר נמצא צדיק קבר בקבר שאינו שלו ולאו דוקא בגדול כאלעזר הכהן נאמר כן רק בכל אדם כהא דבכורות דנ"ב:

ובכתובות דף פ"ד. ואם עיקר הטעם משום קבר אבותיו הול"ל ולמקום אבותיו מותר, או דהול"ל מפני שערב הוא לאדם וכו' וכבר עמד בזה בשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' קכ"א עיי"ש ובאמת הרמב"ם פ"ד מה' אבל ה"ט כ' וז"ל אין מפנין את המת מקבר לקבר וכו' ואם הי' בתוך שדהו מפנהו אפי' ממכובד לבזוי עכ"ל ובה' יו"ט פ"ח ה"ח כ' אין מפנין את המת וכו' ואסור לעשות כן לעולם בשאר הימים אלא א"כ הי' מפנהו לתוך שלו עכ"ל נראה דהרמב"ם לא הזכיר להיות קבר אצל אבותיו, וכן ראיתי שכ' בשו"ת מחנה חיים בקונטרס ג"פ בסוף ח"ג על הירושלמי דמו"ק וז"ל לכאורה הך ובתוך שלו אינו דומה למה שהקדימו שם בירושלמי שמותר לצאת אפי' מן דירה נאה לכעורה לדור בתוך שלו דשם הוה הפי' שלו מה שהוא קנינו וכאן יהי' הפי' שלו קבורת אבותיו וצע"ג ועוד דהוה כפל לשון של נניח אצל אבותיו הי' לירושלמי לומר ובתוך אבותיו מותר לפנות דנייח לאדם אצל אבותיו וצע"ג ועכ"פ הי' לירושלמי לומר שנייח אצל אבותיו שיהי' אות שי"ן נסאת טעם וצע"ג לכן נ"ל דירושלמי תרי מילי קאמר שמותר לפנות המח לתוך שלו וה"ה לפנות מתוך שלו להניחו אצל אבותיו ואיירי דהתירו לשנות הדירה בחוה"מ בעבור לדור בתוך שלו ה"ה מותר לפנות מקבר שאינו שלו לתוך שלו, וה"ה אפי' מתוך שלו לנוח אצל אבותיו הגם דקבר אבותיו אינו שלו כגון שאבותיו קנו רק מקום קברם והוא יהי' מונח אצלם הגם שאין לו חלק בבה"ק הנ"ל. ודו"ק עכ"ל וכן יש רמז בתוה"ק פ' ויחי דיוסף אמר אל פרעה אבי השביעני וכו' בקברי אשר כריתי לי וכו' ויעקב אבינו אמר לבניו קברו אתי אל אבתי וכו' משמע דנייח לו לשכוב עם אבותיו, ויוסף אמר רק טעם מספק שנייח לו לאדם שיקבר בתוך שלו ולא הזכיר לפרעה כלל שביקש לשכוב אצל אבותיו משום דבחד טעמא סגי והבן: יב) ממילא מיושב דלא אמרו המקור מש"ס דילן במכות וסנהדרין ונזיר דמשם יש היתר רק לפנות לקברי אבותיו אבל אין היתר לתוך שלו, ולכן מירושלמי דמו"ק ילפינן היתר בחרתי, דמותר לפנות לתוך שלו, ומותר לפנות לנוח אצל אבותיו כנ"ל, והנה כבר הבאתי לעיל משו"ת חתם סופר חיו"ד סי' של"ד וז"ל ועוד נ"ל דכיון שאין הקברות של ישראל משא"כ הקברות הישנה ה"ל לגבי הנקברים שם כצדיק קבור בקבר שאינו שלו יעיין ב"ב קי"ב משא"כ בבה"ק של החברא כנהוג יש לכל הנקברים שם חלק כדקיי"ל בהכנ"ס של כרכים במגילה ר"פ בני העיר ע"כ נלע"ד פשוט שיהיו זריזים לדבר מצוה עכ"ל וכ"כ בשו"ת מחנה חיים בק' ג"פ שם וז"ל ועתה אחקור בודאי חברא קדישא בכל עיר ועיר אשר נהגו וכו' א"כ נמצא שיש לכל אחד מבני חברא חלק בארץ בבה"ק וכו' נמצא דבן חברא נקבר בקרקע שלו וכו' א"כ יהי' מותר לפנות מת אשר לא מת בעירו כדי לפנותו בעירו אשר היה איש מבני חברא קדישא וכו' כי המנוח הי' מן מיסדי קהלתו וכו' עיי"ש דרצה להתיר גם לפנות מביה"ק של ישראלים בעיר אחרת לעירו, מכש"כ כאן בנידן דידן לפנות משדה של עכו"ם ומאם הדרך מקום הפקר ומעבר לרבים דהוי מאינו שלו לתוך שלו כהא דחתם סופר הנ"ל ומכש"כ לפנות לביה"ק בעיר שהיה רב הקהלה, דהמנהג דכל רב בעירו הוא ראש לכל החברות, ולחברא קדישא בפרט ומיקרי שפיר לתוך שלו כנ"ל ועיין מה שכ' בשו"ת מהר"ם שיק חיור"ד סי' שנ"ג וז"ל ויש עוד טעם דמותר לפנות דהרי דינא דמלכותא דינא לענין קרקעות דהמדינה שלהם וגם במלך ישראל אמרו בב"ק דף ס' ע"ב דרשאי לפרוץ לו דרך בכל מקום וכיון שהם אומרים שצריך למכור המקום שבו ביה"ק לצורך הדרך א"כ פסק המקום מלהיות שלו ודמיא להא דב"ב דקי"ב דזבוני זבין א"א דאי מטא יובל ומפקיע ונמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו וכו' עיי"ש שוב ראיתי במהר"ם שיק יו"ד סי' שנ"ד שכ' וז"ל אמנם בירושלמי שם במו"ק נראה דע"כ ב' דברים אמר דנהי דלשון הירושלמי קשה שאמר שמפנין המת לתוך שלו דנוח לאדם בקברות אבותיו והטעם דפתח בו לא סיים בו ושם מבואר נמי דאף לקבר שלו רשאין לפנותו כיון דמדמה מפנין המת לפינוי בחוה"מ שרשאי לפנות שלו וא"כ גם אם אינו קברות אבותיו ג"כ מותר כדאית' ב"ב גנאי הוא וכו' שיהא קבור בקבר שאינו שלו וכו' עיי"ש וכ"כ שם בסי' שנ"ה בכונת הירושלמי וכ"כ בס' שבט שמעון לי"ד סי' שס"ג בכונת הירושלמי והוא כדברינו לעיל ת"ל ופלא ראיתי באור זרוע הגדול ה' אבילות סי' ת"כ שכ' והיכא שנקבר המת וכו' שאין מפנין אותו אפילו מקבר בזוי לקבר מכובד אא"כ תוך שלו מפנין אותו אפילו ממכובד לבזוי, עכ"ל הרי דכ' רק לתוך שלו ולא מביא הא דנוח לו להיות קבור בשל אבותיו, משמע דלתוך שלו בלבד מותר לפנות כנ"ל:

יג) אכן העיקר מה שיש לעיין בנידן דידן הוא במאי דמבואר בש"ס ב"ק דף פ"א ע"א ת"ר עשרה תנאין התנה יהושע וכו' ומת מצוה קונה מקומו והובא בטוש"ע יו"ד סי' שס"ד וז"ל ואם הוא מת מצוה שמצאו אדם שם וקברו אפי' שלא מדעת בעל השדה אסור לפנותו שמת מצוה קונה מקומו וכל המוצאו צריך לקוברו במקום שמוצאו וכו' עיי"ש א"כ כיון שהרב המנות ז"ל נהרג בדרכו א"כ קנה מקומו ואסור לפנותו, אכן נ"ל דיש להתיר דהנה מבואר בש"ך יו"ד סי' שס"ד סק"י וז"ל וכל המוצאו צריך לקוברו במקום שמוצאו וא"צ להוליכו לקברות עכ"ל משמע כונתו דא"צ להוליכו לקברות אבל אם ירצה להוליכו הרשות בידו, וכן משמע מפירש"י ב"ק שם שכ' ד"ה מקומו מקום שנפל שם בעת מותו קנאו לקבורה ואין בעל השדה מעכב עליו עכ"ל וכ"כ הנמוק"י שם, משמע דכל עיקר תנאי יהושע ב"נ הי' שאין בעל השדה יכול לעכב מלקבור שם מתו, ואין בזה כגוזל שדה לקבר, אבל אם ירצה המוציא את המת להוליכו לביה"ק מותר, ואין איסור בזה, הן אמת דראיתי ביד שאול יו"ד סי' שס"ד שכ' וז"ל ועיין ש"ך כאן סק"י שכ' שא"צ להוליכו והוא שלא בדקדוק רק שאסור להוליכו ועיין שיעורי הרז"ה שהרגיש על הש"ך בזה עכ"ל ועיי"ש בי"ש מה שפי' בכונת חז"ל דהמוליך מת מצוה כל פסיעה ופסיעה הוי כשופך דמים עיי"ש, אבל לפענ"ד דברי הש"ך נאמרים בדקדוק גדול ונקדים דברי הגמ' ב"ק דף פ"א ע"ב ומת מצוה קנה מקומו ורמינהו המוצא מת מוטל באיסרטיא מפנהו לימין איסרטיא או לשמאל איסרטיא שדה בור ושדה ניר מפנהו לשדה בור וכו' היו שתיהן בורות שתיהן נירות וכו' מפנהו למקום שירצה אמר רב ביבי במוטל על המיצר מתוך שניתן לפנותו מפנהו לכל מקום שירצה וברש"י שם ד"ה מפנהו אלמא לא קנה מקומו דאי קנה מקומו מצי בעל השדה של ימין ושל שמאל לעכוביה עכ"ל וכ' בחדושי הלכות מהדורא בתרא לב"ק שם וז"ל רש"י ד"ה מפנהו אלמא לא קנה וכו' מצי בעל השדה של ימין או של שמאל לעכובי וכו' ולכאו' יש לדקדק מאי דחיק ליה לרש"י שאינו מפרש קושית הגמ' כפשוטו אי קנה מקומו איך מתירין לו למוצא המת לפנות אותו כלל אף בלא עכוב משום אדם וצ"ל דרש"י סבר דודאי יהושע תיקן שבעל השדה אין יכול לעכב לומר להוליך המת לבית הקברות הקרובים שלו או כל ישראל יסייע זה אינו צריכים אמנם אם הוא בעצמו רוצה לפנות להוליכו לבה"ק או למקום אחר במקום שאינו מזיק לשום אדם הרשות בידו ואין כאן האיסור פניה ולכן מפרש דהקושי' הוא דבעלי שדות יכולין לעכב מאחר שאינו מונח מתחלה על שדיהם, הגם שאין זה משמעות כל הפוסקים אך סוברים שהוא איסור כפשוטו לפנות המת וכו' עכ"ל הזהב וכונתו פשוט דכל עיקר תנאי יהושיע ב"נ היה רק שאין בעל השדה יכול לעכב אבל אם ברצון המוציא את המת לפנותו הרשות בידו, והוא כדברי הש"ך ז"ל וראי' גדולה להש"ך מרש"י הנ"ל: יד) איברא דלפי פי' המהדורא בתרא בכונת רש"י ז"ל יקשה מהא דאיתא בפ"ד דמס' שמחות הל"ד א"ר עקיבא זו היתה תחילת זכותי' לפני חכמים השכמתי ומצאתי הרוג אחד והייתי מטפל בו בג' תחומי שבת עד שהבאתיו למקום קבורה וקברתיו וכשבאתי והרצתי דבריו לפני חכמים אמרו לי על כל פסיעה ופסיעה שהיית פוסע מעלין עליך כאילו שפכת דמים דנתי ק"ו בעצמו ומה אם עכשיו שנתכוונתי לזכות חטאתי וכו' עיי"ש והקשו בתוס' כתובות דף י"ז ע"א ד"ה מבטלין ת"ת להוצאת המת דלמה אמרו דר"ע לא יפה עשה בזה ותי' דהתם לאו משום ביטול תורה אלא משום דמת מצוה קנה מקומו והיה לו לקוברו במקום שמצאו הרי דאסור לפנות מ"מ ממקומו, אכן י"ל דרש"י ז"ל יפרש הא דמס' שמחות כשיטת הר"ר יהודה מקורבי"ל דהתם משום דביטול עצמו משימוש ת"ח קאמר דגדול שימושה יותר מלימודה עיי"ש וכן מבואר במס' דרך ארץ זוטא פ"ת בההיא מעשה גופי' דקאמר אר"ע כך היה תחילת תשמישי וכו' באותה שעה לא זזתי מלשמש לחכמים הוא היה אומר דלא שימש לחכמים קטלא חייב וכן הגרסא בירושלמי נזיר פ"ז ה"א וכן הביאו הרי"ף והרא"ש בה' טומאה, א"כ הדרן לדברי המהדורא בתרא דאין איסור לפנות מ"מ, כנ"ל ומצאתי ת"ל ראי' גדולה לשיטה זו מדברי הירושלמי בבא בתרא פ"ה ה"א דאיתא שם תמן תנינן המוצא מת בתחילה מושלך כדרכו נוטלו ואת תבוסתו אמר רב חסדא זאת אומרת מת מצוה מותר לפנותו דתנינן נוטלו ואת תבוסתו וכמה ר' שמואל בשם ר' יונתן עד ג' אצבעות עד מקום שמוחל יורד וכו' עיי"ש וראיתי בהגהות יפ"ע סנהדרין דמ"ז שכ' על הירושלמי דאפשר דבתוך התחום מיירי עיי"ש אכן לדעתי פשוט כנ"ל היינו בעת שהמוציאו רוצה לקוברו במקום אחר נוטלו ואת תבוסתו והבן:

טו) אכן אפי' אם נאמר כשיטת הפוסקים שפי' דמת מצוה קנה מקומו הכונה דאסור לפנות עכ"ז יש להתיר בענין דידן דהנה זקיני רבינו המהרש"ל ז"ל כ' בים של שלמה ב"ק פ"ז סי' מ"א וז"ל וכן התנה שיהא מת מצוה קונה מקומו וכו' ואסיקנא שאם מצאו ברוחב דרך שעל כל פנים צריכין לפנותו מן הדרך שלא יאהילו עליו עוברי דרכים ומתטמאין, ומאחר שניתן לפנות יכול לפנותו לאיזה צד שירצה וכו' ומ"מ פסק תלמודא מפניהו לאיזה מקום שירצה ולא למקום הקרוב אלא כדפי' וכו' ואין לתמוה על זה שנוהגין עכשיו היכא שמוציאין הרוג אפילו היכא שאין לו יורשין בגליל זה, מ"מ מביאין אותו לבית הקברות אפילו כמה מילין, ומצינו ג"כ בפ"ד דשמחות שר"ע היה מטפל עם הרוג אחד ג' תחומים עד שהביאו לביה"ק וכשסיפר לפני חכמים אמרו לו על כל פסיעה כאילו היה שופך דמים, דמת מצוה קונה מקומו, אפשר היינו משום דעכשיו כל השדות הן של גוים, ולא חל עליה תקנת דיהושע, ואפילו בא"י עכשיו שאין לנו רשות ואם יודע לגוים בפנוהו, ואפילו נזדמן בשדה של ישראל מ"מ דילמא למחר יקח המלך או הגוי השדה מידו, כאשר אנחנו בזה הגלות המשוך הארוך בלא קבע בעו"ה כלל דרך עראי נע ונד כל הימים מבית לבית מעיר לעיר א"כ טוב יותר להביאו לבית הקברות עכ"ל, והביאו ביו"ד סי' שס"ד בטו"ז סק"ב ובש"ך סק"י בזה"ל וכ' רש"ל הא דאין נוהגין האידנא בדיני מת מצוה האלו לפי שאין הארץ שלנו ואין לנו רשות בכל מקום ואף אם. נקבר אותו לשם יש לחוש שהעכו"ם יחזרו ויוציאו אותו כדי לפשוט בגדיו מעליו או משום זלזול ע"כ מוליכים אותו לביה"ק מיוחד והביאו האחרונים עכ"ל, וא"כ כש"כ בענינינו דמונח בשדה של עכו"ם ובאם הדרך במקום שאינו משתמר ויוכל לבוא לבזיון וזלזול כנ"ל בודאי מותר לפנותו ומה גם דיש לדמות זאת להא דאם מצאו ברוחב דרך דיש חשש שיאהילו עליו עוברי דרכים ומתטמאין וכהא שכתבתי לעיל אות וממילא מאחר שניתן לפנות יכול לפנותו לאיזה צד שירצה כנ"ל:

טז) והנה יש להסביר דברי זקיני המהרש"ל הנ"ל שכ' דעכשיו שכל השדות הן של גוים ולא חל עליה תקנת דיהושוע עפ"י מש"כ בשו"ת מתנה חיים סוף ח"ג בקונטרס ג"פ בדברו שם בענין ש"ס ב"ב נמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו כ' ויהושיע תקנו מת מנוה קונה מקומו לא לבד זאת תיקן לקבור מת מצוה במקומו אלא תיקן שגם יקנה מקומו להיות נקבר בתוך שלו וכו' ומצאתי בילקוט ישעי' כ' כ"ג אר"א צריך אדם שיהי' לו מסמר וכו' בביה"ק כדי שיזכה ויקבר באותו מקום ובפרקי דר"א פ"כ אמר אדם עד שאני בחיים אבנה לי בית מלון לרבצי וכו' משמע שיש חיוב על האדם להיות נקבר בתוך שלו, והיה מעשר תקנות מת מצוה ק"מ להיות נקבר בתוך שלו עכ"ל מואת לא שייך עכשיו ובשאלה דידן דנקבר בשדה של עכו"ם להיות נקנה מקומו ושוב הוי כקבור בקבר שאינו שלו דמפנין לתוך שלו כמבואר לעיל מירושלמי דמו"ק, ומה גם דאיתא בירושלמי נזיר פ"ז ה"א החליף רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש עובר משום לא תטמא את אדמתך וכו' וכ' שם בשירי קרבן וז"ל מהכא משמע שאין דין זה נוהג אלא בא"י ולא בח"ל, וקשה על הטור והש"ע י"ד שהביאו דין זה (דמת מצוה קונה מקומו) שאינו נוהג בזמנינו וכו' עיי"ש א"כ ראי' גדולה לדברי זקיני המהרש"ל ז"ל, ועכ"פ במקום שהוא לטובת המת ולכבודו שלא יבוא לידי בזיון ושיהי' נקבר בתוך שלו מותר, ועיין באור זרוע הגדול ה' אבילות סי' תי"ט שכ' וז"ל ועל ענין הולכת המת מעיר לעיר וכו' ובעיר שמת בה הי' ביה"ק ולעיר שהוליכוהו שם לא נקברו אבותיו של מת וכו' אסור כי בזיון המת הוא וגם צער שמטלטלים אותו מעיר לעיר צא ולמד ממת מצוה דאמור רבנן דקנה מקומו ואין בעל השדה יכול לעכב עליו מלקוברו בשדהו מפני שצער הוא לו שמטלטלים אותו ואינו נקבר מהרה במקום שמת וכאילו שופך דמים וכו' עכ"ל הרי דמפרש כל ענין מ"מ קנה מקומו היינו לכבודו ולטובתו של המת, אבל במקום שהתירו גם לפנות ואמרו דניחא ליה למת לטלטלו כגון לקברות אבותיו או לקבר שלו, או שלא יהי' מונח במקום שאינו משתמר ויבוא לבזיון וזלזול אז גם במת מצוה ניחא ליה למת לטלטלו:

ועיין בשו"ת שבו"י ח"ב סי' ק"ג, טב"י מה"ת יו"ד קס"ד, שו"ת נפש חיה חיו"ד סי' צ"ד, ארבעה טורי אבן ח' שו"ת סי' ח', אגודת איזוב מדברי סי' כ"ו, חמדת הנפש סי' י"א, בנין ציון ח"ב סי' י"ז, שו"ת רע"א סי' מ"ה, ורע"א הח' סי' י"ז, שיבת ציון סי' ס"ה, ס"ו, תשובה מאהבה ח"ג בגליון ש"ע סי' שנ"ב, וסי' שס"ג, שו"ת שו"מ ח"א סי' רל"א, וכונתי ת"ל לכל מש"כ בס' שבט שמעון סי' שס"ג סק"א, ושס"ד סבר בענין ס"ס ודרבנן, ועיין בשו"ת ח"כ ח"ו סי' ל"ז בצואת הגה"ק ר"מ בנעם להיות נקבר אצל זקני הגה"ק הר"ר שמעלקא בניקלשבורג זי"ע, ובזה בס' מרום הרי"ם ד"ט, [ובס' חיי עולם ד"ב להגאבד"ק אלטאנא ר' מאיר לערנער נ"י נדפס תשובתי אליו בענין כזה], ואם יתירו שני גדולי הדור גם אני מצטרף עמהם בהתירא:

והנני ידידו:

תוכן העניינים

שות בית יחזקאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה