שות בית יחזקאל· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן
סימן מב
בשם ה' ובעזרתו ית"ש ה' וישב תרס"ו פלונסק שנת סתר"ו יושר יתגדל ויתקדש שמי' רבא לפ"ק:
נשאלתי מאחד מבני הכפרים בגליל שלי בדבר אשר א' מהכפר נסע לפני עשרים שנה לדור בעיר אסחאבאט בגבול רוסיא אצל מדינת פרס ומדי, ושם נשא אשה, ואח"כ לקח לשם את אחיו הבחור', ונהל עסקיו של אחיו, ולפני איזה שנים שבו כולם לפה להכפר האיש ואשתו ואחיו, ומת האיש בלא בנים, ועתה אינם רוצים שניהם בחליצה רק ביבום, והמה דרים יחדו כאיש עם אשתו בלי שום בושה, כי המה ריקים וקלים בדתוה"ק. ולבו גס בה, והמה באחת כי מוכרח הוא ליקח אותה לאשה, ואיננו נותנים אוזן קשבת לדברי מוסר אשר הרביתי לדבר עליהם. ודופקים על פתחי לתת להם היתר לייבום, ומה גם כי בעירה אסחאבאט נוהגים גם עכשיו ביבום, כי שם יש להם גם כמה נשים ואין נהוג שם חדר"ג, וכפי דברי האשה גם גיסה יבם אח אשת אחיו שמת בלב"נ, ולצחוק יחשב שם בהודע להם כי אני אינני מסכי להתיר, ודופקים על פתחי בלי הרף להתיר להם יבום:
והנה כשאני לעצמי הנני לרשום בעזהשי"ת, הן אמת כי רוב הפוסקים מתירין ביבום כרבנן דאבא שאול בש"ס יבמות דף ל"ט, ועיין בטוש"ע אהע"ז סי' קס"ה, וסי' קס"א ואף דאנן מחמירים ביבום, ונוהגים רק בחליצה אבל נודע דברי השו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קל"ה קל"ו דבמתכוין לשם חצוה אף שמכוין גם לשם נוי או ממון גם אליבא דאבא שאול אין חשש. וגם בשו"ת נודע ביהודה סי' נ"ד מבואר דלא בעינן שיכוונו בפי' לשם מצוה, וגם בסתמא שרי ובלבד שלא יכוין בפירוש להיפך, ודעת שבו"י שם דגם לאבא שאול הוי רק חששא רחוקה ולא משום איסור ושדעת רוב הפוסקים רוב גמור דגם בזה"ז יבום קודם כמש"כ גם בכנה"ג, ויעיין במת"כ על הב"ר ר"פ ויגש, והשבו"י מביא שם משו"ת פרח מטה אהרן ח"ג סי' מ"א דבמקום עיגון לכ"ע שרי לייבם:
וראיתי בשו"ת זקיני הב"ח סוס"י ע"ח שכ' דגם לדידן שאין נוהגים ביבום היינו רק בבאים לב"ד אין מחזיקים ידיהם אלא מוחים בהם אא"כ ידוע לנו שמכוונים לשם מצוה אבל אם אין באים לב"ד ורוצים ביבום אין כח ביד ב"ד להפרישם או להענישם לא מצד הדין ולא מצד התקנה כל זמן שלא נתברר לב"ד שאין מכוונים לשם מצוה ע"ש וא"כ מה נוכל למחות בידם אם רוצים לעשות מעשה היבום ואומרים שיכוונו לשם מצוה דיבום כמש"כ כה"ג הנוב"י מה"ת תאע"ז סוס"י ל"ה, ועיין בשו"ת דברי חיים תאהע"ז ח"א סי' ק' וסי' ק"ב, ובשו"ת שערי דעה ח"א סי' קי"א ובמפתחות שם ובח"ב סי' קנ"ו:
והנה בשו"ת שואל ומשיב מהד"ג ח"א סי' רי"ח נראה דכשהם ספרדיים, אז אפי' במדינת אשכנז הולכים אחר אבותיהם להקל ביבום, וכנראה היבמה היא ספרדית, ודרי עיר אסחאבאט הסמוכה למדינת פרס ולעיר שושן הבירה רבים המה ספרדים, אבל בנידן דידן היבם הוא אשכנזי:
ויותר י"ל להתיר להם כיון דממילא המה דרים יחד ביחוד כאיש ואשתו ואין יראת אלקים נגד עניהם זו הבושה לבלתי יחטאו, א"כ עד שתאכלנה באיסור מוטב להתיר להם, שיעשו כדין בעסק הקידושין והביאה כמש"כ בשבו"י סי' קל"ו ומוטב שיעשו ע"פ ב"ד ולא בעצמם כדי שיהא הכל ע"פ הלכה, וכן מצאתי להגאון ר' נפתלי צבי יהודה ברלין זצ"ל הר"מ מוולאזין בספרו שו"ת משיב דבר חאהע"ז סי' ע"ב שכ' וז"ל ע"ד החלוץ וחליצה וכו' והמה רוצים יותר ביבום, ויש בזה מחלוקת הראשונים אם מניחים אותם למצות יבום או לא, ואנן קי"ל דאין מניחים אותם לייבם, היינו שמוכיחים אותם בדברים כבושים כי אשת אח הוא באמת ערוה וחייבים עליה כרת אלא שאם מכוונים לשום מצות יבום התירה תורה וגם מצוה להקים לאחיו שם, אבל אם אינו לשם מצוה יש לחוש לאיסור כרת על כן טוב לחלוץ וכדומה ואם מכ"מ רוצים להתייבם מניחים אותם, וגם זה הנני מגיד למעכ"ת שאם יודע בטיב היבם והיבמה שלבם גס זה עם זה וראוים לחשדם שכבר בא עליה קודם שבאו למע"כ או יש לחוש שמא יבוא עליה אחר חליצה ח"ו יותר טוב שייבם בהיתר ולא באיסור היינו שיקדש אותה תחילה בלשון שמקדשין כל אשה והכתובה יש לה נוסח מפורש בטור אהע"ז סי' קס"ו אלא שיש לשנות איזה דברים עפ"י הבדל המעות שהי' בכל מ' כתובות מאז ועד היום, היינו במקום שכתוב שם עשרים וחמש זוזי דחזי ליכי, כותבין כסף זוזי מאתן וכו' ומע"כ ישכיל לתקן הכל כחכמתו וכו' עכ"ל, א"כ כש"כ בנידן דידן לפי ראות עינינו מהנהגתם בעוה"ר, וגם בשו"ת שמש צדקה חאהע"ז סי' ב' היקל בזה:
וכן ראיתי לידנ"פ הגאון שי' בשו"ת מהרש"ם ח"ב סי' ק"ט שהתיר יבום בנידן השאלה באשה שמת בעלה בלא בנים ונשארה זקוקה ליבום שמתו אצלו ד' נשים וגם יש לו כמה יתומים קטנים וקשה לפניו למצוא אשה שתנשא לו ע"י שמוחזק לקטלן והיבם בר אוריין ויר"ש ולאשר יודע שישב בלא אשה כמה שנים ויהי' בהרהור חטא כמעט כל ימיו ואין מי שישגיח על יתומיו והיבמה הנ"ל שהורגלה כמה שנים עם ילדים הקטנים וכרוכים לה וגם אין לה פרי בטנה וכבר פסק לה סדר נשים ולא יהי' לה עוד רצונם לקיים מצות יבום ע"ש, ובשו"ת הרא"ש בסו"ס קרני ראם סי' ע':
אכן אחר כל אלה לא נזדקקתי להתיר להם כי בעוה"ר אשר קרן התורה והמצות ירד עד לעפר ר"ל, ואם יצא הדבר להיתר מפי ב"ד, יאמרו שרי לן עורבא אחר שהמנהג נתפשט לאיסור כמש"כ שם השבו"י עצמו שירא להתיר ועכ"פ בנידן השבו"י הי' ידוע לכל שא"א לו בחליצה ולא היה הדבר מתמי' כ"כ בעיני העולם לא כן בנ"ד שכנראה מפני תאותם ורוע יצרם נתיר להם דבר כזה שיפיק מיני' חורבא, וד"ס צריכין חיזוק יותר משל תורה, ובפרט בדורינו אשר העולם חשך בעדינו, והאספסוף שבקרבינו מהרסיס את כל יסודי דתוה"ק ומנהגי ישראל יתנו לשמצה, אנו צריכין למסור נפשינו להעמיד הד"ת על תלו ומנהגי ישראל על מכונם ולא ליתן יד לפושעים ולהתיר להם ואלף כיוצא בהם יאבדו ואל יעקור אות אחת וכו' ומנהג ישראל לא יתבטל, ובפרט מנהיג כזה שיסודו עפ"י הלכה לחוש לא"א שלא במקום מצוה, ואם הם ינשאו זא"ו שלא עפ"י ב"ד אין אנו אחראין לרמאים ויעשו מה שירצו כאשר. בעוה"ר הרבה פושעי ישראל עושים כל עבירות שבתורה ביד רמה ואין כת בידינו למחות ויבא בעל הכרם ויבער הקוצים הרעים ומכאיבים מכרמו, אבל לא לסייע להם להפיק זממם:
ועיין בש"ע או"ח ויו"ד בענין דברים ' המותרים ונהגו בהן איסור בענין חדש, ובריש ה' חנוכה ע"ש לעניין עשיית מלאכה לנשים:
וש"ב הרב הגאון הצדיק הישיש מ' יוסף שי' לעווינשטיין אבד"ק סעראצק כתב אלי בא' ממכתביו וז"ל בפפדמיי"ן הי' מעשה כזו לפני מר זקיני הגאון בעל פני יהושיע ז"ל שרצו שניהם ביבום, ובאו אליו הב"ד דשם ויספרו לו כי דיברו אליהם רכות וקשות, והם אבו ביבום ולא ענה אותם דבר, ואחר איזו שנים שנתקבל אחריו אא"ז הרב הגאון ר' אבושיל ז"ל בעל ברכת אברהם ויציעו לפניו כי הם עוד בדעתם, שלח אחריהם ואחרי כי לא התרצה לחליצה, אמר היבמה נקנית בביאה תלך לבית הטבילה בלי סידור קידושין, אז כן עשתה וטרם באת לביתה פירסה נדה, כן הוי ד' פעמים עדי שראו כי לא אסתייעא יעא מילתא מן השמים וחלץ לה עכ"ל:
וראיתי בהגהות הגרצ"ח ביבמות (דף כ"ב) מביא בשם זקני הגה"ק מהר"צ הירש אבד"ק ברלין זי"ע דמזה הטעם בטלו היום מצות יבום אע"ג דהלכה דחליצה במקום יבום לאו מצוה הוא, בכ"ז בזמן האחרון דלא אכשר דרא ואולי יש להאח שמת בן מכל מקום, ובכה"ג פוגע באיסור אשת אח, כגמ' שם מי שיש לו בן מ"מ פוטר, וטעם זה אמת וראוי לפרסמו עכ"ל:
שוב ראיתי בס' אבן שמואל ד"ס (תולדות חכמי ירושלים) מביא את הרב ר' זכריה אשכנזי [חותנו של הב"י ז"ל ומזכירו בשו"ת אבקת רוכל סי' כ"ט] והוא ובית דינו המובהקים האשכנזים:
ר' דוד וראנק, ור' יוסף לומחושי, ור' יהודא הלוי מהיידלבורג, היה למו משא ומתן של הלכה עם רבינו הרדב"ז ז"ל בעסק יבמה אחת אשכנזיאה שרצה היבם ליבמה וכל הרבנים האלו הכירו בו שלא ישאנה לשם מצות יבום, ובשגם כי היה איש עני ולא יהיה לו לפרנסה יחד עם אשתו הראשונה, והתרוהו על ככה, ואף הרדב"ז אמר להיבם כמה דברי פחדים. ואיומים שהוא פוגע באסור ערוה אף שאינו כן ובכ"ז לא שמע לדבריהם. עד שנתקבצו ונדוהו, כי טענו שהיבמה אשכנזיאה ולא ספינן לה אסורא בידים שהאשכנזים סוברים מצות חליצה קודמת למצות יבום, ואע"פ שעומדת בארץ הזאת, כמו שבאר אחד קדוש האב"ד בירושלים ר' עובדיה ז"ל הנודע בפי' המשניות אבל הרדב"ז ערער בדבר, והגישו דבריהם לפני מרן הב"י והסכים להכרעת חכמי האשכנזים ההם עיין כ"ז בשו"ת מהרי"ק בדין יבום וחליצה, והענין הנ"ל אירע בי"ד שבט שכ"ה ליצירה עכ"ל:
ועיין בס' צמח דוד בליקוטים די"ד מה שכ' בסיום למס' ברכות אר"א ת"ת מרבים שלום וכו' אל תקרא בניך אלא בוניך, ובסיום מס' יבמות מסיים ורב שלום בניך, ואינו מסיים האי אל תקרי בניך אלא בוניך, משום דביבמות מדבר בענין יבום וחליצה, והיבום נקרא בונה כמאמר הכ' אשר לא יבנה את בית אחיו לכן לא רצו בעלי הגמ' לסיים האי אל תקרא בניך אלא בוניך, כי אדרבא רצו לסיים בברכה היינו שיהי' להם בנים ולא יצטרכו לבוא ח"ו לידי יבום וחליצה הנק' בונים ולכן מסיים ורב שלום בניך, אבל בברכות דלא מיירי המסכת מענין זה לכן מסיים כל הברייתא א"ת בניך וכו' ע"ש דפת"ח, ועיין בשו"ת מהר"ם שיק תאו"ת סי' קנ"ג מה שכ' על הא דסוף ס' חליצה דאיתא שם דכשמסיים החליצה יאמר הרב ברוך אשר קדשנו במצותיו וחקיו של א"א מהא דחולין דפ"ט בזכות שא' אאע"ה מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לחליצה, דמה פלסק זכו בניו אדרב' הלוא אנו מבקשין שלא יצטרכו לחליצה ועוד דקדוקי' ע"ש, דפח"ח: