אור ברסלב

שות בית יחזקאל· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן כג

סימן כב

בשם ה' י"ד כסלו תרס"ב פלונסק. שוי"ר לכבוד ידידי הרב הגאון ערוגת הבושם מוהר"ר ישראל חיים דייכעס שליט"א אבד"ק ליעדז במדינת בריטאניא:

אחדשכ"ת קבלתי מכתבו ושאלתו אודות עובדא הוה בעיר אחת שמצאו בבהמה יחרת מעי והמעי היתר יצאה מן הדק היוצא מן הקיבה כענף מן הבד מובדל שלא נתערבה בסוף, וכפי עדות העדים כשרים ונאמנים שראו המעי היתר היה בהמעי היתר רעי וסתום בסופה כמו הסגיא דיבי ואורך המעי היתר היה יותר מרבע אמה, והיה זה המעשה במקום שהקצבים ישראלים קונים הבהמות מטבחי נכרים באופן זה שאם תהי' הבהמה כשרה יקחו הישראלים הבהמה ואם תהי' טריפה יקחו המוכרים הנכרים לעצמם למסחרם, איך ראוי לפסוק בזה הדין להלכה ולמעשה, וכ"ת הורה בזה להטריף ושואל חות דעתי בזה: הנה אם אמנם טרדותיי מרובים אמרתי להשיבו מפני הכבוד, כבוד ת"ח גדול כמוהו ירבו בישראל, כי הורה, כדת של תורה, ומקור ההוא דינא בש"ס חולין דף נ"ח ע"ב העיד ר' נתן בר שילא רב טבחיה דציפורי לפני רבי על ב' בני מעיים היוצאין מן הבהמה כאחד שהיא טריפה וכנגדן בעוף כשרה בד"א שיוצאין בשני מקומות אבל יוצאין במקום אחד וכלין עד כאצבע כשרה פליגי בה רב אמי ורב אסי חד אמר הוא דהדרי וערבי וחד אמר אע"ג דלא הדרי וערבי, בשלמא למ"ד הוא דהדרי וערבי היינו דקתני עד כאצבע אלא למ"ד אע"ג דלא הדרי וערבי מאי עד כאצבע עד כאצבע מלמטה וברש"י שם ד"ה אבל יוצאין ממק"א סמוכין זה לזה וכלים עד כאצבע וחוזרין ומתחברין בתוך רוחב אצבע פליגי בה בהיכא דיוצאים ממק"א דקתני כשרה וברש"י שם ד"ה מלמטה סמוך לנקב הרעי מתחברין כדי שיהא הריעי יוצא ממקום אחד עכ"ל ועיי"ש פירוש הרי"ף ז"ל ופי' הר"ן ז"ל ועיי"ש בהרא"ש, והנה איתא בש"ע יו"ד סי' מ"ז סעיף א' בהמה שנמצאו בה שתי מעיים טריפה כגון וכו' או שהיה המעי יוצא כענף מן הבד והרי הוא מובדל וכו' ושם בסעיף ה' איתא הדרא דכנתא שיוצא מאמצעיתה יתרת שתלוי בדקין כמו מעי קטן באורך אצבע כשרה ע"כ ודין זה דהדרא דכנתא הוא דעת הראב"ן שמביא המרדכי חולין פ"ג סי' תרל"ו וזכרו בתשובת הרא"ש וזקיניי המהרש"ל והב"ח סי' מ"ז וכל הפוסקים הקשו דברי הש"ע אהדדי ביש"ש דהא בסעיף א' פסק דאפילו כענף היוצא מן שז טריפה ואיך מביא כאן דעת הראב"ן וכן קשה על הרא"ש שמביא בתשובה דעת הראב"ן ובהרא"ש בפסקיו פוסק כהרי"ף דאסור אפילו בדק מן הדקין ותירץ הש"ך שם סק"ז דבס"א מיירי דוקא בשני מעיים יוצאים כאחד אבל הכא הרי אינו יוצא רק מעי א' אך שאח"כ רחוק מן הקיבה יוצא מעי קטן מן אותו מעי והוי ליה דק היוצא מן הדקין ולכך כשר, וכתב עוד ומ"מ במקום שאין הפסד מרובה יש לאסור בדק היוצא מן הדקין כדעת רבי שמואל חתנו של הראב"ן והרי"ף ושאר ראשונים שחולקים עיי"ש אכן בטו"ז שם סק"ה מתרץ סתירת הש"ע באופן אחר וסיים אבל לא נעשה מעשה אלא גם בהדרא דכנתא טרפה ביתר וכן מסקנת הרש"ל עכ"ל א"כ הוא מחמיר יותר ואוסר גם בהפסד מרובה:

וכן יש להטריף בנידן שאלתו דמעכ"ת לפימש"כ בכו"פ יו"ד סי' מ"ז סק"ד לתרץ סתירת הש"ע הנ"ל וז"ל י"ל דמחבר בירר דרך לעצמו בהבנת הגמרא לגי' בה"ג בשלמא למ"ד לא הדרי ערבי היינו דקתני וכלין אלא למ"ד הדרי וערבי מה וכלין ומשני כלין למטה והדבר תמוה ונראה דודאי מחבר ס"ל כאשר הנסיון מעיד שנמצא לפעמים מן המעי יוצא ענף וסעיפים רק אינם גדולים יותר מאצבע כי לכך נתנו חז"ל פה הכל שיעור אצבע כי דרך הענף להיות אצבע, וא"כ קושיא הגמרא שפיר בשלמא למ"ד לא הדרי ערבי רק כשר הואיל וכך הסדר ענף יוצא א"כ צריך להיות רק אצבע וזהו וכלין עד אצבע ואין לו משך יותר כאורתי' הענפים המתפצלים אלא למ"ד הדרי וערבי א"כ אין שריוח' מחמת אורתי' דענפים רק הואיל ומתערבים אחד הוא וא"כ מה צורך משך אצבע ומשני באמת פי' כאצבע למטה קודם עירוב לצאת צריך להיות אצבע שיתערבו יחד וא"ש והן דברי הש"ע וכו' ולק"מ דהא דהכשיר למטה היינו דוקא מצומצם כאצבע שהוא דרך הענפים ובס"א איירי שהם גדולים מאצבע וכן ראוי להורות דוקא אצבע דבטל ולא יותר עכ"ל, וכ"ד התבואת שור סי' מ"ז סק"ד וז"ל ולענין דינא יש להחמיר ככולהו פירושי הנזכרי' ואין להכשיר מעי יתר שאינו מעורב בסופו כ"א כשבמקום יציאה מקיבה ברוחב אצבע ולא ניכר שום פירוד או סי' ברחבו שעתיד ליפרד ויהי' שנים וגם אין אורכו יותר מאורך אצבע וכל זה בהפסד מרובה דוקא כמ"ש הש"ך, ודוקא אחד ולא שנים כמ"ש שם ובדליכא הפסד מרובה יש להטריף בכל ענין עכ"ל וכ"כ הפרמ"ג סי' מ"ז בשפ"ד סק"א וז"ל ומ"מ לענין דינא העלה שאין להכשיר מעי תלוי כ"א בתחלה הם אורך אצבע אחד ואין ניכר שם כלל שהם שנים והיתר הזה אין באורכו כי אם אצבע אז כשר בהפסד מרובה דוקא, ובאין הפסד מרובה צריך ג' תנאים אחד דמתחלה הם אחד באורך אצבע ולבסוף ג"כ כלין כאחד באורך אצבע וכל אורכו של יתר רק אצבע אז כשר ולא באופן אחר, וכן העלה הפר"ח וכו' וכן ראוי לפסוק להלכה שאין כשר כ"א בג' תנאים המוזכרים עכ"ל וכ"כ בס' דעת קדושים סי' מ"ז סק"א וז"ל מעי יתר מאצבע סתום בסופו גם בהפסד מרובה אי אפשר להקל וכו' מוסכם שלא להקל גם בהפ"מ עכ"ל א"כ בעובדא דידן דאורך המעי יותר מרבע אמה ומה גם דאינו לא הפסד מרובה וגם לא הפסד מועט, דאם יהי' טרפה יקחו המוכרים הנכרים לעצמם למסחרם, בודאי אין אופן להתיר: והנה בש"ס חולין שם יש לתמוה לפירש"י ז"ל דהיכי שייך לומר דהדרי וערבי וחד אמר אע"ג דלא הדרי וערבי כיון דתרוייהו מודו בעירוב רק לזה צריך שיתחיל העירוב מלמעלה אחר שנתפרדו כאצבע ולמר מלמטה סמוך למקום שפיכת הריעי כמש"כ רש"י בד"ה מלמטה דסמוך לנקב הרעי מתחברין וכבר עמד בזה בהרא"ש פ' אלו טריפות סי' נ"ד וז"ל ורש"י פי' וכו' וקשה לפירושו דתרווייהו בעי הדרי וערבי אלא דחד אמר דהדרי וערבי עד כאצבע וח"א מלמטה, עוד הקשה שם הרא"ש על פי' רש"י וז"ל וגם לא מיקרי שני בני מעיים אם אינן חלוקין אלא בכאצבע עיי"ש וזקיני רבינו בס' מעדני יו"ט סק"ר כ' דלפי' הר"ן בכונת רש"י ז"ל לא קשה עוד קושי' ראשונה של הרא"ש אבל קושיא השנייה במקומה עומדת עיי"ש [הן אמת דלולא פירש"י ז"ל יש לפרש לפי דרכו בקודש דהך מ"ד דסובר הוא דהדרי וערבי מפרש דהך עד כאצבע מלמעלה למטה דהיינו ממקום שיוצאין הם פרודין עד כאצבע ולא יותר ולמ"ד לא הדרי וערבי מפרש בהיפוך שהם פרודים מלמטה עד למעלה באצבע דכאצבע ליציאה הם מחוברים ואח"כ הם פרודים לגמרי עד סופם, והיינו דקאמר מאי עד כאצבע עד כאצבע מלמטה והיינו מלמטה הם פרודות עד כאצבע למקום שיוצאין דשיעור אצבע זה הם מחוברין וממילא לא הדרי וערבי כלל ומצאתי כעין זה בס' תפא"י שם] עוד קשיא למ"ד והוא דהדרי וערבי דכיון דלא מפרש למטה ממילא הך כלין עד כאצבע כך הכוונה דהדרי וערבי והיכי שייך לומר והוא דהדרי וערבי דמשמע דתרי מילי נינהו:

ולתרץ הכל נלענ"ד בהקדם מה דאיתא בשו"ת רבינו יהודה בן הרא"ש סי' פ"ה שכתב הרב ריב"א וז"ל עוד ילמדנו מעי היוצא ממעים כענף היוצא מן האילן ואינו מריק כלל למעים אפי' לאח שנפרד, כי אם הוא מריק למעים כבר כתב בתשו' מורי אביך ז"ל שהוא מותר אבל זה נראה ממש שהוא יתר יורינו רבינו מה נעשה בו וכו' והשיב וז"ל ועל השאלה השני' נ"ל כאשר כתבתי כי הוא יתר וטרפה וכ"כ בפסקי א"א ז"ל יהודה בן הרא"ש ז"ל עכ"ל ומבואר דס"ל דאין סתירה מתשובת הרא"ש לפסקיו ובתשו' הרא"ש עיקר ההיתר לפי שחוזר ומריק למעים ובהרא"ש בפסקיו מיירי שאינו מריק כלל למעים ושנראה ממש שהוא יתר, ולא כמו שהקשו זקיניי המהרש"ל והב"ח שהבאתי לעיל דהרא"ש סותר א"ע מפסקיו למה שהביא בתשובה דעת הראב"ן ז"ל, ובפרט אחרי שהר"י בן הרא"ש ס"ל כן והוא בודאי הי' בקי בדעת אביו הרא"ש ז"ל (כמ"ש כה"ג הח"מ אע"ז סי' י"ז סקנ"ה דמאחר שכ' הטור להקל במצאו שלם וכו' מסתמא גם כונת הרא"ש הוא כן ובתר רישא גופא אזיל עיי"ש] א"כ יש להבן כונתו שכ' שנראה ממש שהוא יתר, במה נראה ממש שהוא יתר גם יש להבן כונתו בהבדל אם חוזר ומריק למעים או שאינו מריק כלל למעים:

לכן י"ל למ"ש בבעל העיטור ערך דקין וז"ל ומאן דמדמי ליה לב' מעיים היכא דלא הדרי ערבי שיהי' לשניהם מקום אחד לבית הרעי טרפה שכיון שאינו מתערב לכרכשתא אין בו כח לצאת והלכך כל פיצול שיצא מהמעים ואינו מתחבר למטה יתר הוא וטרפה עכ"ל ועיין בגידולי הקדש סי' מ"ז אות א' שכ' ביאר דברי הבעל העיטור דכיון שמקום עמידתו בדקין הוי יתר מעי וטרפה וכו' כל כמה דלא הדרי ערבי בסוף קודם יציאת הרעי ולא תימא דוקא כשיש לו מקום בפ"ע לבית הרעי טרפה אבל בעובדא זו הרי היה רק סתום בראשו לזה כתב דמ"מ טרפה דסוף סוף הרי לא הדר ערוב לכרכשא ואע"ג דבמקום שרשו שפכי להדדי מ"מ כיון דלא הדר ערוב לכרכשא קים להו דאין כח להרעי לצאת ממנו כראוי, והוי דומיא דנתהפכו המעים שום היפוך דאמרינן דלא תצא הרעי כראוי וסופן לירקב עי"ז והלכך כל פיצול שיצא מהמעים אף שהוא כענף מהבד דשפכי למטה להדדי וסתום בראשו כיון שאינו מתחבר למטה יתר ושינוי קרינן בי' וטרפה עיי"ש וכן ראיתי בס' תיו יהושע ערך דקין אות נ"ח שכ' בשם הפרי תואר בשם הבעל העיטור דטעם הטריפות ביתר מעי [מלבד הטעם דיתר כנטול דמי] כיון דלא יכול לצאת המאכל כראוי הוי שינוי במעיים ודינו כמו נתהפכו המעיים וסופו לירקב וטריפה עיי"ש א"כ י"ל לטעם הבעל העיטור דאין כת להרעי לצאת זה דוקא באם היתר מעי ארוך הרבה, א"כ אין כת בהרעי אשר בסוף המעי היתר לשוב ולחזור לעיקר המעי, כיון דסוף היתרת רחוק הרבה ממקום שהתחיל להתפצל מעיקר המעי, וישאר הרעי בסוף המעי היתר, וכיון שאין לו מקום לצאת וסופו לירקב וטריפה, אבל אם המעי היתר הוא רק כאצבע א"כ אין חשש שישאר הרעי במעי היתר, דבדרך קצר כזה בודאי יש כת להרעי מהיתר הקצר, לשוב ולחזור ולשפוך לתוך עיקר המעי, וזה תלי' באמת במש"כ הכו"פ דהנסיון מעיד שנמצא לפעמים מן המעי יוצא ענף וסעיפים שאינם גדולים יותר מאצבע ודרך הענף להיות אצבע ואורחי' בהכי, וכ"כ בס' תיו יהושע שם וז"ל ראיתי בס' פרי תואר שהוכית מלשון הפוסקים דדוקא בכה"ג כשנמצא המעי היתר ארוך כמעי שדרכה להיות אז הו"ל יתרת מעי וטריפה, אבל כשהמעי היתר היא דק וקצר כאצבע ואין זה מעי שיספיק לבהמה אי לא הי' אלא היא לבד, בודאי בכה"ג אי סתום בסופו אף שיוצא מהקיבה אצל זה ומופרדים זה מזה כשני מעיים ממש אפילו הכי כשרה דכה"ג לא מיקרי ב' מעיים כיון דהוא קטן וסתום אינו משמש תשמיש המעיים כלל ולא יכול להקרא עליו מעי יתר כלל עיי"ש ובאמת חזינן דהרא"ש ז"ל הקשה על פי' רש"י ז"ל דאם אינן חלוקין אלא בכאצבע לא מיקרי שני בני מעיים, א"כ מבואר סברת הכו"פ דס"ל להמחבר בש"ע דבגמרא לא נאמר רק ב' מעים טרפה וכאצבע שאינו בכלל מעי כשר וכ"כ בס' חידושי מהרא"ל סוס"י מ"ז וז"ל. ואף דבתשו' הרא"ש איתא יותר מכאצבע מ"מ המחבר הכריע כן, או דמעט יותר מכאצבע נמי אינו בכלל יתר מעי, ובס"א מיירי שהם ב' מעים גמורים אבל כיון שהוא כאצבע ולא יותר אינו אלא דלדול כמ"ש הש"ך וכן הסכים בפלתי עכ"ל א"כ כיון דאם אין בהיתר יותר מכאצבע לא נקרא מעי כלל, א"כ אין סברא לאסור מטעם שישאר הרעי ולא יחזור להמעי העיקר, דהא המעי עם הדלדול הקצר הכל חד, ולא מיקרי שני מעים כלל, ובודאי אין חשש שלא יהי' כח להרעי לצאת, כיון דלא נקרא מקום מיוחד, רק נכלל בהמעי ואורחי' בהכי כנ"ל, א"כ י"ל דזאת גם כונת הר"י בן הרא"ש ז"ל דהרא"ש בפסקיו מיירי שאינו מריק כלל למעים היינו דאין כח הרעי לצאת וסופו לירקב וטריפה, וזה דוקא באם נראה ממש שהוא יתר, היינו שהוא ארוך הרבה יותר מאצבע, דזה בזה תלי' דאם ארוך יותר מאצבע אז אין אורחי' בהכי, והוי יתר ממש, ואז אינו מריק למעים, אבל הרא"ש בתשובה מיירי במקום שחוזר ומריק למעים היינו שאינו יותר מאצבע דאז לא נקרא יתר מעי כלל רק דלדול מגוף המעי ממש וממילא לא נראה ממש שהוא יתר וכעין זה כ' התב"ש שם וז"ל והנלע"ד דלא סתרי הדדי כל דברי הפוסקים רק דס"ל דלא מקרי מעי יתר כ"א כשמשמש כמו שכל הדקין משמשים שנכנס האוכל בתחלתו ועובר בו עד שיוצא בסופו אבל אם נכנס בו וחוזר לאחוריו ויוצא ובא לו דרך כניסתו אין זה מעי כלל עיי"ש וא"כ כיון דאמרנו דאם אינו רק כאצבע ממילא חוזר ויוצא דרך כניסתו, ואם אינו רק כאצבע לא הוי כיתר מעי, שפיר מקרי שאינו נראה כיתר כלל כיון דאורחי' בהכי, ולהיפך שנראה ממש שהוא יתר, היינו אם ארוך יותר מאצבע, וממילא אינו חוזר ומירק למעים, והנה ראיתי בס' דעת תורה סי' מ"ז סק"ב וסקי"א שמצדד להתיר עפ"י דברי הר"י בן הרא"ש ז"ל, אכן לדברינו אין ראי' ואדרבה יש ללמוד מדברי הר"י בן הרא"ש ז"ל להטריף באם ארוך יותר מכאצבע כנ"ל והבן:

והשתא דאתית כהכי דאם אינו יותר מכאצבע לא מיקרי שני בני מעיים וכמש"כ הרא"ש ז"ל כנ"ל, מיושב כל הדקדוקים והקושיות הנ"ל בש"ס חולין בהקדם מה שיש עוד לדקדק בגמ' דקאמר חד אמר הוא דהדרי וערבי דהו"ל לומר חד אמר והוא דהדרי וערבי בוא"ו, אכן לדברינו ניחא דאם הי' קאמר והוא דהדרי וכו' שפיר היה קשה דכיון דלא מפרש למטה ממילא הך כלין עד כאצבע כך הכוונה דהדרי וערבי, והיכי שייך לומר והוא דהדרי וערבי דמשמע דתרי מילי נינהו, וזה דוקא באם היה בגמ' והוא דהדרי וכו' אז משמע דתרי מילי נינהו כמו בכל מקום בש"ס דקאמר והוא, דמשמע דבא לחדש עוד חדשות על הנאמר מקודם, אבל כאן דאין כוונת הגמ' לומר תרי מילי, דהא היינו הך דכלין עד כאצבע דהדרי וערבי, וכונת הגמ' רק לומר, הוא דהדרי וערבי, היינו באם אינן חלוקין אלא בכאצבע לא מיקרי שני בני מעיים, דהוא הוא דהדרי וערבי היינו גוף המעי עצמו הדרי וערבי עם עצמו, כי לא מיקרי כלל יתר מעי, וחד אמר אע"ג דלא הדרי וערבי היינו דהוא אינו הדרי וערבי, דכיון דהוא סובר עד כאצבע מלמטה דסמוך לנקב הרעי מתחברין, א"כ הוי פרודין יותר מכאצבע ונראה ממש כשני בני מעים, א"כ לא נוכל לומר דהוא הדרי וערבי היינו לגוף המעי מתערב בינו לבין עצמו, רק נוכל לכנות את זאת ששני בני מעים הדרין ומתערבין מלמטה סמוך לנקב:

ולפי"ז מיושב שפיר שיטת רש"י ז"ל ויש נפקותא גדולה בין המ"ד דהדרי וערבי ובין המ"ד דלא הדרי וערבי, דהא אף דגם שניהם סוברים דהדרי וערבי, אבל עיקר פלוגתתם הוי אם מיקרי שני ב"מ, או מעי אחד, דלמ"ד כאצבע מלמעלה וכיון דהפירוד רק כאצבע מקרי מעי אחד א"כ שייך בו לאמור הוא דהדרי וערבי, דהמעי עצמו מתערב לעצמו, ולמ"ד כאצבע מלמטה א"כ הוי הפירוד יותר מאצבע ומקרי שני ב"מ, ואין הוא הדרי וערבי היינו שאינו כאולי הוא עצמו חוזר ומתערב רק כאולי מעי אחר נתערב בו כנ"ל ודו"ק ועיין בשו"ת תפארת צבי חיו"ד סי' ו' ובשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' ס"ה:

עכ"פ לענין דינא כבר כתבתי דכ"ח יפה הורה ועיין בס' דרכי תשובה סי' מ"ז סקכ"א שכ' וז"ל ועיין בהגהות הגאון ח"ס ז"ל הנדפס מחדש בלבוב ביו"ד מהד"ק שכ' דכיון שרבו הפירושים בסתירת דברי המחבר בזה ולכולן לא נכון ע"כ אין. לסמוך על דברי המחבר שבסעי' זה עיי"ש: ידידו:

תוכן העניינים

שות בית יחזקאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה