אור ברסלב

שות בית יחזקאל· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן לו

סימן לה

ב"ה ד' שלח תרס"ג פלונסק. לכ' תלמידי החו"ב מ' אברהם:

דוב כהן בק' סוכטשוב:

א) קבלתי מכתבך וח"ת בה' טריפות, והנני לרשום לך איזה חי' בענינים אלה, ותמצא פשר להערותיך, בחולין דף מ"ג. ברש"י שמונה נקובת הושט וכו' לכאור' י"ל דנקובת הושט נבילה והמסם ובה"כ תרתי גם בגמ' אם נאמר ט' נימא נקובת הושט לא תשיב ומרה חשיב נמי עכ"ל פני אריה להגה"ק מהר"ל מפלאצק ז"ל, ולענ"ד עפ"י שיטת הש"ך יו"ד סי' ל"ג דנקובת התורבץ לא הוי רק טריפה, ועיין בלב אריה חולין דמ"ג ע"ב ד"ה אתמר תורבץ הוכיח כשיטת הש"ך מהא דע"כ צ"ל דמה דלא חשיב תורבץ הושט במשנתינו משום דמאי דלא תני אתי' בזה הכלל, והנה כבר הוכיחו התוס' לעיל דף ל"ב דמה דהוי נבילה לא אתי בזה הכלל עיי"ש א"כ ע"כ דתורבץ הושט הוי טריפה ודחה שם מש"כ הכו"פ שם להוכיח להיפך דנקובת התורבץ הוי נבילה עיי"ש והנה הרשב"א שם כ' הא דלא חשב התדר"י טריפות דתורבץ הושט היינו משום דהוא בכלל וושט וחשיב כאבר אחד עיי"ש א"כ שפיר כ' רש"י דנקיבת הושט הוי במנינא והמסם וביה"כ חשבינהו בחדא, דאי משום דנקובת הושט נבילה אכתי נקובת התורבץ טריפה והוא במנינא דוושט וניחא גם הגמרא דמרה והבן:

ב) דף מ"ג ע"א אתמר תורבץ הוושט וכו' ראיתי בס' חי' הרי"ם שם שכ' לכאור' קשה למה לא תני במתני' נקובת תורבץ הושט גבי טריפות דבשלמא לרב דאמר במשהו ומקום שחיטה הוא א"ש דבכלל ושט הוא דאין חילוק כלל ונקרא ושט אבל לשמואל דאמר ברובו ואינו בכלל ושט למה לא תני הטריפות בפ"ע, גם קשה לשמואל דאינו בכלל ושט מנ"ל דמיטרף כלל אף ברובו דילמא גם ברובו כשר וכו' אמנם למסקנא דאף דלאו מקום שחיטה סבר רב במשהו א"כ קשה כנ"ל דהא אינו נכלל בכלל ושט כיון שאינו מקום שחיטה וכו' או י"ל דהא דלא חשיב במתניתין דמרבי בזה הכלל כמו שאר טריפות, ועל תנא דבי ר"י לא קשה דהא כל הנקובים חשבינהו בחד עכתד"ק והנה באמת כבר הקשה כן הרשב"א ז"ל בחי' שם וז"ל הא דלא מני תנא דבר"י טרפות זה היינו דלא מיבעיא לרב דאמר במשהו א"כ כיון דאבר אחד הוא ושיעור א' הוא עם הושט הוי בכלל נקובת הושט אלא אפי' לשמואל דאמר ברובו מ"מ כיון דאבר אחד הוא אע"ג דלא שוים בשיעורייהו אפ"ה כחדא חשיב להו עכ"ל וראיתי בלב אריה שם שהביא דברי הרשב"א ז"ל וכ' לכאור' קשה למה הוצרך לומר אליבא דרב כיון דאבר אחד הוא הא בלא"ה אמרינן דתדר"י כל נקובי כחדא חשיב להו א"כ אפילו אי לא הוי אבר אחד ולא הוי בכלל וושט אפ"ה כיון דנקובתו במשהו הוי בכלל נקובים, וצ"ל משום דאכתי לא אתי שפיר מעיקרא דלא פריך כלל מתורבץ הוושט וגם אח"כ קאמר רק נקובי תמניא הוי ולא חשיב כלל לנקובת תורבץ הוושט לזה הוצרך לומר דכיון דאבר א' הוא הוי בכלל וושט עוד יש לדקדק על הרשב"א אמאי לא מקשה כן אמתני' דאלו טרפות דלא חשיב נקובת תורבץ הושט וצ"ל דאמתני' לק"מ משום דאתי' בזה הכלל עכ"ל הרי דבאמת הרשב"א ז"ל לא תי' משום דהוי בכלל נקובים רק משים דהוי באבר אחד, אכן תי' החידושי הרי"ם על משנתינו הוא ברור, ואשר משום תי' זה לא העמיד הרשב"א ז"ל קושיותו כלל על משנתינו כנ"ל:

ג) שם דף מ"ג ע"א בגמרא אמר מר בריה דרבינא ומותיבנא תיובתא כלפי סנאיה דרבא ופי' רש"י לישנא מעליא וכוונתו כלפי רבא ובאמת שאינו מובן לפי"ז דא"כ מה חידש מר בריה דרבינא בזה דקאמר ומותיבנא תיובתא כאלו הוא חידש הדבר הזה בעצמו הלא זה הוא דברי ר' אבא בראשונה דחייב את רבא לשלם משום דטעה בזה דעשה כתרי חומרי דסתרי אהדדי, וגם כבר הקשו התוס' דאמאי חייב את רבא לשלם הא טועה בדבר משנה פטור לשלם ודחקו לומר דרבא בידים האכילו לכלבים וגם ע"ז הקשו הראשונים לשיטת הרי"ף דס"ל דבטעה בדבר משנה אפי' נשא ונתן ביד פטור עיי"ש ובלב אריה ונלענ"ד עפ"י מה שכ' בהרשב"א בשמעתין וז"ל זילו אמרו לי' לבריה דר' יוסף בר חמא דלישלם דמי תורא למריה, לפי מה שכ' רבי' אלפסי ז"ל וכו' בענין טועה בדבר משנה וכו' צריכין אנו לפרש דרבא טועה בשקול הדעת הי' שהי' סבור דלא סתרין אהדדי כדמסקי' כולה כרב עבדה אלא שהי' אומר לפי דברי מי שאמר דסתרן אהדדי רמינא עליה חומריה דרב וחומריה דשמואל אבל לדידיה לא סתרן אהדדי ס"ל ומש"ה הוה חשיב לי' רבי אבא טועה בשקול הדעת דסתרן אהדדי דכללי דרב יהודה הוה ס"ל ולפיכך מחייבו לשלם אבל אם הי' טועה בדבר משנה אפי' נשא ונתן ביד לא הי' משלם וכו' עיי"ש וא"כ יש לפרש דמר בריה דרבינא אמר מותיבנא תיובתא כלפי סנאיה דרבא היינו כלפי רבי אבא וקרי ליה סנאיה דרבא על שחייב את רבא לשלם (או שהוא ע"ד כי ידברו את אויבים בשער כמש"כ בלב אריה) ומר בריה דרבינא חידש דרבא אינו חייב לשלם משום דאינו טעה בשקול בדעת רק טעה בדבר משנה ולשיטת הרי"ף אף בנשא ונתן ביד פטור מלשלם, כי מר ברי' דרבינא סבר דהא דאמר רבא רמינא עליה חומרי דרב וחומרי דשמואל וטריפנא ליה הוא דוקא, היינו דכל יסוד פסקו של רבא להטריף הי' משום דצירוף שני חומרות מרב ושמואל ולא כמו שסבר רבי אבא בכונתו של רבא דעבד כולה כרב ומשום כללי דרב יהודה חשבו לטועה בשקול הדעת וחייבו לשלם, רק אדרבה מר בריה דרבינא חושבו כטעה בדבר משנה משום דעשה כחומרי דרב וכחומרי דשמואל וא"כ פטור מלשלם, ואח"כ מסיק הגמ' מ"מ קשיא וכפירש"י דכתרי חומרי לא עבדינן, הכוונה אף דבאמת פטור מלשלם, אבל גוף הפסק של רבא שהטריף איך עבד כתרי חומרי ותי' הגמ' כולה כרב עבדה דכי אתי רמי בר יחזקאל אמר לא תציתו להו להני כללי דכייל יהודה אחי משמי' דרב וכו' וא"כ לא משום חרי חומרי דסתרי אהדדי הטריף רבא רק דרב בעצמו סובר במשהו אף דלאו מקום שחיטה הוא, ובאמת מדוקדק לפי"ז הא דקאמר הגמ' איתמר תורבץ הוושט רב אמר במשהו ושמואל אמר ברובו רב אמר במשהו מקום שחיטה הוא דלכאו' הול"ל איתמר חורבן הוושט רב אמר במשהו מקום שחיטה הוא ולמה חלק הגמ' דברי רב וטעמו לשנים ולא קאמר מיד כל דברי רב, משמע לפי"ז דבאמת רב לא סיים הדברים מקום שחיטה הוא, רק אמר סתם במשהו ובאמת י"ל דסובר במשהו אף דלאו מקום שחיטה הוא, רק זאת הוא מכללי דרב יהודה וכפירש"י לקמן בד"ה סתם שמעתתיה דרב בדרי בתראי רב יהודה הוה אמר להו בבי מדרשא עכ"ל והיינו דזאת הוא מדברי רב יהודה ולפי"ז מיושב מה דלכאור' יש לדקדק על הגמ' דקאמר לא תציתו להו להני כללי דכייל יהודה אחי משמי' דרב דלכאור' איה מצינו דברי רב יהודה משמי' דרב בזה ומצאתי שעמד בזה בחוסן ישועות שם ולדברינו מדוקדק ומיושב כל הקושיות שהזכרתי דמר בריה דרבינא חידש באמת נגד דברי רבי אבא לפטור את רבא מתשלומין, ומדוקדק לשון כלפי סנאיה דרבא היינו נגד רבי אבא ומיושב שיטת הרי"ף בסנהדרין, ולא נצטרך לומר דרבי אבא לא ידע ממשנה דעדיות דלעולם הלכה כב"ה כדעתו של הלב ארי' בזה, רק דרבי אבא חשב לרבא כטועה בשקול הדעת ומר בריה דרבינא חושבו לטעה בדבר משנה ומסקנא דגמרא דאינו לא טעה בשקול הדעת ולא בדבר משנה רק כולה כרב עבדא כנ"ל והבן (עיין בס' שערי תורה ת"א סי' כ"ז):

ד) בדף מ"ו ע"א רב ושמואל וכו' דאמרו קרמא עילאה ואמרי לה קרמא תתאה אמר ר"י ב"מ א"ר נחמן וסימניך כיתונא דורדא דמנחא ביה ריאה פשיטא אי אינקיב עילאה ולא אינקיב תתאה תתאה מגין וכו' והק' המפורשים על מה דקאמר הגמ' פשיטא דמאי פשיטותא דהא בלישנא קמא אמרו רב ושמואל ורב אסי קרמא עילאה דבעילאה לחוד טריפה ועיין בלב אריה, וגם הק' המפורשים דמה ענין הסימן שנתן רב נחמן ול"ל הסימן ע"ז וכי ס"ד שהיה חושש שלא נדע מה הוא קרמא תתאה ונחשוב על עור עליון שהוא תחתון ולולא זאת אשר יראיתי בפצותי לפרש דרך חדש בפי' הגמ' מה שלא פי' כן המפורשים והפוסקים הייתי מתרץ בכונה חדשה, דהנה בתוס' ד"ה ואמרי לה קרמא תתאה פירשו כלומר עם עילאה דאי תתאה גרידא א"כ הא דאליבא דמסקנא פסקינן דבעינן תרווייהו יהי' דלא כמאן עיי"ש ולכן יש לומר דהנה עוד יש לדקדק בשינוי הלשון בגמרא בהך דהכא להא דלעיל דף מ"ה ע"א בהא דניקב קרום של מוח דאיתא שם רב ושמואל דאמרו תרווייהו קרמא עילאה אף על גב דלא אינקיב תתאה ואמרי לה עד דאינקיב תתאה וחזינן תרי שינוים בזה א' דשם אמרו רב ושמואל אע"ג דלא אינקיב תתאה, וכאן אמרו סתם קרמא עילאה ולא פירשו אע"ג דלא אינקיב תתאה, ב' דשם אמרי לה עד דאינקיב תתאה וכאן לא כ' לשון עד רק ואמרי לה קרמא תתאה ולכן יש לומר דכאן הכונה דרב ושמואל ורב אסי סוברים קרמא עילאה היינו אף קרמא עילאה דדוקא בהא דקרום של מוח דאמרו אע"ג דלא אינקיב תתאה א"כ חזינן דפירשו דבריהם דרק קרמא עילאה טריפה, אבל כאן דלא סיימו אע"ג דלא אינקיב תתאה א"כ הכונה קרמא עילאה היינו עם התתאה, וכעין שפי' בתוס' אליבא דמ"ד קרמא תתאה כלומר עם עילאה כן נוכל לפרש אליבא דאמרו קרמא עילאה כלומר עם התתאה, והאמרי לה קרמא תתאה היינו קרמא תתאה גרידא בלא עילאה וע"ז אר"נ סימנא כיתונא דורדא דמנחא ביה ריאה, היינו דכיון דאיתא במשנה הריאה שניקבה ובאמת הקשו הראשונים דהול"ל קרום הריאה שניקב א"כ כיון שבא המשנה ללמוד אותנו דין נקיבת הריאה והיינו הקרום מהריאה וכמו שתי' הראשונים בזה עיי"ש עכ"פ הקרום הקרוב יותר לבשר הריאה והיא הקרום התחתון דמנחא ביה ריאה שייך לקרותו הריאה שניקבה, וזאת כוונת רב נחמן בנותנו הסימן דע"כ קרמא תתאה בלבד והיינו דשייך יותר לבשר הריאה ובאמת כ' רש"י ז"ל דר"נ קרמא תתאה ס"ל, אבל לפירש התוס' שכ' כלומר עם עילאה איך שייך סימנא דרב נחמן, וממילא ניחא דלא כתבו בגמ' כאן עד דאינקיב תתאה דהא אדרבה כאן הפי' קרמא תתאה בלבד, דלא כרב ושמואל דאמרו קרמא עילאה כלומר עם התתאה וממילא מיושב גם הא דהביאו בתוס' מהמסקנא דבעינן תרווייהו היינו דאתי' כרב ושמואל דסוברים באמת דבעינן תרווייהו, וא"כ לפי"ז ליכא מאן דאמר קרמא עילאה לחוד טריפה, ושפיר קאמר הגמ' פשיטא אי אינקיב עילאה ולא אינקיב תתאה תתאה מיגין כדרבא וכו' דהא בזה ליכא מאן דפליג דהא באמת רו"ש ור"א סוברים קרמא עילאה היינו מלבד התתאה דפשיטא דבעינן שיהי' נקוב דהא זאת הקרום הקרוב יותר להריאה ושייך לקרותו הריאה שניקבה, מלבר זה בעינן שיהי' נקוב גם העילאה והבן (עיין בס' המאסף שנה ב' סי' רי"ב):

ה) דמ"ו ע"ב בתוס' ד"ה אינקיב וכו' לעיל גבי קרום של מוח לא בעי הכי דפשיטא דעילאה מגין שהוא עב וחזק עכ"ל וראיתי במפורשים שהקשו דאכתי למה לא קאמר לעיל בהיפך עילאה בלא תתאה אי תתאה מגין דבהא לא שייך לומר דפשיטא לי' דמגין דהא תתאה רך מאוד כמו שפירש"י ז"ל לעיל ולענ"ד פשוט דלא קשה כלל דכיון דתוס' כבר חידשו לנו דזאת פשיטא דעילאה מגין שהוא עב וחזק, א"כ שוב ידוע לנו בבירור דעילאה לבד אינו טריפה והתתאה מגין, דהא האמרי לה התאה ע"כ כונתם דבעינן שיהי' ניקב גם התתאה, והעילאה לבד אינו טריפה ודלא כהאומרים עילאה אע"ג דלא אינקיב תתאה, האמרי לה באים לפלוג ולומר דעילאה לבד אינו טריפה רק אי אינקיב גם תתאה, דהא אין לפרש כונתם דלחדש באו דבתתאה לבד טריפה, דהא העילאה שהוא עב וחזק זאת בודאי מגין, א"ו דעתם דבעילאה לבד אינו טריפה רק אם ניקב גם התתאה והבן שוב ראיתי בזה בתפא"י:

ו) שם דמ"ז ע"א ואמר רבא ה' אוני אית לה לריאה וכו' חסיר או יתיר או חליף טרפה וכו' לית הילכתא כוותיה דרבא ביתרת וה"מ דקיימי בדרא דאוני אבל ביני ביני טרפה וכו' ומקשים המפורשים במה דאמרו ז"ל בפשיטות ולית הלכתא כוותיה דרבא ביתרת כיון דרק בדרא דאוני פליגי עליה ורבא בוודאי נתכוין לכל יתיר בין בדרא בין שלא בדרא דמהאי טעמא נקט כללא קמא ה' אוני אית לה לריאה להורות. דכל יתר מה' אוני בריאה הוי יתרת א"כ הרי הלכה כוותיה, רק בדרא דאוני לא, ולא שייך לומר בכה"ג מעיקרא ולית הלכתא כרבא ביתרת ולומר אח"כ והני מילי וכו', ואדרבא הו"ל לגמרא לומר והלכתא כוותיה דרבא וה"מ ביתרת דביני ביני אבל בדרא דאוני כשרה ועיין בס' תפא"י ד"ה ולית הלכתא בזה, ולענ"ד לתרץ בהקדם דברי הלב אריה בד"ה בגמ' אמר רבא ה' אוני אית לה לריאה וכו' מש"כ בפירוש דברי הש"ד בסי' פ"ט סי' ל"ה שכ' פעם א' אירע מעשה שנמצא כמו יד על הטחול והטריף מורי הר' אליעזר ואמר כל יתיר כנטול פירוש כניקב והוכיח זה מדאמר רבא ה' אוני חסר יתיר חליף ומקשים ל"ל חליף דהוי חסר ומתרצים דה"א כיון שהמנין ה' אוני שלם כשר ויש מתרצים דחליף שנתחלפו האונות גדולה במקום קטנה ועתה מה צריכים לזה התי' וכי אין מתורץ בתירוץ הראשון אלא ש"מ כל יתר כנקוב דמי והוי יתרת שלא בדרי דאונא ע"כ ודברים אלו תמוהים לכאור' ופירוש אין להם וכו' והנלענ"ד לפרש דהנה על התירוץ הראשון קשה דאיך נוכל לומר דה"א כיון שהמנין ה' אוני שלם כשר דא"כ למאי קאמר רבא תלתא מימינא ותרי משמאלא כיון דאפילו אם חילוף הדברים כשר ואין הקפידא רק על מנין חמשה ולא הו"ל למימר רק ה' אוני אית לה לריאה חסר או יתיר כשר אלא שי"ל דס"ל לרבא דדווקא יתרת בדרא דאוני טרפה דהוי כניטל הוא וחבירו עמו אבל שלא בדרא לא מיקרי יתרת כלל כיון שאינו עומד אצל חבירו, ולהכי הוא דקאמר רבא תלתא מימינא ותרי משמאלא בכדי לומר ע"ז חסר או יתיר להורות דדוקא אם היתרת הוא ג"כ בסדר הזה מימינא או משמאלא מיקרי יתרת אבל אם עומדות שלא בדרא דאוני לא מיקרי יתרת וכ"כ התב"ש והפ"מ עיי"ש ולעולם דחליף כשר כיון דבחשבון הכולל אינו לא חסר ולא יתיר, ואולם אם נאמר דיתר הוי כניקב תו אין לחלק ודאי בין בדרא דאונא או שלא בדרא כיון דהמקום ההוא נעשה כניטל ונשאר נקוב וא"כ אכתי תקשה ל"ל לומר תלתא מימינא וב' משמאלא אם לא להורות דחליף טרפה, והן הם דברי הש"ד דהוכיח הר' אליעזר דכל יתר הוי כנקב ולכך אפי' בטחול טרפה ודייק מדאמר רבא וכו' ומקשים ל"ל חליף ומתרצים וכו' ויש מתרצים וכו' ומה צריכים לתי' זה אלא ודאי משום דלא ניחא ליה בתירוץ הראשון דא"כ ל"ל לרבא לומר ג' מימינא וכו' דאין לומר דאתי לאשמעינן דדוקא בדרי דאונא מיקרי יתרח כמ"ש משום דס"ל להיש מתרצין דכל יתר כנקב דמי והוי יתרת שלא בדרא דאוני כלומר דמיקרי יתרת אפי' שלא בדרא דאונא ופוסל כיון דטעמא משום ניקב הוא וא"כ אכתי ל"ל לרבא לומר תלתא מימינא וכו' אם לא להורות דחליף טרפה ול"ל לומר עוד חליף לכך הוכיחו לתרץ דחליף היינו שנתחלפו האונות וא"ש כנלענ"ד בביאור דברי הש"ד ומתוך דברי הש"ד אני תמה מאוד על הפלתי סי' ל"ה סק"א שהחליט לדבר הנמנע לומר שהאוסרין בחליף צורת האונות יחשבו שיהא לזה שורש בגמ' אלא שחכמי אשכנז בקעה מצאו וגדרו בה גדר לסייג לחומרא בעלמא ופליאה בעיני וכו' דהיש מתרצים שהי' קודמים הרבה לחכמי אשכנז חשבו שכל דברי רבא ינועו רק על חילוף צורת האונות, דחילוף ממש מימין לשמאל הוי בכלל חסר ויתיר כנ"ל עכ"ל הטהור, אכן אני תמה מאוד דהכי בשביל שיש עוד תירץ על הקושי' הנ"ל דלמה חשיב רבא חליף, א"כ נוכיח מזה דתירץ הראשון ליתא, והלא יש לומר דשני התירוצים אמת, ושערי התירוצים בכל דבר לא ננעלו, ובפרט דשני התירוצים לא מאחד נאמרו א"כ יש לנו לומר דיש שתירצו כן, והיש מתרצים לא ידעו מתירץ הראשון ולכן תירצו באופן הישר בעיניהם דהיינו דפי' חליף היינו שנתחלפו צורות האונות, וא"כ אכתי מנא לן דיתר כנקוב, ולסתור עי"ז התירוץ הראשון, דילמא באמת יתר כנטול הוא וחבירו עמו, וא"כ גם התירוץ הראשון שריר וקיים. דרבא בא להשמיעני חליף אף דלא חסר ממנין הכולל, ואי משום דכבר אמר תלתא מימינא וכו' בזה בא להורות לנו דיתרת דהוא מטריף הוא דוקא באם היתרת בדרא דאוני כנ"ל, וא"כ ניתא הא דכ' הכו"פ בדין דחליף צורות האונות אין לזה שורש בגמ', דאי משום תירץ היש מתרצים דחליף דרבא מיירי בנתחלפו צורות האונות, הא אכתי יש לומר כתירוץ הראשון דחליף דרבא בא להשמיעני אף דלא חסר ממנין הכולל כנ"ל, ובאמת בתורת חיים בשמעתין פי' הא דחליף כתי' הראשון דחסר היינו אם חסר ממספר הכולל עיי"ש, והיוצא לנו מזה דרבא סובר דיתרת טרפה היינו דוקא בדרא דאוני, ולדידן ההלכתא להיפך דבדרא דאוני כשרה ורק ביני וביני טריפה, וא"כ מיושב לשון הגמרא דלית הילכתא כוותיה דרבא ביתרח וה"מ דקיימי בדרא דאוני, דהא אין לומר בהילכתא כוותיה דרבא ביתרת בביני וביני דהא רבא לית לי' ככל דין יתרת בביני ביני רק בקיימי בדרא דאוני כנ"ל והבן: ז) כתב בשמלה חדשה סי' ל"ה סעיף יוד נ"ל פשוט דאי אירע דנבדק אונא א' ולא מצאו לה סמפון כשרה דלא קפדינן כ"א אאונא אבל ריאה שחסרה והוכשרה ע"י היכר סדק או שאר היכרים כדלעיל סעיף ג' ואירע דבדקוה ולא מצאו ב' סמפונות שתחלק לב' אונות נ"ל דאין להקל כ"א בהפסד גדול ושעה"ד עכ"ל ובתבואות שור שם סקי"ג כ' על דין דנבדוק אונא א' ולא מצאו לה סמפון דזה פשוט דהא לא. אדכר סימפון כלל בגמ' אבל ריאה דאית בה ריעותא ואנן בעינין לאכשורי ע"י סימנים שנרא' כב' אע"ג דא"צ לבדוק אחר הסמפון מ"מ אי אתרמי ולא מצאו סמפון הוא מסתבר דההיכר אוני עולה כהוגן וכ"פ היש"ש פא"ט סי' ל"ה ומ"מ ילצורך גדול והפ"מ וכו' עיי"ש אכן בלבושי שרד שם ס"ק ט"ז מביא משו"ח גבעת שאול סי' ע"ה שחולק על התב"ש ומקיל אף בלא הפסד מרובה אף בריאה שהוכשרה ע"י היכר סדק ולא מצאו ב' סמפונות עיי"ש וכן דעת שו"ת זכרון צבי מנחם סי' מ"ו להקל אכן ראיתי להגאון רא"ז מרגליות בס' פרי תבואה סי' ל"ה סעי' יוד ובראש אפרים שם סקט"ו שהסכים להתב"ש לאסור ותי' שם כל הקושיות של הגבעת שאול וכ"פ בס' מאירות עינים שורש שני ענף א' אות ט' וכ"כ בס' מנחת הזבח כלל א' סקי"ז ועיין בזה בס' ד"ק במקדש מעט סקל"ו ובגה"ק סוף אות ג' ועיין בפר"ת סעיף י"ד ורא"פ סקכ"א ובשו"ת ברכת יוסף חיו"ד סי' ט"ו ובס' ברכת משה ביפה לבדיקה נתיב יו"ד בשער א' עיי"ש ולענ"ד דיש סברא כשיטת התב"ש להחמיר והבו דלא להוסיף עליו דהא בגוף דינו של החב"ש דמכשיר באם אירע דנבדק אונא א' ולא מצאו לה סמפון הקשה בשו"ת טטו"ד מה"ק סוס"י מ"ד (הובא בס' דעת תורה סי' ל"ה סקל"ד ואינו תח"י) מהא דקיי"ל בסי' נין דכל שניקב טרפה ה"ה בניטל או חסר וא"כ הרי בניקב סמפון מפורש בש"ס דטרפה ואמאי כשר בניטל ונדחק ליישב דדוקא באבר שנמצא רק אחד בבהמה שייך כלל זה ותדע דאל"כ למ"ל להש"ס לאשמעינן דחסר אונא טרפה כיון דבניקב טרפה ובע"כ כמש"כ ובס' דעת תורה שם דחה ראייתו ותי' דכונת התב"ש דכיון דלא נזכר מנין סמפונות בגמרא כלל אין זה בגדר חסרון כלל וכו' עיי"ש באורך וכעין תירוצו ראיתי שתירץ בשו"ת רב טובך סי' י"ח וז"ל דוודאי כיון שלא הוזכר בש"ס בהך דרבא דקחשיב אברי הריאה וכן בש"ד בהש"ס לא הוזכרו החיוב שיהא לאונא סימפון תו לא נכלל בכלל זה כל שניקב וכו' דדוקא על מה שנזכר בהש"ס כללו זה הכלל משא"כ בזה ודברים אלו מדויקים בדברי התב"ש בסקי"ג שכ' דמש"ה יש להכשיר באין לו סימפון דלא אידכר כלל סימפון בגמרא, ולכאור' תמי' הרי בכמה מקומות בהש"ס נזכר וכגון האי סימפונא דאינקב לחברי', אלא בע"כ כוונת התב"ש דלא קחשיב בהש"ס שיש להאונות סימפונות וכו' תו הכלל דכל שניקב לא חל עליהם דהכלל לא אמרו רק על מה שהקדימו המחוייבת שצריכים להיות עיי"ש:

ועוד תירץ שם דבכוונה אמרו בלשונם כל אבר שניקב טריפה חסר טריפה היינו דווקא שהוא מכונה בשם אבר לא בשאר מילי ופשיטא דסימפונות לא יכונו בשם אבר ובזה מפרש דברי השואל בשו"ת הרא"ש כלל כ' סי' כ"ח שכ' בשם הר"י בתוס' חולין גבי ניקבה המרה טריפה והיכא דלית ליה מרה כלל כשירה דלאו אבר הוא וכו' עכ"ל:

ולענ"ד לתרץ דהנה בפלתי סי' ל"ו סק"ז כ' בהא דנקב סימפון טריפה יש להבין אינה מדכר טריפות זו במשנה וצ"ל דס"ל הואיל ושלט לקותא כ"כ עד דאינקב הסימפון ש"מ דרבתה הלקותא ודאי ניקב הקרום או סופו לינקב והרי טריפות מחמת נקיבות הקרום ועיין בס' לב אריה בחולין דף מ"ח ע"ב מה שמיישב שיטת הרמב"ם ז"ל בהא דסימפונא דריאה דאינקב אפי' לחבירו עפ"י הקדמה זו דכו"פ דנקיבת הסמפונות אינה טריפות מחמת עצמה רק מחמת שסוף הלקותא להתפשט יותר ולינקב הקרום עיי"ש:

ולפי"ז י"ל דהא דאיתא בסי' נין כל אבר שאמרנו שאם ניקב במשהו טריפה כך אם ניטל כולו טריפה הוא דוקא באם הנקיבה הוא טריפות מחמת עצמה, אבל בהא דסמפונות דאין הנקב פוסל מחמת עצמו רק מטעם דסופו שיתפשט יותר וינקוב הקרום בזה ליתא להאי כללא, ודוקא ניקב טריפה ולא ניטל כולו וכעין סברת הטו"ז יו"ד סי' ל"ג סק"ט לחלק בין נגלד הריאה שאין הקרום השני כלל ובין ושט דשניהם אדומים שישנו לפנינו והוא לקוי אמרינן דגם השני יהיה נלקה דהא שוכבים זע"ז ולקותא של זה דבוק בזה תמיד עיי"ש, וכן יש לומר כאן דאם הסימפון נקב א"כ י"ל דרבתה הלקותא ויתפשט יותר וינקוב הקרום לא כן באם חסר הסימפון י"ל דאינו מטעם לקותא, ואין הלקותא כאן שיתפשט יותר, ואי משום זה עצמו שאין כאן סימפון הא אין הטריפות מחמת עצמו כנ"ל והבן:

עכ"פ הי' לנו קושיא על גוף דינו של התב"ש להכשיר בחסר א' מהסימפונות דאם ניקב טריפה כ"ש בניטול, ואף שהבאתי כל התירוצים הנ"ל זה דוקא באם אנו דנין על הסימפון לבד, אבל ריאה דאית בה ריעותא ואנן בעינן לאכשורי ע"י סימנים ואז אנו דנין על גוף הריאה, והוי כמו שאנו דנין על אבר ששייך בו הכלל דאם ניקב טריפה כ"ש בניטול כולו כנ"ל ושפיר החמיר התב"ש ז"ל בלא הפמ"ר ושעה"ד והבן:

ח) דף מ"ז ע"ב אמר רפרם האי ריאה דדמיא לאופתא טרפה א"ד בחזותא וכו' והרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' שחיטה הלכה י"ח כתב בריאה דדמיא בחזותא לאופתא כעין חריות של דקל טרפה מספק וכן בפ"ח מה' שחיטה בריאה דנפיחה כי אופתא כתב דטרפה מספק ואולם גבי שיעא כאופתא דלית לה חיתוכא דאוני כתב דטרפה ודאי, וכתב הכ"מ והלח"מ דטעמו דבהנך קמייתא הוי ספק דדלמא הנך א"ד פליגי אהדדי אבל גבי שיעא כאופתא טרפה ודאי דהוי בכלל חסר אינוח אכן כבר הרגיש הלח"מ בעצמו בפ"י שם דא"כ במנין הע' טרפות שמנה הרמב"ם בפ"י מה' שחיטה מנה במנין ל"ט סר ממנין האונות ואח"כ במנין מ"ג מנה שאין לה חיתוך אזנים וכיון דחד טריפות היא למה מנה אותן בתרתי עיי"ש ובאמת יותר קשה לגרסת הרי"ף והרא"ש ז"ל דגרסי הכא אמר רבא האי ריאה דדמיא לאופתא א"כ ע"כ דאין לפרש כפי' הרמב"ם ז"ל דא"כ תרתי דרבא למה לי הא כבר שמעינן לי' לרבא לעיל דחסר אונא טריפה, ומה משמיעני רבא בהא דדמיא לאופתא ובלא זה כבר הקשה בכו"פ סי' ל"ה סק"ו דיש להבן בגמרא דאמרינן דמי' לאופתא דשיעא טריפה ומה צורך לכך הא חסרה אונות ובהדי' אמרינן חסר מן ה' אונות טרפה וכאן הא חסרו כולם עיי"ש שתי' דיש נפקותא בין שיעא כאופתא ובין דין דרבא דחסר אונא, דאי אית לה חתוכי דאונא וחסר א' כי מפרקינין מהדדי וחזינן קרום בפ"ע לכל אונא בודאי הי' האונות כמניינן הראוי אלא שנסרכו בכסדרן אבל היכי דדמיא לאופתא דלי"ל כלל חתוכי דאוני אפילו כי מפרקינן חזינן שחולקים זה מזה בקרומים מ"מ טריפה עד דאיכא היכר סדק ומיניה דאפילו איכא היכר סדק לא מכשרינן כי ליכא לכ"א קרום בפ"ע עיי"ש ולפי"ז שפיר מנעם הרמב"ם ז"ל במספר דע' טריפות לתרתי אכן ראיתי בס' חוסן ישועות בשמעתין דדחה דברי הכו"פ בזה, אכן יש ליישב הכל לפי מש"כ זקיני המהרש"ל ביש"ש סי' ל"ה הביאו הש"ך יו"ד סי' ל"ה סקמ"ד וז"ל ואני אומר כדברי הרמב"ם דבעינן סדק כמראה הפרש ביניהם כשיעור עלה הדם ולפי דעתי שאף רש"י מודה לו כי מה מועיל היכר סדק ס"ס יש חסרון באונא בשלמא היכא דדמיא לאופתא שכולה דבוקה א"כ היכא דהוי היכר משהו חזינן דהכי רביתייהו אבל בחסר אונא א' או ב' אין להתיר בהיכר סדק אם לא שיש הפרש כשיעור אונא דהיינו כטרפא דאסא עכ"ל ולפי"ז יש לומר שגם הרמב"ם ז"ל מודה לרש"י בהא דשיעא כאופתא דהיכא דלא מחתכא בחיתוך גמור ובסדק אלא כמין מראה הפרש ניכר בו כשרה דלאו שיעא כאופתא היא, והא דבעינן סדק כטרפא דאסא הוא רק בחסר אוני אחת או ב' וכן יהי' מדוקדק לפי"ז דברי רבינו הרמב"ם ז"ל שכ' נמצאו שני אונות כאונא אחת אם יש הפרש ביניהם כעלה הדס כשרה הרי דהרמב"ם כתב דין דהפרש כעלה הדס רק בדין חסר אונא אחת, דזאת חמור יותר לשיטת המהרש"ל מהא דשיעא כאופתא דבהפרש כל שהוא כשרה, משום דבשיעא כאופתא היכא דהוי היכר משהו חזינן דהכי רביתייהו כנ"ל, וא"כ ניחא שפיר הא דחשבם הרמב"ם ז"ל במספר ע' טריפות לתרתי כיון דאין דינם שוה, דבחסר אונא בעינן הפרש סדק ובשיעא כאופתא די בהפרש כל שהוא, ולכך גם בגמרא השמיעני רפרם דין דשיעא כאופתא דאינו בכלל דינו דרבא דחסר אונא כנ"ל, משום דבשיעא אמרינן היינו רביתייהו ובהפרש כ"ש כשרה, אבל כשחסר אונא אף דיש כמראה הפרש עכ"ז חסר אונא מיקרי כנ"ל:

איברא דלפי"ז חוזר וניער קושיתם על הרמב"ם ז"ל דלמה בשיעא כאופתא הוי טריפה ודאי ובאינוך רק ספק טריפות, דהא אין לתרץ כנ"ל דהוי ודאי טריפות משום דהוי בכלל חסר אונא זה אינו דהא לשיטת מהרש"ל אין דין דשיעא כאופתא דומה לדין חסר אונות, ולכן אנו צריכין לומר בזה כתי' הלב אריה בשמעתין דשאני בהא דדמיא בחזותא לאופתא משום דמשמע דרב סמא חולק בזה וכן בהא דנפיחא משמע דאנן דסוברים יתרת כשר בדרי דאוני ה"ה בנפיחא, ולכך הוי ספק, אבל בהא דשיעא כאופתא דע"ז לא נמצא שום חולק כלל ולכך הוי ודאי טריפה עיי"ש ש ח דפח"ח ט) דף מ"ז ע"א או חליף טריפה כ' התורת חיים נראה דהיינו דווקא כשנמצאו שתים מימינא ושלש משמאלא אבל אם נמצאו ארבעה מימין ואחת משמאלא כיון דאית לה חמש אונות כשרה דלאו חליף הוא דלשון חליף לא שייך אלא בנחלפו שניהם וליכא למימר דטריפה הוה משום חסר ויתיר וכו' דכיון דאית לה חמש אוני לא חסר הוא ולא יתיר הוה דאי בכי האי גוונא נמי בכלל חסר ויתיר הוא א"כ למה ליה לרבא למימר דאי חליף טריפה תיפוק לי' דשתים מימין ושלש משמאל טריפה הוי משום חסר ויתיר ולא הוה איצטרך ליה לרבא למימר אלא דאי חסר ויתיר הוא וכו' עיי"ש ובש"ך יו"ד סי' ל"ה סק"ג חולק על התו"ח בזה, והנה בס' ראש יוסף בשמעתין מביא דברי התו"ח וכ' ותמהני איך לא הביא סברת רש"י דכה"ג טריפה שהרי כ' אם חסר מן אונת ימין והוורדא משלמת טריפה אלמא אף דשינה מקומה בימין גופא טריפה שהרי כתב דהוה חליף מכש"כ משמאל לימין עיי"ש וכן מביא ראי' דלא כתו"ח בתב"ש סי' ל"ה ס"ק:

אבל לענ"ד דלא קשה עליו מרש"י, דהא רש"י לשיטתו שכ' בחולין דמ"ג ע"א דחליף היינו חסרה ממקום שהיא ראויה להיות שם עכ"ל אבל הסו"ת פי' דחליף הוא טריפות מצד עצמו ולאו משום חסר ויתיר ושפיר מכשיר מכח טעמו בד' מימין וא' משמאל דלא הוי חסרון כיון דבין הכל איכא חמשה, וכעין זה כ' בס' חוסן ישועות בשמעתין לענין הדין המבואר בהג"ה בש"ע יו"ד סי' ל"ה ס"ה באם הי' בשמאל יותר אונות מימין דתלי' בטעמים של רש"י והתו"ח דלפירש"י דהטעם דחליף טריפה משום דחסרה ממקום שראוי להיות א"כ יש להכשיר בחילוף כזה דהא אין חסר בשום צד ומאי נפ"מ אם בשמאל יותר, אבל לטעם התו"ח דחליף הוא טריפות מצ"ע, א"כ גם בזה נקרא חליף עיי"ש:

איברא דלטעמו של רש"י ז"ל דחליף מטעם חסר אכתי יקשה קושי' התו"ח דלמה אמר רבא חליף טריפה הא כבר נכלל בהא דחסר, ונצטרך לומר דרש"י יתרץ כהיש מתרצים שהובא בש"ד סי' פ"ט סע' ל"ה שהבאתי לעיל דחליף היינו חילוף צורות ועיין בלב אריה שהבאתי לעיל בזה:

י) שם דמ"ז ע"א לית הילכתא כוותיה דרבא ביתרת והני מילי דקיימא מקשים כיון דרק בדרא דאוני פליגי עליה דרבא ורבא בוודאי נתכוין לכל יתיר בין בדרא בין שלא בדרא דמהאי טעמא נקט כללא קמא ה' אוני אית לה לריאה להורות דכל יתר מה' אוני בריאה הוי יתרת א"כ הרי הלכה כוותיה רק בדרא דאוני לא, ולא שייך לומר בכה"ג מעיקרא ולית הלכתא כרבא ביחרת ולומר אח"כ וה"מ אדרבה הו"ל לומר והילכתא כוותיה דרבא וה"מ ביני ביני אבל בדרא דאוני כשר, ולענ"ד לומר דהנה רש"י בד"ה יתיר כ' יתיר ס"ל לרבא דכנטול דמי ולית הלכתא כוותיה כדאמרינן בסמוך וראיתי שהכשירה מורי רבי' יעקב אבל בחסיר וחליף הלכה כמותו דליכא מאן דפליג עכ"ל, אכן מה דאנן לא קיי"ל כרבא ביתרת בדרא דאוני אף דלכאו' יתר כנטול דמי כבר כ' רש"י ז"ל בחולין דנ"ח ע"ב בד"ה והיכא דטעמא דלית הילכתא כוותיה דרבא ביתרת משום דקים להו לרבנן דאורחיה בהכי עיי"ש ומשמע לפי"ז דרבא סובר דלאו אורתיה בהכי וממילא הוי יתר כנטול, ולית הילכתא כוותיה משום דלא שייך לומר יתר כנטול כיון דאורחיה בהכי, אבל באם היתרת הוא שלא בדרא דאוני לאו אורחיה בהכי ושוב יתר כנטול דמי, או דיש לומר כמש"כ המפורשים דיש עוד טעם אחר להטריף דנהי דלאו כנטול דמי מ"מ מצד עצמו לקותא היא כמו שינוי מראה בריאה במראות הפוסלות ובהא מהני מה דקים לן דאורחיה להיות בלי לקותא וחולי, והשתא הא דס"ל לרבא דיתרת אוני הוי כנטול לית הילכתא כוותיה דיתרת אוני לאו כיתר אבר הוא כיון דאין כאן יחרת ריאה רק חלק מחלקי הריאה, רק ביני וביני מטריפין לאו מכח יחרת רק דהוי לקותא דלאו אורחיה לבוא רק ע"י חולי, והיינו דלית הילכתא כרבא ביתרת דלא אמרינן בזה יתר כנטול שאין זה יתרת אבר וה"מ בדרא דאורחיה לבוא שלא ע"י חולי ולקותא אבל ביני וביני טריפה דלקותא היא:

ועוד יש לפרש ע"ד הנ"ל דבדרא דאוני דאורחיה דהכי לא הוי יתר כנטול משום דלאו יתרת היא, או משום דיתרת אוני לאו כיתר אבר הוא כיון דאין כאן יתרת ריאה, רק חלק מחלקי הריאה, רק ביני וביני דמטריפין וכן מגבה דמטריפין אליבא דכ"ע הוא משום דהוי חליף ממקום שראוי להיות, דהא אולי הי' היתרת שעומד עתה ביני ביני או מגבה עומד בדרא דאוני הי' כשר מטעם דאורחיה בהכי, ועתה נתחלף ועומד במקום אחר והוא כעין סברת הס' חוסן ישועות שכ' בהא דמבואר בהג"ה בש"ע יו"ד סי' ל"ה סעי' ה' דהא דמכשירין יחרת בדרא דאוני מ"מ בעינן שלא יהא יותר אונות בשמאל והפ"ת חולק וכתב כיון דאיכא תלתא בימין מאי נפ"מ אם בשמאל יותר והרב בעל כ"פ עשה חיזוק לדבריו מטעם דע"כ דרבא לא מיירי בחליף זה דלדידיה זה בלא"ה טריפה משום יתיר וכיון שכן אין לנו להוסיף בטריפות וכ' החו"י הנ"ל דאין זה כדאי להכשיר דיש לחוש לפי' התו"ח דחליף היא טריפות מצד עצמו ולאו משום חסר ויתיר ונהי דאין לסמוך על פירושו להקל וכו' מ"מ להחמיר שומעין לו ולפי פירושו יש להטריף בכל ענין שיש בשמאל יותר מבימין עכ"ל הרי דלפי' התורת חיים באם יש יותר בשמאל מבימין נקרא חליף, והוי טריפות מצ"ע, אף בלא חסר כלל בימין, ואף דהיתיר שבצד שמאל עומד בדרא דאוני, כן באם יש יתרת ביני וביני ומגבה, אף דלא חסר בימין מ"מ נקרא חליף, וכעין שכ' רש"י בד"ה אפי' כטרפה דאסא לענין ורדא דאין משלמת לחסור בימין אף דגם הורדא בצד ימין נקרא חליף עיי"ש מכש"כ באם היתרת ביני וביני או מגבה הוי כחליף כעין דברי החוסן ישועות הנ"ל והבן ולפי"ז שפיר ניחא לשון הגמ' דלית הילכתא כוותי' דרבא ביתרת, דאי משום הא דהילכתא כרבא ביתרת ביני וביני ומגבה זאת נכלל בטריפות דחליף או בטריפות דיתר כנטול והוי כחסור ונכלל בטריפות דחסר בין כה וכה עכ"פ בטריפות דיתר לית הילכתא כרבא כלל, דהא רק בתסור וחליף אנן סוברים כרבא ובזה נכלל גם יתרת דביני ומגבה כנ"ל, ובזה מדיוק דברי רש"י בד"ה יתיר שכ' בסוף אבל בתסור וחליף הלכה כמותו וכו' דלמה כ' זאת רש"י ז"ל הלא זה מפורש בגמ' דרק ביתרת אמרינן דלית הילכתא כרבא, אבל להנ"ל ניחא דרש"י ז"ל מתרץ הלשון דלית הילכתא כוותיה דרבא ביתרת דקשה לכאו' הא הלכתא כוותי' ביתרת דביני וביני ומגבה ולכן כתב רש"י דבתסור וחליף הלכה כמותו, וא"כ נכלל בזה הא דביני ביני ומגבה כנ"ל, ושוב ביתרת לית הילכתא כרבא כלל ודו"ק:

יא) דף מ"ז ע"ב ריאה שנשפכה כקיתון כשרה יש להסתפק אי הכוונה דרק הבשר שבפנים נשפך כקיתון אבל העורות קיימים או כיון דבעינן דוקא שינקבו ב' העורות וזה בלא זה כשר א"כ אפילו נימוח ג"כ עור התחתון כיון דעליון לא ניקב כשר והנה לשון רש"י ז"ל בשר הריאה נימוח בתוך קרומים שלה ונשפך מראשה לסופה ומסופה לראשה בתוך הקרומים וכו' משמע בהדיא דהקרומים לא נימוחו רק הבשר בלבד, ונראה לי טעמו לפי מה שכתב הרא"ש ז"ל לעיל גבי ושט דאמרינן ניקב זה בלא זה כשר דדוקא ניקב אבל כולו לקוי כגון שניהם אדומים או שניהם לבנים טריפה, ולפי זה יש להבין למה בריאה דאיגלדא כאהינא סומקא כשרה והרי העליון כולו נגלד ואין התחתון מתקיים בלי השני כלל כמו בושט ועיין מה שתירץ בטו"ז יו"ד סי' ל"ג סק"ט ובסי' ל"ו סק"ב, וראיתי בס' חידושי מהרא"ל בסי' ל"ו סק"ב שתי' בסברא ישרה דדוקא בריאה שהקרום התחתון חזק יותר מן העליון, ותדע לך שהרי בניקב העליון זולת התחתון אין כאן מחלוקת ולד"ה כשרה כמו שמבואר בש"ס פשיטא אי ניקב עילאה ולא אינקב תתאה תתאה מגין כדרבה וכו' ובעילאה אי מגין או לא פליגי ואיכא מ"ד דעילאה אינו מגין הרי שתחתון יותר חזק מן העליון ולכן יש בו כח להגין על חבירו משא"כ שהעורות שוים ודי לו להציל א"ע אבל אינו מגין על חבירו ולכן כ' הרא"ש דלא דמי לנקב ולפי"ז נראה דבריאה אם ניטל התחתון כולו שהיא טריפה לסברת הרא"ש וכן יש לדקדק לשון המחבר בש"ט סי' ל"ו שכתב אפילו נגלד הקרום העליון כולו ולא כתב סתמא אפי' ניטל אחד מהקרומים, משמע דדוקא בניטל העליון שתחתון חזק ומגין משא"כ בניטל התחתון לפי שהמחבר ז"ל לעיל בסי' ל"ג נמשך אחר הרא"ש להטריף בחילוף עור אחד של ושט עיי"ש ולפי"ז כאן שנימוח בשר הריאה וגם העור התחתון כולו לקוי ונימוח טרפה דשוב הוי דין ריאה כמו בושט וכעין זאת ראיתי בס' תפא"י שכתב כן עפ"י סברתו לחלק בין ריאה דאיגלדא להא דושט דדוקא בושט דהעורות עומדין בפני עצמן שפיר לא יתקיים אחד בלי חבירו, אבל עור הריאה התחתון מדובק לבשר הריאה ויש לו חיזוק בבשר לכך אפילו נגלד העליון כולו כשרה ולפי"ז כאן שנימוח בשר הריאה ונשפכה כקיתון ואין כאן חיזוק בבשר כלל שוב הוי דין ריאה כמו ושט דאם התחתון כולו לקוי ונימוח טריפה, עיי"ש דבריו כי נעמו, אמנם הרמב"ם ז"ל כתב ריאה שנשפכה כקיתון וקרום העליון שלה קיים שלם בלא נקב וכו', משמע דאפילו קרום התחתון ג"כ נימוך כל שהעליון קיים כשר וכן משמע ברש"י סוכה דף ל"ו ע"א עיי"ש והנה בס' תפא"י שם כ' דהרמב"ם ז"ל לאו להקל בא ולהורות דאפילו נימוח הקרום התחתון לא איכפת לן, רק בא להחמיר ולחדש לנו דוקא דקרום העליון שלם בלא נקב אבל אי נקב קרום העליון אף דבעלמא ניקב זה בלא זה כשר היינו דוקא כשבשר הריאה קיים והתחתון מתחזק ומתקיים ע"י הבשר הדבוק בו אבל כשבשר הריאה נימוח אין התחתון מתקיים בלי העליון וכל שהעליון בלבד ניקב טריפה שהחתתון לא יתקיים בעצמו בלי הבשר שתחתיו וסופו לינקב ג"כ, ואף דבושט ניקב עור העליון כשר אף שהתתתון אינו דבק בבשר מ"מ התם דרכו כך, אבל כאן שלעולם הוא דבוק וכאן הבשר נשפך כקיתון סופו שיתקלקל גם העור הדבוק בבשר לכך בעינן קרום העליון קיים שלם בלי נקב וכו' ומתרץ בזה הא דהשמיט הרמב"ם ז"ל מימרא דרב נחמן בריאה שנימוקה וקרום שלה קיים עיי"ש: יב) בטו"ז יו"ד סי' ל"ה סק"ד הקשה בדין נמצאו ב' ורדות הא לקמן פסקינן דיתרת מקמא כשר ולמה יטריף בב' ורדות ותי' לאו משום יתרת אסרינן רק הואיל ולהם תואר ורד ה"ל כל יתר כנטל דמי וחסרה ורדא טרפה עיי"ש ובכו"פ סק"ב הקשה לרש"י דכי משתכחין תרתי טריפה ע"כ הטעם משום יתרת מקמא ולא משום דכל יתר כנטול דמי דהא לרש"י כי אין לה אפילו אחת כשרה ובסי' ל"ה ס"ב בהג"ה איתא דהמנהג להטריף בין נמצאו ב' וורדות או אם חסרה ולענין יתרת מקמא כ' דהמנהג להכשיר וקשה א"כ יש להכשיר נמי ב' וורדות בין לפי' רש"י ובין לפי' רבינו אפרים עיי"ש מה שתירץ ומש"כ בזה בס' חוסן ישועות בשמעתין ולפמש"כ לעיל בשם מפורשים בהא דלית הילכתא כרבא ביתרת דיש עוד טעמים אחרים להטריף דנהי דלאו כנטול דמי מ"מ מצד עצמו לקותא היא כמו שינוי מראה בריאה במראות הפוסלות ובהא מהני מה דקים לן דאורחיה להיות בלי לקותא וחולי, והא דס"ל לרבא דיתרת אונא הוי כנטול לית הילכתא כוותיה דיתרת אונא לאו כיתר אבר הוא כיון דאין כאן יתרת ריאה רק חלק מחלקי הריאה רק ביני ביני מטריפין לאו מכח יתרת רק דהוי לקותא דלאו אורתיה לבוא רק ע"י חולי, והיינו דקאמר לית הילכתא כרבא ביתרת והיינו דלא אמרינן בהא יתר כנטול שאין זה יתרת אבר וה"מ בדרא דאוני דאורתיה לבוא שלא ע"י חולי ולקותא אבל ביני וביני טריפה דלקותא היא עכת"ד ועיין בס' תפא"י בזה א"כ י"ל גם בשני וורדות המנהג להטריף מטעם זה דכיון דלרש"י ז"ל לאו אורתיה להיות שני וורדות א"כ ע"י חולי ולקותא היא כנ"ל: יג)

בדף מ"ו ע"א וה"מ דקיימא בדרא דאוני אבל ביני וביני טרפה ההיא ביני וביני וכו' הנה נחלקו הפוסקים בדין יתרת מקמא והרמב"ם ז"ל מכשיר וכתב ב"י בסי' ל"ה שגם דעת הרי"ף כך ומטעם זה פסק בש"ע להקל וראיתי בס' תפא"י שכ' דמדברי הרי"ף מוכח איפכא דיתרת מקמא אסור עיי"ש אבל לענ"ד דשפיר כ' הב"י דהא יש לדקדק בהרי"ף דמביא האי עובדא דוורדא שהכשירן מכח חיווי ברייתא בתר הכי דמביא וה"מ מגואי אבל מגבה אפילו כטרפא דאסא טריפה עיי"ש א"כ משמע דלא כמו שדקדק בעל העיטור שהובא בטור סי' ל"ה דמדלא קאמר ולא היא דההוא ביני ביני וכו' ש"מ עינוניתא לחוד הוא דמכשרינן אבל ביני ביני אחריתא טריפה עיי"ש בב"י, רק דהרי"ף סובר להכשיר כרש"י ז"ל וענין ביני וביני נכלל בזה קמה וגבה, ולפי המסקנא רק מגבה טריפה, ומה גם דיש לדקדק כן ממה דכתב הרי"ף ז"ל וז"ל וה"מ בדרא דאוני אבל ביני וביני טרפה וה"מ מגואי אבל מגבה אפילו כט"ד טרפה וכ' בס' תפא"י שם להקשות דהיכי כתב וה"מ מגואי דכיון דמעיקרא קאמר וה"מ להטריף היכי שייך עוד וה"מ להטריף, וזה היה שייך אם בהני מילי בתרא הי' חוזר להכשיר עיי"ש שנדחק אבל אם נאמר כהב"י בשיטת הרי"ף שפיר ניחא דוהני מילי בתרא קאי לראש דבריו דהני מילי דבדרא דאוני כשר מגואי דכל מקמא בכלל הכשרות, ורק מגבה טריפה, ויהי' מגבה פירוש דביני וביני, ולזאת סיים בזה שיעור הטריפות כטרפא דאסא, ולא קאמר בהא דביני וביני טריפה, השיעור דטרפא דאסא, משום דהא דמגבה היינו הך דביני וביני, וה"מ בתרא קאי אדלעיל וה"מ דכשר מגואי וכו' והוא כעין המבואר בש"ס חולין דף נ"ג ע"א וציפורן נמי לא אמרן וכו' ולחה נמי לא אמרן וכו' עיי"ש והבן:

ידידו:

תוכן העניינים

שות בית יחזקאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה