אור ברסלב

שות בית יחזקאל· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן לא

סימן ל

ב"ה י"ג סיון תרס"ג פלונסק. לכבוד ש"ב וידינ"פ הרב הגאון הישיש המפורסם פאר הדור וכו' מו"ה יוסף לעווינשטיין שליט"א אבד"ק סעראצק: הגיעני מכתבו הנחמד המבשרני בשורת ששה שלומו הטוב והנני בזה למלאות רצונו החביב לי להשתעשע אתו בד"ת ואכתוב לו מחידושי בענין זה ובכלל דברי ימצא תשובה גם לדבריו:

א) בחולין דף ל"ב ע"ב איתיביה רב אחא בר הונא לרבא שחט את הוושט ופסק את הגרגרת פסק את הגרגרת ואח"כ שחט את הוושט נבלה אימא וכבר שחט את הוושט מעיקרא א"ל שתי תשובות בדבר חדא דהיינו קמייתא ועוד הא תנן ואח"כ וכו' הנה בחידושי הרשב"א בשמעתין כ' ה"ג או שפסק את הגרגרת ושחט את הוושט ולא גרסי' ואח"כ שחט את הוושט, דהא במתניתין לא גרסי' ואח"כ שחט את הוושט דהא אותביה והתניא ואח"כ, מכלל דבמתניתין לא גרסי' ואח"כ, וכו' ועוד דאם איתא היכי א"ל אימא וכבר שחט והא בהדיא קתני ואח"כ, והא דאקשינן ועוד הא תניא ואח"כ הכי קאמר ליה מאי דקאמרת דמתני' כבר שחט קאמר לא אפשר דהא מפרש בברייתא ותני ואח"כ עכל"ק ועיין בחידושי מהרש"א במשנתינו שכ' שחט את הושט וכו' פסק הגרגרת ואחר כך שחט הוושט וכו' ברי"ף וברא"ש לא גרסינן במתניתן ואחר כך וכ"כ הרשב"א דאם איתא היכי הוה רבא בעי למימר אימא וכבר שחט ולקמן בגמ' גרסינן ועוד והתניא ואח"כ וכו' וק"ל עכ"ל ובאמת הרואה בהרי"ף ובהרא"ש מבואר עוד שינוי גרסא במשנתינו דהם גרסי שחט את הוושט ופסק את הגרגרת שחט את הגרגרת ופסק את הוושט עיי"ש וכן הוא הגרסא במשניות פ"ב מ"ה ועיין ביש"ש חולין פ"ב סי' ט"ז ולפי"ז מוכרחין אנו לומר דכל הקושיא דרב אחא בר הונא לרבא בגמ' הוא מברייתא, דממתניתין ליכא תיובתא כלל דהא בשני האופנים במשנה מיירי דשחיטת הסימן הי' קודם ולבסוף פסק רק דמיירי בשחט הוושט ופסק הגרגרת, או דשחט את הגרגרת ואח"כ פסק את הוושט וכ"כ בראש יוסף תולין בשמעתין דלגרסא זו הא דפריך לקמן לרבא היא מתוספתא ולא ממתניתין דבמשנה לא הוזכר פסק קודם אלא אח"כ לבסוף פסק וכו' עיי"ש והנה ראיתי בלב אריה שכ' דאם אמנם דלפי גירסא זו דליתא במשנה ואח"כ מיושב הקושי' השני' דפריך מואח"כ אבל אכתי לא תקן הקושיא הראשונה דהאיך בעי רבא למימר וכבר שחט דא"כ איך חלקינהו לשנים שחט הוושט ופסק הגרגרת או פסק הגרגרת ושחט הושט מעיקרא דהא היא היא וכדפריך באמת דהיינו קמייתא ותימא גדולה היכי ס"ד דרבא למימר הכי גם הקשה שם לפמש"כ בס' ש"י הובא בקיצור כללי הגמרא בברכות דף ק"א ע"ד דלא פריך הגמרא ועוד רק היכא דפרכא בתרייתא עדיפא מקמייתא ע"ש וכאן הוא להיפך דפרכא ראשונה הוא עצומה מאוד ממשנה גופא דהיינו קמייתא ופרכא בתרא לא הוי רק מברייתא כמש"כ וכדברי המהרש"א ז"ל עיי"ש תירוצו אכן ראיתי בס' חפא"י שכ' בד"ה איתיבי' רב אחא בר הונא לרבא וכו' תמוה מילתא דהיכי ס"ד לומר דשחט את הושט מעיקרא במה דקתני בהדיא ואח"כ, גם למה לי דנקט שני דברים שווין ממש באופן אחד, וכבר ראיתי שמחקו במתניתין הך ואח"כ אבל עדיין לא הועילו כלום דמ"מ היכי ס"ד לפרושי מתניתין הכי כיון דבראשונה נקט שחט ופסק ואח"כ פסק ושחט פשיטא דזה אינו זה ממש דמלבד דקשה היינו קמייתא קשה למה כאן קורא אותו פסק ושחט וכאן להיפך, גם לפי מה שהגיהו במשנה הוצרכו למחוק גם בלשון המקשה בגמרא הך ואח"כ ולגרוס בתר הכי ועוד תניא ואח"כ דהיינו ברייתא, ועוד תיקשי בברייתא עצמה למה לי ואח"כ דהא אי אפשר לפרש דכבר שחט דהיינו קמייתא כדמקשה לרבא בתשובה ראשונה:

לכן נראה ברור דלא נתכוין רבא לתרץ דמיירי ששחט את הוושט מעיקרא כמו ברישא דפשיטא דלא הי' משנה לשונו ממה שאמר ברישא כיון דהיינו ממש הך, אלא רבא בא לומר לא ששחט את הוושט לגמרי בחר שנפסק הגרגרת ומעיקרא לא הי' שחיטה בוושט כלל רק דכבר שחט בוושט מעיקרא וכיון שפסק אחר שהתחיל לשחוט הוי נבלה והא דקאמר ואח"כ שחט היינו דגמר שחיטת הוושט אח"כ והא דלא קאמר שהתחיל בגרגרת משום דחצי קנה לא הוי שחיטה כלל וע"כ רובו א"כ שוב אין פסיקה פוסל בו כמ"ש לעיל, ועל זה הקשו עליו ב' תשובות חדא דהיינו קמייתא ואין בזה שום חידוש על הך דמעיקרא דכמו בשחט כל הוושט מעיקרא ופסק הוי פסול בשחיטה, ה"ה בהתחיל מעיקרא בוושט בשחיטה הוי פסול בשחיטה, ועוד דהא קתני ואח"כ וקשה למה לי הך ואח"כ הא ברישא לא קתני ואח"כ פסק והוי לי' למתני פסק ושחט את הוושט ומדקתני ואח"כ ש"מ דבא לומר אפילו לא התחיל בשחיטה כלל רק אח"כ שחט ולא קודם מ"מ הוי נבלה עכ"ל ולפי"ז יש לומר באמת כפי גרסת הרי"ף והרא"ש והרשב"א דלא גרסינן במשנה ואח"כ, וא"כ שפיר הי' ההוי אמינא דרבא לתרץ דמיירי בשחט הוושט מעיקרא והיינו כפירושו דקודם שפסק הגרגרת התחיל קצת בשחיטת הוושט, ולכך הוי נבלה ולא הוי היינו הך דקמייתא, אכן רב אחא בר הונא אמר שתי תשובות בדבר חדא דהיינו קמייתא היינו דלא קיבל סברתו דרבא שיהי' איזה נפקותא בין זה האופן דהתחיל קצת בשחיטת הוושט קודם שפסק הגרגרת כפי' הלשון ששחט הוושט מעיקרא ובין אי שחט הוושט לגמרי קודם שפסק הגרגרת, אבל אי משום הא לא איריא דעכ"פ יוכל רבא לתרץ לפי סברתו דלאו היינו קמייתא, לכן מקשה עליו שנית קושיא יותר חזקה לפי הכלל הנ"ל דהקושיא שניי' הוא חזקה יותר בכ"מ דאמרו לשון ועוד, ולכן מקשה מגרסת הברייתא דאיתא ואח"כ שחט את הוושט הרי דגם שהתחיל בפסיקת הגרגרת ואח"כ הי' כל שחיטת הוושט והוי נבלה והבן:

ב) שם דף ל"ב ע"ב בתוס' ד"ה וליחשוב נמי דחזקה וכו' וי"ל דאינה נבלה אא"כ נפסק נמי חוט השדרה והא תני לה דבנפסק חוט השדרה לחוד אסור אבל מחזקיה פריך שפיר דמשכחת ליה גיסטרא וכו' כגון נעקרה צלע מכאן וצלע מכאן וחוט השדרה קיימת דקרי ליה רב גיסטרא באלו טריפות דף נ"ב וכו' בתורת חיים וז"ל ותימא דבנעקרה צלע מכאן וצלע מכאן לא קרי ליה רב גיסטרא אא"כ נעקרה צלע מכאן וחצי חולי' עמה וצלע מכאן וחצי חולי' עמה דמסיק התם הכא בוכנא ואסיתא ופירש"י אסיתא חור שבתוליא שהצלע תחוב בו והיינו בחצי חוליא וכיון דהא דנעקרה צלע מכאן וצלע מכאן איירי דנעקרה חוליא שלימה עמהן א"כ אכתי אמאי פריך ליחשוב נמי דחזקיה והא חוליא שחסרה בכלל בסג"ר הוא דהיינו סמ"ך דבסג"ר כדאמרינן בריש פ' א"ט ובסג"ר ושב שמעתתא אתיא בזה הכלל דכל שאין כמוה חיה טריפה כמ"ש בתוס' עכ"ל ולענ"ד לתרץ דהנה בס' חוסן ישועות בשמעתין הקשה מהא דאיתא שם בגמ' בצלע וקצת חוליא מצד א' נמי הוי טריפה מיהא לרב ושמואל בצלע בלא חוליא נמי טריפה וזה נכלל בכלל כל שאין כמוה חיה וא"כ אף דגסטרא דחזקיה יהי' בנעקרה צלע מכאן וצלע מכאן וחוט השדרה קיימת, עדיין מה מקשה הגמרא ליחשב נמי דחזקיה הא הוי בכלל כל שאין כמוה חיה ותי' דהתוס' ס"ל כהרשב"א דבצלעות קטנות שאין בהם מות לא הוי טריפה בצלע וחצי חוליא, ומ"מ בצלע וחצי חוליא מכאן וכן מכאן אפי' נבלה נמי הויא דהא גיסטרא הוא עכ"ל, אבל באמת תירוצו דחוק דהרואה לקמן דנ"ב ע"ב בס' ראש יוסף משמע דלרב ע"כ גם בצלעות קטנות טריפה שכתב שם בד"ה בשלמא צלע בלא חוליא משכחת ליה אלא חוליא בלא צלע היכי משכחת ליה ומשני בשלהי כפלי עיין בתו"ח ז"ל שהקשה אמאי לא פריך לעיל בריש פרקין דחשיב חסר חוליא ונעקרה צלע בתרתי והא בכלל חסרה הצלע הוא יע"ש ויש ליישב זאת עפימ"ש יש"ש בסי' ס"ד ל"ש צלעות גדולות או קטנות שאין בהם מוח אם נעקרה צלע וחצי חוליא דהיינו בוכנא ואסיתא טריפה דנעקרו צלע מכאן ומכאן דהוי גיסטרא אין לחלק בין יש בו מות או לאו, וא"כ מה פריך א"ה היינו דרב דלמא הם בצלעות קטנות מבעיא להו אלא דרב נמי בצלעות קטנות באין מוח אי נעקרה צלע ואסיחא מצ"א טריפה יע"ש וא"כ בריש פרקן לא קשיא דצלע מעיקרא ביש מוח איירי וחוליא בצלעות קטנות איירי דלא מטרפא משום צלע אלא משום חוליא משא"כ כאן דמסיק רב גסטרא קאמריתו אלמא בגסטרא אין לחלק בין גדולה לקטנות ה"ה נעקרה צלע א' מעיקרא אין לחלק ופריך שפיר ומשני בשלהי כפלי וכפירש"י דיש חוליות הרבה בלא צלעות כלל ומש"ה אמר וכן לטרי' אבל לעיל ה"א דלא הוה גסטרא בכך וכו' עיי"ש אכן היטב אשר דיבר בזה בס' תפא"י וז"ל בתוס' בא"ד נעקרה צלע מכאן וצלע מכאן לכאורה תמוה דהא הך צלע מכאן ומכאן מפורש לקמן דהיינו צלע וחצי חוליא א"כ נהי דנימא דאמצעית החוליא קיימת רק מקצת מכאן ומקצת מכאן מ"מ מאי קושיא דליחשוב דחזקי' דהא אלו אסורות קתני ונהי דחשיב נמי היכא דאסורה משום נבלה אבל ה"מ אי לא היתה נתנבלה היתה מותרת ומחמת שנתנבלה אסורה ואף דאיסורה חמור דהוי נבלה חשיב לה כיון דסוף סוף מכח מכה זו שנתנבלה היא אסורה אבל בנעקרה צלע מכאן וצלע מכאן הרי בנעקרה מצד אחד וחצי חוליא כבר אסורה ואין לנו שום חידוש איסור מחמת שנעקרה צלע השני ונתנבלה ג"כ כיון דבלא"ה כבר היתה אסורה, ונראה לי דס"ל לתוס' דכיון דנעקרה צלע וחצי חוליא טרפה כל שנעקרה עוד צלע מצד השני אף דב' צלעות אפי' זה כנגד זה אפי' טרפה נמי לא הוי אבל אי מצד אחד נעקרה צלע ומקצת חוליא דכבר נטרפה כל שנעקרה צלע מצד השני אפי' בלי מקצת חוליא הוי לה גיסטרא, תדע דהא ס"ד לקמן דב' צלעות בלבד הוי גיסטרא רק דדחי לה מדר' יוחנן ובן זכאי דבעינן ברוב ב' צדדים ואי אפשר שלא יהא אחד זה כנגד זה אבל כל שנעקרה צלע ומקצת חוליא מצד אחר שוב לא בעינן בצלע השני כנגדו מקצת חוליא ובצלע בלבד הוי גיסטרא והשתא משכחת לה שנעקר מעיקרא צלע מכאן וצלע מכאן והיתה כשרה ואח"כ נשבר מקצת חוליא מצד אחד והאיסור והניבול באין כאחד דלולא דנשבר מקצת חוליא היתה כשרה ומחמת מקצת חוליא נתנבלה ושפיר הוי לי' למיחשבי' כנ"ל עיי"ש ובאמת ברש"י לקמן דנ"ב ע"א ד"ה אסיתא חור וכו' היינו בחצי חוליא עכ"ל כבר כתב המהרש"א ז"ל לא חצי חוליא ממש דא"כ מאי חוליא קיימת דקאמר אלא קצת חוליא מכל צד ודו"ק עכ"ל ועיין שם בראש יוסף כ' דמפי' מהרש"א נראה דגריס בכ"ף כחצי חוליא יע"ש ועכ"פ י"ל דרק חצי חוליא בצד אחד ובצד השני כנגד זה נעקרה צלע בלא חוליא ומיושב קושית החוסן ישועות דבאופן זה אין שייך לומר דהוא בכלל אין כמוה תה טריפה דדוקא באם הי' נעקרה צלע וחצי חוליא הוי טריפה לרב, אבל באופן זה דגיסטרא הוא באם בא האיסור נבילה כאחד, ומיושב קושית התורת חיים דהא הוי גיסטרא אף באם החוט קיים דהא הוי גיסטרא רק באם חצי חוליא בצד אחד נעקרה, והחצי השני עדיין קיים עם החוט השדרה ובאמת ראיתי אח"כ גם בס' לב אריה ובראש יוסף בשמעתין שתירצו קושית התורת חיים דע"כ לקמן דנ"ב מוכרח דמיירי שנשאר גוף החוליא קיימת ורק מקצת חוליא מצד זה ומקצת חוליא מצד השני נעקרו עיי"ש:

ש"ב וידידו:

תוכן העניינים

שות בית יחזקאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה