שות בית יחזקאל· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן
סימן לז
ב"ה ה' תולדות תרמ"ו קראסניבראד. לכ' יד"נ הרב הגאון חו"ב סועה"ר מ' חיים משולם קופמאן שי' הכהן אוטרמן, כעת אבד"ק פולטוסק:
א) מכתבו קבלתי וכו' והנה בדין סירכא על הקמט נודע דעת התב"ש סי' ל"ט סעי' מ"ו לאסור משום תר"ל וכ"כ בסי' ז' ס"ה אכן בשו"ת ר"ח כהן ראפפורט חיו"ד סי' ח' חולק וסובר דכשר בסירכא שעלה במיעוך מע"ג קמט ומשמע מדבריו דמכשיר אף בסרכא שלא כסדרן וגם אינו מחלק בין קמט ע"י חולי או קמט בחולדה ויסוד ההכשר משום דבש"ע סי' ל"ו פסק המחבר דלא כהרמב"ם בחסר מגוף הריאה וסובר דכשר בחסרון וגם הרמ"א בהג"ה שם ס"ח לא השיג מצד הדין רק שכתב שהמנהג להטריף היכא דהחסרון הוא ככ"ף כפופה ושיהי' נכנס בהגומא אצבע אגודל ואם אין נכנס בתוכו אגודל וגם אין ככ"ף כפופה אמאי יהי' נחשב לריעותא ובפרט שהרש"ל כתב גם אהמנהג הזה שמטריפין ככ' כפופה שהוא הבל ורעיון רוח וכ"כ הטו"ז והש"ך ואמאי יהי' מצורף לריעותא ובפרט היכא דלית בי' שיעורא ותדע דהרמ"א לא חשב קמט לריעותא שהרי נתן טעם גבי בועא על הקמט דהוי כתרי בועי דסמיכי עיי"ש בהג"ה סי' ל"ז ס"ג ואי הוי קמט נחשב לריעותא תיפוק לי' מטעם שכתב הוא עצמו בהג"ה סעיף ב' דה"ה בועא העומדת במקום שאר ריעותא א"ו דקמט לא מיקרי כלל ריעותא ועוד ראי' מדברי הש"ך סי' ל"ז סק"ה דחסרון מבפנים לא מיקרי ריעותא להצטרף לתל"ר וקמט היינו חסרון מבפנים כדמשמע מהטו"ז סי' ל"ו סקי"ב ותמוה על התב"ש שהוא עצמו מביא דברי דהש"ע מכשיר מ"מ הש"ך אלו וכתב דחסרון מבפנים לא מיקרי ריעותא אע"ג דס"ד דגמרא דטריפה וכו' א"כ דבריו סותרים למ"ש כאן לגבי קמט עכת"ד:
ב) והנה לכאור' כל קושיות של השו"ת רח"כ יש ליישב ולהעמיד דברי רבינו החב"ש על מכונם דמש"כ מהא דפסק המחבר להכשיר בחסר מגוף הריאה וגם הרמ"א אינו אוסר רק מפני המנהג ורק בכ"ף כפופה לא קשה כלל דהלא כל דיני תל"ר כן הוא דגם בריעותא כיון דיש דעת מי שמטריף מצטרף לתל"ר וא"כ גם בזה דקמט דדעת הרמב"ם להטריף וכן דעת הי"א בתוס' חולין דמ"ז ע"ב וכן בש"ע סי' ל"ו מביא זאת בשם יש מי שאוסר, א"כ אף דקיי"ל להכשיר בקמט לחודא מ"מ באם יש עוד ריעותא דסירכא הוי תרל"ר וכ"כ בשו"ח הב"ח סי' ק"ל להטריף בסירכא על הקמט משום דבקמט לחודא הרמב"ם מטריף וכו' ואע"ג דאנו משירים מ"מ מידי ריעותא לא נפקא להצטרף לריעותא דסירכא עיי"ש:
ג) וכן הראי' שמביא מהג"ה בש"ע סי' ל"ז סעי' ג' שכתב בבועא על הקמט דהוי כתרתי בועא דסמיכי ולא כתב משום תרל"ר שפיר כ' בשו"ת דברי יעקב סי' ס"ה דמוטב להג"ה בש"ע לומר דהוא טריפה מטעם תרתי בועא דסמיכי דהוא טריפות דגמרא ומפורש מימרא דרבא תרתי בועא דסמיכי וכו' מלתלות הטריפות דבועא על הקמט משום תרל"ר דהוא חומרת הראב"ד ז"ל עיי"ש (ואם אמנם דהב"ח כתב יסוד הדין דתרל"ר מש"ס נדה ד"ב ע"ב אכן עיין בס' מאירות עינים ובהגהות יד שאול ביו"ד סי' ל"ז) אבל בריעותא דקמט בודאי לא חזר הרמ"א ממש"כ בדרכי משה להדי' להטריף משום תרל"ר עיי"ש בסי' ל"ז ועיין מה שכ' בזה בס' יפה לבדיקה שער השלישי נתיב ט' אות א' דלכאור' לפמש"כ הש"ך סי' ל"ז סק"ת דהיינו באונא עליונה של ימין במקום חריץ נסתר ראייתו וכמש"כ הפרמ"ג שם דירצה דאלו במקום שאין דרכו להיות שם חריץ וקמט בלא"ה טריפה משום תר"ל וכו' עיי"ש: ד) וכן מש"כ דחסרון מבפנים אינו מצטרף לתרל"ר כמש"כ הש"ך סי' ל"ז סק"ה אמת שכבר העיר בזה ג"כ בלב"ש סי' ל"ה אות א' סקי"א ועיין מש"כ בסי' ל"ה סקצ"ב ובסי' ל"ו ס"ק קל"ט ליישב בזה, וכן בהגהות יד שאול סי' ל"ז מביא מהתב"ש סי' ל"ו ס"ק מ"ה שכ' להיפך ולכאור' התב"ש סותר א"ע אכן בס' מאירות עינים בכללי תרל"ר סק"ג מיישב דברי התב"ש בזה וגם מראה מקום למש"כ בי"ש סי' ל"ו בענין חסרון מבפנים בביאור הרמב"ם א"כ יש לדבר בזה בדברי הרח"כ לענין דקמט הוי כחסרון מבפנים וכי יש להחמיר בקמט ודו"ק עיי"ש:
ה) אכן כבר עמד לתמוה על שיטת התב"ש בס' ראש אפרים סי' ל"ו ס"ק קכ"ו דלמה נטריף בסירכא על הקמט משום תרל"ר הא אין הריעותות מסוג אחד וכן ראיתי להגאון ר' שלמה קלוגר ז"ל בהגהותיו על הפרמ"ג יו"ד סי' ל"ז שחולק עליו ועל התב"ש ומתיר בהפ"מ דמהני מיעוך ויסוד התירו הוא ממ"נ דלדידן אין בחסרון טריפות כלל ורק דנחוש לשיטת הרמב"ם דאוסר קמט וחסרון כ"ש מבחוץ והרי לדידי חסרון טריפות מצד עצמו ולאו מטעם נקובה וסירכא הוא מטעם נקב וא"כ אין שני הריעותות מצטרפין להיות מורין על ענין אחד דאין בכה"ג משום תרליר עיי"ש והנה הראש אפרים שם העלה דגם התב"ש אינו מטריף אלא היכא דאינו ניכר אם הוא קמט בתולדה דאז יש על הקמט חשש נקב אבל בניכר שהיא קמט בתולדה וכמש"כ האחרונים בזה סימנים לידע אם הוא מתולדה אם אין בו כווצים וקמטים כלל והעור חלק וכמ"ש כה"ג ביו"ד סי' מ"ד ס"ה אז כשר וגם בסירכא דבוקה שלא כסדרן אף שאזלא ע"י מיעוך גם בקמט בתולדה אין להקל עיי"ש וכן ראיתי בלבושי שרד סי' ל"ה ס"ק י"א י"ב דהאריך להוכיח דלהרמב"ם אין בחסרון טריפות משום נקיבה רק טריפות בפ"ע ואין להצטרף קמט לתרל"ר מצד ממ"נ כמש"כ הראש אפרים והגאון מהרש"ק ז"ל ואח"כ כ' דאפי' אם יהי' ספק בדעת הרמב"ם בזה הוי ספק תרל"ר דכשר בהפ"מ וכ"כ בלב"ש בסי' ל"ו סקנ"ז ובסי' ל"ו סק"ס וכ' שם ג"כ דדוקא קמט ע"י חולי מצטרף לתרל"ר משא"כ בקמט בחולדה יש להכשיר בהמ"ר שלא להצטרף ועיי"ש בסי' ל"ו ס"ק קמ"א שכ' ג"כ לחלק דדוקא קמט ע"י חולי מצטרף לריעותוח אבל מה שניכר לבקיאים שהוא מתולדה ואינו רק חסרון מבחוץ ל"ה ריעותא להצטרף לתרל"ר, אולם לענין ריעותא גדולה כגון סירכא שלכס"ד נראה מדברי הלב"ש עצמו בסי' ל"ט ס"ק קע"א דל"מ מיעיך ומישמוש דלא גרע קמט מטינרי והוי עכ"פ ריעותא כל דהוא לענין זה דכל סירכא שאין אנו מתירין דק במיעוך מעכב הקמט מלהתיר במיעוך עכ"ל:
ו) איברא די"ל דאין זה חשיב כטריפות משני סוגים אף בקמט מתולדה דהא דכ' התב"ש סי' ל"ו סקנ"ת דלטעם הרשב"א דטריפות אטום משים שהבהמה רוחפת על הלב וכשיש בה אטום מזיק ללב וא"כ אינו מצטרף לתרל"ר כיון דלא שייכים להדדי זה דוקא התם שב' הלקותות מורות קילקולים באברים שונים אטום בלב והריעותא השניה בריאה, אבל ריעותא דנקב על חסרון אי נימא דטריפה ומורה על קילקול אף על חסר לשיטת הרמב"ם והריעותא השניה באותו מקום באבר מורה על קלקול דנקב אין סברא כ"כ להכשיר כיון שעכ"פ יוכלו להצטרף השני קילקולים וכן מצאתי אח"כ סברא זאת בשו"ת חיי אריה סי' נ"ד שוב ראיתי בשו"ת שבס' ראש אפרים שם סי' ח' שהעתיק דברי הגאון מ' סענדיר אבד"ק סאטנוב ז"ל בזה וזל"ק ובגוף הפקפוק כיון דהריעותות הם מב' שמות לא מיקרי תרל"ר לענ"ד מעיקרא דדינא פירכא ולא ידעתי שום מקור לזה זולת בפרי מגדים וגם היא לא החליט אלא נסתפק בזה (בפרמ"ג בפתיחה כ' בפשיטות דריעותא דנקב וריעותא דחסרון אין מצטרף זולת בסי' ל"ז בדיני תרל"ר נסתפק בזה) ולענ"ד אין כאן ספק כלל והדבר ברור כל דאיכא איזו ריעותא בריאה יהי' איזו דבר שתהי' הוא חשש שמעותדת לכל הקלקולים ואולי תתקלקל לגמרי ומעותדת לנקבים וכו' ואעפ"י שריעותא אחת מחמת חסר מה בכך דמחמת שהיתה חסירה נתקלקלה הריאה וניקבה וכו' עיי"ש שכ' דרק אם שני הריעותות אין מורין על קלקול אבר אחד הוא דאינו מצטרף לתרל"ר משא"כ באם הב' ריעותות מורין על קלקול הריאה אף שאינו משם א' טריפה משום תרל"ר ע"ש:
ז) והנה כבר כתבתי בחי' לחולין דף מ"ז ע"ב איתיבי' רבי אבא לעולא הריאה שניקבה או שחסרה מאי חסרה וכו' והקשה בכו"פ סי' ל"ה סק"ד נימא דאו שחסרה היינו שנתפצל מגוף הריאה למאי דקיי"ל דפיצול מקמא טריפה וכמו שמסביר הש"ך שם דאפילו למ"ד יתרת מקמא כשר הכא בפיצול מקמא טריפה משום דהפיצול הוא מגוף הריאה וכשנופחין הריאה הפיצול נופל למטה והרי נראה שנתפצל מגוף הריאה וסופו להתפרק עיי"ש אכן יש לתרץ עפ"י מה שמביא בכו"פ סי' ל"ו סק"י מה שמקשים על שיטת הרמב"ם ז"ל דמטריף בחסר מגוף הריאה אע"פ שלא נקבה והקשה הכ"מ כקושיות התוס' בשמעתין ד"ה אבל דהו"ל לגמ' לשנוי כך דאו שחסרה היינו שחסר מגוף הריאה, וגם תמה הכ"מ דלמה לא משני שחסרה היינו חסרה מנין האונות כדאמרינן חסר או יתיר או חלוף וכו' והכל מטעם חסרון ובהרמב"ם בפי' המשניות משמע באמת דהוא מפרש על חסרה היינו מנין האונות ותי' הכו"פ שם דכיון דכל הטעם בחסרון כעין קמט או חסרה האונות הוא הכל כמש"כ המפורשים דסופו לנקב קרום כיון דיש כאן לקותא ולפי"ז למאן דסובר בניקב הקרום דכשר מכש"כ דהנך כשרים דהא כל פסול הוא משום נקיבת הקרום, ולפי"ז במשנה קתני הריאה שנקבה או שחסרה ר"ש אומר עד שתנקב לבית הסמפונות מבואר דר"ש לא פליג רק על נקבה אבל על חסרה לא פליג כלל, וא"כ אי ס"ד דמשנה איירי בחסרון כהנ"ל הא אף בזה ר"ש מכשיר דלא גרע מנקובה וא"כ לפלוגי ר"ש אף בהא וע"כ צ"ל דמיירי מגווני חסרין דלא תליא בנקובה ולא פליג ר"ש ומזה ביקש לפשוט חסרון מבפנים שמי' חסרון ודחי' הגמ' דר"ש היא ומודה ר"ש בנקב שיש בו חסרון, והשתא דאתינא להכי שפיר י"ל דאו שחסרה איירי בחסר כנ"ל אונות או בקמט כשיטת הרמב"ם ז"ל והטעם דסופו לנקב ואי דיקשה לפלוג ר"ש בהא דחסרה זה לא קשה עתה למסקנא דהא ביש בו חסרון ר"ש מודה וזה סופו לנקוב נקב שיש בו חסרון וכו' עיי"ש ולפי"ז מיושב גם קושיא הנ"ל דהא בפיצול הוא ג"כ משום דסופו לנקב והוי לי' לר"ש לפליגי אף בזה דחסרה, דהא כיון דסובר בניקב כשר, א"כ לדידי' גם בפיצול כשר ופשוט והכו"פ בסי' ל"ה באמת רמז לזה איברא דיש לעיין בתירוץ של הכו"פ שכ' דהו"ל לר"ש לחלוק גם בהא דחסרה כיון דהטריפות מטעם דסופו לנקב, הא י"ל דזאת ממילא נכלל בדברי ר"ש דכיון דהוא פליג וסובר עד שתינקב לבית הסמפונות, אבל ניקב הקרום לבד כשר, א"כ ממילא ידעינן דסובר גם בחסרה דכשר דכש"כ הוא דעדיין לא ניקב רק דסופו לינקב, ושפיר אמר ר"ש עד שתינקב, דהא גם חסרה מטעם נקב כנ"ל:
ח) ובאמת דיש לתרץ כל הקושיות הנ"ל לפימש"כ בתוס' לעיל דמ"ב ע"א ד"ה דרוסת הנץ דטעמא דדרוסה אינו משום דסופו לינקב דא"כ בכלל נקובה היא ומהאי טעמא לא תני במתני' דמיא לדיותא ודמיא לבשרא וכו' עיי"ש וברש"י לעיל דף מ"ג ע"א ד"ה לא תיפוק וא"כ אין לומר דאז שחסרה מיירי בכל האופנים הנזכרים דהא טעמם משום דסופו לינקב והיינו ניקבה וכבר נכלל בכלל נקובה והבן ועיין בכי"פ סי' ל"ו סק"ח מה שהקשה דלשני על ריאה שחסרה שחסר סימפון שהי' נימוקה כ"כ עד שחסרה סימפון א' ועיי"ש מה שתירץ ועיין בשו"ת משיבת נפש סי' כ"ז שוב ראיתי כעין תירוצי בשו"ת בית שמואל אחרון חיו"ד סי' כ"ח ועיין בשו"ת שם ארי' סי' ג' שוב ראיתי בס' לב אריה בשמעתין בתוס' ד"ה אבל בזה:
והנה לכאור' י"ל לפימש"כ התב"ש סי' ל"ה סק"ב דגם אם חסרה האומה טריפה כמו בחסרו אונות והנה בתוס' דף מ"ז ע"א כתבו דאומא אין שם אוני עליה אלא שם ריאה כדאמר רבא ה' אוני יש לה לריאה ואם איתא שבעה מיבעי לי' ולכך קראוה ראשונים אומא לפי שאינה בכלל אונות דשם ריאה עלי' שזה עיקר הריאה עיי"ש א"כ יש לפרש כוונה אחרת בדברי הרמב"ם בפ"ח מה' שחיטה ה"ז שכ' וכן אם חסר גוף הריאה וכו' ה"ז כמו שחסר מנין האונות וטריפה וכו' עיי"ש דאין כיונתו באם חסר מקצת מהריאה כגון שיש קמט ופגם כמו שמפרשים כוונת הרמב"ם ז"ל באם חסר מגוף הריאה מבחוץ, רק כוונת הרמב"ם הוא דאם חסר גוף הריאה היינו שאין האומה בריאה רק האונות לבד טריפה, כמו באם יש האומה ואין אונות כן באם יש האונות ואין האומה טריפה, וכל הפוסקים הי' להם הגירסא בהרמב"ם חסר מגוף הריאה כמו שהובא בטוש"ע סי' ל"ו לכך פירשו באופן אחר, אבל לפי הגרסא שיש לפנינו בהרמב"ם חסר גוף הריאה י"ל כוונתו שחסר האומה דהיא נקראת גוף הריאה כמש"כ בתוס' הנ"ל שוב ראיתי שכבר הלך בדרך זה בס' תפאשט, ובעת הי' לי משא ומתן של הלכה עם ידי"נ הגאבד"ק ברעזאן שליט"א הצעתי לפניו דברי אלה וכ' אלי בתשובתו כי כבר נאמרו דברים האלה בפי' דברי הרמב"ם ז"ל בס' תורת יקותיאל סי' ל"ו סק"ה ועיין בס' בית אפרים בקוה"ר לסי' ל"ו אות מ"ו שדחה פי' התורת יקותיאל מהא שכ' הרמב"ם בפ"י מה' שחיטה כשמנה ה"ע טריפות באות מ"ד וז"ל חסר מקצת הריאה משמע דבחסר מקצת מטריף הרמב"ם ועיין בספרו דעת תורה סי' ל"ו ס"ק מ"ה שמביאו בזה:
ט) וכד הוינא טליא בימי בחרותי כתבתי בשיטת הרמב"ם ז"ל בחסרון מגוף דהריאה בהא דהקשה הבעל עיטור דא"כ למה קאמר רבא חמשה אוני אית לה לריאה חסיר וכו' טריפה הלא אף בחסיר מקצתה טריפה וכ"ש בחסיר אונא אחת עיי"ש ובב"י סי' ל"ו אכן יש לתרץ עפ"י מש"כ בתבואות שור סי' ל"ו סקמ"ו בשם הר"ן לחלק בין אומא לאונא דדוקא באומה טריפה בחסר במקצת וכ"כ הכנה"ג בהג"ה ב"י סי' ל"ו ס"ק ס"ח א"כ לא קשה כלל (ועתה נדפס ס' דעת תורה סי' ל"ו סקמ"ה וראיתי שהעתיק שם מס' דמשק"א פא"ט סי' י"ז שהביא דברי הר"ץ וז"ל נראה דדוקא באומות טריפה ככף כפופה אבל באונות דנים אותו חסר כיתרת בדרא דאונא דכשר וכן בא לידי כמה פעמים באומות ולא באונות וכ' הדמש"א ע"ז וז"ל וגם דברי הרמב"ם יש לפרש כך דחסרון כ"ש אינו אוסר אלא באומות ולא באונות וכו' עיי"ש) ולפי"ז מיושב גם הא דמקשים על הרמב"ם דלשני הגמ' הריאה שניקבה או שחסרה היינו בחסרון מבחוץ כנ"ל די"ל דסתם כוונת המשנה הריאה שניקבה או שחסרה מיירי אף באונות כמו הא דניקבה ועיין ברש"י חולין דף מ"ה ע"ב דלא מצינו אומא בגמרא וכו' הלכך ל"ש אונא ל"ש אומא עיי"ש:
י) ועיין בשיטת הרמב"ם ז"ל מש"כ בטו"ז סי' ל"ו סקי"ג ושם סקי"ד מ"ש בדברי האוהל מועד שהובא בב"י ועיין בשו"ת נוב"י חיו"ד סי' ה' ומה שתי' הקושי' על הרמב"ם בהגהות יד שאול יו"ד סי' ל"ו ס"ח שוב ראיתי בס' חיי אריה סי' נ"ד מה שתירץ, א"כ אכתי יש לצדד להכשיר באם הוא קמט הניכר מתולדה עפ"י שהבאתי בשם הגאון בעל תורת יקותיאל שמפרש בכונת הרמב"ם ז"ל בהא דחסר גוף הריאה היינו שאין בהריאה האומא דטריפה כמו בחסר אונא ע"ש, ואף דיש ספק בכונת הרמב"ם עכ"פ הוי כספק תרל"ר וכמש"כ הלב"ש שהבאתי לעיל:
יא) וכן יש לצרף לזה מה שפי' בכוונת הרמב"ם ז"ל בשו"ת חיי אריה סי' נ"ד דלא מטריף בחסרון וקמט רק אי מחמת חולי או מברייתו אם ניכר לעין שאין דרכו בכך, אבל בהני קמטים וחסרונים מבחוץ שמצוים על הריאות פעם במקום זה פעם במקום זה לא עלה על דעת אחד מהפוסקים הראשונים להטריף וכו' עיי"ש:
יב) והנה ראיתי לידי"נ בשו"ת דברי יעקב סי' ס"ה שכ' ועוד רואה אנכי טעם אחר להטריף בכל סירכא היוצאת מקמט אף אם לא נצטרף ריעותא דקמט כלל לתרל"ר לפמ"ש בשו"ת נוב"י מהד"ת חיו"ד סוס"י כ"ג דבסירכא על מקום שנחסר מבשר הריאה יש להטריף אף לא מצד תר"ל לא מיבעי' אם הי' הסירכא דבוקה למק"א פשיטא דטריפה יען דהיתר המו"מ לדידן הוא משום שאם היתה סירכא גמורה לא היתה עוברת ע"י מו"מ וזה רק כשבשר הריאה תחתי' שלם אבל אם כלה הבשר אין להסירכא במה להתחזק ואינו דבוקה רק לעור לכן תתנתק ע"י מיעוך אף שיהי' סירכא גמורה אלא אפי' סירכא תלוי' ג"כ יש להטריף דומי' דסירכא תלוי' יוצאת מבועא דג"כ טריפה לא משום תרל"ר רק משום הואיל ותחת הבועא כלה הבשר לכך לא הי' להסירכא חיזוק בפנים להתאחז במק"א יעיי"ש ומעתה מה"ט מבואר נמי מכש"כ להטריף בסרכא יוצאת מקמט אלא דמ"מ בסירכא תלוי' יוצאת מקמט בתולדה אפשר להתיר בהמ"ר וכו' אבל בהא וודאי נראה דנכונים דברי הנוב"י לענין סירכא של"כ יוצאת מקמט וכו' עכת"ד, אבל לענ"ד אין משום זה סברא להטריף דבאמת אין דמיון כלל לדברי הגאון נוב"י דשם כיון דכלה הבשר אין להסירכא במה להתחזק ואינו דבוקה רק לעור לכן תתנתק ע"י מיעוך אף שיהי' סירכא גמורה, אבל בקמט דהבשר שתחת הסירכא חזק ויפה ושפיר באם הי' סירכא גמורה לא הי' מתנתקת ע"י מיעוך שמושרש הסירכא בבשר שתחתי', ומה גם דגוף דברי הנוב"י תמוהים וכמו שכבר עמד עליו בפ"ת סי' ל"ו סק"ט דהרי בסירכא תלוי' מבועא של מים זכים כשר לדעת הש"ך בסי' ל"ז סק"ג וכן בבועא מליאה רוח כמבואר שם בסק"ט ואפי' לדעת הטו"ז שם סק"ג דאוסר במים זכים נראה דמודה במליאה רוח וכמש"כ שם הפרמ"ג בשפ"ד שם סק"ט אלמא דלאו חיישינן להאי טעמא רק הא דסירכא תלוי' יוצאה מבועה טריפה הוא מטעם תרל"ר וא"כ בנ"ד צריך עיון לדינא אם יש להטריף בכה"ג, ואמנם אם הי' החסרון ניכר מבחוץ ועליו סירכא תלוי' פשיטא דטריפה מטעם תרל"ר עכ"ל הרי דדוקא משום תרל"ר הי' סברא להטריף ולא משום סברתו דהגאון נוב"י ועיין במקדש מעט בתרלר"ע אות ס"ת סק"א ובשו"ת דעת הזבח סי' כ"ח:
ועיין בשו"ת שואל ומשיב מהד"ק ח"ב סי' מ"ט בסירכא שבין אונא לאומא שראש אחד יצאה מתוך הקמט והסירכא אזלא ע"י מיעוך ולא בצבצה בפושרין וכתב ג"כ להכשיר דאין הקמט ריעותא כלל עיי"ש והיטב אשר דיבר בזה בשו"ת חיי אריה סי' נ"ד וז"ל ועוד נלענ"ד לומר טעם להקל בנ"ד עפ"מ שהסביר בס' יהושע חי"ד סי' כ"א הא דמקילינן במיעוך וקילוף הסירכות מפני שאנו סומכין על טעם התוס' שאמרו מש"ה סירכא של"כ אסורה משום דסופה להתפרק ולינקב ואי חזינן דעברה ע"י מיעוך ונשארה שלמה הרי דאף בחייה אילו היתה מתפרקת ל"ה נעשה נקב ומש"ה מכשירינן וא"כ לפי"ז הא ודאי בקמט מברייתו אין חשש שאולי היה כאן קרום מחמת מכה ולכן נימא גם לשיטת התוס' אילו היתה הסירכא נתפרקה מהאי קמט היה המקום נשאר שלם ונתברר עכ"פ שאין הסירכא עומדת להתפרק ולנקוב העור, וכו' עיי"ש, ועיין בשו"ת אוריין תליתאי סי' קכ"ג:
יג) אגב אכתוב לו איזה חי' בטריפות בחולין דמ"ז ע"ב אבל נקב שיש בו חסרון וכו' הנה הרמב"ם בפ"ח מה"ש ה"ח כ' וכן אם חסר גוף הריאה אע"פ שלא ניקבה ה"ז כמי שחסר מנין האונות וטרפה וכו' והקשו עליו מש"ס דילן דהו"ל לגמרא לשנויי הכי דהריאה שניקבה או שחסרה היינו דחסרה מבחוץ, והכ"מ הליץ בעדו דבאמת ה"מ הגמ' לשנויי הכי אלא דלפום מאי דס"ד דמקשה אהדר ליה אבל לפום קושטא באמת אית לן לאוקמי ככ"ע ויש הוכחה לדברי רבינו מדברי התוס' לעיל שכתבו דהך סוגיא די"ח טרפות אתי כר"ש דלרבנן ליכא אלא י"ז ורבינו נראה לו ליישב שאותה סוגיא אליבא דהלכתא ומיישב בענין שכתבתי ע"כ וראיתי בס' לב אריה בשמעתין שכ' ולפי דרכו יש להוסיף על דבריו דהרמב"ם ז"ל ס"ל דהא דקאמר הגמ' דהך או שחסרה הוא לר"ש היינו לפי מה דמשני זה אדברי עולא אמר רבי יוחנן שניהם יחד לא ס"ל הא די"ח טרפות נאמרו למ"מ וכמ"ש התוס' לעיל ולכך לא איכפת להתרצן בזה ומהדר לפום ס"ד דהמקשה אבל לפי מה דפסק הרמב"ם כברייתא די"ח טריפות טפי ניחא לומר דהך או שחסרה היינו שחסר מגוף הריאה והך די"ח טרפות אתי אליבא דהלכתא כרבנן וכו' עכ"ל ולענ"ד להוסיף עוד יותר עפ"י מש"כ בס' לב אריה חולין דף נ"ד ע"א בהא דאיתא שם רב פפא בר אבא רישבא מתו בקוליא וקטלי' אתי לקמי' דר' אבא אמר להו וכי להוסיף על הטריפות יש והרא"ש ז"ל דקדק לקמן מכאן דבנחתך אפי' עד מקום החריץ לא מיטרפא מדלא דקדקו בכאן לראות אם הגיע המכה למקום חריץ וכ' הל"א שם וז"ל ואני בעניי בלא"ה לא אוכל להבין דמה זה דמתמה ר' אבא וכי להוסיף על הטריפות יש דמה זה הוספה כיון דקי"ל לקתה בכוליא טרפה דמחרבה בזה הכלל דמתני' א"כ מה"ח לא נימא דגם הך דמחו בכוליא הוי בכלל לקתה הכוליא, ואף, אם נימא דיש חילוק בין לקותא דמוגלא ובין נחתך כמ"ש הפוסקים מ"מ מה זה תמיהא דמתמה כ"כ להנהו דס"ד למיטרפה וכי להוסיף על הטרפות יש דהא אם נימא דגם זה טרפה לא מיקרי הוספה כלל דהוי בכלל לקתה הכוליא דמתרבי בזה הכלל דמתני', אשר מזה הי' נלענ"ד דר' אבא לא ס"ל כלל הך דרכיש בלקחה הכוליא וכדעולא לעיל דף מ"ג דקאמר לאפוקי לקותא דרכיש וכ"כ התוס' לקמן דרבי יוחנן ור"ל לא ס"ל לקותא דרכיש משום דלא דמיא כלל להנך דמתני' לזה מתמה שפיר ר' אבא וכי להוסיף על הטריפות יש דהא לא דמיא כלל להנך דמתני' ולא אחי בזה הכלל אבל למאי דקיי"ל דלקחה בכוליא טרפה דאתי בזה הכלל אפי' לא דמי שפיר י"ל דגם בנחתך טרפה בהגיע למקום חריץ וכו' עכת"ד לפי"ז יצא לנו דגם ר' אבא סובר כעולא א"ר יוחנן דליכא לכללא די"ח טריפות וכאן הוא איתיבי' רבי אבא לעולא לכך מתרץ הגמ' שפיר לא צריכא לר"ש אבל למאי דפסק הרמב"ם להא די"ח טריפות נאמרו למ"מ טפי ניחא לומר דהך או שחסרה היינו שחסר מגוף הריאה והך די"ח טרפות אתי אליבא דהלכתא כרבנן כנ"ל:
יד) בחולין דמ"ז ע"ב אמר עולא אמר רבי יוחנן ריאה שנשפכה כקיתון כשרה וכו' והנה דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דדוקא אם מחוי המים זך אל אם הם עכורים או סרוחים טריפה ומקשים המפורשים מהא דאמרינן בש"ס סוכה דף ל"ו ע"א בעי רבא נולדו באתרוג סימני טריפות מהו ומפרש כגון נשפכה כקיתון והוא דקיימי סמפונות וכו' הכא מאי התם דלא שליט ביה אוירא הדר בריא הכא דשליט בי' אוירא סרוח מסרחת או דילמא ל"ש ופשוט לי' מאתרוג תפוח סרוח פסול, מאי לאו תפוח מבחוץ וסרוח מבפנים וקשה מאי פשוט פשיטא סרוח מבפנים פסול הא גם בריאה פסול בסרוחים וא"כ אין ראי' לפסול באתרוג בנשפכה כקיתון, במקום דכשר בריאה כגון בלא אסרח וראיתי בס' כו"פ יו"ד סי' ל"ו סק"ט שתי' לפמש"כ הרמב"ן במלחמות בחולין דמ"ח לשיטת הרי"ף דבסרוחים טריפה א"כ קשה בהא דחזי הנך דקיימין כנדי כנדי ולא א"ל מידי דלכאור' הו"ל למבדק אולי המוגלא סרוח ותי' הרמב"ן דבאמת הנך אמוראי מכשרי אף בעכורים רק אח"כ בא סתמא דגמרא להטריף בזה ומבואר שם דרבא ס"ל כנדי כנדי כשר וא"כ אף בסרוחים כשר לס"ד דגמ' ורבא הוא דאיבעי בסוכה דאזיל לשיטתו ובזה מיושב הא דהשמיט הרי"ף ז"ל בסוכה האיבעי דאתרוג שנולדו בו סימני טריפות עיי"ש אכן לפי"ז יקשה כיון דרבא סובר דאף בעכורים וסרוחים כשר א"כ יהי' רבא שלא כהלכתא ושלא כפסקו של הרי"ף, והלא איתא בהרי"ף וז"ל וריאה שהעלתה צמחין כשרה וכו' וה"מ דלא אסרוח אבל אסרוח טרפה אמר רבא כי הוה אזלינן בחר רבה בשוקא דגילדאי ואמרי לה בשוקא דרבנן חזנהו דהוי קיימי כנדי כנדי ולא אמר להו ולא מידי, ואי רבא מכשיר אף בסרוחין למה מביא הרי"ף הא דרבא כיון דהוא שלא כהלכה ובאמת ראיתי בס' חידושי מהרא"ל יו"ד סי' ל"ו אות ז' שכ' דרבא הוא כהלכתא דהא דאוסר הרי"ף בסרוחין היינו אי מיתרמי דעכורין וסרוחין אבל אינו צריך בדיקה מפני כך כהא דכנדי כנדי וא"כ בהא דאתרוג דחזינן דהוא סרוח גם לרבא פשוט דפסול כמו בריאה והבן:
ולענ"ד לתרץ בהקדם מש"כ בישועות יעקב יו"ד סי' ל"ו סק"ב וז"ל עוד נראה בישוב קושיות הטו"ז וגם ליישב מה שהקשו לשיטת הרי"ף והרמב"ם דכתבו דאם המים עכורים טריפה דא"כ אמאי לא מוקי למתניתין דהריאה שניקבה או שחסרה בהכי דבאמת בכל מה דמחמירין במים עכורים או ביתר מרביעית הוא רק מס' שמא נימוחו הסמפונות וכמש"כ הרמב"ן בטעמו של הרי"ף ולפ"ז אי נימא דבספק טריפה אף היכי דנולד רעותא מחיים ואף היכי דקרוב לאיסור אינו אסור פשיטא דאף בספק שמא נימוחו הסמפונות אין לאסור אלא דאנן קיי"ל דחוששין לס' דרוסה משום שנולד הרעותא מחיים או משום דקרוב לאיסור אבל עולא דאמר לעיל דף מ"ג ע"ב ישב לו קוץ בוושט אין חוששין שמא הבריא ואקשינן עלה מ"ש מספק דרוסה ומשני קסבר עולא אין חוששין לס"ד ולדידי' אין חילוק בין רביעית ליתר מרביעית ובין מים זכים למים עכורים אי נימא דחסרון מבפנים לא שמי' חסרון אין לאסור כלל וע"כ שפיר הקשה ר"א לעולא מהא דהריאה שחסרה מה חסרה דאין לתרץ כנ"ל דהא לעולא גם ביתר מרביעית ובסרוחין כשר עכת"ד הנחמדים מפז וא"כ ניחא גם בהא דש"ס סוכה דקאי שם אליב' דעולא בריאה שנשפכה כקיתון ושפיר פשיט מהא דתניא אתרוג תפוח סרוח ומה סרוח מבפנים הרי דבאתרוג כיון דשליט בי' אוירא חמור יותר מריאה, ואף לעולא דסובר בריאה כשר אף בסרוחין מ"מ באתרוג פסיל וממילא מיושב גם מה דתמהו למה השמיט הרי"ף האיבעי דאתרוג דהוא איבעי דלא אפשטי' וע"ש ברא"ש דדחק עצמו ברי"ף ולפי הנ"ל א"ש עפ"י דרכו של הכו"פ דס"ל להרי"ף ודאי אם נימוק אתרוג ולא אסרח לא ס"ד למפסל ולא שמיה חסרון כלל רק נימוק ואסרח וס"ל לעולא בריאה כשר ולכך שאל רבא אליבי' דעולא אר"י דילמא התם הדר ברי' אבל לא באתרוג ולכך פשיט הגמ' מן סרוח דכל איבעי הוא בסרוח וזהו הכל לעולא אבל לפי מה דמסקינן דאף בריאה פסול ליתא לאיבעי ואין כאן מקום ספק ולכך השמיטו הרי"ף ז"ל והבן: ופשוט אמרתי ליישב עפמש"כ הרא"ש בסוכה שם דלכך לא מביא הרי"ף האיבעי דרבא משום דפסולין אלו אינן אלא מדרבנן וספיקא לקולא והנה הרמב"ן במלחמות שם כ' בטעמו של הרי"ף דאוסר בסרוחין משום ספק דשמא נימוחו הסמפונות ובסרוחין לא מהני בדיקה מפני שא"א לבדוק הסימפונות מפני עכירות בשר הריאה וא"כ י"ל דוקא בריאה דהוי טריפות דאורייתא שפיר חיישינן שמא נימוחו הסמפונות והוי ספד"א לחומרא, אבל באתרוג דהוי רק פסול דרבנן ויש ספק אם נימוחו הסימפונות שפיר הוי ספד"ר לקולא ולכן שפיר מביא הגמ' מהא דתניא סרוח פסול הרי דאתרוג משום דשליט בי' אוירא חמור יותר דאי משום דהוא סרוח אין גריעותא באתרוג דהוי רק ספד"ר ולקולא ומצאתי שכוונתי בדרך זה לדברי הישוע"י יו"ד סי' ל"ו סק"א ולדברי החידושי מהרא"ל יו"ד סי' ל"ו אות ז' ויותר יבוא לנכון לפי דברי קדשו שם ליישב הא דמביא הרי"ף בחולין דמ"ח הא דרבא דכנדי כנדי ולא אמר להו ולא מידי אף דלפי שיטת הרי"ף הו"ל לבדוק הכנדי שמא עוס"ר הם כקושיות המלחמות ומפרש דהרי"ף ס"ל דבסתמא אין צריך לבדוק אם הם עכורים וסרוחים מיהו אי מיתרמי דעכ' וסרוחים הם טריפה אבל אינו צריך בדיקה מפני כך עיי"ש א"כ גם בריאה דהוא טריפות דאורייתא תשש רחוק הוא לומר שנימוחו הסימפונות ואינם נבדקין מפני העכורות והסרחון, עד שלכתחילה אין צריך לבדוק משום זה אם עוס"ר הם, א"כ מכש"כ באתרוג דהוא דרבנן אין שום רעותא מה דסרוח הוא, כיון דיש ספק אם נימוחו הסימפונות ורחוק הדבר שיהי' נימוחים ובודאי ספד"ר לקולא, אבל בריאה שפיר פסק הרי"ף והרמב"ם ז"ל בעוס"ר דטריפה:
איברא דראיתי בס' כפות תמרים בסוכה דל"ו ע"א שמביא עוד ראי' מסוגיא דהתם לשיטת הרי"ף והרמב"ם מהא דע"כ לא מיבעיא לי' באתרוג אלא משום דכיון דשליט ביה אוירא סרוחי מסרח ואם איתא דגבי ריאה אע"ג דסרוחי מסרת כשרה מאי קא מיבעיא ליה גבי אתרוג משום דסרוחי מסרח הלא בריאה גם בסרוחי מסרח כשרה א"ו משמע גם בריאה אי סרוחי מסרח טרפה ואי משום הקושיא על הרי"ף מהא דתניא סרוח פסול תירץ הוא ז"ל שם דהפשיטות בגמ' אינו לפסול אלא להכשיר וה"ק חפות מבחוץ וסרוח מבפנים הא לא סרח מבפנים דאין ריחו רע אע"ג דנשפכה כקיתון כשר הרי דאין אתרוג חמור מריאה ודוקא בסרוחין פסול באתרוג כמו בריאה דטריפה אבל משום נשפכה כקיתון לחוד לא מיפסל כנ"ל, וכעין תי' זה מבואר בס' חי' מהרא"ל שם ודפח"ח והוא עצה עמוקה, ולכאור' יהי' מיושב עפי"ז מה שהק' בס' כפות תמרים בסוכה שם בהא דקאמר הגמ' כי קא מיבעיא ליה ריאה שנשפכה כקיתון וק' אמאי לא קאמר כי קא מיבעיא ליה בדרב נחמן דאמר ריאה שנמוקה וקרום שלה קיים כשרה ופרש"י בחולין דמ"ז נמוקה נתרוקנה מאליה וכו' והכא גבי אתרוג הכי מיבעיא ליה אתרוג שנולד בו סימן טרפה שנימוק ועורו קיים מהו דילמא התם גבי ריאה כשרה משום דלא:
שליט ביה אוירא הדר בריא אבל הכא וכו' ע"ש, אבל אחר העיון אינו מיושב, ועיין בס' אהל יצחק שנה ב' סי' ג':
טו) בחולין דמ"ז ע"א בתוס' ד"ה כל הני עיזי וכו' ורבינו אפרים וכו' ולפיכך אם אין לו אפי' אחת טריפה בחי' הרי"ם הק' מנ"ל לר"א להטריף בחסר וורדא ע"ש, ולענ"ד עפי"מ שפי' הכו"פ סי' ל"ה סק"ב דלרש"י דחסר וורדא כשר ע"כ יתר כנקוב דמי דאל"כ למה בב' וורדות טריפה הא אם נאמר מטעם יתר כנטול הא בחסר ונטל וורדא כשר ע"ש, וכ"כ בחי' הרי"ם בשמעתין, א"כ לרבינו אפרים נאמר דסובר יתר כנטול, ועיין חוסן ישועות, ובלב אריה כאן בפי' השערי דורא, ועיין בתי' מהרא"ל סי' ל"ה סק"ב מה שהק' מרמ"א סי' מ"ג דיתר כנטול ולא כנקוב ע"ש ויש להאריך בזה:
והנני ידידו: