שות בית יחזקאל· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן
סימן מא
ב"ה יום ה' תשא שבת כ"י גדו"ל כי"ם שבר"י בכאב"י לפ"ק בוקארעשט. אל כבוד הדרת גאוני ישראל העומדים בראשי העם לגדור גדר להסיר פרצות התורה מאחינו ב"י בכל מקומות מושבותיהם שליט"א:
אנחנו חברת שומרי הדת דפה אשר זה כל פרי עבודתינו להשגיח בכל האפשרות בדברים הנוגעים לתוה"ק מצאנו א"ע מחויב בדבר להודיע צערינו לרבים מאן רבים אלו אבהן אבות העולם שרי התורה והיראה את אשר קרה עתה פה עירינו והוא, היות ידוע כי מעת הותרה הרצועה לאפות מאשין מצות בל"ז רבו המכשולות כי המלאכה נמסרה ליד ערלים המגלגלים המכונה ובעיר גדולה כזאת אשר רבו האופים כמה ירחים רצופים והבעלי כיס אין יראת ה' בלבם כנהוג אין די באר כמה מהיגיעות יש בכל שנה שלא יהי' חמץ גמור עכ"פ, ואמנם בשנה זו נוסף צרה חדשה אשר הפאהרשריט פארטהייא דפה (אנשי הקאראל טעמפיל) אשר על כל החטאים ועונות ופשעים יאבו להמליץ כי יהי' מזה וואהלטאהט צדקה וכדומה הנה לקחו עתה שנה זו תנור לאפיית המצות (אשר רוב בני העיר קונים מהם באמרם כי מחזיקים מזה בתי ספר שלהם הנקראי' שקאלעס) התנור הוא רובו ממתכות אשר יש בתוכו טבלא גדולה ממתכות אשר תחת הטבלא גלגלים קטנים שמושכים לחוץ הטבלא ההיא ונותנים עלי' המצות המביאן עם המקלות ומחזירים הטבלא תוך התנור, הטבלא הזאת בצאתה בכל חמשה מינוטין מהתנור לחוץ הוא מרותחת כמובן כי באה מאש בוער בתנור המצות הנטלים מעל המקלות ונותנים על הטבלא ברגע שבאים על הטבלא נעשו מרותחים ומתייבשים מגודל החמימות שבטבלא, ועד אשר נתרוקנו החמשה ששה מקלות המובאים על הטבלא, קמא קמא דמטי על הטבלא מתייבשים וידוע כי כל מצה שנתחממה בטרם נאפות בתנור מתחמצה כרגע, והן בעירנו פה נמצא ארבעה רבנים ושלשה מהם צועקים לאמור כי המצות האלה המה חמץ גמור, והפאהרשריט פארטהייא הנ"ל המשיכו לבב רב אחד מהארבעה אשר מנענע להם ראשו ועל סמך זה יוכלו להכשל אלפים נפשות ישראל פה בהמצות האלה, השלשה רבנים הנ"ל האוסרים גם המה לא יוכלו לצאת בנשק בקולות וברקים נגד הפאהרשריט פארטהייא עם הפרעדיגער שלהם כי יראים לנפשותם, לכן התאספנו יחד לכתב לחוץ לארץ לגדולי ישראל אשר ימהרו לעזרת ה' בגבורים להחלץ חושים לכתוב לנו תיכף כרגע ראות כ"ז כדת מה לעשות ומאליו מובן כי בתשובתם הרמתה יציירו התמר כמו שמצוייר למעלה למען לא יאמרו כי ח"ו שינו בהשאלה:
אנחנו המתחננים למען כבוד ה' ותוה"ק עבדים לעובדי ה' חותמים בקידה ובאים עה"ח:
יחיאל חיים כ"ץ קארניווהל ראש החבורה הקטן צבי בהרב ר' חיים מנחם שליט"א א' מראשי החבורה. חותם החברה שנתיסד ט"ו אלול תרס"ה. ב"ה עש"ק תשא, אהובי ומחו' גאון ישראל וקדושו מופת דורנו וכו' אבד"ק פלונסק שליט"א במטותא מיני' דמר שכרגע ישיג מכתב זה ישיב תשובה בקול רעש גדול לחברת שומרי הדת לאסור איסר לבל יפרצו עזי פנים שבדור להחטיא הרבים בחמץ גמור וכו' ואומר שלום מתו' אוהבו נאמנה ישראל בערגער אבד"ק. בוקארעסט:
בשם ה' ובעזרתו ית"ש אור ליום ועש"ק ויק"פ תרס"ו פלונסק. לכ' מחו' יד"נ הגה"צ שליט"א ולכ' אהובים ורעים, הרמים והנישאים, בפז מסולאים, נטעי שעשועים, חורים ושועים, מופלגים ומופלאים בתורה ובמדעים, שלמים ויראים, רבת עמלה נפשם ויגעים, בתורה ובמצות ואין שבעים, אף כי כרמונים הם מלאים, מרדפי ריקים ורשעים, מסירי מסוה מעל פני הצבועים, בקהל ישרים ידועים, אלה בני היצהר העומדים על הפקודים, לכל דבר טוב וצדק מעוחדים, ראשים דחברת שומרי הדת בעיר בוקארעסט על דגלם חונים כולם אהובים כולם חשובים, ד' עליהם יחי' ונירם יזרח כאור המזרח, כולם יברכו מאדוני האדונים, ויזכו לעלות לציון בגילות ורננים בבי"א: לקול דבריכם צללו אזנינו לקול השמועה רעה נבהלנו, כי קמו אנשים חטאים להרוס מבצרי בת יהודה, שועלים מחבלים כרם בית ישראל, הן אמנם העת במרוצתה תצעד נוכח פנינו כבפעמי הענק ותביא אתה כפעם בפעם חליפות צבאות, טובות ורעות, חדשות ונצורות, נעימות ומרורות, כן בעניני מנהגי תבל ותענוגות בני אדם, כן בעניני חכמות ומדעות ולשונות קדם, תפרוץ לרוב פרי מחקרה במועצות ודעת לבנות ולנטוע לנטוש ולהרוס ולעשות חדשה בקרב הארץ, אך לא כן בעניני האמונות והדעות ובדברי אלקים חיים אשר הנחיל אל מורשה לקהלת יעקב, והיה פי שנים ברות קדשו אלינו תורה שבכתב ותורה שעל פי הקבלה, בענינים רמים ונשגבים האלקיים אלו כביר לא מצאה ידה רות הזמן די איל לשית נוספות או לתת מגרעת, לחבוש או להתיר לעקור או לטעת, כי כן צוה ה' ליעקב מימי קדם על פי התורה אשר יורוך ועל המצוה אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, על כן לפנים חק בישראל בכל קדש לא תגע ואל מקדשי אל לא תבא להניף עליהם חרב היונה וחרמש רות הזמן:
אמנם מי האמין לשמועתינו לא טובה כי באה ביקרת מכתבכם איך נועצו לב יחדיו מיושבי עדתכם ויבקשו לשלוח יד בעקרי דתוה"ק, להכשיל את הרבים באכילת חמץ ואיסור כרת, והעולה על רוחם לאפות מצות עפ"י מכונות אשר תארתם במכתבכם הנז' ויחזו להם משאת שוא ומדוחים, וינע לבב הקורא מקול הגורע מכל אשר בתוכו יתמה, תפארת ישראל איך היתה לשמה חמדת ישרון איכה נהיתה לכלימה:
והנה מעלת כ"ת קראו מלא הרועים בקול גדול ולא יסף אל רבני וחכמי הדור על דבר הרעה הזאת, בקריאה של חיבה, ובקריאה של חובה, וגם אותי קראתם והבאתם את נפשי בסוד הנשאלים כדת מה לעשות ולהשיב, ומה אומר ואדבר, ומה אענה על מעשים הרעים, מסוררים ומורים במצות ומרורים, בלענה מהולים, מרורת פתנים, ואם נקל הדבר בעיני המתחכמים אלה להשליך אחרי גיוס אזהרת חכמים והתראתם, הזהרו במנהג אבותיכם בידכם, והחדש אסור מן התורה ונותן יד לפושעים, לעבור יסודי התורה אשר מסיני נמסרים מה יועיל ומה יסכון בעדם דברי רבני הזמן, ואם יפנו עורף ויקשו לב מול הנערץ והנקדש מאבותינו ואבות אבותינו מני אלפי שנים, מה יתן ומה יוסיף ומה יקח לבבם דברי האחרונים:
אהה! מי יגלה עבר מעיניכם בחירי יה אשר בדורות הראשונים, אתם קיימתם את התורה בלחם עוני מעוני ומלחץ והן עתה יקומו בניכם אחריכם ויבטלוה מעושר ומרוב טובה, אתם לא חסתם על חייכם למסור אותם על קדוש ה', כמה נהרות ונחלי דם שטפו בגלל עלילות שקרי' על מצות אכילת מצה ונתנו שם ישראל לשמצה, למשיסה ולביזה, לטביחה ולהריגה, בכל מדינה ומדינה, גולה אתר גולה, והן הדור האחרון הזה באין אונס כי אם מרצונם, חללו קדוש אלקי יעקב ומצותיו מפירים, לאמר על חמץ כי מצה אוכלים, אתם ישיני עפר טהורי לב, חננו נא אל אבינו שבשמים, יואל נא ויערה רוח קדשו עלינו, ויסיר חרפת דעות כוזבות מבני עמינו, לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשו, ולא יהיו עוד לבית יהודה למכשול ולמבטח מזכיר עון, ואף תועי רוח ונמהרי לב ידעו בינה למקטנם ועד גדלם, ויטו שכם אחד לעבוד את ה' בלב שלם:
והנה גם בדבר המאשין מצות כבר יצאו גאוני ישראל בקול רעש גדול לאסור דהוא חמץ גמור ועוד בשנת תרי"ח נדפס בזה קונטרס מיוחד בברעסלוי הנקרא מודעה לבית ישראל, וראשי המדברים אז לאסור היו הגה"ק מהר"ש קליגר מבראדי והר"ח האלברשטאם מצאנז, והרמ"ז אטינגא מלבוב בעל מפורשי הים וש"ס, והרי"מ מגור בעל חי' הרי"ם והר"א מטשעכינאווי, ודו"ז מ' יצחק נתן ליפשיץ אבד"ק סאנטב ודו"ז מ' יהושע העשיל אשכנזי אבד"ק לובלין, והרד"ב מייזילש אבד"ק ווארשא ועוד זי"ע, וגם הגה"ק מהרי"ש נ"ז אבד"ק לבוב הסכים אח"כ לאסור כמבואר הכל בס' תולדות שלמה (ד' לבוב תרמ"ח) דף ע"ז ונדפסו תשובותיהם גם בשו"ת דברי חיים ח"א סי' כ"ג כ"ד ובשו"ת מנחת משה קונט' חקת הפסח דין ח' ובשו"ת שם אריה ח"ב חיו"ד סי' נ"ג, ובשו"ת הרש"ס ח"ב סי' ט"ז, ובשו"ת שערי דיעה סי' למ"ד. ובס' רמתים צופים ח"ב א"ז דף מ"א, ובשו"ת דברי מלכיאל ח"ר סי' כ' ובש"ס ובשדי חמד חלק דברי חכמים סי' קט"ו, ובס' מעדני שמואל סי' ק"י:
אבל יותר מזה הרעו לעשות בהתנור החדש אשר בדו מלבם מחדשי הזמן בקהלתכם, אשר לא נהית עוד כזאת בישראל, והוא חמץ גמור בפשיטות לכל יודע ספר, ופלא איך טח עיניהם מראות כי הטבלא שהוא מרוחחת בצאתה מהתנור, מחמצת כרגע את המצות שנותנים עליה, ועד כמה גזרו בש"ס ופוסקים שלא ללוש העיסה במקום שהשמש זורח עיין בפסחים דמ"ב ע"א דרש רבא אשה לא תלוש בחמה ולא בחמי חמה וכו' ע"ש וברש"י שם ובש"ס יומא דכ"ח ע"ב יומא דעיבא כוליה שמשא למאי נ"מ וכו' אשה לא תלוש וכו' וברש"י שם ובש"ע או"ח סי' תנ"ט שלא ללוש כנגד חלון פתוח וכו' וברא"ש סו"פ כל שעה שאין ללוש קרוב לתנור מפני חום האש ע"ש ובחק יעקב סי' תנ"ט סק"ט דאף ברחוק ממנו אם מרגישים שם חום ההסקה אין ללוש באותו בית, ובטו"ז שם סק"א שלא להסיק תנור בית התורף בו ביום, או יפתח הדלת והחלונות עד שיצא חום ההסקה ועוד כהנה וכהנה גופי' הלכות בענין הרחקת העיסה והמצות מתמימות, מכש"כ לתת המצות על הטבלא החמה, וקודם שמחזירין הטבלא לחוך התנור לאפות, נעשים המצות חמץ גמור, כי גם בדין הטפקא של חרס של רב נטרונאי גאון המובא בטוש"ע או"ח סי' תס"א, היינו דבעת שנותנים עליה המצות האור שולט תחתיה וגוף האפיה היא על הטפקא ע"ש בב"י, ואשר משום זה מותר רק באם מסיקים תחתי' קודם שמדביק את הפת, שאם ידבק הפת תחלה יש לחוש שמא קודם שיהי' מרותח היטב תחמיץ הפת כיון שאין בכת הרתיחות תו"מ לאפות כמבואר שם בשם רב עמרם גאון ז"ל:
ובכלל נוכל לומר על כל מחדשי חדשות להקל הטורת בעבדות הש"י שהמה מכת הבנים הרשעים האומרים מה העבודה הזאת לכם ובירושלמי הובא בתניא רבתי דמ"ט ובשבלי הלקט כלל רי"ח רשע וכו' מה העבודה וכו' מה הטורח הזה שאתם מטריחים וכו' אבל תוה"ק מלמדת אותנו (בא מ"ב כ"ז) להשיב ואמרתם זבח פסח וכו' אשר פסח על בתי ב"י וכו' וכדרשתם ז"ל אני ולא מלאך וכו' היינו שהקב"ה הטריח א"ע בכבודו ובעצמו כביכול א"כ גם אנחנו אין לנו למנוע טרחתינו למען הכשרות ע"ד שכ' בשו"ת דבר משה מה"ת סי' צ"ח ועיין בס' דובב שפתי ישינים ח"א ד"פ ע"א ובדרוש בראש שו"ת טטו"ד מהד"ג ובסו"ס צבי לצדיק בזה:
ומה נעימים דברי ש"ב הגה"ק מליסא זצ"ל שפי' בגמ' פסחים דמ"ב דאיתא התם אר"י אשה לא תלוש אלא במים שלנו [פרש"י, שלנו בלילה מפני שבימי ניסן וכו'] דרשה רב מתנה בפפוניא [פרש"י, דרש רב מתנה, ובלשון הקודש היו דורשין וכסבורין השומעים שמים שלו הוא אמר], למחר אייתי כולי עלמא חובייהו ואתו לגבי' ואמרו לי' הב לן מיא, אמר להו אנא במיא דביתו אמרי', (דביתו, תרגום שלנו' דביתו, רש"י] והק' הגאון מליסא נהי דכן הי' המעשה דאנשי פפוניא לא הבינו כוונת רב מתנה בתיבת שלנו והי' חושבים שכוונת רב מתנה, שאסור ללוש מצות רק בהמים שיקבלו אצל רב מתנה, אבל עכ"פ למה להו לחכמי הש"ס להודיע לנו עובדא זו, ומה נ"מ לנו לדעת אם אנשי פפוניא הי' טועים בדברי ר"מ, אולם הדבר נכון דרבותינו בעלי הגמ' רמזו לנו לדעת עד כמה צריך לכל אדם להיות חזק באמונת חכמים ושלא להרהר ת"ו אחר רבו אפי' בדבר שהוא רחוק מאד משכל ההגיוני, והוא שרב מתנה דרש בלה"ק דאשה לא תלוש אלא במים שלנו, והנה תיבת שלנו סובלת ב' פירושים, פי' שלנו הלילה, ועוד פי' מים של רב מתנה, והנה בודאי לא הבינו אנשי פפוניא שום סברא ושום טעם מזה שדרש להם רבם, שלא תלוש רק במים שלו, הלא המים שלוקח רב מתנה, מאיזה נהר, גם הם ישתמשו באותו מים, ומהו אולמא דמים שלו מן מים שלהם ומה זה שהקפיד רבם שילושו דוקא במים שלו, ועכ"ז לא הרהרו אחר רבם מאומה, וכיון שחששו שמא כוונת רבם ליקח רק מים שלו, אתו כ"ע בחצבייהו לאמור תנה לנו מים עכתד"ק, ועיין בס' שם עולם ח"א דף ח': לענין חומרות מכש"כ כנוגע לחמץ גמור:
ואתם יקירים, עיני עדתכם העומדים לשרת בקדש לתורה ולעבודה חזקו ואמצו אל ירך לבבכם ולא תגורו מפני איש להפר מחשבות ערומים עצת האנשים החטאים האלה בנפשותם, ולא תסורו מן המצוה וקבלת אבותינו ימין ושמאל, הרימו מכשול מקרב עמינו וסקלו המסילה העולה בית אל, ככל אשר בכחכם וכאשר תשיג יד הנוטר כרם בית ישראל, לא יתערבו עם שונים, ולא עם פריצי בני עמינו המחבלים כרם ד' צבאות, ואנחנו בה' נעלוזה ונשמח בדברי תלמוד תורתו הקדושה ובמצותיו וחוקותיו, עליהם נמסור נפשינו כאשר עשו אבותינו כי מוצאיהם מצאו חיים ויפיקו רצון מד':
דברי הנאנח בשברון מתנים, ומצפה לרחמי שמים, לא תקום צרה פעמים, יערה ממרום רוחו על עמו ויחיינו מיומים, ותחזינה עינינו בשוב שכינתו לציון וסדר העבודה לירושלים וכי"ר בבי"א:
ידידכם: